דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף כה
(נדה כד,ב)
תניא: 'אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי,
והייתי מסתכל בעצמות של מתים; השותה יין חי - עצמותיו שרופין; מזוג (יותר
מדאי) - עצמותיו
סכויין (שחורין שמעתי; לשון אחר 'סכויין': בלא מוח ומשיחה,
אלא יבשה); כראוי -
עצמותיו משוחין; וכל מי ששתייתו מרובה מאכילתו - עצמותיו שרופין; אכילתו מרובה
משתייתו - עצמותיו סכויין; כראוי - עצמותיו משוחין.'
תניא: 'אבא שאול אומר' - ואיתימא רבי
יוחנן: 'קובר מתים הייתי; פעם אחת רצתי אחר צבי, ונכנסתי בקולית (עצם
הירך) של מת,
ורצתי אחריו שלש פרסאות, וצבי לא הגעתי, וקולית לא כלתה; כשחזרתי לאחורי - אמרו לי
של עוג מלך הבשן היתה.'
תניא: 'אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי; פעם
אחת נפתחה מערה תחתי, ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי; כשחזרתי לאחורי אמרו: עין
של אבשלום היתה.' ושמא תאמר אבא שאול ננס הוה - אבא שאול ארוך בדורו הוה, ורבי
טרפון מגיע לכתפו; ורבי טרפון - ארוך בדורו הוה, ורבי מאיר מגיע לכתפו; רבי מאיר
ארוך בדורו הוה, ורבי מגיע לכתפו; רבי ארוך בדורו הוה, ורבי חייא מגיע לכתפו; ורבי
חייא ארוך בדורו הוה, ורב מגיע לכתפו; רב ארוך בדורו הוה, ורב יהודה מגיע לכתפו;
ורב יהודה ארוך בדורו הוה, ואדא דיילא (שמש דרבנן, ו'אדא' שמו) מגיע לכתפו.
(נדה כה,א)
פרשתבינא (שם האיש) דפומבדיתא קאי ליה לאדא דיילא עד
פלגיה, וכולי עלמא קאי לפרשתבינא דפומבדיתא עד חרציה [תחתית מתניו].
תוספות ד"ה פרשתבינא. פ"ה שם איש וכן
בערוך, ואינו כן: דאם כן הוה ליה למימר 'מפומבדיתא'; אלא פרשב"ם לשון פרנסות
וממשלה.
'שאלו לפני רבי: המפלת שפיר מלא בשר מהו?
אמר להם: לא שמעתי.
אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: כך אמר אבא: מלא
דם טמאה נדה, מלא בשר טמאה לידה;
אמר לו: אילמלי דבר חדש אמרת לנו משום אביך –
שמענוך'*; עכשיו, מדהא קמייתא כיחידאה קאמר*: כסומכוס שאמר
משום רבי מאיר (בריש פירקין: דם שבתוך החתיכה מטמא משום נדה; ויחידאה
היא), הא נמי -
שמא כרבי יהושע אמרה (דמשום עור שפיר לחודיה מטמא משום לידה,
ויחידאה היא: דדילמא אפילו במלא בשר פליגי, כיון דאינו מרוקם מעולם לא היה ולד;
ואף על גב דפליג רבי יהושע בשפיר לחודיה - במלא דם מודה דלאו ולד הוא, דדם מוכיח
עליו), ואין הלכה
כרבי יהושע, דתניא [תוספתא נדה פ"ד
מ"ה]: 'המפלת שפיר שאינו מרוקם: רבי יהושע אומר: ולד!
וחכמים אומרים: אינו ולד'?
אמר רבי
שמעון בן לקיש משום רבי אושעיא: מחלוקת בעכור (מה
שבתוכו עכור: דאיכא למימר ולד היה, ונימוח),
אבל בצלול (שהוא מלא מים צלולין) דברי הכל אינו ולד;
ורבי יהושע
בן לוי אמר: בצלול מחלוקת.
איבעיא להו:
בצלול מחלוקת אבל בעכור דברי הכל ולד? או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת?
תיקו.
*[נראה לי שהברייתא מסתיימת אחרי המלה 'שמענוך' שהרי בהמשך לשון ארמית, ושאר
הוא פירוש של הגמרא, המסבירה מדוע רבי אמר 'אילמלא ... שמענוך']
מיתיבי: 'את זו דרש רבי יהושע בן חנניא: (בראשית ג,כא) ויעש
ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם - מלמד
שאין הקב"ה עושה עור לאדם אלא אם כן נוצר', אלמא
בעור תליא מילתא, לא שנא עכור ולא שנא צלול! אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת - היינו
דאיצטריך קרא (לרבי יהושע, דמשום עור לחודיה הוי ולד), אלא אי אמרת בעכור מחלוקת (אלא
אי אמרת טעמא דרבי יהושע משום דעכור הוא ואיכא למימר נימוח ולאו משום עור) למה לי קרא? סברא בעלמא הוא!? אלא
שמע מינה בצלול מחלוקת (ותיובתא דריש לקיש)?
שמע מינה.
וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת בעכור,
אבל בצלול - דברי הכל אינו ולד.
איתיביה רבא לרב נחמן: (רישא
בבכורות פרק 'הלוקח בהמה מן העובד כוכבים' (פ"ג
מ"א; דף יט:) לענין
לפטור את שבא אחריו מתורת בכור:) 'אלא אמרו סימן ולד בבהמה דקה – טינוף (לאחר
שקבלה מן הזכר ונוצר הולד – נימוח, וזב הימנו, ויוצא והולך; ואותו טינוף פוטרתה מן
הבכורה); בגסה - שליא; באשה - שפיר ושליא (או
שפיר או שליא)'; ואילו
שפיר בבהמה לא פטר; אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת - משום הכי אשה, דרבי בה קרא - פטר
בה שפיר, בבהמה, דלא רבי קרא - לא פטר בה שפיר; אלא אי אמרת בעכור מחלוקת, מכדי
סברא הוא; מאי שנא אשה ומאי שנא בהמה?
מי סברת רבי יהושע מפשט פשיט ליה? [לא!] רבי יהושע
ספוקי מספקא ליה (בעכור גופיה אי ולד הוא אם לאו), ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא: גבי
אשה (וגבי בכור אדם) -
דממונא הוא - ספק ממונא לקולא (דקולא היא, דקאמר 'פטר את הבא אחריו' ולא
איכפת לן: דאין קדושה בבכור אדם, אלא ממון כהן: חמשה סלעים, וספק ממונא לקולא,
דכהן הוי 'מוציא מחברו עליו הראיה') ;
גבי בהמה (גבי בכורת בהמה אמר דלאו ולד הוא, ולא פטר את הבא
אחריו) דאיסורא
הוא: דאיכא לגבי גיזה ועבודה - ספק איסורא לחומרא (דאי
אמרת פטר - קא גזיז ועביד ביה עבודה, ודילמא לאו ולד הוא ההוא קמא וקאתי לידי תקלה); הכי נמי גבי אשה (וגבי
טומאת ולד) - ספק
טומאה לחומרא (אזיל לחומרא, דקאמר 'ולד הוא' וטמאה שבועיים; וימי
טוהר לא סבירא ליה דניתיב לה).
ומי מספקא ליה? והא קרא קאמר!?
מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא.
אמר ליה רב חנינא בר שלמיא לרב: הא רבי (דאמר
לעיל 'לא שמעתי') הא
רבי ישמעאל ברבי יוסי (דאמר מלא בשר טמאה לידה), והא רבי אושעיא (דאמר
בעכור מחלוקת) והא רבי
יהושע בן לוי (דאמר בצלול מחלוקת), מר - כמאן סבירא ליה?
אמר ליה: אני אומר אחד זה ואחד זה (אחד
עכור ואחד צלול) אינה
חוששת.
ושמואל אמר: אחד זה ואחד זה חוששת (ויושבת
ימי טומאה ואין לה ימי טוהר, דספק ולד הוא ולא ודאי),
ואזדא שמואל לטעמיה: דכי אתא רב דימי, אמר: מעולם
לא דכו שפיר (לא טיהרו את המפלת שפיר משבועים, ואפילו בלידה יבישתא) בנהרדעא (אתריה
דשמואל) לבר מההוא
שפירא דאתא לקמיה דשמואל, דמנח עליה חוט השערה מהאי גיסא וחזיא מהאי גיסא, אמר: אם
איתא דולד הואי - לא הוה זיג (צלול) כולי
האי.
ואם היה מרוקם [תשב לזכר ולנקבה.]:
תנו רבנן: 'איזהו 'שפיר מרוקם'? אבא שאול
אומר: תחלת ברייתו מראשו, ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב (עיני
זבוב),
תני רבי
חייא: מרוחקין זה מזה
שני חוטמין כשתי טיפים של זבוב,
תני רבי
חייא: ומקורבין זה לזה
ופיו מתוח
כחוט השערה (סדק קטן ונראה כאילו חוט השערה מתוח שם),
וגויתו (גיד אבר הזכר) כעדשה (והא
דתנן 'תשב לזכר ולנקבה' - אלמא מספקא לן אם זכר אם נקבה - כשאין ניכר בו האבר
מיירי), ואם היתה נקבה - נדונה כשעורה לארכה (שעורה
היא סדוקה לארכה), וחתוך ידים ורגלים אין לו (עדיין
אין נראין, כדאמרינן 'תחלת ברייתו מראשו'),
ועליו מפורש בקבלה (איוב י,י-יב) הלא כחלב תתיכני וכגבינה
תקפיאני ('כחלב'
- זהו שכבת זרע, שהוא ניתך וקלוש מתחלה בשעת ייציאתו כחלב, ואחר כך נעשה קפוי) [פסוק יא] עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים
תסוככני [פסוק יב]
חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי, ואין בודקין אותו במים שהמים עזין
(נדה כה,ב)
וטורדין (ממחין) אותו,
אלא בודקין אותו בשמן, שהשמן רך ומצחצחו,
ואין רואין
אלא בחמה;
כיצד בודקין אותו?
'כיצד
בודקין אותו'? – כדאמרינן!? אלא
במה בודקין
אותו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא?
אבא שאול בר
נש [ואמרי לה אבא שאול בר רמש] אומר: מביא קיסם שראשו חלק, ומנענע באותו מקום (מלמטה
למעלה, כדאמר בסמוך); אם מסכסך (הקיסם) בידוע
שזכר הוא (שיש דבר המעכב היינו גיד),
ואם לאו בידוע שנקבה היא' (דאי
נקבה ליכא עיכובא).
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנא אלא מלמטה
למעלה (שהרי בסדק השעורה אין עיכוב לארכה), אבל מן הצדדין - אימא כותלי בית
הרחם נינהו.
אמר רב אדא בר אהבה: תנא: אם היתה נקבה נדונה
כשעורה סדוקה (לאוסופי ולפרושי אתא, דלעיל תני נידונת
'כשעורה' ולא תני 'סדוקה').
מתקיף לה רב נחמן: ודילמא חוט של ביצים נינהו (חוט
מבדיל מלמטה למעלה בין שתי הביצים, ונראה עמוק כסדק)?
אמר אביי: השתא ביצים גופייהו לא ידיעי (אין
ניכרין מחמת קטנן),
חוט של ביצים ידיע?
אמר רב עמרם: תנא: (כשהוא
מתחיל להבראות בחיתוך ידים ורגלים) שני
ירכותיו כשני חוטין של זהורית;
ואמר רב
עמרם עלה: כשל עֵרֶב (ערב עבה משתי)
ושני זרועותיו כשני חוטין של זהורית;
ואמר רב
עמרם עלה: כשל שתי.
אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! לא תעביד עובדא (לעשותו
ולד) עד שישׂעיר
(עד שיהא לו שערות בראשו).
ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: אחת זו ואחת זו
חוששת?
אמר רב אמי בר שמואל: לדידי מפרשא לי מיניה דמר
שמואל: לחוש חוששת (להחמיר ולישב שבועים), ימי טהרה לא יהבינן לה עד שישעיר.
למימרא דמספקא ליה לשמואל? והא ההוא שפירא דאתאי
לקמיה דמר שמואל, אמר: הא בר ארבעין וחד יומא, וחשיב מיומא דאזלא לטבילה עד ההוא
יומא ולא הוה אלא ארבעין יומין, ואמר להו: האי בנדה בעל; כפתיה ואודי (אלמא
היה בקי ביצירת הולד)!
שאני שמואל, דרב גובריה (הוא
בקי ואין כולן בקיאין).
המפלת סנדל [או שליא - תשב לזכר ולנקבה]:
תנו רבנן [תוספתא
נדה פ"ד מ"ג, בשנוי לשון]: 'סנדל דומה לַדג של ים (דג יש בים ושמו 'סנדל'):
מתחלתו ולד הוא, אלא שנרצף (נמעך); רבן שמעון בן גמליאל אומר: סנדל
דומה ללשון של שור הגדול (דהיינו 'פניו טוחות'; ואף על גב דאוקמינן לעיל
'פניו טוחות - אין אמו טמאה', גבי סנדל ודאי אמו טמאה לידה, דולד שעמו מוכיח עליו
דולד הוא אלא שנימוק על ידי חברו שדחקו); משום רבותינו העידו סנדל צריך צורת
פנים [בתוספתא: עד שיהא
בו מצורת אדם]';
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה סנדל צריך צורת
פנים.
אמר רב אדא אמר רב יוסף אמר רבי יצחק: סנדל צריך
צורת פנים, ואפילו מאחוריו (כלומר: אפילו אינו אלא מאחוריו - הוי ולד), מָשָל לאדם שסטר את חבירו (הכהו
על לחיו) והחזיר
פניו לאחוריו.
בימי רבי ינאי בקשו לטהר את הסנדל שאין לו צורת
פנים; אמר להם רבי ינאי: טיהרתם את הוולדות? והתניא: 'משום רבותינו העידו סנדל
צריך צורת פנים'?
אמר רב ביבי בר אביי אמר רבי יוחנן: מעדותו של
רבי נחוניא נשנית משנה זו (משנה זו, דקתני 'צריך צורת פנים' - מעדותו של
רבי נחוניא נשנית: הוא העיד עליה בבית המדרש, ויחידאה היא).
אמר רבי זעירא: זכה בה רב ביבי בשמעתיה, דאנא
והוא הוינא יתבינן קמיה דרבי יוחנן כי אמרה להא שמעתא, וקדם איהו ואמר וזכה בה (מזלו
גרם לומר שמועה זו, וקִדמַנִי, שגם אני שמעתיה מרבי יוחנן: דמעדותו של רבי נחוניא
נשנית, ולא זכיתי לאומרה):
למה הזכירו סנדל? והלא אין סנדל שאין עמו ולד (ובלא
סנדל נמי הויא טמאה לידה)?
אי דאתילידא נקבה בהדיה - הכי נמי (דלא
היה צריך להזכירו, דיש לה ימי טומאה וטהרה דנקבה: שאפילו הוא זכר גמור, כי איכא
נקבה בהדיה - יושבת לנקבה ימי טומאה וטהרה, ושל זכר מובלעים בתוכן); הכא במאי עסקינן? דאתיליד זכר
בהדיה (ומספקינן לסנדל בנקבה, ויושבת שבועיים לטומאה, אבל
טהרה דנקבה לא יהבינן לה דדילמא זכר הוא):
מהו דתימא 'הואיל ואמר רב יצחק בר אמי 'אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחלה
יולדת נקבה' - מדהא זכר הא נמי זכר (ולא תשב אלא לזכר) - קא משמע לן: אימא שניהם הזריעו
בבת אחת, האי זכר והאי נקבה;
דבר אחר (אפילו ילדה עמו נקבה צריך להזכיר ספק סנדל): שאם (שאם
תפיל שנים) תלד נקבה
לפני שקיעת החמה וסנדל לאחר שקיעת החמה - מונה תחלת נדה לראשון ותחלת נדה לאחרון. (והכי
גרסינן לה בתוספתא, והכי פירושו: שאם תפיל שניהם נקבה לפני שקיעת החמה וסנדל לאחר
שקיעה - מונה לאחר שיכלו ימי טוהר לראשון תחלת נדה, וכן לאחרון; כגון אם תראה ביום
שמונים ואחד לראשון - הויא תחלת נדה, דדילמא סנדל שנולד לאחר שקיעה - זכר הוא,
וכלו ימי טוהר שלו לסוף ארבעים, ולא משכי בתר שמונים ואחד דנקבה, וכשתחזור ותראה
בשמיני לראייתה ותרצה להיות סופרת יום כנגד יום – אמרינן: דלמא סנדל נקבה הוה,
ומשוך ימי טוהר שלו עד שמונים ואחד לראשון, ומה שראתה ביום שמונים ואחד לראשון -
דם טוהר הוא, ועכשיו מה שהיא רואה ביום שמונים ואחד - תחלת נדה הוא, והיינו תחלת
נדה לאחרון, ובהכי הויא מקולקלת: דלא ידעינן בהך ראיה בתרייתא אי נדה היא אי
שומרת יום כנגד יום.
לישנא
אחרינא גרסינן: שאם תלד נקבה לפני שקיעה וסנדל לאחר שקיעה מונה תחלת לידה מן
האחרון וסוף לידה מן הראשון והכי פירושו: אפילו היכא דאיתיליד נקבה בהדיה
הוצרך סנדל: שאם תלד נקבה לפני שקיעה והסנדל שהוא ספק זכר לאחר שקיעה, מונה
תחלת לידה דהיינו ימי טומאה - מן האחרון: דדילמא סנדל נמי נקבה היא, ומנינן
מיניה י"ד, שהוא ט"ו לראשון, וסוף לידה דהיינו ימי טוהר -
מנינן מן הראשון להחמיר: שאם תראה ביום שמונים ואחד, דהיינו שמונים לאחרון
- מטמינן לה משום נדה, דאמרינן: סנדל זכר הוה,, והרי ארבעים יום ששלמו ימי טוהר
שלו, ודנקבה קמייתא נמי השתא כלו להו, והיינו 'צורך': דאי לאו סנדל - הוי מנינה
נמי ימי טומאה לראשון, ולא מטמאה אלא י"ד, והשתא יתבה ט"ו, ואי הוה
פשיטא לן שהסנדל נקבה היא - לא הויא תחלת נדה עד שמונים ושנים לראשון, דבתר ולד
אחרון אזלינן.)
'סנדל' דתנן
(נדה כו,א)
גבי בכורות (דקתני
(בכורות פ"ח מ"א, דף
מו.) 'המפלת סנדל... הבא אחריו
בכור לנחלה ואין בכור לכהן'),
למאי הלכתא (קסלקא דעתא לבא אחריו לסוף שנה או לסוף שנתיים
קמיירי, ולמה לי 'סנדל'? והלא בלא סנדל פטר ולד דבהדיה את הבא אחריו)?
(ומשני:) לבא
אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן (כלומר: לכך הוזכר סנדל: אם יצא ולד שעמו
אחריו, הוי בכור לנחלה ולא בכור לכהן);
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol