מטרונה
חקר דמות מטרונה במדרשים
מטרונה - המוזיאון הלאומי, נפולי
;
תוכן ענינים
- המלה ‘מטרונה’, על גירסאותיה
- חשיבות דמות מטרונה במדרשים ובעיני חז”ל
- שתי מטרונות במדרשים
- I. מטרונה במשלים.
- א) אין מלך בלא מטרונה: האושר בבית הזוג המלכותי
- ב) קלקול היחסים
- כשלמלך ולמלכה אין בנים
- משל למלך שחילק רכושו באופן בלתי שווה בין בניו
- קנאה ומדון בבית המלך: תחרות היופי עם שפחות
- קנאה ומדון בבית המלך: בעיות עם השכנים
- משל מטרונה המאבדת
- משל מטרונה המאבדת שתי מרגליות
- מטרונה שמשחקת עם אוהבה ומאבדת 2+8 מרגליות
- משל מטרונה המאבדת שני הדסים
- משל מלך-מטרונה ושני אריסים
- משל השמועה הרעה על מטרונה שקלקלה עם אחד מגדולי מלכות
- מטרונה חוששת בראותה בארמון מגלב
- משל למטרונה בפילקי.
- סוף מעשה – המלך מגרש את מטרונה
- משל למשה: למטרונה שהמלך ביקש לגרשה וכינסה את בניה
- מטרונה שבעלה גירש אותה והיא לקחה אותו איתה
- שמחת סמיכת רבנים – משל למטרונות השרות בצאתן מבית הקיסר.
- II. מטרונה ה'היסטורית'
- יחסי חז”ל ומטרונה: קרבה הדדית מתוך זרות וריחוק
- מקומה וזמנה של מטרונה.
- אגדות וסיפורי מעשיות בעלי רקע היסטורי על מטרונה
- מטרונה מלווה לר' עקיבא
- מטרונה ור' יהושע
- מטרונה ברומי (המדינאית והאישה החושנית)
- מטרונה בא”י: שיחות חכמים
- שיחות מטרונה ור' יוסי בר חלפתא.
מטרונה, מטרונא, מטרונית, מטרוניתא, מטרוניתה - מלים אלה מופיעות במדרשים ובכתובים השונים של בני ישראל לאורך הדורות בכ-142 קטעי טקסטים, בכ-27 ספרים שונים, לערך: - וכבר מכאן ניכרת חשיבותן
. לעתים המילה מופיעה באותו טקסט פעמים מספר, ולעתים מופיעה המילה באותו טקסט בכמה מצורותיה – דבר המעיד על שוויון-ערך צורות אלה, שהבחירה ביניהן תלויה בנוהגי הלשון של המשתמש. כמובן, יש לקחת בחשבון כי מקור המילה מלשון זרה, והעברתה לעברית קרתה באופנים מאופנים שונים. שהרי המלים מטרונה, מטרונא, מטרונית, מטרוניתא, מטרוניתה - מקורן במילה הלאטינית ‘מטרונה’ –שמקורה mater , אֵם. ( מטרונה, מטרונא - מטרוניתה, מטרוניתא, - בשני הכתיבים - הן הצורות הארמיות של המילה).
של בני ישראל לאורך הדורות בכ- 142 קטעי טקסטים, בכ-27 ספרים שונים, לערך: - וכבר מכאן ניכרת חשיבותן. לעתים המילה מופיעה באותו טקסט פעמים מספר, ולעתים מופיעה המילה באותו טקסט בכמה מצורותיה – דבר המעיד על שוויון ערך צורות אלה, שהבחירה ביניהן תלויה בנוהגי הלשון של המשתמש. כמובן, יש לקחת בחשבון כי מקור המילה מלשון זרה, והעברתה לעברית קרתה באופנים מאופנים שונים. שהרי המלים מטרונה, מטרונא, מטרונית, מטרוניתא, מטרוניתה - מקורן במילה הלאטינית ‘מטרונה’ –שמקורה mater , אֵם. ( מטרונה, מטרונא - מטרוניתה, מטרוניתא, - בשני הכתיבים - הן הצורות הארמיות של המילה).
על פי Jastrow מטרונה, מטרונא - פירושן (matrona) matron, lady (mostly used of Roman women (of quality)). . וכבר על פי מקור המילה בלטינית ברור כי המדובר באישה נכריה, כפירוש רש”י בכמה מקומות בהם המילה מופיעה (כגון בבלי שבת פא, ע”ב, שם קכז, ע”ב, יומא פד, ע”א): ‘נכרית היתה’.
חשיבות דמות מטרונה במדרשים ובעיני חז"ל
דמותה של מטרונה העסיקה את דמיונם של חז"ל מראשית המאה ה1- וכל תקופתם (המאה ה1- ועד המאה ה5-), ולאחר מכן. מטרונה נזכרת ומופיעה בכל המדרשים, מהמוקדמים ביותר – בראשית רבה, ויקרא רבה, תלמוד ירושלמי, בבלי, ולהלן. במאה ה14-, בספרד, עדיין מהלכות עליה אגדות בע"פ שעד אז טרם נאספו ונרשמו – (ראה האגדה שנרשמה לראשונה בידי ר' נסים בן ראובן גירונדי בברצלונה בפירושו לבבלי, מסכת נדרים). ניכר כי דמות נשיית זו, מבני האצולה הזרה, היתה חשובה בעיניהם: הם ידעו לספר עליה ולשזור את דמותה באגדותיהם ואף לייחס לה משמעויות שאינן מעלמא הדין. גם במדרש תהילים, שנערך סופית במאה ה13- עדיין אנו מוצאים סיפור חסידי המזכיר את מטרונה .
מי היתה אישה זו, מה ניתן ללמוד עליה מהמדרשים? איפה ומתי היא חיה, אם היא חיה בכלל ולא רק אגדה ומשל היתה? באיזו מידה היתה היא אדם חי וממשי ובאיזו מידה היתה רק פרי דמיון חז"ל? מה ניתן להסיק היסטורית מאגדות הקשורות במטרונה זו? שהרי חז"ל דיברו בה באופנים שונים, לעתים אף בדבריהם עצמם לא היתה ולא נבראה אלא משל היתה – ואז מה הבסיס ההסיטורי לדמות שציירו - ויש שתיאורה כאדם מוכר, מסויים וחי שמפעלותיו פעולות של ממש הן ודמותו היא דמות אדם מן היישוב: גם קירבו את דמותה לגדולי היישוב או לערכי מוסר ודעת של היהדות, וזאת באופנים שונים ורבים, אם במעשה אם במשל. הם השתמשו בדמותה אם כסמל אם כעיקר באגדות ובמשלים שונים, משלים שחז”ל שזרום אל תוך דרשותיהם.
שתי מטרונות במדרשים
נמצא, כי למטרונה זו במדרשים שתי דמויות: האחת, דמותה כפי שזו מצטיירת לעיני הקורא את קטעי הטקסט בהם לכינוי ‘מטרונה’, מתלווית המלה ‘משל’ – למה”ד, למה הדבר דומה – והדמות השניה בטקסטים בהם היא מופיעה שלא בבחינת סמל או משל. בטקסטים אלה נתייחס אליה בבחינת ‘דמות היסטורית’ – ועוד נסייג קביעה זו.
בשני סוגי הטקסטים היא משתתפת עפ"ר כגיבורה, ולעתים יותר רחוקות בלבד כדמות משנית.
ואמנם המשותף לשתי דמויות אלה גם יחד שאין להן שם של ממש, אלא כנוי: מטרונה, מטרוניתא, מטרונית וכיו"ב .
ויש לומר כי אין הבדל של ממש בין מדרש המזכיר ‘מטרונה’, שהיא כביכול דמות מסויימת וידועה, ל’מטרונה אחת’ , שהיא אחת ממטרונות רבות: שכן הבטוי ‘מטרונה אחת’ מופיע גם בסיפורי ר' יוסי הנשאל על ידי המטרונה, וכן במשלים בהם מטרונה היא דמות ספרותית סטיריאוטיפית ולא דמות היסטורית בעלת ממשות כלשהי.
אלא שבעוד שבמשל אין כל איזכור היסטורי של ממש, (אף שכאמור גם במשל ייתכן וחבויים זכרונות היסטוריים כלשהם, אם כאלה הקשורים באנשי שם ידועים ואם כהשתקפות מנהגים ויחסים מריטליים) – הרי שדמויות מטרונה ה’היסטוריות’ נפגשות עם אנשים בעלי שם ממש, כגון ר' יוסי בן חלפתא , המורה והמנטור העיקרי במדרשים של מטרונה . מטרונה זו, בעלת ההתעניינות האינטלקטואלית, המסתופפת בצל חכמים, חיה תמיד בגפה, בעוד שחברתה מהטקסטים המסומנים כמשל חיה חיי משפחה עליזים – כפי שעוד נתאר - עם המלך בעלה.
במטרונה האחת נדון בפרק ‘מטרונה כמשל’: ובאחרת בפרק ‘מטרונה ההיסטורית’.
מטרונה במשלים.
דמות שתי המטרונות – זו שבמשל וזו ה’היסטורית’ – שונות האחת מרעותה.
מטרונה ה’היסטורית’ היא אישיות ייחודית: מטרונה שבמשל מורכבת בעיקרה מסטיריאוטיפים: מטרונה שבמשל מתכונתה שבהיותה דמות ספרותית בעלמא היא משקפת את גורל האדם, ודרכה את ההוקרה לעם ישראל: מטרונה ה'היסטורית' משקפת את ההוויי התרבותי של תקופתה. מטרונה שבמשל יש לה תוקף כלל-אנושי: מטרונה ה'היסטורית' מעידה על תקופתה.
ואמנם עלינו לציין כי ייתכן ואף בדמות מטרונה שבמשל טבועים זכרונות הסטוריים – אולי המשל נבנה על שמועות לגבי ארועים של ממש שקרו את אנשי הסגולה הרומיים ואת נשותיהם : ומאידך ייתכן ויימצאו קווי דמיון בין דמויות הנשים המוצגות כאנשים חיים במשלים לבין דמויות במשלים עממים.
אף על פי כן אין צריך לאמר כי זו דמות ספרותית טהורה: הרי כבר מחבר הסיפורים עליה מתייחס אליה אך כמשל. זוהי דמות אישה שנוכל לראותה כמין Everywoman , אך אף בקוי דמות המלך מתערבים אפיונים של כל-אדם . אלא שדמות זו של כל-אישה וכל-אדם מתוארת בכל מקום בידי חז"ל באיזמל ניתוח דק ובכושר תיאור נפלא, המעידים על יכולת התבוננות באדם בכלל: בסוגי האופי שהזוגיות יכולה ללבוש, וליד חיי בני זוג במה שלפי נסיון חייהם מאפיין את נפש האישה. (אמנם, הכל שאלה של מידה: הסטיריאוטיפיות יכולה להתגלות למשל גם במלאכות המיוחסות לאישה).
אף שאין אנו עוסקים, כאמור, בדמות היסטורית, שהרי מטרונה אין לה קיום של ממש: ואף לו נניח כי היתה דמות כזו, הרי שהיא התפרדה חבילות-חבילות בקטעי אגדה שונים.
הבה נשחזרה איפוא ונבנה את דמותה במידת האפשר לכדי אחדות אחת. ואמנם, כפי שעוד נראה, גם לגבי הדמות שקראנו לה ‘היסטורית’ אין הדבר ניתן, כי גם דמותה ההיסטורית מתפצלת למטרונה של מעלה ומטרונה של מטה: ואף במטרונה ההיסטורית נצטרך לעמול קשות כדי לאחד את דמותה, שפעם היא ברומי ואליה החכמים עולים לרגל, ופעם היא מייעצת להם בא”י איזו העונה המתאימה לרדת בים לרומי. למרות כל זאת נבקש כאן להתייחס אל דמות מטרונה במשלים כאל דמות אחת מסויימת, במידת האפשר: (או כאל דמויות אחדות, לא רבות, מסויימות), או, למזער, כאל דמות אחת בואריאציות. זו אם כן דמות שנשברה לרסיסים רבים, כשכל רסיס ורסיס הפך אגדה נפרדת, משל לעצמו. המוטל עלינו הוא למעשה רק לאחות את שברי הדמות, את גיבורת מירב רסיסי האגדה לדמות אחת, רבת פאר וייסורים רבים. כי הנה מהמשלים מצטיירת דמות: אנו עדים לששונה ולשמחתה ולבושתה, לחדלונותיה, לפתרונות שמוצאת למבוכי חייה. ובמשלים אלה עצמם – נצטרך להתיחס אל דמותה בשני אופנים: כלאדם חי – אף אם חייה בתחום הדמיון והבדיון – וכלסמל. מטרונה ‘החיה’, הדמות הנשית-האנושית מתקיימת בתחום המשל בשני המישורים. מצד אחד אנו מוצאים אותה נשואה באושר – ומאידך - ביגון: ואמנם זאת בעטיה, בעוון חסרונותיה כאישה (כְּעַם): – לצידה הפרטי-האנושי פן בו היא הופכת למשל ולסמל. אף כסמל תפקידיה רבים ומגווונים. מטרונה היא אישה נכריה ביסודה: ואף אם נמצא כי לבסוף נחשדה שהיא התקרבה ליהדות, עדיין נוכריה היא – ואף על פי כן יש והיא משמשת סמל לעם ישראל או גם לקדושי ישראל.
ננסה לצייר בד בבד שתי דמויות אלה, שני אופני קיומה של מטרונה במשל.
אין מלך בלא מטרונה: האושר בבית הזוג המלכותי
מטרונה מופיעה כאמור במדרשים בשתי דמויות: בדמותה ה’היסטורית’ בגפה מול החכמים, ובמשלים, כשלידה בן זוגה, המלך.
מטרונה היא מן הסתם אישה נשואת פנים, עפ”ר במשלים היא אשת מלך, כנאמר: ‘אתה ה' לעולם תשב, כסאך לדור ודור: וכי יש ישיבה בלא כסא? ויש מלך בלא מטרונה ?’
אין מלך בלא מטרונה, כמו שגם אין, במשלים, מטרונה בלא מלך.
אהבה רבה שוררת בין בני הזוג עוד מראשית נישואיהם. אנו עדים לפגישתם הראשונה, שיש בה אולי כדי לשפוך אור על מנהגי נישואים של אותם ימים. מנהגים אלה מזכירים את נישואיהם של עדות מסוימות עד ימינו. מתוארת פגישתם הראשונה: נראה כי הם לא ראו זה את זה כלל בטרם נתארשו. נוכל לתאר, מה רבה הציפיה ומה רבה שמחת הגילוי. מתואר למעשה ירח הדבש ביניהם: ‘[דומה הדבר] למלך שקידש את מטרונה ואמר: מבקש אני לראותה. כיון שראה אותה התחיל משבחה ומקלסה: הה”ד: “זאת קומתך דמתה לתמר”. גם היא אמרה: “רוצה אני לראותו”. כיון שראתה אותו התחילה בקילוס שקילסתו: “חכו ממתקים וכולו מחמדים.’”
כיון שנישאו, ברור הוא שהמלך נתן לכלתו את כְּתֻבָּתָהּ, כמנהג גבירין יהודאין בקושטא. זו תהיה משענה ונחמתה גם בימים קשים שעוד עתידים לבוא עליה.
משל. למה”ד? למלך שנשא מטרונה וכתב לה כתובה מרובה ואמר לה: כך וכך חופות אני עושה ליך כך וכך ארגוונות טובות אני נותן ליך. הניחה המלך והלך לו למדינת הים ואיחר לשם [השתהה מלחזור]. נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה ואומרות לה: הניחך המלך והלך לו למדינת הים ושוב אינו חוזר עליך. והיתה בוכה ומתאנחת. וכיון שנכנסה לתוך ביתה פותחת ומוציאה כתובתה וקוראת ורואה בכתובתה: כך וכך חופות אני עושה, כך וכך ארגוונות טובות אני נותן ליך. מיד היתה מתנחמת. לימים בא המלך. אמר לה: בתי , אני תמה: איך המתנת לי כל אותן השנים? אמרה לו: אדוני המלך, אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי - כבר אבדוני שכנותי. כך עובדי כוכבים מונין [=מלשון הונאה] את ישראל ואומרין להם: אלהיכם הסתיר פניו מכם וסילק שכינתו מכם: עוד אינו חוזר עליכם. [לשון נקיה לאמר: והוא אינו חוזר אליכם עוד ]. והן בוכין ומתאנחין. וכיון שנכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה ומוצאין שכתוב (ויקרא כו, ט): 'ופניתי אליכם והפריתי אתכם ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם' - [ו]הן מתנחמין. למחר כשיבא קץ הגאולה אומר להם הקב"ה לישראל: 'בני, אני תמה מכם: היאך המתנתם לי כל אותן השנים?' והן אומרים לפניו: רבש"ע, אילולי תורתך שנתת לנו, כבר אִבְּד[וּ]נִי[וּ] האומות. לכך נאמר: 'זאת אשיב אל לבי': ואין 'זאת' אלא תורה, שנא' (דברים ד, מד) וזאת התורה. וכן דוד אמר (תהילים קיט, צב): 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי: על כן אוחיל לו' . ומיחדים שמו שתי פעמים ביום ואומרים (דברים ו, ד) 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' (מדרש רבה איכה פרשה ג פסקה ז)
דרשה זו היא נגד האומות, נגד הנוצרים, שטענו כי הם ירשו את ישראל גם בחיל גם בכוח. ישראל היא חלשה, נוצחה, אלהים עזב אותה ונסע למדינות הים. מטרונה, - היא ישראל - מביטה בכתובתה, היא התורה, ושואבת אמונה.
ואמנם יש וחייה של מטרונה עם המלך מתנהלים על מי מנוחות, בהרמוניה מושלמת: היא מתוארת כמשוחחת עם המלך בנחת, במעין אחדות נפשית שאסור להפריע לה, שחטא להפריע לה:
א"ר יוחנן: בנוהג שבעולם - מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זה עם זה: מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה? כך השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה, שנאמר (שמות לא, יז) ‘ביני ובין בני ישראל’: לפיכך כל עובד כוכבים שבא מכניס עצמו ביניהם? (מדרש רבה איכה פרשה ג פסקה ז)
במשל זה המלך - כבדרך כלל - הוא הקב"ה והמטרונה היא השבת. ונראה כי הכוונה לעכו"מ שהיו מפריעים לבני ישראל לקיים את השבת כהלכתו.
ועוד
משל בו מטרונה היא השבת:
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר: משל למלך שהיה נכנס למדינה והוציא כרוז ואמר: כל אכסניין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונא תחלה. כך אמר הקב"ה : בני, לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו השבת שאין שבעה בלא שבת ואין מילה בלא שבת .
במישור הארצי נראה כי הקיסר, הוא האוגוסטוס, מעביר חלק מסמכויותיו לאוגוסטא, המטרונה: בטרם יובאו ענינים לפניו עליהם לעבור אל תחום סמכותה של מטרונה, היכולה לגזור בענינים מסויימים מבלי שיהא צורך להטריד לגביהם את הקיסר, את המלך עצמו. ותפקידיה מרובים ומגוונים: היא גם אוגוסטא וגם סתם אישת איש המכלכלת את מלאכות הבית: המלך סומך עליה, והיא גם התופרת לו בגדי מלכות ומכינה לו ארוחות: מוצאים אנו איפוא, שהמלך אוהב את מטרונה, אוהב את דמותה ומשבחה: ואף מעלות רוחה אינן נעלמות ממנו. ובצאת המלך למסעותיו, לבה אליו שוקקה: אליו ולא אל בניה או אל כלותיה דוקא: כנאמר,
[משל] למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים. ובאו ואמרו לה: 'באו בניך.' אמרה: 'מה איכפת לי, תשמחנה כלותי'. כיון שבאו חתניה, אמרו לה: 'באו חתניך'. אמרה: 'מה איכפת לי, תשמחנה בנותי'. אמרו לה: 'בא המלך בעלך!' אמרה: 'האי חדותא שלימה! חדו על חדו! [זו שמחה שלמה! שמחו, שמחו!]' כך לעתיד לבא באין הנביאים ואומרים לירושלים (ישעיהו ס ד): 'בניך מרחוק יבואו': והיא אומרת להם: 'מה איכפת לי?' (שם) 'ובנותיך על צד תאמנה': אמרה: 'מה איכפת לי?' כיון שאמרו לה (זכריה ט, ט): 'הנה מלכך יבא לך, צדיק ונושע הוא', אמרה: 'הא חדותא שלימה!' דכתיב (שם) 'גילי מאד בת ציון!' וכתיב (שם ב) 'רני ושמחי, בת ציון!' באותה שעה היא אומרת (ישעיהו סא, י): 'שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי’(מדרש רבה שיר השירים פרשה א פסקה ל)
ובמשל זה הנביאים הם המבשרים, מטרונה היא כנסת ישראל והמלך הוא הקב"ה.
מטרונה נותנת לבעלה, אִישָׁהּ מתנות יקרות, והוא מפנה מלפני צעדיה מכשולים, מהומות, עקרבים ונחשים.
אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא: 'כשהיו ישראל נוסעין, היה הארון מקדים לפניהם, והיו שני ניצוצות של אש יוצאות מתוך בדי ארון והיו שורפין לפניהן את הנחשים ואת העקרבים והורג שונאיהם של ישראל. משל למה הדבר דומה? למלך שהיה מהלך עם מטרונא והיה מקדים לפניה בשביל השונאין והיה הורגן .
במשל זה המלך הוא ארון הברית, מטונימיה של הקב”ה, ומטרונה היא ישראל.
כבוד רב שורר בין המלך למלכתו, ומצד המלכה רוב יראת פנים. בעוברה לפני המלך, היא אינה מעזה להביט בו והיא מצמצמת פניה:
‘אַתָּה אֶל רֹאִי'. אמר רבי אייבו אתה הוא רואה בעלבון של עלובין … אר"ש בר נחמן, משל למטרונה שא"ל המלך: עברי לפני. עברה לפניו והיתה מסתמכת על שפחתה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך והשפחה ראתה. (מדרש רבה בראשית פרשה מה פסקה י).
מטרונה לא העזה להביט בזיו פני המלך: אך השפחה (הגר) כן העזה והסתכלה. היא אמרה: אל חי רואי! המלך מביט בי! ושרה, שהיתה כמובן מטרונה, לא הביטה, ביראתה את המלך.
וכך היא נוהגת אף בשעה שיש בלבה על בעלה והוא מקשיח לבו אליה: היא מצטמצמת ועומדת יראה בפינתה:
משל למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה חוץ לפלטין. הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד. נמצא המלך עובר ורואה אותה. אמר לה: אקשית אפיך. אמרה לו: אדוני המלך, כך יפה לי וכך נאה? וכך ראוי לי? שלא קבלה אותך אשה אחרת אלא אני. אמר לה: אני הוא שפסלתי כל הנשים בעבורך…וגו' .
כאן המלך הוא כמובן הקב"ה, בעוד שמטרונה היא כנסת ישראל.
ואין פלא שהמלך שומר על אשתו מכל משמר, ואף מסתירה מעיני זרים, כי יודע הוא את רוב ערכה וחן יופיה. היא מעדיפה היתה להיות בביתו אפילו בתור שפחה על פני היותה מטרונה בביתו של אחר: אפילו אברהם אבינו מתקנא במעמדה, והוא מסווה את שרה למטרונה, כדי שמעמדה יגן עליה : (וראה אלבעק, בראשית רבה, עמ' 551: ‘עשאה מטרונה…לבוש מלכות הלבישה…שלא יתבע אותה אדם בעולם, אלא יהיו שומעים שהיא מלכה ומתייראין לתבוע אותה’). ובסיפור זה מטרונה איננה משל אלא ציון מדרגה.
ההערכה בין המלך למטרונה היא הדדית: ועוד נראה כיצד, בסופם של דברים, הדבר מתבטא על אף קשיים שלעתים מתגלים ביניהם, ועל אף משבר מכריע כביכול בחיי נישואיהם: יש שלא תכלה התקווה גם כאשר כלים כביכול כל הקצים, ויש שמטרונה מוצאת דרך ומושכת את עגלת הנישואים חזרה מעברי פי התהום .
קלקול היחסים
אך כאמור לא תמיד שוררת ההרמוניה בין המלך למטרונה.
יש כמה וכמה ענינים הגורמים בין מלך למלכתו – בין איש לאישה – פירוד בלבבות.
אלה הם – בראש וראשונה, אם אין לאישה בנים. בגידה היא גורם חשוב בפירוד, והיא חטא ראשון במעלה – אף כי בחצר הרומית המוסר היה אולי רופף כלשהו, ולאישה: אהוב, שהמלך, - כנראה, כנהוג – סובל את קרבתו ונוכחותו, (אף כי לא בשמחה יתירה) . חטאים אלה מהווים חומר לחז"ל לענות בהם במשליהם ובעיסוקם בהסברתם ותיאורם והגדרתם של יחסי ישראל והקב”ה, ישראל ואומות העולם, ישראל מול תורתו, וכיו"ב ענינים שהעסיקו את מחשבת חז"ל לחיזוק רוח העם על ידי האדרת האמונה בתשומת הלב המיוחדת שמקדיש האל לעמו, עיסוקם בחיזוק אמונת ישראל, בהסברת מקור צרות ישראל בחטאים, הסברת מעמד ישראל מול האומות, מול עובדי ע"ז ומול הנצרות ומול השלטון הזר וכל כיו"ב ענינים בין עם ודרכו בחיים וגורלו.
מה שאנחנו מוצאים, איפוא, ברצף זה הוא כי המשלים נעים על שני מישורים: על אדני הדמיון של חז"ל המתארים את חיי הנישואים הסוערים בין המלך למטרונה, מול הדמיון בין המציאות הריאלית של חיי הנישואים על הארץ לבין המתרחש במישורים הסמליים של הדרמה הקוסמית המתחוללת בין אותם גורמים שמנינו, כלומר בין העם לאלהיו, תורתו, האומות הסובבות. כי הדברים אט אט עוטים דמות מצערת: בשני המישורים – שהאחד הוא השתקפות והמחשה של השני – מתרחשים דברים לא-טובים. האהבה ועימה שלוות השקט נעלמת מחיי בני הזוג, ועולה השטנה בין כל גורמי המשפחה.
עשויה לעלות שאלת תם, האם חז"ל ידעו לפרש נכונה – באמצעות משליהם – את מצבו ההיסטורי של עם ישראל בין האומות.
ברור שהם חיפשו תשובה תיאולוגית למצב הקשה בו ישראל מצא את עצמו. עם שמצא לשאלות חייו תשובה באלהיו, שיצא למלחמותיו בעממים הסובבים אותו בשם אלהיו, שארגן את חייו במערכת מצוות מוסר כדי לשמור כלפי פנים את קיומו, מצא עתה כי האל בו בטח ‘יצא למדינות הים’: שהאל בו בטח, שעליו השליך את יהבו, הכזיב: אך הוא היה משענתו בעולם שוקע, עולם בו דבר לא היה בטוח: הוא הוכרח להחזיק בו. הוא מצא כי אורח חייו המיוחדים והתבדלותו בשם ערכי מוסר נעלים אינם מגנים עליו, שהעמים הצליחו יותר, שלא היתה ממש הצדקה לתפיסותיו הדתיות: אך הוא החזיק באלה למרות צוק העתים. הוא מצא צורך גם לסבר את אוזן המאזינים המאמינים, כי רבו השאלות: אם לא את המתבדלים מהעם יכלו לשכנע, לפחות נאלצו לתת תשובה לשאלות העולות כלפי עצמם.
כמובן, לא נוכל לאמר כי באמצעות תיאור חיי מטרונה ניתנו כל התשובות – או, שלא במישור הסמלי, כי חיי מטרונה היו לפני חז"ל כספר הפתוח, שהם הביטו וקראו בו כדי למצוא מקבילות לכל פרט בחייה ולתרגמו לסמל כלשהו: ההיפך נראה קרוב יותר לאופני חשיבתם, דהיינו כי מוטיבים או ארועים שונים שימשו את חז"ל למתן תשובותיהם כמזדמן, כפי שהם מצאו את ביטויים הסמלי והמוחשי בארועים מקבילים במקרא ובחיי מטרונה הדמיונית. מכאן שחשיבתם המופשטת התלבשה בדימויים הלקוחים מחיי האצולה, כדרך סיפורי העם המעבירים את מסריהם כמעט אוטומטית למישור המוגבה של חיי האצולה.
למלך ולמלכה אין בנים
משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת ולא היה לו ממנה בן. פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק. אמר: 'טלו מילנין וקלמין זו לבני!' והיו הכל אומרין: 'בן אין לו - והוא אומר: 'טלו מילנין וקלמין זו לבני!' חזרו ואמרו: המלך אסטרולוגוס גדול הוא! אלולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן לא היה אומר: 'טלו מילנין וקלמין'… וגו'. (מדרש רבה בראשית פרשה א פסקה ד).
ואולי נוכל לאמר: ניכר צער המלך על כי אין לו ממטרונתו בנים. ואולי הוא מצפה לבן ומכריז בשוק על צערו?
מעמד האישה בארמון משתנה כמובן על פי מה שיש או אין לה בן, כניכר מהאגדה הבאה:
למה"ד? למטרונה שילדה בן. כל ימים שבנה קיים היתה נכנסת בפלטין בזרוע . מת בנה - התחילה מבקשת ליכנס בתחינות. כך כל זמן שהיו ישראל קיימים במדבר היה משה נכנס לפני הקב"ה בזרוע. (שמות לב, יא) 'למה ה' יחרה אפך בעמך? סלח נא לעון העם הזה' - וגו'. כיון שמתו ישראל במדבר התחיל מבקש ליכנס בארץ ישראל בתחנונים – 'ואתחנן'. ( מדרש רבה דברים פרשה ב פסקה ד).
גם כאן מטרונה היא משה.
אך גם כשיש בנים, הם עלולים לגרום לסכסוך בבית המלך. זהו אחד מגורמי הקנאה והמדון בבית המלך.
קנאה
ריב ומדון בבית המלך: קנאת הבנים
צער העשוי לבוא על מטרונה מקורו סכסוך בין בני המלך: בין בני הפלגשים לבין בן המטרונה.
מתח בין האישה העיקרית למשנית קיים כבר בסיפורי התנ"ך: לא כל שכן בין בני האישה הראשית (רחל) לבין בני באישה השניה (לא בזמן אלא בחשיבות).
אומות העולם הם כמובן בני הפילגשים, האישה השנואה, הבנים השנואים, בעוד שישראל הוא בן האישה העיקרית, האהובה, המטרונה: הוא הבן האהוב.
משל למלך שחילק רכושו באופן בלתי שווה בין בניו
…’ כי תבואו אל הארץ’: זש"ה ואנכי אמרתי: איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג, יט). למה"ד? למלך שהיו לו פלגשים, והיו לו בנים הרבה: והיה לו בן מן מטרונה אחת [זו האישה העיקרית], והוא מחבבו יותר מדאי. נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים, ואח"כ נתן לבנו פרדס אחד שממנו היו כל קלארין שלו עולה. שלח הבן ואמר לאביו: לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים, ולי נתת פרדס אחד בלבד. אמר ליה אביו: חייך ! כל קלארין שלי מן הפרדס הזה הוא עולה, ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך, לפיכך נתתי אותו לך. כך הקב"ה ברא או"ה, כמו שנאמר (שיה"ש ו, ח): ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר: אלו האומות. [אך] אחת היא יונתי, תמתי: זו כנסת ישראל …וגו' .
הפרדס הוא כמובן התורה, הבנים הם עם ישראל, המלך – הקב"ה, אך מי היא מטרונה, שהיא אם הבנים שמחה? ללמדך כי בני ישראל הם הבנים לאישה העיקרית, כגון שרה אמנו היא אם יצחק ולא אם ישמעאל וכיו"ב, (אך לא רבקה שהיא אם יעקב ולא עשו? וכיו"ב. אך אין לדקדק המיתוס והאגדה).
קנאה ומדון בבית המלך: תחרות היופי. צרות עם שפחות הבית.
באשר בני אדם, שם קנאה, תחרות – ומדון.
במדרשים – גם מוטיב תחרות היופי בין נשים מופיע. מוטיב מודעות האישה וגאוותה על יופיה מופיע במדרשים לא אחת – ובמבחר הנוגע לעניינו הוא מוזכר עוד גם בפי מטרונה ה’היסטורית’, המספרת כי דודה, לו היא היתה מיועדת, התחתן עם אחרת, פחות נאה. .
היחסים בין הגבירה לשפחה עתיקים לפחות כימי המקרא. שרה דורשת מאברהם לגרש את הגר. יחסי גבירה-שפחה שזורים לאורך דפי האגדה. גם בסיפור שלפנינו - מטרונה מתחרה ביופיה גם עם שפחתה. מוטיב זה, באופן טבעי, מופיע באסתר רבה (פרשה ב פסקה יב.) לענין כלי בית המקדש:
וכלים מכלים שונים הביא [אחשורוש]: כליו וכלי עילם: ונמצאו שלו יפין משל עילם. הביא כליו וכלי בהמ"ק - ונמצאו נאים ויפין מכליו. למטרונה שהיתה לה שפחה יפה. כל זמן שמבטת בשפחתה היו פניה משתנות: כך כל זמן שהיו כלי בית המקדש מביטין בכליו היו משתנין כליו ונעשין כעופרת ‘.
כאן מטרונה היא כלי בית המקדש, ושפחתה – כלי עילם..
ואכן, החיים קשים עם השפחות, שהן חצופות, מעוררות שטנה וקנאה. ובאמת, ניתנה האמת להיאמר, הן יפות: שידוע לנו כי אין כשפחות הכושיות ליופי : ולמטרונה שפחה כושית, היודעת היטב למרר את חיי גברתה ולעורר את קנאתה (מדרש רבה במדבר פרשה טז פסקה כג).
בא וראה מה (מלאכי ג) בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. משל למטרוניתא שהיתה לה שפחה כושית, והלך בעלה למד"ה. כל הלילה אומרת אותה שפחה לאותה מטרונה: 'אני נאה ממך, והמלך אוהב אותי יותר ממך!' אמרה לה אותה מטרונה: 'יבא הבקר ונדע מי נאה ומי שאוהב אותה המלך'. אף כך או"ה אומרים לישראל: 'אנחנו, מעשינו יפים ובנו חפץ הקב"ה'. לכך אמר ישעיה: 'יבא הבקר ואנו יודעין במי חפץ': שנאמר (ישעיה כא, יב): 'אמר שומר אתא בקר וגם לילה יבא': העולם הבא שנקרא בקר ואנו יודעין במי חפץ. (מלאכי ג, יח): ‘ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע’ .
אגדה זו היא תגובה לטענות הנוצרים נגד ישראל – והגאולה מהם נדחית לבוקר, הוא העוה"ב, כפי שהדרשן מפרש – נחמא פורתא.
מטרונה עסוקה אם כן בתחרות היופי בינה לבין שפחתה ובין לבין – אין היא שבעת רצון, מתלוננת היא על בעלה ומרטנת.
קנאה ומדון בבית המלך: משל המטרונה הרוטננית –( רפוי בעיסוק)
מעמד האישה בכל מקום הוא נחות: אין פלא שהיא מתמרמרת.
'ויהי': ווי היה. מי אמר ווי? אמר ר' אבין: כביכול הקב"ה אמר ווי. למה"ד? למלך שהיה לו מטרונה רוטננית. ואמר לה המלך: עשי לי פורפירא. כל ימיה שהיתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרננת. אחר ימים גמרה את הפורפירא ונתנה אותה לכובס ועשאה והביאה למלך. כיון שראה אותה המלך [ו]התחיל צווח: ווי! שלא תחזור לרוטנני[ו]תה! כך את מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה, כְּמָה שכתוב (שמות טו כד): וילונו העם על משה. וכן … ה' תבע … שיעשו לו מקדש, כמו שכתוב (שמות כה ח): 'ועשו לי מקדש וגו''. את[ה] מוצא: כל הימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים: וכיון שגמרו מלאכת המשכן התחיל הקב"ה צווח: ווי! שלא יחזרו וירננו, כשם שהיו מרננים!
מתברר שה' ציווה על מלאכת המשכן לצורך הסחת דעת העם מצרותיו, וכדי לרפאו מרטנוניותו ע"י תחבולת הריפוי בעיסוק .
מדרש מרים - מטרונה למטלון
מטרונה עסוקה אם כן בתחרות היופי בינה לבין שפחתה - ואינה שמה לב במידה הדרושה לבעלה המלך: ואם בראשונה היא קילסה אותו אחר הקרב, עתה אינה משגיחה בו, או – שומו שמים - אף מבזה אותו.
וכך כתוב במדרש רבה דברים פרשה ו פסקה יב:
… רבנן אמרי: למה"ד? למלך שעלה מן המלחמה. קילסה אותו מטרונה. אמר המלך: תיקרי אומן של סנקליטור. לאחר ימים התחילה לערב אוננא של מלך. אמר המלך: כך עשית? תיטרד למטלון! כך בשעה שעשה הקב"ה מלחמת הים, אמרה מרים שירה, ונקראת 'נביאה', שנאמר (שמות טו ): 'ותקח מרים הנביאה'. כיון שאמרה לה"ר [לשון הרע] על אחיה, אמר הקב"ה: תיטרד למטלון: שנאמר (במדבר יב, טו) ותסגר מרים.
פירושי מלים: מטלון – בית סוהר.
סינליטור: ,sinkleton= sinkleton יועץ.
אוננא: מיני תלונות, כתלונת מרים על משה בענין קדושתו היתירה ביחסיו עם אשתו. ואולי אין זה מקרה שבמשל זה נבחרה מטרונה למלא את התפקיד שהיא ממלאת: תלונה על המלך, מן הסתם בענין מיני גבורותיו (אימפוטנציה): דוגמא למרים, המתלוננת על חוסר ענינו המיני של משה באשתו.
בתחילה המלך מדבר אל מטרונה (שהיא באגדה זו = מרים) בלשון נוכח, אך משאיבדה חנה, בגוף שלישי (‘תיטרד למטלון!'– בלשון של הוראה, לשון של פקודה לעבדיו).
ושמא, עם כל זאת, מפגין המלך-הבעל אדנות יתר, התנשאות כלפי האישה, עליהן האישה מגיבה תגובה משלה.
מטרונה שלא השגיחה בבעלה בעודו עימה – עתה משתוקקת אליו ממרחקים
מעתה הרוגז בין המלך למלכה גלוי. היא אינה שמה לב אליו יותר, מתנכרת לו בפרהסיה, והוא כאילו איננו. אם לא שהוא הרחיק אותה מעליו, אזי הוא עצמו התרחק ממנה. אלא שסודות כבירים ללב… וכך אנו מוצאים כתוב עליהם במדרש אגדת בראשית ( פרק עד):
משל למלך שקרא למטרונה שלו, ולא ענתה אותו. כעס ויצא לו למדינת הים. התחילה פורשת בספינות, בימים ובנהרות ובמדברות, חוזרת לראות דמותו: ולא מְ[ו]צָאֲ[ת]וֹ. והמלך שומע, ומשחק עליה, ואומר: 'כשהייתי אצלה בקיטון וקראתי אותה - ולא השגיחה עלי: ועכשיו היא מחזרת בכל העולם. אף אני איני משגיח בה. כך אמר הקב”ה: כשהייתי בביתי עמהם אמרתי להן: שמעו דבר ה' ולא הטיתם את אזנכם, שנאמר: ולא שמעו אלי ולא הטו [את אזנם] (ירמי' ז כו) הריני יוצא מכאן…וכו'‘.
קנאה ומדון בבית המלך: סכסוכי שכנים .
משל למלך שנשא למטרונה. אמר לה: אל תשיחי עם חברותיך, ולא תשאילי מהן, ואל תשאילי להן. לימים כעס עליה המלך וטרדה חוץ לפלטין: וחזרה על כל שכינותיה ולא קבלו אותה: וחזרת לפלטין. אמר לה המלך: 'אקשית אפיך'. אמרה המטרונה למלך: 'אדני, אילולי הייתי משאילה להן ושואלת מהן מנא והוה עבידתי גבה או עבידתה גבי? [מה היו מעשי לגביהן ומה היו מעשיהן לגבי?] לא הוון מקבלין לי. כך אמר הקב"ה לישראל: 'אקשיתון אפיכון'. אמרו לפניו: 'רבון העולמים! לא כתבת בתורתך (דברים ז, ג): 'ולא תתחתן בם: בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך'? אילולי הוינן משאלין להון ונסבון מינהון ואינון מינן והוית ברתיה גבי או ברתי גביה לא הוו מקבלים לי הוי כי אתה עשית הבאת יום קראת ויהיו כמוני בצרה ולא כמוני ברוחה (מדרש רבה איכה פרשה א פסקה נו).
ניכרת בקטע מבוכת הדרשן. כמו במיקרוקוסמוס, כך במקרוקוסמוס: כמו בזעיר אנפין, כך במלוא המידה: אם אישה אינה מעורבת בחיי הקהילה, כלומר אינה מתקשרת עם שכנותיה, אלה ידחו אותה. כך גם עם ישראל, שאיננו מתערב בין הגויים, אינו אוכל עימם ואינו מתחתן עימם וגו': כמו מטרונה שהמלך מצווה עליה לא להשיח עם חברותיה ואינה שואלת מהן כלים בגלל חשש כשרות ואינה משאילה להן כלים מאותה סיבה: וכיו"ב: הרי שבמהרה תּוּקַע כיצור אנטי-חברתי, מתנשא . משגלה העם מארצו החל לחזור על פתחי האומות, ואלה – על פי הסיפור – זכרו לו את התנשאותו מולן ‘ולא קיבלו אותה’. והדרשן אינו יכול לענות, ומסובב מלין. הוא מזהה את הבעיה אך אין לו תשובה. מכל מקום, יש תיאור הדילמה שמטרונה מוצאת עצמה בה בגלל צו המלך, הוא הקב"ה. ומטרונה גם במשל זה היא עם ישראל, הנשוי לקב"ה , ועל כן גם אינה יכולה להמרות את פיו.
ועוד גרוע המצב – או אולי הוא זהה? כשהמלך עצמו מסכסך בין מטרונה לבין שכנותיה (מדרש רבה שיר השירים פרשה א פסקה כו)
…'משכני אחריך נרוצה' - ממה שגרית בי שכני הרעים. אמר רבי אבון: למלך שכעס על מטרונה וגירה בה שכנים רעים והתחילה צווחת: אדוני המלך, הושיעני! כך ישראל (שופטים י, יב): 'צידונים ועמלק [ומעון] לחצו אתכם ותצעקו אלי ואושיע אתכם מידם’.
מטרונה מרתתת. אבדן חפצי הערך .
ימים קשים באים על מטרונה, והיא מרתתת: (מדרש רבה שמות פרשה כט פסקה ט): ‘א"ר סימון: משל למלך שנכנס בפלטין שלו. שמעה מטרונה שלו ונתנה מקום והיתה מרתתת ‘…
ואמנם, יש לה ממה לחשוש. מתנות יקרות נתן המלך בידיה, והיא לא שמרה עליהן. אפשר זלזלה בהן, או שיחקה בהן ולא שמרה עליהן כראוי. המדובר כמובן במתנות הקב"ה לישראל, והמתנות הן – התורה ומצוותיה.
ד"א: 'זכור לאברהם': א"ר אבין בשם ר' אחא: משל למלך שהפקיד לו אוהבו אצלו עשרה מרגליות. מת אוהבו והניח בת אחת. עמד המלך ונטלה לאשה ועשאה מטרונה, ונתן לה שלשלת אחת של י' מרגליות: ונתנה אותה בצוארה. לאחר ימים אבדה השלשלת. התחיל המלך מבקש להוציאה. אמר: 'מגרשה אני מביתי, אוציאה מאצלי'. נכנס שושבינה אצל המלך והיה מפייסו. ולא היה המלך נשמע לו, אלא היה אומר: 'מגרשה אני מאצלי'. א"ל: 'למה, אדוני המלך?' אמר: 'שנתתי לה י' מרגליות ואבדתן'. אמר: 'חי מרי המלך, אעפ"כ צריך אתה להתפייס ולרצותה'. לא היה המלך שומע לו. כיון שראה השושבין מה שבקש לעשות עמה ואינו מתרצה אלא מתריס ואומר: 'אגרשנה', אני אמר לו: 'בשביל י' מרגליות שאבדה אתה מבקש להוציאה? אין אתה יודע שאני יודע שהפקיד אביה אצלך י' מרגליות? יוצאות י' בי'!' כך, כיון שעשו ישראל אותו מעשה , היה האלהים כועס עליהם. התחיל אומר הקב"ה: 'הרף ממני ואשמידם!' אמר משה: 'רבון העולם, על מה אתה כועס? על ישראל?' אמר: 'בשביל שבטלו עשרת הדברות!' א"ל: 'יש להן מהיכן ליפרע'. אמר לו: 'מנין? אמר: 'הִזָּכֵר שנסית [את] אברהם בי' נסיונות! ויצאו עשר בעשר. הֱוֵי זָכוּר לאברהם ליצחק ולישראל (מדרש רבה שמות פרשה מד פסקה ד.)
ניכר בסיפור מעשה הדרשן ודרך הסיפור העממי. הסיפור מצטיין בדו-שיח דרמטי ער, במספר משתתפים – בשני המישורים, הסיפורי והסמלי - במציאת דרכי מפנה בעלילה, (לימוד זכות מול לימוד קטגוריה על ישראל), ועוד .
אוהבו של המלך שהפקיד אצלו י' מרגליות
הדרשן מוצא דרך לבנות רובד נוסף על הסיפור הפשוט – מלך שנתן למטרונה מרגליות והיא איבדה אותן. מבנה נוסף זה הוא לצורך העלילה שהדרשן בונה. הוא מבקש לשזור לעלילה הפשוטה – מטרונה שאיבדה מה שנתן לה המלך – את הנסיון שה' ניסה בו את אברהם. יוצא כאילו נסיונות אלה של אברהם הם המרגליות, ואברהם, הוא ‘הידיד’, האוהב, שנתן מרגליות אלה למלך. המלך נתן אותן למטרונה, היא עם ישראל, שאיבדה אותם: אלא שזכותו של א”א יגן עלינו.
פירוט: 1) אוהב נותן מרגליות למלך.
האוהב – אברהם אבינו: המרגליות: נסיונות בהם א"א עמד. המלך – הקב"ה.
2) המלך נותן את המרגליות למטרונה
המלך – הקב"ה: מטרונה – עם ישראל. המרגליות: עשרת הדברות.
מטרונה מאבדת את המרגליות. המלך מבקש לגרשה. השושבין (השכינה?) מתערב לטובתה, ומזכיר את המרגליות שאברהם אבינו הפקיד אצל המלך: ז"א למרות חטאיו זכות אבות יגן על עם ישראל.
השושבין הוא דמות מיוחדת, מין יועץ, ידיד, סינקלטון של המלך, ובוודאי משקף בעל תפקיד קבוע בחצר המלוכה.
הדרשנים מצאו מכרה טוב, מוטיב פורה, והמשיכו לנצל אותו:
משל מטרונה ושתי מרגליות
… שמע ישראל. מה ראה לומר להן כאן: 'שמע ישראל?' רבנין אמרי: למה”ד? למלך שקידש מטרונה בשני מרגליות: אבדה אחת מהן. אמר לה המלך: 'איבדת אחת, שמרי את השנייה! כך קידש הקב"ה את ישראל ב'נעשה ונשמע'. אבדו את 'נעשה', שעשו את העגל. אמר להן משה: 'אבדתן 'נעשה', שמרו 'נשמע': הוי: 'שמע'! ישראל (מדרש רבה דברים פרשה ג פסקה י).
הדרשן מפרק את הקריאה ‘שמע ישראל’, ומייחס את מחציתו ומעשה שמיעת המצוות בכלל. בכך מוצא הוא אפשרות לואריאציה מספרית לסיפור: מוצא שתי מרגליות, נעשה ונשמע.
אך גרוע מכך קורה: מטרונה משחקת עם המרגליות שהמלך נתן לה. ויחד עם מי היא משחקת בהן? היא משחקת בהן בחברת אוהבה. מתברר שיש לה אהוב, שאיננו בעל נעוריה, המלך.
מטרונה שמשחקת עם אהובה ומאבדת 2+8 מרגליות
.
משל למלך שקדש מטרונה בב' מרגליות מיד ליד, וחזר ושלח לה עוד שמונה על ידי שלוחו. עם שהיתה משחקת עם אוהבה , אבדה את ב' המרגליות שנתן לה המלך. כיון שידע המלך שאבדה אותן, טרדה מביתו . בא לו שושבינה לפייס למלך. אמר: 'אדוני המלך, אימתי אתה מוצא משובחת ונאה כמותה? אמר המלך: אי [חֵי] שמים! ב' מרגליות נתתי לה מידי לידה, [כלומר לא בשטר ולא בכתובה, אלא כסף מזומן] ושלחתי לה על ידך שמונה: לא היה לה לאבד את שלך או ג' או אפילו כולם! אלא כך היתה בוסרת עלי, שאותן שתי מרגליות שנתתי לה מיד ליד איבדה אותן.' הוא שהקב"ה אומר לירמיה (ירמיה ב, יג ): 'כי שתים רעות עשה עמי': ושתי רעות עשו. … ומהו כי שתים רעות עשה'? 'אנכי' ו'לא יהיה לך'. הוי סרו מהר מן הדרך אשר צויתים: עשו להם עגל מסכה (מדרש רבה שמות פרשה מב פסקה ח).
גם במדרש זה הדרשן מנצל כאמור את מוטיב אובדן המרגליות לענין עשרת הדברות, ומחבר ממש מין סיפור מספורי מריה אנטואנט בחצר המלך לואי ה16-. אלא שוודאי שנשים טבען אחד בכל תקופה ומקום והן ידועות בזיקתן לתכשיטים. פחות ידועה זיקתן לחפץ בו בחר הדרשן כנושא המסר שבפיו בסיפור הבא: וכיון שמשל המרגליות ידוע כבר ודרשנים רבים מדי השתמשו בו – על כל פנים כך הדבר נראה בעיני הדרשן שדרש בקטע המובא להלן – הוא רואה לנכון להחליף את המרגליות בדבר אחר, קרוב יותר לדעת הבריות וליהדות, דבר המצוי בידי יהודי כשר ולא פחות בעל ערך: – הדסים. ואפשר כי הדרשה נישאה דוקא בימי חג הסוכות.
משל מטרונה המאבדת שני הדסים: (ורסיה מאולצת על אבדן שתי מרגליות):
א"ר לוי: למטרונה שהכניסה [! קנתה בשוק והביאה ] למלך שני הדסים - ואיבדה אחד מהם: והיתה מצירה עליו. אמ' לה המלך: שימרי את זה כילו [=כאילו] ששמרת את שניהם [הדרשן מקצר שלא בטובתו]. כך כיון שעמדו ישר' על הר סיני ואמרו כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד, ז) איבדו את נעשה עשו להם עגל מסכה (שם לב, ח). אמ' להם הק' - שמרו את נשמע כילו ששמרת' שניהם וגו' (פסיקתא דרב כהנא - פסקא יד אות ד).
יש דרשן המבקש לעלות על שניהם:
משל מלך- מטרונה ושני אריסים :
'ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד' (דברים ז, יב). אר"ש בן חלפתא: למה"ד? למלך שנשא למטרונה, והכניסה לו שנים אריסין. אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין. איבדה מטרונה את שלה: אף המלך נטל את שלו. לאחר ימים עמדה וכשרה את עצמה והביאה אותן שני אריסין. אף המלך הביא את שלו. אמר המלך: אלו ואלו יעשו עטרה ויתנו בראשה של מטרונה. כך אתה מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין שנא' (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו. אף הקב"ה זקף להן כנגדם שני אריסין, חסד ורחמים, שנאמר ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד ואו' ונתן לך רחמים. וגו' (מדרש רבה דברים פרשה ג פסקה ז).
נראה כי הרקע למדרש זה הוא ימה’ב, עם נישואי בעלי קרקעות גדולים, ולהם אריסים הכלולים בנדוניה. (מדרש דברים רבה הוא מהמאות המאוחרות ).
משל למטרונה בפילקי .
לא רק זאת, אלא שמטרונה מסיתה ומדיחה נגד המלך בארמון: וכתוצאה מכל זה - משל למרים – מטרונה השיכורה גומרת בפילקי .
'ואלה המשפטים'. מהו? … משל לבריון שהיה שכור. בעט בפלקי והוציא איסרין [בעט בכלא ויצא והוציא את יתר האסורים - תמונה עממית שמקורה התבוננות במעשי אסירי בית סוהר], רגם איקונין של מושל העיר, קלל לשוטר: אמר: הודיעני באיזה המקום מושל העיר שרוי ואני מלמדו את הדין! נכנס. הראו לו [את] מושל העיר יושב בבימה. סגר למטרונה, וטרד אפרכוס , סימא לדוכוס, נתן קטריקי לקרטוס . קרב קיסין למגיסטיר . כיון שראה [את] מושל העיר עושה כך, נתיירא. אמר: 'בבקשה מכם, שכור הייתי ולא ידעתי כח מושל העיר'. כך היה איוב עומד וצווח: 'מי יתן ידעתי ואמצאהו, אערכה לפניו משפט' (איוב כג, ג). רגם האיקונין, שאמר (שם ג, ג)): 'יאבד יום אולד בו': [שהרי נברא בצלם , וכאילו רגם את צלם המלך, הוא הקב"ה: ] בעט בפילקי והוציא איסרין . … ראה המלך יושב בבימה סגר למטרונה (במדבר יב, י ) והנה מרים מצורעת כשלג (מדרש רבה שמות פרשה ל פסקה יא.).
אך החטא הקשה מכל הוא חטא הפגיעה בכבוד המלך:
מטרונה שבישלה חמין לאהובה בלורטיא של המלך :
ר' יודן בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא: למטרונה שאמר לה אוהבה : עשי לי חמין : ונטלה לורטיא של מלך ועשתה לו חמין. אמר לה המלך: מכל עצים שיש ליך בבית זה לא היה ליך לעשות חמין לאוהבך אלא בלורטיא שלי? כך אמר הקב"ה לאותו רשע: מכל בנים שיש לך לא היה לך להפילו לעבודת כוכבים אלא זה שמקודש לשמי? הה”ד (יחזקאל טז, כ) ותקחי את בניך וגו' (מדרש רבה איכה פרשה א פסקה לו ).
ושמועות על התנהגותה של מטרונה הקדימוה. (טוב שבמקרה זה לא היה להם יסוד):
משל השמועה הרעה על מטרונה שקלקלה עם אחד מגדולי מלכות (חטא העגל)
הושע ז' ג': ‘ברעתם ישמחו מלך’: וכי מה ראה לעשות שור ראש לכל הקרבנות? אמר ר' לוי: משל למטרונה, שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות, ובדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש. מה עשה המלך? עשה סעודה, והושיב [את] אותו האיש בראש של [ה]מסובין. כל כך למה? להודיע שבדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש. כך אומות העולם מונין [לשון הונאה] להם לישראל ואומרים להם: ‘עשיתם את העגל’. ובדק הקב"ה בדברים, ולא מצא בהם ממש: לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות. הדא הוא דכתיב: 'שור או כשב או עז' .
וברור שענין לנו כאן עם לעז הנוצרים נגד ישראל. ומשיב להם גירסת ילק"ש: כאן נאמר בפירוש כי לא ישראל בנה את העגל. אם מישהו בנה, הרי שהיו אלה הערב הרב שנמנו עם ישראל – והכוונה לנוצרים, כמובן, ואל חיקם מושב החטא באגדת-פולמוס זו.
ואמנם, היו אותות מבשרים למידת הדין התלוי כנגדה:
ממטרונה חוששת בראותה בארמון מגלב:
ד"א: 'אדם כי יהיה בעור בשרו': הה”ד (משלי יט כט): נכונו ללצים שפטים. מוכנים היו ללצים דינים. בנוהג שבעולם: אדם רוכב על החמור, פעמים שסורח עליו וּמַכֵּהוּ, פעמים ששוחק עליו ומכהו: ברם הכא: נכונו ללצים שפטים ומהלומות. משל למטרונה שנכנסה לתוך פלטין של מלך. כיון דחמית מגלביא תלן דחלת [כיון שראתה מגלב – כלי ענשים שהיה תלוי על הקיר - ונבהלה], אמר לה המלך: אל תתייראי! אלו לעבדים ולשפחות! אבל את - לאכול ולשתות ולשמוח. כך, כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים, נתייראו. א"ל משה: אל תתייראו! אלו לאו"ה: אבל אתם - לאכול ולשתות ולשמוח: שנאמר (תהילים לב, י): 'רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנו' .
לאחר כל אלה אין פלא כי לב המלך מאס במלכתו, והוא מובילה לפילקי: ואך גם הדרך לשם אינה סוגה בשושנים: בדרך לשם - מטרונה מהלכת בין שני טורי דין העומדים כחיילים:
… ואלה המשפטים והדברות … משל למטרונה שהיתה מהלכת, הזין מכאן והזין מכאן, והיא באמצע. כך התורה: דינין מלפניה ודינין מאחריה, והיא באמצע. וכן הוא אומר (משלי ח, כ): 'באורח צדקה אהלך': התורה אומרת: 'באיזה נתיב אני מהלכת? אהלך בדרכן של עושי, בתוך נתיבות משפט'. התורה באמצע, ודינין מלפניה ודינין מאחריה. מלפניה, שנא': 'שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט': ודינין מאחריה, שנאמר: 'ואלה המשפטים' .
מטרונה מהלכת אם כן בין שני טורי החיילים, המייצגים את הדין, ומובלת לפילקי, כמריה אנטואנט – ועוד מלכות רבות בשעתן.
משל למטרונה בפילקי (2)
ד"א: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: מה הקב"ה עושה במצרים בשביל ישראל? אמר ר' יצחק נפחא: משל למטרונה שהיתה מקטרגת למלך. נְתָנָהּ בפילקי והלך לו. היה עמה המלך בפילקי. אמרו לו: מה איכפת לך? אמר להם: כל הימים שאני עמה אינה נוטלת שם רע. כך נשתעבדו ישראל במצרים, ונגלה הקב"ה כביכול עמהם שנא' (בראשית מו, ד): 'אנכי ארד עמך מצרימה' (מדרש רבה שמות פרשה טו פסקה טז).
אמנם בני ישראל הם בפילקי (במצרים, בבית העבדים), אך אין המלך באמת עוזב אותה, הוא עימה גם בבית האסורים.
מטרונה (=‘מטרונת’) מבקשת לברר עם בעלה את המצב לאשורו
אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם למה לנצח תשכחינו אתמהא תעזבינו לאורך ימים כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד (איכה ה, כ"ב). למלך שהיה לו מטרונת והיתה חביבה עליו ביותר ועל ידי שמטרונת היתה יודעת שהמלך היה מחבבה יותר מדיי היתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת את גזירותיו. פעם אחת כעס עליה המלך וגזר על עבדיו שיבואו ויגררו אותה בשערה. שושבינה שהיה שם עומד, כיון שראה כן מיד בא אצל המלך התחיל אומר לו: 'מרי המלך! אמור לי מה: יש בדעתך לשוב עליה או אין בדעתך לשוב עליה? אם יש בדעתך לשוב [עליה] - שליט הוא אדם באשתו: ואם אין בדעתך לשוב עליה, היה לך לגרשה, שתלך ותנשא לאח"כ [לאחר. שגיאת מעתיק]. אמר ירמיה לפני הקב"ה: רבונו של , המאוס מאסת את יהודה (ירמיה יד, יט)? (אלא) אם בציון געלה נפשך (שם) [אלא] אם יש בדעתך לשוב עליה מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא (שם)? א"ל :לך לרבך ולרבו, דרבך משה רבם של כל הנביאים: כך אמרתי (לא) [לו] בסוף כל התוכחות ואף גם זאת [וגו'] לא מאסתים ולא געלתים וגו' (ויקרא כו, מד): לא מאסתים ולא געלתים הרי על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו כיון שראתה ציון שארבעה דברים שאל ירמיה מן הקדוש ברוך הוא מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני (פסיקתא רבתי פרשה לא).
סוף מעשה – המלך מגרש את מטרונה
כמובן, זהו הפרק הכואב מכל –גם במישור חיי המשפחה אך גם במישור הסמלי, התיאולוגי והלאומי.
הדבר קשה – אך התקווה קיימת גם באגדות אלה – אדרבא, התקווה לשוב המלך והמלכה אל חיק המשפחה – היא עיקרן של אגדות אלה.
ורבנן אמרין: למלך שכעס על מטרונה, וכתב לה גיטה. ועמד וחטפו ממנה: וכל זמן שהיתה מבקשת לינשא לאחר, היה אומר לה: 'היכן גיטיך'? וכל זמן שהיתה תובעת מזונותיה היה אומר לה: 'ולא כבר גרשתיך?!' כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד עבודת כוכבים היה אומר להם הקב”ה (ישעיה נ, א): 'אי זה ספר כריתות אמכם?' וכל זמן שמבקשים לעשות להם נסים כבתחלה, אומר להם הקב"ה: 'כבר גרשתי אתכם': הה”ד (ירמיה ג, ח:) 'שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה' (מדרש רבה איכה פרשה א פסקה ג).
המסקנה: גירושין למעשה בלתי אפשריים. – אעפ”כ כמה מדרשים עוסקים בגירושי מטרונה מהמלך: ויש שהמעשה אף חוזר על עצמו מספר פעמים באותו מדרש עצמו:
… משל למלך שהיה נשוי למטרונה. ילדה ממנו בן ראשון – וגרשה: שני, שלישי – וגרשה. וכיון שילדה ממנו בן עשירי - נתכנסו כולם ואמרו לו: 'השבע לנו שאין אתה מגרש את אמנו מעתה'. כך, כיון שנתנסה אברהם אבינו נסיון עשירי, א”ל: 'השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה' (מדרש רבה בראשית פרשה נו פסקה יא)..
במשל זה מטרונה היא אברהם אבינו המבקש מהקב”ה לא לגרשו עוד ע”י נסיונות שהאל מנסהו.
מ מטרונה מבקשת מהמלך הרוצה להחזירה להכפיל כתובתה
אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא, יב). ר' אבון בשם ריש לקיש: למלך שכעס על מטרונא וטרדה והוציאה מבית פלטין שלו. לאחר ימים ביקש להחזירה. אמרה: יכפול כתובתי ואחר כך הוא מחזירני. כך א' הקב"ה לישראל: 'בניי, בסיני אמרתי לכם פעם אחת: 'אנכי י"י אלהיך (שמות כ, ב): ובירושלם לעתיד לבא אני אומר לכם שני פעמים: 'אנכי אנכי הוא מנחמכם' (ישעיה שם, נב( פסיקתא דרב כהנא - פסקא יט אות ה).
מידת ההתאמה של המשל והנמשל תלוי בכשרון הדרשן לסבר בהם את אזני מאזיניו.
נביא עוד גירסה לנ"ל:
ר' עזריה בשם ר' יהודה ב"ר סימון: משל למלך שכעס על מטרונה וטרדה והוציאה מתוך פלטרין שלו. לאחר זמן בקש להחזירה. אמרה: יחדש לי דבר, ואח"כ הוא מחזירני. כך, לשעבר היה אדם שרוי בג"ע, במחנה השכינה. כעס עליו הקב"ה וגירשו ממחיצתו. כשיצאו ישראל ממצרים, בקש הקב"ה להחזיר ישראל למחיצתו, ואמר להם שיעשו לו משכן וישכון בתוכם, כמה דתימא (שמות כה, ח): 'ועשו לי מקדש' וגו'. אמרו ישראל: ' יחדש לנו הקב"ה דבר אחד שהוא חפץ להחזירנו אצלו'. מה הוא החידוש? לשעבר היה הקב"ה מקבל קרבנות מלמעלן (בראשית ח, כא) 'וירח ה' את ריח הניחוח', ועכשיו יהיה מקבל קרבנות מלמטן: הה”ד: 'יבא דודי לגנו': זו השכינה: 'ויאכל פרי מגדיו' - אלו הקרבנות.
הדרשן משתמש בשלד סיפור מסויים כתשתית לצרכיו, על פי דמיונו הטוב עליו.
משל למשה: למטרונה שהמלך ביקש לגרשה וכינסה את בניה
א"ר חייא בר אבא: לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתחבט בה. ומה היה אומר?… 'אלהי, אל תשחת עמך ונחלתך'. …לפיכך כשבאו לעבור את הירדן הזכיר להן כל מה שביקש עליהן סניגוריא, שהיה סבור שהם מבקשים עליו רחמים, שיכנס עמהם. מהו 'אתה עובר'? א"ר תנחומא שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ואומר להם: אתם עוברים: אני איני עובר: ופתח להם פתח, שמא יבקשו עליו רחמים, ולא היו מבינים.
למה"ד? למלך שהיו לו בנים הרבה ממטרונה. סרחה עליו מטרונה. ביקש להוציאה. אמר לה: 'תהא יודעת שאני נוטל אחרת'. אמרה לו: 'אין [כן]: ואין את אומר לי מי היא זו שאתה עתיד ליטול?' אמר לה: 'פלונית'. מה עשתה מטרונה? כינסה את בניה. אמרה להן: 'הוו יודעין שאביכם מבקש לגרשני וליטול את פלונית. יכולין אתם שלא להשתעבד בה?' אמרו לה: 'הן'. אמרה להן: 'תדעו מה היא עתידה לעשות בכם!' והיתה אומרת: 'שמא יבינו ויבקשו עליה מאביהן': ולא היו מבינין. כיון שלא הבינו, אמרה: 'ואיני מצוה אתכם אלא בשביל עצמכם, שתהיו זהירים בכבוד אביכם'. כך משה, כיון שאמר לו הקב"ה (במדבר כז, יח): 'קח לך את יהושע בן נון וגו' כי לא תעבור את הירדן הזה', היה אומר לפני ישראל (דברים ו, י'): 'והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה אתה עובר היום': אני איני עובר': שמא יבינו ויבקשו עליו רחמים: ולא היו מבינין. כיון שלא הבינו אמר: 'איני מצוה אלא בשביל עצמכם שתהיו זהירין בכבוד אביכם שבשמים' (מדרש רבה דברים פרשה ג פסקה יא).
ובמשל זה מטרונה היא משה רבנו ובניה הם בני ישראל, שאינם נרמזים לבקש על אימם, משה, שהאל לא יזנח אותה ולא יעזבה למות בודדה ונעזבת על ידי בניה בארץ נכריה.
אלא שמטרונה אינה נעזבת: כי אינה עוזבת, גם בצר לה, את בעל נעוריה:
מטרונה שבעלה גירש אותה והיא לקחה אותו איתה:
משל למלך שאמר למטרונה: 'אי אפשי בך [אינני רוצה בך) ! טלי כל מה שתרצי, כל כלי טוב שאת יודעת: צאי לבית אביך!' מה עשתה? השקתהו והאכילתהו וקראה לעבדי בית אביה ואמרה להם: 'טלוהו במטתו והוליכוהו לבית אבא'. כיון שנעור משנתו אמר: 'מי הביאני כאן?' אמרה לו: 'אני.' [אמר לה]: 'ומה ראית?' אמרה לו: 'אתה אמרת לי: 'ברי לך כלי יפה שבכאן וטלי ולכי לבית אביך.' נסתכלתי בכל קניניך ולא מצאתי כלי חמדה יותר ממך.' כך אמרו ישראל להקב"ה: 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף' (תהילים קיט, עב) (מדרש זוטא שיר השירים פרשה א).
ובמשל זה המלך הוא הקב"ה, שהוא בעלה של המטרונה ישראל: ואף שהקב"ה מגרש את ישראל, עדין ישראל נוטלת איתה את הקב"ה באשר תלך.
אין פלא שהמלך הוקיר זכרה של אשת חיקו אף בהיפטרה מהעוה"ז: עד כי הוא אף קבר את מטרונה בפורפירא שהיא עשתה עבורו:
דבר אחר: א"ר אבין: … למה”ד, למטרונה אחת שעשתה למלך פורפירה משובחת. נטלה המלך והניחה. הגיעו ימיה של המטרונה למות. אמר המלך: תיטול [מטרונה] אותה פורפירה שכיבדה אותי. כך אמר הקב”ה למשה: קילסת אותי בהן ובהן אני גוזר עליך מיתה (מדרש רבה דברים פרשה ט פסקה ז).
וכדי לסיים בטוב, נביא משל שאיננו קשור בחיי הנישואין של מטרונה, אלא בסמיכת רבנים:
כי סמכוה לרבי זירא, שרו ליה הכי: 'לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן'. כי סמכוה לרבי אמי ולרבי אסי שרו להו הכי: כל מן דין כל מן דין סמוכו לנא לא תסמכו לנא לא מסרמיטין ולא מסרמיסין ואמרי לה לא מחמיסין ולא מטורמיסין. רבי אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקי מטרוניתא דבי קיסר ומשריין ליה רבה דעמיה מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם (בבלי סנהדרין יד ע"א). [כלומר, כמו ששרו המטרונות בצאתן מבית הקיסר כך היו בני ישראל משמחים לרבנים בשירה כשסמכום . דהיינו ראו בשירת הנשים בבית הקיסר את הנורמה אליה יכלו להשוות את שמחתם: מה אלה שרות לבני המעלה, כך הסומכים שרים לרבנים שאמנם אין הם מלכים או קיסרים אך אף הם מבני המעלה].
נשמעים איפה באגדות הקשורות במטרונה נימי קולות דומים לאלה הנשמעים באגדות רבות אחרות. הדרשן אינו פטור מלעמוד מול גורל ישראל בעמים ולשאול לתכלית הבריאה. מולו עומדות השאלות הגדולות – האמנם יש שכר לאחריתכי, ישראל, בעבור שכר המצוות, ואם אמנם אוהב הקב"ה את בניו, את ישראל. עליו לשאול האמנם הגנה התורה על ישראל במשך תולדותיה, או שמא רק העמידתו מטרה לחצי הגויים? אין הוא יכול להתעלם משאלת סיבת הצלחתה של הנצרות, ואין הוא יכול להימנע משאלת הצדק האלהי. שאלות אלה ואחרות עומדות לא אחת – ובצדק – במרכז דרשתו. מטרונה – דמות אישה זו, שֶׁמְּשַׁמַּשְׁתּוֹ כדמות נשית יחידה שהינה נויטרלית במידה מספקת כדי לתלות בה אגדות שעיקרן סמליותן, משמשתו בדרכו הדרשנית כְּיָתֵד, דמות של סתם עליה הוא יכול לתלות את המסר שהוא מבקש להעביר לשומעיו. ואמנם, כפי שראינו, אף אם היא סטיריאוטיפית במקרים רבים, אין היא דמות ערטילאית, ריקה מתוכן, אלא בשר ודם שדברים המתרחשים עימה משקפים נסיון נשיי-אנושי כללי נכון ומתקבל על הדעת. ואם כי ברור, שאגדות רבות הן פרי המצאה ספרותית, לפעמים מאולצת, של הדרשן, וענין לנו יותר בדמיון מאשר במציאות, בתמונת חיים ריאלית ואמיתית, הרי שרוב האגדות הקשורות בדמות נשית זו שהעמדנו במרכז מחקרנו בכל זאת מעבירות תמונות להן זיקה של ממש לחיי נישואין של בני זוג. אין לנו צורך דוקא בתקדימים היסטוריים לאשש מציאות זו של חיי מטרונה כפי שהם מתגלים באגדות אלה.
כדי לסיים קטע זה בפעמים כי טוב – כמנהג המקום בו אנו עומדים – נביא לו סיום כסיומו של ‘אילוף הסוררת’ לשקספיר:
…א"ר לוי: למלך שעשה סעודה וזימן האורחין: מהם אוכלין ושותין ומברכים למלך, ומהן אוכלין ושותין ומקללין למלך. הרגיש המלך ובקש להכניס בהם מהומה בסעודתו ולערבבה. נכנסה מטרונה ולימדה עליהם סניגוריא . אמרה לו: אדוני המלך, עד שאתה מביט באלו שאוכלין ושותין ומקללין אותך, הביט באלו שאוכלים ושותים ומברכים אותך ומשבחים לשמך. כך כשישראל אוכלים ושותים ומברכין ומשבחין ומקלסין, הקב"ה מקשיב לקולם ומתרצה: ובשעה שאומות העולם אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין להקב"ה בעריות שמזכירים אותה שעה, חושב הקב"ה אפילו להחריב לעולמו: והתורה נכנסה ומלמדת סניגוריא, ואומרת: רבונו של עולם, עד שאתה מביט באלו שמחרפין ומכעיסים לפניך, הביטה בישראל עמך, שמברכים ומשבחים ומקלסים לשמך הגדול בתורה ובזמירות ובשבחות (מדרש רבה שיר השירים פרשה ח פסקה יט).
ולאחר שמצאנו את מטרונה כאברהם אבינו, כמשה, כמרים אחות משה, כסמל לכלי בית המקדש והשבת, סמל לכנסת ישראל בטוב וברע ( כשהיא מתלוננת ורוטנת, למשל, או מאבדת את המרגליות, כלומר איננה מקיימת מצוות כהלכתן וכיו"ב), כעם ישראל, כאן היא התורה עצמה המלמדת זכות על העולם, שאמנם מעשי הגויים הם נלוזים, אלא שהם, והעולם עימם ניצלים בזכות ישראל .
II. מטרונה ה’היסטורית’.
לגבי ‘היסטוריותה’ של דמות מטרונה אין בידינו עדויות מלבד הכתוב עליה במדרשים. אין לה שם, אין לנו כל עדויות היסטוריות עליה – או ממנה – בכתב. הכינוי ‘מטרונה’ הוא כללי, והוא יכול לסמן כל אישה בעלת שיעור קומה כלשהי באותה תקופה: ניתן לטעון שבעיקרה היא איננה אלא קונסטרוקציה ספרותית, שנושאת בה זכרונות היסטוריים עמומים ובלתי מסויימים.
אמנם, ספורים בעלי נימה של אגדה אין בהם כדי לשלול עקרונית את היסטוריותה. אעפ"כ - זו דמות שיכולה להיות כל אחת – ולכן, כמובן, היא אף אחת מסויימת וממשית. אין לה, כדברי גדול המחזאים, ‘an earthly habitation and a name’.
לא בידינו לקבוע איזו דמות – או דמויות – של ממש עמדו לנגד עיני חז"ל בהעלותם את סיפוריהם בע"פ, או יותר מאוחר על כתב. ועם שדמות זו איננה אף אחת –אף על פי כן נוכל לציין בה קוים אחדים. אף נוכל להעלות מנבכי הכתוב כמה מעיקרי תולדות חייה. נוכל לשחזר מעט מדמותה ה’היסטורית’ , את דמות אישיותה, לראותה ולשמוע אותה כאילו היא עומדת לפנינו. נוכל לראותה כפי שהיא: את דרכיה, את מעמדה, את אורח מחשבתה, אורח דיבורה הישיר, חיפושיה בדתות ובתחום עולם ההגיונות, דאגתה לחכמים בכלכלה, כספים, בריאות ודרך ארץ , כפי שהיא מתגלה לפנינו בסיפורים עליה.
במה אם כן ‘היסטורית’ היא דמות זו?
מטרונה זו בה אנו דנים כאן היא היסטורית באופנים אחדים. ראשית, אין היא מופיעה בתור משל ואין הסיפורים מוצגים על ידי מילת ההצעה ‘למה הדבר דומה’? או ע"י המילה ‘משל’, או כל כיו"ב.
שלא כדרכה במשלים עליה, היא איננה עומדת כסמל בקטעי הסיפורים בהם היא מופיעה. אין היא מסמלת באגדות את השבת, את כנסת ישראל, את משה רבנו או כל כיו”ב. עפ”ר - החומרים הנמסרים לגביה אינם בעלי אופי אגדי : המסופר עליה נושא אופי ‘היסטורי’, עדות למעשים שארעו כביכול ממש. ואמנם הם מעידים על דברים מתחום מעשי היום יום: ועם זאת הם עדים לזרמי הגות ומחשבה דתית כבירים בהיסטוריה.
שנית, אם היא עצמה אין לה שם, הרי שחכמים בהם היא פוגשת בסיפורים יש להם שם, והם מוכרים כדמויות היסטוריות של ממש, שחיו ופעלו במאה ה2- בא”י, עפ”ר בגליל.
באיזה אופן אם כן מצטיירת דמותה של ‘מטרונה ההיסטורית’ במדרשים? איזה חמרים היסטוריים של ממש נטוו בדמותה? מה יחסה של מטרונה לשלטונות רומי, מקרבם היא באה ואליהם היא למעשה שייכת, ומה טיב ואופי יחסיה עם החכמים, שהסיפורים עליה מעידים כי היא בילתה לא מעט זמן במחיצתם? האם ניכרים במעשיה זרמים היסטוריים כלשהם שמעידים על תקופתה, ז. א. ההיתה בת זמנה?? ואם היא שתתה בצמא מדברי חכמים והתענינותה בעניני דת ישראל והמקרא ניכרת, יחסה אליהם אינו נעדר ביקורת: היתה בה ממידת ההתענינות, הקרבה, אך גם ממידת הזרות. זו האחרונה – כמו גם הקרבה – ניכרת בכך, שהיא לא הסתירה מהם את דעתה: היא ידעה לבטאה - כמו בסיפור הידוע הנוגע לדעתה עליהם ועל צורתם החיצונית, בה מתגלה גם דאגתה לבריאותם.
כי הוו מקלעי רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר ברבי שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא הוה נגעה בהו. [כשר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר ברבי שמעון היו נפגשים, שור היה יכול לעבור ביניהם - תחת כריסיהם הנוגעות זו בזו - ולא היה נוגע בהם]. אמרה להו ההיא מטרוניתא: בניכם אינם שלכם. אמרו לה: שלהן גדול משלנו . כל שכן איכא דאמרי הכי. אמרו לה: 'כי כאיש גבורתו'. איכא דאמרי הכי? אמרו לה: אהבה דוחקת את הבשר. ולמה להו לא הדורי לה? והא כתיב: אל תען כסיל כאולתו: שלא להוציא לעז על בניהם .
בדומה מתבטאת היא בענין חזות רבי יהודה ברבי אלעאי , ‘דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה ברבי אלעאי: 'פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית' . לא שמהמשפט הזה ניתן להסיק שהיא התאהבה בו, אלא שמידיעתנו את קרבתה היומיומית לרבנים יש לשער מידה של פאמיליאריות שהיתה לה איתם, כך שהיא יכלה להרשות לעצמה אמירות ישירות ובוטות כאלה, שהרי היתה גם חלק מהשכבה השלטת בארץ, שאולי היתה בה גם ממידת ההתנשאות והזרות.
הא למדנו סברה ראויה, כי מטרונה חיה במאה ה2-, בציפורי.
ציפורי היתה תקופה מסויימת בירת הגליל, וייתכן שמעמדה זה אף בו היה כוח למשוך מבני אנשי המעלה הרומיים לעיר . העיר היתה מעולם נאמנה לרומיים, ומן הסתם לא מעט נכרים ישבו בה , כעדות הממצאים הארכיאולוגיים. אווירת השלום בה אף היא מן הסתם חיבבה את העיר על הרומאים, וגם על תושביה האחרים. אגריפס השני מנע מהעיר להצטרף למרד הגדול, והיא פתחה שעריה לפני ווספסיינוס, וטבעה לכבודו מטבעות. ידוע על חכמים רבים שחיו בציפורי – ביניהם שמעון בר חלפתא, ר' יוסי בר' חלפתא, ר' אלעזר בן עזריה, ר' יוחנן, ריש לקיש ועוד. נראה כי לאחר מרד בא כוכבא הנהגת העיר נמסרה בידי אדריינוס לידי הנכרים. ייתכן כי בפרק זמן זה נצטרפו גם מתיישבים חדשים לרוב האוכלוסייה הנכרית, מין אצולה שהגיעה לכרות מחמדים ממשמני המקום, שהרי אז הנהגת העיר כולה נמסרה בידי אדריינוס לנוכרים בה. מקרבם עשויה היתה לצוץ גם המטרונה שבפרקינו. זו אפשרות, אך נראית השערה אחרת קרובה יותר, אף הפוכה לזו: וזאת כיון שאנו מוצאים כי למטרונה היו עסקים עם רבי עקיבא . זה פעל בעיקרו לפני מרד בר כוכבא: אחרי מרד בר כוכבא הוא היה גם זקן מאד, וגם נרדף, וכך היו יתר החכמים: לא עת ראויה לשיחות בעניני התרבות והדת היהודית בין הרומאים לחז"ל, שיחות שאך נתגברו בין חורבן הבית לרדיפות הדריאנוס .
הסיפורים על מטרונה נותנים מקום לשער כי שיחותיה עם החכמים התרחשו כשרומי היתה בטוחה בארץ בשלטונה, ועם זאת בתקופת שלום, דהיינו לפני מרד בר כוכבא, כלומר לפני 135. כיון שכל החכמים עימם נהגה לשוחח מיוחסים למאה ה2-, נוכל למקד את תקופת שהותה ופעילותה בציפורי – בה כאמור חיו רוב החכמים ונוכל לפחות להסתכן בהנחה כי אף היא התגוררה כאן, לצד האוכלוסייה הנכרית שבעיר – בין 100 ל135-, תקופה של כ35- שנים. ומאחר וגזירות אדריינוס בענין המילה ניתנו ב130- לסה"נ, ומשלחות יצאו לרומי לייחל את פני הקיסר לבטל את רוע הגזירה, ומשלחות אלה כבר מוצאות אותה ברומי, נוכל להגביל את תקופת שהותה המשוערת בא”י, ואת שהייתה במחיצת חכמים לתקופה מצומצמת עוד יותר, לשנים 120-130 לערך. זו כמובן רק השערה הנראית סבירה ואפשר להשיג עליה, כמו על עצם קיומה בכלל. מכל מקום נראה כי -על אף ריחוק החכמים ממנה הניכר בחוסר ענינם בשמה - היא הותירה בהם רושם עמוק.
ציפורי היא גם המקום בו עדות בידינו כי ר' אליעזר נתפס למינות, היא נצרות, כפי שר”ע הזכירו . התרחש כאן אם כן מפגש תרבויות מעניין, בין העולם הפגני, המוכיח התענינות בערכי היהדות, כפי שנראה להלן, בין היהדות כפי שהיא מיוצגת על ידי עולמם של חז"ל ולבין הנצרות הנובטת. זו בכלל תקופת השיחות והבירורים בין נציגי עולמות אלה – כך בשיחות שעורך ריב"ז עם וספסיאנוס, ר' עקיבא עם טורנוס רופוס, ר' יהושע עם חכמי אתונה, ומטרונה עם ר' יוסי ועוד . ומכיון שהמנהיג רבה ידו בהכוונת נטיות לב נתיניו, ואף התקופה היתה בשלה ונכונה לכך, חלק רב גם לאדריינוס באווירת התרבות של התקופה: תחת אדריינוס היתה התענינות אינטלקטואלית בדתות ומנהגים של העמים: כי הנה אדריינוס עצמו ידוע כמי שאהב לשוחח בעניני חכמה עם חכמים.
אאגדות וסיפורי מעשיות בעלי רקע היסטורי על מטרונה
כי מטרונה זו, כאמור, אישה שמצד אחד נזכרת בכל מקום ללא בעל: ואכן, מעיד עליה Pierre Grimal : ‘Historians praise the purity of the ancient customs [of the institution of marriage in Rome] and the times when a widow would never remarry’. אנו יכולים לשער אם כן שאכן מטרונה היתה שייכת לשכבות העלית התרבותיות הפטריקיות של רומי, שגם שנוי הסטאטוס מאלמנה לנשואה-מחדש לא היה באופיים.
היא מעורבת עם הבריות ומקדישה עתותיה להתענינותה בחיפושיה הדתיים: היא בוחנת את הדת החדשה הזו, שהיא כבר מחסידיה, אף שהיא עוד כחדשה בעיניה: היא בוחנת אותה, אולי בוחנת גם את החכמים: היא מעורבת בקהילתם, מסתופפת בצילם, מעירה על חזותם, אף מלווה להם כספים (לעתים אף שמה כספה על קרן הצבי ) ומרפאה אותם: כי היא רופאה: מתווכחת איתם, עולבת בהם, משיגה על דבריהם: מדריכה אותם בשליחותם לרומי, הופכת להם ליועץ מדיני. היא יועצת נאמנה. והיא בוחנת את היהדות כמקור הנצרות, שרבים מדבריה מעידים על נטייתה אליה.
היא אף נכנסת עם חז"ל בקשרים כלכליים: היא אישה עשירה, ולה מעל 1000 עבדים ושפחות. – ר' ניסים בן ראובן מגירונדי רושם עליה אגדה, :
נחש הנחושת
פעם אחת הוצרכו ר"ע ותלמידיו מעות והלכו אצל מטרוניתא. אמרה לו לר"ע: הריני מלווה אותך ותהיה אתה לווה: והקב"ה וים ערבים בדבר. קבע לה זמן לפרעון, וכשהגיע זמנה הלכה אותה מטרוניתא על שפת הים. אמרה: ' רבש"ע! גלוי וידוע לפניך שר"ע חולה ולא היה בידו לפרוע חובו: ראה שאתה ערב בדבר'. מיד נשתטית בתו של קיסר ונטלה ארגז מלא אבנים טובות ודינרי זהב, וזרקה לתוך הים: והים הביאתו במקום שהיתה אותה מטרוניתא יושבת על שפת הים. מיד נטלה אותו ארגז והלכה לה. לימים נתרפא ר"ע ובא לו אצל ההיא מטרוניתא ומעותיו בידו לפרעון חובו. אמרה לו: 'חזרתי אצל הערב והוא פרע כל החוב: והא לך מה שנתן לי יותר'. ומאותו ממון שהחזירה לו נתעשר ר"ע (ר"ן נדרים נ ע"א).
בניגוד לאופי יתר סיפורי מטרונה, שתי מעשיות עממיות מצאנו בין הסיפורים הקשורים בדמות אישה זו, וזה אחד מהם. לפנינו סיפור פלאי, שלא מעלמא הדין. ואמנם לא ענין הערבים יש בו כדי לשייך את הסיפור לעולם הפלאי בו נסיכות רומיות מִשְׁתַּטּוֹת זורקות לים אבנים טובות ודינרי זהב והים מביאם בדיוק בשעה הנכונה בענין הנכון ומזמנם לידי בעלת חוב, deus ex machina וזימון פלאי, אך כדי לפטור את ר"ע החולה ממלוי חובתו להחזיר בשעה היעודה את החוב. ענין ערבות האל והטבע אחוז עמוק בעולם החוזים המסופוטמי, השומרי-אכדי, אך גם בתנ"ך .
סיפור פלאי דומה בענין החזרת חוב –הוא סיפורו של נקדימון בן גוריון במסכת תענית . כאן עבים ושמים נוהגים כמעט באותו אופן פלאי כבספורנו, ומחזירים את החוב בשעה היעודה, - אף כי הפלא מתרחש הודות לתפילה.
הסיפור השני סובב לא סביב מעשה פלאי: מעשה ר' יהושע עם מטרונה ברומי הוא מסוג הסיפורים של ברירת הטעייה, סיפור הבחירה התמוהה, הבלתי אפשרית, של הרבי ואחר כך על פי המבנה הידוע יש לו famulus, מתלמד המיתמה ושואל לפשר מעשיו והרבי מפרש. גם כאן מעשי הרב תמוהים, אך בענין פירושו למעשיו יש בסיפור ואריאציה. אין העוזרים תמהים על מעשי הרב אלא מציעים להם בעצמם פירוש המתקבל על ידי הרב בשמחה.
תנו רבנן: פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרו: 'מי ילך?' אמר להם רבי יהושע: 'אני אלך' . הלך רבי יהושע ותלמידיו. כיון שהגיע לפתח בית, חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס ונעל הדלת בפניהן: אחר שיצא ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן) [להם]: 'בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני?' 'אמרנו: כסבור רבי: לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה'. 'בשעה שנעלתי, במה חשדתוני?' 'אמרנו: שמא דבר מלכות יש בינו לבינה.' 'בשעה שירדתי וטבלתי, במה חשדתוני?' 'אמרנו: שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי.' אמר להם: 'העבודה! כך היה, ואתם, כשם שדנתוני לזכות, המקום ידין אתכם לזכות'.
'גדולתה של מטרונה צויינה בפסקה ‘שכל גדולי רומי מצויין אצלה’ (קרויס, פרס ורומי, עמ' 128): ותואר כזה לא ייתכן כי אם לאשת ‘המלך’, שהוא במארע זה כנראה הנציב או ההגמון שמשל מטעם הקיסר’ בא”י. אלא שיש ונאמר במפורש כי שליחות הרבנים לרומי, ולוא דוקא לנציבם בארץ ישראל.
נעיר, כי בסיפור זה, ולו בדרך השלילה בלבד, מטרונה נקשרת במעשים שטבעם ומהותם מיני. ואמנם, את ה’כן’ אנו שומעים בסיפור זה מכלל ה’לוא’ : אך אפשר לומר: אין עשן בלא אש. אם סימן יש, הרי שיש גם איזה מסומן. ועוד נראה, כי למרות הכל אין מטרונה יוצאת משהותה ברומי כולה נקיה: ואף בסיפור זה עצמו יש סימן להירתעות חז"ל ממהותה הפיסית (‘נתיזה צינורא’) של מטרונה.
אלא שלמטרונה, כפי שראינו ועוד נראה, מלבד זיקותיה לרוח ולהגות זיקות מוהבקות גם לגוף: זה ניכר בין היתר בכך, - כפי שנאמר כבר לעיל, שהיא עוסקת אף ברפואה: היא רופאה: ואולי לכך מתקשר באופן כלשהו ענין סיפור אחר – בו נעסוק להלן – על כי אלוהיה הוא הנחש (נחש הנחושת של משה היה גם בעל כוחות רפואיים, והנחש הוא סמל הרוקחות עד היום). והנה סיפור הרפואה:
ממטרונה רופאה (דהיינו מכשפת) .
רבי יוחנן חש בצפידנא. [ר' יוחנן היה סובל ממחלת הצפדינא ]. אזל גבה דההיא מטרוניתא [הלך אל מטרונה, שהיתה מפורסמת כרופאה]: עבדא ליה מלתא חמשא [זו עשתה לו דבר רפואה ביום חמישי בערב] ומעלי שבתא. אמר לה: 'בשבת מאי?' [אמר לה ר' יוחנן: 'וביום שבת מה אעשה?'] אמרה ליה: לא צריכת. [אמרה לו: 'אתה לא צריך']. 'אי מצטריכנא מאי?' ['ואם בכל זאת אצטרך לרפואה?'] אמרה ליה: 'אישתבע לי דלא מגלית [אמרה לו: הישבע לי שלא תגלה מהי התרופה, ואז אומר לך איך תוכל להכין אותה]. אישתבע לאלהא דישראל לא מגלינא [נשבע באלהי ישראל שלא יגלה]. נפק דרשה בפירקא. [הלך ר' יוחנן וגילה את מהות הרפואה בדרשה פומבית]. והא אישתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא? הא לעמו ישראל מגלינא. והא איכא חלול השם דמגלי לה מעיקרא מאי עבדא ליה. [ובקיצור נשבע לה כלסטים, ולא מפני שנשבע לה כי לא יגלה לקב’ה ולא נשבע לה שלא יגלה לכל ישראל, אלא מפני שחשב שמה שלא יהיה שבועה לנכריה אינה שבועה ואין לנהוג לפיה: מה עוד שכפי שיתברר מיד חשב אותה לעכו"ם.] .
הלכנו בפירוש קטע זה אחר ע. שטיינזלץ: ועתה נשיג עליו:
והעיקר שבסיפור זה מטרונה רופאה, והיחס אליה מרחיק ולא מקרב. מן הסתם נצטרך להעלות את האפשרות כי היא ביקשה לאחוז ביהדות ובנצרות כאחת, ויראת ה' שלה יצאה גם לכיוונים שהיו רחוקים ומתרחקים מהיהדות. ‘נטייתו של הפרט לשיתוף, לנטילת סימנים מדתות אחרות…בודאי גרמה למנהיגות הרוחנית של שתי הדתות, [הנוצרית והיהודית] אי נחת רבה. מי לנו גדול מר' יהושע בן לוי, ומסופר על בנו, שכאשר חלה בא אחד מתלמידי ישו וריפא אותו באמירת צירופי פסוקים’ . ואמנם מטרונה נראית גדולה מהלה שריפאה במין מרקחת שאף ר' יוחנן יכול היה להכינו לעצמו לו ידע את המרשם: אלא שהסוד שהוא נתבקש לא לגלותו, אך לבסוף הכריז עליו בפרהסיה היה שהוא התרפא אצל מי שנדבק בה אבק מינות. – וזאת למרות פסיקת ר' יוסי (!) שכל המרפא איננו נחשב להיות מדרכי האמורי .
מתברר שר' יוחנן ראה עצמו מחוייב להזהיר את הציבור מפני רפואת עכו"ם: נתלבט בה ולבסוף החליט כי ראוי לנהוג כן, לפחות מחמת הספק – שקינן בלבו.
אנו רואים שיחסם של חכמים שונים אליה אינו עולה בקנה אחד. ר' אלעזר בן עזריה, הנשיא שלעתו מרחיק אותה, ר' יהושע ור' יוחנן נזקקים לה, האחד בעת שליחותו לרומי, השני כרופאה, אך שניהם מתייחסים אליה כאל זרה למרות שהיא מוכיחה ענין וקרבה בכל מעשיה.
ואמנם, כנראה, מטרונה, עם כל התענינותה ביהדות, היתה, כרופאה, עכו"ם, עובדת לדת אסקולפיוס . רמז לכך גם בשאלותיה על נחש הנחושת של משה, שנאמר לגביו כי היה מרפא נשיכות של נחשים, האויב הגדול ביותר של ישראל כנראה במדבר. – ועוד על מטרונה והנחש רק להלן.
היתה זו תקופה בה פגניות, הדת היהודית והנצרות שימשו בה בערבוביה, לא אחת בלב אותו אדם עצמו.
אסקלפיוס. סביב מטהו כרוך הנחש
מטרונה ברומי.
חז"ל נסעו אם כן לרומי בשליחות היישוב. אל מי נסעו חז"ל ברומי? אל מטרונה, שהיתה מקורבת לנושאים בשלטון.
עצם הנסיעה לא היתה אז דבר של מה בכך. ואל נא יהיו הדברים האלה קלים בעינינו: נסיעה בים כרוכה בקשיים גם בתקופות הרבה יותר מאוחרות. יש תקופות ויש זרמי ים.
לא היינו מתעכבים באלה לולא היתה מטרונה עצמה כל כך דואגת לחכמים ברדתם לים. נראה כי היא היתה מצויה ברוחות וזרמים אלה לתקופתם: ידעה איזו עונה יפה ואיזו עונה אינה יפה לירד בה באניות שלא תישברנה.
ר' יהושע בריה דרבי תנחומא ב’ר חייא דכפר חנון הוה באסיא בעא דיפרוש. אמרה ליה מטרונה: באלין יומיא פרשי ?! אתמהא!’
את הסכנות שבירידה לים ממחישים דברי יוסף בן מתתיהו בספרו: חיי יוסף, סימן 2 מספר ליב 13: יוספוס מספר כי אף הוא יצא לרומי לשליחות כלשהי, אך ספינתם טבעה בים האדריאתי, והם נאלצו לשחות עד שאניה קירניית אספה אותם .
מטרונה, אם כן, חיה בא”י, אך מטרונה חיה גם ברומי: בא”י היא מציע להם באיזו עונה סביר להם לבוא אליה לרומי .
ברומי היא מעורבת באנשי השלטון ויודעת דרכיהם. ‘השפעתה הגדולה בסדרי המלוכה משתקפת בסיפור על יהודה בן שמוע’ (קרויס, פרס ורומי, עמ' 128): היא המייעצת לחכמים מה כדאי שיעשו .
בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מאורייתא שגזרה המלכות גזרה שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות. מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרה להם: בואו והפגינו בלילה. הלכו והפגינו בלילה. וגו' .
האיסור על המילה יצא מפי אדריינוס, וגרם למרד בר כוכבא, ובזכות מטרונה ‘גזירת המלכות בטלה’ (שם, שם).
מעשי מטרוניתא לטובת ישראל:
מטרונה נוכחת בשיחות גורליות בין הקיסר לבין נכרים יראי ה' – כמוה וכשלום בר קטיעה, למשל:
בר שלום קטיעה בר שלום מאי (הוי) [היא] דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי [מה תאמר על הקיסר ההוא ששנא יהודים? מה עשה? ] ? אמר להו לחשיבי דמלכותא: מי שעלה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער? אמרו לו: יקטענה ויחיה. אמר להו קטיעה בר שלום: חדא דלא יכלת להו לכולהו, דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם. מאי קאמר אלימא דבדרתהון בד' רוחות האי כארבע רוחות לארבע רוחות. מבעי ליה: אלא כשם שא"א לעולם בלא רוחות, כך א"א לעולם בלא ישראל. ועוד קרו לך מלכותא קטיעה אמר ליה מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי (מלכא) [למלכא] שדו ליה לקמוניא חלילא כד הוה נקטין ליה ואזלין. אמרה ליה ההיא מטרוניתא: ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא נפל על רישא דעורלתיה קטעה אמר יהבית מכסי חלפית ועברית כי קא שדו ליה אמר כל נכסאי לרבי עקיבא וחביריו יצא רבי עקיבא ודרש והיה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו יצתה בת קול ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים .
תרגום על פי ספר האגדה:
‘קיסר אחד שונאם של היהודים היה. אמר להם לשרי מלכותו: מי שעלתה לו נומי [=נגע] ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער? אמרו לו: יקטענה ויחיה. אמר להם קטיעה בר שלום: אחת, שאי אתה נוצח את כולם, שנאמר: ‘כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם’ (זכריה ב, י); ועוד, שיהו קורעין לך מלכות קטועה. אמר לו: יפה אמרת, אלא כל-מי שנצח למלך מטילין אותו לכבשן האש.
כשתפסוהו אמרה לו מטרונה אחת: וי לה לספינה שהולכת בלא מכס! [ביאליק-רבניצקי: ‘רמזה שמת קודם שנימול’.]. נטל סכין לקטוע את ערלתו; ויש אומרים: בשניו קטעה ואמר : נתתי מכס ואעבור. וכשהטילוהו [לכבשן] אמר: כל נכסי לר"ע' (ספר האגדה, רעו.)
עדים אנו אם כן לגיורו השלם של ירא ה' ולהזדהותו המלאה – בעצת מטרונא – עם היהדות . ואמונתו ותקוותו ובטחונו של ר' שלום בר קטיעה כי אין הקיסר יכול לקטוע את עם ישראל כי הם מפוזרים בכל האומות הועמד בנסיון מחריד במאה ה-XX. וטענתו האנטישמית של קיסר ותיאורו את היהדות כנימה, רקבון וכל חיה משונה אף היא הושמעה.
נראה כי עושר ר' עקיבא לא בא לו רק מתלמידיו או מבת המלך וכן כמנוי במקום אחר
במדרשים ,אלא גם ממה שהורישו לו יראי השם שהיו כנראה מתלמידיו אף הם. וכן היתה מטרונה, יראת ה' אף היא, כפי שהתברר והסתבר, מפרישה מעשרות. ואף ר' יוסי הכירה כמובן כיראת ה' ובתור שכזו, ואף שיבחה על כך ורמז לכך בתשובתו לשאלתה בדבר עשרת הדברות .
יראי ה' נראה כי היו צינור מעבר בין היהדות לנצרות המתהווה. ואמנם גם חז”ל הכירו בכך, וייחסו למטרונה את הורדת הצלוב מהצלב: ‘ו[בענין ה]צלוב: על הצלוב אומר אני: מטרונא עברה עליו ופדאתו' (ירושלמי יבמות פג ע"א). ואמנם מכירים אנו מהברית החדשה כמה מטרונות שעסקו בקבורת ישוע והורדתו מהצלב: אף קרויס מביא בספרו פרס ורומי וכו', עמ' 128, מקרה מהברית החדשה של ‘מטרונה’ (אך אינה מְכֻנָּה בכנוי זה) בשם קלאודיה, אשת פונטיוס פילטוס, הנציב הרומי שישוע הובא לפניו למשפט: (מתי כז, יט): מסופר ‘כיצד ניסתה … להמליץ אצל בעלה על ישו’. אך מובן מדוע ייחסו חז"ל את המעשה למטרונה שמוכרת היתה על התלבטותה בין היהדות, הפגניות והנצרות, אך ברור כי לא מטרונה שבדיוננו, שהיא מהמאה ה2-, יכלה לעשות זאת במאה ה1-.
ובכל זאת, בלא כלום אי-אפשר: ייתכן כי אף בתקופת מטרונה המאוחדת מהמאה ה2- לספירה שאנו יוצרים בעבודה זו נהגו הרומאים עדין לצלוב. (ואולי, כאמור, היו מטרונות בכל תקופת שלטון רומי בארץ). מכל מקום, מקרה אחר בו אנו רואים פן מסויים של הנשים הרומיות, פן שבו ממידת החסד הממתן את נטיית הגברים ברומי לאכזריות, מובא במדרש תהילים מזמור מה: ‘למנצח על שושנים. משל למטרונית שראתה שלשה יוצאין ליצלב, ופדתה אותם’. ומובן, שאין בידינו לקבוע אם מטרונה זו זהה עם זו ששוחחה עם ר' יוסי בר חלפתא, או חיה בתקופה אחרת, - אם כי מידת החסד וה-Compassion שהוא מבין תכונותיה מתגלה ביחסה אל הבריות באופנים רבים, כגון דאגתה לחז"ל בכספים, בריאות ומין: ואף אין לדעת אם אמנם עזרה לפדות ג' יוצאים להיצלב (ואם יש למספר זה משמעות, שהרי גם ישוע נצלב בשלשה): או שפדתה נצלבים ועל כן סופר עליה כי ‘פדתה את הצלוב’: ואין ניכר מלשון מדרש זה אם ‘פדתה’ אותו חי או מת: שהרי סתם צלוב הוא ישוע, הצלוב המפורסם ביותר, אלא שישוע לא נפדה מהצלב חי: ואם כוונת לשון הכתוב הוא כי מטרונה עיסוקה היה לפדות צלובים, עליהם ריחמה, ומכלל מעשיה נאמר כי עקב ענינה בהם היתה פודה את הצלוב – כל צלוב שהוא.
למטרונה מהלכים בחצר, או על כל פנים היא מכירה את מנהגי הקיסר, ויודעת לייעץ לא רק ליהודים (הפגנה), לא רק ליראי ה' (קידוש השם ועוז מול מלכים), אלא גם לחכמים, כגון לגבי השעה הנכונה לייחל בה את פני המלך: ואמנם אין כאן אלא משל ולא מעשה היסטורי, אך אפשר כי פעולות מטרונה ברומי הולידו את המשל הבא:
משל למטרונה המלמדת כיצד ומתי לבוא אל המלך בבקשות
א"ר אבין אתייא דשמואל … א"ר מני: ולא פליגין מאי דאמר שמואל כשהיתה דעתו לאכול בבית אחר ומה דאמר ריב"ל כשאין דעתו לאכול בבית אחר. ר' יודן בשם ר' יצחק: כל זמן שישראל נעצרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הקדוש ברוך הוא עוצר שכינתו עמהם. מ"ט? נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים (שופטים יג, טו). ר' חגי בשם ר' יצחק: כל זמן שישראל מקוים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הקב"ה מקוה שכינתו עליהם. מ"ט? קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי (תהילים מ, ב). א"ר אלכסנדראי: למלך שבאתה לו שמחה: כל שבעת [ימי]המשתה היתה מטרונה מרמזת לבני פלטין ואומרת להם: עד שהמלך באלריא שלו, שאלו צרכיכם . כיון שלא נתבוננו, כבשה להם מטרונה (עד) [עוד] יום. אח"כ התורה מלמדת ומרמזת לישראל [ואומרת] להם: שאלו מטר .
ענינים שבצניעות – (דמויות של מטרונה ברומי)
באבות דר' נתן אנו מוצאים את מטרונה פועלת לטובת חז"ל השבויים: כמסופר באבות דר' נתן:
יצר הרע כיצד? אמרו: שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב: ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו, והתחיל מחלל שבתות, אין ממחה בידו: … לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב. … ויצר טוב אינו דומה אלא למי שהוא חבוש בבית האסורין שנאמר (קהלת ד, יד) [כי] מבית ה[א]סורים יצא למלוך: זה יצר טוב: וי"א: זה יוסף הצדיק… אל תתמה על יוסף הצדיק, שהרי רבי צדוק היה גדול הדור: כשנשבה, נטלתו מטרוניתא אחת ושגרה לו שפחה אחת יפה. כיון שראה אותה, נתן עיניו בכותל, שלא יראנה, והיה יושב ושונה כל הלילה. לשחרית הלכה והקבילה אצל גבירתה. אמרה לה: 'שוה לי המות משתתנני לאיש הזה'. שלחה וקראה לו ואמרה לו: 'מפני מה לא עשית עם אשה זאת כדרך שיעשו בני אדם?' אמר לה: 'ומה אעשה? מכהונה גדולה אני, ממשפחה גדולה אני. אמרתי: 'שמא אבא עליה והרביתי ממזרים בישראל’. כיון ששמעה דבריו, צותה עליו ופטרתו בכבוד גדול.
נוסח אחר ואגדה נוספת באותו ענין:
'כל העושה מצוה אחת מטיבין לו': עשה - אין [כן]: לא עשה – לא. ורמינהי: ישב ולא עבר עבירה - נותנים לו שכר כעושה מצוה? אמר ליה: התם - כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה. כי הא דרבי חנינא בר פפי: תבעתיה ההיא מטרוניתא [ רש”י: לדבר זנות ]: אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא [אמר דברי לחש ונתמלא שחין ופצעים]: עבדה היא מילתא ואיתסי [עשתה היא לחש-נגד והתרפא]. ערק טשא בההוא בי בני דכי הוו עיילין בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי. [הלך והתחבא בבית מרחץ אחד, שהיה מסוכן כל כך מפני המזיקין שכאשר באו שנים מהם יחד אפילו ביום היו ניזקים. ] למחר אמרו ליה רבנן: 'מאן?' [מה קרה שלא נעתרת למטרונא? [דף מ/א ] [היו שם מלאכים הדומים ל]'נושאי קיסר [=הנושאים את הקיסר באפריונו והם גם שומרי ראשו, והם] שמרוני כל הלילה'. אמרו ליה: 'שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו? דתנינא: כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס'. גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו: כגון רבי צדוק וחביריו. [ומה היה מקרהו של ר' צדוק?]
ר' צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא. [ר' צדוק תבעתה אותה מטרונה לדבר זנות]. אמר לה: [ביקש תירוץ]: 'חלש לי ליבאי ולא מצינא [חלש אני ואינני יכול]. איכא מידי למיכל?' [יש פה משהו לאכול?] אמרה ליה: 'איכא - דבר טמא'. [יש, אבל המאכל טמא. התמצאה בהלכות המזון]. אמר לה: 'מאי נפקא מינה? דעביד הא אכול הא'. [אמר לה: מה איכפת? מי שעושה את זה , עושה גם את זה].
שגרת תנורא קא מנחא ליה. [בישלה לו את האוכל הטמא]. סליק ויתיב בגויה [עלה וישב בתנור]. אמרה ליה: 'מאי האי'? [שאלה: מה זה? מה פשר המעשה הזה?] אמר לה: 'דעביד הא נפיל בהא'. [אמר לה: מי שעושה את זה, נופל לתוך זה= לגיהינום.] אמרה ליה: 'אי ידעי כולי האי לא צערתיך'. [אילו ידעתי שאתה אדוק בענינים האלה כל כך הייתי נפנית מעליך ולא הייתי מצערתך בזה ].
[ומעשיה נוספת באותו ענין של צניעות והתגברות על יצה"ר, הקשורה בשמה של מטרונה:] רב כהנא הוה קמזבין דיקולי. [ ר' כהנא היה מוכר סלים קלועים מדקלים]. תבעתיה ההיא מטרוניתא. [תבעה אותו מטרונה אחת לדבר עבירה]. אמר לה: איזיל איקשיט נפשאי. [אמר לה: אלך ואקשט את עצמי קודם. סליק וקנפיל מאיגרא לארעא. [עלה לגג והפיל עצמו לארץ]. אתא אליהו קבליה [בא אליו אליהו הנביא וקיבלו אל בין זרועותיו.] אמר ליה: אטרחתן ארבע מאה פרסי. [אמר לו אליהו הנביא לר' כהנא: הטרחתני במעשך זה של התאבדות ובאתי לקלוטך בזרועותי ממרחק רב של 400 פרסה]. א"ל: מי גרם לי? לאו עניותא? יהב ליה שיפא דדינרי [מי גרם לי להתאבד? לא העוני? נתן לו אליהו הנביא שפע של דינרים]. (בבלי קידושין לט ע"ב).
חז"ל מביאים איפה אגב דיון בעניני היצה"ר ג' סיפורים:
1) סיפור על ר' פפה, שמטרונה תבעתה לדבר זנות : הוא ביקש להינצל ממנה על ידי לחש שגרם לגופו להתכסות בשחין. מטרונה השתמשה בלחש נגדי שריפאה אותו. מטרונה מתגלה אם כן כזונה וכרופאה-מכשפת. הסיפור הוא סיפור מאגי – סיפור כישוף.
מצורף לסיפור הכשפים והכשפים שכנגד סיפור שדים ומזיקים בבית המרחץ, (שהיה מסוכן כל כך מפני המזיקין שכאשר באו שנים מהם יחד אפילו ביום היו יכולים להזיק): ענין בית המרחץ מוצג אל תוך הסיפור בתירוץ שאליו ר' פפה בורח מפני כישופיה ותזנותיה של מטרונה.
2) סיפור שני הוא סיפורו של ר' צדוק. סיפור זה איננו סיפור כישוף.
ר' צדוק ומטרונה ממלאים בסיפור את תפקידיהם של יוסף ואשת פוטיפרע: מטרונה נראית בעלת בית כבודה, המארחת את יוסף בביתה ותובעתו לדבר זנות. היא מתמצאת בהלכות המאכלים של ישראל, וכאשר ר' צדוק מתייחס לחולשת גופו (אף שאין הוא ר' צדוק בעל הגרוגרת מהמאה ה1- שריב"ז נאלץ לבקש מווספסיאנוס למנות עבורו רופאים), היא מבשלת לו ‘מאכלים טמאים’ וגו'.
מכל מקום מקומה של מטרונה כמסיתה ומדיחה ברור.
3) סיפורו של ר' כהנא - לגנדה עממית מאד של קדושים ושל קידוש ה'. זה סיפור מלא באלמנטים של חשיבה עממית. מטרונה תובעת את ר' כהנא – איש פשוט המתפרנס מקליעת סלים – לדבר זנות. כמובן, יש כאן אלמנט של wishful thinking – רוכל עני מתאווה למיטת גבירה נעלה. הגבירה אמנם נקרית בדרכו, ומאווייו מתגשמים: היא תובעתו למיטת זוגות. אלא שכמובן ר' כהנא ער להבדלים בינו, רוכל דרכים, לבין מטרונה המקושטת בפאר: מבקש אף הוא להתנאות. התנאות זו כמובן מנוצלת כתירוץ – הרי כבר חלומו להיות עימה הוא חטא, אף כפול ומשולש: עצם המחשבה על מין הוא חטא, ההעזה בחריגה החברתית היא מפחידה כחטא, ויש כאן עבירה על הנאמר במשלי בענין נכלולי האישה: שלא לערב כאן חטאים שאינם בהכרח נראים על פני השטח, כגון ענין בנות מואב, שאין לקשור קשרים עם אישה נכריה, או אולי היא אשת איש וכיו"ב. אי לכך ר' כהנא מתאבד. ואמנם יש כאן גם מעין רמז על קשרי מין בכפייה, כאילו מטרונה מעין מסלינה שאין לאדם, ובמיוחד אין לאדם ממעמד בלתי-שווה לה מפלט מתביעתה למין אלא במות. כמובן יסוד הכפייה כבר באב-טיפוס של יוסף ואשת פוטיפרע: משיוסף סירב, הנואפת גרמה לכליאתו בבית הסוהר: אך נשות הקיסרים יכלו לעשות אף יותר ממנה.
ר' כהנא אם כן בורח – לא לבית המרחץ, שם שדים ממתינים לו – אלא אל זרועות המות. מוטב למות מאשר ליפול לזרועות השטן, היא האישה המסיתה והמדיחה: מוטב מאשר להיכנע לפתוי המיני ולהתהולל בחטא. גם אין זה באמת סביר שתבוא איזו מטרונה בחיים – אפשרות ההגשמה רחוקה - ומתרחקת על ידי המות הדמיוני - אפילו בחלום. החלום פותר את הדילמות הכרוכות בחוסר האפשרות להגשים את המאווי המיני במות.
ר' כהנא בורח אם כן - אפילו בחלום ובדמיון – אל תוך זרועות המות, ועל כן הוא נופל כמובן אל זרועות אליהו הנביא. לא כאן המקום לתאר את מקום אליהו הנביא באגדה היהודית. בדתות שונות מתים הצדיקים בזרועות קדושים שונים – אברהם אבינו וכיו"ב. – הדמיון העממי מגשים את ענין בואו של אליהו: ‘אטרחתן ארבע מאה פרסי’: ומשר' כהנא עונה לשאלת אליהו מה גרם שזה הטריחו ממרחקים אלה, מבאר לו הרב, באופן שאינו עולה כל כך בקנה אחד עם עצם הסיפור, שמותו (או רק העובדה שהטריחו ממרחקים?) העניות גרמם. עתה אליהו מעניק לרב המת-החי שפע של דינרים, כי כמסתבר, מה שבעיקר הטריד את הרוכל היה לא חלומותיו המיניים באיספמיא אלא קשיי הפרנסה.
ונעיר: אמנם ידוע כי מות בסיפורים ובשירים פירושו לא אחת התמלאות המאוויי המיני, האקסטזה הסופית. יש בהחלט אפשרות לפרש את סיפורו של ר' כהנא כך, שאחר שר' כהנא התקשט, הוא עלה לגג, הוא שיא האקסטזה המינית, ואחר כך – מכיר שכל עלייה לצורך ירידה היא: אך יש נחמה: יבוא אליהו וימלא גם את הצרכים הכלכליים.
ועוד נחזור ונעיר – למטרונה ענינים אחדים עם מין. ואם מטרונה מתענינת בעניני מין כאחת האדם, או כאחת הנשים: אם ענין לה בדיני מילה, או ביכולת צעיר להבליג על יצרו: או אם היא בעלת פעילות מסויימת בתחום, כגון שמכירה בצורך האנושי במין ועל כן מספקת שפחות לחכמים הכלואים בבית הסוהר ברומי: (או לא בבית הסוהר): או אף פועלת היא בענינים אלה לא כמטרונה יראת שמים כבעיקר מחקרנו לגבי דמותה ההיסטורית אלא כאם-בית ממש של בית זונות רומי המספק שפחות לאסירים: או שהיא עצמה שטופת זימה: אמנם לא כאישה שפרנסתה בכך אלא כאישה חופשיה ובעלת מאווים כמסלינה: או שאין היא לא זו ולא זו, אלא שמתנגדיה ידעו לספר עליה כאלה וכאלה: מכל מקום מטרונה מקבלת גם דמות בשר ודם במדרשים.
רואים אנחנו איפוא כי גם ברומי מטרונה דואגת לצרכי הצדיקים, עכ”פ ע”פ תפיסתה: היא ארצית, אך אנושית . ככלל – היא עסוקה לא מעט בעניני צניעות ובענינים שהצנעה יפה להם. ונוכל לומר, כי המטרונה שלנו היא צנועה ואנושית: וסיפורי זימה שחוברו עליה שייכים לרובד של אגדות שיסודן דמיון עממי שתשתיתו קנאה וחלומות ומקורם במאוויי הלב ולא באמת היסטורית.
שאלות מטרונה מחז”ל.
1) שאלות לר' אליעזר בן עזריה
מטרונה, אישה זו מבני אצולת רומי, שהשתכנה, לפי השערתנו, בציפורי וחיה שם בתקופה שלפני מרד בר כוכבא, היא אישה חכמה שמסתופפת ומתאבקת בעפר רגלי חכמים: היא בעלת התענינות אינטלקטואלית, ומתעניינת בתנ"ך ועניני יהדות. היא מסתובבת בין חכמי ישראל, מתווכחת איתם בעניני הכתובים ולומדת מפיהם.
היא מבקשת להתקרב אל החכמים וללמוד מהם: אך נדחית, על כל פנים בראשונה, או על כל פנים ע"י ר' אליעזר:
מטרונה שאלה את ר"א מפני מה חטייה אחת בעגל והם מתו בה ג' מיתות? אמר לה: 'אין חכמה לאשה אלא בפלכה: דכתיב (שמות לה, כה): 'וכל אשה חכמת לב בידיה טוו'. אמר לו הורקנוס: 'בשביל שלא להושיבה [=לְהָשִׁיבָהּ] דבר אחד מן התורה, איבדה [איבדת] ממנו [=מאיתנו] ג' מאות כור מעשר בכל שנה?' אמר לו: 'ישרפו ד"ת ואל ימסרו לנשים' .
כמה דברים אנו שומעים ממדרש זה. ר' אליעזר שנא נשים ודעתו היתה כי כל המלמד את בתו – לכש”כ נכריה – תורה, כאילו מלמדה תפלות. לגבי עצם שאלתה של מטרונה מעיר משה דוד הר כי הנשים יראות ה', ביניהן הוא מונה את מטרונה האלמונית ששאלה שאלה זו , גילו התענינות כנה בשאלות שכר ועונש, התענינות המתגלה גם בשאלת מטרונה כאן בענין העונש המשולש על החטא בשאלות שכר ועונש, התענינות המתגלה גם בשאלת מטרונה כאן בענין העונש המשולש על החטא
היחיד של עשיית העגל. אך – כפי שעוד נראה – היא התענינה גם בדברים אחרים .
ר"א המוזכר הוא כנראה ר' אלעזר בן עזריה, תלמידו של ר' אליעזר בן הורקנוס: שניהם חיו מסוף המאה ה1- ועד ראשית המאה ה2-. ניתן לשער כי מטרונה פנתה אל ר' אלעזר בן עזריה בשאלותיה בתקופת נשיאותו הקצרה של זה. היא לא פנתה אליו יותר, אם משום כך ואם משום היחס שהוא הפגין כלפיה.
ועוד אנו שומעים שמטרונה היתה יראת ה' כבר מלכתחילה, באשר הפרישה מעשר. ניתן היה לאמוד את עושרה על פי גודל המעשר שלדברי ר' אליעזר בן הורקנוס הקופה הפסידה משר' אלעזר דחה אותה והשכיל להרחיקה. ועוד אנו לומדים כי יראי ה' העלו מעשר .
על עושרה ועל כי לה ‘אלף שפחות ואלף עבדים’, בחייהם היא שולטת שלטון ללא מצרים, כמו שאנו מוצאים ברומי לגבי חיי העבדים אנו לומדים מכמה סיפורים נוספים (גם במשלים שפחות לה ומשחקת היא במרגליות). וביניהם בסיפור נסיונותיה לזווג בין שפחותיה לעבדיה.
משמטרונה מצאה כי ר' אליעזר אינו נפנה אליה, היא פנתה בשאלותיה לרבי אחר, שכנראה ידע להייחס אליה יותר יפה ויותר לענין, היא פנתה אליו בכ10- שאלות .
ננסה לארגן את שאלותיה לפי נושאים.
שאלות מטרונה לר' יוסי בן חלפתא
כמה משאלות מטרונה נוגעות לארועים במקרא. נסדר שאלות אלה על פי סדר המוקדם והמאוחר במקרא.
כמה שאלות עקרוניות של מטרונה נוגעות בבריאה.
שתי שאלות נוגעות בבריאת העולם, ואחת בבריאת חוה אמנו.
1) למה לא נאמר ביום ב' כי טוב
שאלה מטרונה אחת את רבי יוסי: אמרה לו: 'למה אין כתיב בשני כי טוב'? אמר לה: 'אעפ"כ חזר וכללו כולו בסוף, שנאמר: 'וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד'. אמרה ליה משל: 'ששה בני אדם באין אצלך ואת נותן לכל או"א מנה: ולאחד אין את נותן מנה. ואת חוזר ונותן לכולם מנה אחד. לא נמצא ביד כל אחד מנה ושתות וביד אחד שתות? אתמהא! חזר ואמר לה כההוא דאמר ר' שמואל בר נחמן: לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתיב בשלישי ב' פעמים 'כי טוב': אחת למלאכת , ואחת למלאכת היום. (מדרש רבה בראשית פרשה ד פסקה ו).
אף שמתגלה בקטע זה ההבנה המתמטית של מטרונה, אין בקטע אלא תשומת לב רבה לכתוב במקרא. נדמה, רבנים שמו בפי נכרים שאלות שבעצמם שאלו, אלא שלא היה להם נאה להעלותן על דל שפתותיהם משום הבעיה שבכך כאילו עודדו העלאת ספיקות לגבי הכתוב במקרא. ענין זה של חידוד חל גם על קטעים נוספים.
קושי מדרגה אחרת מתגלה בשאלתה הבאה של מטרונה. אף זו, כאמור, נוגעת בששת ימי הבריאה. אגדה זו זכתה לתשומת לב רבה ולאיבודים שונים במשך הדורות במדרשים שונים: ודומה הדבר ליצירה מלאה שהמעבדים מעבדים ממנה חלקים לפי צרכיהם.
נראה כי הגרסה הקדומה והשלמה ביותר נמצאת בבראשית רבה:
2) שאלת מטרונה: 'לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?
רבי יהודה בר סימון פתח (תהילים סח, ז): 'אלהים מושיב יחידים ביתה'. מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא. אמרה לו: 'לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?' אמר לה: 'לששת ימים, כדכתיב (שמות כ, יא): 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ'. אמרה לו: 'מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו?' אמר לה: 'הקב"ה יושב ומזווג זיווגים. בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני , ממונו של פלוני לפלוני’. אמרה לו: 'ודא הוא אומנתיה [וזה אומנותו?] אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים, כמה שפחות יש לי? לשעה קלה אני יכולה לזווגן !' אמר לה: 'אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף'. הלך לו ר' יוסי בר חלפתא . מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות. אמרה: 'פלן [פלוני] יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני': וזיווגה אותן בלילה אחת. למחר אתון לגבה: דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא [למחר באו אליה: זה מוחו (=ראשו) פצוע, זה עינו נפוחה, זה רגלו שבורה]. אמרה להון: 'מה לכון דא?' [מה קרה לכם?] אמרה [אחת השפחות:] לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא [אין אני רוצה את זה, וזה אמר: אין אני רוצה בזו]. מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא. אמרה לו: לית אלוה כאלהכון: אמת היא תורתכון: נאה ומשובחת. יפה אמרת'. אמר: 'לא כך אמרתי לך? אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. הקב"ה מה עושה להן? מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן: הה”ד (תהילים סח, ז): 'מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות'. מהו 'בכושרות'? בכי ושירות. מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי'. [דהיינו יש מי שמצא אישה ומצא טוב, ויש מי שמוצא מר ממות את האישה]. א"ר ברכיה: כלשון הזה הֱשִׁיבָהּ ר' יוסי בר חלפתא: 'הקב"ה יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה: הוי אומר (תהילים עה, ח): אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו. יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה: יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע'.
מדרש תנחומא מביא גירסה מקוצרת מאד, שעדיין העיקר בה ענין הזיווג אמנם, אך נראה כאילו זיווג אחד ויחיד בעולם היה בו באמת רק ענין – והוא הזיווג בין יוכבד לעמרם, שהביאו לעולם את משה, שגאל את ישראל מהגלות:
'פקד את בני לוי': זש"ה: 'אלהים מושיב יחידים ביתה' וגו' (תהילים סח, ז). מעשה במטרונה אחת ששאלה את רבי יוסי בר חלפתא: 'בכמה ימים' וכו' (כדאיתא לעיל סדר כי תשא סימן ה'). 'אלהים מושיב יחידים ביתה, מוציא' וגו': מי הם? אלו זה עמרם ויוכבד אשתו, שבזכותן הוציא הקב"ה את האסורים ממצרים, שהיו משועבדים בטיט ולבנים. מה עשה הקב"ה? זיוג יוכבד לעמרם, כדי שיעמדו מבניהם גואל לישראל .
מדרש רבה במדבר פרשה ג פסקה ו מביא את הסיפור בשנוי הסדר בין חלקיו (מעשה הזיווג וענין ההשפלה וההרמה).
גם מדרש תנחומא כי תשא פרק ה מקשר את הסיפור לא לפסוק בתהילים (סח, ז) כי אם לפסוק עה, ח: ומאחר ואנחנו כבר מכירים את מטרונה ויודעים כי היא אישה עשירה שלא ענינים כלכליים בראש מעיינותיה אלא - כאישה – ענינים שבינו לבינה, יכולים אנו להתפלא ולרשום לפנינו את השינוי שחל בהערכת חלקי הסיפור. נראה כי גברו הצרות הכלכליות והתמיהה מי יצלח במסחר וכו': כי רוב גירסאות הסיפור נוטות עתה להדגשת צד זה. גם בנוסחת מדרש שמואל פרשה ה הדרשן מרחיב את הסיפור המקורי בכיון זה: ‘אמר רבי ברכיה, בלשון הזה השיב לה, הקב"ה יושב ועושה סולמות, מעלה לזה ומוריד לזה, משפיל לזה ומרים לזה. הדא היא דכתיב, ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם. מקים מעפר דל. זה יוסף. מאשפות ירים אביון. (בראשית מא, יד) וישלח פרעה ויקרא את יוסף וגו'. להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם. (שם מב, ו) ויוסף הוא השליט על הארץ. דבר אחר, מקים מעפר דל, זה דניאל. מאשפות ירים אביון’.
מדרש תנחומא מטות פרק ו מקשר את האגדה ישירות בעמל וסחורה.
ומקנה רב [במדבר לב, א] זש"ה כי 'לא ממוצא וממערב' (תהילים עה, ז). מהו 'כי לא ממוצא וממערב'? לא ממה שאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר, אלא אפילו פירש בספינות והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים אינו נעשה עשיר. מהו 'ולא ממדבר הרים'? (דם): אמר רבי אבא סנגוריא: כל הרים שבמקרא הרים, חוץ מזה, שהוא רוממות: שאין אדם מתרומם מן הדברים הללו. ומה הקב"ה עושה? נוטל נכסים מזה ונותן לזה, שנאמר (שם) כי אלהים שופט: זה ישפיל וזה ירים. לכך נקרא שמם 'נכסים', שֶׁנִּכְסִין מזה ונגלין לזה. ולמה נקרא שמם 'זוזים'? שזזים מזה ונותנין לזה. 'ממון' - מה שאתה מונה: אינו כלום. 'מעות' - שהן מעת לעת: ובלשון הזה אתה דורש. וכן חנה אומרת: ה' מוריש ומעשיר, משפיל, אף מרומם (שמואל א ב, ז): באף שהוא מביא על זה, מרומם לזה. שאלה מטרוניתא אחת את רבי שמואל בר חלפתא: (אין חכם בשם זה, אלא שהדרשן לא זכר את שמו של ר' יוסי בר חלפתא לאשורו]: בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששה, שנאמר (שמות לא, יז) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. [הדרשן זוכר את המקרא אך מסיפור מטרונה הוא זוכר רק את המשפט הראשון]: אמרה לו: ומאותה שעה עד עתה מהו עושה? אמר לה: יושב ועושה סולמות ומעלה לזה ומוריד לזה. לכך נאמר (תהילים עה, ח): כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים .
3) מטרונה שואלת שאלה בעניני בריאת העולם: השאלה נוגעת לבריאת חוה מצלעו של האדם הראשון: למה הקב"ה גנב את צלע האדם.
מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי [בר חלפתא]: אמרה לו: 'למה בגניבה?' אמר לה: 'משל: אם הפקיד אדם לידך אונקיא של כסף בחשאי וחזרת ליה ליטרא של זהב בפרהסיא - זו גניבה?' אמרה לו: 'למה במטמוניות?' [למה הפיל עליו תרדמה ועשה מה שעשה בסתר?] ואמר לה: 'בתחלה בְּרָאָהּ לו וראה אותה מלאה רירין ודם. הִפְלִיגָהּ ממנו [דחה אותה ולא רצה בה]. חזר ובְּרָאָהּ לו פעם ב'‘. אמרה לו [מטרונה לר' יובי]: 'מוספת אני על דבריך: אמורה הייתי להנשא לאחי אמי, ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו. והלך ונשא לו אשה אחרת: ואינה נאה כמוני .
למטרונה שאלות נוספות הנוגעות למסופר במקרא.
3) מטרונה מתעניינת בחיים אחרי המוות – (הענין בחנוך)
'ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים': אמר ר' חמא בר הושעיא: 'אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים'. א"ר איבו: 'חנוך חנף היה: פעמים צדיק, פעמים רשע. אמר הקב"ה: 'עד שהוא בצדקו אסלקנו'. א"ר איבו: 'בר"ה דָּנוֹ, בשעה שהוא דן כל באי עולם'. אפיקורסים שאלו לרבי אבהו. אמרו לו: 'אין אנו מוצאין מיתה לחנוך'. אמר להם: 'למה?' אמרו לו: 'נאמרה כאן לקיחה ונאמרה להלן (מלכים ב ב, ג) 'כי היום ה' לוקח את אדונך מעל ראשך'. [שהרי אליהו לא מת כי אם עלה השמימה והוא דמות של משיח. אם כן גם חנוך, ולא עוד, אלא שאם כן – אין לכפור בעובדת עלות ישו לשמים וּבִמְשִׁיחִיּוּתוֹ]. אמר להם: 'אם ללקיחה אתם דורשים - נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן (יחזקאל כד, טז): 'הנני לוקח ממך את מחמד עיניך'. [הפסוק המלא: ‘בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ’ – ובקטע הבלתי מובא עיקר הפסוק שבפי הרב.]. א”ר תנחומא יפה השיבן רבי אבהו .
[גם] מטרונה שאלה את ר' יוסי. אמרה: 'אין אנו מוצאין מיתה בחנוך'. א"ל: 'אלו נאמר (בראשית ה, כד) 'ויתהלך חנוך את האלהים' - ושתק, הייתי אומר כדבריך. [אלא] כשהוא אומר: 'ואיננו כי לקח אותו אלהים', ואיננו [פירושו כי הוא איננו ] בעולם הזה, [כנראה כוונתו כי לא קם לתחייה], כי לקח אותו אלהים .
רואים אנחנו איפוא את מטרונה עומדת על פרשת דרכים. זו היתה אשת המעלה, ומן הסתם מחונכת על ברכי הפילוסופיה היוונית: מצד היותה רופאה אולי היתה קשורה לסוגדים לאל הרפואה, לאסקולפיוס: אפשר שהיתה קשורה לפילוסופיה האפיקוריאנית. ואולי מהארידיות של ההדוניזם ביקשו הרומים להתרחק ולמצוא מטרה נעלה ואידיאות נשגבות יותר בחיים. הם היו פתוחים לרעיונות. בהתקרבם ליהדות, הם מצאו עצמם בְּקִרְבָה גם אל הנצרות. מטרונה מחפשת את דרכה ביניהם. היא יראת ה', קרובה ליהדות, מודה באלהי ישראל, משלמת מעשר, עוזרת לרבנים בשליחויותיהם הפוליטיות ברומי, אך גם מצילה נוצרים שם. אין בתקופתה עדיין הפרדה גמורה בין הנצרות ליהדות – היא יכולה להיות שייכת לשני האגפים. (שלא להזכיר את שרידי קרבתה לעולמה ההלני-פגני: כל הזרמים, הנטיות, הדעות ודרכי הגות אלה פועלים בה יחד: ואין הפרדה מוחלטת ועזיבת דרך אחת באופן מוחלט לטובת דרך אחרת). ואמנם, יראי ה' היו מן הסתם הצינור דרכה היהדות הגיעה אל העולם – בדמות הנצרות. מטרונה, כאמור, נמצאת על פרשת דרכים זו .
ואם מטרונה זו נטתה לפגניות, ליהדות ולנצרות ולפילוסופיה היוונית וליתר זרמי הדעת של התקופה, עליהם חונכה ובהם פגשה ואותם חקרה לדעת מה תמצא יפה וטוב לנפשה – אף הרבנים כך התיחסו אליה. היו שקרבוה והיו שחשדו בה, היו שנזקקו לה והיו שבגדו באימונה: היו שראו בה מודה בה' והיו שראוה כמין ואפיקורס. היו שקירבוה והיו שחסמו בפניה את הדרך.
5) למה עשו יצא ראשון ממעי אמו.
מטרונא שאלה את רבי יוסי בן חלפתא. אמרה ליה: 'למה יצא עשו תחלה?' אמר לה: טיפה ראשונה של יעקב היתה. אמר לה משל: אם תניחו שתי מרגליות בשפופרת אחת לא זו שאת נותנה ראשונה יוצאה אחרונה? כך טיפה ראשונה של יעקב היתה אדמוני [יפה: ככתוב בשיר השירים ה, י: דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה: (יא) רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב] (מדרש רבה בראשית פרשה סג פסקה ח).
אף כאן מבקשת מטרונה לקבל תשובה על תהיותיה בענין עדיפות הדתות – מהמקרא עצמו. המקרא, לדעתה, מצביע על כי עשו, הוא אדום, הוא רומי ? או הנצרות? הבכור. כיון שלפי היהדות עֵשָׂו, הוא אדום, הבכור שיעקב גנב ממנו את בכורתו בדרכי עורמה, הרי המסקנה כלפי ישראל ברורה. ואמנם לא כל קוי האופי של יעקב המתוארים במקרא עולים בקנה אחד עם דמות איש תם ויושב אהלים, וממילא לא חסרו מקטרגים ומלעיזים על היהדות בכל התקופות. מטרונה אולי אינה מבקשת להצטרף אליהם, אך בפיה שאלה.
להלן מטרונה עוסקת בצערן של צדיקים. ראשון ביניהם – סיפור בניו של יעקב.
6) רחמי ה' והבטחתו ליעקב להיות עמו ולשמרו מכל רע ( בראשית כז טו):
כי ירא אנכי אותו (בראשית לב יא): - שאלה מטרוניתא: "היאך ירא מעשו, אחר שהבטיחו הקב"ה?" ענה ת"ח אחד: "תשובה בצדה, שאמר: 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה': כלו' כשהבטיחני הקב"ה לא הייתי כי אם בעצמי, ועתה הייתי לשני מחנות; ולכן אף אם איני ירא ממנו, שהבטיחני הקב"ה, אמנם ירא אנכי פן יבא והכני אם על בנים, כי על האם ועל הבנים לא הבטיחני וכו': (דעת זקנים מבעלי התוספות על בראשית פרק לב פסוק יב ).
נראה כי אף מדרש זה נמסר בע"פ שנים רבות, עד כי הדרשן לא ידע או לא ראה עוד ענין להזכיר את מי שבשמו נמסרות שיחות מטרונה, הוא ר' יוסי. והעיקר בדרשה הוא להצדיק את דרכי הבורא בעיני האשה הידועה לדרשן ולציבור היטב בלא צורך להציגה לפניהם.@
7) אין מתנחמים על החיים. (צערו של יעקב)
'ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם' (בראשית לז לה). מטרונה שאלה את ר' יוסי. אמרה לו: כתיב (ד"ה א ה ב): 'כי יהודה גבר באחיו': וכתיב: 'וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו' [בראשית לח יב]: וזה, אביהם של כלם, 'וימאן להתנחם'. אמר לה: 'מתנחמים על המתים, ואין מתנחמים על החיים'. 'ויבך אותו אביו'. [בראשית לז לה] .
ובכלל, מטרונה מצרה – ושואלת - על הצדיקים:
שאלה מטרונא אחת את ר' יוסי. אמרה לו: כמה נצטער אותו צדיק? כמה עבדים וכמה שפחות יש לו והן מפסלין באוכלין ומשקין שלו. אמר לה: כל כך למה? להודיעך שכל זמן שישראל בצער אף הצדיקים הוון עמהם בצער .
מ. מרגליות מפרש לענין יחזקאל ומצות העומר, אך עיקר דברי מטרונה על הצער של צדיקים: וצדיקים שבצער היו אחדים, או אף ניתן לומר כי עם האדם נולד הצער: וענין צער וסבל – לא בתחום הגסטרונומי דוקא – היה לאבן ראשה גם בנצרות.
צערם של בני אדם נגע ללב מטרונה גם בהקשרים אחרים. אנו מכירים מכבר את ענינה של מטרונה בסבלות – ותענוגות – הגוף: ומהיותה קשורה בסיפורים ואגדות בעניני מין ותשוקה , אין זה מפליא כי היא מתענינת גם בהבלגה.
8) מטרונה שואלת איך יוסף הבליג
מטרונא שאלה את ר' יוסי. אמרה לו: אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה עומד בכל חומאו והיה עושה הדבר הזה? הוציא לפניה ספר בראשית והתחיל קורא לפניה מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר. אמר לה: מה אם אלו שהם גדולים וברשות אביהן לא כסה עליהם הכתוב זה שהוא קטן וברשות עצמו עאכ"ו .
9) מטרונה מטילה ספק באלהי משה (הנחש גדול ממנו):
מטרונה אמרה לרבי יוסי: 'אלהי גדול מאלהיך'. א"ל: 'למה?' אמרה לו: 'בשעה שנגלה אלהיכם למשה בסנה - הסתיר פניו משה: אבל בשעה שראה את הנחש, שהוא אלהי, מיד 'וינס משה מפניו''. אמר לה: 'תיפח עצמותה! בשעה שנגלה אלהינו בסנה, לא היה לו מקום לברוח. אנה היה בורח? או לים? או ליבשה? מה נאמר באלהינו (ירמיה כג כד)? 'הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, נאם ה': אבל הנחש, שהוא אלהיך, כיון שאדם בורח ממנו שתים או ג' פסיעות יכול להנצל ממנו. לכך כתיב 'וינס משה מפניו' .
הנחש, סמל הרפואה: ע"פ בריטניקה לנוער מקורו בנחש הנחושת (תחת ערך "רפואה").
אין ספק כי כמה מסיפורי המדרשים הם המצאה דרשנית. אין נראה כי למטרונה אלהות נחשית, ואין בעולם היווני-רומי בנמצא אלהות כזאת: על כן אין זה סביר שמטרונה העידה כי הנחש הוא אֱלֹהֶיהָ . ייתכן כי יש כאן מעין תגובה על ענין משה ונחש-הנחושת, בעל כוחות הרפואה הפלאיים, שהמלך חזקיהו הסיר יחד עם הבמות. קשה להעלות על הדעת כי עלינו להוסיף קו ליתר קוי דמותה של מטרונה יראת ה' המתלבטת בין הנצרות בְּאִבָּהּ ליהדות כהלכתה, לבין הפילוסופיה היוונית הסקפטית-אפיקוריאנית לבין מטרונה הקרובה לעניני הגוף, כמוכח משאלתה על יוסף ומהסיפורים המגלים את הבנתה בצרכיו המיניים של האדם, להוסיף דמות מצרית של פטישיזם אנימליסטי, כלומר מעין סגידה לחיות כנהוג במצרים, שהאליהו את השוורים, הכלבים והחתולים (בדמות אפיס, אנוביס ובס, Apis, Anubis, Bess).
אלא שמצאנו לעיל כי מטרונה היתה רופאה. בתור רופאה ייתכן כי היא היתה קרובה בליבה אל פולחן אסקולפיוס, הרופא-האל היווני, שהיוונים האליהו ומימיו של אלכסנדר מוקדון נתפשט פולחנו בעולם: ב291- לפה"ס פולחנו הגיע גם לרומי, והיה רווח בכל תחומה של האימפריה. אסקולפיוס נעשה אחד מהאלים החביבים ביותר על ההמון בתקופת הסינקרטיזם הדתי. הוא קיבל את התואר 'גואל', ונחשב לאוהב-אדם, מושיע וגומל חסדים לכלל ולפרט. יש בתכונות אלה של אסקולפיוס כדי להזכיר כמה מתכונות מטרונה כפי שלמדנו להכירה, וגם - אגב – כמה מתכונות ישוע הנוצרי.
אסקולפיוס מופיע בפסלי פידיאס נשען על מטהו שנחש כרוך עליו. סמל הנחש המתפתל על המטה נתקבל כסמל הרפואה והרופאים .
אבל מטרונה שואלת לא רק לגבי ארועים ספציפיים במקרא, אלא גם שאלות כלליות יותר: היא שואלת לגבי הבחירה:
10) מטרונה בוררת תאנים
מטרונא שאלה לרבי יוסי. אמרה ליה: מאן אלהכון בעי הוא מקרב. [את מי אלהיכם מבקש לקרב? כלומר איך הוא מחליט את מי לקרב?] הביא לפניה כלכלה של תאנים, והיתה בוררת יפה יפה ובוררת ואוכלת. אמר לה, 'את[ה] יודעת לבור - והקב"ה אינו יודע לבור?' מאן דהוא חמי עובדוי טבין, הוא בחר ביה ומקרב ליה [מי שהוא רואה כי מעשיו טובים בו הוא בוחר ומקרב אותו] .
והכוונה לבחירת ישראל, כנאמר: (דברים יד ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְהֹוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה .
11) שאלה של מטרונה לגבי דניאל ב'
מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא. אמרה ליה: מהו דין שנא' (דניאל ב כא) 'יהב חכמתא לחכימין? ' לא הוה צריך קרא למימר אלא יהב חכמתא ללא חכימין ומנדעא ללא ידעי בינה. [מה משמע הכתוב: "יתן חכמה לחכמים"? לא היה צריך לומר אלא כי יתן חכמה ללא-חכמים ובינה לחסרי בינה] . אמר לה משל: אם יבאו אצלך שני בני אדם ללוות ממך ממון, אחד מהן עשיר ואחד מהן עני: לאיזה מהן את מלוה - לעשיר או לעני?' אמרה לו: 'לעשיר'. אמר לה: 'ולמה?' אמרה לו: [מפני] שאם איבד העשיר ממוני, יש לו מהיכן יפרע: אבל אם איבד העני ממוני מאין יפרע לי?' אמר לה: 'ולא [ולו] ישמעו אזניך מה שאת מוציאה מפיך!? אילו נתן הקב"ה חכמה לטפשים, היו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובבתי תיאטריאות ובבתי מרחצאות: אלא נתן הקב"ה חכמה לחכימין, והם יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. הוי 'יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה'.
ומובן כי יש בדבריו של ר' יוסי ביקורת חריפה על תרבות רומי ויוון: ואולי על תרבות מטרונה עצמה, שכנראה אינה נמנעת מללכת למקומות תרבות אלה: ומכאן שהדברים נאמרו כשבתי תיאטריאות ובתי מרחצאות – שהושמו כאן בדרגה שווה וליד מציין הערכים של בתי כיסאות היו נפוצים בארץ. אלה היו כמובן מוסדות שהיוונים ואחריהם הרומים הנהיגו. מוסדות אלה היו בדרגת בתי שימוש בעיני חכמים, שאמנם לא נמנעו מלהשתמש בהם, כסיפורו של רבן גמליאל בבית המרחץ של אפרודיטי בעכו: ואף זו שיחה בין חכמים לנוכרים, מהמאה ה2-:
שאל פרקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר לו: 'כתוב בתורתכם: 'ולא ידבק בידך מאומה מן החרם': [ את המילה 'חרם' הוא מפרש מלשון 'אסור' ולא מלשון "שלל במלחמה" המוחרם לצרכי הציבור]: ומפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי?' אמר לו: אין משיבין במרחץ'. [בתי המרחץ שישמו גם זירה לשיחות חברתיות ושיחות חכמים ולמגע ומשא תרבותי, וחז"ל ראו בשיחות אלה כנראה מוקצה מחמת סכנת פגיעה באמונתם]: כשיצא, אמר לו: 'אני לא באתי בגבולה: היא באת בגבולי. אין אומרים: 'נעשה מרחץ - נוי לאפרודיטי, אלא נעשית אפרודיטי נוי למרחץ. דבר אחר: אם נותנין לך ממון הרבה, אין אתה נכנס לתוך עבודה זרה שלך ערום, ובעל קרי ומשתין בפניה: וזו עומדת על הביב וכל אדם משתינין בפניה, ולא נאמר אלא 'אלהיהם': [כוונתו לפסוק בדברים ז טז: וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם]: את שהוא נוהג בו משם אלוה, אסור: ואת שאינו נוהג משם אלוה - מותר .
התקפה דומה על תרבות ההלניסטית הפגנית נשמעת בדברי תשובתו של ר' יוסי לשאלתה המחכימה של מטרונה. אין בדבריה אלא סילוגיזם, דברי חידוד והגיון – אך הם מזמנים לר' יוסי כר להתקפה.
12) מטרונה שואלת על המילה
ואם כי שאלת מטרונה לר' יוסי לגבי לגבי עשרת הדברות שייכת לעיונה בתורה, הרי שהיא נושאת גם אופי כללי, הנוגע למצוות:
"מטרונית שאלה את רבי יוסי בר רבי חלפתא. אמרה לו: 'אם חביבה מילה לפני הקב"ה מפני מה לא ניתנה בעשרת הדברות?' אמר לה: 'כבר ניתנה [כשנאמר]: וגרך אשר בשעריך: זה הגר שהוא משמר את השבת בברית כישראל' .
עובדה: מטרונה מעלה שאלות שעמדו במרכז התענינות הנוצרים . ברית המילה היה אבן נגף בה נתקלו המבקשים להתקרב ליהדות. אדריינוס אסר על ברית המילה, בראותו בה פעולת סירוס. ר' יוסי עומד על קיום ברית המילה, כנאמר בספר דברים פרק כט ט: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב".
הנחתו של ר' יוסי איפוא היא כי מטרונה מבקשת להיות שייכת לעם ישראל: ואם כן, אין נפקא מינא אם מצות מילה כלולה או אינה כלולה בעשרת הדברות: היא מצווה מפורשת מהתורה, ונאמרה בשפה ברורה: ברית א"א, היא שנכרתה עמו בין הבתרים.
ולמטרונה גם שאלות כלליות – הנוגעות להישארות הנפש:
13) לאן הנשמה הולכת (נשמת צדיקים, רשעים, בהמות).
מטרונא שאלה לר' יוסי בן חלפתא. אמרה לו: 'מה הוא דין דכתיב: 'ומי יודע רוח בני האדם, העולה היא למעלה? (קוהלת ג' כא). אמר לה: 'אלו נשמותיהן של צדיקים, שהם נתונות באוצר: שכן אביגיל אמרה לדוד ברוח הקדש:" 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים' וגו'. יכול אף של רשעים? כן. ת"ל: 'ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע'. (שמואל א כה כט). אמרה ליה: 'ומהו דין דכתיב: ורוח הבהמה? היורדת היא למטה לארץ? א"ל: אלו הן נשמותיהן של רשעים, שהן יורדות לגיהנם למטה, שנאמר (יחזקאל ל"א טו): ביום רדתו שאלה האבלתי כסתי עליו את תהום' וגו' :
ולדעת כותב שורות אלה זו הגירסה המקורית. מהעתקה להעתקה הנוסח, פירוש הקטע ומגמת פני הדברים השתנו:
בעל קוהלת זוטא מוציא מדברי מטרונה את שבעיניו חָלוּת כללית לו:
מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה (קהלת ג כא): תני אחד נשמתן של צדיקים ואחד נשמתן של רשעים [כולן] עולות [למרום]: אלא שנשמתן של צדיקים נתונות צרורות תחת כסא הכבוד בצרור החיים, שכן אמרה אביגיל לדוד: 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כ"ה כ"ט). יכול אף של רשעים? כן. ת"ל: 'ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע' (שם שם):
ומשנה כליל את מגמת השיחה בין מטרונה לר' יוסי:
מטרונא אחת שאלה את ר' יוסי בר חלפתא: מאי הוא דכתיב: (קהלת ג כא): "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה: אמר לה: אלו נשמתן של רשעים, שמטרפות ממזרח למערב וממערב למזרח, דכתיב: ביום רדתו שאולה וגו' (יחזקאל ל"א ט"ו):
נראה, כי בעל המדרש הזה רואה במטרונה נוצריה גמורה המטרידה את ר' יוסי בשאלות בעלות מגמה נוצרית מובהקת: הדרשן מצייר את ר' יוסי כמי שנקעה נפשו משאלות מטרונה, אותה הוא מתאר כמי שנפשה נוטה אחר הפורשים מן היהדות. אף שאלתה בדבר עליית הנפש לשמים היא נוצרית בתשתיתה ובמהותה. וכוונת מטרונה בשאלתה נראית להיות מכוונת לישוע שעלה מקברו השמימה אל אביו. אלא שר' יוסי של הדרשן המאוחר אינו רואה בקדושי הנצרות אלא רשעים, ובהתאם לכך אף תשובתו המוקצנת.
כפי שראינו, חז"ל ייחסו למטרונה שאלות שגם המינים העלו בדרשותיהם. מכל מקום, מטרונה, כפי שהיא מתוארת לפנינו במדרשים שאלה שאלות שהעידו על היכרות מעמיקה למדי עם המקרא וספריו – מספר בראשית, דברים, קוהלת, דניאל ועוד.
14) מטרונה שואלת על ההשגחה (איך הקב"ה מביט תמיד).
דבר אחר: 'לא יגרע מצדיק': זו ארץ ישראל, שאין הקדוש ברוך הוא מזיז עיניו ממנה: שנאמר: דברים יא יב: אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: מה הוא 'תמיד'? שאלה מטרונה את רבי יוסה בר חלפתא. אמרה לו: 'כתיב: תמיד עיני יי אלהיך בה: [דברים יא יב: אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:] אי אפשר שאין הקדוש ברוך הוא מזיז עיניו ממנה! אם באתי אני להביט בשפחותי הנאמנות, אינם יכולים לעמוד מן הסרחון שאני מוצאת להם: (כוונתה לומר: אין הן יכולות לעמוד בפני בקורתי עליהן, מפני שתמיד אני מוצאת דבר שסרחו בו): ובארץ הקדוש ברוך הוא מביט בה תמיד, שנאמר: תמיד עיני יי אלהיך בה'. אמר לה: 'לפיכך את מוצא בני ארץ ישראל מיוסרים, לוקים במכות: מה שאין כן בחוצה לארץ. בכל דבריהם לוקים ומתיסרים, אבל לעתיד לבוא, כשיבא הקדוש ברוך הוא, כל הארצות רועדות (בארץ) [וארץ] ישראל אינה ניזוקית, שנאמר: "המביט לארץ ותרעד". (תהלים קד לב). למה הדבר דומה? למלך שעלה לביתו. כיון שכל השפחות רואות אותו, הם בורחות ממנו. ואיזו עומדת לפניו בקלות ראש? אותה שהיא מניקה בנו. כך בני ארץ ישראל בני בעליהן (הונין) [חונין] עליה, שהיא של אברהם אביהם, שנאמר: ברוך אברם לאל עליון: אע"פ [שהם] מיוסרין בעולם הזה אלא כשיגלה הקב"ה לעתיד לבא להביט בכל הארצות כולם רועדות וארץ ישראל אינה ניזוקת: הוי: 'תמיד עיני יי אלהיך בה'.
15) על נצח ישראל: דברי פיוט ונחמה
שאלה מטרונא אחת את רבי יוסי בן חלפתא: 'כתיב בתורתכם: 'למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו'. [והרי] אין אתם קיימים אלא כל זמן ששמים וארץ קיימים?! ועתידים שמים וארץ להתבלות ואתם כלים מן העולם, שכך אמר ישעיה, (פרק נא ו) שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תבלה". אמר ליה: 'חייך, מאותו נביא שהוכחתני ממנו אני משיבך, שנאמר:
(ישעיה סה יז) 'כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל'. רבי ינאי אומר: כל צבאות השמים עוברים ומתחדשים בכל יום: ומה הם צבאות השמים? הירח וכוכבים ומזלות. תדע לך שהוא כן: בא וראה כשהשמש באה ונוטה למערב הוא רוחץ במי אוקינוס ונרותיו מתכבין כאדם שהוא מכבה את האש בתוך המים, כך מימי אוקינוס מכבין שלהבת של שמש ואין נוגה לו כל הלילה עד שיבא במזרח ורוחץ בנהר של אש הנקרא נהר דינור, כאדם שהוא מדליק את נרו מתוך האש, כך השמש מדליק נרותיו ולובש שלהבותיו והולך להאיר על הארץ, וכן הירח וכוכבים, ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מחדש אותם ומוסיף על אורם שבעתים (ילקוט שמעוני ישעיהו - פרק סו - רמז תקיג).
ועוד שיחה בין מטרונה לר' יוסי
שיחה שונה מאד באופיה בין מטרונה לר' יוסי אנו מוצאים במדרש תנאים לדברים, כי תבוא, יט, עמ' תרב:
פעם אחת היה ר' יוסי יושב בשוק ובאת מטרונה אחת וישבה לימינו, ובא בעלה וישב לשמאלו. אמרה לו: 'ר', אשריך שאני מינקתך לעולם הבא, וזה בעלי אומנך'. אמר לה: 'בתי, מה ראית לומר כך?' אמרה לו: 'לפי שכתוב בתורתכם: 'והיו מלכים אומניך': [ישעיה מט, כג: וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִים אֶרֶץ יִשְׁתָּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ ]: שטפה ר' יוסי [שימוש עגה עד היום משרש 'שטף'], והיה מסיעה מן הדברים. [לדברי מ.ד. הר דברי מטרונה נשמעו לאזני ר' יוסי נועזים מדי ועל כן הוא הִסָּה אותה, וזאת מפני פחד המלכות]. אמרה לו: 'מה את שוטפני? הרי לכם עוד כתוב, (ישעיה מט, ז): כֹּה אָמַר יְהֹוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים: מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְמַעַן יְהֹוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָ: אם מתקיים לכם עכשיו אשריכם, ואם לעתיד לבוא אשריכם, אשריכם מה אמור בכם ולכם ועליכם. פתח ר' יוסי ואמר: (תהילים צד, יט) בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי: אע"פ שאומות העולם דוחקין אותנו בשעבוד ועושין לנו שררה, אנו נזכרים [ב]נחמות שכתבת לנו ומשתעשעין בהן, שנאמר: 'תנחומיך ישעשעו נפשי'. מהו לבזה נפש ולמתועב גוי, אפילו עני שבישראל עתידין כל האומות העולם שיהו משתחוין לו .
שלא כביתר הסיפורים עליה בהם היא מופיעה כאישה בלא בעל, מן הסתם אלמנה, הנתונה לחיפושיה הרוחניים בעולם הדת וההגות - במדרש זה מטרונה מופיעה כשלצדה בעל. בסיפור זה היא איננה שואלת, אלא מורה ומלמדת. כאן היא איננה מקבלת, אלא מעניקה. מכאן בלבד כבר הוכחה כי מדרש זה הוא מאוחר. בתקופת מטרונה הקדומה עמים השכימו לפתח ישראל וביקשו ממנה הדרכה ועידוד: עתה ישראל הנזקקת. ואם כי בכל התקופות כמעט ישראל מדוכאת תחת שררת האומות, ברור שקטע מדרש זה משקף מצב פוליטי בו אבדה מישראל כל תקווה וזכר לעצמאות פוליטית – הרגשה שכל עוד ישראל חיתה במולדתה, בארץ ישראל, לא העמיקה עד כדי כך. יש שוני בתחושת בטחון טבעית לבין הצורך הרב בפיצוי על דכוי, השפלה ובוז המתבטאים בסוג ההתנשאות השחצנית המובעת בסיפור. מאשפתות ירים אביון – ויש פה חלום להגשמה ופיצוי יתר.
הערות קרויס (פרס ורומי וגו', עמ' 133) לסיפור זה לוקות בפגם בו מצטיין חיבורנו, דהיינו הנסיון לשוות למטרונה קורות חיים אחדותי. קרויס נעיר: ‘במקומות רבים אמנם אין משמעות השם ‘מטרונה’ אלא סתם אישה חשובה…[ומהסיפור] אנו שומעים כי ‘בעלה’ של מטרונה הוא שר מקומי אחד…הגמון המדינה’. ורוח מדרש זה אינו מעיד כי מקורו בא”י בתקופת חז"ל" וככלל, אין דמותה כאן עולה בקנה אחד עם דמות מטרונה כפי שלמדנו להכירה.
הדרשן שדרש דרשה קומפנזציונית מוזרה זו לא הכיר את סיפורי מטרונה ור' יוסי על בוריים, ולא שם אל ליבו שאין מקום בו מיוחס למטרונה – ה’היסטורית’ – בעל חי וקיים. מעניין היה למצוא מה הביא את הדרשן להעניק למטרונה ולבעלה, שהם נוכרים ודמויות גישור בין האומות לבין ישראל, תפקידים של מינקת ואומן, המביעים את כניעתם המוחלטת של האומות ומלכיהם לפני ישראל. והרב שלמה פיש, מהדיר ‘מדרש הגדול’, מעיר כי לא מצא את מקור הסיפור במקום אחר.
סיכום.
במאמר זה ניסינו לתת תמונה כוללת ואחדותית ככל הניתן על דמותה של מטרונה – אישה רומית זו מקרב אצולה, ששדות לה ושפחות ועבדים, על חייהם וגופם היא שולטת שלטון ללא מצרים. היא חיה על פי מושגי תקופתה, אך מחפשת תשובות חדשות לתהיותיה הפילוסופיות והדתיות. בה נפגשים כל זרמי ההגות והנוהג של תקופתה. השתדלנו לאחות את דמותה, ואפילו בגילויי דמותה שאינם מתאחים עם היותה מטרונה כבודה, יראת ה' – דמות בה היא אם בית של בית בושת, המספק, מתוך התחשבות אנושית כנה ויתירה שפחות לחז"ל הסובלים ברומי מחיי בדידות ונזירות, או אף כשהיא עצמה מוצגת לפנינו כבעלת המקצוע העתיק ה’תובעת’ (חטא קדמון באישה) את החכמים לחיי אישות. השתדלנו להציג את מטרונה באגדות חז"ל על שתי פניה – הארצית והמחפשת את עדנתה במחוזות הפילוסופיה, הדת: את היותה אחוזה בעולם הכלכלי, עולם כספים, הלוואות, עבדים ושפחות, את מטרונה המתמצאת במהלכי חצרות שלטון רומי, אף קרעי דמות אלה במקושר לעולמה של מטרונה שטבע האדם ודחפיו המיניים לא היו לה זרים: כמו שכותב ,W. K.C. Guthrie, ‘The Greeks took a realistic view of human nature’: ואף אפלאטון ב'טימאיוס' (91) מייחס את עניני המין לבריאות הגוף: היוונים ידעו להבחין בין שני דברים – כגון שאיפות הגוף והרוח. והרי רבותינו העידו כי היא היתה אף רופאה – קרובה לעניני בריאות הגוף, ואף סוגדת, אולי, לאסקולפיוס, אל הבריאות.
היותה בבית בעניני גוף, נשמה, עניני הגות ורוח וענינים ארציים, כלל דמותה כאצילה כְּבוּדָה המחפשת את דרכה במבוכי ההגות ודרכי הדת אינם עולים בקנה אחד עם תיאורה כאישה זונה: אלא שייתכן קוי דמות לא לה אלה החריגות לטעמנו הושאלו לה מתוך הרהורי לב חז"ל שהכירו כמה מאורחות חיי רומי וחשדו בכל אישה זרה: ואף את מטרונה זו לא תמיד קרבו ויכלו אף להשמיצה ולחבר עליה סיפורים לא מחניפים, כתוצאה מהסתופפותה היתרה – בעיניהם – בקרבת חכמים, בתוספת כמה מקוי אופיה ודמותה האחרים.
נוכל לסכם עם משה דוד הר: It is not within the scope of our study to determine whether
R. Yose's ‘matron’ was always the same person. Nor is it important to discover whether such a woman really existed. For, even, if she were but the result of creative fiction, she would still be an authentic reflection of what was occurring in actuality. Nurtured apparently on Hellenistic and Roman paganism, this matron manifested doubt in her faith and went about seeking a new faith. Her searching steered her towards both philosophy (mainly Epicurean) and the oriental religions, including Gnosticism and Christianity, and even Judaism.
At all events, in a certain period of her life, apparently, she was on the verge of converting to Judaism.
We cannot discover what fate finally overtook her. But in the light of the comparatively large number of these talks it might be possible to draw some lines of her spiritual image – מה שהשתדלנו לעשות.
- מקורות בסדר א-ב:
- 1) אבות דרבי נתן פרק ששה עשר
- 2) בתי מדרשות חלק א - מדרש ילמדנו פרשת פקודי
- 3) בתי מדרשות חלק א - שלש פסיקתות פרק א
- 4) דעת זקנים מבעלי התוספות על בראשית פרק לב פסוק יב
- 5) ילקוט שמעוני במדבר - פרק ג - רמז תרצ
- 6) ילקוט שמעוני במדבר - פרק י - רמז תשכט
- 7) ילקוט שמעוני במדבר - פרק לב - המשך רמז תשפו
- 8) ילקוט שמעוני בראשית - פרק א - רמז ה
- 9) ילקוט שמעוני בראשית - פרק ה - רמז מב
- 10) ילקוט שמעוני בראשית - פרק טז - רמז פ
- 11) ילקוט שמעוני ויקרא - פרק יא - רמז תקנד
- 12) ילקוט שמעוני ויקרא - פרק יט - רמז תרטו
- 13) ילקוט שמעוני ויקרא - פרק כא - רמז תרמג
- 14) ילקוט שמעוני ויקרא - פרק כד - רמז תרנו
- 15) ילקוט שמעוני יחזקאל - פרק לב - רמז שעג
- 16) ילקוט שמעוני ישעיהו - פרק מג - רמז תנה
- 17) ילקוט שמעוני ישעיהו - פרק סו - רמז תקיג
- 18) ילקוט שמעוני משלי - פרק כו - המשך רמז תתקסא
- 19) ילקוט שמעוני שמואל א - פרק ב - רמז פה
- 20) ילקוט שמעוני שמות - פרק כט - המשך רמז שפד
- 21) ילקוט שמעוני שמות - פרק לג - רמז שצד
- 22) לקוט שמעוני בראשית - פרק טו - רמז עח
- 23) מדרש אבא גוריון פרשה א
- 24) מדרש אגדת בראשית פרק כו
- 25) מדרש אגדת בראשית פרק עד
- 26) מדרש זוטא קהלת פרשה א
- 27) מדרש זוטא קהלת פרשה ג
- 28) מדרש זוטא שיר השירים פרשה א
- 29) מדרש רבה איכה פרשה א פסקה א
- 30) מדרש רבה איכה פרשה א פסקה ג
- 31) מדרש רבה איכה פרשה א פסקה לו
- 32) מדרש רבה איכה פרשה א פסקה נו
- 33) מדרש רבה איכה פרשה ג פסקה א
- 34) מדרש רבה איכה פרשה ג פסקה ז
- 35) מדרש רבה איכה פרשה ה פסקה יט
- 36) מדרש רבה אסתר פרשה ב פסקה יב
- 37) מדרש רבה במדבר פרשה ג פסקה ב
- 38) מדרש רבה במדבר פרשה ג פסקה ו
- 39) מדרש רבה במדבר פרשה ט פסקה מז
- 40) מדרש רבה במדבר פרשה טז פסקה כג
- 41) מדרש רבה במדבר פרשה יב פסקה ז
- 42) מדרש רבה במדבר פרשה יג פסקה ב
- 43) מדרש רבה במדבר פרשה יג פסקה ד
- 44) מדרש רבה במדבר פרשה כב פסקה ז
- 45) מדרש רבה בראשית פרשה א פסקה ד
- 46) מדרש רבה בראשית פרשה ד פסקה ו
- 47) מדרש רבה בראשית פרשה ו פסקה ה
- 48) מדרש רבה בראשית פרשה יז פסקה ז
- 49) מדרש רבה בראשית פרשה כה פסקה א
- 50) מדרש רבה בראשית פרשה מה פסקה י
- 51) מדרש רבה בראשית פרשה נב פסקה יב
- 52) מדרש רבה בראשית פרשה נו פסקה יא
- 53) מדרש רבה בראשית פרשה סג פסקה ח
- 54) מדרש רבה בראשית פרשה סח פסקה ד
- 55) מדרש רבה בראשית פרשה פד פסקה כא
- 56) מדרש רבה בראשית פרשה פז פסקה ו
- 57) מדרש רבה דברים פרשה א פסקה כא
- 58) מדרש רבה דברים פרשה ב פסקה ד
- 59) מדרש רבה דברים פרשה ג פסקה ו
- 60) מדרש רבה דברים פרשה ג פסקה ז
- 61) מדרש רבה דברים פרשה ג פסקה י
- 62) מדרש רבה דברים פרשה ג פסקה יא
- 63) מדרש רבה דברים פרשה ו פסקה יב
- 64) מדרש רבה דברים פרשה ט פסקה ז
- 65) מדרש רבה ויקרא פרשה ח פסקה א
- 66) מדרש רבה ויקרא פרשה טו פסקה ד
- 67) מדרש רבה ויקרא פרשה כז פסקה ח
- 68) מדרש רבה ויקרא פרשה כח פסקה ו
- 69) מדרש רבה קהלת פרשה א פסקה יז
- 70) מדרש רבה קהלת פרשה ג פסקה ג
- 71) מדרש רבה קהלת פרשה ג פסקה כה
- 72) מדרש רבה שיר השירים פרשה א פסקה כו
- 73) מדרש רבה שיר השירים פרשה א פסקה ל
- 74) מדרש רבה שיר השירים פרשה ה פסקה א
- 75) מדרש רבה שיר השירים פרשה ו פסקה ו
- 76) מדרש רבה שיר השירים פרשה ו פסקה טז
- 77) מדרש רבה שיר השירים פרשה ח פסקה יט
- 78) מדרש רבה שמות פרשה ג פסקה ד
- 79) מדרש רבה שמות פרשה ג פסקה יב
- 80) מדרש רבה שמות פרשה טו פסקה טז
- 81) מדרש רבה שמות פרשה כט פסקה ט
- 82) מדרש רבה שמות פרשה ל פסקה ג
- 83) מדרש רבה שמות פרשה ל פסקה יא
- 84) מדרש רבה שמות פרשה מב פסקה ח
- 85) מדרש רבה שמות פרשה מד פסקה ד
- 86) מדרש רבה שמות פרשה מה פסקה ד
- 87) מדרש שמואל פרשה ה
- 88) מדרש שמואל פרשה ח
- 89) מדרש תהילים מזמור יב
- 90) מדרש תנאים כו 19 (מהמדרש הגדול)
- 91) מדרש תנחומא אמור פרק יב
- 92) מדרש תנחומא במדבר פרק טז
- 93) מדרש תנחומא ויקהל פרק ב
- 94) מדרש תנחומא וישלח פרק י
- 95) מדרש תנחומא כי תשא פרק ה
- 96) מדרש תנחומא מטות פרק ו
- 97) מדרש תנחומא קדושים פרק יב
- 98) מדרש תנחומא שלח פרק יג
- 99) פסיקתא דרב כהנא - נספחים אות ג
- 100) פסיקתא דרב כהנא - פסקא א אות א
- 101) פסיקתא דרב כהנא - פסקא ב אות ד
- 102) פסיקתא דרב כהנא - פסקא ח אות ד
- 103) פסיקתא דרב כהנא - פסקא ט אות ז
- 104) פסיקתא דרב כהנא - פסקא ט אות י
- 105) פסיקתא דרב כהנא - פסקא טו אות ו
- 106) פסיקתא דרב כהנא - פסקא יב אות ח
- 107) פסיקתא דרב כהנא - פסקא יד אות ד
- 108) פסיקתא דרב כהנא - פסקא יט אות ה
- 109) פסיקתא דרב כהנא - פסקא כב אות ג
- 110) פסיקתא דרב כהנא - פסקא כח אות א
- 111) פסיקתא רבתי הוספה א פרשה ד
- 112) פסיקתא רבתי פרשה ה
- 113) פסיקתא רבתי פרשה יח
- 114) פסיקתא רבתי פרשה כג
- 115) ר' נסים בן ראובן גרונדי, פרושו לבבלי, נדרים דף נ ע”א
- 116) תוספות סוטה דף כא ע”ב
- 117) תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פד ע”א
- 118) תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה ע”א
- 119) תלמוד בבלי מסכת חולין דף קה ע”ב
- 120) תלמוד בבלי מסכת יומא דף פד ע”א
- 121) תלמוד בבלי מסכת נדרים דף מט ע”ב
- 122) תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נ ע”א- תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נ ע”ב
- 123) תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יד ע”א
- 124) תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י ע”ב
- 125) תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כח ע”א
- 126) תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לט ע”ב
- 127) תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לט ע”ב-מ ע”א
- 128) תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יט ע”א
- 129) תלמוד בבלי מסכת שבת דף פא ע”ב
- 130) תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכז ע”ב
- 131) תלמוד ירושלמי מסכת יבמות דף פג ע”א
- 132) תלמוד ירושלמי מסכת סוטה דף טז ע”א
- 133) תלמוד ירושלמי מסכת פסחים דף סט ע”א
- 134) תלמוד ירושלמי מסכת שבת דף יט ע”ב
- 135) תלמוד ירושלמי מסכת שבת דף נד ע”ב
- 136) תלמוד ירושלמי מסכת שקלים דף יג ע”א
- 137) תנא דבי אליהו זוטא פרק טז
ביבליוגרפיה
1.
- Bamberger, Proselytism in the Talmudic Period, Ktav Publishing House, New York, 1968
- 2. Boyarin, Daniel, Carnal Israel, University of California Press, 1993
- 3. DBS, התקליטור התורני
- 4. Graetz, H., History of the Jews, Vol. II, Philadelphia, 1893
- 5. Grimal, Pierre, Love in Ancient Rome, Oklahoma University Press, 1980
- 6. Herr, Moshe David, ‘The Historical Significance of the Dialogues Between Jewish Sages and Roman Dignitaries’, Scripta Hierosolymitana, Volume XXII, 1971
- 7. The Life of Josephus Flavius, in Josephus, the Complete Works, Thomas Nelson Publishers, 1998
- 8. Tal, Ilan, “Matrona and Rabbi Jossi”, Journal for the Study of Judaism, Vol. XXV No 1, June 1994
- 9. מדרש הגדול על חמישה חומשי תורה, חיבור רבי דוד ב’ר עמרם העדני, בעריכת הרב שלמה פיש, מוסד הרב קוק, ירושלים
- 10. הירשמן, מנחם, המקרא ומדרשו, בין חז”ל לאבות הכנסיה, הקיבוץ המאוחד, 1992
- 11. אורבך, אפרים, חז”ל, אמונות ודיעות, הוצאת מאגנס, תשכ’ט
- 12. קרויס, ש., פרס ורומי בתלמוד ובמדרשים, ירושלים, תש’ח
- 13. שטרן, דוד, המשל במדרש, הקיבוץ המאוחד, ספריית "הילל בן חיים".
Abstract
This article delineates the character of ‘matrona’, a Roman lady mentioned quite often in the Midrashim.
A) Matrona is 1) literary 2) ‘historic’. In 1), she serves in parables: married to a king, (God) her role is exclusively symbolical. Inspite of her foreign origin, she serves as substitute to Moses, Miryam, the Torah, the Shechina, Israel, etc., while her precarious state against the king, her husband symbolizes the state of Israel throughout her history, in her relation to God – for better or worse. Serious theological questions are dealt with through her aggadic character, like Divine Providence, Sin, Retribution, the character of the Torah, the question of acquiescence to the divine will, the subordinance of the people to its leaders, the Fate and Adversities of the Chosen people, etc.
B) The article deals also with the ‘historic’ matrona - in the sense that the stories about her are not preceded by introductory expressions pertaining to the parable: she is invariably single, an elderly, well-to-do matron, having to do with historic sages who lived in Eretz Israel before the revolt of Bar Kochba, mostly in Zippori, in a peaceful era, much given to intellectual query and research, when – and where – trends of thought used to meet. She stands at the crossroads of these trends – the Pagan, Jewish, Christian, Spiritual and sensual trends of life and thought.
To see the above material in English:
Click here: Matrona
לאלה המבקשים לבקר ביתר האתרים של המחבר:
A site dedicated to the works of PINCHAS SADEH,
the poet and writer.
Poetry of Pinchas Sadeh
I have an other site - in case you are interested:
Rachel Fuerst's Poetry written during the Holocaust in German Concentration Camps, 1944-1945 (A very different subject)
Its address is
"http://www.oocities.org/gananmsh1/Holocaustpoetry"
To visit my other sites, like my site of English, Scottish, Hungarian and also
some old Sumerian ballads, in Hebrew
Ballads
A site meant to be a bit funny may be worthwhile to visit too:
A file of happy faces
אתר של תרגומים - שירי היינה: אינטרמצו לירי:
"http://www.oocities.org/gananmsh1/Heine/Intermezzo"
"http://www.oocities.org/gananmsh1/Sonnets/Sonnets.html"
(A site of my original Sonnets!!)
Sign Guestbook
View Guestbook
Add Me! - Search Engine Optimization