דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף יז
(נדה טז,ב)
אמר רבי שמעון בן יוחאי: ארבעה דברים הקב"ה שונאן
ואני איני אוהבן: הנכנס לביתו פתאום – ואין צריך לומר לבית חבירו, והאוחז באמה
ומשתין מים,
(נדה יז,א)
ומשתין מים ערום לפני מטתו, והמשמש מטתו בפני כל חי[1].
אמר ליה רב יהודה לשמואל: ואפילו לפני עכברים?
אמר ליה: שיננא! לא! אלא כגון של בית פלוני שמשמשין
מטותיהן בפני עבדיהם ושפחותיהם.
ואינהו מאי דרוש?
(בראשית כב,ה) [ויאמר אברהם אל נעריו]
שבו לכם פה עם החמור [ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם] עם
הדומה לחמור.
רבה בר רב הונא מקרקש זגי דכילתא (פעמונים
התלויים בכילה שסביב מטתו מקשקשן בעת תשמיש, לסור בני ביתו משם);
אביי באלי דידבי (מגרש הזבובים שלא לשמש מטתו בפני
כל חי);
רבא באלי פרוחי (יתושים).
תוספות
ד"ה מקרקש זגי. פ"ה פעמונים התלוים בכילה להוציא ממנו בני ביתו;
וקשה
לר"ת דאין זה מדת צניעות?
ונראה
לו כגירסת ר"ח והערוך [ערך גזח'] 'מקרקש גזי' – זבובים, דאמר בבכורות [דף
ז:] דבש הגזין והצירעין, והוי דומיא דאביי דבלי דידבי ורב דבלי
פרוחי.
אמר רבי שמעון בן יוחי: חמשה דברים הן שהעושה אותן מתחייב
בנפשו (כלומר: הוא גורם לעצמו) ודמו בראשו (נענש
על עצמו, וחובת דמו נדרשת ממנו לאחר מיתתו; וראיה לדבר ודמו
בראשנו דמרגלים (יהושע ב,יט):
חובת דמו יהא מוטל בראשנו): האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה, והשותה משקין
מזוגין שעבר עליהן הלילה ('שעבר עליהם הלילה' - אכולהו קאי:
אשום ובצל ומשקין), והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים,
והמקיז דם ומשמש מטתו.
'האוכל שום קלוף כו'
ואף על גב
דמנחי בסילתא (סל) ומציירי וחתימי - רוח רעה (כמדת הלצים שקורין גרמנטי"ר [NECROMANCER]: האוחזים את העיניים) שורה עליהן;
ולא אמרן אלא דלא שייר בהן עיקרן (שערות שבראש השום והבצל) או
קליפתן, אבל שייר בהן עיקרן או קליפתן - לית לן בה.
'והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה'
אמר רב יהודה
אמר שמואל: והוא שלנו בכלי מתכות.
אמר רב פפא: וכלי
נתר ככלי מתכות דמו.
וכן אמר רבי
יוחנן: והוא שלנו בכלי מתכות, וכלי נתר ככלי מתכות דמו.
'והלן בבית הקברות' -
כדי שתשרה
עליו רוח טומאה; זימנין דמסכנין ליה.
'והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים'
מפני שאשה
מעוברת עוברת עליהן ומפלת;
ולא אמרן אלא
דשקיל בגנוסטרי (מספרים);
ולא אמרן אלא
דשקיל דידיה ודכרעיה;
ולא אמרן אלא
דלא גז מידי בתרייהו, אבל גז מידי בתרייהו - לית לן בה;
ולא היא:
לכולה מילתא חיישינן!
תנו רבנן: 'שלשה דברים נאמרו בצפרנים: שורפן – חסיד;
קוברן – צדיק (חסיד עדיף מצדיק: כשקוברן איכא למיחש
דהדרי ומגלו); זורקן – רשע'.
'והמקיז דם ומשמש מטתו':
דאמר מר: מקיז דם ומשמש מטתו - הויין לו בנים ויתקין (חלשים); הקיזו שניהם ושמשו הויין לו בנים בעלי ראתן (חלשים יותר מדאי, שיש להם שרץ במוחם כדאמר בכתובות עז: [ראתן – רשאן, חילוף
ש-ת, כמו בעברית שור- בארמית תור]).
אמר רב: ולא אמרן אלא דלא טעים מידי, אבל טעים מידי לית
לן בה.
אמר רב חסדא: אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום, שנאמר (ויקרא
יט,יח) [לא תקם ולא תטר את בני עמך] ואהבת לרעך כמוך [אני
ה'].
מאי משמע?
אמר אביי: שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו.
אמר רב הונא: ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום.
אמר רבא: ואם היה בית אפל – מותר; ותלמיד חכם (דידע לאצטנועי נפשיה) מאפיל בכסותו ומשמש.
תנן: 'או תשמש לאור הנר'?
אימא 'תבדוק לאור הנר'.
תא שמע: 'אף על פי שאמרו "המשמש מטתו לאור הנר
הרי זה מגונה"'!? (כדאיתא בברייתא דלעיל בריש שמעתין,
ומסקנא 'או תשמש לאור הנר'; אלמא מגונה הוא דהוי, אבל איסורא ליכא מדקתני 'או
תשמש'; והשתא ליכא למימר 'תבדוק', דאם כן מאי 'אף על פי שאמרו כו'?)
אימא 'הבודק מטתו לאור הנר הרי זה מגונה' (משום דלא מיבדיק שפיר; אפילו הכי או תביא שני עדים לכל תשמיש או תבדוק
לאור הנר).
תא שמע: 'ושל בית מונבז המלך היו עושין שלשה דברים
ומזכירין אותן לשבח: היו משמשין מטותיהם ביום, ובודקין מטותיהם במילא פרהבא (קוטו"ן; מתוך שהוא לבן - נראית בו טיפה כחרדל; לישנא אחרינא: צמר נקי
ורך),
ונוהגין טומאה וטהרה בשלגים.' קתני מיהא 'משמשין מטותיהן ביום'!?
אימא 'בודקין מטותיהם ביום'; הכי נמי מסתברא, דאי סלקא
דעתא משמשין - מזכירין אותן לשבח (בתמיה: נהי אי הוה מותר בעלמא הוה
תמיה לן, וכל שכן שמזכירין לשבח! ומה הוא שבחן)?
אין הכי נמי, דאגב דאיכא אונס שינה - מגניא באפיה (מתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאווה לה כל כך ומשמש לקיום מצות עונה בעלמא,
או לרצותה, ולבו קץ בה; והוא מבני תשע מדות דאמרו בנדרים (דף כ:)).
'ובודקין מטותיהן במילא פרהבא'
- מסייע ליה
לשמואל, דאמר שמואל: אֵין בודקין את המטה אלא בפקולין (קוטו"ן) או
בצמר נקי ורך.
אמר רב: היינו דכי הואי התם (בארץ
ישראל),
בערבי שבתות הוו אמרי: 'מאן בעי פקולי בנהמא' ולא ידענא מאי קאמרי. (בערבי שבתות = זמן עונת פרושים ותלמידי חכמים: מערב שבת לערב שבת.) [נהמא = לחם, כמו כי אם את הלחם אשר הוא אוכל
[בראשית לט,ו]]
אמר רבא: הני שחקי דכיתנא (בגדים
בלויין של פשתן) מעלי לבדיקה.
איני! והא תנא דבי מנשה: 'אין בודקין את המטה לא בעד
אדום ולא בעד שחור ולא בפשתן (שאינו לבן ואין דם ניכר יפה) אלא
בפקולין או בצמר נקי ורך (אלא בעד לבן)'!?
לא קשיא: הא בכיתנא, הא במאני דכיתנא;
ואיבעית אימא: הא והא במאני דכיתנא, הא בחדתי הא בשחקי (שחקים לבנים יותר מן החדשים).
'נוהגין טומאה וטהרה בשלגין'
תנן התם [תוספתא טהרות פ"ב מ"ג;
ובתוספתא שלנו חסר, אך מובא בר"ש טהרות פ"ג מ"ב]: 'שלג
אינו לא אוכל ולא משקה; חישב עליו לאכילה - אינו מטמא טומאת אוכלין; למשקה - מטמא
טומאת משקין (דקרוב הוא להיות משקה יותר מאוכל);
נטמא מקצתו - לא נטמא כולו (דאינו חבור, אלא כל קורט בפני עצמו
חשוב, ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה); נטהר מקצתו (כגון חישב עליו למשקה, ונטמא טומאת משקין - סלקא ליה השקה במקוה כשאר מים,
ולא משום טבילה: דאין אוכל ומשקה נטהרין במקוה, דלא כתיב טבילה אלא באדם וכלי, אבל
יין ולא שום משקה - אין להם טהרה אלא מים, ומשום זריעה: דכי משיק להו - הוו להו
חבור מים שבכלי עם מי המקוה, ובטילו להו גבייהו, כדתנן (תרומות
פ"ט מ"ז) 'שתילי תרומה שנטמאו ושתלן
טהרו מלטמא', אלמא מטהרא להו זריעה, ומים במים זו היא זריעתן; נטהר מקצתו =
שלא נגעו המים אלא בפי הכלי) - נטהר כולו'.
הא - גופא קשיא: אמרת 'נטמא מקצתו לא נטמא כולו'
והדר תני 'נטהר מקצתו נטהר כולו' למימרא דנטמא כולו (ומדקתני
'נטהר כולו' מכלל דטמא כולו, והיכי משכחת לה דנגעה טומאה בכולו)!?
אמר אביי: כגון שהעבירו (לשלג) על
אויר תנור (ושרץ בתוכו דנטמא מאויר כלי חרס), דהתורה
העידה על כלי חרס (כל אשר בתוכו יטמא (ויקרא
יא,לג))
(נדה יז,ב)
אפילו מלא חרדל (שאין נוגע בתנור אלא גרגרין שאצל
הדפנות, ואפילו הכי כולו טמא מן האויר).
משנה:
משל משלו חכמים באשה: החדר והפרוזדור והעלייה (בגמרא מפרש היכי קיימי); דם החדר טמא (והיינו 'מקור'), דם העלייה טהור; נמצא בפרוזדור - ספקו
טמא (מספק טמא טומאה ודאית), לפי
שחזקתו מן המקור (במקור
מחזקינן ליה, ולא אמרינן מעלייה אתא; ודמים דעלייה טהורין, דמפרוזדור לא אתי דם
אלא דמי חדר; ודמי עלייה פעמים שהן נכנסין לפרוזדור).
גמרא:
רמי בר שמואל ורב יצחק בריה דרב יהודה תנו נדה בי רב הונא; אשכחינהו רבה בר
רב הונא דיתבי וקאמרי: החדר מבפנים והפרוזדור מבחוץ (שניהם זה אצל זה, בעובי גופה: חדר לצד אחוריה ופרוזדור לפניה, וכותלי רחם
למטה באמצע פרוזדור, ודרך שם דמים יוצאים) ועלייה בנויה על שתיהן, ולול פתוח בין
עלייה לפרוזדור (ודמי
עלייה באין לפרוזדור דרך הלול); נמצא (בפרוזדור) מן הלול ולפנים (לצד החדר) - ספקו טמא (דאי מעלייה אתא - מן הלול ולחוץ איבעי ליה לאשתכוחי, דהא כי נחית מן הלול
לפרוזדור - כלפי חוץ הוא יורד, ויוצא דרך יציאה, ואינו חוזר לצד אחוריה; ולקמן
פריך: ודאי טמא הוי, ואמאי קתני 'ספקו טמא'? ספקו טמא ולא ודאי, מדקתני [כאן] 'מן הלול ולחוץ ספקו טהור'); מן הלול ולחוץ - ספקו טהור.
אתא ואמר ליה לאבוה: 'ספקו טמא' אמרת לן מר, והא אנן 'שחזקתו מן המקור'
תנן (מדקתני 'חזקתו' - מכלל דטומאה
ודאית קאמר, ובמאי מוקמת לה? לא מן הלול ולפנים ולא מן הלול ולחוץ, דלדידך ליכא
טומאה ודאית)!?
[##
מדוע הקשה רבה בר רב הונא על לשון המימרא של רמי בר שמואל ורב יצחק בריה דרב
יהודה? הרי גם במשנה נאמר 'נמצא בפרוזדור ספקו טמא, לפי שחזקתו
מן המקור' – היה לו להקשות על המשנה! אם לא שאל נראה
שמילים אלה לא היו בגירסתו של רבה בר
רב הונא, אלא היה כתוב 'נמצא בפרוזדור - טמא, לפי שחזקתו מן
המקור'!]
אמר ליה: אנא - הכי קאמינא: מן הלול ולפנים ודאי טמא (ומתניתין - מן הלול ולפנים), מן הלול ולחוץ ספקו טמא (לתלות: שהרי שני דמים יוצאין דרך שם: דמי החדר ודמי
העלייה, ולא ידעינן מהֵי אתא; ואף על גב דאיכא לאחזוקי בדם עלייה, דאי מחדר אתא -
לא הוה אזיל בפרוזדור עד מן הלול ולחוץ, דהוה נפיק ליה ונחית דרך יציאת פתח
פרוזדור - אפילו הכי מטמאינן לה מספקא: דילמא שחתה ונפלה על פניה ונשתרבב הדם בכל
הפרוזדור ובא מצד אחוריה לצד פניה כשיצא מן החדר).
אמר אביי: מאי שנא מן הלול ולחוץ דספקו טמא (ולא אמרינן ודאי טהור)? - דדלמא שחתה, ומחדר אתא; מן הלול
ולפנים נמי אימא 'אזדקרה (נזקפה
לצד אחוריה כגון פרקדנית שקורין שובינ"א, ואיכא למימר) ומעלייה אתא (מעלייה נחית לפרוזדור, והא דלא נפיק ונחית מפרוזדור
דרך פתח בית הרחם וחזר לצד החדר - משום זקיפה הוא, וכיון דאיכא לאחזוקי הכי והכי,
הוי ספק ולא ודאי)'?
אלא אמר אביי: אי בתר חששא אזלת (דלא
מחזקת ליה לדם כמנהגו והילוכו, אלא באת לחוש לקורות הנולדות, כגון שחתה) - אידי
ואידי ספק הוא (דכי היכי דמספקא מן הלול ולחוץ
דלמא שחתה - איכא לספוקי נמי מן הלול ולפנים, דלמא אזדקרה), ואי בתר חזקה אזלת (דמחזקת ליה לדם כמנהג הילוכו ולא חיישינן לאימור
'שחתה' ולאימור 'אזדקרה') - מן הלול ולפנים ודאי טמא (דודאי מחדר אתא, דאי מעלייה אתא - מן הלול ולחוץ איבעי
ליה לאשתכוחי! ומתניתין, דקתני 'שחזקתו מן המקור' - נמי מן הלול ולפנים), מן הלול
ולחוץ ודאי טהור (ולא
אמרינן: אימור שחתה והוה ליה ספק לתלות, אלא כמנהג מחזקינן ליה ודאי טהור).
תני רבי חייא: דם הנמצא בפרוזדור - חייבין עליו על ביאת מקדש (אם נכנסה למקדש, דודאי טמאה) ושורפין עליו את התרומה (ולקמן מפרש אי מן הלול ולפנים אי לחוץ);
ורב קטינא אמר: אין חייבין עליו על ביאת מקדש (אבל איסורא איכא) ואין שורפין עליו את התרומה (אלמא ספק הוא).
[## רבי חייא ורב קטינא לא
הזכירו לול וגם המשנה לא הכירה לול; וניתן לומר במשנה וברייתות אלה שהעליה היא השלפוחית;
ויש אומרים שהיתה מחלה שגרמה לכיב שיצר את הלול בין הצנור היוצא מהשלפוחית לבין
הלידן.]
להך לישנא דאמר אביי 'אי בתר חששא אזלת' (אידי ואידי ספקא הוא) - מסייע ליה לרב קטינא (דאמר ספקא הוא, ומוקמינן בין מן הלול ולפנים בין מן
הלול ולחוץ) ופליגא דרבי חייא (דהא
על כרחיך לאביי להאי לישנא ליכא טומאה ודאי, לא שנא לפנים לא שנא לחוץ, לא שנא בגג
לא שנא בקרקעית: דכיון דתלי טעמא בחששא - בכולהו איכא לספוקי הכי והכי); להך לישנא
דאמרת 'אי בתר חזקה אזלת' - מסייע ליה לרבי חייא (ומתוקמא במן הלול ולפנים)
(נדה יח,א)
ופליגא דרב קטינא (דהא
להאי לישנא ליכא טומאת ספק: דכיון דתלי טעמא בחזקה - לא שנא גג לא שנא קרקע, מן
הלול ולפנים טמא ודאי, מן הלול ולחוץ טהור ודאי);
לרב הונא (דאמר ליה לבריה 'מן הלול ולפנים',
ודאי מן הלול ולחוץ ספקא) לא פליגי (לא דרבי חייא ולא דרב קטינא עליה, ואהדדי נמי לא פליגי): כאן (דרבי חייא) מן הלול ולפנים כאן (דרב קטינא) מן הלול ולחוץ;
אלא לרמי בר שמואל ולרב יצחק בריה דרב יהודה, דאמרי מן הלול ולחוץ ספקו טהור
מן הלול ולפנים ספקו טמא, (על
כרחך) הני (מתניתא
דרבי חייא ודרב קטינא) במאי מתוקמא? מן הלול ולפנים (דהא מן הלול ולחוץ - אפילו ספקא ליכא, דהא 'טהור'
קאמרינן! ודרב קטינא קיימא כוותייהו); (אלא רבי חייא דאמר טומאה ודאית) לימא פליגא דרבי חייא (דלדידהו ליכא טומאה ודאית)?
(ומשנינן:) לא קשיא (לא פליגי הא דרבי חייא, דאמר ודאי במן הלול ולפנים): כאן
כשנמצא בקרקע פרוזדור (דהיינו
כדרך יציאתו מן החדר) וכאן (ודרמי ורב יצחק דאמרי ספק טמא) שנמצא בגג פרוזדור (שקרוב לעלייה). (ולעולם בתר חזקה אזלי, ומודו בקרקע פרוזדור במתניתא וכדרבי חייא, אבל בגגו
במן הלול ולפנים - על כרחך יצא זה ממנהג הילוכו, דהבא מן החדר היה לו לימצא בקרקע
פרוזדור, שהחדר נמוך ושוה לפרוזדור, ואם מן העלייה בא - הוה לו לימצא מן הלול
ולחוץ! הלכך איכא למיתליה בתרי ספיקי: דילמא מעלייה אתא לפרוזדור ואזדקרה, או מחדר
אתא לפרוזדור ועל ידי שנזדקרה עלה הדם מלמטה למעלה;
כיון דרמי [בר שמואל] ורב יצחק [בתחילת
הגמרא] לא יהבי טעמא למילתייהו איכא לאוקמי בשינוי, אבל
לאביי ללישנא דבתר חששא - ליכא לשנויי הכי, ופליג דרבי חייא עליה: דכיון דאביי תלי
טעמא בחששא, וכל היכא דאיכא למיחש להאי ולהאי משוי ליה ספק, אפילו בקרקע פרוזדור
איכא לספוקי בחדר ולעלייה, הילכך דרבי חייא פליג עליה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol