דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף כד
(נדה כג,ב)
תנו רבנן: 'המפלת גוף אטום - אין אמו טמאה
לידה; ואיזהו 'גוף אטום'? רבי אומר: כדי שינטל מן החי וימות.'
וכמה 'ינטל מן החי וימות'?
רבי זכאי אומר:
(נדה כד,א)
עד הארכובה (שנחתכו
רגליה עד למעלה מן הארכובה, שהיא טרפה, וקסבר: טרפה אינה חיה);
רבי ינאי אומר: עד לנקביו (ונקביו
בכלל; קסבר: טרפה חיה, הלכך עד לארכובה הוי ולד, אבל עד לנקביו הוי נבלה, כרבי
אלעזר, דאמר 'ניטל הירך וחלל שלה נבלה ואפילו בחייה מטמאה', הלכך לא חיה; ובשחיטת
חולין (דף כא.) מפרש היכי דמי 'חלל שלה': כל שרבוצה ונראית חסרה);
רבי יוחנן אומר משום רבי יוסי בן יהושע: עד מקום
טבורו (אבל עד נקביו – לא, דלית ליה דרבי אלעזר, ואי משום
טרפה - קסבר טרפה חיה).
בין רבי זכאי לרבי ינאי איכא בינייהו טרפה חיה:
מר סבר טרפה חיה ומר סבר טרפה אינה חיה;
בין רבי ינאי לרבי יוחנן איכא בינייהו דרבי אלעזר
(ותרוייהו אית להו טרפה חיה), דאמר רבי אלעזר: ניטל ירך וחלל שלה
– נבלה.
אמר רב פפא: מחלוקת מלמטה למעלה, אבל מלמעלה למטה
(שנחתך מגולגלתו) - אפילו כל דהו טהורה;
וכן אמר רב גידל אמר רבי יוחנן: המפלת את
שגולגלתו אטומה (חסרה) -
אמו טהורה.
ואמר רב גידל אמר רבי יוחנן: המפלת כמין אפקתא
דדיקלא (שהדקל למטה יחיד ומתפצל מלמעלה - כך היו ידיו ורגליו
על כתפו, ומלמטה הוא בלא צורה) -
אמו טהורה.
איתמר: המפלת מי שפניו מוסמסים (מעוכין
קצת ולא כל כך כפניו טוחות):
רבי יוחנן אמר: אמו טמאה, ריש לקיש אמר: אמו טהורה.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'המפלת יד חתוכה
ורגל חתוכה - אמו טמאה לידה, ואין חוששין שמא מגוף אטום באתה'; ואם איתא ליתני
'שמא מגוף אטום או ממי שפניו מוסמסין'?
אמר רב פפי: בפניו מוסמסין כולי עלמא לא פליגי
דטמאה; כי פליגי בפניו טוחות (שאין צורה בהן ניכרת לגמרי), ואיפכא איתמר: רבי יוחנן אמר: אמו
טהורה, וריש לקיש אמר: אמו טמאה. (ולא משום צורך מפיך לה, אלא הכי גמר לה מרביה.)
ולותביה ריש לקיש לרבי יוחנן מהא (דאם
איתא ליתני 'או ממי שפניו טוחות')?
משום דשני ליה 'היינו גוף אטום היינו מי שפניו
טוחות' (אבל בפניו מוסמסין ליכא לשנויי הכי, דהא ניכרת בהן
הצורה, ולאו 'אטום' הוא: דאטום היינו חסר לגמרי).
בני רבי חייא נפיק לקרייתא; אתו לקמיה דאבוהון,
אמר להם: כלום בא מעשה לידכם?
אמרו לו: פנים טוחות בא לידינו וטימאנוה.
אמר להם: צאו וטהרו מה שטמאתם! מאי דעתייכו,
לחומרא (שטמאתם אותה שבועים משום ספק נקבה)? חומרא דאתיא לידי קולא היא: (דכיון
דולד הוא) דקיהביתו
לה ימי טוהר.
(מיהא לא גרסינן 'דזכר' ו'מטהריתו לדם ראייתה
שלא כדין דטמאה נדה היא דלאו ולד הוא')
איתמר: המפלת בריה שיש לה שני גבים ושתי שדראות:
אמר רב: בְּאִשָּׁה אינו ולד, בבהמה אסור באכילה (אם
נשחטה אמו ונמצא במעיה, וכל שכן יצא לאויר העולם: דנפל הוא, ונבלה);
ושמואל אמר: באשה ולד, בבהמה מותר באכילה (דכתיב
(ויקרא יא,ג) כל [מפרסת
פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה] בבהמה [אתה] תאכלו: כל הנמצא בבהמה תאכלו, ובלבד שיהיו לו פרסות או
פרסה, כדאמר ב'בהמה המקשה לילד' (חולין
סט:)).
במאי קמיפלגי?
בדרב חנין בר אבא, דאמר רב חנין בר אבא: 'השסועה (רחמנא
אסרה, דכתיב [דברים יד,ז: אך
את זה לא תאכלו [ממעלי הגרה וממפריסי
הפרסה] השסועה [את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה
לא הפריסו טמאים הם לכם]' - בריה
שיש לה שני גבין ושתי שדראות': רב אמר בריה בעלמא ליתא, וכי אגמריה רחמנא למשה -
במעי אמה אגמריה (רב סבר: האי דאסר רחמנא - כשנמצאת במעי בהמה
אסורה, דהא בריה בעלמא בפני עצמה ליתא);
ושמואל אמר: בריה בעלמא איתא, וכי אגמריה רחמנא למשה - בעלמא אגמריה (אותו
המין אסר), אבל במעי
אמה שריא (אבל אם נמצאת במעי פרה מותר).
איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'רבי חנינא בן
אנטיגנוס אומר: כל שיש לו שני גבין ושני שדראות - פסול לעבודה' (בבכור
קאי, וקאמר דהוי מום; ומדפסל ליה לקרבן - מכלל דלהדיוט שרי), אלמא דחיי (וקשיא
לתרוייהו: דהא אפילו יצא לאויר העולם שרי, ושמואל לא שרי אלא במעי אמו! והא דאקשי
רב שימי טפי לרב מדשמואל - משום דגביה הוה קאי, ובר בריה הוה, כדאמר בפרק 'כל
הבשר' (שם קיא:): 'רב אקלע לבי רב שימי בר חייא בר בריה')!
אמר ליה: 'שימי את! (הא
דרבי חנינא דמשמע דחיי - לאו שני גבין ממש, אלא) ששדרתו עקומה (ונראין
כשתים)'.
(בכמה דוכתין אשכחן דמהדר ליה רב הכי 'שימי
את', ונראה בעיני משום דבר בריה הוה, וקאמר ליה הכי משום חביבותיה, כלומר: אתה
יודע להשיבני!
ואני
שמעתי שמדת צניעות היה בו ברב: שלא היה זוקף עיניו למעלה, הלכך לא היה מכירו; ולא
נהירא לי, שהרי לא מצינו שאמר רב כך לשום אדם, אלא לזה אמר כן בכמה מקומות: כאן,
ובמנחות (דף קי.);
ועוד
שמעתי משום דחריף הוה ודחיק ליה, כי ההיא דאמר (במועד קטן (דף כט)) 'רחמנא
לישזבא מכיסופיה דרב שימי'! ולא היא: דהתם - רב שימי בר אשי הוה דדחיק ליה לרב
פפא.)
מיתיבי: 'יש בעוברין (שיצאו
לאויר העולם) שהן אסורין
(משום נבלה):
בן ארבעה לדקה, בן שמנה לגסה; הימנו ולמטה אסור; יצא מי שיש לו שני גבין ושני
שדראות'; מאי 'יצא'? לאו יצא מכלל עוברין (דהני,
אף על גב דלא כלו חדשיהן, כי נמצאו במעי אמן – שרו): (אבל
האי) שאפילו
במעי אמן אסורין (וקשיא לשמואל)!?
רב מתרץ לטעמיה (דרב
לא צריך לתרוצי, אלא משום היא גופה דלא משתמע שפיר: דהא רישא - כשיצאו לאויר העולם
מיירי, וסיפא דקתני 'יצא' משמע דעלה קאי, וכשיצא לאויר העולם משמע דמותר; ואי אפשר
לומר כן! הלכך צריך להוסיף עליה 'אבל במעי אמו שרי' דכתיב כל בבהמה תאכלו [בפרק
'בהמה המקשה' (חולין סט.)]) ושמואל
מתרץ לטעמיה:
רב מתרץ לטעמיה: 'בן ארבעה לדקה, בן שמונה לגסה,
הימנו ולמטה אסור; במה דברים אמורים? - כשיצא לאויר העולם, אבל במעי אמו שרי; יצא
מי שיש לו שני גבין ושני שדראות' - דאפילו במעי אמו נמי אסור (דכי
כתב רחמנא השסועה - למיסר במעי אמו אסרה, דהא מין בפני עצמה
ליתא)';
(נדה כד,ב)
ושמואל מתרץ לטעמיה (רישא
וסיפא בשיצא לאויר העולם):
'בן ארבעה לדקה, בן שמנה לגסה, הימנו ולמטה אסור; במה דברים אמורים? - בשלא כלו לו
חדשיו, אבל כלו לו חדשיו – מותר; יצא מי שיש לו שני גבין ושתי שדראות' - דאף על גב
דכלו לו חדשיו, אם יצא לאויר העולם – אסור (נפל הוא, דלא חיי, ונבלה הואי), במעי אמו שרי.
תני תנא קמיה דרב: 'המפלת בריית גוף שאינו חתוך (כולו שלם כעין דף, ואין בו חיתוך אברים וצורה,
אלא חָלָק) ובריית ראש שאינו חתוך (כעין עיגול) -
יכול תהא אמו טמאה לידה? - תלמוד לומר: (ויקרא יב,ב) [דבר אל בני ישראל לאמר] אשה כי תזריע וילדה זכר [וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא] (ויקרא יב,ג) וביום
השמיני ימול [בשר
ערלתו] (משמע:) מי
שראוי לברית שמנה (מי שהוא ראוי לחיות שמנה ימים - אמו טמאה לידה),
יצאו אלו שאינן ראויין לברית שמנה (ומי שאינו ראוי לחיות שמנה לברית - לא)'
אמר ליה רב (לתנא): וסיים בה הכי (ואימא): '(יצאו
אלו:) ושיש לו
שני גבין ושני שדראות'.
רבי ירמיה בר אבא סבר למעבד עובדא כוותיה דשמואל (בשני
גבין דולד הוא, וקאמר 'טמאה אפילו בלידה יבישתא דולד הוא'); אמר ליה רב הונא: מאי דעתיך,
לחומרא? חומרא דאתי לידי קולא הוא: דקיהבת לה דמי טוהר! עביד מיהא כותיה דרב,
דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי, בין לקולא בין לחומרא.
אמר רבא: הרי אמרו 'אשה יולדת לתשעה ויולדת
לשבעה'; בהמה גסה יולדת לתשעה, (כי היכי דבהמה לתשעה, כדאמרינן לעיל: 'בן
שמונה לגסה נפל') - יולדת
לשבעה או לא ילדה (הכא נמי יולדת לשבעה נפל? או לאו נפל הוא,
ומותר)?
אמר רב נחמן בר יצחק: תא שמע (בברייתא
דלעיל תניא): 'הימנו
ולמטה אסור', מאי, לאו אגסה (אגסה נמי קאי, דקתני 'בן שמונה לגסה והימנו
ולמטה כגון בר שבעה אסור)?
לא, אדקה (בן ארבעה לדקה, והימנו ולמטה, כגון בר תלתא -
אסור).
האי מאי? אי אמרת בשלמא אגסה אצטריך: סלקא דעתך
אמינא הואיל ובאשה חיי בבהמה נמי חיי - קא משמע לן דלא חיי; אלא אי אמרת אדקה
איתמר – פשיטא: בת תלתא ירחי מי קא חיי (הואיל ובר תלתא הוא לא חיי)!?
אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'כל בציר תרי ירחי (מכדרכו) חיי (כי
היכי דבאשה ובבהמה גסה בר שבעה חיי, דהוי תרי ירחי בציר מכי אורחיה - הכי נמי בר
תלתא לדקה חיי אף על גב דבר ארבעה לא חיי)' -
קא משמע לן (דלא חיי).
אמר רב יהודה אמר שמואל: המפלת דמות לילית (שֵׁידָה;
שד יש לו פרצוף אדם ויש לו כנפים) -
אמו טמאה לידה: ולד הוא, אלא שיש לו כנפים.
תניא נמי הכי: 'אמר רבי יוסי: מעשה בסימוני
באחת שהפילה דמות לילית, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: ולד הוא, אלא שיש לו כנפים.
המפלת דמות
נחש: הורה חנינא בן אחיו של רבי יהושע: אמו טמאה לידה; הלך רבי יוסף וספר דברים לפני
רבן גמליאל; שלח לו: רבי יהושע! הנהג בן אחיך ובא (כלומר:
הבא בן אחיך ובא עמו)!
בהליכתן
יצתה כלת חנינא לקראתו (הכי גרסינן: בהליכתן יצתה כלת חנינא לקראת רבי
יהושע), אמרה לו: רבי! המפלת כמין נחש מהו?
אמר לה: אמו
טהורה.
אמרה לו:
והלא משמך אמרה לי חמותי: 'אמו טמאה'!?
ואמר לה:
מאיזה טעם?
הואיל וגלגל
עינו עגול כשל אדם.
מתוך דבריה
נזכר רבי יהושע; שלח לו לרבן גמליאל: מפי הורה חנינא'.
אמר אביי: שמע מינה: צורבא מרבנן דאמר מילתא -
לימא בה טעמא, דכי מדכרו ליה – מדכר.
משנה:
המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנונים (גוונים) - אינה חוששת לולד; ואם היה מרוקם -
תשב לזכר ולנקבה.
המפלת סנדל או שליא - תשב לזכר ולנקבה. (אין
סנדל בלא ולד אחר, ובשביל סנדל תשב לזכר ולנקבה: דספק זכר ספק נקבה הוא, ואם הולד
אחר נקבה - אין הסנדל לא מעלה ולא מוריד, ולא תשב אלא לנקבה ימי טומאה וימי טהרה:
שאפילו הוא זכר, הואיל ונקבה בהדיה לא בצירי ימי טומאתה וימי טהרה דנקבה, שהרי של
זכר מובלעין בתוך של נקבה; וכי אצטריך - תשב לזכר ולנקבה, כגון שהולד השני זכר:
דיהבינן לה חומרת טומאה דנקבה בשביל הסנדל, וימי טוהר לזכר – לחומרא.)
גמרא:
בשלמא דם ומים - לא כלום היא, אלא גנונים: ניחוש
שמא ולד הוה ונימוח (כיון דלאו דם הוא ולאו מים נינהו - איכא למיחש
לולד)?
אמר אביי: כמה יין חי שתת אמו של זה שנמוח עוברה
בתוך מעיה (לשון גוזמא)!
רבא אמר: 'מלא' תנן, ואם איתא דאתמוחי
אתמח - מחסר חסר.
רב אדא בר אהבה אמר: 'גוונים' תנן, ואם איתא
דאתמוחי אתמח - כולה בחד גוונא הוי קאי.
תניא: 'אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי,
והייתי מסתכל בעצמות של מתים; השותה יין חי - עצמותיו שרופין; מזוג (יותר
מדאי) - עצמותיו
סכויין (שחורין שמעתי; לשון אחר 'סכויין': בלא מוח ומשיחה,
אלא יבשה); כראוי -
עצמותיו משוחין; וכל מי ששתייתו מרובה מאכילתו - עצמותיו שרופין; אכילתו מרובה
משתייתו - עצמותיו סכויין; כראוי - עצמותיו משוחין.'
תניא: 'אבא שאול אומר' - ואיתימא רבי
יוחנן: 'קובר מתים הייתי; פעם אחת רצתי אחר צבי, ונכנסתי בקולית (עצם
הירך) של מת,
ורצתי אחריו שלש פרסאות, וצבי לא הגעתי, וקולית לא כלתה; כשחזרתי לאחורי - אמרו לי
של עוג מלך הבשן היתה.'
תניא: 'אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי; פעם
אחת נפתחה מערה תחתי, ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי; כשחזרתי לאחורי אמרו: עין
של אבשלום היתה.' ושמא תאמר אבא שאול ננס הוה - אבא שאול ארוך בדורו הוה, ורבי
טרפון מגיע לכתפו; ורבי טרפון - ארוך בדורו הוה, ורבי מאיר מגיע לכתפו; רבי מאיר
ארוך בדורו הוה, ורבי מגיע לכתפו; רבי ארוך בדורו הוה, ורבי חייא מגיע לכתפו; ורבי
חייא ארוך בדורו הוה, ורב מגיע לכתפו; רב ארוך בדורו הוה, ורב יהודה מגיע לכתפו;
ורב יהודה ארוך בדורו הוה, ואדא דיילא (שמש דרבנן, ו'אדא' שמו) מגיע לכתפו.
(נדה כה,א)
פרשתבינא (שם האיש) דפומבדיתא קאי ליה לאדא דיילא עד
פלגיה, וכולי עלמא קאי לפרשתבינא דפומבדיתא עד חרציה [תחתית מתניו].
תוספות
ד"ה פרשתבינא. פ"ה שם איש וכן בערוך, ואינו כן: דאם כן הוה ליה למימר
'מפומבדיתא'; אלא פרשב"ם לשון פרנסות וממשלה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol