יונה הנביא הולך אל נינוה

העיקרי

חנית-פלא או יציאה ממצריים לתורה הקדושה

"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"

תהילים פרק קי"ט פסוק י"ח

"אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי"

שיר השירים חלק ו', פסוק ג'

Von Zeit zu Zeit seh’ ich dem Alten gern,

Und hüte mich mit ihm zu brechen.

Es ist gar hübsch von einem groβen Herrn,

So menschlich mit dem Teufel selbst zu sphechen

עד כמה שדיבור שלו (של הקב"ה) שקט ורך,

אנחנו מסתדרים, ויחסינו טובים כל כך,

ל י-ה-ו-ה תכונות טובות הרבה –

הוא למלאך המוות מתיחס יפה.

גתה. "פאוסט", אומר השטן – מפיסטו.

הסבר קצר במקום הקדמה

אותיות של ה- אלף-בית העיברי וערכן המספרי

10^0* N = 1*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

ט	ח	ז	ו	ה	ד	ג	ב	א
9	8	7	6	5	4	3	2	1

10^1*N= 10*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

10^2*N = 100*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

אתם תשאלו: "מדוע בכל שורה אותיות ומספרים אינם מסודרים באופן שווה?" והתשובה היא לכך,

שכאן מתגלה אחד החוקים הכללים של הבריאה. לנו ניתנו חמש דרכים לתפיסת המציאות:

חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המישוש.

ותפקידם של אותם חמשת החושים בראש ובראשונה במדידת אינטנסיביות ההשפעה החיצונית על איבר מסוים.

נגיד, מהו ההבדל בין נגיעה עדינה לבין מכה? ההבדל הוא באינטנסיביות של ההתנגשות ההדדית!

הוכח באופן ניסוי כי תפיסת אינטנסיביות ההשפעה ע"י איברי גופנו נמדדת בהתאם לחוק הלוגריטמים.

מסקנות חשובות מהחוק:

1. ספרה 1 "שולטת" בסרגל האופקי (של הטבלה) בחלק השווה 30.1%

2. ספרה 2 "שולטת" בסרגל האופקי (של הטבלה) בחלק השווה 17.61%.

3. חלק של הסרגל, בה "שולטות" שש ספרות 3,4,5,6,7,8 תופס 47.71% מאורכה.

4. חלק הסרגל, בה שולטת ספרה 9 מהווה 4.58% מאורך הסגל בלבד.

ספרות 1 ו-2 "שולטות", מהווה סה”כ 47.71% של הסרגל, בשווי עם שלטון שך שש ספרות 3,4,5,6,7,8.

בתורת הקבלה 4 סעיפים הנ"ל עומדים כנגד 4 אותיות של שם י-ה-ו-ה. י-1 (10) - חכמה,

ה-2 - בינה, ו-3 - ז"א (זעיר אנפין), ה-4 – מלכות.

ספרה 0 "אפס" – זוהי כתר, "יש מאין". דרך הכתר אורו של הבורא מגיע לבן-אדם. בגלל ש- 0 = log1, ובגלל שמילה "אדם" מוצפנת כסכום הכולל של כל ספרות מ-0 עד 9, אז הסכום הוא 45. מספר 45 מהווה גימטריה של מילה "אדם" (ראה הסבר להלן).

באמצעות הטבלה מתגלות תכונות חדשות של האותיות. ומה שנוגע למספרים, כאן החשיבות הגדולה

ניתנה לפירוק לגורמים למספרים הראשונים (קביעת מספרים שמכפלת כולם שווה למספר הנתון,

הצגת מספר כמכפלת גורמיו).

בהמשך אנחנו עוד נראה זאת.

נקרא לכל אחד מהטורים של הטבלה בשם "ספרה", החל מ"ספרה 1" ועד ל"ספרה 9".

מספר 10 מסדר את כל מספרים החיובים במבנה העשרוני החל מ –∞ ועד +∞.

וכל 27 (9*3) אותיות יוצמדו ל-3 קבוצות המספרים: קבוצת אפס - (ספרות), קבוצה ראשונה -

(עשרות) וקבוצה שניה (מאות) – ראה טבלה לעיל.

מכך עלינו להסיק מסקנה כי עולמנו נבנה בחכמה רבה. למספר 10 נצמדה אות יוד. יוד = 10,

המסקנה: אות יוד היא אות של חכמה.

אודות הדרכים בהם השתמשו חכמי ישראל למחקר של מילים ופסוקים

מי שאינו מתעניין בנושא רשאי לדלג על הפרק הזה.

גימטריה = גימר + מטריה, והפירוש הוא: לגמור, להשלים (תיאור של מילים) באמצעות מטריה של מספרים , באמצעות מדא ("מדי צבא" בארמית).

חישוב הגימטריה הוא אחד מדרכי המחקר קבליות, פרי ידו של אברהם אבינו. אברהם נולד ב-1948 מבריאת העולם, 58 שנים לפני מותו של נח. שני המספרים הללו הם מיוחדים במינם. מספר 58 בגימטריה נותן מילה "נח". אות נון מסמלת 50 שערי בינה, אות חית (8) את "חיים"! מדינת ישראל הוקמה בשנת- 1948 (לפי ספירה הנוצרית), לאחר הפסקה של כמעט 2000 שנה, שבזמנה יהודים היו בגלות מחוץ לגבולות של ארצם.

אברהם נולד בעיר של אסטרולוגים ("חוזים בכוכבים") אור כשדים. חוזה בכוכבים=כשדים.

"כשדי = כ- שדי, כמו שדי",

אברהם היה לא רק אסטרולוג עצום, אלא גם בן-אדם שהקים לתחייה את השפה העברית (שפה בה דברו אנשים על כדור הארץ לפני המבול) על בסיסה של שפה בבלית העתיקה. והתגלו לו 27 אותיות של אלף-בית העברי.

מילה "קבלה" באה מלשון "לקבל", דהיינו לקבל במטרה להתמלא בידע על בורא במטרה להתחבר עמו. חכמי ישראל של כל הזמנים השתמשו בשיטה זאת (חישוב הגימטריה) ועשו בה חידושים.

גימטריה של מילה או פסוק מהווה סכום של ערך המספי של אותיות הכלולים בתוך אותו המילה או הפסוק. קיים מספר סוגים של גימטריה: רגילה, מלאה, קטנה וכו’.

גימטריה רגילה. דוגמת החישוב. נקח מילה "אדם": אלף ~ 1 + דלת ~ 4 + מם ~ 40 = 45. מספר 45 מהווה סכום של ספרות של קבוצת אפס (ספרות - ראה לעיל). 45 = (1+9) + (2+8) + (3+7) + (4+6) + 5 .

מספר 45 באותיות של אלף-בית העברי נרשם כצירוף של אותיות מם והיי - מ"ה. למילה "מה" אותו ערך המספרי כמו למילה ארמית "מדא" . ואם נקרא את המילה הפוך, אז מקבלים "אדם".

"וַיַּעַשׂ י-ה-ו-ה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר--וַיַּלְבִּשֵׁם".

עוד דוגמאות. ניקח, למשל, מילה "אהבה". אלף – 1, הי – 5, בית – 2, הי אחרונה – 5.

1+5+2+5 = 13. ועכשיו מילה "אחד": אלף – 1 + חית -8 + דלת – 4 = 13.

גימטריה של שם המפורש - י-ה-ו-ה: יוד – 10 + הי-5 + ויו – 6 + הי אחרונה – 5 = 26. 26 = 13 + 13. את הביטוי המטמטי הזה ניתן לפרש בצורה כזאת: בורא מכיל בתוכו מידה שווה של אחדות ואהבה לכל הנבראים.

לשון עברית מלא ב"מקרים" מסוג זה, ואין זה מקרה שקוראים לו "לשון הקודש".

גימטריה מלאה זה חיבור של ערך המספרי של כל אחת מהאותיות, הכלולות בשם המלא של כל אות ואות. נסביר את מושג בעזרת דוגמא הבא. ניקח, למשל, מילה "אב". אב = אלף + בית. עלינו לחבר את ערכן המספרי של כל האותיות (א, ל, פ, ב, י, ת). א~1 + ל~30 + פ~80 + ב~2 + י~10 + ת~400 = 523. ובמידה והאב הוא גם צדיק, אז נוסיף למספר 523 את המספר 90 (ערך המספרי של אות "צדיק"). ואז מקבלים 613 ~ תרי"ג מצוות. "אב צדיק מקיים תרי"ג מצוות".

במקרה של גימטריה קטנה החשבון נעשה לפי מספר "הסיפרה" (מספר טור בטבלה עליונה – ראה לעיל). דוגמת החישוב: גימטריה הקטנה של מילה "ישראל": אות יוד נמצאת בטור הראשון, דהיינו 1, שין – בטור השלישי – 3, וכן הלאה. וכך מקבלים 1 + 3 + 2 + 1 + 3 = 10 . ואז, מכיוון שאות יוד היא אות של חכמה (ראה הסבר לעיל) ניתן להסיק מכך, ש"בכל דור של עם ישראל ישנם חכמים".

גימטריה של מילה יכולה לכלול גם את "הכולל". כולל – זה ערך המספרי של מילה עצמה (1). ישנם גם מקרים הפוכים – ללא "כולל". במקרים מסויימים מוסיפים גם כמות האותיות של המילה, שאת הגימטריה שלה מחשבים. "אֶרֶץ, אֲשֶׁר-י-ה-ו-ה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי י-ה-ו-ה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". (דברים י"א, י"ב ). בפסוק זה מילה "ראשית" כתובה ללא אות אלף (1).

להלן דוגמת החישוב בתוספת של כמות האותיות של אותה המילה:

"גימטריה של מילים "ראיה" ו"גבורה" – 216, ואילו "דבור" – 212, בתוספת של 4 אותיות של המילה ( וזאת כנגד ראיה, שמיעה, ריח ופה) – יוצא: 212 + 4 =216 (רב י. אשלג, תלמוד עשר הספירות, כרך א, פרק 3, עמ' קנ"ח).

אודות אמצעים מחקריים אחרים

החלפת האותיות באותיות אחרות י עוד דרך נוספת של מחקר, בה השתמשו חכמנו להבנת פירוש הנסתר של מילים ופסוקים. ישנם 5 חלקים במערכת הנשימה, אשר לוקחים חלק פעיל ביצירת הצלילים ואותיות שונות. עד כמה שמתרחקים עמוק יותר מחלל הפה, כך הצליל נהיה נמוך יותר. בראש של כל אחת מקבוצת האותיות עומדת אות סופית אחת, המסמלת את כל אחד מחמשת העולמות הרוחניים:

א. פא סופית (ף) – כתר, 4 אותיות גרוניות - אהח"ע, שמקורן בגרון.

ב. כף סופית (ך) – חכמה, צלילים נוצרים כתוצאת מחיבור של שליש האחורי של הלשון עם חך. כך נוצרות 4

ב. "אותיות מחך" (גיכ"ק)

ג. נון סופית (ן) – בינה. צלילים נוצרים כתוצאת מחיבור של לשון ושיניים. לאותיות דלטנ"ת קוראים "אותיות הלשון".

ד. מם סופית (ם) – ז"א (זעיר אנפין). 4 צלילים שפתיים. אותיות – בומ"פ.

ה. צדיק סופית (ץ) – מלכות. "אותיות השיניים" - זסשר"צ.

ספר יצירה, פרק ב׳.

ספר יצירה, המיוחד לאברהם אבינו ע"ה, ירושלים תש"נ, פרק ב׳,משנה ג׳

מ.לייטמן, הזהר, עמ’ 294, מוסקבה, 2002.

לעתים ניתן לפגוש בספרי החכמים ביטויים כגון: "אל תקרא..., אלא ...". למשל, אל תקרא וְנטְמֵּתֶם,

אלא וְנִטַמְטֵם (שינוי בניקוד).

דרך המחקר ע"י השוואת המילים,

אשר אותיותם ממוקמות באלף-בית העברי בזו אחרי זו

ניקח את המילה "שטן" איך היא מתקשרת למילה " חֹמֵר"? לבירור של קשר בין חומריות, חומר ושטן נצטרך לרשום מספר של רצפים: באלף-בית העברי אות ח עומדת לפני ט, מ לפני נ, ר לשני ש. ואז מקבלים מילה "שטן" והמסקנה הסופית: " חֹמֵר הולך לכיוון של שטן בהתאם לכיוון הכתיבה בעברית מימין לשמאל", ללא שום פן רוחני.

סדר אתב"ש של האותיות מהווה דרך מחקר, שבו מחליפים אות ראשונה באחרונה, אות שניה באות לפני האחרונה וכן הלאה. בסדר זה משתמשים למטרת גילוי והבנת משמעויות האמיתיות של שמות העמים, מדינות, אנשים, אשר מוצפנים בתנ"ך ובספרי קודש אחרים. לפי הכלל הזה האות "י" תואמת לאות "מ".

קיימים עוד דרכים נוספים של מחקר, למשל, חישוב לפי אותיות בלבד, מילים הומופוניות (הנשמעות זהות) וכו’.

את הסיפור שלנו נתחיל מחניתו של מלך שאול. חנית זו מוזכרת הרבה פעמים בספרו של הנביא שמואל... וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה חֲזָקָה עַל-פְּלִשְׁתִּים... וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה... עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ--כְּכָל-הַגּוֹיִם. א ח,ו וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-י-ה-ו-ה. כי עם הנבחר אינו זקוק למלך בשר ודם! וַיֹּאמֶר י-ה-ו-ה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. ושיהיה להם מלך, אבל שימשיכו ללכת בדרכיי.

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח י-ה-ו-ה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ, עַל-עַמּוֹ עַל-יִשְׂרָאֵל... והיה שמואל מלך ראשון בישראל. והיה הוא משבט בנימין... בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל-הָעָם... וה' ניסה את מלך שאול, והעניק לו הזדמנות ושלח אותו להשמיד את עמלק, אבל שמואל אינו קיים את דבר ה’...

וְרוּחַ י-ה-ו-ה סָרָה, מֵעִם שָׁאוּל .. וַיֹּאמֶר י-ה-ו-ה אֶל-שְׁמוּאֵל, עַד-מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל-שָׁאוּל, וַאֲנִי מְאַסְתִּיו, מִמְּלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל. ואז ציווה ה’ על שמואל למשוח למלכות את בנו הקטן של ישי מבית-לחם מבין שמונה בניו. ודוד היה אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי. וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, וַתִּצְלַח רוּחַ-יְהוָה אֶל-דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה.

וְרוּחַ י-ה-ו-ה סָרָה, מֵעִם שָׁאוּל; וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה, מֵאֵת י-ה-ו-ה. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי-שָׁאוּל, אֵלָיו: הִנֵּה-נָא רוּחַ-אֱלֹהִים רָעָה, מְבַעִתֶּךָ. יֹאמַר-נָא אֲדֹנֵנוּ, עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ--יְבַקְשׁוּ, אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר; וְהָיָה, בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ-אֱלֹהִים רָעָה--וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְטוֹב לָךְ. והבחירה נפלה על דוד. והפך דוד למשרתו של מלך שאול... וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ; וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.

My Soul Is Dark By: Lord Byron George Gordon

My soul is dark—Oh! quickly string

The harp I yet can brook to hear;

And let thy gentle fingers fling

Its melting murmurs o’er mine ear.

If in this heart a hope be dear,

That sound shall charm it forth again:

If in these eyes there lurk a tear,

’Twill flow, and cease to burn my brain.

But bid the strain be wild and deep,

Nor let thy notes of joy be first:

I tell thee, minstrel, I must weep,

Or else this heavy heart will burst;

For it hath been by sorrow nursed,

And ached in sleepless silence long;

And now ’tis doomed to know the worst,

And break at once—or yield to song

נשמתי אפילה * מאת: לורד ביירון

אני חפץ בצליל פראי, עמוק,

כי אין ביכולתי לשמוע קול שמח.

אני אומר לך, אני חפץ דמעות,

לפני שליבי פשוט יפרוץ.

כן, נשמתי מלאה בכאב,

הלב כואב, הוא בדממה מתמדת.

הגיע השעה לטעום את הסוף,

או שאשבור את המחסום לנשמתי הממורמרת.

נשמתי אפילה. מהר, פייטן, מהר.

את צלילי הנבל יש ביכולתי עדיין לשאת.

אז תן לאצבעות העדינות לרוץ על מיתרים

ולהזין את נשמתי בגן העדן של צלילים.

ואם בלב שלי תקווה לוחשת,

אז צליל שלך יגביר את קול התקווה.

ואם עיניים מסתירות דמעה נסתרת,

דמעות זולגות, ומשתחררת נשמה.

*מתורגם מרוסית

במלחמה עם פלשתים הניצחון לא תמיד היה בצד של ישראל. ואז פלשתים שוב תקפו... וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה... וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה... וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת: גָּבְהוֹ, שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת... וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת, עַל-רַגְלָיו; וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת, בֵּין כְּתֵפָיו... וקרא גולית לבני ישראל לצאת עימו לקרב. ועשה זאת במשך 40 יום... וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל-יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה; וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ, מְאֹד...

וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי-יִשַׁי, הַגְּדֹלִים--הָלְכוּ אַחֲרֵי-שָׁאוּל, לַמִּלְחָמָה... וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב, מֵעַל שָׁאוּל, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אָבִיו, בֵּית-לָחֶם... וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ, קַח-נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה, וַעֲשָׂרָה לֶחֶם, הַזֶּה; וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה, לְאַחֶיךָ... וַיָּבֹא, וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם... וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת ממערות (מִמַּעַרְכוֹת) פְּלִשְׁתִּים, וַיְדַבֵּר, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה (דברי השמצה על בני ישראל)... וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר, מַה-יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז, וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל... וַיִּשָּׁמְעוּ, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר, דִּבֶּר דָּוִד; וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי-שָׁאוּל, וַיִּקָּחֵהוּ...

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד, לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה, לְהִלָּחֵם, עִמּוֹ: כִּי-נַעַר אַתָּה, וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו...וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל, רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן; וּבָא הָאֲרִי וְאֶת-הַדּוֹב, וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו, וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו; וַיָּקָם עָלַי--וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. גַּם אֶת-הָאֲרִי גַּם-הַדֹּב, הִכָּה עַבְדֶּךָ; וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כְּאַחַד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים.

וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת-דָּוִד מַדָּיו, וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל-רֹאשׁוֹ; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ, שִׁרְיוֹן. וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת-חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת, כִּי לֹא-נִסָּה, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה, כִּי לֹא נִסִּיתִי; וַיְסִרֵם דָּוִד, מֵעָלָיו. וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט--וְקַלְעוֹ בְיָדו; וַיִּגַּשׁ, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי.

וַיֹּאמֶר דָּוִד... אָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם י-ה-ו-ה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ... וַיְמַהֵר דָּוִד, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי. וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה... וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי-מֵת גִּבּוֹרָם, וַיָּנֻסוּ. וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ, וַיִּרְדְּפוּ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים....

ומאז שאול התחיל לשלוח את דוד למלחמות של בני ישראל. תהילתו של דוד בתור מצביא גדלה והתעצמה מאוד... וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור (לָשִׁיר) וְהַמְּחֹלוֹת, לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ--בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה, וּבְשָׁלִשִׁים. וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו. וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת, וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים; וְעוֹד לוֹ, אַךְ הַמְּלוּכָה. וַיְהִי שָׁאוּל, עון (עוֹיֵן) אֶת-דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא, וָהָלְאָה...וַתְּהִי רוּחַ י-ה-ו-ה רָעָה, אֶל-שָׁאוּל, וְהוּא בְּבֵיתוֹ יֹשֵׁב, וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ; וְדָוִד, מְנַגֵּן בְּיָד. וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית, בְּדָוִד וּבַקִּיר, וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל, וַיַּךְ אֶת-הַחֲנִית בַּקִּיר; וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט, בַּלַּיְלָה הוּא. חנית מלשון חניה, מחנה. וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב, אֶל-שָׁאוּל אָבִיו... כִּי-אַהֲבַת נַפְשׁוֹ, אֲהֵבוֹ..

מאותו הזמן שאול המלך התחיל לרדוף את דוד, אבל ללא הצלחה. פעם אחד דוד חתך אֶת-כְּנַף-הַמְּעִיל אֲשֶׁר-לְשָׁאוּל—בַּלָּט, ולמרות שהיה באפשרותו להמית את אויבו, לא עשה כן. הצייד אחרי דוד נפסק במלחמה הבא עם פלשתים, כאשר דוד לא היה במחנה. באותו הקרב היה הפסד של בני ישראל, והם הוברחו על ידי הפלשתים. כאשר שאול המלך ראה, שאויבים משיגים אותו, הוא נפל על חרבו. אך נשמתו לא עזבה אותו באותו הרגע, והוא ביקש מאחד העמלקים להרוג אותו בחניתו. וגם שלושת הבנים של שאול, ובתוכם יהונתן, נפלו בקרב זה. איך נפלו הגיבורים... ודוד בכה את מותו של שאול ובנו יהונתן בכי מר מאוד.

בני אדם, אל תזרקו חניתות בקרוביכם, פן יבואו אליכם צרות!

לחתחילה דוד היה משוח למלוכה ביהודה. סכסוך בין שאול ודוד נמשך זמן רב. בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד, בְּמָלְכוֹ. ובורא בחר בדוד לחזק את מלכותו של עם הנבחר. מלך דוד, גִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וַיהוָה, עִמּוֹ, עבדו הנאמן של המלך מלכי המלכים, שיבח והילל את בוראו בספר התהילים שבעצמו כתב. והנה בשיא רוממותו של דוד אלוהים העמיד את המלך בניסיון, וגילה לו את בת-זוגתו האמיתית, אבל דוד לא עמד בניסיון, ועשה מעשה רע, ובזה סיבב את פניו לשטן.

ומסר נביא נתן את המסר של השם לדוד: " מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר י-ה-ו-ה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו (בְּעֵינַי), אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, וְאֶת-אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה... וְעַתָּה, לֹא-תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ--עַד-עוֹלָם... לֹא תָמוּת." (שמואל ב’ פרק י"ב, פסוקיםא-כ).

ואז נשבע דוד לבת-שבע, שאת בנם הוא יעשה למלך על ישראל, למרות ששלמה היה רק בן השביעי של דוד,ועל אף המצווה לפיה יש להעדיף את בן הבכור. ומאז צרות רדפו את דוד: בנה הראשון של בת-שבע נפטר, יורש המלכות אנס את אחותו החורגת. ומכאן הייתה השתלשלות של אירועים טרגיים רבים בתוך המשפחה. אבל הדבר הקשה ביותר עבור דוד היה אי יכולתו לחבר שירים יותר ממה שהוא כבר חיבר בספר התהילים. ולמרות זאת, כל אחד מ-150 שירים של תהילים הוא בעל כח עצום, ופרקי תהילים אלו חיזקו וממשיכים לחזק את ליבות של בני ישראל ושאר העמים.

אחרי בְּבוֹא-אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא, כַּאֲשֶׁר-בָּא, אֶל-בַּת-שָׁבַע, דוד נפרש מהחטא ההוא, התשובה מועילה לו ביותר.

פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד, לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ...

הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי, וְכָל-עֲו‍ֹנֹתַי מְחֵה, לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי, אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. (תהלים פרק נא, פסוקים ה - יב)

בשעה שקרה לו אותו מעשה, פחד. באותה שעה עלה מלאך דומה מלשון דממה לפני הקב"ה, ואמר לו,רבונו של העולם,

כתוב בתורה, וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, מוֹת-יוּמַת הַנֹּאֵף. (יקרא פרק כ פסוק י)

אמר לו הקב"ה, דוד צדיק הוא, וברית הקודש על תקונו עומד, כי גלוי לפני, שבת שבע מוכנת לו מיום שנברא העולם.

כמ"ש חז"ל, א"ר שמואל בר נחמני, אמר ר' יונתן, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. (מסכת שבת נו, א)

כי לא אנס את בת שבע והשיב ולא קלקל בריתו. ככתוב, בא שטן אידמי נדמה ליה כציפרתא עֵז פתק זרק ביה

גירא חץ פתקה פתח אותה לחלתא חלה איגליה נתגלתה... היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית

אלא שבאה אליו במכאוב. (מסכת סנהדרין קז, א)

ואוריה החתי היה נשמה גבוהה מאד, כי היה כולו מבחינת ג"ר, ג׳ ראשונון מעשר ספירות, אור יה, אור האליון. ואין בו

מבחינת ו"ק ו׳ קצוות של ספירות התחתונות. ולפיכך בכדי להמתיק את בת שבע במדת הרחמים, לקחה אוריה שהוא

בחינה ג"ר, ונמתקה על ידו, ואח"כ היתה ראויה למלכות ישראל. דהיינו למתקה ברחמים, שהוא בשם יה שבאוריה. - הזהר.

מוכנת היתה בת שבע לדוד מיום שנברא העולם. ומה עיכב אותו שלא לקחה, הוא משום שלקח בת שאול המלך.

ויום ההוא לקחה אוריה ברחמים, אע"פ שלא היתה שלו. אח"כ בא דוד ולקח את שלו. ומשום שדוד דחק את השעה

לפני הקב"ה להרג את אוריה, ולעשות כך, חטא לפניו, וענש את דוד. כי הקב"ה רצה להשיב את בת שבע לדוד,

כדי לקיים לו מלכות הקדושה האליונה, כי היתה בת שבע מרכבה וכשחשק, אל שלו חשק. (הזהר)

The Harp the Monarch Minstrel Swept

The harp the monarch minstrel swept,

The King of men, the loved of Heaven,

Which Music hallow 'd while she wept

O'er tones her heart of hearts had given,

Redoubled be her tears, its chords are riven!

It soften 'd men of iron mould,

It gave them virtues not their own;

No ear so dull, no soul so cold,

That felt not, fired not to the tone,

Till David's lyre grew mightier than his throne!

It told the triumphs of our King,

It wafted glory to our God;

It made our gladden 'd valleys ring,

The cedars bow, the mountains nod;

Its sound aspired to heaven and there abode!

Since then, though heard on earth no more,

Devotion and her daughter Love

Still bid the bursting spirit soar

To sounds that seem as from above,

In dreams that day's broad light can not

remove.

*קרועים מיתריו של הנבל נשכח,

שלמלך אהוב השמיים שייך.

ואין אותו נבל, אשר מקודש

בדמעות של בני ישראל מחדש.

הו, כה מתוקים היו צלילי מיתריו!

הם ריככו נשמות של אנשים מברזל,

העניקו להם את החסד, שלא הייתה לפני כן.

אין אוזן ואין לב שהם לא מסוגלים להבעיר.

תבכו לכם, תבכו! בכינור של דוד נקרעו מיתרים.

הכינור של דוד הוא חזק מכסא-מלכותו!

הוא סיפר אודות תהילה של המלך,

והילל את גדולת אלוהי החיים,

שימח ערים, כיפף עצי ארז והזיז את הרים.

וצלילים נפלאים של שירים לרקיע הגיעו,

בשמיים הם, שם יישארו לניצחי נצחים!

ומאז הם אינם נשמעים במלכות,

אמונה ובתה אהבה

מקסימים את בנם בכינות

בצלילים נפלאים

של אותם השירים.

* תרגום מרוסית

... כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה (שיש השירים ח', פסוק ו’). השיר שלמעלה הוא אחד מתוך קובץ השירים "מנגינות העבריות" של ביירון. לורד ביירון שוכנע על-ידי מוסיקאי יהודי,שמו אייזיק נתן, לכתוב מילים ללחנים, אשר הם ללא ספק "זמירות ישראל העתיקות של דוד המלך". מהו קשר בין מוסיקאי נתן להנביא נתן? האם מדובר כאן בגלגול נשמות?

שם השני של לורד ביירון מצד האם הוא גורדון. ישנו גם שם משפחה יהודי גורדון, ככל הנראה מלשון "לגרד".

נגיד, "לגרד" את תולדות המשפחה (על מנת לגלות סודות). אימו של ביירון, קטרין ביירון, ידעה עברית.

*היא אהבה אנגלית, ועברית גם כן,

וטענה כי יש קשר ביניהן.

הוכיחה זאת לא פעם בעזרת תהילים,

את ההוכחות נשמור לידענים.

*מתורגם מרוסית

(במקור באנגלית)

מעבר לכך, לביירון היו לא מעט חברים יהודים ואלו שהיו להם שורשים יהודיים...

כעת נסתכל בגורלו של דוד בעזרת פירוק מספרים לגורמים. משמעות הדבר מתברר לחלוטין באמצעות

האמנם בחינת ענש של מלך דוד מוצה עד תֹם? יש פֹה ענין שלא מובן,

אולי הדבר הקשה ביותר עבור דוד היה אי יכולתו לחבר שירים יותר ממה שהוא כבר חיבר בספר תהלים?

תפקיד הכפול של אות סמך. ידוע כי ספר תהילים מכיל 150 שירים. מדוע דוקא מספר זה?

בואו ונפרק את המספר לגורמים, למספרים הטבעים הראשונים:

150 = 1*2*3*5*5. במסורת היהודית לכל הספרות הללו משייכים משמעויות עמוקות. מהי הסיבה לכך,

שספרה 5 מופיעה פעמיים? התשובה: זה מציין את זכויותיו הרבים של דוד!

וזה גם מראה את החשיבות הגדולה של ספרה 5 ואות הי.

אבל אם להחליף את הספרה 5 האחרונה למספר 7 שהוא מספר הבא הראשוני, ועתה נפרק לגורמים את מספר 210:

1*2*3*5*7 = 210. מספר 7 מסמל את מספר ימי הבריאה ואת שבת, את שבעה כוכבי-לכת ואת שבעה רקיעים וכו’.

הפרש בין 210 ו-150: 210 – 150 = 60, כאשר 60 – הוא ערך המספרי של אות סמך ס.

עד לזמן מסויים לדוד הייתה הצלחה, וגורל שיחק לו, אבל לאחר מכן באו צרות על ראשו, כי לחתחילה אות סמך עזרה לו באמצעות הצד התומך שבה (מלשון לסמוך), אבל לאחר מכן פנתה אליו בצידה האפל.

השם עצמו של האות החמש-עשרה מעיד על הכפילות שבה . גימטריה של מילה "סמך" –

60 (ס) + 40 (מ) + 20 (כ) = 120 = 60 + 60. המסקנה: לאות סמך קיימים 2 צדדים: צד אחד - זהו צד של "לסמוך, לתמוך" ואילו הצד השני קשור לחרון אפו של אלוהים, ל"סטן" (בגימטריה – 119). הקוטביות של 2 הצדדים של האות החמש-עשרה מפרידה את אות סמך מכלל האותיות של אלף-בית העברי. על אות סמך נסמכת אות נון,

אות הארבע-עשרה. וזאת לאור העובדה, שבהרבה מקרים אות נון "נופלת" מתוך המילים. כתוצאה מהחיבור של נון וסמך נוצרת מילה נפלאה – "נס", ואז האות נון יכולה לבצעה את המוטל עליה.

בתוך חומש שמו של שטן אינו מוזכר במישרין, ניתן לראות את השם רק בכתובים.

אבל מעניין מאוד כיצד התורה מתארת את כהן הגדול המביא את קורבן חטאת ביום הכיפורים:

"וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת--גּוֹרָל אֶחָד לַי-ה-ו-ה, וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל:

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-הַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַי-ה-ו-ה; וְעָשָׂהוּ, חַטָּאת:

וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד-חַי לִפְנֵי י-ה-ו-ה, לְכַפֵּר עָלָיו--לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה:"

(ויקרא ט"ז, פסוקים ח-י).

על מנת שיחזק אותו (עזז) הבורא (אל), ושחס ושלום, שלא יוחלש (אזל) כוחו של החזק (עז) בתוך עמו.

פה התגלו לנו 2 צירופים: עזז + אל (הבורא שמחזק אותו) ואזל + עז, שמו של המלאך המחליש את כוחו של החזק

(הבורא) בתוך עמו ישראל.

בואו ונביט בגימטריה של מילה "עזאזל": 70 (עין) +7 (זין) + 1 (אלף) + 7 (זין) + 30 (למד) = 115.

נוסיף למספר הזה את כמות האותיות באותה המילה (5), ואז מקבלים 120.

מכאן יש להסיק, שאנחנו זקוקים גם לתמיכתו של עזאזל!

ואז נהיה ברור (מגימטריה של 2 המילים הללו),

שסטן ועזאזל הם אותו אחד!

הבורא פועל עלינו בשני כחות, העזז והאזל, כח העזז שמתעורר את הרצון באדם להדמות לבורא בבחינות אהבה

והשפעה הטוב ומיטיב, וכח האזל שאוזל את האדם באזלת־ידו וגורם לו ייסורים.

מספר 120 הוא עצרת של 5, דהיינו 120 = !5 = 1*2*3*4*5. המספר הזה הוא גם שווה למספר הההחלפות האפשרויות של אותיות בתוך מילה "אלהים". אלהים מייצג את הצד הגבורה של הבורא. ברור, שלאלוהים מעבר לתמיכה קיימים גם 120 דרכי ענישה. הבורא מגלה לעתים את הצד הגבורה שבו (אלהים) ולעתים את הצד החסד (י-ה-ו-ה).

הצד החסד של הבורא (י-ה-ו-ה) יצר את המשכן, על מנת שכהן הגדול יוכל לכפר על עוונות של בני ישראל.

מעבר לבד, בה היה מכוסה אוהל המועד, למשכן היו עוד 3 סוגים של חפוי: שכבה ראשונה - מעורות של עזים,

שכבה שניה - מעורות של אילים אדומים, ושכבה השלישית - מעורות של תחשים.

והאמת היא, שמספר 120 מהווה גם שטח המשטח של כל אחד מ-11 חפוים מעורות עזים של המשכן העדות.

120 = 4*30 (אמות). מכל אחד מ-11 חפוים מעורות עזים של המשכן הכהן הגדול קיבל סמך כנגד קליפות.

מעל עורות האדומים של אילים היה חפוי של עורות העזים, ומעל כל זה - עוד חפוי אחד מעורות של תחשים. אילים אדומים מסמלים דם, כפי שנאמר "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר, בַּדָּם הִוא" (ויקרא י"ז , פסוק י"א).

בשמה של חיה "תחש" מסתתר "נחש", בגלל שאות האמת- תיו- בלעה את אות נון, כאן אות תיו לא מופיעה בתור תחילית של המילה בלבד. ובגלל זה הנחש, שהריח את ריחם של עורות התחש בורח ממנו, מהתחש, שכבר בלע את האות הראשונה. ונחש חש, שהתחש בלע את כל כולו (נ+חש).

כפי שנאמר ביחזקאל (פרק ט"ז, פסוק יוד): " אַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ; וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ, וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי:"

אנחנו זקוקים גם לנעלי תחש כדי להבריח את הנחש! ולא יפטר נפש מבשר של הכהן וכל ישראל.

שטן הורס את ידידות בין האנשים בכך, שמחלקם ליחידות נפרדות. אות החיים – חית – בגימטריה זה

8 = 2*4 (שני אותיות דלת), כאשר אות דלת היא סמל של דם וגם סמל של גבר ואישה, שנאה הדדית בין אנשים, דם תחת דם (העיקרון שמביא לרצח ולמלחמות בעולמנו זה). פעם אחת שטן התלבש בעורות של נחש ושכנע את חוה לטעום מעץ דעת טוב ורע. ואז אהבה, אחוה וידידות הקדושים נשברו, כפי שידוע לנו מספרי קודש ל-600,000 יחידות.

שטן – נחש, ששבר את נשמה האחידה ל-600,000 חלקים, ציווה לאנשים: "חיות, אתן יְחֵדנה , Echidna, להיות יחידות, הפרדנה". הוא דמה את אנוש לחיה רעה. לכן יש פה רמז על שמו של תחש Echidna. Echidna – מפלצת, חצי אישה - חצי נחש, בתה של פורקיוס וקטו, נכדתה של ארץ (גאה) וים (פונטוס).

מדובר, ככל הנראה, או בקיפוד נמלים אוסטרלי, חיה טורפת (Tachyglossus aculeatus), שאנו רואים בתמונה, או בקרוב משפחה הטסמני שלו (Tachyglossus setosus), ששונה מהראשון בממדיו הגדולים יותר ובפרווה עבה יותר בעלת מחטים דלילים וקצרים. חיית תחש - זוהי קיפוד נמלים! ללא כלב־ים

בדומה לברווזן קיפוד נמלים דוגר על ביציו, אבל בו זמנית משתייך למחלקת היונקים. ביצה יחידה של החיה נשמרת בתוך תיק בגופו. התיק מופיע לקראת תקופת הרביה. לקיפוד נמלים חסינות לנשיכות הנחשים, ואילו מחיות גדולות יותר הוא מוגן בעזרת המחטים שלו.

פעם קיפודי נמלים חיו בכל מדינות החמות

(כולל את ישראל), אבל הוכחדו בגלל טעמם הנפלא של בשרם ושומנם. כמובן, כיפוד נמלים הוא אינו משתייך לחיות כשרות. נכון להיום בית הגידול של קיפוד נמלים זה אוסטרליה וטסמניה בלבד, ורק שם הוא נשמר.

גם קיפוד נמלים, וגם ברווזן אינם מתיישבים עם תורת האבולוציה, אבל לאחר מכן הופיעו בטבע יונקים אמיתיים, כולל את קיפוד(רגיל) ונמייה.

שני אלו מייצגים כבר את דרגת ההתפתחות גבוהה יותר, את גנים אחרים, אבל גם שני חיות אלה לא נוצרו כתוצאה ממוטציות אבולוציוניות. וזה תואם את גישתה של הקבלה.

נמייה הודית אפורה ( Herpestes edwardsi) – נחשבת לאחת הנציגות הנמרצות והמהירות במשפחת הגחניים. זוהי אותה משמידת נחשים הידועה מסיפורו על נמייה מאת ר.קיפלינג "ריקי-טיקי-טאבי". נמיות אינן רגישות לארס של נחש, חזקות וזריזות במידה כזאת, שמסוגלות להתמודד אפילו

עם קוברות מלכותיות.

בואו ונחזור לסיפורינו. למעשה, ההמשך של הסיפור נראה כמאמר על גלגולי הנשמות.

ב-26.04.1564 נולד בשמיים כוכב חדש ונפלא: במשפחתו של ג’ון (יהונתן) שייקספיר נולד בן, נעים זמירות, ושמו - וויליאם. בשם זה (נעים זמרות) קראו לו בני-דורו, וזהו שמו עד היום, כך גם יקראו לו בימי העתיד. וזהו גם כינויו גם של דוד המלך – "נעים זמירות ישראל". זהו שם, שנשמר לו מזמנים שעברו ועד לעדי-עד.

ג’ון היה בנו של איכר עצמאי, עובד אדמה פשוט - ריצ’רד שייקספיר, אשר שכר את אדמתו מג’נטלמן ר.ארדן. שטח האדמה זה ממוקם היה לא הרחק מעיר סטרטפורד על נהר אייבון (מיקום העיר - על דרך המרכזית בין לונדון לנמל). ג’ון שייקספיר עבר לסטרטפורד על נהר אייבון ופתח שם בעסק של כפפות. הוא אף הפך לחבר נכבד בגילדה המקצועית של יצרני כפפות, לאיש עמיד מאוד. זה איפשר לו לחזור לעיר מולדתו ולקחת לו לאישה בתו הקטנה של ג’נטלמן ר.ארדן, שבאותו הזמן כבר ירד מכל נכסיו. בנישואים הללו נולדו 4 בנות ו-4 בנים. וויליאם היה ילד השלישי וגם בן הבכור. מהבנות נשארה בחיים רק אחות אחת בשם ג'ואן, כל השאר נפטרו בגיל הילדות.

ג’ון נבחר לתפקיד של ראש העיר לתקופה של 4 שנים, והיה נוהג לשלם כנס כספי גדול מאשר לבקר בכנסייה האנגליקנית לתפילות הסדרתיות. את בנו הוא שלח ללמוד לבית-ספר המקומי, שהיה נחשב לבית-ספר ברמה טובה. המקצועות שלימדו בבית הספר היו: שפות, ספרות, מיתולוגיה עתיקה והיסטוריה. הלימודים של שייקספיר השפיעו בצורה ניכרת על יצירותיו העתידיות.

לאחר תום הלימודים וויליאם בהיותו בן 18 (1582) התחתן, ולאחר זמן מה הפך לאב של שלושת הילדות: סיוזן (שושנה) (1583) ותאומות: המנט (חמניות) ויהודית (1585). מהם מקורות ההכנסה שהיו למשפחת שייקספיר? לא ניתן לדעת זאת בוודאות, אבל יש עדויות על כך, שבאותה התקופה שייקספיר התעסק בהוראה וגם התחיל לנסות את כוחו כבמאי. לצורך זה הוא כתב מחדש את מחזות הכתובות בלטינית, אותם הוא למד בבית ספרו.

בשנת 1587 הוא עזב את משפחתו ונעלם משדה ראייה של היסטוריונים לזמן רב. כנראה שבאותה התקופה הוא התחבר עם קבוצת שחקנים הנודדים. ככל הנראה באותו הזמן שייקספיר התחיל לפתח את סגנונו המיוחד ולקבל את העידודים הראשונים. לא ידועה השנה, בה שייקספיר עבר ללונדון. מאותו הזמן הוא התחיל לחבר את מחזותיו ואת הוסונטות הנפלאות שלו, לשבח את אהבה וידידות ולגנות את רוע, על מנת שאנשים לא ייתפסו במלכודות שהכין עבורם שטן-המקטרג. בעברית מילה "סונטה" דומה למילה "סונט"

( פועל- לסנוט) שפירושו ללגלג, לזלזל. וזוהי הדרך לסנוט בסטן השנוא.

בואו ונדון בקומדיה של שייקספיר “עמל שווא של אהבה" ("Love’s labour’s lost"). העלילה כאן כזאת: מלך ושלושת משרתיו לוקחים על עצמם נדר לשלוש שנים ללמוד חכמת המדע, להגביל את עצמם בשינה,

אוכל ושתיה ולהתרחק מנשים. וכמובן, ששום דבר לא מצליח להם.

אבל בשמות של דמויות מתוך המחזה ניתן לראות את הרמז לאירועים, שהתרחשו באותה התקופה בצרפת.

ליצן של המלך בשם Costard - <סוג של תפוח עגול. משרתו של הספרדי הפנטסטי - שמו Moth (עש). שניהם בדחנים גדולים. ספרדי הפנטסטי דומה במשהו לדון קישוט, ואילו משרתו עש מזכיר את סנצ'ו פנסה (הרי בדומה לעש, שמרחף באויר, גם את סנצ’ו זרקו באויר בתור עונש). מחשבותיו של המחבר נשמעים מפיו של בירון (עוד דמות בתוך המחזה).

לבירונים האמיתים, ההיסטוריים, היה סלוגן "האמן לבירון" ("Grede Biron" - צרפתית). לבירונים באנגליה היה אותו סלוגן, בהיותם ביחוס משפחתי עם מרקיזים דה בירון. המשפחה הזאת באה מנורמנדיה ביחד עם מלך וויליאם הכובש. משורר לורד ג’ורג’ גורדון ביירון היה חוטר מגזעם. ביירון היה קורא לעצמו נפיל (מלאך ש"נפל" והפך לבן-תמותה) בגלל חטאים הרבה שעשה.

וכעת בואו ונמצא את השורה של ליצן קוסטארד מתוך המחזה (מערכה 5, תמונה 1). בתוך השורה ישנם 27 אותיות,

ובהם רמז על גובתו של הספרדי הפנטסטי. 27 = 3*3*3 = 3³ - זוהי יציבות המושלמת וגם כמות אותיות של אלף-בית העברי (22 אותיות וחמש אותיות סופיות). במשפט של קוסטארד, שממבט הראשוני נראה כחסר משמעות לגמרי,

מסתתר סוד. לכל אותיות של "המילה" (רצף של 27 אותיות) ישנם אותיות מקבילות בעברית, וניתן לפענח את "המילה", כאשר נכתוב אותה בעברית. בואו ונגלה את הסוד של "המילה". קודם כל נבנה טבלה.

מפאת חוסר המקום נחלק את הטבלה לשתיים.

לפניכם טבלה המייצגת את 27 אותיות של "המילה" מתוך השורה של קוסטרד(מערכה 5, תמונה 1). בשורה הראשונה של הטבלה – מספר סידורי של כל אות ואות, בשורה שניה – אותיות באנגלית, בשורה השלישית – מקבילות של אותן האותיות האנגליות בעברית, בשורה הרביעית – ערך המספרי של אותיות העבריות וגם גימטריה של "המילה" (סיכום החיבור של ערכם המיספרי של כל האותיות), בשורה החמישית - ערכם המספרי של אותיות מופרדות, ובשורה השישית – אותיות המופרדות בעצמם.

14	13	12	11	10	9	8	7	6	5	4	3	2	1
i	l	i	v	a	c	i	f	i	r	o	n	o	h
י	ל	י	ב	א	ק	י	פ	י	ר	ו	נ	ו	ה
10	30	10	2	1	100	10	80	10	200	6	50	6	5
		10		1		10		10		6	50	6
		י		א		י		י		ו	נ	ו

סיום הטבלה של מילה המוצפנת בעלת 27 אותיות

	27	26	25	24	23	22	21	20	19	18	17	16	15
גימטריה	s	u	v	i	t	a	t	i	n	i	d	u	t
↓	ס	ו	ב	י	ט	א	ט	י	נ	י	ד	ו	ט
706	60	6	2	10	9	1	9	10	50	10	4	6	9
-93
613

גימטריה של "המילה":

(10+30+10+1+2+100+10+80+10+200+6+50+6+5) +

(60+6+2+10+9+1+9+10+10+50+4+6+9) = 706

מהמספרים הללו ניתן להרכיב מספר 613 וזאת רק בדרך אחת בלבד, כאשר מספר 613 – זהו תרי"ג מצוות של הבורא.

בפניכם 7 מספרים ואותיות, שאינם נכללו בתוך מספר 613:

6	50	6	10	10	1	10
ו	נ	ו	י	י	א	י

כעת נסדר את האותיות בסדר הנכון. המילה המוצפנת הסתירה בתוכה את המסר הבא:

אני – י-ה-ו-ה

י-ה-ו-ה – 613 (מצוות)

אות יוד י – זהו סמל של חכמה, אשר הקדוש ברוך הוא מעניק לכל הנבראים בידו. גימטריה של "ידו" - 20, 20 ~ אות כ,

וזה כנגד מצווה "ובחרת בחיים"! גימטריה של אות ויו - 6, כאשר מילה "שש" מורכבת משני אותיות האש המחוברות

זו עם זו. שש - זה הוא והיא, שיוצרים דור חדש. ולכן אות ויו היא סמל של קוונטיזצית החיים.

בשמו של בורא בן שתי אותיות (י"ו) שני האותיות עומדות בראש של 2 הברות (י-ה ו-ה) של שם המפורש י-ה-ו-ה. שם הפורש מסמל את בריאת חיי האדם הנבונים (ו-ה) באמצעות חכמתו והבנתו (י-ה).

בוא וראה, שוב קרה נס, ועכשיו כבר עם אות ויו: בתרגום לאנגלית אות ויו ו מכפילה את עצמה ל-2 אותיות – O ו-U.

בין 27 אותיות האנגליות בתוך "המילה" ישנן 14 אותיות שונות בלבד: A, C, D,F, I, L, N, O, P, R, S, T, U, V. והמסקנה כי בעברית כנגד 14 אותיות האנגליות עומדות לא 14, אלא 13 אותיות בלבד.

בגורלו של דוד נס של הנבחר במעט נהרס בגלל נפילתה של נון, כך שזה הוביל להתגלות של צד האפל של סמך. כאן הסיטואציה הפוכה, קרה נס נפלא עם אות ויו. מספר 13 מהווה גימטריה של מילים "אהבה" ו"אחד" (ראה לעיל). ושייקספיר היה בן-אדם שהילל ושיבח את אחדותה של האהבה.

בואו נדמיין, שאנחנו נכנסים לקזינו וניגשים לרולטה מיוחדת במינה. בתור פרס כאן נמצאים כל 27 אותיות של אלף-בית העברי (22 אותיות בסיסיות וחמש אותיותה סופיות) – וזאת כנגד 27 אותיות של ה"מילה" המוצפנת. המחבר מהמר על מספר 13 מתוך 27 האותיות הללו בחלוקתם מיוחדת זאת. המחבר גם הצפין בתוך "המילה" באמצעות 13 אותיות המובחרות של שפה עברית את אמונתו בכך, שכל אנשי העולם יאהבו בעתיד זה את זה בהתאם למצווה "ואהבת לרעך כמוך".

סבירות הזכיה של החלוקה של 27 אותיות האלף-בית בתוך 13 מקומות נמוכה מאוד ושווה ל- ¯¹⁷ 10*1, זאת אומרת, שאחרי אפס יש עוד 16 אפסים ורק לאחר מכן באה ספרה 1. אבל אנחנו רוצים לזכות בסדר הנ"ל (ראה את שורה השלישית בטבלה עליונה המחולקת לשתיים): מהמרים פעמיים על אות אלף (1), פעמיים – על אות בית (2), פעם אחד על דלת(4), פעם אחד על הא (5), ארבע פעמים על ויו (6), שלוש פעמים על טיט(9), שבע(!) פעמים על יוד (10), פעם אחד על למד, פעמיים על אותיות נון ונון סופית (50), פעם אחד על סמך (60), פעם אחד על פה או פה סופית (80), פעם אחד על קוף (100), פעם על ריש (200). זה מוסיף לנו עוד 10 אפסים אחרי פסיק.

סבירות הזכיה במקרה הזה יורדת ל- ¯²⁷10*1 ! הגרלה אחת של אותיות עם הימור על אהבה אחת ויחידה. נראה,

כי סיכויי הזכיה שלנו קלושים, אבל לא נשכח, שלקבוע פלאנק = ¯²⁷10*6,6 (ארג *שניה) קיים אותו סדר גודל.

קבוע פלאנק היא קוונט אנרגטי של עולמנו, עליו בנוי כל עולמנו הפיזי! אז נהייה ברור,

שההימור על אהבה אחידה ויחידה אינו חסר סיכוי, כפי שחשבנו מלכתחילה, והבורא מצפה מאיתנו לאהבה זאת!

מפאת סיכוי המיזערי של מקריות במקרה שלנו, ניתן להניח, שזוהי דרך היחידה ונכונה לפיענוח של "המילה".

ופועל יוצא מכך, שייקספיר בחר ב-13 אותיות של אלף-בית העברי, אשר להם אותיות מקבילות באנגלית, ולכן ב"מילה" המוצפנת יש בדיוק 27 אותיות ולא 22 (על מנת שבהגרלה יוכלו להשתתף גם אותיות נון סופית ופא סופית).

הדבר מפליא נוסף זהו סדר של מספרים חיובים 1 – 17 – 27, אשר מופיעים גם בתולדות חייו של אברהם אבינו. מאז שאברהם אבינו הגיע לגיל 58 ונכנס למדרגה הראשונה של חכמת הנסתר עברו 17 שנה, ואז הוא קיבל אישור להיכנס לארץ ישראל (בגיל 75), לאחר 10 שנים (בגיל 85) הבורא ערך עם אברהם ברית בין הבתרים. ועברו עוד 14 שנה (גיל 99), ופתח לו הקדוש ברוך הוא 50 שערי בינה, ונכנס אברהם לארמונו של מלך מלכי המלכים, וזכה אברהם לנשיקה במצחו, והתווספה אות הא המלכותית לשמו של אברהם, על מנת שיוכל ללדת את בנו, בגלל שמפתח מכל 50 שערי בינה נמצא באות הארבע-עשרה של אלף-בית העברי - היא אות נון (ערך המספרי – 50). על זה כתבתי במאמרי "שני תאריכי לידה של אברהם אבינו".

מוצא חן בעיניכם?

במחזה יש הרבה שירים ובתוכם 27 סונטות (כולל אלו עם שינוי הסגנון זעיר). בהתחחשב לחריגות הללו ניתן לומר,

שכמות האותיות ב"מילה" המוצפנת וכמות הסונטות במחזה – זה אותו מספר (27).

27 = 3*3*3, למספר הזה יציבות משולשת!

אלו דברי ביירון, בהם הוא מתאר את אהבתו לרוזליה השמיימית (אותיות "רז" – סוד):

Fie, painted rhetoric! O, she needs it not;

To things of sale a seller’s praise belongs;

She passes praise: then praise too shot doth blot.

A withered hermit, five-score winters worn,

Might shake off fifty, looking in her eye:

Beauty varnish age, as if new-born,

And gives the crutch the cradle’s infancy.

My eyes are then no eyes, nor I Biron:

O, but for my love, day would turn to night!

Of all complexions the culled sovereignty

Do meet, as at a fair, in her fair cheek;

Where several worthies make one dignity;

Where nothing wants that want itself doth seek.

Lend me the flourish of all gentle tongues, -

*ללא רוזליה – אני לא אני

החושך לעד יכסה עולמי

כל הצבעים דהו בכך,

שהעבירו את צבעם ללחייה עכשיו

יופי שלה הוא פשוט מושלם

ובו יש שלמות של כל דבר

הו, ריטוריקנים, תנו את יכולתכם לשבח.

לא, צורך בכם.לכו מכאן, כי אין

שישבח את הסחורתו רוכל

עבור רוזליה כל שבח טפל

ואם נזיר בן 100 יביט

בעיניה - יהפוך לצעיר

ובהיותו מוחזר לילדות

יצטרך לא את קיביים, אלא לול.

***

Is ebony like her? O wood divine!

A wife of such wood were felicity.

O, who can give an oath? Where is a Book?

That I may swear beauty doth beauty lack

If that she learn not of her eye to look:

No face is fair that is not full so black…

*האם היא שחומה? לא, היא שמיימית.

ואם אנשא לה, אז אושר יביט

לי בעיניים. איפו תנ"ך?

נשבע לכולם שהיופי הוא רק

יופי, אם יש לו עיניים שלה.

ועור ועיניים אלו – שחומים...

***

כפי שזה לרוזליה שלי.

*מתורגם מרוסית

הבורא יצר בהתאם לתוכניתו 27 אותיות של אלף-בית העברי. לאחר מכן הוא ברא את עמו ישראל (בהמשך נראה כיצד). היתכן, שהמחבר של הסונטה משבח את כלתו של הקדוש ברוך הוא - את עמו הנבחר? שימו לב ליפיפיה השחומה, ה"שחרחורת". האם זאת אותה אחת, אותה שיבח שלמה המלך בשיר השירים, אותה אישה, שדומה לאימו של שלמה, בת-שבע, אישתו של דוד המלך? ולכן גם דוד המלך, וגם בת-שבע באותה המידה היוו התגלמות של מלכות ישראל. הבורא הוא אור, ועולמנו - חושך.

המחזה הבא של שייקספיר - "הסוחר מוונציה". המחזה מכיל רמזים על משפט המפורסם של רופא חצרוני, רודריגו לופז, שהואשם בניסיון להרעלה של מלכת אליזבת, והוצא להורג ב-1594. המחזה הזה גם נמנה בין הקומדיות של שייקספיר. האם יש בו סוד? בקומדיה זו המחבר משבח את אהבה וחברות ומגנה את הרוע. מול סוחר חסר-מזל אנטוניו נעמד יהודי עשיר, מלווה בריבית שיילוק (Shylock). "Shy" בתרגום – "ביישן" וגם "ניסיון", lock – "מנעול", "בריח". יד הגורל מביאה את אנטוניו למצב של ירידה מנכסים, ואין מי שילווה לו כסף כדי להחזיר את חובו ליהודי .אותו היהודי הוא חכם ומחושב, וגם ממשיך לאהוב את אישתו המנוחה, יש בו תפיסה של כבוד ככלל והבנה של כבוד יהודי העצמי שלו כפרט. כל הקונפליקט נוצר כתוצאה מרדיפות של יהודים, מהשפלות ומעלבונות, שהם נאלצים לסבול, מאי-שוויון תמידי. כאשר שיילוק נותן לאנטוניו כסף, הוא לוקח ממנו מסמך, לפיו הלווה יצטרך (במידה ולא יצליח להחזיר את הכסף) לתת למלווה בריבית חלק מבשרו.

פורציה היפיפיה, מאהבת חברו של אנטוניו, מתלבשת בבגדי עורך דין כדי להגן על אנטוניו בבית המשפט. וכמובן, זוכה במשפט באמצעות הטענה כי את הבשר יש למכור ללא טיפה של דם (הדבר, שנוצרים אינו דוגלים בו בדרך כלל), וכי אין לשפוך את הדם הנוצרי. אבל שיילוק גם לא התכוון לאכול מבשרו של אנטוניו, אלא רצה רק להתנקם באנטישמי הנלהב. מכאן נהייה ברור דבר אחד, שהנוצרים אינם מסוגלים להבין, מדוע היהודים לא משתמשים בדבר כל כך טעים כמו דם באכילתם? לתוך מצה, למשל, ניתן להוסיף. ויהיה כל כך טעים!

וזוהי גם סיבה החיצונית של עלילות דם של נוצרים על יהודים. האם לכך מרמז שייקספיר במחזהו?

בסוף המחזה פורציה היפיפיה מדברת על שלושת האוניות (שילוש), שבאו להחליף את 4 (י-ה-ו-ה), בגלל שהראשונה מתוכם טבעה. התמודדות בין נצרות ויהדות נגמרה ב"נצחון הנוצרי". דהיינו הוא (י-ה-ו-ה) היה חי (הוה), והנה אות הראשונה של השם (יוד), שסמלה את העתיד - נעלמה. הייתה ואיננה. נושא של תפיסת השלטון שלא כדין ביצירותיו של שייקספיר תופס מקום רב.

ועתה ניגש למחזה הבא של שייקספיר "רומיאו ויוליה". אותו הנושא - אהבה, ידידות, רוע. המחזה מתחיל וגם מסתיים בסונטה. הסונטה האחרונה בנויה מדברי אביה של יוליה (4 שורות), מדברי אביו של רומיאו (4 שורות) ומדברי דוג'ה (אציל בוונציה העתיקה - 6 שורות). סה”כ בתוך המחזה יש 12 סונטות. 12 = 1*12. ה’ בורא את עמו ישראל. 1 – זה הוא, הקדוש ברוך הוא. 12 – זה כמות של שבטי ישראל.

ועכשיו נפתח את קובץ הסונטות הנפלאות של שייקספיר. גם כאן ניתן לראות את אותם הנושאים: ידיד נפלא, יפיפיה השחומה (עליה כבר קראנו ב“עמל שווא של אהבה") והרוע הצוהל (סונטה מס’ 66).

מיוסר מכל, לא אמשיך עוד בחיים

כן, אני משאיר את אהובתי לבד.

סה”כ ישנם 154 סונטות. מספר 154 ניתן לפרק לגורמים באופן הבא:

154 = 1*2*7*11

בפירוק הנ"ל אני רואה את הרמז לחלומות של יוסף וחלומות של פרעה, רמז על גלות מצריים. אפרט:

חלום אחד של יוסף: 1 – זהו יוסף, ולו משתחווים 11 כוכבים (אחים). רמז השני - ל-2 חלומות של פרעה,

אשר כוללים בתוכם את מספר 7:

שבע פרות " בְּרִיאוֹת בָּשָׂר, וִיפֹת תֹּאַר" ו-7 פרות " דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד, וְרַקּוֹת בָּשָׂר";

ובחלום השני – 7 " הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת" ו-7 " הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת".

נפתח את מחזה אחד לפני האחרון של שייקספיר "אגדת חורף" ("The Winter's Tale"). לאגדה זאת סוף טוב, וגם בה ניתן לראות את הנושאים של גרוש ושיבה. במחזה ישנן 12 סונטות. 12 = 1*12. 1- זהו משה, נביא הגדול של עם ישראל, ומספר 12 – זהו מספר שבטי ישראל. משה מוציא את עמו מגלות מצריים. ולפני בני ישראל, כזכור לכם, "את-עמוד הענן לא-סר מעליהם ביומם, להנחותם בהדרך, ואת-עמוד האש בלילה להאיר להם". והנה בני ישראל ניגשים לבורא ומקבלים ממנו את התורה – ספר, בעזרתו נצליח להפוך את רצוננו לקבל לרצון לתת תוך ערבות של זה לזה.

נפתח את קובץ השירים "הצליין רב הרגש" (The Passionate Pilgrim). בתוך 15 שירים של הקובץ ישנן 5 סונטות החדשות. מספר 5 = 1*5, כאשר 1- כוונה לאלהים, ו-5 – זה חמשה חומשי תורה, החומש.

בואו ונספור, כמה סונטות סה”כ כתב שייקספיר(כולל את אלו שלא כתובות בסגנון של סונטה לגמרי)?

5+12+154+12+27 = 210. ואילו דוד המלך כתב 150 שירים. לפני זה כבר דיברנו על המספר, שנוצר כתוצאה מהפרש של מספרים הללו. ההפרש, שמסמל את תמיכתו מצד אחד ואת חרון אפו של הבורא מצד שני. שייקספיר קיים את מלוא המוטל עליו:1*2*3*5*7 = 210 ! פה שייקספיר מראה לנו את מחשבתו של בורא ואת תולדות הבריאה: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת האותיות העבריות (27), לאחר מכן את עמו ישראל (12), לאחר מכן שלח אותם לתוך גלות מצריים (154), ובסופו של דבר החזיר אותם מגלות (12) לתורה הקדושה (5). נדמה כי שייקספיר במודע או שלא במודע צעד לכיוון של המספר 210!

ולבסוף, נפתח את המחזה האחרון של שייקספיר - "הסערה" ("The Tempest"). גם כאן עלילה היא ברוח של אגדה:

באי פלוני חי קוסם מגורש, שמו פרוספרו, עם בתו מיראנדה. מפרוספרו נלקח כתר, והוא גורש ממילאנו, מתוך העיר שבה דיברו בשפה הקדושה שהוא בעצמו יצר (מילאנו מלשון "מילה"). אז הוא פרס (זרק) פור וגילה את הדרך לחזור לביתו - באמצעות סערה. בהתאם לתוכניתו כל אויביו אמורים להתחרט על מעשיהם הרעים. וכך קורה באמת. אויבו הראשי מלך נפולי ( מלשון "נאה", הכוונה לרומא) מתחרט ובנו מתאהב בבתו היפיפיה של פרוספרו - מיראנדה. מילה "מיראנדה" באה מלשון מור, ריח ניחוח . כפי שנאמר בשיר השירים (פרק ד’, פסוק ו’): " עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים--אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר, וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה".

אני סובר שפרוספרו - זהו אלוהים של ישראל המגורש מציון, ואילו מיראנדה בעלת ריח הניחוח - זוהו, בוודאי, עמו הנבחר.

וסיים שייקספיר את שיר השירים של האהבה שלו בשירו האחרון – בכי של פניקס ותור, שיר הטרגי, כתובת על מצבה

כאשר היה שייקספיר בגיל 37 שנה כתר שיר “The Phoenix and Turtle” - פניקס ותור, שיר העצוב עם בכי.

תקווה שלו נשברה שאנשים בראות מחזות שלו ימאנו לדרך הרע. מזמן הזה הוא התחיל לחשוב על קץ דרכו.

בכי

*אמת ויופי, נדירות,

טוהר לב וידידות,

כאן חיים חיי בדידות.

פניקס מת והיא הלכה,

לו הייתה נאמנה

נצח בדרכה פגשה.

אין לו אף אחד יילוד,

אבל אין כאן עקרות –

הוא ניהל חיי פרישות.

אם תמצאו נאמנות,

יופי, רגש, ידידות

שקר זה כי הם מת߉.

ואתה שנאמן

תתפלל נא עבורם

בפני אבן מצבם.

The threnos

Beauty, truth, rarity

Grace in all simplicity

Here enclos’d in cinders lies.

Death is now the phoenix’ nest;

And the turtle’s loyal breast

To eternity doth rest,

Leaving no posterity -

‘Twas not their infirmity,

It was married chastity.

Truth may seem, but cannot be;

Beauty brag, but ‘tis not she:

Truth and beauty buried be.

To this urn let those repair

That are either true or fair;

For these dead birds sigh a prayer

אבל גם פניקס, וגם תור יקומו לתחייה! מילת turtle dove(בעברית תור) באה מלשון לתור (לערוך תצפית).

ולנו כאן מציעים להסתכל, להביט באמת. מדוע אנחנו יודעים כל כך מעט על המחבר? ישנם לא מעט דעות אודות כך,

שלא שייקספיר עצמו כתב את יצירותיו הגאונים, אלא מישהו אחר. אולי כאן מסתתר רצונו של שייקספיר להסתיר את שורשיו היהודיים?

האם שייקספיר חתם על המסמכים לא בחתימתו אלא בצלב קטן?

אם זה כך, אז כאן ודאי מסתתרת כוונה לחלק את הדרשה העולמית שלו לכל 4 רוחות העולם, לכל יושבי תבל.

לשם משפחה "שייקספיר" גם ישנו סוד. תשמעו לכם סיפור אחד:

היו היה פעם יהודי בשם נפח (Smith באנגלית), אשר ברח מספרד לאנגליה. והתגלה לנפח מלאך ואמר לו:

"תמיר את דתך לדת הנוצרית כי יוולד לך צאצא, אשר ירים את כבודי בין כל אומות העולם". ונפח זה היה בעל ידע נסתר.

יש להבהיר, כי האות פא פ בעברית פירושה פה (איבר הדיבור) של שייקספיר העתידי. אותיות נון נ ו-חית ח,

שעומדות בצדדים בשם "נפח", אם נחליף אותם זה בזה, נקבל מילת "חן" - וזה ראשי תיבות של "חכמת נסתר".

אז איזה שם משפחה לקח לו נפח? הוא חילק את השם משפחה שלו לשני חלקים (נפ + ח).

אות חית ח מתחילה את מילה חנית + מילה נִפנֵף, ואז מקבלים "חנית, שנפנפו בה".

ובאנגלית מקבלים SHAKE-SPEARE – נפנף + חנית . הוא נפנף בחניתו וכוון אותו נגד הרוע העולמי.

משורר הגרמני גתה (Goete) גם היה נינו של נפח. גתה נולד 185 שנה לאחר מותו של שייקספיר.

הוא ידע עברית. לפי דבריו של גתה, סביו ידע, שנינו עוד יעלה לגדולה.

את השם וויליאם ניתן לכתוב בלשון הקודש גם בצורה כזאת - וִלְעַם, דהיינו בלְע עַם. אתם וודאי זוכרים את בלעם מהתנ"ך, בעל יכולות של נביא, שהתכוון לקלל את עם ישראל, ולמרות רצונו ובעל כורחו בירך אותו. תיזכרו באתונו של בלעם, שלפתע התחיל לדבר. בלעם רכב על אתונו כדי לקלל את העם הנבחר, שהיה כל כך שנוא עליו.

שמו המלא של וויליאם שייקספיר בעברית כותבים כך: שקץ (נער גוי), מחליפים אות צ באות ס לפי כלל ידוע של חכמים + פור, ואז מקבלים: "נער-גוי! הפר את הפור, את יד הגורל, ותברך את עמי, כפי שעשה זאת בִּלְּעַם!"

ואם תסתכלו בתמונה של שייקספיר ניתן לראות את הפנים של יהודי הנלהב.

דוד המלך הזדקן תוך זמן קצר וחי 70 שנה בלבד. מספר 70 – עין - מופיע בתורה הרבה פעמים. המספר 70 מסמל את שמחת הבורא בגין בריאת האדם. בקבלה מספר 70 מתיחס לז’ התחתונות (ז"ת - 7*10), בגלל שעומד כנגד ההברה השניה (ו-ה: זעיר אנפין (ו-6) + 1 מלכות כנגדו) של שם הפורש (י-ה-ו-ה).

ואילו מספר 3 = 0 + 1 + 2 עומד כנגד ההברה הראשונה( י-ה) בשם י-ה-ו-ה, כאשר 0 - זהו כתר, 1 – חכמה, 2 – בינה (לשלישיה הזאת קוראים ג"ר – גימל הראשונות). 3 +7 =10 (ראה הסבר לעיל).

שייקספיר חי עוד פחוט מדוד המך – 52 שנים. 52 = 1*2*2*13. מספר 1 – זה בורא. 2*2 =4 – זהו 4 רוחות העולם, וזו קריאה לאנושות מכל פינות העולם לשאוף אחרי אהבה, כי מספר 13 מסמל את אהבה ואת אחדות.

בשנה הבא נחגוג את 440 שנה מהיוולדו של וויליאם שייקספיר - 8 יובלים (יובל = 50 שנה) ועוד 40 שנה. מספר 50 – הוא מספר קדוש עבור עם ישראל ומסמל 50 (נ) שערי בינה. 50 = 1*5(ה)*10(י). 1(א) – זוהי חכמה של נשמות העליונות המקבלות את אורם ממקור. מספר ו- 5 – אלו סמלים של תורה, (מספר 0 – אור "אין סוף"). 10 ו-1 – סמל של חכמה.

מספר 40 = 1*4 (ד)*10(י). אות מם היא סמל של שילוב בין מים, שנותנים חיים לבין דם. הסיבה לכך כי אותיות דלת, מם וגם אות תו - שלושתן שייכות לעמודה (ספרה) הרביעית של טבלת האותיות (ראה את הטבלה הראשונה של הכתבה). אות מם סופית בנויה (ניתן לכתבה) משני דלתים (אחד ישר ואחד הפוך) ויש לה חלל סגור (בדומה לרחם ), אשר בו נמצא עובר. כך מלמדת קבלה.

אנחנו מקוים, ששנת 2004 תחזיר לעמנו כבוד, לו אנחנו ממתינים כבר כל כך הרבה זמן. ובעוד 10 שנים, בשנת 2014 יהיו כבר 9 יובלים. מספר 9 מסמלת גם את הטוב ("ונהיה טובים") וגם טיוטה של תולדות חיינו וגם את מגן דוד עם שש הראשים שלו (3+3), היות ולוגריתם של הספרה 3 שווה לספרה עצמה.

Log3 + log3 ~ ג + ג ~ 3 + 3

בואו ונכתוב את תולדות העולם (את הטיוטה שלו) מחדש.

לכל דבר ישנו 2 צדדים. גם למילה "פלא" יש את הצד השני - "אלף". אלף – זהו שמה של אות הראשונה של האלף-בית העברי. כי הוא (הקדוש ברוך הוא) עושה נפלאות.

גם לחכמת הנסתר (ח"ן), לקבלה, יש את הצד ההפוך. אם נקרא את מילה ח"ן בסדר הפוך - נקבל נח (מלשון מנוחה). זהו גם שמו של צדיק נֹחַ. וכפי שאמר למך אביו: " זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ"

אומות העולם! הנה אני מביא לכם היום את עלה זית מנח הצדיק כי שמי הוא – חיים ושם משפחה שלי גוֹלוּבּ (Dove, יונה). כפי שנאמר בישעיהו (נ"ו, פסוקים ז-ח): " כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים. ח נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו, לְנִקְבָּצָיו:"

אומות העולם! אל תפריעו לקיבוץ גלויות של עם ישראל בארץ ישראל. אל תפריעו, תעזרו! ואז יבוא לעולם שלום ושקט. ונאמר אמן.

***

אחרית דבר.

אוי לאותם הנשמות, שאינן יודעות לבכות, אבל כאלו היו הנשמות של דוד המלך ושל שייקספיר.

מילה פלשתים באה מלשון לפלוש (פלש). כמו כן, קיים גם סוג מסוים של חרב (פָּלַשׁ). כפי שכתוב בעמוס (ט, פסוק ז): "... הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר..."

מהו פירוש של מילה "כפתור"? כפתור בנוי משתי מילים רבי משמעות: כפה ותור. מילה "כפה" באה מלשון כפיה, לכפות, ואילו "תור" כאן מלשון שורה, סדר, וגם מלשון מועד. לא מדובר בכפתור של בגד, אלא על כפיה ומלחמות.

כפי שכתוב בדברים (ל"ב, פסוק כ"א): "הֵם (העם הנבחר) קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם,בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם".

בואו ונזרוק את הדגלים המפרידים ביניינו. הנה הוא דגל של כל אומות העולם:

גבולותיו של הדגל הזה (מסגרת הכחולה)בנוים מ- 10 קטעים סגורים של קוים ישרים,

כאשר 4 מתוכם הם אנכים ו-6 – אופקיים. 4 + 6 = 10 (י) – סמל של יד ימינו של בורא וסמל של ישראל, וגם גימטריה הקטנה של ישראל - 10 – (ראה הסבר לעיל).

9 (ט) כוכביות בונות את צורתה של ארץ ישראל (בריבוע הימיני), והן גם בונות מעין רמקול: "שמע ישראל!"

מספר 9 = 3*3, ואם נחבר את 3 ועוד 3 = 3 + 3 = 6 – אז יוצא כמות הראשים בשני המשולשים של מגן דוד.

18 – בית המקדש – 1+2+3+5+7 =18=2*9. 18 כוכביות בונות את מגן דוד באיור. 2*9 =18.

סה”כ חמישה מגיני דוד. ואילו מספר 5 – סמל של תורתו. סה”כ כוכביות – 45, וזוהי גימטריה של מילה "אדם".

בן-אדם חייב להידמות (אדמה) לבוראו במידותיו של אהבה ונתינה על מנת שלכל העמים יהיה טוב.

באהבה, חיים גולוב

קיץ 2003

***

תוספות משנים אחרות.

1. לחיזוק הטענה על חשיבותה של שנת 2004: המקובל הגדול של זמננו, רבי יהודה אשלג נולד בדיוק 120 שנה לפני שנת 2004, וזאת בהתחשב לעובדה, שהוא נולד ב-6.10.1884, שהתאריך הזה לפי הספירה היהודית כבר שייך לתשרי של שנה הבאה (תרמ״ה). מילה "סמך" (מלשון לתמוך) בגימטריה – 120, כאשר לעבדכם הנאמן בשנת 2004 מלאו 60 שנה, ו- 60 – הוא ערך המספרי של אות סמך. מכיוון שמילה סֶמֶך פירושה תמיכה בחפצו של האדם להתחבר עם בוראו, ואילו צד השני של המילה – זהו סטן (שטן) המקטרג וגם שׂנא. אזי יהיו כאלו, שיאחזו בצד של תמיכה, בצד של הבורא וגם כאלו, שיעמדו בצד של החושך, בצידו של שׂנא .

2. אני נולדתי בכ"ב (22) בחשון. גימטריה של מילה "חשון" – 364. נחבר את כל הספרות ואז נקבל מספר 13! גימטריה הקטנה של "חשון" – 22 = ח- ספרה 8 + ש- ספרה 3 + ו- ספרה 6 + ן- ספרה 5. ואז מקבלים אהבה(13) ו-22 אותיות העבריות!

3. מאחורי השם חיים גם מסתתר סוד. גימטריה של חיים – 68 ( 8-ח + 10-י + 10-י + 40-מ = 68). וכתוב בישעיהו (מ, פסוק כ"ו): " שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר". והשאלה הנשאלת היא: "מי ברא את חמשת האהבות אלה"? גימטריה של מילה "אהבה" – 13. 13*5=65. נוסיף למספר 65 מספר 3 (לפי כמות האותיות במילה "אלה"). 65+3 =68. יוצא כי לפי הכללים של חכמינו שם חיים מעיד על אהבה החזקה פי חמש! ואם נשתמש בלשון של קבלה, אזי ניתן לנסח זאת כך: "כל חמשת הבחינות שלו מלאות באהבה".

4. שם חיים מסתיר עוד סוד נוסף . גימטריה של מילה "חיים" - 68, אותה גימטריה של מילה "הנביא" (68 = ה-5 + נ-50 +ב-2 + י-10 + א-1). אני מבקש מכם להאמין למילה שלי, שאליהו הנביא, אשר מופיע בפסוק הבסיס למאמר זה, ציווה עלי לרשום את דברי הדרשה הזאת.

אנחנו יוצאים מהחושך אל האור

באהבה כפולה חמש

חיים

העיקרי