דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף ו
(נדה ה,ב)
גופא: אמר זעירי: מעת לעת
שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים.
איני! והא כי אתא אבימי, מבי
חוזאי אתא, ואייתי מתניתא בידיה: 'מעת לעת שבנדה, משכבה ומושבה - כמגעה (בכלי שנגעה בו נדה: שאינו
מטמא אדם, שהרי ראשון הוא, ואינו מטמא אדם אלא אב הטומאה)'; מאי? לאו 'מה מגעה לא מטמא אדם - אף משכבה לא מטמא
אדם' (וקשיא
לזעירי, דאמר משכבה ומושבה מטמא אדם אף לטמא בגדים)?
אמר רבא: ותסברא?: קל וחומר
הוא: ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל הניצול באוהל המת (כלי חרס ניצול באהל המת, דכתיב (במדבר יט,טו) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא [הוא]
- הא יש צמיד פתיל עליו טהור), אינו ניצול במעת לעת שבנדה (אם הסיט בתוך מעת לעת – טמא, כאילו הסיטתה לאחר
ראייתה, כדתניא בברייתא לקמן) - משכבות ומושבות, שאינן ניצולין באהל המת, אינו דין שאין ניצולין במעת
לעת שבנדה (שיטמאו
כמשכב נדה עצמה: אדם ובגדים שעליו)?
והא אבימי מבי חוזאי מתניתא
קאמר?
אימא '[מעת לעת שבנדה,] משכבה ומושבה
(נדה ו,א)
כמגע עצמה (כנגיעת עצמה): מה מגע עצמה מטמא אדם לטמא בגדים (כלומר: אדם הנוגע במשכבה
בתוך מעת לעת - כאילו נוגע בבשר נדה עצמה: שהוא ובגדים שעליו טמאים, דכתיב (ויקרא טו,יט) וכל הנוגע בה יטמא,
ותניא בתורת כהנים [קיצור ספרא מצורע פרק
זבים פרשתא ד משנה ט-י]:
'יכול לא יהא הנוגע בה מטמא בגדים במגע? קל וחומר: אם משכבה מטמא אדם לטמא בגדים,
היא עצמה לא כל שכן? אם כן למה נאמר כל הנוגע בה יטמא? -
שאינו חוזר ומטמא אדם וכלי חרס') - אף משכבה ומושבה (בתוך מעת לעת) מטמא אדם לטמא בגדים'.
תניא כוותיה דרבא [תוספתא נדה פ"ט מ"ד]: 'הרואה [כתם – הב"ח] דם - מטמאה מעת לעת; ומה היא מטמאה? - משכבות
ומושבות, אוכלין ומשקין, וכלי חרס המוקף צמיד פתיל (כלומר: אפילו הוא מוקף צמיד פתיל שאי
אפשר ליגע בתוכו - מטמאה אותו בהיסט: שהזב והנדה מטמאין כלי חרס בהיסט, מה שאין כן
בשאר טמאין, דכתיב (ויקרא טו,יב) וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר ותניא בתורת כהנים [ספרא שמיני פרשתא ז משנה יג]:
'יכול יטמא הזב כלי חרס מאחוריו במגע נאמר כאן [יגע] בו ונאמר להלן (ויקרא ו,כא)
וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר:
מה להלן מאוירו - אף כאן מאוירו; אם כן מה תלמוד לומר אשר יגע בו?'
והלא אויר כלי חרס טמא בלא נגיעה, כדקיימא לן ב'הכל שוחטין' (חולין כד.) 'תוכו
אף על פי שלא נגע בו'; אלא איזהו מגעו שהוא ככולו? - הוי אומר זה היסטו), ואינה מקולקלת למנינה (מקולקלת למנינה = אבדה פתח נדותה: שאילו היתה יודעת יום
ראייתה - תהא סופרת; אם תראה לאחר שבעה - שומרת יום כנגד יום, ואם תראה שלשה [ימים רצופים] תהא
זבה, אבל עכשיו שאינה יודעת יום ראייתה - אינה יודעת אימתי היא בתוך י"א יום
שבין נדה לנדה, והרי היא טועה. ואינה מקולקלת למנינה, דהא ודאי מהשתא הויא
פתח נדותה, וליום שמיני לראייתה יתחילו י"א יום שבין נדה לנדה, ורבנן לא גזור
מעת לעת אלא לטהרות, אבל גבי כתמים - לא ידעינן אימת נפיק מינה, ואינה מונה שבעה
ימים דקודם טבילה אלא משעה שראתה; וכן בכתם לסוף שבעה ימים טובלת וטהורה, אבל פתח
נדותה: לידע אימת מתחילין ימי זיבה - אבדה עד שתשב שבעה נקיים, כדתניא בערכין (דף ח.)) ואינה מטמאה את בועלה למפרע';
רבי עקיבא אומר: מטמא את
בועלה, ואינה מונה אלא משעה שראתה;
הרואה כתם מטמאה למפרע, ומה
היא מטמאה? - אוכלין ומשקין, משכבות ומושבות, וכלי חרס המוקף צמיד פתיל, ומקולקלת
למנינה, ומטמאה את בועלה, ואינה מונה אלא משעה שראתה; וזה וזה תולין: לא אוכלין
ולא שורפין'.
ורבא, (דפשיטא ליה בכלי חרס לעיל, וגמר משכבות מכלי
חרס - מאי שנא דפשיטא ליה בכלי חרס טפי ממשכב?) אי שמיע ליה מתניתא (דקתני כלי חרס) לימא מתניתא (וליפשוט מינה משכבה להדיא), ואי לא שמיע ליה מתניתא - קל וחומר מנא ליה (מכלי חרס? הא כלי חרס אכתי
לא קאמר ליה)?
לעולם שמיע ליה מתניתא, ואי
ממתניתא הוה אמינא '('למשכבות' דקתני - לטמא) או אדם או בגדים, אבל אדם ובגדים (שהאדם יטמא בגדיו שלא נגעו
במשכבות) – (אימא) לא', משום הכי קאמר קל וחומר (מכלי חרס, והכי קאמר: ומה כלי חרס שניצול באהל
המת אינו ניצול במעת לעת שבנדה מלטמא בהיסט כאילו ניסט מנדה עצמה – משכבות, שאין
נצולין באהל המת, אינו דין שאין נצולין במעת לעת שבנדה מלטמא כמשכב נדה גמורה)!
אמר רב הונא: מעת לעת שבנדה
לקדש, אבל לא לתרומה.
אי הכי ליתני גבי מעלות (בפרק 'חומר בקדש' (חגיגה כ:))?
כי קתני היכא דאית ליה דררא
דטומאה, אבל היכא דלית ליה דררא דטומאה לא קתני (מעת לעת ליכא דררא דטומאה, דהשתא הוא דחזאי,
אלא גזירה בעלמא הוא).
מיתיבי: 'מה היא מטמאה? -
אוכלין ומשקין' (היינו ברייתא דלעיל); מאי לאו בין דקדש בין דתרומה?
לא, דקדש (כגון שמן דמנחות ויין
דנסכים).
תא שמע (מתניתין היא (לקמן ד' יא.)): 'רבי יהודה אומר: אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה (אף בשעה שהם מסתלקות
ומסיימות לאכול תרומה - צריכות לבדוק)', והוינן בה: מאי דהוה הוה? - אמר רב חסדא: לא נצרכה אלא לתקן (דומיא ד'להכשיר' דאמר
לעיל: שחרית להכשיר טהרות של לילה כו') שירים שבפניה (שנגעה בהם, ומהניא לה הך בדיקה שאם תמצא עכשיו טהורה
לכשתבדוק ערבית כמשפטה ותמצא טמאה - לא תטמא למפרע אלא עד שעת בדיקתה, ולא תהא
התרומה בכלל טומאה דמפרע, שהרי בדקה לאחר העברתה)
(אלמא טומאת מפרע לתרומה נמי גזור)!
(ומשנינן:) רב הונא מתני (להא דרבי יהודה) '(שבדיקה זו באה) לישרוף שירים שבידיה (אם תמצא טמאה תשרפם): (וכגון) שבדקה עצמה (לאחר עברתה לאלתר) כשיעור וסת ([כשיעור וסת מפרש בפ"ב (לקמן יד:): 'משל
לשמש ועד שעומדין בצד המשקוף: ביציאת השמש נכנס העד'; ולשון 'וסת' היינו מיד;
מיד סמוך לנגיעה בדיקה: דאם תמצא טמאה - ודאי בשעת נגיעה נמי טמאה היתה: דאפילו
חולין נמי מטמו; ומצריך לה רבי יהודה בדיקה לתרומה כשיעור וסת: כי היכי דלא תיכול
תרומה טמאה לאחר זמן, אבל לתקן לא סבירא ליה לרב הונא, דכל כמה דלא בדקה - מיתקנא
וקיימא, דטומאת מפרע לא גזור ביה רבנן).
תא שמע: 'מעשה (באשה ילדה שעברו עליה שלש
עונות של שלשים יום שלא ראתה) ועשה רבי כרבי אליעזר (ואמר רבי אליעזר במתניתין (לקמן ז:) 'כל
אשה שעברו עליה שלש עונות - דיה שעתה', ופליגי רבנן עליה דאין דיה שעתה אלא
שעברו עליה שלש עונות מחמת זקנה סמוך לזקנתה); לאחר שנזכר (שלא יפה עשה) - אמר "כדי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו
(נדה ו,ב)
בשעת הדחק (שני בצורת היו ולא רצה
להפסיד טהרות)"; והוינן בה: מאי 'לאחר שנזכר'? אילימא לאחר שנזכר
דאין הלכה כרבי אליעזר אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כותיה? אלא <לאו> דלא
איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, וכיון שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה
(ובטלין
דברי היחיד, והתחיל להתחרט), (ו)אמר "כדי הוא רבי אליעזר לסמוך
עליו בשעת הדחק"; אי אמרת בשלמא לתרומה - היינו דהואי תרומה בימי רבי; אלא אי
אמרת לקדש - קדש בימי רבי מי הואי (כמה שנים היה אחר החורבן בסוף התנאים)?
כדעולא, דאמר עולא: חבריא
מדכן בגלילא (חבירים
שבגליל מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחות שמא יבנה בית המקדש בימיהם, ולעולם קדש
הוו; כך שמעתי ב'חומר בקדש', וכך היא שנויה) - הכא נמי בימי רבי.
תא שמע: 'מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות
של תרומה, ובין כל אחת ואחת מדיחה ידה במים - ובודקת; באחרונה בדקה ומצאה טמאה,
ובאת ושאלה את רבן גמליאל, ואמר לה: כולן טמאות (משום מעת לעת שבנדה). אמרה
לו: רבי! והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת! אמר לה: אם כן היא טמאה (משום פקידה לפקידה) וכולן טהורות.' קתני
מיהת 'ככרות של תרומה' [קשיא לרב הונא דאמר לעיל 'מעת לעת שבנדה לקדש, אבל
לא לתרומה']!?
מאי 'תרומה'? - תרומת לחמי
תודה (ארבע
חלות מארבעה מינין שבתודה נותנין לכהן, דכתיב (ויקרא ז,יד)
והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה
[לה' לכהן הזרק את דם השלמים לו
יהיה]).
'תרומת לחמי תודה'? באפיה מאי
בעיא (הא
ארבעים חלות בעי לה למיפא, והדר אפרושי ארבע לתרומה, וארבעין לא מיקרו תרומה)?
(ומשני:) דאפרשינהו בלישייהו (לעולם מאי 'תרומה'? - תרומת לחמי תודה; ודקאמר 'באפיה
מאי בעיא?' - כגון שהפריש לארבע מהארבעים חלות בעיסתן, ולאחר אפיית כולן שחט תודה
עליהן), וכי הא
דאמר רב טובי בר רב קטינא: 'לחמי תודה שאפאן ארבע חלות (עשר עשרונים של חמץ אפאן כולן בחלה אחת, ושלשה
עשרונות ושליש שבחלות מצה אפאן בחלה אחת, וכן של רקיקין, וכן של רבוכה) – יצא', והוינן בה: והא בעינן
ארבעים למצוה (במנחות
ילפינן לה בפרק 'התודה' (דף עו.), ואמאי יצא)? והא בעינן אפרושי תרומה מינייהו (אחת מכל מין, דהיינו אחת
מעשר, וכיון דליכא עשר - היאך יפריש)? וכי תימא דמפריש פרוסה מכל חד וחד (מכל חלה מעט לכהן), '(ויקרא
ז,יד) [והקריב ממנו] אחד [מכל קרבן לה' לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה]' - אמר רחמנא (ודרשינן במנחות (דף עז:)) שלא
יטול פרוסה (לתרומת
כהן)!?
ואמרינן דאפרשינהו בלישייהו (נטל אחד מעשר לתרומה, ותשע הנותרים לבעלים; מכל מין
ומין אפה בחלה אחת) - הכא נמי דאפרשינהו בלישייהו.
תא שמע: 'שוב מעשה בשפחה של רבן גמליאל שהיתה גפה חביות
של יין (סותמת
בטיט בידיה), ובין כל אחת ואחת מדיחה ידיה במים (מן הטיט), ובודקת, ובאחרונה בדקה ומצאה טמאה, ובאת ושאלה לרבן גמליאל, ואמר לה:
כולן טמאות. אמרה לו: והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת!? אמר לה: אם כן - היא
טמאה וכולן טהורות.'; אי אמרת בשלמא חדא דקדש
וחדא דתרומה היא, היינו דהדרה ושיילה; אלא אי אמרת אידי ואידי דקדש - למה לה למהדר
ולשייליה?
מעשה שהיה - בשתי שפחות היה.
לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב
הונא: מעת לעת שבנדה מטמאה בין לקדש ובין לתרומה;
ממאי?
מדלא קתני לה גבי מעלות.
אמר ליה רב נחמן: והא תני תנא
'לקדש אבל לא לתרומה' [כרב
הונא לעיל]!
קבלה מיניה (להך תיובתא) רב שמואל בר רב יצחק (מרב נחמן, ואוקמא להא
דקתני 'לקדש אבל לא לתרומה' - הכי קאמר:) בחולין שנעשו על טהרת קדש ולא בחולין שנעשו על טהרת תרומה (אבל בתרומה ממש נהגא).
תנן התם [חלה פ"ג מ"ב]: 'נולד לה (בעיסה) ספק טומאה: עד שלא גלגלה (גלגול בחולין זהו גמר מלאכה לחלה) - תעשה בטומאה (אם ירצה - יטמאנה ביד, דסוף סוף חלת ספק היא, ולא
תאכל), משגלגלה - תעשה בטהרה (בכלים טהורים, ואל יטמאנה ביד; ואף על פי דסוף
סוף חלתה אסורה - אסור לטמאה ביד הואיל ונגמרה מלאכתה לחלה אסור לגרום לה טומאה
ודאית, דכתיב [במדבר יח,ח] ואני נתתי לך את משמרת תרומותי,
ודרשינן בבכורות (דף לד.): שתי תרומות במשמע, טהורה ותלויה, ואמר קרא
שומרנה)';
'עד שלא גלגלה תעשה בטומאה'
- חולין נינהו, ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל;
'משגלגלה - תעשה בטהרה'
- חולין הטבולין לחלה - כחלה דמו, ואסור ללגרום טומאה לחלה.
תנא [תופסתא חלה פ"א מ"יא]:
(נדה ז,א)
'וחלתה תלויה (כשעשאה בטהרה משום ספק
הנולד לה ראשון): לא
אוכלין ולא שורפין; באיזה ספק אמרו (כלומר: באיזה ספק הוצרכו לומר חלתה תלויה)? - בספק חלה (בספק טומאה הנוהגת בחלה
ואינה נוהגת בחולין, כגון נשען, כדמפרש בסמוך: דטהור לבני הכנסת ואסור לתרומה)' (ואיצטריך לאשמועינן דאף על גב דלא נהגא בחולין
גרידא – הכא, כיון דטבולין לחלה, נהגא בהן);
מאי 'ספק חלה' (כלומר: מאי קאמר)?
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: שלא
תאמר בהוכחות שנינו (בספק טומאה מוכחת), כמו שני שבילין (אחד טמא ואחד טהור, ספק הלך בטמא ספק הלך
בטהור; והא ספקא היא דמהניא בחולין הטבולין לחלה, אבל טומאה שאינה מוכחת – לא, דהא
לא איצטריך לאשמועינן:) דהתם חולין גרידא נמי מטמו (דאפילו לחולין גרידא נמי
מהני לאוכל חולין בטהרה, הלכך מהניא נמי הכא) אלא (אפילו) בנשען (דהוי
ספק טומאה שאינה מוכחת), דתנן [זבים פ"ג מ"ב] (הואיל ותנן לקמן דמהניא
לתרומה - מהניא נמי לחולין הטבולין לחלה): 'זב וטהור שהיו פורקין מן החמור
או טוענין: בזמן שמשאן כבד – טמא (דשמא מתוך כובד המשא נשען זה על הטהור, ונמצא טהור
מסיטו או טהור ניסט עליו, וכתיב במרכב הזב (ויקרא טו,י) והנושא אותם - וכל
שכן זב בעצמו); משאן קל – טהור; וכולן (אפילו משא כבד) טהורין
לבני הכנסת (אוכלין חוליהן בטהרה: שאין זה היסט גמור, וכל שכן
שספק הוא) וטמאין לתרומה (מדרבנן ואפילו בספק)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2004 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol