דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף כב
(נדה כא,ב)
לימא שפופרת תנאי, היא דתניא: 'המפלת חתיכה, אף על פי שמלאה דם, אם יש עמה
דם – טמאה, ואם לאו – טהורה; רבי אליעזר אומר: 'בבשרה' - ולא בשפיר (שפיר = עור הולד קודם שנבראו בתוכו גידים ועצמות ובשר) ולא
בחתיכה';
רבי אליעזר היינו תנא קמא? - אימא שרבי אליעזר אומר 'בבשרה' ולא בשפיר ולא בחתיכה, וחכמים אומרים:
אין זה דם נדה אלא דם חתיכה.
תנא קמא נמי טהורי מטהר!?
אלא דפלי פלויי (שיש
בה שורות שורות ביקועים מבחוץ והדם שם) איכא בינייהו: תנא קמא סבר 'בבשרה' ולא בשפיר ולא בחתיכה, והוא
הדין לשפופרת (דתנא קמא לא מטהר לה אלא מגזרת
הכתוב, סבר: האי דם - טהור הוא, ומשום חציצה היא טהורה, ומשום גזרת הכתוב, והוא
הדין לשפופרת, כיון דטעמא משום חציצה הוא), והני מילי היכא דשיעא (חתיכה, והדם בתוכה לא נגע), אבל פלי פלויי (והדם שם ונוגע ברחם) – טמאה; מאי טעמיה? – 'בבשרה' קרינא ביה (והיינו דקאמרי 'אם יש עמה דם' - דפלי פלויי – 'טמאה,
ואם לאו טהורה'); ואתו רבנן למימר: אף על גב דפלי פלויי
- אין זה דם נדה אלא דם חתיכה(ורבנן
בתראי לא דייקי לישנא דקרא, והאי דמטהרי - משום דלאו דם נדה הוא, הלכך לא שנא
בתוכה כי שיעא ולא שנא פלי פלויי דנגע ברחם – טהורה); - הא (אבל שפופרת) דם נדה ודאי טמא ואפילו בשפופרת נמי (דלא דרשינן בבשרה אלא לטמאה בפנים כבחוץ)!
אמר אביי: בשפופרת כולי עלמא לא פליגי דטהורה (דאין דרך הרואה בכך),
(נדה כב,א)
כי פליגי בחתיכה (ודפלי
פלויי): מר (דתנא
קמא) סבר: דרכה של אשה לראות דם בחתיכה (בבשרה למעוטי תוך חתיכה, אבל דם הנראה
בבקעים – טמא, דהא בבשרה
קרינן בה) ומר סבר (ורבנן
בתראי סברי): (אפילו
פלי פלויי – טהורה, דאין זה דם נדה, ד)אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה.
רבא אמר: דכולי עלמא אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והכא באשה טהורה ומקור
מקומו טמא קמיפלגי: דרבי אליעזר סבר: אשה טהורה (דלאו ראייה היא), ודם טמא (ומיהו טיפת דם מטמאה טהרות אם נגעה בהן ואת האשה טומאת ערב), דהא אתי
דרך מקור (משום דנגעה במקור, דקרא מתורת
ראייה מעטיה, ולאו מטומאה); ורבנן סברי: אשה טהורה, ומקור מקומו
טהור (דם נמי טהור, והכי קאמר: אין זה דם
נדה (שתתן שום טומאה עליו), שאילו היה דם - היה לו לטמאה כנדה; ועכשיו אין לו שום
טומאה אלא כחתיכת בשר בעלמא).
בעא מיניה רבה מרב הונא: הרואה קרי בקיסם (הכניס קיסם בפי אמה והוציא בו זרעו) – מהו?: [אשר
תצא] ממנו [שכבת זרע] (ויקרא טו,טז; טו,לב; כב,ד) אמר רחמנא: עד דנפיק מבשרו ולא בקיסם?
או דלמא האי 'ממנו' עד שתצא טומאתו לחוץ, ואפילו
בקיסם נמי?
אמר ליה: תיפוק ליה דהוא עצמו אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה (ואפילו בלא קיסם).
למימרא דנוגע הוי (מדיהיב
שיעורא - מכלל דטומאת קרי לאו משום ראייה היא אלא משום דבשר האבר נוגע בשכבת זרע
היוצא ממנו, ומשום הכי בעי שיעורא, כטומאת כל מגעות דבעי שיעורא, כגון שרץ ונבלה
ומת; דאי ראייה חשיבא ליה - בטומאת ראייה לא בעיא שיעורא, דהא נדה – 'רואה' היא,
ולא בעיא שיעורא)!? אלא מעתה (זב שפסק והתחיל למנות שבעה ימי ספירו וראה קרי) אל יסתור בזיבה (אל יסתור את מנינו כי היכי דאי נגע בשרץ לא סתר לספירת
זיבתו), אלמה תניא [ספרא מצורע פרק זבים פרשתא ה
פ"ט מ"י]: '(ויקרא טו,לב) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע [לטמאה בה] (הקיש
הכתוב שכבת זרע לזיבה): מה זיבה סותרת (דכתיב [ויקרא טו,כח] וספרה
לה [שבעת ימים] ואחר תטהר - אחר אחר לכולן: שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם) - אף שכבת זרע נמי סותר'!?
אמר ליה: סתירה - היינו טעמא דסותר: לפי שאי אפשר לה (לראות שכבת זרע הבאה מן הזב) בלא צחצוחי זיבה (בלא טיפת צחצוחי זיבה, דהשתא קצת זיבה דאית בה קא סתר).
אלא מעתה תסתור כל שבעה, אלמה תניא [ספרא פרשת
מצורע פרק זבים פרשתא ה פ"ט מ"י]:
'(ויקרא טו,לב) זאת
תורת הזב [ואשר תצא ממנו שכבת זרע
לטמאה בה]; מה זיבה סותרת - אף שכבת זרע סותר.
אי מה זיבה סותרת כל שבעה - אף שכבת זרע נמי סותר כל שבעה (אם
ראה בשביעי - סותר כל אותן ימים שספר)?
תלמוד לומר: (ויקרא טו,לב) [זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע] לטמאה בה: אין לך בה אלא מה שאמור בה (בשכבת
זרע לענין טומאה): סותרת יום אחד (מה
טומאתה יום אחד - אף סתירתה אינה סותרת אלא אותו יום, ואם ראה בשביעי - אין צריך
לספור עוד אלא יום אחד)'!?
אמר ליה: גזירת הכתוב היא: זיבה גמורה, דלא ערבה בה שכבת זרע - סותרת כל
שבעה, צחצוחי זיבה, דערבה בה שכבת זרע - לא סותרת אלא יום אחד.
בעא מיניה רבי יוסי ברבי חנינא מרבי אלעזר: דם יבש (כגון שיצא מגופה חתיכה של דם יבש) מהו?: (ויקרא
טו,כה) [ואשה]
כי יזוב זוב דמה [ימים רבים בלא עת נדתה או כי
תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא] אמר רחמנא: עד דמידב דייב ליה: לח –
אִין ('זוב
דמה' משמע לח, שהרי אין דרכו לזוב אלא לח), יבש - לא?
או דלמא האי 'כי
יזוב זוב דמה'
אורחא דמילתא היא, ולעולם אפילו יבש נמי?
אמר ליה: תניתוה [נדה
פ"ז מ"א]: 'דם הנדה ובשר המת מטמאין לחים ויבשים'.
אמר ליה: לח ונעשה יבש לא קא מיבעיא לי (דהא קתני 'מטמאין יבשין' בנפֹל דם לח על הבגד, ויָבַש, ואחר כך
נגע הדם בטהרות - דומיא דיבש בשר המת: דיבש מעיקרא בשר המת ליכא), כי מיבעיא לי יבש מעיקרא!
הא נמי תניתוה [במשנתנו] 'המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומין
תטיל למים:
(נדה כב,ב)
אם נמוחו
(דדם הוא) – טמאה' (אלמא אף על גב דכי חזיתיה יבש היה כעפר).
אי הכי בלא נמוחו נמי!?
אמר רבה: כי לא נמוחו - בריה בפני עצמה היא (ולא דם).
ומי איכא כי האי גוונא (מפלת
כמין שערות וקליפות)?
אִין, והתניא [תוספתא
נדה פ"ד מ"א]: 'אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: שני
מעשים העלה אבא מטבעין (שם
העיר) ליבנה:
מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות
אדומות (גלדי המכה), ובאו ושאלו את אבא, ואבא שאל לחכמים, וחכמים שאלו לרופאים,
ואמרו להם: אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות; תטיל למים: אם
נמוחו – טמאה;
ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות
אדומות, ובאה ושאלה את אבא, ואבא שאל לחכמים, וחכמים לרופאים, ואמרו להם: שומא יש
לה בתוך מעיה (דרך
שומא להיות בה שער) שממנה מפלת כמין
שערות אדומות; תטיל למים: אם נמוחו – טמאה'.
תוספות הרא"ש ד"ה אמרו אשה זו מכה יש לה
בתוך במעיה כו'. לא שהיה ברור לרופאים שהיה לה מכה בתוך מעיה, דאם כן אפילו אם
נימוחו טהורה, כדאמרינן לעיל 'הראה דם מחמת מכה אפילו בתוך ימי נדותה טהורה'; אלא
אמרו הרופאים אולי אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה, ויבדק הדבר על ידי הטלת מים: אם
נימוחו - דם נדה הוא, ולא בא מחמת
מכה; ובן ההוא עובדא דשומה.
אמר ריש לקיש: ובפושרין (דאי
בדק בצונן ולא נימוח - לא מטהרינן לה בהכי, דדילמא אי היה בפושרין הוה נימוח).
תניא נמי הכי: 'תטיל למים, ובפושרין; רבן שמעון בן גמליאל אומר: ממעכתו
ברוק על גבי הצפורן'.
מאי בינייהו (מאי פלוגתייהו)?
אמר רבינא: מעוך על ידי הדחק איכא בינייהו (לתנא קמא, אי נימוח מאליו - הוא דהוי דם, אבל נימוח על ידי מיעוך - לאו דם
הוא; ולרבן שמעון אפילו נימוח על ידי מיעוך נמי דם הוא).
התם תנן: (בפרק 'דם הנדה': השרץ והנבלה
מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין, ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהוא - טמאין) 'כמה
היא שרייתן בפושרין? - מעת לעת' [תוספתא נדה פ"ו מ"ח]; הכא מאי? מי בעינא מעת לעת או
לא? שרץ ונבלה, דאקושי (קשים), בעינן מעת
לעת, אבל דם, דרכיך, לא (לא
בעינן מעת לעת אלא או יום או לילה ואם לא נמוחו טהורים)? או דלמא לא שנא?
תיקו.
המפלת כמין דגים:
וליפלוג נמי רבי יהודה בהא (ונימא
'בין כך ובין כך טמאה', דהא טעמא דרבי יהודה אוקמינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם)?
תוספות
ד"ה ליפלוג נמי רבי יהודה בהא: אשערה וקליפה לא פריך דליפלוג רבי יהודה,
דמועטין נינהו, ולא שייך בהו פתיחת קבר.
אמר ריש לקיש: במחלוקת שנויה, ורבנן היא (משנה זו שנויה במחלוקת: דלאו סתמא ודברי הכל היא, אלא רבי יהודה פליג);
ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי יהודה; עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא גבי
חתיכה, דעביד דם דקריש והוי חתיכה (דטעמא
לאו משום פתיחת הקבר בלא דם הוא, אלא בחתיכה עצמה סבירא ליה דהויא דם, וכגון שהיא
מארבעה מיני דמים), אבל בריה לא הוי.
ולהך לישנא דאמר רבי יוחנן באי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי (כדאמרן לעיל בשמעתין) - לפלוג נמי רבי יהודה בהא?
מאן דמתני הך לישנא מתני הכי: רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: במחלוקת
שנויה ורבנן היא.
המפלת כמין בהמה [חיה ועוף - בין טמאין בין טהורין -
אם זכר תשב לזכר, ואם נקבה תשב לנקבה, ואם אין ידוע - תשב לזכר ולנקבה, דברי רבי
מאיר; וחכמים אומרים: כל שאין בו מצורת אדם - אינו ולד.]:
אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי טעמא דרבי מאיר? - הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם ([בראשית ב,ט] ויצר ה' אלהים [מן
האדמה] כל חית השדה ואת עוף השנים
וגו' וכתיב באדם [בראשית ב,ז] וייצר ה' אלהים את האדם
עפר מן האדמה; ורבנן לית להו גזירה שוה);
אלא מעתה המפלת דמות תנין תהא אמו טמאה לידה הואיל ונאמר בו יצירה כאדם,
שנאמר (בראשית א,כא) ויברא אלהים את התנינים הגדולים [ואת
כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלקים כי טוב] (תנין = דג גדול, ואמאי תנן 'המפלת מין דגים טהורה')?
אמרי: דנין יצירה מיצירה ואין דנין בריאה מיצירה.
מאי נפקא מינה, הא תנא דבי רבי ישמעאל [ספרי מצורע פרשה ז
מ"ז]: 'ושב הכהן [ויקרא
יד,לט: ושב הכהן ביום השביעי
וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] ובא הכהן [ויקרא יד,מד: ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא] - זו היא שיבה זו היא ביאה' (רש"י
חולין פה,א: כלומר: ילפינן גזרה שוה משיבה לביאה, כמו דהוו
תרוייהו שיבה או תרוייהו ביאה: מה שיבה: חולץ וקוצה וטח כו'; [עיין עירובין נא,א
ורש"י שם])? ועוד: נגמר בריאה מבריאה (גבי אדם נמי כתיב בריאה), דכתיב (בראשית
א,כז) ויברא
אלהים את האדם בצלמו [בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה
ברא אתם] (ונילף בריאת דגים מבריאת אדם)?
אמרי: ויברא (דאדם) לגופיה,
וייצר לאפנויי (לגזירה שוה), ודנין יצירה מיצירה (ודנין גזירה שוה לחיה ולעוף, דכתיב בהו יצירה, דדמי
מדדמי).
אדרבה! וייצר לגופיה ויברא לאפנויי, ודנין בריאה מבריאה!?
אלא 'וייצר' מופנה משני צדדין: מופנה גבי
אדם (דהא כתיב ויברא) ומופנה גבי
בהמה (כדמפרש: דהא כתיב [בראשית
א,כה] ויעש אלהים את חית
וגו'), 'ויברא' גבי אדם מופנה (דהא כתיב וייצר), גבי תנינים אינו מופנה (דלא כתיב קרא אחרינא).
מאי מופנה גבי בהמה?: אילימא מדכתיב (בראשית א,כה) ויעש אלהים את חית הארץ [למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלקים כי
טוב], וכתיב (בראשית
ב,יט) ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה [ואת
כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי], גבי תנין נמי אפנויי מופנה,
דכתיב (דכתיב בקרא דויעש (בראשית א,כה)) 'ואת כל רמש האדמה', וכתיב (בראשית
א,כא) ויברא
אלהים את התנינים הגדולים?
'רמש' דכתיב התם - דיבשה הוא.
ומאי נפקא מינה בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין (דניחא לך למילף משני צדדין טפי)?
נפקא מינה, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל:
'כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין
למדין הימנה (ואפילו
אין להשיב);
מופנה מצד אחד, לרבי ישמעאל למדין ואין
משיבין (ואפילו יש להשיב), לרבנן למדין (הימנה אם אין להשיב) ומשיבין (ואם
יש להשיב משיבין);
מופנה משני צדדין דברי הכל למדין ואין
משיבין.' (והך
פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן - שמואל גמרא גמיר ליה מרביה, וכאן הוא מקומה, ואינה לא
במשנה ולא בברייתא.)
ורבי ישמעאל, מאי איכא בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין?
נפקא מינה דהיכא דאיכא מופנה מצד אחד ומופנה משני צדדין, שבקינן מופנה מצד
אחד
(נדה כג,א)
וילפינן מופנה משני צדדין;
ולהכי אפניה רחמנא לבהמה משני צדדין: כי היכי דלא נגמר מן מופנה מצד אחד (כרבנן, משום דמשיבין). (וכאן יש להשיב: 'מה לאיש שכן מטמא מחיים', כדלקמיה.)
רב אחא בריה דרבא מתני לה משמיה דרבי אלעזר לקולא (דלא בעינן מופנה כולי האי):
'כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר - למדין ומשיבין;
מופנה מצד אחד, לרבי ישמעאל למדין ואין משיבין, לרבנן למדין ומשיבין;
מופנה משני צדדין דברי הכל למדין ואין משיבין.'
ולרבנן (כיון דלמופנה מצד אחד למדין ומשיבין,
ולשאינו מופנה כל עיקר אמרינן 'דברי הכל למדין ומשיבין'), מאי איכא בין מופנה מצד אחד
לשאינה מופנה כל עיקר?
נפקא מינה היכא דמשכחת לה מופנה מצד אחד ושאינה מופנה כל עיקר, ולאו להאי אית
ליה פירכא ולאו להאי אית ליה פירכא, שבקינן שאינה מופנה כל עיקר וגמרינן ממופנה
מצד אחד.
והכא מאי פירכא איכא (כלומר:
והכא בגזירה שוה דתני אאדם - מה תשובה איכא, דקאמרת דניחא לך למיגמר מחיה דהוי
מופנה משני צדדין משום דאין משיבין, ולא נגמר בריאה בריאה מתנין משום דמופנה מצד
אחד הוא ומשיבין, ומאי אית לך לאותובי)?
משום דאיכא למיפרך: מה לאדם שכן מטמא מחיים (מקבל טומאה בחייו משרץ או משאר טומאות, דין הוא שתהא יולדתו טמאה לידה -
תאמר באלו? הלכך גבי דגים פרכינן ליה דמופנה מצד אחד הוא, אבל גבי בהמה - אף על גב
דפירכא היא - לא פרכינן לה, הואיל ומופנה היא משני צדדין);
וכן אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן (אדרב יהודה אמר שמואל קאי): היינו טעמא דרבי מאיר: הואיל ונאמרה
בו יצירה כאדם
אמר ליה רבי אמי: אלא מעתה, המפלת דמות הר אמו טמאה לידה, שנאמר (עמוס
ד,יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח [ומגיד לאדם מה שחו עשה
שחר עיפה ודרך על במתי ארץ ה' אלקי צבאות שמו].
אמר ליה: 'הר' מי קא מפלת (מי
מפלת נפל גדול כהר), אבן היא דקא מפלת?: ההוא (חתיכת בשר דמות אבן) 'גוש' (כמו [לבש בשרי רמה ו]גוש
עפר (איוב ז,ה)) איקרי (ולא כתיבא ביה יצירה).
אלא מעתה, המפלת רוח תהא אמו טמאה לידה, הואיל ונאמרה בו בריאה כאדם, דכתיב 'ובורא רוח'! וכי תימא לא מופנה, מדהוה
ליה למכתב 'יוצר הרים ורוח' וכתיב 'ובורא רוח' שמע מינה לאפנויי!
אמר ליה: דנין דברי תורה מדברי תורה ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol