דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף יט
(נדה יח,ב)
אלא למעוטי רובא דרבי יהודה (דאף
על גב דאמר זיל בתר רובא - הכי גמר לה רבי יוחנן דטמא, דקאמר רבי יהודה - לתלות
קאמר, ולא לשרוף), דתנן [נדה
פ"ג מ"א]: 'המפלת חתיכה (בלא
צורה) אם יש עמה דם – טמאה (האשה טמאה כשאר נדה, ולא משום לידה: דלאו ולד הוא), ואם לאו – טהורה; רבי יהודה
אומר: בין כך ובין כך טמאה', ואמר רב יהודה אמר שמואל: לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של
ארבע מיני דמים (שהחתיכה
מארבע מראות דם טמא השנויין במתניתין [להלן דף יט,א], ואף על גב דחמשה תנן,
שחור - אדום הוא, אלא שלקה: דכיון דמראה דם טמא יש בה - אמרינן כולו דם הוא, וטמאה
נדה; ורבנן סברי: אין זה דם אלא בשר), אבל שאר מיני דמים (כגון ירוק ולבן שטהורין הן) – טהורה; ורבי יוחנן אמר: של
ארבע מיני דמים דברי הכל טמאה, ושל שאר דמים דברי הכל טהורה; לא נחלקו אלא כשהפילה
(נדה יט,א)
ואינה יודעת מה הפילה (שאבדה
החתיכה קודם שבאה לפנינו); רבי יהודה סבר: זיל בתר רוב חתיכות, ורוב
חתיכות של ארבע מיני דמים הויין, ורבנן סברי: 'זיל בתר רוב חתיכות' לא אמרינן (דלא סבירא להו רוב חתיכות של ארבעה מיני דמים,
ואשמועינן רבי יוחנן לעיל: בשלשה מקומות הלכו אחר הרוב ותו לא, למעוטי הא רובא
דרבי יהודה, דלרבי יהודה דאזיל בתר רובא - לא כודאי משוית ליה לשרוף על מגעה את
התרומה).
משנה:
חמשה דמים טמאים באשה: האדום, והשחור, וכקרן כרכום (כזוית גן שכרכום גדל בו), וכמימי אדמה (לקמן מפרש לה לכולהו במתניתין; לישנא אחרינא כקרן כרכום כנוגה זיו
כרכום, כמו (שמות לד,כט) כי קרן עור פניו), וכמזוג (כיין אדום המזוג במים, ואף על גב דקליש אדמימות דיליה
- טמא);
בית שמאי אומרים: אף כמימי תלתן (פנגרי"ג) וכמימי בשר
צלי (מוהל היוצא ממנו), ובית הלל
מטהרים;
הירוק: עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין.
אמר רבי מאיר: אם אינו מטמא משום כתם - מטמא משום משקה (מפרש בגמרא).
רבי יוסי אומר: לא כך ולא כך.
איזהו 'אדום'?
כדם המכה (מפרש בגמרא);
'שחור'?
כחרת (איידרמינ"ט); עמוק מכן (שעמוק במראה שחרורית, כלומר: שחור יותר מחרת) - טמא,
דיהה מכן (פלד"ש שנדחית מראיתו) - טהור;
'וכקרן כרכום'?
כברור שבו (שיש
עליו ברורין במראה אדמומית יותר מחבריהן, ובגמרא מפרש להו);
'וכמימי אדמה' - מבקעת בית כרם (מקום, ומשם מביא אדמה ונותנה בכלי) ומיצף (עליה) מים (כלומר:
נותן שם מים עד שיהו המים צפין על האדמה);
'וכמזוג' (כיצד?
- כגון) שני חלקים מים ואחד יין מן היין השרוני.
גמרא:
מנלן דאיכא דם טהור באשה? דלמא כל דם דאתי מינה טמא?
אמר רבי חמא בר יוסף אמר רבי אושעיא אמר קרא: (דברים
יז,ח) כי
יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם [בין דין לדין ובין נגע
לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו] בין דם טהור לדם טמא.
אלא מעתה (עד 'וכולן טמאין' לשון קושיא הוא:) 'בין
נגע לנגע' הכי נמי 'בין נגע טמא לנגע טהור'? וכי תימא הכי נמי, נגע טהור מי
איכא? וכי תימא (ויקרא יג,יג) [וראה הכהן והנה כסתה
הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע] כולו הפך לבן טהור הוא - ההוא 'בוהק' (לשון לובן שנראה באנשים בחורים: טפות לבנות מאד בפניהם) מקרי!? אלא
'בין נגעי אדם לנגעי בתים ולנגעי בגדים' וכולן טמאין, הכא נמי בין דם נדה לדם זיבה
וכולן טמאין!?
האי מאי? בשלמא התם (גבי
נגעים, אף על גב דכולהו לטמא) איכא לאפלוגי בנגעי אדם (איכא לאוקומי קרא דאיירי בפלוגתא דזקן ממרא וסנהדרין
שבדורו, דכתיב (דברים יז,יב) והאיש
אשר יעשה בזדון, כגון דמפלגי בנגעי אדם), ובפלוגתא דרבי יהושע ורבנן (דקאמר זקן ממרא כחד מינייהו וסנהדרין כחד מינייהו), דתנן [נגעים
פ"ד מ"יא]:
'אם בהרת קודם לשער לבן – טמא (דשער לבן - מסימני טומאה, וכגון שקדמתו בהרת, דכתיב (ויקרא
יג,כה) והנה נהפך שער לבן בבהרת), ואם שער לבן קודם לבהרת –
טהור; ספק – טמא; ורבי יהושע אומר: כהה' ואמר רבה: כהה וטהור (הרי הוא כנגע שכהה מראיתו בשבוע של הסגר, שהוא סימן טהרה, דכתיב (ויקרא
יג,ו) והנה כהה הנגע [...וטהרו
הכהן]; ובשם רבי משה הדרשן שמעתי: 'קיהה', כלומר: קיהה בדבר
ונחלק עליו; וכן מצאתי בתורת כהנים: רבי יהושע קיהה וטיהר);
בנגעי בתים - כי הא פלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן, דתנן [נגעים
פ"יב מ"ג]:
'רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לעולם
אין הבית טמא עד שיראה כשני גריסין (שיעור
נגע כגריס לאורך ולרוחב) על שני אבנים בשני כותלים בקרן זוית (אחד בכותל זה ואחד בכותל זה), ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס
(דכשהוא מוטל ארכו על שני אבנים -
נמצא בכל אבן גריס על גריס, כשיעור נגע; ושתי אבנים בעינן, דכתיב (ויקרא
יד,מ) וחלצו את האבנים)'.
מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון?
כתיב (ויקרא יד,לז) [וראה
את הנגע והנה הנגע בקירת הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת ומראיהן שפל מן ה]קיר, וכתיב 'קירות'; איזהו קיר שהוא כשני קירות? הוי אומר
זה קרן זוית;
בנגעי בגדים - בפלוגתא דרבי יונתן בן אבטולמוס ורבנן, דתניא:
'רבי יונתן בן אבטולמוס אומר: מנין
לפריחת בגדים (פרחה
צרעת בכולהו) שהיא טהורה (ואף
על פי שלא נאמר אלא באדם (ויקרא יג,יב) ואם פרוח תפרח [וכסתה
הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו ...] וגו'
[וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא])? נאמר קרחת וגבחת בבגדים [ויקרא יג,נה: וראה הכהן אחרי הכבס את
הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו
או בגבחתו] ונאמר קרחת וגבחת באדם [ויקרא
יג,נה: וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת
הוא בקרחתו או בגבחתו]; מה להלן פרח בכולו טהור - אף כאן נמי פרח בכולו טהור;
אלא הכא, אי דם טהור ליכא - במאי פליגי?
וממאי דהני טהורין והני טמאין?
אמר רבי אבהו: דאמר קרא: (מלכים ב ג,כב) [וישכימו
בבקר והשמש זרחה על המים]] ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם; למימרא דדם אדום הוא (ואלו כולם אדומין הן).
אימא אדום (האדום
שבאדומים דהיינו 'כדם המכה' דמתניתין) ותו לא?
אמר רבי אבהו: אמר קרא: 'דמיה' 'דמיה' (והיא גלתה את מקור דמיה (ויקרא
כ,יח), וטהרה ממקור דמיה (ויקרא
יב,ז)) - הרי כאן ארבעה (הרי
ארבעה מיני אדמומית טמאה בה, אבל שלמטה מהן - לאו 'דם' הוא).
והא אנן חמשה תנן?
אמר רבי חנינא: שחור – אדום הוא, אלא שלקה.
תניא נמי הכי: 'שחור כחרת; עמוק מכן
טמא, דיהה - אפילו (הוא
שחור) ככחול – טהור (הואיל ואינו שחור כחרת); ושחור זה - לא מתחלתו הוא משחיר, אלא כשנעקר הוא משחיר (לכשנעקר מן הגוף לוקה ומשחיר), משל לדם מכה לכשנעקר הוא משחיר.'
בית שמאי אומרים: אף כמימי תלתן:
ולית להו לבית שמאי 'דמיה דמיה - הרי כאן ארבעה'?
איבעית אימא לית להו, ואיבעית אימא: אית להו, מי לא אמר רבי חנינא 'שחור -
אדום הוא, אלא שלקה'? הכי נמי מלקא הוא דלקי.
ובית הלל מטהרין:
היינו תנא קמא?
איכא בינייהו
(נדה יט,ב)
לתלות (תנא קמא סבר חמשה דמים טמאין ודאי,
ואידך ספיקא, ולבית הלל טהורין ממש).
הירוק - עקביא בן מהללאל מטמא:
ולית ליה לעקביא 'דמיה דמיה הרי כאן ארבעה'?
איבעית אימא: לית ליה, ואיבעית אימא: אית ליה, מי לא אמר רבי חנינא 'שחור -
אדום הוא, אלא שלקה'? הכא נמי מלקא הוא דלקי.
וחכמים מטהרין:
היינו תנא קמא (דאמר
חמשה דמים ותו לא)?
איכא בינייהו לתלות.
אמר רבי מאיר: אם אינו מטמא משום כתם [מטמא משום משקה]:
אמר רבי יוחנן: ירד רבי מאיר לשיטת עקביא בן מהללאל וטימא (דם ירוק משום נדה), והכי קאמר להו לרבנן: נהי
דהיכא דקא משכחת כתם ירוק אמנא (על
בגדה) לא מטמאיתו (דכיון
דירוק הוא - מסתמא לאו מגופה אתא, דלא שכיח, ולא תלינן בה), (אלא) היכא דקחזיא דם ירוק מגופה – תטמא!?
אי הכי, 'אם אינו מטמא משום כתם - מטמא משום משקה'? משום רואה
מבעיא ליה!?
אלא הכי קאמר להו: נהי היכא דקא חזיא דם ירוק מעיקרא לא מטמאיתו (משום רואה, דלאו דם הוא, והיינו 'משום כתם', כלומר:
כשאר דם שכתמו טמא), היכא דחזיא דם אדום והדר חזיא דם ירוק
תטמא (משום משקה), מידי דהוה אמשקה זב וזבה (כרוקה וכמי רגליה: אם נוגעין בו אדם וכלים וטהרות
באותו דם ירוק שראתה בימי נדותה שהיתה נדה מדם אדום, ואמאי מטהריתו לגמרי)!?
ורבנן?
דומיא דרוק: מה רוק שמתעגל ויוצא (שמתאסף
תחלה ואחר כך יוצא) - אף כל שמתעגל ויוצא, לאפוקי האי (דם בין טמא בין טהור), דאין מתעגל ויוצא (כשהוא בא נוטף ויוצא ראשון ראשון).
אי הכי - שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי מאיר?
אלא הכי קאמר להו: להוי כמשקה להכשיר את הזרעים (שאם יגע שרץ בהן יטמא ואמאי מטהריתו לגמרי)?
ורבנן בעי (במדבר כג,כד) [הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא
לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה] דם חללים (דם שהנפש יוצאה בו קרוי 'משקה', ולענין הכשר בעינן 'משקה', כדכתיב (ויקרא
יא,לד) ואשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה, כלומר: אוכל, ומשקה אשר ישתה יבא על האוכל; והכי מוקמינן לה בפסחים (דף
טז.)) וליכא!
אי הכי - שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי מאיר!
אלא הכי קאמר להו: אלפוה (להכשיר
את הזרעים) בגזירה שוה: כתיב הכא (שיר השירים ד,יג) שלחיך פרדס רמונים [עם פרי מגדים כפרים עם נרדים] (שלחיך = דם נדות השלוח מן האשה, פרדס רמונים - כפרדס זה שהוא נעול להשתמר, כך בנות ישראל נועלות פתחיהן בימי נדותן
מהיזקק לבעליהן עם פרי מגדים היינו בנים) וכתיב התם ('שילוח' במים) (איוב ה,י) [הנתן
מטר על פני ארץ]
ושולח מים על פני חוצות (מה מים מכשירין - אף דם נדות מכשיר).
ורבנן?
אדם דן קל וחומר מעצמו, ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו (אלא אם כן קבלה מרבו הלכה למשה מסיני, דדלמא קרא למילתא אחריתי איצטריך).
רבי יוסי אומר לא כך [ולא כך]:
היינו תנא קמא?
הא קא משמע לן: מאן תנא קמא? - רבי יוסי, וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה
לעולם.
איזהו אדום? - כדם המכה:
מאי 'כדם המכה'?
אמר רב יהודה אמר שמואל: כדם שור שחוט (שור - דמו אדום, כדאמר בסדר יומא (דף נו:): האי חיור והאי סומק).
ולימא 'כדם שחיטה'?
אי אמר 'כדם שחיטה', הוה אמינא ככולה שחיטה - קא משמע לן 'כדם המכה': כתחילת
הכאה של סכין (דם שחיטה משתנה והולך).
עולא אמר: כדם צפור חיה (דם
היוצא מצפור חי על ידי מכה).
איבעיא להו: חיה לאפוקי שחוט? או דלמא לאפוקי כחוש (והאי 'חיה' - לשון 'בריאה' הוא)?
תיקו.
זעירי אמר רבי חנינא: כדם מאכולת של ראש.
מיתיבי [תוספתא נדה פ"ז מ"ג]: '(אשה הרואה כתם בבגדה, אם) הרגה מאכולת - הרי זה תולה בה'*;
מאי לאו דכוליה גופה (אלמא
כל [דם] מאכולת דומה לדם נדות, ואת אמרת דם מאכולת של ראש הוא דדמי לדם
נדות, אבל דשאר הגוף לא)?
לא, דראשה.
*(
ואי קשיא: הא שיעור כתם כגריס ועוד, ומאכולת כולי האי לא הוי, כדאמר בפירקין:
'בעינן כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת' - לא קשיא: ההיא - לרבי חנינא בן אנטיגנוס,
הא - לרבנן בפרק 'הרואה כתם' (לקמן דף נח:) דלא בעי האי שיעור.)
אמי ורדינאה (נאה
כורד; ובגיטין (דף מא.) קרי ליה 'אמי שפיר נאה';
לישנא אחרינא ורדינאה = מקום הוא ששמו ורדינא, בעירובין (דף מט.)) אמר רבי
אבהו: כדם אצבע קטנה של יד שנגפה וחייתה וחזרה ונגפה, ולא של כל אדם אלא של בחור
שלא נשא אשה, ועד כמה? - עד בן עשרים.
מיתיבי [תוספתא נדה פ"ז מ"ג]: 'תולה (כתמה) בבנה ובבעלה (אם
יש בהן מכה, שמא נטף עליה כששוכבין יחד)' (אלמא דם בנה ובעלה דומה לדם נדות); בשלמא בבנה - משכחת לה (שלא נשא), אלא בעלה היכי משכחת לה (הא נשוי הוא)?
אמר רב נחמן בר יצחק: כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה.
רב נחמן אמר (אמתניתין
קאי): כדם הקזה.
מיתיבי [תוספתא נדה פ"ו מ"א]: 'מעשה ותלה רבי מאיר (כתם)
(נדה כ,א)
בקילור (אנפלשט"ר
[סוג
תמרוק], ואדום הוא, ונתעסקה בו), ורבי תלה בשרף שקמה' (אלמא קילור דומה לדם נדות, ואף על גב דלא הוי סומק כולי האי) מאי, לאו
אאדום (וקשיא לכולהו דדייקי בין דם בחור
לדם נשוי משום דסומק טפי, ובין דם מאכולת של ראש לשאר דם מאכולת)?
לא, אשאר דמים.
אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי קמיה אומנא (מקיז דם בקרן); שקלי ליה קרנא קמייתא לאמימר, חזייה,
אמר להו: אדום דתנן - כי האי; שקלי ליה אחריתי, אמר להו: אשתני!
אמר רב אשי: כגון אנא דלא ידענא בין האי להאי (בין קמא לבתרא) - לא מבעי לי למחזי דמא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol