דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף כו
(נדה כה,ב)
'סנדל' דתנן
(נדה כו,א)
גבי בכורות (דקתני
(בכורות פ"ח מ"א, דף
מו.) 'המפלת סנדל... הבא אחריו
בכור לנחלה ואין בכור לכהן'),
למאי הלכתא (קסלקא דעתא לבא אחריו לסוף שנה או לסוף שנתיים
קמיירי, ולמה לי 'סנדל'? והלא בלא סנדל פטר ולד דבהדיה את הבא אחריו)?
(ומשני:) לבא
אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן (כלומר: לכך הוזכר סנדל: אם יצא ולד שעמו
אחריו, הוי בכור לנחלה ולא בכור לכהן);
סנדל דתנן גבי כריתות (בפרק
קמא מ"ג (לעיל דף ז:) לענין
חיוב קרבן) למאי הלכתא
(תיפוק ליה דמשום ולד שעמו תביא קרבן)?
שאם תלד ולד דרך דופן (ולד
יוצא דרך דופן על ידי סם - לא מיחייבה קרבן, דכתיב גבי קרבן (ויקרא יב,ב) אשה
כי תזריע וילדה זכר - עד
שתלד ממקום שמזרעת) וסנדל
דרך רחם דמייתא קרבן אסנדל.
ולרבי שמעון דאמר (לקמן
בפרק 'יוצא דופן' (דף מ.)) יוצא דרך דופן ולד מעליא הוא, מאי
איכא למימר?
אמר רבי ירמיה: שאם תלד ולד בהיותה עובדת כוכבים
וסנדל לאחר שנתגיירה - דמייתא קרבן אסנדל.
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: ומי איתנהו להני
שינויי? והא תניא 'כשהן יוצאין (סנדל וולד שעמו) אין יוצאין אלא כרוכין (דבוקין
זה בזה; ולא דבוקין ממש)' (ומדיוצאין
יחד אי אפשר שתתגייר בינתיים)?
אמר רב פפא: (מדהוזכר סנדל גבי כריתות משום גירות, וכגון שיצא ולד
תחלה ואחר כן סנדל; וגבי בכורות כגון שיצא סנדל תחלה, כדאוקמינן לעיל דפוטר ולד
מחמש סלעים; ותניא דבבת אחת יוצאין) שמע מינה (שמע מינה אין שוכבין זה אצל זה, דאם כן לא משכחת לה
שיצא זה קודם זה! אלא האי 'כרוכין' דקתני - הכי הוא:) מכרך כריך ליה ולד לסנדל אפלגיה (דראש הולד תחוב כנגד טיבורו של
סנדל) ומשלחיף
ליה כלפי רישיה (כלומר: דחפו ולד בראשו לסנדל כלפי חוץ);
גבי בכורות (דבעינן
שיצא הסנדל תחילה) -
כגון שיצאו דרך ראשיהם: דסנדל קדים ונפיק
גבי כריתות - שיצאו דרך מרגלותיהם, דולד קדים
ונפיק
רב הונא בר תחליפא משמיה דרבא אמר: אפילו תימא
מצומצמין (שוכבין זה אצל זה), ואיפוך שמעתתא גבי בכורות (מימרא
דרב פפא דאמר בבכורות שיצאו דרך ראשיהן:) שיצאו
דרך מרגלותיהם: ולד, דאית ביה חיותא סריך ולא נפיק (אוחז
בידיו למעלה ואינו ממהר לצאת),
סנדל, דלית ביה חיותא שריק ונפיק (וסנדל מחליק ויוצא קודם);
גבי כריתות - שיצאו דרך ראשיהן: ולד, דאית ביה
חיותא - מדנפיק רישיה הויא לידה (דקיימא לן בהאי פירקא (דף כח.) יצא
ראשו הרי הוא כילוד, אבל סנדל - עד דנפיק רובא, דאין ראש נפל חשוב, דהכי אמרינן
בבכורות (דף מו:): אין הראש פוטר בנפלים); סנדל - עד דנפיק רוביה (ואדנפיק
סנדל - נתגיירה וטבלה).
משנה:
שליא בבית - הבית טמא (משום
אהל המת, דולד הוה בה ומת);
לא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד.
רבי שמעון אומר: נימוק הולד (ונעשה
דם ונתערב בדם הלידה ובטל ברוב) עד
שלא יצא.
גמרא:
תנו רבנן [תוספתא
נדה פ"ד מ"ג]: 'שליא, תחלתה דומה לחוט של ערב וסופה דומה
כתורמוס (וסופה כשהיא הולכת ורווחת הויא רחב כתורמוס; לישנא
אחרינא גרסינן בתוספתא 'וראשה דומה כתורמוס'), וחלולה כחצוצרת; ואין שליא פחותה
מטפח.
רבי שמעון בן גמליאל אומר: שליא דומה לקורקבן של
תרנגולין שהדקין יוצאין ממנה.'
תניא רבי אושעיא זעירא דמן חבריא: 'חמשה
שיעורן טפח, ואלו הן: שליא, שופר, שדרה, דופן סוכה, והאזוב.'
שליא - הא דאמרן;
שופר – דתניא: 'כמה יהא שיעור שופר? פירש רבי
שמעון בן גמליאל: כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן: טפח (אחיזה
אית בה טפח: שהטפח ארבע אצבעות בגודל).';
שדרה מה היא?
דאמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: שדרו של לולב צריך
שיהא יוצא מן ההדס (לבד אורך העלין; 'שדרה' קרי כל זמן שהעלין
הולכין ומתחברין ומוסיפין, ואחר שכלתה השדרה גבוהין אורך העלין למעלה) טפח;
דופן סוכה?
דתניא: 'שתים כהלכתן שלישית אפילו טפח';
אזוב?
דתני רבי חייא: 'אזוב - טפח'.
אמר רבי חנינא בר פפא: דריש שילא איש כפר תמרתא:
תלת מתניתא ותרתי שמעתתא - שיעורא טפח.
'תרתי'? חדא היא (דליכא
שמעתתא אלא האי דשדרה דאמר רבי יוחנן)!?
אמר אביי: (לא
תימא 'תני רבי חייא: אזוב טפח', דמשמע מתניתא היא, אלא) אימא 'אמר רבי חייא: אזוב טפח'. (ומנפשיה
קאמרה; ורבי חייא - תנא ואמורא הוא, והיכא דאמר מנפשיה בלשון מימרא - הויא 'שמעתא'.)
ותו ליכא? והאיכא [אהלות פ"ג מ"ז] 'טפח על טפח על רום טפח מרובע (אהל
קטן שהוא טפח אורך וטפח רוחב ורום חללו טפח) מביא
את הטומאה (אם כזית מן המת בצד זה וכלי בצד זה - הוה טמא כלי
מחמת אהל המת) וחוצץ בפני
הטומאה (אם טומאה תחתיו וכלי על גביו - הכלי טהור; ולהכי נקט
'על רום טפח' דאי הוה חלל רומו פחות מטפח - הויא 'טומאה רצוצה', וכנגדו
למעלה עד לרקיע טמא, כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין קכו.);
ולענין אתויי טומאה נמי לא מייתי, דלאו 'אהל' הוא)'!?
'טפח' קאמרינן, 'טפח על טפח' לא קאמרינן.
והא איכא [כלים
פ"ה מ"ב] 'אבן היוצא מן התנור טפח ומן הכירה שלש
אצבעות ('תנור' - מקום שפיתת שתי קדרות; 'כירה' - מקום שפיתת
קדרה אחת) – חבור (וכתנור
דמי, מפני שצריכה לתנור להיות לו יד: שאם נטמא התנור - פת שעליה טמא, שהתנור - אף
על פי שאינו מקבל טומאה מגבו, מטמא הוא את אחרים מגבו, כדאמר בתורת כהנים; הלכך
ידו, אף על גב דלית ליה אויר – מטמא; אבל יותר מטפח עומדת לינטל, שהיא גדולה יותר
מדאי, ולא הויא 'יד')'?
כי קאמרינן היכא דבציר מטפח לא חזי, אבל הכא כל שכן
דבציר מטפח – 'יד תנור' הוא.
והאיכא
(נדה כו,ב)
תנורי בנות (נערות
קטנות עושין תנורין לשחוק) -
טפח, דתנן [כלים פ"ה מ"א]: 'תנור תחלתו ארבעה (תנור
בן ארבעה טפחים מקבל טומאה אם נגמרה מלאכתו) ושיריו ארבעה (נטמא
תנור גדול, ושברו, ונשתיירו ארבעה טפחים - עדיין טמא) -
דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: במה דברים אמורים? בגדול, אבל בקטן - תחלתו כל שהוא
משתגמר מלאכתו ושיריו ברובו'. (ומקשה
ב'העור והרוטב': רובו דטפח למאי חזי? ומשני: האי 'ושיריו' - אגדול קאי,
והכי קאמר: שירי גדול ברובו, ומותבינן בגדול; והא קאמר 'שיריו ארבעה'? ומשנינן:
ההוא - בתנור בר שבעה, דארבעה הוי רובו, והא בתנור בר תשעה.)
וכמה 'כל שהוא'?
אמר רבי ינאי: טפח, שכן עושין תנורי בנות: טפח [אם כן יש עוד 'שיעורא טפח']!?
בפלוגתא (כגון הכא: דלרבי מאיר לא הוי שיעורא בטפח) לא קמיירי.
השתא דאתית להכי - הא נמי פלוגתא היא, דקתני סיפא
'אמר רבי יהודה: לא אמרו 'טפח' אלא מן התנור ולכותל' (דהתם
יותר מטפח עומדת ליקצץ מפני שמעכב את התנור מלקרבו לכותל ודוחקת את הכותל, הילכך
יותר מטפח - עומדת לינטל היא, אבל לצד הבית אפילו גדולה הרבה – 'יד' הוא לתנור).
והאיכא מסגרת טפח [שמות
כה,כה: ועשית לו מסגרת טפח
סביב ועשית זר זהב למסגרתו סביב]!?
בדכתיבן (ששיעורו מפורש מן התורה) לא קא מיירי.
והאיכא כפורת טפח?
בקדשים לא קמיירי.
והאיכא [עירובין
פ"א מ"ג] 'דיה לקורה (לגבי
מבוי) שהיא רחבה
טפח'?
בדרבנן (כגון מבוי, דכל מצותו מדברי סופרים) לא קמיירי, אלא בדכתיבן ולא מפרשי
שיעורייהו.
יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב כהנא,
ויתיב וקאמר: אמר רב יהודה אמר רב: כל שלשה ימים הראשונים תולין את השליא בולד (כגון
יצא ולד תחלה, ושליא אחריו בתוך שלשה ימים),
מכאן ואילך חוששין לולד אחֵר.
אמר ליה: ומי אמר רב הכי? והאמר רב 'אין הולד
מתעכב אחר חבירו כלום'?
אישתיק.
אמר ליה: דלמא כאן בנפל (בנפלים
מתעכב), כאן בבן
קיימא?
אמר ליה: את אמרת לשמעתתיה דרב (בתמיה,
כלומר: את אתית לפרושי מדידך)?
בפירוש אמר (פירשה) רב
הכי: 'הפילה נפל ואחר כך הפילה שליא, כל שלשה ימים תולין את השליא בולד (ואין
חוששין לאחֵר: דתוך הזמן הזה עשויה השליא להתעכב אחר הולד שהיתה ממנו, טפי - לא;
ואם זה זכר - תשב לזכר בלבד, ולא אמרינן 'שליא אחרת היתה עם ולד זה ונימוח, ושליא
זו - דולד אחֵר היא'; דדרך שליא לשהות אחר ולד שלשה ימים), מכאן ואילך חוששין לולד אחֵר (שמא
ולד אחר היה עמו, ונקבה היה, ותשב ימי טומאה דנקבה; ואי נמי הוי האי ולד נקבה -
אכתי מהניא ספק דשליא דמנִינא ימי טוהר לחומרא: שאם תראה ליום שמונים ואחד לולד
ופסקה עד יום שמיני וראתה - לא הויא שומרת יום כנגד יום, דאמר בהדיא 'שליא נקבה
הואי, ומה שראתה ביום שונים ואחד - דם טוהר הוה': דמשליא מנינן, והשתא הוא דהויא
תחלת נדה; והיא נקראת 'טועה');
ילדה (בן קיימא) ואחר
כך הפילה שליא - אפילו מכאן ועד עשרה ימים אין חוששין לולד אחר';
שמואל ותלמידי דרב ורב יהודה הוו יתבי; חליף
ואזיל רב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל (שם מקום) לאפייהו, באלי ואתי (שהיה
ממהר לבא, כמו (לעיל דף יז.) 'באלי דידבי, פירוש: מגרש), אמר: אתי לן גברא דרמינן ליה בגילא
דחטתא (כלומר: בשאלות מועטות) ומרמי ומדחי (כלומר:
להקשותו ולדחותו, שלא ידע להשיב);
אדהכי אתא, אמר ליה שמואל: מאי אמר רב בשליא?
אמר ליה: הכי אמר רב: אין תולין את השליא אלא
בדבר של קיימא (שכיוצא בו מתקיים אם היום היו חדשיו כלו, למעוטי שאם
הפילה דבר שאין ראוי לבריית נשמה, כגון: בירך אחד באמצע, או גוף אטום, או מפלת מין
בהמה וחיה ועוף, ואחר כך הפילה שליא - אפילו בתוך שלשה חוששת לולד אחר).
שיילינהו שמואל לכל תלמידי דרב, ואמרי ליה הכי;
הדר חזייה לרב יהודה בישות (דשמעה ולא אמרה ניהליה).
בעא מיניה רבי יוסי בן שאול מרבי: המפלת דמות
עורב ושליא מהו (מי תלינן שליא בעורב ולא ניחוש לולד אחר? או
לא תלינן)?
אמר ליה: אין תולין אלא בדבר שיש במינו שליא (כגון:
אדם ובהמה וחיה, אבל עוף - לא).
קשורה בו מהו?
אמר ליה: דבר שאינו שאלת.
איתיביה: 'המפלת
מין בהמה חיה ועוף ושליא עמהן, בזמן שהשליא קשורה עמהן אין חוששין לולד אחר; אין
שליא קשורה עמהן חוששין לולד אחר: הריני מטיל עליהן
(נדה כז,א)
חומר שני
ולדות (אם זה זכר - חיישינן דלמא נקבה הוה ההוא דשליא, ותשב
לזכר ולנקבה; ולרבנן, דאמרי 'המפלת חיה ועוף אינו ולד' - מאי חומרא איכא? בהאי ולד
מחמרינן עלה למימר ליכא שום ולד ואין לה דם טוהר, והיינו חומרא דיליה, ומשום שליא
מטמינן לה שבועים), שאני אומר: שמא נמוח שפיר (ולד) של
שליא (ולד הוה עם השליא ונימוח שפיר של שליא) ונמוח
שליא של שפיר (ושמא נימוחה שלייתו של שפיר, כלומר: ושלייתו
של זה שלפנינו נימוח, וזו אינה שלו הואיל ואינה קשורה בו)' (קתני
מיהא 'בזמן שקשורה עמהן')!?
תיובתא (דרבי, דאמר 'דבר שאינו שאלת').
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol