דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף ה
(נדה ד,ב)
כל אשה שיש לה וסת [דיה שעתה]:
לימא מתניתין - רבי דוסא היא,
ולא רבנן, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: ארבע נשים דיין שעתן (מפני שדמיהן מסולקים ואין
דם מצוי בהן): בתולה (בתולת דמים, שלא ראתה דם
מימיה, ואפילו היא נשואה קרי לה 'בתולה', והכי מפרש במתניתין, וכולה מפרש במתניתין
[להלן דף ז,א]), מעוברת, מניקה, וזקנה; רבי
דוסא אומר: כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה (ופליגי רבנן בעלמא עליה)'?
אפילו תימא רבנן: עד כאן לא
פליגי רבנן עליה דרבי דוסא אלא שלא בשעת וסתה (דכיון דראתה שלא בזמנה - איכא למיחש דלמא מקמי
הכי הוה, דהא ליכא למימר 'אורח בזמנו בא'), אבל בשעת וסתה - מודו ליה, ומתניתין בשעת וסתה ודברי הכל.
מכלל דרבי דוסא אפילו שלא
בשעת וסתה אמר? מאן תנא להא, דתנו רבנן: 'אשה שיש לה וסת - כתמה טמא למפרע (עד שעת הכבוס, אף על גב
דבראייתה דיה שעתה - מטמאינן כתמה למפרע, דהא אשכחינן בראייה טומאה למפרע) שאם תראה שלא בשעת וסתה -
מטמאה מעת לעת', נימא רבנן היא (דאמרי שלא בשעת וסתה מטמאה
למפרע) ולא רבי
דוסא?
אפילו תימא רבי דוסא: עד כאן
לא פליג רבי דוסא עלייהו דרבנן אלא בשעת וסתה, אבל שלא בשעת וסתה מודי להו,
ומתניתין בשעת וסתה, ורבי דוסא היא,
(נדה ה,א)
וברייתא דברי הכל.
ולוקמא איפכא (כדאוקמיה מעיקרא, ומאי
טעמא הדרי בה? הא שפיר מצי לאוקמי מתניתין דברי הכל וברייתא רבנן)?
כיון דאיכא לאוקומי לקולא
ולחומרא (מעיקרא
אוקימנא לקולא: דבשעת וסתה דברי הכל דיה שעתה, ובשלא בשעת וסתה פליגי; והשתא
אוקימנא פלוגתא בשעת וסתה, ואיכא דמחמיר ומטמא לה למפרע, ושלא בשעת וסתה דברי הכל
מטמאה למפרע) - לחומרא
מוקמינן.
קתני (כמו 'אמר מר'): 'שאם תראה שלא בשעת וסתה - מטמאה מעת לעת' (אלמא דטעם דכתמה מטמא
למפרע - משום דאשכחן בהו ראייה טמאה למפרע, דהשתא לא הוה כתמה חמור מראייתה); (ושמע מינה) טעמא דאשה שיש לה וסת - הוא דפליגי רבנן בין כתמה
לראייתה (דכתמה
מטמא למפרע ובראייתה דיה שעתה, משום דבראייתה שלא בשעת וסתה אשכחן טומאה למפרע), הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן
(כגון
ארבע נשים דלא אשכחן בהו ראייה טמאה למפרע - כתמן נמי אינו טמא למפרע, [אלא]) כתמן
כראייתן (מכאן
ואילך טמאות), מני?
רבי חנינא בן אנטיגנוס היא,
דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי חנינא בן אנטיגנוס: 'כל הנשים כתמן טמא למפרע,
ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן - כתמן כראייתן, חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות (דאפילו מכאן ולהבא נמי לא;
והא דאמר 'בתולת דמים כתמן כראייתן': דמכאן ולהבא מיהא טמאה - היינו כשהגיע זמנה
לראות ולא ראתה), שאפילו
סדינין שלה מלוכלכין בדם (ולא ידעה אי אתי מגופה אי לא) - אין חוששין לה (ואפילו אין לה במה לתלות, דבשוק של טבחים לא
עברה - איכא למימר עברה ולאו אדעתה, דהא בגופה אין לתלות כל עיקר, דכתמין דרבנן
נינהו, וכי גזור רבנן - בהגיע זמנה, דדם מצוי בה; אבל בהא לא גזור, הואיל ואין בה
דמים; ולקמן מפרש איזה הוא זמנה: משיגיעו ימי הנעורים שהביאה שתי שערות או בת
י"ב שנה ויום אחד ואף על פי שלא הביאה שתי שערות)'.
ומי אית ליה לרבי חנינא כתם
כלל (בארבע
נשים ואפילו מכאן ולהבא)? והתניא: 'כל הנשים כתמן טמא ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן טמא;
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: נשים שאמרו חכמים דיין שעתן - אין להן כתם'; מאי
לאו אין להן כתם כלל?
לא: אין להן כתם למפרע, אבל
יש להן כתם מכאן ולהבא.
מכלל דתנא קמא סבר אפילו
למפרע?
אִין, רבי מאיר היא, דמחמיר
גבי כתמים (טפי
מבראייתה: דראיית ארבע נשים, הואיל ואין דם מצוי בהן - אמרינן 'השתא אתי, ומכי אתי
חזיתיה', אבל בכתם איכא למימר 'אי בדקה לחלוק מעיקרא הוה אישתכח'), דתניא: 'כל הנשים כתמן טמא
למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן טמא למפרע – דברי רבי מאיר; רבי חנינא בן
אנטיגנוס אומר: נשים שאמרו חכמים דיין שעתן - כתמן כראייתן (כלומר: נשים שאמרו חכמים
דיין שעתן - כתמן כראייתן לטמאה מכאן ולהבא), ותינוקת שהגיע זמנה לראות יש לה כתם (מכאן ולהבא, אף על פי שלא ראתה מיָמיה), ושלא הגיע זמנה לראות אין
לה כתם; ואימתי הגיע זמנה לראות? - משהגיעו ימי הנעורים'.
והמשמשת בעדים [הרי זו כפקידה, וממעטת על יד
מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה]:
אמר רב יהודה אמר שמואל: עד
שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה (על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה);
מאי טעמא?
אמר רב קטינא: מתוך שמהומה
לביתה (ממהרת
לשמש).
וכי מהומה לביתה מאי הוי?
מתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת
לחורין ולסדקין.
תנן: 'המשמשת בעדים [לשון רבים] הרי זו כפקידה'; מאי? לאו חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש?
לא: אידי ואידי לאחר תשמיש,
ואחד לו (שמקנח
בו בעצמו) ואחד לה,
כדתנן [נדה פ"ב מ"א]: 'דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו ואחד
לה' האי מאי? אי אמרת בשלמא חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש – איצטריך: סלקא דעתך
אמינא מתוך שמהומה לביתה לא בדקה שפיר - קא משמע לן הרי זו כפקידה, אלא אי אמרת
אידי ואידי לאחר תשמיש – פשיטא!?
מהו דתימא שמא תראה טפת דם
כחרדל ותחפנה שכבת זרע (ואפילו דלאחר תשמיש נמי לא ליהוי כפקידה) - קא משמע לן.
ואיבעית אימא: (לעולם) שתי בדיקות אצרכוה רבנן: חד לפני
תשמיש וחד לאחר תשמיש, וכי קתני 'הרי זו כפקידה' - אלאחר תשמיש (ואי תימא: עד שלפני תשמיש
למה הוזכר מתניתין? - תרתי קתני, ואשמועינן תנא דמתניתין דשני בדיקות אצרכוה רבנן,
והכי קאמר: 'משמשת בעדים' – כלומר: מצוה עליה לשמש בעדים, 'ואף על פי שיש לה וסת
הרי זו כפקידה' - ההוא דלאחר תשמיש).
והא 'המשמשת' קתני (דלאו לשון חובה הוא, אלמא
חדא קתני, ומשום הרי זו כפקידה נקט לה, והכי קאמר: ואשה המשמשת בעדים - הרי זו
כפקידה, ואקמא נמי קאי: דאי אבתרא לחודה - ראשון למה הוזכר)?
תני 'ומשמשת' (ותרתי מילי נינהו, והכי קאמר:
מצוה עליה לשמש בעדים; והרי 'כפקידה' – אבתרא, וקמא לא נקט ליה אלא לאשמועינן
דמצוה לבדוק קודם תשמיש).
[ומפקידה לפקידה] ממעטת על יד מעת לעת:
השתא מעת לעת (דאתמול דזמן ארוך הוא) ממעטת (פקידה
זו דעדים),
(נדה ה,ב)
מפקידה לפקידה (דשחרית היום, דזמן מועט) מיבעיא?
מהו דתימא מעת לעת חשו בה
רבנן לפסידא דטהרות, אבל מפקידה לפקידה לא - קא משמע לן.
כיצד דיה שעתה [- היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות ופרשה וראתה - היא טמאה והן טהורות. אף
על פי שאמרו 'מטמאה מעת לעת' - אינה מונה אלא משעה שראתה]:
למה לי למיתני 'היתה יושבת
במטה ועסקה בטהרות'? ליתני 'היתה עסוקה בטהרות ופרשה וראתה'?
הא קא משמע לן: טעמא דדיה
שעתה (משום
דיש לה וסת), הא מעת
לעת מטה נמי מטמיא (הא אם אין לה וסת - דמטמיא מעת לעת - מטה נמי טמאה,
כמשכב נדה עצמה שמטמא אדם הנוגע בו טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו, דכתיב (ויקרא טו,כא) וכל אשר יגע במשכבה יכבס בגדיו).
מסייע ליה לזעירי, דאמר
זעירי: מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים (שהאדם מטמא בגדים שעליו ואף על פי שלא נגעו
בגדים במטה).
מכדי האי מטה = דבר שאין בו
דעת לישאל הוא (ומעת
לעת ספק טומאה הוא), וכל דבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור (דבשלמא אטהרות בלא מטה ניחא: דכיון דהיא עסוקה
בהן ואוחזתן בידה - הוו להו כידה, והיא יש בה דעת לישאל; אלא מטה, כיון דעל גבי
קרקע מונחת - דלאו בידה הוא - וספקו טהור: דכל ספק טומאה לטמא - מסוטה גמרינן לה,
וסוטה יש בה דעת לישאל; מכדי הך מטה - דבר שאין בו דעת לישאל הוא, ומעת לעת ספק
טומאה הוא, וכל שאין בו דעת לישאל כו')?
תרגמה זעירי כשחברותיה נושאות
אותה במטה (באותו
מעת לעת), דהויא
ליה יד חברותיה (חברותיה שיש בה[ן] דעת לישאל, הלכך טמאה).
והשתא דאמר רבי יוחנן: ספק
טומאה הבאה בידי אדם (כגון זו, דטומאה על ידה באה) נשאלין עליה אפילו בכלי מונח על גבי קרקע (וכגון נושא שרץ בידו ספק
נגע בכלי המונח על גבי קרקע ספק לא נגע - ואף על פי שאדם לא היה עסוק בכלי המיטמא,
הואיל והטומאה באה על ידי אדם ספק נגעה הטומאה בכלי ספק לא נגעה) כמי שיש בו דעת לישאל (חשבינן לה כמו שיש בה דעת
לישאל, וברשות היחיד ספקו טמא)' - אף על פי שאין חברותיה נושאות אותה במטה.
גופא: אמר רבי יוחנן: ספק
טומאה הבאה בידי אדם נשאלים עליה (כלומר טמא) אפילו בכלי המונח על גבי קרקע כמי שיש בו דעת לישאל (וכי אמרינן 'דבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור'
- כגון שרץ המוטל אצל כלי על גבי קרקע, ספפק נגע ספק לא נגע).
מיתיבי: 'היה מתעטף בטליתו (והוא היה טמא) וטהרות
וטומאות בצדו וטהרות וטומאות למעלה מראשו ספק נגע (ספק טימא טהרות בטלית כשהגביהו על כתפו) ספק לא נגע, (או טמאות בצדו כגון שרץ והוא טהור ספק נטמא טליתו ספק
לא נטמא) – טהור (קסלקא דעתא דאפילו ברשות היחיד, משום דהוי דבר שאין
בו דעת לישאל, ואף על גב דבאה בידי אדם, הואיל וטהרות מונחות על גבי קרקע ואין
אוחזן בידו - אין נשאלין עליהם); ואם אי אפשר אלא אם כן נגע – טמא;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אומרים לו 'שנה (פעם אחרת)!' ושונה (אם יגע עכשיו - בידוע שנגע
בתחלה).
אמרו לו: אין שונים בטהרות (שמא עכשיו נגע וקודם לכן לא נגע, או חילוף)' אמאי? הא ספק טומאה הבאה בידי אדם
הוא?
בר מיניה דההיא, דתני רב
הושעיא: ברשות היחיד ספקו טמא, ברשות הרבים טהור.
גופא: אמר זעירי: מעת לעת
שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים.
איני! והא כי אתא אבימי, מבי
חוזאי אתא, ואייתי מתניתא בידיה: 'מעת לעת שבנדה, משכבה ומושבה - כמגעה (בכלי שנגעה בו נדה: שאינו
מטמא אדם, שהרי ראשון הוא, ואינו מטמא אדם אלא אב הטומאה)'; מאי? לאו 'מה מגעה לא מטמא אדם - אף משכבה לא מטמא
אדם' (וקשיא
לזעירי, דאמר משכבה ומושבה מטמא אדם אף לטמא בגדים)?
אמר רבא: ותסברא?: קל וחומר
הוא: ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל הניצול באוהל המת (כלי חרס ניצול באהל המת, דכתיב (במדבר יט,טו) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא [הוא]
- הא יש צמיד פתיל עליו טהור), אינו ניצול במעת לעת שבנדה (אם הסיט בתוך מעת לעת – טמא, כאילו הסיטתה לאחר
ראייתה, כדתניא בברייתא לקמן) - משכבות ומושבות, שאינן ניצולין באהל המת, אינו דין שאין ניצולין במעת
לעת שבנדה (שיטמאו
כמשכב נדה עצמה: אדם ובגדים שעליו)?
והא אבימי מבי חוזאי מתניתא
קאמר?
אימא 'משכבה ומושבה
(נדה ו,א)
כמגע עצמה (כנגיעת עצמה): מה מגע עצמה מטמא אדם לטמא בגדים (כלומר: אדם הנוגע במשכבה
בתוך מעת לעת - כאילו נוגע בבשר נדה עצמה: שהוא ובגדים שעליו טמאים, דכתיב (ויקרא טו,יט) וכל הנוגע בה יטמא,
ותניא בתורת כהנים [קיצור ספרא מצורע פרק
זבים פרשתא ד משנה ט-י]:
'יכול לא יהא הנוגע בה מטמא בגדים במגע? קל וחומר: אם משכבה מטמא אדם לטמא בגדים,
היא עצמה לא כל שכן? אם כן למה נאמר כל הנוגע בה יטמא? -
שאינו חוזר ומטמא אדם וכלי חרס') - אף משכבה ומושבה (בתוך מעת לעת) מטמא אדם לטמא בגדים'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2004 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol