דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף יד
(נדה יג,ב)
אמר אביי:
(נדה יד,א)
רוכבי גמלים (אבריהם מתחממים בבשר הגמל ומוציאים
זרע)
אסורין לאכול בתרומה.
תניא נמי הכי 'רוכבי גמלים כולם רשעים (כדאמר); הספנים כולם צדיקים (שדרים
בסכנה ולבם לאביהם שבשמים); החמרים מהן רשעים מהן צדיקים.'
איכא דאמרי: הא דמכף הא דלא מכף; ('דמכף'
- לשון 'אוכף של חמור': אם יש לו אוכף - ההאבר אינו מתחמם, שהעץ קשה הוא; ואם אין
לו אוכף מתחמם בבשר החמור, אבל דרך גמלים לרכוב בלא אוכף אלא במרדעת, ומתחמם.)
ואיכא דאמרי: הא דמטרטין (ירך
מכאן וירך מכאן ואברו מתחמם) הא דלא מטרטין (רוכב כאשה). ('מטרטין' - לשון מאזנים, כדאמרינן במנחות (דף פז.) 'וכי טורטני יכניס'.)
רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד (פניו למעלה, וגנות הוא, שפעמים שיתקשה אבר תוך שינתו ויתגלה, ועוד: שידיו
מונחות לו על אברו ומתחמם).
איני! והאמר רב יוסף: 'פרקדן לא יקרא קרית שמע' - קרית
שמע הוא דלא יקרא, הא מגנא שפיר דמי!
לענין מגנא, כי מצלי (מוטה
מעט על צדו) שפיר דמי; לענין קרית שמע - כי מצלי אסור (אלא
אם כן יושב או שוכב כולו על צדו).
והא רבי יוחנן מצלי וקרי קרית שמע?
שאני רבי יוחנן, דבעל בשר הוה.
משנה:
דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים, אחד לו ואחד לה (לקנח לאחר תשמיש); והצנועות מתקנות שלישי לתקן את הבית (כלומר: לבדוק לפני תשמיש ולהכין עצמה לבעלה; והוא הדין לכל הנשים, כדתנן
בפרק קמא (לעיל יא.) 'ובשעה שהיא עוברת לשמש את
ביתה'; והא דנקט 'צנועות' - כדמפרש בפרק קמא: 'צנועות, עד שבודקת בו לפני תשמיש
זה אין בודקת בו לפני תשמיש אחר').
נמצא על שלו (ואפילו לאחר זמן: ששהה לאחר בעילה
זמן ארוך קודם קינוח, בידוע שהיה דם בשעת תשמיש) - טמאין (שניהם טומאת שבעה, כדין בועל נדה, כדכתיב (ויקרא
טו,כד) ותהי נדתה עליו) וחייבין
קרבן;
נמצא על שלה אותיום (מיד
לאחר בעילה) - טמאין וחייבין בקרבן;
נמצא על שלה לאחר זמן (לאחר
'אותיום') - טמאין
מספק (שניהם שבעה ימים, ומיהו טומאת ספק הוא: לתלות אבל לא לשרוף)
ופטורים מן הקרבן.
איזהו 'אחר זמן'?
כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה (פניה
שלמטה),
ואחר כך (כלומר: שהתה יותר מכשיעור הזה 'אחר
אחר' הוא זה) מטמאה מעת לעת (טהרות ואדם במגע - טומאת ערב;
ומדרבנן, כדין מעת לעת דאמר בפרק קמא; ומה היא מטמאה? - משכבה ומושבה; וכיון דעושה
משכב ומושב לטמא אדם - כל שכן דהיא עצמה מטמאה אדם), ואינה
מטמאה את בועלה (טומאת שבעה ימים).
רבי עקיבא אומר: אף מטמאה את בועלה. (רבי עקיבא לטעמיה, דאמר: כל מעת לעת מטמאה את בועלה מספק טומאת שבעה בפרק
קמא (לעיל ו.).)
מודים חכמים לרבי עקיבא ברואה כתם שמטמאה את בועלה.
גמרא:
וניחוש דלמא דם מאכולת (כינה) הוא
(ואמאי טמאין ודאי לשרוף תרומה ולהתחייב בקרבן ודאי? להוי ספק לתלות תרומה
ולהביא אשם תלוי, ולא חטאת: דדלמא דם מאכולת הוא שהיה באותו מקום באשה, וכשבָעַל
נדבק בו)?
אמר רבי זירא: אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת (דודאי אין שם מאכולת ודם ודאי מגופה אתיא).
ואיכא דאמרי: דחוק הוא אצל מאכולת (שאין מאכולת יכולה ליכנס שם).
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דאשתכח מאכולת רצופה (מעוכה
על העד, רחוק מן הדם קצת); להך לישנא דאמר 'בדוק הוא', הא - מעלמא אתאי (ללישנא דבדוק, כיון דקים להו לרבנן דאין שם מאכולת - ודאי דם מגופה הוא,
שהרי העד היה בדוק לה קודם הקינוח, ומאכולת מעלמא הואי התם בעד, שהיא רצופה);
להך לישנא דאמר 'דחוק הוא', אימא שמש רצפה (איכא לספוקי שמא האי דם – ממאכולת,
ומתוך שדחוק הוא - מעכה השמש בשעת תשמיש)!
אתמר: בדקה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה, ולמחר מצאה עליה (על הירך) דם: אמר רב: טמאה נדה (טומאה
ודאית: דכיון דהעד בדוק לה שלא היה בו דם קודם בדיקה, ודאי מגופה אתאי על העד,
ומשם הוטח בירכה, ולא אמרינן 'דלמא מעלמא אתא על ירכה וספק טומאה היא').
אמר ליה רב שימי בר חייא: והא 'חוששת' אמרת לן!?
איתמר נמי אמר שמואל: טמאה נדה;
וכן מורין בי מדרשא: טמאה נדה.
אתמר: בדקה בעד שאינו בדוק לה, והניחתו בקופסא, ולמחר
מצאה עליו דם (על העד, ואיכא לספוקי דלמא מקמי הכי הוה ביה) (להכי לא נקט הכא 'טחתו בירכה', דאם כן הוו להו תרי ספיקי לקולא: חדא דלמא
לאו מן העד הוטח על ירכה, ואפילו אם תימצי לומר מן העד אתא, דלמא כיון דאינו בדוק
- מקמי הכי הוה):
אמר רב יוסף: כל ימיו של רבי חייא טימא, ולעת זקנתו טיהר.
איבעיא להו: היכי קאמר 'כל ימיו טימא' - משום נדה (טומאה ודאית: דכיון דחזקת דמים שם - לא מספקינן במקמי הכי),
ולעת זקנתו טיהר משום נדה וטימא משום כתם (כלומר: טומאת ספק, ותולין)? או
דלמא כל ימיו טימא משום כתם, ולעת זקנתו טיהר מולא כלום?
תא שמע, דתניא: ' בדקה בעד שאינו בדוק לה* והניחתו
בקופסא, ולמחר מצאה עליו דם: רבי אומר: טמאה משום נדה, ורבי חייא אמר: טמאה משום
כתם.
* תוספות ד"ה בעד שאינו בדוק לה.
נראה לפרש דידעה שהיה נקי לפני יום או יומים,
ועתה בשעת בדיקה נטלתו ממקום המוצנע ולא בדקה העד;
אבל אין נראה לפרש שלא היה בדוק מעולם:
דבהא לא היה רבי מחזיק טומאה ודאי!
(נדה יד,ב)
אמר לו רבי חייא: אי אתה מודה שצריכה 'כגריס ועוד' (כשיעור שאר כתמים: שאין מטמאין אלא בכגריס ועוד, כדאמרינן ב'הרואה כתם' (לקמן
דף נח:): דעד כגריס יכולה לתלות ולומר דם מאכולת הוא)?
אמר לו: אבל (הן באמת).
אמר לו (רבי חייא): אם כן אף
אתה עשיתו כתם' (נוהג אתה בו דין כתם דשיעורו כגריס
ועוד, ובפחות מכאן לאו כלום; הלכך טומאתו נמי ספק: דאי ודאי ראיה הואי מגופה,
כדקאמרת, האמר בפרק 'יוצא דופן' (לקמן דף מ.)
אפילו כעין החרדל ובפחות מכן)!?
ורבי סבר בעינן כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת (דכיון דאינו בדוק לה, כל כמה דליכא כגריס ועוד - הוה לה לספוקי בדם מאכולת
קודם בדיקה), וכיון דנפק לה מדם מאכולת - ודאי מגופה אתא.
מאי לאו בזקנותו קאי (מדפליג
עליה, דרבי - רביה), הא בילדותו טימא משום נדה?
שמע מינה.
משתבח ליה רבי לרבי ישמעאל ברבי יוסי ברבי חמא בר ביסא
דאדם גדול הוא; אמר לו: לכשיבא לידך הביאהו לידי.
כי אתא - אמר ליה (רבי ישמעאל לרבי חמא):
בעי מינאי מילתא.
בעא מיניה: בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא, ולמחר
מצאה עליו דם – מהו?
אמר לו: כדברי אבא אימא לך (רבי
יוסי) או
כדברי רבי אימא לך? (ולקמן תני פלוגתייהו בשמעתין.)
אמר ליה: כדברי רבי אימא לי.
אמר רבי ישמעאל: זהו שאומרין עליו דאדם גדול הוא? היאך
מניחין דברי הרב ושומעין דברי התלמיד?
ורבי חמא בר ביסא סבר: רבי ריש מתיבתא הוא, ושכיחי רבנן
קמיה ומחדדי שמעתתיה.
מאי 'רבי' ומאי 'רבי יוסי'?
אמר רב אדא בר מתנא: תנא 'רבי מטמא ורבי יוסי מטהר'; ואמר
רבי זירא: כשטימא רבי - כרבי מאיר, וכשטיהר - רבי יוסי לעצמו טיהר (לטעמיה אזיל, דאמר נמי הכי בדוכתא אחריתי (לקמן דף
נט:)),
דתנן [נדה פ"ט מ"א]: 'האשה שהיתה עושה צרכיה (מטילה מים) וראתה דם:
רבי מאיר אומר: אם עומדת – טמאה (דכיון דדחוקה היא - הדור מי רגלים
למקור ואייתי דם; והכי מפרש בפרק 'האשה' (שם)), אם יושבת – טהורה (דממקום מי רגלים הוא בא, ואין טמא
אלא דם המקור; ומדקאמר רבי מאיר 'עומדת טמאה' ואף על גב דאיכא לספוקינהו
במקום מי רגלים, כיון דרגלים לדבר: דדחיק לה עלמא וחזקת דמים מן המקור מיטמיא -
הכי נמי מיטמיא); רבי יוסי
אומר: בין כך ובין כך טהורה'.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: והא אמר רבי יוסי ברבי
חנינא: כשטימא רבי מאיר, לא טימא אלא משום כתם (טומאת
ספק: לתלות), ואילו רבי משום נדה קאמר (לעיל
טימא משום נדה, דקתני 'רבי אומר טמאה נדה')!?
אמר ליה: אנן הכי קאמרינן: כי איתמר ההיא (דרבי יוסי בר חנינא) – 'משום נדה' איתמר.
נמצא על שלה אותיום טמאין [טמאין וחייבין בקרבן]:
תנו רבנן: 'איזהו שיעור וסת? - משל לשמש ועד שעומדין
בצד המשקוף ביציאת שמש נכנס עד'; הוי וסת שאמרו (לחייבה
בחטאת) -
לקינוח (מבחוץ), אבל לא לבדיקה (מבפנים, דאם כן שהתה יותר מכשיעור,
ואין כאן אלא טומאת ספק - ואשם תלוי).
נמצא על שלה לאחר זמן [טמאין מספק ופטורים מן הקרבן]:
תנא (אנמצא לאחר אותיום קאי, דקתני
במתניתין 'ופטורין מן הקרבן'): וחייבין אשם תלוי;
ותנא דידן מאי טעמא?
בעינן חתיכה משתי חתיכות (דכתיב
באשם תלוי (ויקרא ה,יז) אחת מכל מצות ה', וקסבר יש אם למקרא: מצווֹת קרינן, הילכך בעינן שתים: אחת של איסור ואחת
של היתר, ואכל אחת ואינו יודע איזהו אכל: [כגון] אשתו ואחותו עמו בבית, ובא
על אחת מהן, כסבור אשתו היא, ונודע ששתיהן היו במטה ואינו יודע על איזהו מהן בא;
אבל הכא - חדא חתיכה היא, ספק שריא ספק אסורה, ותנא ברא סבר יש אם למסורת; והכי
פליגי במסכת כריתות (דף יז:)).
איזהו אחר זמן [כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה]:
ורמינהי: 'איזהו 'אחר זמן'? - פירש רבי אלעזר ברבי
צדוק: כדי שתושיט ידה (ועודה במטה) תחת הכר או
תחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו' (הא
כדי שתרד - שיעורא רבה, ואינה מטמאה את בועלה אלא כשאר מגע: מעת לעת)!?
אמר רב חסדא: מאי 'אחר' (דקתני
במתניתין 'איזהו אחר זמן כדי שתרד' - לאו אאחר אותיום קאי, דטמאים מספק, אלא איזהו
אחר זמן שהוא אחר אותו שלאחר אותיום: שאינה מטמאה את בועלה לרבנן אלא לרבי עקיבא?)? -
אחר אחר [אחר ה'אחר' של הברייתא].
והא קתני עלה 'נמצא על שלה לאחר זמן טמאין מספק
ופטורין מן הקרבן; איזהו 'אחר זמן'? - כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה' (אלמא אטמאין מספק קאי, משום שמטמאה את בועלה אפילו לרבנן)?
הכי קאמר (חסורי מחסרא והכי קתני):
איזהו 'אחר זמן' (שהן טמאין מספק)? - כדי
שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו; (אבל)
וכדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה - מחלוקת רבי עקיבא וחכמים (מטמאה
מעת לעת ואינה מטמאה את בועלה; רבי עקיבא אומר: מטמאה את בועלה ואפילו כל מעת לעת).
והא 'אחר כך' קתני (דקתני
במתניתין 'ואח"כ מטמאה מעת לעת, ואינה מטמאה כו' - אלמא כששהתה יותר מכדי
שתרד - הוא דפליגי, אבל בכדי שתרד טמאה אפילו לרבה, וקשיא ברייתא דכדי שתושיט)?
הכי קאמר: '(האי שיעורא דכדי שתרד -)
וזהו אחר כך שנחלקו רבי עקיבא וחכמים'.
רב אשי אמר: אידי ואידי חד שיעורא הוא; עד בידה (שאינה צריכה להושיט ידה תחת הכר) = (הוי
שיעורא) כדי
שתרד מן המטה ותדיח את פניה (באותו עד); אין עד
בידה (דבעיא להושיט ידה תחת הכר) - כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת
הכסת ותטול עד ותבדוק בו (ועודה במטה; ולרב חסדא אפילו עד
בידה נפיש 'כדי שתרד' מ'כדי שתושיט', הילכך 'אחר אחר' הוא).
מיתיבי: 'איזהו 'אחר זמן'?
דבר זה שאל רבי אלעזר ברבי צדוק לפני
חכמים באושא, ואמר להם:
(נדה טו,א)
שמא כרבי עקיבא
אתם אומרים, שמטמאה את בועלה (כל מעת לעת, ואין לכם שיעור בדבר
אלא מעת לעת)?
אמרו לו: לא
שמענו (את שיעורו, וכרבי עקיבא לא סבירא לן).
אמר להם: כך
פרשו חכמים ביבנה: לא שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה (אלא כדי שתשב ותבדוק ועודה במטה);
'תוך זמן' הוא זה, וטמאין מספק (דהיינו אחר אותיום, כרב
חסדא) ופטורין מקרבן וחייבין באשם תלוי;
שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה (דנפיש שיעוריה) – 'אחר הזמן' (כלומר 'אחר אחר') הוא זה, וכן כששהתה מעת לעת ומפקידה
לפקידה (כלומר: כשיעור הזה ומכאן ולהלן) - בועלה מטמא משום מגע (כל
מעת לעת של בעילה - אם בדקה ומצאתה טמאה - בועלה מטמאה משום נוגע במעת לעת בנדה
טומאת ערב, וספק מדרבנן לתלות)
ואינו מטמא משום בועל (משום בועל נדה טומאת שבעה, ואפילו
לתלות).
רבי עקיבא
אומר: אף מטמא משום בועל.
רבי יהודה
בנו של רבן יוחנן בן זכאי אומר: בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת. (לקמן מפרש לה.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol