דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף ב
נדה פרק ראשון שמאי אומר
(נדה ב,א)
משנה
שמאי
אומר: כל הנשים דין שעתן (אם ראתה דם - די לנו אם תטמא תרומה וטהרות
שתגע בהן משעת ראייה ואילך, ולא אמרינן 'כי היכי דהשתא אישתכח דם בבית החיצון, אי
הות בדקה נמי מקמי הכי הוה אישתכח, וכותלי בית הרחם העמידוהו'; וקיימא לן בפרק
'יוצא דופן' (לקמן דף מ.) 'כל הנשים מטמאות בבית החיצון');
הלל
אומר: מפקידה לפקידה (בדקה עצמה באחד בשבת ומצאתה טהורה, וליום
רביעי בדקה ומצאתה טמאה – חיישינן, ומטמאה מספק כל הטהרות שנתעסקה בהן משעת בדיקת
אחד בשבת, דשמא עם סילוק ידיה ראתה וכותלי בית הרחם העמידוהו), ואפילו לימים הרבה (בין
בדיקה ראשונה לשניה - מטמאינן כל הטהרות שנתעסקה בהן בינתיים; אבל הנך דמקמי בדיקה
קמייתא טהורות, דהא כשבדקה עצמה מצאתה טהורה);
וחכמים
אומרים לא כדברי זה (שהחמיר יותר מדאי: דודאי כולי האי ימים רבים
לא מוקמי ליה כותלי בית הרחם)
ולא כדברי זה (שמיקל יותר מדאי), אלא: מעת לעת ממעטת על יד מפקידה
לפקידה (שאם יש ימים הרבה בין פקידה לפקידה - לא מטמאינן להו
לכולהו טהרות דביני וביני, אלא אותם שנתעסקה בהם מאתמול בשעה הזאת; וטעמייהו דרבנן
מפרש לקמן בגמרא; נמצא מעת לעת ממעטת זמן מפקידה לפקידה), ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת
לעת (שאם היה זמן מפקידה לפקידה מועט מזמן מעת לעת -
הולכין אחריו להקל, כגון: בדקה עצמה שחרית ומצאתה טהורה, וחזרה ובדקה ערבית ומצאתה
טמאה, דאמרינן לקמן במתניתין (דף
יא.) 'פעמים צריכה להיות
בודקת שחרית ובין השמשות'; לא מטמאינן טהרות של ליל אמש, דהא בדקה שחרית
ומצאתה טהורה, וליכא למימר דהוי דם מאתמול בהאי שעתא, אלא הנך טהרות דמבדיקת שחרית
ואילך מטמאינן, דהיינו 'מפקידה לפקידה'). ('על
יד': על כח מפקידה לפקידה הוא
בא וממעטו כמו 'פוסל על ידו' דיבמות (דף
צו.), וכן הרבה.)
כל
אשה שיש לה וסת (קבוע שלש פעמים, ובדקה בשעת וסתה ומצאתה טמאה) - דיה שעתה (וליכא
למימר דמעיקרא הוה התם, דודאי אורח בזמנו בא).
והמשמשת
בעדים (שבדקה עצמה בעד דהיינו בסדין קודם תשמיש ולאחר תשמיש) - הרי זו כפקידה, וממעטת על יד מעת
לעת ועל יד מפקידה לפקידה (ואם ראתה דם אחר כך בבדיקת ערבית, והיא שמשה
בצהרים בעדים - לא מטמאינן טהרות דמבדיקת שחרית עד תשמיש, שהרי קודם תשמיש בדקה
ומצאתה טהורה, וליכא למימר מקמי הכי הוה; אלא הנך דמתשמיש ואילך טמאות).
כיצד 'דיה שעתה'?
היתה יושבת במטה ועסוקה
בטהרות ופרשה וראתה - היא טמאה והן טהורות.
אף על פי שאמרו (אשאין לה וסת קאי) 'מטמאה מעת לעת' - אינה מונה
(ימי
נדה) אלא משעה
שראתה.
גמרא:
מאי טעמיה דשמאי?
קסבר העמד אשה על חזקתה, ואשה
בחזקת טהורה עומדת (שהרי מִסָּפֵק אתה בא לטמאותה לענין טהרות, דקודם
ראייה - ספק הוה לה דם; מקודם לכן ספק לא הוה, הלכך העמד אשה על חזקתה
שהיתה קודם ראייה כשנתעסקה בטהרות אלו).
והלל?
כי אמר העמד דבר על חזקתו -
היכא דלית ליה ריעותא מגופיה, אבל איתתא -
(נדה ב,ב)
כיון דמגופה קחזיא (מועדה ועלולה היא לכך) - לא אמרינן אוקמה אחזקתה (אין לה חזקת טהרה).
ומאי שנא ממקוה (לתרוייהו פריך), דתנן [מקואות פ"ב מ"ב]: 'מקוה
שנמדד ונמצא חסר, כל טהרות שנעשו על גביו (טהרות שנשתמשו בכלים שטבלו בו) למפרע - בין ברשות הרבים בין
ברשות היחיד (בין שהמקוה עומד ברשות הרבים, דקיימא לן ספק טומאה
ברשות הרבים ספקו טהור) טמאות (הכא טמא, דלאו ספק הוא אלא ודאי, כדמפרש טעמא
לקמן בשמעתין)': לשמאי
קשיא למפרע (דהא
מטמאינן טהרות למפרע, ולא אמרינן 'העמד מקוה על חזקתו'), להלל קשיא ודאי: דאילו מעת לעת שבנדה (טהרות דמטמאין להו משום
ספקא דמעת לעת לרבנן, והוא הדין מפקידה לפקידה דהלל) תולין (אם תרומה הן): לא אוכלין ולא שורפין (כדקתני בברייתא ד'הרואה כתם', לקמן בפירקין (דף ו.)), ואילו הכא טומאה (במקוה) ודאי (טומאה
ודאית מטמאינן להו למפרע, ושורפין את התרומה - מדקתני 'ברשות הרבים טמא', אלמא
כודאי משוי ליה)!?
התם משום דאיכא למימר העמד
טמא על חזקתו, ואימא לא טבל (לא טבל טבילה הוגנת הלכך טומאה ודאית יש);
אדרבה! העמד מקוה על חזקתו, ואימא
לא חסר [והכלי טבל במקוה,
ולכן – היות והמקוה בחזקתו - הכלי טהור]!?
הרי חסר לפניך!
הכא נמי הרי דם לפניך!
השתא הוא דחזאי!
הכא נמי השתא הוא דחסר!
הכי?: השתא: התם [במקוה] איכא למימר חסר ואתא חסר ואתא (ואיתרע לה לחזקה מקמי הכי טובא, ולא ידעינן מאימת, הלכך
ריע טפי מאשה), הכא מי
איכא למימר חזאי ואתא חזאי ואתא? (הלכך עד שעת מציאת דם לא איתרעי חזקה, והך דאישתכח
השתא - איכא למימר דהשתא הוא דחזאי.)
ומאי קושיא? דלמא הגס הגס
חזיתיה? ('הגס
הגס' לשון רבייה: שהדם הולך וגדל; ודומה לו במסכת שביעית בפ"ד 'בראשונה היו
אומרים מלקט אדם מתוך שדהו עצים ועשבים הגס הגס כדרך שמלקט משל חבירו כו', כלומר:
על ידי שיהיה הדם רבה במקור - יוצא ממנו מעט מעט, כחרדל, מה שאין המקור יכול
להחזיקה, ויוצא מעט לבית החיצון, וזה כמה ימים התחיל והיא נטמאת מטיפת דם כחרדל,
כדלקמן (דף מ.).)
התם [בטבילת הכלי במקוה] איכא תרתי לריעותא (העמד טמא על חזקת טומאה, ובחזקת טהרה דמקוה איכא
ריעותא: שהרי חסר לפניך), (אבל) הכא (באשה) איכא חדא לריעותא (בדידה הוא דאיכא ריעותא, שהורע חזקת טהרתה קצת, שהרי
דם לפניך; ומשום הך ריעותא לחודה לא מרעינן לה, הואיל ובטהרות לא משכחת ריעותא
אחריתא; דכי אמרת העמידם על חזקתם - בחזקת טהרתם הם).
(לבית שמאי פריך:) ומאי שנא מחבית, דתניא [תוספתא תרומות פ"ד מ"ח]:
'היה בודק את החבית (טועמה אם היא בחזקתה שלא החמיצה) להיות מפריש עליה תרומה והולך (כלומר: להיות סומך עליה
והולך ושותה שאר חביות ונותן עיניו בזו להפריש ממנה עליהם לאחר זמן, שהתרומה ניטלת
במחשבה), ואחר כך
נמצא חומץ - כל שלשה ימים ודאי, מכאן ואילך ספק' (פלוגתא
דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי בבבא בתרא בפרק 'המוכר פירות' (דף צו.): רבי
יוחנן אומר: כל שלשה ימים לאחר בדיקה ראשונה שמצאה בחזקתה - ודאי יין, ואם אמר
בתוך שלשה ימים "הרי זו תרומה על אלו הסמוכין לה" - כולם מתוקנות; מכאן
ואילך ספק, ותרומה היא, ויחזור ויתרום; ורבי יהושע בן לוי אומר: כל שלשה ימים קודם
בדיקה אחרונה שנמצאת חומץ - ודאי חומץ: דכיון דעכשיו חומץ גמור הוא - ודאי אין
פחות משלשה ימים שהתחיל להחמיץ, ואם עשאו בתוך אותן שלשה ימים תרומה על מקום אחר -
אינו תרומה אליבא דרבי, דאמר ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא פד:) 'יין
וחומץ שני מינין הן', דאי לרבנן - הא קיימא לן (תרומות פ"ב מ"ו)
'תרם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה', מכאן ואילך למפרע ספק, והויא זו
תרומה, ויחזור ויתרום; אלמא בין למר בין למר מספקינן ריעותא למפרע) - קשיא לשמאי?
התם משום דאיכא למימר 'העמד
טבל על חזקתו', ואימר לא נתקן.
אדרבה: העמד יין על חזקתו
ואימר לא החמיץ!
הרי החמיץ לפניך!
הכא נמי הרי דם לפניך!
השתא הוא דחזאי!
התם נמי השתא הוא דהחמיץ!
הכי? השתא: התם איכא למימר
החמיץ ואתא החמיץ ואתא, הכא מי איכא למימר חזאי ואתא חזאי ואתא?
ומאי קושיא? דלמא הגס הגס
חזיתיה?
התם איכא תרתי לריעותא, הכא
איכא חדא לריעותא.
ורמי חבית אמקוה (דהא תרוייהו איכא תרתי
לריעותא) מאי שנא
הכא (במקוה) ודאי (דמחזקינן למפרע טומאת ודאי), ומאי שנא הכא (בחבית, דקאמר) ספק?
אמר רב חנינא מסורא: מאן תנא
'חבית'? - רבי שמעון היא, דלגבי מקוה נמי ספקא משוי ליה, דתנן: 'מקוה שנמדד
ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד –
טמאות; [עד כאן לשון המשנה מקואות
פ"ב מ"ג; מכאן ואילך תוספתא מקואות פ"א מ"ז]; רבי שמעון אומר: ברשות הרבים טהורות, ברשות היחיד
תולין' (טעמא מפרש לקמן).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2004 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol