דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף כט
(נדה כח,ב)
וכל היכא דכתיב 'מזכר עד נקבה', למעוטי טומטום
ואנדרוגינוס הוא דאתא? והא גבי ערכין, דכתיב (ויקרא כז,ג) [והיה ערכך] הזכר [מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל
כסף בשקל הקדש], ותניא:
'(והיה ערכך) הזכר (ה"א
דריש) - ולא טומטום ואנדרוגינוס;
יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה?
תלמוד לומר: (ויקרא כז,ג) [והיה ערכך] הזכר [פסוק ד]
ואם נקבה [הוא והיה ערכך שלשים
שקל] ('אם'
קדריש) - זכר ודאי נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס';
טעמא דכתיב 'הזכר' 'ואם
נקבה', הא 'מזכר' 'ונקבה' לא ממעט!?
ההוא מבעי ליה (למכתב
'זכר' ו'נקבה')
(נדה כט,א)
לחלק בין ערך איש לערך אשה. (הילכך
אי לאו הוה אמינא 'ואם' - לא ממעט טומטום, אבל הכא, מדהוה ליה למכתב 'אדם תשלחו',
וכתיב 'זכר ונקבה' - שמע מינה לדרשא).
יצא מחותך או מסורס [משיצא רובו הרי הוא כילוד; יצא כדרכו - עד שיצא רוב
ראשו; ואיזהו 'רוב ראשו'? - משיצא פדחתו]:
אמר רבי אלעזר: (אמחותך
קאי: דהיכא דיצא מחותך) אפילו
הראש עמהן (אין חשוב ולד עד שיצא רובו);
ורבי יוחנן אמר: לא שנו אלא שאין הראש עמהן, אבל
הראש עמהן - הרי הוא כילוד.
לימא בדשמואל קמיפלגי, דאמר שמואל 'אין הראש פוטר
בנפלים (יצא ראש הנפל, כגון יולדת תאומים לשבעה, אחד נגמרה
צורתו ואחד לא נגמרה צורתו, ויצא ראש הנפל והחזירו, ואחר כך יצא אחיו - הוי בכור
לכהן: שאין ראש הנפל פוטר את הבא אחריו מן הבכורה)' (ורבי
אלעזר אית ליה דשמואל)?
בשלם דכולי עלמא לא פליגי, כי פליגי במחותך: דמר
סבר 'בשלם הוא דקחשיב, במחותך לא קחשיב', ומר סבר 'במחותך נמי חשיב';
לישנא אחרינא: טעמא דיצא מחותך או מסורס, הא
כתקנו - הראש פוטר; תרוייהו לית להו דשמואל, דאמר שמואל 'אין הראש פוטר בנפלים'.
איכא דמתני לה להא שמעתתא באפי נפשה (ולא
אמתניתין)*: אמר רבי
אלעזר: אין הראש כרוב אברים (יצא הראש - אינו כילוד; ובנפל קאי, דאי בבן
קיימא - ליכא למאן דאמר, דהא מתניתין היא 'יצא כדרכו - משיצא רוב ראשו'), ורבי יוחנן אמר: הראש כרוב אברים;
וקמיפלגי בדשמואל.
תנן: 'יצא מחותך או מסורס, משיצא רובו - הרי
הוא כילוד' מדקאמר 'מסורס', מכלל דמחותך כתקנו (ראש
יצא תחלה) וקאמר
'משיצא רובו (דבעינן רובא) הרי זה כילוד' - קשיא לרבי יוחנן?
אמר לך רבי יוחנן: אימא 'יצא מחותך ומסורס'.
והא 'או' קתני?
הכי קאמר: יצא מחותך או שלם, וזה וזה מסורס,
משיצא רובו - הרי זה כילוד.
*( ואיכא בינייהו: מאן דמתני לה אמתניתין, משמע
דאמחותך קא פליגי, ואיכא למימר כדאמרן: דבשלם אפילו רבי אלעזר מודה, דלית ליה
דשמואל; ומאן דמתני לה באנפי נפשיה משמע דאשלם נמי פליגי, ובדשמואל.)
אמר רב פפא: כתנאי: 'יצא מחותך או מסורס -
משיצא רובו הרי הוא כילוד; רבי יוסי אומר: משיצא כתקנו' מאי קאמר (רבי
יוסי משיצא כתקנו ס"ד דמסורס ברובא לאו ילוד הוא)? - אמר רב פפא: הכי קאמר: יצא
מחותך ומסורס (מחותך
ודרך מרגלותיו), משיצא
רובו הרי הוא כילוד'; הא כתקנו (דרך
ראשו) - (אפילו
מחותך) הראש פוטר;
רבי יוסי אומר: משיצא רובו כתקנו (תרוייהו בעינן במחותך).
מתקיף לה רב זביד (לתירוצא
דמתרצינן אליבא דרבי יוסי):
מכלל דבמסורס רובו נמי לא פוטר? (בתמיה: כיון דרבי יוסי לאו אדיוקא קאי, אלא אדקתני
בגווה 'יצא מחותך ומסורס משיצא רובו', ועלה קאי דרבי יוסי, ואמר אף על גב דנפיק
רובו בעינן נמי כתקנו - מכלל דמסורס רובו נמי לא פטר, בתמיה)? הא קיימא לן דרובו ככולו?
אלא אמר רב זביד: (רבי
יוסי - אדיוקא דתנא קמא קאי, דאמר: הא כתקנו הראש פוטר, ואף על גב דמחותך) הכי קאמר: 'יצא מחותך ומסורס -
משיצא רובו הרי זה כילוד, הא כתקנו (אפילו מחותך) הראש פוטר; רבי יוסי אומר: משיצא
כתקנו לחיים (אין הראש פוטר אלא שיצא כתקנו, וכשאר ולדות
שיוצאין לחיים; אבל מחותך - אפילו כתקנו אין הראש פוטר).
תניא נמי הכי: 'יצא מחותך ומסורס - משיצא רובו
הרי זה כילוד, הא כתקנו הראש פוטר; רבי יוסי אומר: משיצא כתקנו לחיים (הוא
דראש פוטר, אבל מחותך - אפילו כתקנו בעינן רובו); ואיזהו 'כתקנו לחיים'? - משיצא רוב
ראשו; ואיזהו 'רוב ראשו'? - רבי יוסי אומר: משיצאו צדעיו (טנפל"ש
[רקותיו]);
אבא חנן משום רבי יהושע אומר: משיצא פדחתו; ויש אומרים: משיראו קרני ראשו (גובה
ראשו שאצל העורף).
משנה:
המפלת ואין ידוע מהו (אם
זכר אם נקבה אבל יודעת היא שהוא ולד) תשב
לזכר ולנקבה (ימי טוהר דזכר וימי טומאה דנקבה);
אין ידוע אם ולד היה אם לאו - תשב לזכר ולנקבה
ולנדה (כלומר: כשתראה - תהא נדה, שאין לה ימי טוהר: דשמא לאו
ולד הוא).
(ובגמרא מפרש למה הוזכר זכר, הואיל ואין לה דם
טוהר, דאי משום טומאת לידה - הא קתני נקבה!?)
גמרא:
אמר רבי יהושע בן לוי: עברה נהר והפילה (ואינה
יודעת מה: אם נפל, אם רוח - שהרי נפל למים) -
מביאה קרבן ונאכל: הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים ולד מעליא ילדן.
תנן: 'אין ידוע אם ולד היה - תשב לזכר ולנקבה
ולנדה' אמאי תשב לנדה? לימא 'הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן' (ניתיב
לה מיהא ימי טוהר דזכר)?
מתניתין - בשלא הוחזקה עוברה, וכי קאמר רבי יהושע
בן לוי - כשהוחזקה עוברה.
תא שמע: 'בהמה שיצאה מלאה (כשהיתה
מעוברת יצתה לאפר [לרעות]) ובאה
(בו ביום) ריקנית
- הבא אחריו בכור מספק (שמא זה היה ולד והבא אחריו אינו בכור, או שמא
רוח הפילה והבא אחריו בכור מעליא הוא; הילכך ספק הוא, ויאכל במומו לבעלים, ולא
לכהן: דהמוציא מחבירו עליו הראיה)'?
ואמאי? הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות ולד מעליא ילדן, והאי [הבא אחריו] פשוט הוא (ויאכל
בלא מום)?
אמר רבינא: משום דאיכא למימר 'רוב בהמות יולדות
דבר הפוטר מבכורה, ומעוטן יולדות דבר שאינו פוטר מבכורה, וכל היולדות מטנפות (יום
אחד קודם לידה כעין גלייר"א),
וזו - הואיל ולא טנפה - אתרע לה רובא'.
אי כל היולדות מטנפות, הא מדלא מטנפה - בכור
מעליא הוא [הבא אחריו]?
אלא אימא 'רוב יולדות מטנפות, וזו הואיל ולא טנפה
- אתרע לה רובא'.
כי אתא רבין, אמר: מתיב רבי יוסי ברבי חנינא (אדרבי
יהושע בן לוי [דאמר בתחילת הדיון
בגמרא: 'עברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל: הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים ולד מעליא
ילדן']): 'טועה' (ממתניתא
דמיירי באשה טועה: שלא ידעה עת לידתה),
ולא ידענא מאי תיובתא.
מאי היא? – דתניא:
(נדה כט,ב)
'אשה שיצתה מלאה ובאה ריקנית (לסוף
זמן מרובה ואינה יודעת אימת יצא הריונה) והביאה לפנינו שלשה שבועין טהורין (כלומר:
משבאה לפנינו ישבה לה שלשה שבועים טהורים מכל וכל - עם יום בואה, ולא דק כולי האי:
דיום זה ספק טמא דשמא ראתה בו ביום קודם שבאתה לפנינו, ואפילו הכי קרי ליה 'טהור',
דקאי אמכאן ולהבא: דקסלקא דעתא השתא שבאתה לפנינו ביום, ומשבאתה לפנינו לא ראתה) ועשרה
שבועות אחד טמא (שהיתה רואה בכל יום) ואחד
טהור (שכל הימים של אותו שבוע היו טהורין) -
משמשת לאור שלשים וחמש (שהוא ליל סוף שבוע חמישי והוא ליל כניסת שלשים
וחמש ויציאת יום ל"ד, ושוב אינה משמשת; וטעמא דכולן מפרש לקמן, ואמאי נקט הכי
י"ג שבועים), ומטבילין אותה תשעים וחמש טבילות (משום
דטבילה בזמנה מצוה; וכולהו מפרש לקמן; ומשום הני תשעים וחמש טבילות נקט שלשה עשר
שבועים: דספק זמן הטבילות משוך י"א שבועים ופלגא די"ב, ואיידי דצריך
לפלגא - נקט כולה, ואיידי דתנא שבוע טמא - דהיינו י"ב - תנא נמי שבוע
י"ג טהור; והכי מפרש לקמיה) - דברי בית שמאי; ובית הלל אומרים:
שלשים וחמש (וטעמייהו מפרש לקמן; ותרוייהו סבירי להו טבילה
בזמנה מצוה);
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: דיה לטבילה שתהא באחרונה (כשתפסוק
לגמרי ותטהר; דלית ליה טבילה בזמנה מצוה)';
(השתא מפרש תיובתא:) בשלמא שבוע ראשון (יומא
דאתיא לקמן קחשיב בכלל שבוע ראשון) לא
משמשת - אימר יולדת זכר היא (וכל יומא ויומא דשבוע ראשון איכא לספוקי דלמא
ביום שבאתה ילדה שעה אחת קודם שבאה לפנינו, וכל שבעת הימים האלו הוו שבעת ימי לידה); שבוע שני - אימר יולדת נקבה היא (וביום
שבאת לפנינו ילדה, ומשכי ימי לידה הנך תרתי שבועי); שבוע שלישי - אימר יולדת נקבה בזוב
היא (שמא מתוך י"א יום דימי זיבה ילדה וראתה שלשה
רצופין ובלא צער, דהוה שופי סמוך ללידה, ובעיא שבעה נקיים לזיבתה - ואף על גב דקא יתבא י"ד נקיים: הואיל ואיכא
לספוקינהו בימי לידה - לא סלקא לה, דקסבר ימי לידה שאינה רואה בהן - אין עולין לה
לספירת זיבתה); אלא שבוע
רביעי, אף על גב דקא חזיא דם (אי אמרינן רוב נשים ולד מעליא ילדן, האי - ולד
הוא, שהרי הוחזקה עוברה) –
תשמש (ואף על גב דהך שבוע קא חזיא, שהרי ראשון הוא לשבועים
שעוברים עליה: אחד טמא ואחד טהור),
דהא דם טהור הוא (דאכתי משכי ארבעים יום דזכר) - לאו משום דלא אזלינן בתר
רובא (ומספקינן לה בלא ולד, ולית לה דם טוהר, וקשה לרבי
יהושע בן לוי)?
אלא מאי 'לא ידענא מאי תיובתא' - אימר הרחיקה
לידתה (האי דלא יהבינן לה ימי טוהר - לאו משום ספק דלאו ולד
הוא, אלא אימר 'הרי ימים רבים קודם שבאת לפנינו ילדה וכָלוּ לה ימי טהרתה'; אבל
לענין קרבן מביאה קרבן ונאכל: בין קרבה ובין הרחיקה - בת קרבן היא, מאחר דקפדינן
ארובא);
הך שבוע חמישי, דטהור הוא, תשמש (ואמאי
לא משמשת עד ליל שביעי)?
(ומשנינן:) הך שבוע רביעי (שראתה
בכל יום) - כל יומא
ויומא מספקין בסוף לידה (סוף ימי טוהר) ובתחלת נדה (כלומר:
אתמול כלו ימי טוהר והיום היא תחלת נדה) (הילכך) ועשרין ותמניא גופיה אימר תחלת נדה היא, ובעיא למיתב שבעה לנדתה
(יום כ"ח - שהוא סוף שבוע רביעי - מספקינן לה
בתחלת נדה, ובעיא לממני משבוע חמישי ששה ימים להשלים שבעת ימי נדות, ובליל שביעי
טובלת ומשמשת: שהוא אור לשלשים וחמש משבאת לפנינו; וליל שמיני - שהוא תחלת שבוע
ששי - נמי לא משמשת: שהשבוע ששי טמא הוא, דמוקמינן לה לקמן שהיא רואה מבערב בכל
ימי ראייתה; מכאן ואילך לא משמשת לעולם: דדילמא שבוע רביעי תחלת נדה היא, והששי
בימי זיבה - והרי היא זבה, ושבוע שביעי שהוא טהור - תספור לנקיים! ואם לא שרואה
מבערב היתה משמשת ליל תחלת שבוע שמינית; ואף על גב דיכולה לטבול ביום שביעי -
שמקצת היום ככולו לענין ספירה - אפילו הכי
לא משמשת ביום, דמוקמינן לה כרבי שמעון, דאסר; וכן לעולם יש לומר בכל
שבועים טמאים שלה - זהו בימי זיבה, וצריכה שבעה נקיים, וכל שבוע טהור תספור
לנקיים; אבל שבוע רביעית ממה נפשך אין אתה יכול לספקו בזיבה, שאין זיבה אלא
לאחר נדות והרי זו ישבה שלשה שבועים טהורים, והרביעי - הוא דראתה, הילכך
בתחלת נדה הוא דאיכא לספוקי, ולא בעיא למיתב בשבוע חמישי אלא ששה ימים משום ספק
יום אחרון של רביעי, דמספקינן לה בתחלת נדה);
בעשרים וחד (שהוא
סוף שבוע שלישית) תשמש
(דהא אפילו קרבה לידתה לילד בו ביום שבאת לפנינו - כבר
כָּלוּ ימי טומאה והיום שביעי לנקיים של ספירה, וקיימא לן דטבילת זב וזבה ביום
[בפרק קמא דיומא (דף ו.)] דמקצת היום ככולו, הילכך ביום עשרים ואחד תשמש)?
רבי שמעון היא, דאמר (בתורת
כהנים) אסור לעשות
כן (לשמש זבה ביום טבילתה) שמא תבא לידי ספק (שמא
תראה לאחר תשמיש, ונמצא שסתרה כל מניינה, דהא לא הוו נקיים כל שבעה - ונמצא משמשת
זבה!).
לאורתא תשמש (בליל
תחלת שבוע רביעית, דקסלקא דעתא השתא שאינה רואה אלא ביום, ואף על גבי דהאי שבוע
רביעי טמא הוא - מיהו בליל תחלת שבוע אכתי טהורה היא, ותשמש הלילה)?
(ומשני:) כשראתה
בערב (וכן היא נהוגה לראות בכל שבוע טמא מבערב).
'ומטבילין אותה תשעים וחמש טבילות':
שבוע קמא מטבילין אותה בלילותא (בכל
לילה ולילה דבכל לילה מספקינן לה שמא השתא סוף שבעה ללידתה הוא, וטבילה בזמנה מצוה), אימר יולדת זכר היא (אימר
יולדת זכר בזוב היא, ויום ראשון דשבוע שני אמרינן 'שמא שבעת ימים קודם שבאת
לפנינו ילדה, ושבוע ראשון הוה ספירה לנקיים, ולמחר ביום תחלת שבוע שני - תהא טבילת
זיבתה'; וכן כל ימי שבוע שני, כל יומא ויומא איכא לספוקי דלמא קצת משבוע ראשון הוי
בכלל ימי לידה והשתא כלין ימי הספירה; אבל שבוע ראשון לא טבלה ביום ואף על גב דבכל
יום איכא לספוקי שמא הרחיקה לידתה והשתא כלין ימי הספירה, משום דבעינן שבעת ימי
הנקיים לפנינו ודאין, והני דקודם לכן - ספק הוו נקיים ספק לא הוו; והכי מפרש לקמן;
ויום אחרון דשבוע קמא הוה בעיא טבילה, משום ספקא דהשתא כלין ימי הספירה ואיכא שבעה
ספורין לפנינו! ולקמן מתרצין דטבילה חדא בשבוע לא קחשיב);
שבוע שני מטבילין אותה בלילותא, אימר יולדת נקבה
היא (וכל לילה איכא לספוקי האידנא סוף שבועים, וליל אחרון
מספקינן שמא ביום שבאתה ילדה והשתא כלין);
ביממא - אימר יולדת זכר בזוב היא;
שבוע שלישי מטבילין לה ביממא, אימר יולדת נקבה
בזוב היא (וכל יומא איכא לספוקי 'השתא כלין ימי ספירה': יום
ראשון דלמא ששה ימים קודם שבאת לפנינו ילדה, ושבועים - הרי עשרים יום, והיום - הוי
עשרים ואחד: שסוף ספירה הוא; ולמחר אמרינן: חמשה ימים קודם ביאתה ילדה, והיום כָּלים;
ויום אחרון אימר 'ביום שבאתה ילדה והיום כָּלים');
בלילותא (דשבוע שלישי מטבילין לה ואף על גב דליכא
לספוקי בשבוע שלישי בסוף לידת נקבה) -
בית שמאי לטעמייהו, דאמרי (דאמרי בפרק אחרון (לקמן דף עא:)) 'טבולת
יום ארוך בעי טבילה' (טבולת יום ארוך היינו יולדת שהיא טבולת יום כל
ששים וששה, שהרי לסוף שבועים היא טובלת ואינה אוכלת בתרומה עד שיכלו ימי טוהר,
כדכתיב [ויקרא יב,ד] בכל קדש לא תגע,
וקאמרי בית שמאי שצריכה לטבול לאור שמונים ואחד, שהוא סוף שמונים; הילכך כל ליליא
איכא לספוקי השתא כָּלים שמונים יום מיום שבאת לפנינו, ושבוע קמא נמי איכא לספוקי
בהכי, אלא לא איכפת לן משום דסוף סוף הא קא טבלה בכל ליליא);
(נדה ל,א)
מכדי ימי טהרה כמה הוו (משכה
ספקא דידהו לבתר שבועים קמאי)?
שתין ושיתא (ושבועים - הרי שמונים, ומֵהני ששים ושש טבילות כבר
טבלה מהן שבעה בלילי שבוע שלישי משום הך ספקא דטבולת יום ארוך), דל שבוע שלישי דאטבלינן לה, פשו
להו שתין נכי חדא (שעדיין צריכה לטבול משום הך ספק בתוך עשרה
שבועים הבאים, ושלשים וחמשה שטבלה בתוך שלשה השבועים הראשונים, שבעה בראשונה ועשים
ושמנה בשתים אחרונות - הרי שלשים וחמש);
שתין נכי חדא ותלתין וחמשה - תשעין וארבע הויין, 'תשעין וחמש' מאי עבידתייהו?
אמר רב ירמיה מדפתי: כגון שבאת לפנינו בין השמשות
דיהבינן לה טבילה יתירתא. (עד השתא הוה סלקא דעתא דבאת לפנינו ביום, כגון
ביום ראש חודש ניסן, ואטבלוה לאורתא, ומשכו שמונים דילה: שלשים מניסן, וכ"ט
דאייר, וכ"א דסיון כָּלים שמונים יום - הרי שמונים טבילות בלילות, וי"ד
בימים של שני שבועות הראשונות - הרי צ"ד; והשתא מוקמינן שבאת לפנינו בין
השמשות לילה שהוא ראש חודש, ואטבלה בההיא ליליא משום ספק סוף טומאה, ומשכי
נמי שמונים שלה עד כ"א בסיון - כאילו באתה ביום ראש חדש, דאיכא לספוקי דילמא
באותו בין השמשות ילדה, והוא מראש חודש, וההיא טבילה דליל ראש חדש - איתוספא לה,
נמצאו לה שמונה טבילות בשבוע ראשונה וכ"ח דשני ושלישי - הרי ל"ו;
וקשיא
לי אמאי נקט 'בין השמשות' - הוה ליה לאוקמא שבאת לפנינו בלילה!?
ומסתברא
דלהכי נקט 'בין השמשות': דדק בלישנא דמתניתא, דנקט 'שלשה שבועים טהורים',
הילכך - כי איכא בין השמשות - איכא למיקרי יום זה טהור, דשמא בין השמשות - יממא
הוא, ומיום שעבר הוא, והיום הזה כולו טהור, ומיהו טבילותיה משכי עד שמונים לבד
מהך, משום דבין השמשות ספק ליליא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol