העיקר

עניין מספרים ואותיות ומלים

"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"

תהלים קיט, יח

כתב אברהם אבינו בספר יצירה, פרק א': 1

משנה א': בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור:

משנה ב': עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות:

משנה ג': עשר ספירות בלימה במספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור:

איש הראשון שהתחיל להשיג את המערכת העולם היה אברהם אבינו, וקשר בין מספרים ואותיות ומלים בלשון הקודש הוא השיג. הוא הסביר השגות שלו בספר יצירה ¹.

אברהם אבינו, נולד בשנת 1948, 58 (נ"ח) שנים לפני פטירתו של נח איש צדיק. שם נח רומז על ביטוי "חכמה נסתרה" שבקיצור ח"נ. מאז התחילה להתגלות את חכמה נסתרה לאברהם. בגיל 2006 עולמנו זה יצא ממצב של "נח" ונכנס לעידן החדש של ההתפתחות. בשנת 1754 "לפני ספירה החדשה" לאברהם אבינו מילאו 58 שנה, ככתוב במאמר "שתי לידות של אברהם אבינו". ²

אברהם נולד בעיר של אסטרולוגים ("חוזים בכוכבים") אור כשדים. חוזים בכוכבים שווים כשדים. "כשדי פירושו כ־שדי, כמו שדי". אברהם קיבל הכנה כאסטרולוג עצום כדי שהקים לתחייה את האותיות של השפה העברית (שפה בה דברו אנשים על כדור הארץ לפני המבול) על בסיסה כתיבה של שפה בבלית העתיקה. והתגלו לו 27 אותיות של אלף-בית העברי.

דרכו של אברהם לצמרת נראה כך: 52 - 58 - 75 - 85 - 99:

התעוררות הנקודה שבתוך הלב (בגיל 52 בשנת 2000) וחיפוש אחרי מקור הרוע במשך 6 שנים לאחר מכן,

מדרגה הראשונה בהשגת חכמה הנסתרת (גיל 58),

עליה הדרגתית עד לרמה של אות פא במשך 17 שנה, קבלת "אישור כניסה" לארץ ישראל (גיל 75),

עליה עד ל"גדר" של המלך (עוד 10 שנים) ו"ברית אש" בגיל 85 פ"ה ,

סוף התהליך - פתיחה של כל 50 שערי בינה במשך 14 שנים ופגישה עם מלך מלכי המלכים בגיל 99.

מילה שם "קבלה" באה מלשון "לקבל", דהיינו לקבל במטרה להתמלא בידע על הבורא במטרה להידבק עמו.

אברהם הטיף שמטרת חיים היא לקבל לא למלא עצמו אלא זולתו וזה נקרא מדע קבלה.

חכמי ישראל של כל הזמנים השתמשו בשיטה זאת ועשו בה חידושים.

1. אותיות של ה- אלף-בית העבירי וערכן המספרי

מטרם שאברהם התחיל להשיג את הבורא, הוא השיג את אסטרולוגיה בשלמות, בזו זכותה. הוא הבין כיון שהבורא נוהל את עולם הזה בעשרים ושנים 22(כ"ב) כוחות לפי אסטרולוגיה, לכן אפשר לסמן כוחות האלה 22(כ"ב) אותיות של לשון הקודש, שפה שלו כדי לדבר על נבראים.

22(כ"ב) אותיות מתאימות ליסודות השמים שהם כולם 22(כ"ב):

שלוש אותיות (א מ ש) מתאימות ליסודות "אמות" שהם אויר, מים, אש, שלושה האלה הולידו עפר.

שבעה אותיות (ב ג ד כ פ ר ת) מתאימות לכוכבים לכת חמה ☉, לבנה ☽, מאדים ♂, כוכב ☿, צדק ♃, נוגה ♀, שבתאי ♄. ז׳ כנגד ז׳.

שתי עשרה אותיות (ה ו ז ח ט י ל נ ס צ ק) מתאימות למזלות (טלה ♈, שור ♉, תאומים ♊, סרטן ♋, אריה ♌, בלולה ♍, מאזניים ♎, עקרב ♏, קשת ♐, גדי ♑, דלי ♒, דגים ♓). י"ב כנגד י"ב.

לכן ה- אלף-בית העברי כולל 22(כ"ב) אותיות. ויש כתיבה מיוחדת לחמש מהן כאשר הן עומדות בסוף מלים, אז נקראות אותיות סופית: ך(כ), ם(מ), ן(נ), ף(פ), ץ(צ), ועוד נקראות "מַנְצִפַ״ך", מן צפך. ישראל אחרי יצא ממצרים היה במדבר במשך מ׳ שנה קיבל לאכל מן. לעלות מן זה אופן להדמות לעליון ולא אוכל פשוטו כמשמעו, הוא אוכל הרוחני, בסוד מסר נסתר, מ"ן, אלו "מַנְצִפַ״ך" הן עולות בקשה על עזרה לתקן רצון לקבל.

לכן שפה עברית כוללת 27(כ"ז) כולן.

27 = 3*3*3 = 3*9. מספר 3 מסמן יציבות, ופי שלשה מסמן שפי שלשה יציבות. ואותיות עומדות בשלוש שורות בתשע אותיות. לכל אות השפה מתאימה מספר שלה וישראל עשה אי אז חשבון השתמש אותיות כמספרים.

טבלה א׳

10^-1* N = 1*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד תחת 10

...

0.5

0.4

0.3

0.2

0.1

10^0* N = 1*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד תחת 10

9	8	7	6	5	4	3	2	1
ט	ח	ז	ו	ה	ד	ג	ב	א

10^1*N = 10*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד תחת 10

צ

פ

ע

ס

נ

מ

ל

כ

י

10^2*N = 100*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד תחת 10

ץ

ף

ן

ם

ך

ת

ש

ר

ק

10^3*N = 100*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד תחת 10

…

4000

3000

2000

1000

אתם תשאלו: "מדוע בכל שורה אותיות ומספרים אינם מסודרים באופן שווה?" והתשובה היא לכך,

שכאן מתגלה אחד החוקים הכללים של הבריאה. הבורא חוקק חוק הלוגריתמי למספרים חיובים, שארז אותם בסמוך לשורות אחת אחר אחת. לנו ניתנו עשר ספרות מן אפס 0 עד תשע 9 לפי עשר אצבעות, ויש לכל שורה מספר הסדורי שלה, או חיובי או שלילי, מספרים נרשמים בצורה חזקה של מספר 10.

ניתן שם הספרות לטורים בטבלה א׳ מן הספרה 1 עד הספרה 9. ספרה 0 "אפס" – זוהי כתר, "יש מאין". דרך הכתר אורו של הבורא מגיע לבן-אדם. בגלל ש- 0 = log 1, ובגלל שמילה "אדם" מוצפנת כסכום הכולל של כל ספרות מ-0 עד 9, אז הסכום הוא 45. מספר 45 מהווה גימטריה של מילה "אדם" (ראה הסבר להלן).

*לוגריתם העשרוני של איזה מספר חיובי הוא מעריך של חזקה על יד מספר 10 כשהמספר נירשם בצורה חזקה של מספר 10. הנה גרף של פונקציה לוגריתמית העשרוני למספרים של שורה האפסית. הגרף מתחיל ממספר

1(א׳), ממספר 10(י׳) מתחיל שורה הראשונה, על סרגל האופקי במקום מספרים נכתבים אותיות המתאים.

המקום של מספר הנתון בשורה לוגריתמית ניתן במנטיסה.

למספר 1(א׳) מנטיסה היא …0.0000, לוגריתם של 1 הוא …0.0000,

למספר 2(ב׳) לוגריתם 0.3010...,

למספר 3(ג׳) לוגריתם

,0.4771...

למספר 4(ד׳) לוגריתם

,0.6021...

למספר 5(ה׳) לוגריתם

,0.6990...

למספר 6(ו׳) לוגריתם

,0.7782...

למספר 7(ז׳) לוגריתם

,0.8451...

למספר 9(ט׳) לוגריתם0.9031... , למספר 8(ח׳) לוגריתם 0.9542..., למספר 10(י׳) לוגריתם …1.0000 .

מספרים שלא שלמים שמתחילים ממספר השלם 1(א׳), ממלאים את סרגל האנכי בשיעור 0.3010 .

מספרים שלא שלמים שמתחילים ממספר השלם 2(ב׳), ממלאים את סרגל האנכי בשיעור 0.1761 .

לכן כולם מספרים שלא שלמים שמתחילים ממספרים השלמים 1(א׳) + 2(ב׳), ממלאים את סרגל האנכי בשיעור 0.4771 . וגם כן מספרים שלא שלמים שמתחילים משש מספרים השלמים 3(ג׳),4(ד׳),5(ה׳),6(ו׳),7(ז׳),8(ח׳), ממלאים את סרגל האנכי בשיעור 0.4771, בתואם החוק הלוגריתמי היסודי, שהוא:

Log [N₁*N₂*N₃...] = log N₁ + log N₂ + log N₃ +...

Log 9 = 0.9542 = log (1*3*3) = log 1 + log 3 + log 3 = 0 + 0.4771 + 0.4771.

מספרים שלא שלמים שמתחילים ממספר השלם 9(ט׳), ממלאים את סרגל האנכי בשיעור רק 0.0458.

כך נערך את האזור החשוב של פונקציה לוגריתמית העשרוני, הרי כל מספרים חיובים נכללים בתוכו כעיבורים,

לא רק ממספרים השלמים, עם כפולה 10.

הנה רק שלוש שורות שנעשה פונקציה לוגריתמית העשרוני על מספרים -1, 0, 1:

10^-1* N = 0.1 * N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

N ^* 10⁰ = 1 * N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

4.58, 5.11 + 5.80 + 6.69 + 7.92 + 9.89 + 12.5 = 17.61 + 30.10 = 47.71%

N* 10¹ = 10 * N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

כל ספרות שלנו נקבצות בשורה האפסית, וספרה האפס 0 נסמנה במספרים כמספר של שורה הזו.

והיא נחלקת לארבעה חלקים. לכן מסקנות חשובות מהחוק:

1. א. ספרה 1 "שולטת" בסרגל האופקי (של הטבלה) בחלק השווה 30.1%

2. ב. ספרה 2 "שולטת" בסרגל האופקי (של הטבלה) בחלק השווה 17.61%.

3. ג. חלק של הסרגל, בה "שולטות" שש ספרות 3,4,5,6,7,8 תופס 47.71% מאורכה.

4. ד. חלק הסרגל, בה שולטת ספרה 9 מהווה 4.58% מאורך הסגל בלבד.

5.

אברהם היה הראשון בניצול בחינת ארבעה חלקים של שורה האפסית, ומצא קשר אותם עם שם י- ה-ו-ה.

4 סעיפים עומדים כנגד 4 אותיות של שם י- ה-ו-ה.

א׳ (י) - חכמה, ב׳ (ה) - בינה, ג׳ (ו) - ז"א (זעיר אנפין), ד׳ (ה) – מלכות.

והבורא יהוה אלוהים נסתר אחורי סיפרה האפס 0, שהיא הולידה את הרוח, (א) Log1= 0, סיפרה הזו נקראת כתר, או קוצו של י, כי הבורא החליט לברוא את העולם בחכמה (י) שלו.

אותיות האלו זוכות כינוים "ספרה-אות", כי מתנהגות עצמן כמו לוגריתמים ערכן, ז"א שיש לכל אות בחינות פירוק לגורמים, לאותיות שמתאימות מספרים ראשונים 1(א), 2(ב), 3(ג), 5(ה), 7(ז), אבל מקבלות עצמיותן חדשות.

ואות אלף א(1) היא גורמת לאותיות אחרות כי אות א מתאימה לרוח של הבורא שהוא אפס 0 = (א)log 1,

מספר 0 מתאים לבטוי "יש מאין", אנחנו לא רואים את הבורא , הוא נמצא בסתר.

2. על שיטות שהשתמשו חכמי ישראל לאנליזה של מלים ופסוקים בתנ"ך

בפסוקים של מגילות התורה אינם חילוקים אותם למשפטים, אינם בתוכם סימנים פיסוק ונקודות, אעפ"כ אותיות מקובצים במלים. חכמי ישראל ראו בזה רמז שאולי בתוכו הפסוק יש משמעות נסתרה, נסתרת: בחילוף סדר של אותיות, או בערכים מספריים של אותיות של מלים או משפטים (גימטריה), או בהחלפת האות באות אחרת אם הן נכללות במבוטא האחד מחמשה דרכים שבכלי מיבטא, מקבוצה אחת מחמש יצירת הצלילים, ועוד אופנים.

עם כן, יש משמעות פשוטה בתורה ויש משמעות העמוקה האינסופית.

הם מנו 32 דרכים של גילוי סודות בתנ"ך כפי 32 נתיבות פליאות חכמה שנגלו לאברהם אבינו.

מספר 30 מתאים לערך מספרי של האות ל ומספר 2 מתאים לערך מספרי של האות ב, לכן מספר 32 נרשם באותיות כמו ל"ב עם רמז על מלה לב. ומספר 320 מתאים לעשרה לבים הרֵעים הרי מלה רֵעים גם כן בגימטריה 320, מאלה עשרה לבים הרֵעים נעשים מניין.

התורה מתחילה מהאות ב, מסיימת באות ל, זאת אמרת שלב של אדם נשוב אותו לקרוא את התורה כל שנה

כדי לגלות את סודות שלה, כי בתוכה נמצא האור לתקן את הרצונות של נבראים.

בארמית התורה נקראת אורייתא. אור מבורא יי, בא! התרגום תא - בא.

חשבון במלים

הנה דוגמה מספר הזהר על כנסת ישראל. ³

כתוב, "כשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים" (שיר השירים 2, 2), זו כנסת ישראל שהיא מלכות משום שיש שׁוֹשַׁנָּה ויש שׁוֹשַׁנָּה, מה שׁוֹשַׁנָּה בין החוחים יש בה אדום ולבן, אף בכנסת ישראל יש דין ורחמים, מה שושנה יש בה שלושה עשר עלים, כך בכנסת ישראל יש בה שלוש עשרה מדות הרחמים המסבבות אותה מכל צדדיה. אף אֱלהִים שבמקרא, "א  בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים, משעה שנזכר, הוציא י"ג מלים לסבב את כנסת ישראל ולשמרה, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ", שלוש עשרה י"ג מדות הרחמים רומזות על 5(ה׳) חסדים בקצור ה"ח שבגימטריה 13(י"ג).

מסיים הפסוק השני בחמש מלים: "אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:" חמש מלים האלו רומזות על מערכת העליון שהן בחינות כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות, שברא המאציל כדי אדם להדבק עמו. יש לכנסת ישראל ב׳ מצבים: קטנות וגדלות, מצב של הקטנות נקרא בשם "שׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים", ומצב של הגדלות נקרא בשם שׁוֹשַׁנָּה סתם או כנסת ישראל כאשר שכונסת בתוכה האורות של ישראל בעלה, "לי ראש", וזה כתוב שיש שׁוֹשַׁנָּה ויש שׁוֹשַׁנָּה.

למה נזכר שם אֱלהִים פעם אחרת? כדי להוציא חמשה עלים קשים המסבבים את השׁוֹשַׁנָּה, ואלו חמשה עלים נקראים ישועות, על סוד זה כתוב, "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא", (תהלים קט"ז, י"ג) זו היא כוס של ברכה, כוס של ברכה צריכה להיות על חמש אצבעות, כמה השׁוֹשַׁנָּה היושבת על חמשה עלים קשים.

גימטריה

גימטריה של מלה או של ביטוי היא סכום של ערכים מספריים של אותיות שבמלה או שבביטוי.

גימטריה גימרה התיאור את מלים או ביטוים במספרים, כמטריה בזה נגמר התיאור אותם גמרי, היא כמה בגד - מדא שאדם יכול להשתמש. אם תראה את המלה אדם בצורה הפוכה תקבל המלה מדא.

גימטריה יכולה להיות רגילה ומלואה וקטנה וצבורה ואפילו מלוי במלוי,

גימטריה של אות הסופית נחשב שווה לאות שללא הסופית המתאימה לה.

גימטריה הרגילה, דוגמות חשבונות.

מלה אדם: 1(א)+4(ד)+40(ם) = 45(מ״ה).

מלה אהבה: 1(א)+5(ה)+( ב)+(ה) = 13(י"ג).

מלה אחד: 1(א)+(ח)+(ד) = 13(י"ג).

מלה שם יהוה: 10(י)+5(ה)+6( ו)+5(ה) = 26(כ"ו).

זאת אמרת הבורא כולל בתוכו במדה שווה גם אהבה אל נברא ויי אחד.

מלה נער: 50(נ)+70(ע)+200(ר) = 320(ש"ך) = 5*64(ס"ד).

מלה נערה: 50(נ)+70(ע)+200(ר)+5(ה) = 325(שכ"ה) = 5*65(ס"ה).

מלה שם מלכות אדְנִי: 1(א)+4(ד)+50(נ)+10(י) = 65(ס"ה).

מלה דודים: 4(ד)+6(ו)+4(ד)+10(י)+ 40(ם) = 64(ס"ד).

נער ונערה נותנים זה אל זה דודים בעולם הרוחני.

מלה אדְנִי היא כוללת א ודין. גימטריה של מלה דין היא: 4(ד)+10(י)+50(ן) = 64(ס"ד).

גימטריה הרגילה יכולה לשנות על 1(כולל), דוגמות חשבונות.

כתוב: "עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", (דברים יא, י"ב),

מלה ראשית כתוב בלי אות א(1).

וכתוב: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ-לִי", (בראשית מח, ה),

גימטריה של צירוף של מלים "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה":

[1(א)+80(פ)+200(ר)+10(י)+40(ם)] + [6(ו)+40(מ)+50(נ)+300(ש)+5(ה)] = 732(תשל"ב).

גימטריה של צירוף של מלים "ראובן ושמעון":

[200(ר)+1(א)+6(ו) +2(ב)+50(ן)] + [6(ו)+300(ש)+40(מ)+70(ע)+6(ו)+50(ן)] = 731(תשל"א).

גימטריה הרגילה יכולה לשנות על מספר אותיות של מלה.

לדוגמה, למלה רְאִיָה ישנה גימטריה 216(רי"ו), גם כן למלה גְּבוּרָה ישנה גימטריה 216(רי"ו), אולם למלה

דבִוּר היא רק 212(רי"ב), המלה זו כוללות ארבע אותיות, שהן רומזות על ארבעה דרכים הסתכלות רְאִיָה, שְׁמִיעָה, רֵיחַ, ופה. 216 = 212 + 4. (תעס, כרך א, חלק ג, ע׳ קנח. י. אשלג.)

גימטריה נקראת המליאה אם חיבור מונהג על כל אותיות שנכללות בכנוי המלה.

לדוגמה, גימטריה המליאה למלה הבורא יהוה, יוד, הא, ואו, הא:

[10(י)+6(ו)+4(ד)] + [5(ה)+1(א)] + [6(ו)+1(א)+6(ו)] + [5(ה)+1(א)] = 45(מ"ה).

גימטריה המליאה של יהוה היא שווה לאותה שיש לאדם, 45, זאת אמרת בפרט שאדם נברא כדמותו.

לשון העברית ממלא בזימון מסיבות המופלאים בגימטריות כזהו, ובלתי במקרה הוא נקרא לשון הקודש.

השם יהוה נקשר עם מושג צניעות כי גימטריות של כינוי אותיות שלו נמוכים ביותר מן גימטריות של כינוי 19 אותיות הנשארות, גימטריות שלהן יוד (20), הא (6), ואו (13). לכן האדם מוכרח להתנהג בצנוע כמשה רבינו לפני יהוה אלהים, שזכה ארבע סמכים מאלהים. גימטריה של מלה משה היא 40(מ)+300(ש)+5(ה) = 345(שמ"ה), וגימטריה של ארבע שמות אלהים היא 4*[1(א)+30(ל)+5(ה)+10(י)+40(ם)] = 344. 344 + 1(הכולל) = 345 (שמ"ה)!

גימטריה נקראת הקטנה אם חיבור מונהג לא בערכים מספריים של אותיות אלא בספרות של טורים שבתוכם נמצאות אותיות, באיזה תור של הטבלה בסעיף א׳ שכנינו ספרות, מראשונה עד תשיעית. לדוגמה,

גימטריה הקטנה של מלה ישראל. האות י נמצאת בספרה הראשונה, לכן בזמן חיבור משתמשם 1(א), האות ש נמצאת בספרה השלישית וכו׳. 1(י)+3(ש)+2(ר)+1(א)+3(ל) = 10(י). האור י ומספר 10 הם סימן חכמה, לכן בכל דור ישראל יש חכמים.

חמשה דרכים מיבטא של אותיות וחליפת אותיות

חכמינו השתמשו חליפת אותיות זו בזו כדי לברר את משמעותם הנסתרים של מלים וביטוים. יש חמשה חלקים בראותינו, במידה רחוק מפה נוצר קול, הוא נמוך יותר. ויש חמשה דרכים מיבטא של אותיות בכלי מיבטא "חקקן בקול, חצבן ברוח, קבען בפה בחמשה מקומות:

בגרון אחה"ע, בחיך גיכ"ק, בלשון דטלנ"ת, בשינים זסשר"ץ, בשפתים בומ"ף:" ¹

הנה שתי דוגמות.

"אָמַר רַבִּי יהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת ואוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: נֶזֶם זָהָב בּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וסָרַת טָעַם. ואוֹמֵר: והַלֻּחוֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, והַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחוֹת, אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בּתַלְמוּד תּוֹרָה. וכל מִי שֶׁעוֹסֵק בּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִן נַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:" (פרקי אבות 6, 2)

אַל תִּקְרֵי "וְנטְמֵּתֶם" אֶלָּא וְנִטַמְטֵם! ⁴ חליפת אותיות קרה בקבוצת אותיות דטלנ"ת,

במקום אות ת הופיעה אות ט.

אנליזה האלפביתי כאשר מעומתות שתי מלים שאותיות שלהן עוקבות אחת אחר אחת באלפבית.

שתי דוגמות:

קדֻשה של הקב"ה ברא את תורה.

נרשום עקביות הבאות באלפבית:

אחר אות ק עומדת אות ר, ק ← ר,

אחר אות ד עומדת אות ה, ד ← ה,

אחר אות ש עומדת אות ת, ש ← ת,

אחר אות ה עומדת אות ו, ה ← ו.

הופיעו אותיות ר, ה, ת, ו, מהן מחברות מלה תורה.

והנה קשר מציאות, חמר עם שטן:

נרשום עקביות הבאות באלפבית:

אחר אות ח עומדת אות ט, ח ← ט, אחר אות מ עומדת אות נ, מ ← נ, אחר אות ר עומדת אות ש, ר ← ש.

הופיעו אותיות ט, נ, ש, מהן מחברות מלה שטן. המציאות נוסעת לקראתו שטן לפי כונת אלפבית מימין לשמאל. ⁴

שיטת האנליזה "את בש"

לפעמים בתנ"ך ובספרים הקדושים האחרים נמצאים שמות של אנשים ועמים או מדינות שלא יודעים ולא מובנים, הם בדרך כלל מצופנים בשיטה "את בש", כאשר מחליפים אותיות: הראשונה של אלפבית עם האחרונה, השניה עם שלפני האחרונה וכ"ו.

א ↔ ת, ב ↔ ש, ג ↔ ר, ד ↔ ק, ה ↔ צ, ו ↔ פ, ז ↔ ע, ח ↔ ס, ט ↔ נ, י ↔ מ, כ ↔ ל.

לדוגמה: ⁴

כתוב "כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי מֵעִיר עַל-בָּבֶל, וְאֶל-יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי רוּחַ מַשְׁחִית:" (ירמיהו נא, א)

מהם יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי, מהי יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי? ל ← כ, ב ← ש, ק ← ד, מ ← י, י ← ם. הופיעו אותיות כ, ש, ד, י, מ, כשדים, זו מדינה ששם נולד אברהם אבינו בעיר אור כשדים.

שיטת האנליזה "אל בם"

שיטת האנליזה הזו דומה שעברה אך זוגות של אותיות שונות, נערכת כך, אות הראשונה של אלפבית עם השתים עשרה, השניה עם השלוש עשרה, וכ"ו.

א ↔ ל, ב ↔ מ, ג ↔ נ, ד ↔ ס, ה ↔ ע, ו ↔ פ, ז ↔ צ, ח ↔ ק, ט ↔ ר, י ↔ ש, כ ↔ ת. ⁴

שיטת האנליזה "תמורה" ו"נוטריקון"

"תמורה" מאפשרת לשנות סדר אותיות במלה לקבל מלה אחרת, ו"נוטריקון" משתמשו לבנות משפט החדש שלבאר את משמעות הנסתרה של המלה. הנה לדוגמה: ⁵

שר דוד המלך על פעולתו הבורא: ״הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם״. (תהלים קי"ד, ח) חכמינו ז"ל ראו רמז על סוד שבפסוק הזה שמלה הַהֹפְכִי אומרת: קרא את מלה הבאה הַצּוּר מסוף אל תחילה, והופיעה מלה רוצה, ומלה רוצה בדקו כנוטריקון רומז על פסוק מתלמוד ירושלמי, ״ראה והתקין צורת הלבנה״.

והנה נוטריקון של אֲגַם: "אבדו גוֹיִם מארצו", ונוטריקון של מָיִם: "מגדיל ישוע (בֵת) מלכו".

במה דברים אמורים? "ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד", יהיה דין הגדול.

נסתפק בדוגמות של שיטות של אנליזה הזו.

3. כתב העתיק וכתב "הרבועי" של שפה העברית

כתב "הרבועי" שמשתמשים היום, במידה מצערת דומה לכתב העתיק, שעל מצבות העתיקות, מצוין לתאריך בין 18 – 19 לפה"ס. באותם זמנים היה חיי אברהם אבינו (1948 – 2123, או 1812 – 1637 לפה"ס), כנראה כתב העתיק, הומצא אברהם. חכמינו חשבו שכתב "הרבועי" נפתח למושה רבנו בגילוי על הר סיני, ובכתב הזה הופע משמעות הרוחנית בציורי אותיות כדי לעשות ולאמץ את קשר עם הבורא.

כך או אחרת, חושבים שמכבר לכתב "הרבועי" קרה לא אוחר מן מאה 4 לפה"ס, אולי בזמן גלות הבבלי של ישראל.

הנה עימות שני כתבים.

שלוש אותיות האמות

שבע אותיות כפולות, התבנית רך וקשה

אותיות הפשטות

אלה כ"ב אותיות משקפים כ"ב כוחות עליונים, שבהם הבורא שולט על העולם שלנו. הכוחות האלה היו ידוע

לאברהם מאסטרולוגיה. ² אלה הם: שלושה האלמנטים הראשי רוח א, מים מ, אש ש, הם יצרו כדור הארץ,

הם מתאימים לשלוש אותיות: א,מ,ש.

ושבע פלנטות בעולם חמה ב, לבנה ג, מאדים ד, כוכב כ, צדק פ, נוגה ר, שבתאי ת, שמשפיעים על העולם מתחלפים, הם מתאימים לשבע אותיות כפולות, התבנית רך וקשה בסדרי אלפבית ב, ג, ד, כ, פ, ר, ת;

ועוד שתים עשרה המזלות שכל אחת מהן משפיעה בלתי משתנה על העולם.

ניקח כוכב בן שבעה קדקודים ונציב ליד כל הקדקוד כינוים של ימי השבוע וכינוים התאמים של כוכבים ההולכים, לפי סדרי החצים. על יד קדקוד העליון נציב כינוים "שבת ושבתאי", השבת מכתירה שישה יומי העבודה. השם שבתאי הזה של מי? הרי של אלוהים שעשה שבת הראשונה ונסתתר מאנושות. האות של שבתאי היא ת, היא סימן תפארת של היכלו הבורא. והבחינה עַפַר של הארץ כנגד תפארת של היכלו.

מספרו שלו שבע ז׳ בסדרי כל כוכבים ההולכים, והוא מחלק זמנים לשבועות על שבתות, לכן הוא בעל חסות על כדוד הארץ ועל ישראל.

הקדקוד הראשון של הנביאה היה אור שאלוהים עשה ביום הראשון, לכן מתאים לו כינוים "יום ראשון וחמה". האות ב של חמה היא ברכה על בינה, בינה כנגד סכלות.

על יד הקדקוד השני נציב כינוים "יום שני ולבנה", המלכה של לילה, כי ביום השני ברא אלוהים עומק.

האות ג של לבנה היא עניין העומק בסוד "הדלות כנגד הגומל". שבתאי מסתובב סביב חמה על 29.5 שנה, למרות שלבנה מסובבת סביב כדור הארץ על 29.5 יום. לבנה ניצבת בעיגול של כוכבים אחרי שבתאי בגלל שמשתווה בבחינת 29.5.

על יד הקדקוד השלישי נציב כינוים "יום שלישי ומאדים". ביום השלישי ברא אלוהים זרע, ויש קשר עם זרע רק אצל מאדים. האות ד של מאדים היא לא רק דלה אלא יש לה גון של דם, וזה גון של מאדים. והנה ניגוד שבתוך האות ד נקרא "ניצחון כנגד כשלון".

על יד הקדקוד הרביעי נציב כינוים "יום רביעי וכוכב". ביום הרביעי ברא אלוהים מאורות וכוכבים, והם מנבאים אל אנושות את גורלם בסוד "חיים ומות", לכם כוכב בשמו כוכב מתאים ליום רביעי. האות כ של כוכב רומזת על ניגוד "חיים כנגד מות".

על יד הקדקוד החמישי נציב כינוים "יום חמישי וצדק". ביום החמישי ברא הבורא נפש חיה במים ועוף השמים ובפעם החמישית "וירא אלוהים כי טוב". האות פ היא אות החמישית בסדרי שבע אותיות כפולות, התבנית רך וקשה,

לכן היא רומזת על ניגוד "פדות ופשע", בסוד שבשלטון של מלך יפדה את העבד, המלך עושה צדק.

ניגוד "מלך כנגד עבד".

על יד הקדקוד השישי נציב כינוים "יום שישי ונוגה". ביום השישי "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתו, זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם: (בראשית א, כז) מהו צלם? זה שיטת הניהול על העולם בעוד 27(כ"ז׳) כוחות שהם גם כן 27(כ"ז׳) אותיות. ויש שני צלמים: צלם העליון וצלם התחתון. וצלם העליון הוריד את 27(כ"ז׳) אותיות מלמעלה למעטה עד מלכות שלנו, כנודע. האות הצ׳ הורידה אותיות מן הא׳ עד הט׳, האות הל׳ הורידה אותיות מן הי׳ עד הצ׳, האות הם׳ הורידה אותיות מן הק׳ עד הץ׳, כדי יכולים בני נשים לעשות קשר בין הם ועם הבורא.

בסדרי שבע אותיות כפולות האות ר היא אות השישית. כתוב בספר הזהר שביחד על אות ק הן נראות על צד הרע, כי הסטרא אחרא (צד אחר) נקראת "קר", מחיקת הזווית מן הד׳ עושה אותה צורת ר׳, אחר במוקם אחד. כדי לצפון עצמן הן לקחו את האות ש, (אות אמת היא, כי ג׳ הקווים שבש׳ רומזים על ג׳ אבות) ועשו מלה שקר, ולא צפנו עצמן. אז הן לקחו אות ש בתוכן, ונעשה הצירוף קשר ועשו קשר החזק עם צד הטוב. ⁶

"זָכָר וּנְקֵבָה" יכולים לעשות קשר החזק עם צד הטוב, כמה הן. ואישה נוגה מאד. הקדקוד הזה שברא אלהים את המלכות עם האישה נוגה!

כוכבים ההולכים הסתדרו בעיגול בהתאמה הדווקני עם הריחוק מן החמה: כוכב, נוגה, מאדים, צדק, שבתאי.

אחרי שבתאי מסתדרת לבנה, לפי בחינת 29.5 שלהם, והיא מתחילה הרשימה של הכוכבים האלה, ובאמצע מסתדרת חמה: .1,2,3,4,5,6,7

לפי דעה של החכמים ישראל, לשון העברית נמסר מפה לפה מאדם הראשון. התורה מעידה: "זֶה ספר, תּוֹלְדֹת אָדָם  בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים, עָשָׂה אֹתוֹ:" – בראשית 5, 1. ספר הזהר מודיע שבאמת היה ספר הזה, והבורא הראה אותו הספר, הממונה על סודות עליונים הקדושים, ע"י רזיאל המלאך, אל אדם הראשון הצורות של הנשמות של כל דורו העתידים לבוא בעולם, כל חכמי העולם וכל מלכים לקום בישראל, כשהגיע לראות את דוד המלך, שנולד ומת, שהוא קיים רק יום אחד, ויאמר להקב"ה, "אוסיף לו שבעים שנה משנותיי, (מן האלף שנה שהיה לחיות בהם), וגרעו שבעים שנה מאדם הראשון, ונתן אותם הקב"ה אל דוד. על זה שבח דוד ואמר, "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן:" – תהלים צב, ה. והגיע לדורו של רבי עקיבה, וראה תורתו ושמח, ראה מיתתו שנהרג ע"י מלכות הרעה, ונעצב, ואמר, "וְלִי מַה-יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל, מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם": תהלים קלט, יז. כאשר אדם הראשון חטא והקב"ה הוריד אותו מגן עדן, אז פרח הספר ממנו, והיה אדם בוכה עד כלות כוח. באותה שעה רמז הקב"ה לרפאל המלאך, השיב לו אותו הספר, ובה היה אדם עוסק, והניח אותו לבנו שת, וכל תולדותיו אחריו עד שהגיע לאברהם. ⁷

כנראה יתכן מאד שאברהם רשם אותו הספר באותיות, לראשונה. הרי ספר יצירה מאת אברהם, הקטן בהיקף, מפורסם עם פרושים מקיפים, שנרשמים בגופן של רבי רש"י (1040–1105).

כתב של רש"י

כתיבה בכתב יד הוצאה מגופן של רבי רש"י.

4. הבורא וחשבון העשרוני שלו

אנחנו מאז ומתמיד מנצלים חשבון העשרוני, הרי יש לכל אחד ואחד עשר אצבעות על ידיים, חמש כנגד חמש. ויש חמשה נקבים בגופים של איש ואישה, וישנם חמשה אופנים של מבטא, חמשה חלקים במערכת הנשימה, אשר לוקחים חלק פעיל ביצירת הצלילים ואותיות שונות.

גם כן לנו ניתנו חמש דרכים לתפיסת המציאות: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המישוש. עבודה שלהם מתבטאים קודם כל בהערכה את אינטנסיביות של ההתנגשות לכל האבר תפיסת החושים. נגיד, מהו ההבדל בין נגיעה עדינה לבין מכה? ההבדל הוא באינטנסיביות של ההתנגשות ההדדית! הוכח באופן ניסוי כי תפיסת אינטנסיביות ההשפעה ע"י איברי גופנו נמדדת בהתאם לחוק הלוגריתמי.

איזה נפלא את החוק הלוגריתמי למספרים חיובים, שאורז אותם בשורות אחת אחר אחת. לנו ניתנו עשר ספרות מן אפס 0 עד תשע 9, לכן בשבלינו חשוב ביותר לוגריתם העשרוני. גודל של מספר מאופיין בריחוק מאפס 0, וספרה אפס היא איזו מהות שאינה כמות.

אכן הוא ברא את הסולם הלוגריתמית העשרוני עם מדרגות משורות של מספרים החיובים עם כפולה 10. לכל מדרגה יש מספר סדורי, החיובי או השלילי בסדר האינסופי מן - ∞ עד ∞. הוא השים את הנבראים שברא בתוך "עשר ספירות בלי מה",שיש בהן תווים החיובי או השלילי. ויוצא שנבראים עומדים כנגד "עץ הדעת טוב ורע", מעשים טובים הם החיובים ומעשים רעים הם השלילים.

והוא בונה בחכמה שלו עולמות נסתרות, "וַיַּעַשׂה יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְניוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם",

כדי שאדם יחפש וימצא את חכמה נסתרה, ח"נ, לפי הסוד של מספר 58 ששומר שם נח.

אברהם היה בגילו 58 שנה כאשר התחיל לפקח את חכמה.

החכם הגדול ומקובל הקדוש הארי ז"ל (1534 – 1572) חיבר השיר:

ובכן המשתלשל קו אחד שהוא כצנור הצר מאד והתפשט האור בתוך העגול, ואור אין סוף מקיף אותו והשפיע על

העגול מרחוק. והסוד של אור אין סוף הפשוט שהוא רוצה להתפשט, לכן הוא נקרא שמו, ופירושו של שם הזה הוא רצון לקבל. האור מביא לנבראים רצון לקבל. גימטריה של מלה שמו היא 346(שמ"ו) =

300(ש׳) + 40(מ׳) + 6(ו׳), וגימטריה של מלה צנור היא 346(שמ"ו) =90(צ׳) + 50(נ׳) + 6(ו׳) + 200(ר׳), וגימטריה של מלה רצון היא 346(שמ"ו) = 200(ר׳) + 90(צ׳) + 6(ו׳) + 50(נ׳).

זה דוגמה הבוטה איך הבורא משחק עם אותיות שלו אור ↔ אויר וגימטריות.

בזה פעולות המוקדמות מגמרו, וא"כ יצאו עשר ספירות של עשר עיגולים, "המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו, מלמעלה למטה, המשתלשל ויורד תוך החלל" ועשה שם עיגול הראשון שנקרא כתר דאדם קדמון, ועוד התפשט הקו למטה בתוך כתר דאדם קדמון ועשה עיגול השני שנקרא חכמה דאדם קדמון, ועוד התפשט הקו למטה בתוך חכמה דאדם קדמון ועשה עיגול השלישי שנקרא בינה דאדם קדמון, ועוד התפשט הקו למטה בתוך בינה דאדם קדמון ועשה עיגול הרביעי וכוי׳, עד עשה עיגול התשיעי שנקרא מלכות דאדם קדמון. וכל ספירה וכל עולם כוללים בתוכם עשר ספירות פרטיים, וספירות פרטיים כוללים בתוכם עשר ספירות פרטיים שלהם, ואין לזה סוף.

כל מושגים האלה נקראים רוחניים כי אי אפשר לחוש אותם בעזרת חמשה אברים של חושי האדם.

ויש חמשה עולמות רוחניים כאשר עשר ספירות מצומצמות עד חמש, כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות.

דבר הזה שעשר ספירות מצומצמות עד חמש דומה לבחינת סיפרות שהן נפרדות לחמש סוגות "משקליות":

0 ~ כתר, 1 ~ חכמה, 2 ~ בינה, שש ספירות מן 3 עד 8 ~ תפארת, ו9 ~ מלכות.

נוסף על כך הסוג אפס 0 מתאים למצב כאשר פונקציה לוגריתמית העשרוני מכוונת אל מינוס אינסוף -∞, לעיל.

כלומר הסיפרה 0 מתאים למוסג אין סוף ברוחני. ששם נמצא מקור של האור, הבורא שדי.

כיון שמסתבר מן דעתנו שחמשה אברים חושים שלנו מודדים את חוזק של לחץ עליהם לפי חוק הלוגריתמי, לכן אפשר לשעור, לפי החוק "ענף ושורש", שגם החוזק של האור עוקב לפי חוק הלוגריתמי. כמומר לכל סיפרה

וסיפרה שלנו מן 1 ועד 9 מתאימה עיגול או ספירה, עיגול בעיגול, ולסיפרה 9 מתאימה העיגול הפנימי, הקטון ביותר, ובתוכו בנקודה המרכזית נמצא העצם של נברא, אבל לסיפרה האפסית 0 אי אפשר לצייר את העיגול אלא רק באופן מוסכם, הנ"ל.

רוב הלוגריתמי האינסופי שבסרגל האופקי תופס מקומות מן הסיפרה 0 עד הסיפרה 9, הדומה במשהו לעולם הרוחני הראשון שקראו המקובלים אותו שם "אדם קדמון" עם אורות: אור של כתר יחידה(0) – אור הקשר לבורא, אור של חכמה חיה(1), אור של בינה נשמה, שש אורות של תפארת רוח(3-8),

ואור האחרון של מלכות נפש(9).

היחסי קוטרים של תשעה העיגולים אפשר לצייר בקנה מידה הלוגריתמי.

והנה איזה נוף מגלה על נברא מן מינוס אינסוף -∞.

בעומק העומקים, ששם חושך שרר, "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ": - בראשית א, א.

הבורא הוריד אור הישר אל נברא דרך צינון הצר מאד – מאד, עיגול זה בתוך הקודמים והוא הפניני יותר מהם.

כתוב ""וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר": - בראשית א, ג, "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב", - בראשית א, ד, כאשר חזר אור החוזר אל המקור דהיינו "אין סוף" מן מדרגה הראשונה של רצון לקבל שנקרא "דומם".

וא"כ רצון לקבל התפשט עד מדרגה צומח, וא"כ עד מדרגה חי, וא"כ עד מדרגה מדבר.

אלו ארבע מדרגות התפשטות של רצון לקבל, בתאום עם מספר ארבע אותיות בשמו הבורא יהוה ועם ארבעה עולמות רוחניים של הקבלה ועם חלוקת משנה של תשע סיפרות בשורה "האפס" בארבעה חלקים.

גם כן יש במדרגה מדבר ארבעה חלקים התפשטות של רצון לקבל, אנוש, גבר, איש, אדם.

חלקים הראשונים השלושה אנוש, גבר, איש נקראים כולם בשם גֹלמים לא כדי להיות במצב הזה אלא להגיע למצב אדם המשיג את החכמה הנסתרה של הבורא יתברך.

וכבר אנחנו יודעים שגימטריה של מלה אדם היא 45(מ"ה), גימטריה של שמו יהוה כשמחברים בכל כינוי אותיות שנכללות בשמו, היא גם כן 45(מ"ה). ז"א, אומר אדם אֶדמה, שמלה אדמה נכללת אדם וגם ה׳, אני והוא יתברך.

גימטריה של מלה גֹלם היא 73(ע"ג) = 3(ג) + 30(ל) + 40(ם),

וגימטריה של מלה חכמה היא גם כן 73(ע"ג) = 8(ח) + 20(כ) + 40(מ) + 5(ה).

גֹלמים האלה נבנים עם חכמה, לכן משימה שלו להשיג את החכמה הנסתרה, הוא צריך לחפוץ להיות אדם מלשון אֶדמה, הוא צריך ליצור אור החוזר שחוזר אל המקור, לעשות נחת רוח לבורא יתברך.

להדמות לבורא הנותן באהבתו את הנבראים.

נספח

1. ספר יצירה, המיוחד לאברהם אבינו ע"ה, ירושלים תש"נ

2. "שני לידות של אברהם", "אברהם ואסטרולוגיה"

http://www.oocities.org/haim_gol2007/

3. ספר הזהר, בראשית, הקדמת ספר הזהר, ד׳ א׳.

פירוש הסולם א, מאמר "השושנה", עמ׳ א – ה, א׳ א – ב

4. "אותיות האשיות", מתתיהו גלזרסון. 1997

5. Kabbalistic Astrology, chapter 17 – Rabbi Joel Dobbin, 1999

6. ספר הזהר, בראשית, הקדמת ספר הזהר, ד׳ ד׳.

פירוש הסולם א, מאמר "אותיות", עמ׳ לה – לח, א׳ כד – כה

7. ספר הזהר, בראשית, ד׳ נה – נו.

פירוש הסולם ב, מאמר "זה ספר תולדות אדם", ע׳ רא, א׳ שנח – שסה.

8. האר"י ז"ל, עץ חיים, ענף א׳

העיקר