דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף כג
(נדה כב,ב)
ומאי נפקא מינה בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין (דניחא לך למילף משני צדדין טפי)?
נפקא מינה, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל:
'כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה (ואפילו אין להשיב);
מופנה מצד אחד, לרבי ישמעאל למדין ואין משיבין (ואפילו יש להשיב), לרבנן למדין (הימנה אם אין להשיב) ומשיבין (ואם יש להשיב משיבין);
מופנה משני צדדין דברי הכל למדין ואין משיבין.' (והך פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן שמואל גמרא גמיר ליה מרביה וכאן הוא מקומה
ואינה לא במשנה ולא בברייתא.)
ורבי ישמעאל, מאי איכא בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין?
נפקא מינה דהיכא דאיכא מופנה מצד אחד ומופנה משני צדדין, שבקינן מופנה מצד
אחד
(נדה כג,א)
וילפינן מופנה משני צדדין;
ולהכי אפניה רחמנא לבהמה משני צדדין: כי היכי דלא נגמר מן מופנה מצד אחד (כרבנן, משום דמשיבין). (וכאן יש להשיב: 'מה לאיש שכן מטמא מחיים', כדלקמיה.)
רב אחא בריה דרבא מתני לה משמיה דרבי אלעזר לקולא (דלא בעינן מופנה כולי האי):
'כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר - למדין ומשיבין;
מופנה מצד אחד, לרבי ישמעאל למדין ואין משיבין, לרבנן למדין ומשיבין;
מופנה משני צדדין דברי הכל למדין ואין משיבין.'
ולרבנן (כיון דלמופנה מצד אחד למדין
ומשיבין, ולשאינו מופנה כל עיקר אמרינן 'דברי הכל למדין ומשיבין'), מאי איכא
בין מופנה מצד אחד לשאינה מופנה כל עיקר?
נפקא מינה היכא דמשכחת לה מופנה מצד אחד ושאינה מופנה כל עיקר, ולאו להאי אית
ליה פירכא ולאו להאי אית ליה פירכא, שבקינן שאינה מופנה כל עיקר וגמרינן ממופנה
מצד אחד.
והכא מאי פירכא איכא (כלומר: והכא בגזירה שוה דתני אאדם - מה תשובה איכא,
דקאמרת דניחא לך למיגמר מחיה דהוי מופנה משני צדדין משום דאין משיבין, ולא נגמר 'בריאה'
'בריאה' מתנין, משום דמופנה מצד אחד הוא, ומשיבין, ומאי אית לך לאותובי)?
משום דאיכא למיפרך: מה לאדם שכן מטמא מחיים (מקבל טומאה בחייו משרץ או משאר טומאות, דין הוא שתהא יולדתו טמאה לידה -
תאמר באלו? הלכך גבי דגים פרכינן ליה דמופנה מצד אחד הוא, אבל גבי בהמה - אף על גב
דפירכא היא - לא פרכינן לה, הואיל ומופנה היא משני צדדין);
וכן אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן (אדרב יהודה אמר שמואל קאי): היינו טעמא דרבי מאיר: הואיל ונאמרה
בו יצירה כאדם.
אמר ליה רבי אמי: אלא מעתה, המפלת דמות הר אמו טמאה לידה, שנאמר (עמוס
ד,יג) כי הנה
יוצר הרים ובורא רוח [ומגיד לאדם מה שחו עשה שחר עיפה
ודרך על במתי ארץ ה' אלקי צבאות שמו].
אמר ליה: 'הר' מי קא מפלת (מי
מפלת נפל גדול כהר), אבן היא דקא מפלת?: ההוא (חתיכת בשר דמות אבן) 'גוש' (כמו [לבש בשרי רמה ו]גוש
עפר (איוב ז,ה)) איקרי (ולא כתיבא ביה יצירה).
אלא מעתה, המפלת רוח תהא אמו טמאה לידה, הואיל ונאמרה בו בריאה כאדם, דכתיב 'ובורא רוח'! וכי תימא 'לא מופנה' - מדהוה
ליה למכתב 'יוצר הרים ורוח' וכתיב 'ובורא רוח' שמע מינה לאפנויי!
אמר ליה: דנין דברי תורה מדברי תורה ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: היינו טעמא דרבי מאיר: הואיל ועיניהם (של חיה ובהמה) דומות כשל אדם (שחור שבעין הוה עגול בבהמה כשל אדם, אבל דדגים - לאו עגול הוא).
אלא מעתה המפלת דמות נחש תהא אמו טמאה לידה הואיל וגלגל עינו עגולה כשל אדם?
וכי תימא הכי נמי - ליתני 'נחש'?
אי תנא 'נחש' הוה אמינא 'בנחש - הוא דפליגי רבנן עליה דרבי מאיר: דלא כתיב
ביה יצירה, אבל בהמה וחיה לא פליגי: דכתיבא ביה יצירה'!
והא גבי מומין קתני לה (כלומר:
היכי אמרת דעין בהמה דומה לאדם? והא גבי מומי הבכור קתני לה בבכורות (פ"ו
מ"ח, דף מ.)): 'את שגלגל עינו עגול כשל אדם (הוי מום)' (ומדחשיב ליה מום - נמצא שאין דרך בהמה להיות עיניה כאדם)?
לא קשיא, הא באוכמא (שחור
שבעין הוי עגול בבהמה כאדם), הא (דתני דהוי מום) –בציריא (מקום מושב כל העין לא הוי עגול בבהמה כאדם, ואי הוי עגול - הוי מום: דכל
בור של מושב העין קרוי 'גלגל' כדאמרינן לקמן (דף כד:) 'ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי', ומפני שהוא עגול כגלגל).
רבי ינאי אמר: היינו טעמא דרבי מאיר: הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם (לאפוקי דגים דעיניהם בצדיהם, וכן נחש).
והרי עוף דאין עיניו הולכות לפניו, וקאמר רבי מאיר דטמא!?
אמר אביי: בקריא וקיפופא (עוף
הצועק בלילה, ופניו דומה לחתול, ועיניו לפניו) [כוס
וינשוף], ובשאר
עופות לא.
מיתיבי [תוספתא נדה פ"ד מ"ב]: 'רבי חנינא בן גמליאל אומר: נראין
דברי רבי מאיר בבהמה וחיה, ודברי חכמים בעופות'; מאי 'עופות'? אילימא
בקריא וקיפופא, מאי שנא בהמה וחיה דעיניהן הולכות לפניהן כשל אדם - קריא וקיפופא
נמי? אלא פשיטא בשאר עופות; מכלל דרבי מאיר פליג בשאר עופות!?
חסורי מיחסרא והכי קתני: 'רבי חנינא בן גמליאל אומר: נראין דברי רבי מאיר
בבהמה וחיה, והוא הדין לקריא וקיפופא (דעיניו
הולכות לפניו, ואף על פי דפליגי רבנן עליה), ודברי חכמים (נראין לרבי מאיר) בשאר עופות': שאף רבי מאיר לא נחלק
עמהם אלא בקריא וקיפופא, אבל בשאר עופות מודי להו, והתניא (בניחותא): 'אמר רבי אלעזר ברבי צדוק*: המפלת
מין בהמה וחיה, לדברי רבי מאיר ולד, ולדברי חכמים אינו ולד, ובעופות תיבדק'
למאן 'תיבדק'? לאו לדברי רבי מאיר, דאמר 'קריא וקיפופא – אִין, שאר עופות -
לא'?
אמר רב אחא בריה דרב איקא: לא! 'תיבדק' – לרבנן, דאמרי 'קריא וקיפופא
- אִין, שאר עופות לא'.
*[נראה לי צריך
להיות 'רבי אלעזר ברבי שמעון', או 'רבי אלעזר בן פדת', שהרי רבי אליעזר [– ולא 'אלעזר']
ברבי צדוק היה קדום, ולא היה מפרש מחלוקת רבי מאיר וחכמים]
ומאי שנא קריא וקיפופא מבהמה וחיה (ומאי
שנא קריא וקיפופא דקאמר לרבנן דהוי ולד טפי משאר עופות?: אי משום דעיניהם הולכות
לפניהם - הרי חיה ובהמה נמי דעיניהן הולכות לפניהם, ופליגי רבנן)?
הואיל ויש להן לסתות (לחיים
זקופין) כאדם (מה
שאין כן בבהמה ובחיה).
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: לרבי מאיר, דאמר 'בהמה במעי אשה ולד מעליא
הוא', קבל בה אביה קידושין מהו?
למאי נפקא מינה?
לאיתסורי באחותה.
למימרא דחיי? (הא
אחותה לא מיתסרא אלא בחייה: דאין איסור אחות אשה אלא בחייה)? והאמר רב יהודה אמר רב: לא
אמרה רבי מאיר אלא הואיל ובמינו (כגון
בהמה גמורה) מתקיים (ובמינו
הוא דמתקיים, אבל איהו - לא)?
אמר רב אחא בר יעקב: עד כאן הביאו רבי ירמיה לרבי זירא לידי גיחוך (שחוק) ולא גחיך (בכל תחבולות הללו עסק רבי ירמיה להביא רבי זירא לידי שחוק, ולא שחק: דאסור
לאדם שימלא פיו שחוק, ורבי זירא מחמיר טפי).
גופא: אמר רב יהודה אמר רב: לא אמרה רבי מאיר אלא הואיל ובמינו מתקיים.
אמר רב ירמיה מדפתי:
(נדה כג,ב)
(נדה כג,ב)
אף אנן נמי תנינא (דלא
חיי): (רישא
במסכת בכורות (בכורות פ"ח מ"א,
דף מו:) והכי קתני:) '('יש
בכור לנחלה ואין בכור לכהן', וקא חשיב ואזיל:) המפלת
כמין בהמה חיה ועוף - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: עד שיהא בו מצורת אדם (אינו
פוטר את הבא אחריו מבכורת כהן); והמפלת סנדל (צורה
פחותה שאין צורת פניו ניכרת; שאין סנדל בלא ולד אחר, ומתוך דוחק חבירו הוא נמעך,
כדמפרש בפירקין (לקמן דף כה:) 'משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו
לאחוריו'; ואם יוצא סנדל ראשון - פוטר את אחיו מפדיון כהן) או
שליא (דאין שליא בלא ולד, ופוטר את הבא אחריו לאחר זמן) או
שפיר (עור דפוס הולד) מרוקם (שכבר
אבריו ניכרין קצת; ולקמן בפירקין (דף
כה.) מפרש לה),
והיוצא מחותך - הבא אחריו (אחר כל אלה)
בכור לנחלה (דהני [הראשון] - לאו בכור נינהו לגבי נחלה, דלא חיי)
ואינו בכור לכהן (שהרי זה [הראשון] פטר את הרחם)' ואי סלקא דעתא דחיי, הבא אחריו
בכור לנחלה מי הוי?
אמר רבא: לעולם דחיי, ושאני התם דאמר קרא (דברים כא,יז) [כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר
ימצא לו כי הוא] ראשית אונו [לו משפט הבכרה]: מי שלבו דוה עליו (לב
אביו מתאבל על מותו - הוא דחשיב לענין נחלה),
יצא זה שאין לבו דוה עליו.
בעא מיניה רב אדא בר אהבה מאביי: לרבי מאיר, דאמר
'בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא', אדם במעי בהמה (שחטה
ומצא בה דמות אדם)
מאי?
למאי נפקא מיניה?
לאשתרויי באכילה (מי
אמרינן כי היכי דאזיל רבי מאיר בתר אימיה - הכי נמי זיל בתר בהמה, ושרי לאכילה?).
ותפשוט ליה מהא דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן:
השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה - אסורה באכילה!
הכי? השתא: התם לא 'פרסות'
איכא ולא 'פרסה' איכא (עוף
אין לו פרסה), (אבל) הכא (אדם), נהי ד'פרסות'
ליכא (שאין פרסותיו סדוקות: שאין לו שני עקבים כמו לבהמה) – 'פרסה'
מיהא איכא (וכתיב (ויקרא
יא,ג) כל מפרסת פרסה [ושסעת שסע פרסת מעלת גרה] בבהמה [אֹתה] תאכלו: דאם נמצא תוך מעי בהמה
קלוט, כל זמן שלא יצא לאויר העולם - אף על גב דאין לו אלא פרסה – אוכלו; ואפילו
לרבי שמעון, דאמר 'קלוט בן פרה אסור' - מודה הוא דאם נשחטה אמו ונמצא במעיה דמותר;
והכי מפרש בפרק 'בהמה המקשה' (חולין
סח:)).
וחכ"א כל שאין בו [מצורת אדם - אינו ולד]:
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: הכל מודים גופו תייש
ופניו אדם – אדם (דבתר צורת פנים אזלינן); גופו אדם ופניו תייש - ולא כלום;
לא נחלקו אלא שפניו אדם ונברא בעין אחת כבהמה (אחת
מעיניו דומה לבהמה),
שרבי מאיר אומר 'מצורת אדם' (כיון שיש בו מצורת אדם - הוי ולד, ואף על גב
דאין כל צורתו כצורת אדם),
וחכמים אומרים: 'כל צורת אדם'.
אמר לו לרב ירמיה בר אבא: והא איפכא תניא: 'רבי
מאיר אומר: 'כל צורת' (והאי 'כל צורת' דרבי מאיר - הכי קאמר: כל שהוא
צורת אדם שבו הוי ולד, ואפילו כל פניו תייש אלא שנברא בעין אחת או בלסת אחת הדומה
לאדם), וחכמים
אומרים: 'מצורת' (עד שיהיה בו מקצת צורה ניכרת, כגון חצי
הפרצוף דומה לאדם)'?
אמר להו: אי תניא – תניא (שמעתי
אני מרב מה שאמרתי, אבל אתם - הואיל ויש משנה בידכם - לכו אחריה).
אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: מצח,
והגבינים (גבות עינים שורצי"ל וגבות הזקן סנטר שקורין
מנטו"ן), והעינים,
והלסתות, וגבות הזקן - עד שיהו כולם כאחד (לרבנן, כדמפרש בסמוך: דרבי ירמיה כרבנן,
וכדפירשה רב לפלוגתא, דרב תנא הוא ופליג, ולא הדר ביה ממאי דאמר לרבנן דבעו כל
צורת האדם; והא דקחשיב רבי ירמיה ואזיל - הא קא משמע לן: דאפילו לרבנן אאזנים לא
קפדינן, והא דחסא [להלן מיד]
- נמי כרבנן, ואליבא דתנא דברייתא, דאמר: לא בבעי אלא 'מצורת', וקא משמע לן דבחד צד
בעי צורות שלמות, ואאוזן לא קא קפיד).
רבא אמר חסא: 'מצח, והגבן, והעין, והלסת, וגבת
הזקן [הסנטר] -
עד שיהו כולם כאחת' - ולא פליגי: הא כמאן דאמר 'כל צורת', הא כמאן דאמר 'מצורת'.
מיתיבי: ''צורת פנים' שאמרו - אפילו פרצוף אחד מן הפרצופין (אבר אחד כגון עינו או מצחו או לסת אחד דדומה לאדם -
הוי ולד), חוץ מן האוזן (אזניו
כשל אדם ושאר צורתו כבהמה - לא חשיב 'פרצוף')' - למימרא דמחד נמי סגי (אלמא למאן דאמר 'מצורת', בחד סגי - וקשיא לרבא דאמר
חסא)!
אמר אביי: כי תניא ההיא - לעכב תניא (כלומר:
צורת פנים שאמרו חכמים דמעכבים - אפילו אבר אחד כבהמה מעכבא, חוץ מן האוזן דלא
מעכבא), וכמאן דאמר 'כל צורת' (וכמאן
דאמר לרבנן 'כל צורת' מתוקמא; ואף על גב דמצי לאוקמי כדאיתא וכדרבי מאיר, דאמר 'כל
דהו צורת' - ניחא ליה לאוקומי כרבנן);
ואיבעית אימא לעולם כמאן דאמר 'מצורת' (ולא קשיא לחסא), ומאי 'אחד'? - אחד אחד (כלומר: מכל ראשי איברים יהיה אחד דומה לאדם, כחסא,
דאמר 'העין והלסת כו', וכמאן דאמר 'מצורת').
אמר רבא: נברא בעין אחת ובירך אחד מן הצד (שעינו בצדו וירכו בצדו כשאר בני אדם) - אמו טמאה; באמצע - אמו
טהורה;
אמר רבא: ושטו נקוב - אמו טמאה (קסבר:
טרפה חיה); ושטו אטום (סתום) - אמו
טהורה.
תנו רבנן: 'המפלת גוף אטום - אין אמו טמאה לידה; ואיזהו 'גוף אטום'? רבי
אומר: כדי שינטל מן החי וימות.'
וכמה 'ינטל מן החי וימות'?
רבי זכאי אומר:
(נדה כד,א)
עד הארכובה (שנחתכו
רגליה עד למעלה מן הארכובה, שהיא טרפה, וקסבר: טרפה אינה חיה);
רבי ינאי אומר: עד לנקביו (ונקביו
בכלל; קסבר: טרפה חיה, הלכך עד לארכובה הוי ולד, אבל עד לנקביו הוי נבלה, כרבי
אלעזר, דאמר 'ניטל הירך וחלל שלה נבלה ואפילו בחייה מטמאה', הלכך לא חיה; ובשחיטת
חולין (דף כא.) מפרש היכי דמי 'חלל שלה':
כל שרבוצה ונראית חסרה);
רבי יוחנן אומר משום רבי יוסי בן יהושע: עד מקום טבורו (אבל עד נקביו – לא, דלית ליה דרבי אלעזר, ואי משום טרפה - קסבר טרפה חיה).
בין רבי זכאי לרבי ינאי איכא בינייהו טרפה חיה: מר סבר טרפה חיה ומר סבר טרפה
אינה חיה;
בין רבי ינאי לרבי יוחנן איכא בינייהו דרבי אלעזר (ותרוייהו אית להו טרפה חיה), דאמר רבי אלעזר: ניטל ירך וחלל שלה –
נבלה.
אמר רב פפא: מחלוקת מלמטה למעלה, אבל מלמעלה למטה (שנחתך מגולגלתו) - אפילו כל דהו טהורה;
וכן אמר רב גידל אמר רבי יוחנן: המפלת את שגולגלתו אטומה (חסרה) - אמו טהורה.
ואמר רב גידל אמר רבי יוחנן: המפלת כמין אפקתא דדיקלא (שהדקל למטה יחיד ומתפצל מלמעלה - כך היו ידיו ורגליו על כתפו, ומלמטה הוא
בלא צורה) - אמו טהורה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol