דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף לא
(נדה ל,ב)
תנא דבי רבי ישמעאל: 'משל לכהן שמסר תרומה לעם
הארץ, ואמר לו "אם אתה משמרה בטהרה – מוטב, ואם לאו הריני שורפה לפניך.'
אמר רבי אלעזר:
(נדה לא,א)
מאי קרא (דמשביעין אותו ביום הלידה)? - (תהלים עא,ו) [עליך נסמכתי מבטן] ממעי אמי אתה גוזי [בך תהלתי תמיד];
מאי משמע דהאי 'גוזי'
לישנא דאשתבועי הוא?
דכתיב (ירמיהו
ז,כט) גזי נזרך והשליכי [ושאי על שפים קינה כי מאס ה' ויטש את דור עברתו] (נזרך לשון נזירות, דהיינו נדר,
דדמי לשבועה).
ואמר רבי אלעזר: למה ולד דומה במעי אמו? לאגוז
מונח בספל של מים: אדם נותן אצבעו עליו - שוקע לכאן ולכאן.
תנו רבנן: 'שלשה חדשים הראשונים ולד דר במדור
התחתון; אמצעיים ולד דר במדור האמצעי; אחרונים ולד דר במדור העליון; וכיון שהגיע
זמנו לצאת - מתהפך ויוצא, וזהו חבלי אשה (צערה)', והיינו דתנן 'חבלי של נקבה
מרובין משל זכר'.
ואמר רבי אלעזר: מאי קרא? - (תהלים קלט,טו) [לא נכחד עצמי ממך] אשר
עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ; 'דרתי' לא נאמר, אלא 'רקמתי' (רקמתי היינו יצירה ראשונה,
וכתיב בתחתיות, דהיינו מדור תחתון).
מאי שנא חבלי נקבה מרובין משל זכר?
זה בא כדרך תשמישו וזה בא כדרך תשמישו: זו הופכת
פניה וזה אין הופך פניו. (האיש פניו למטה - כן זכר נולד פניו למטה,
ונקבה פניה למעלה; הילכך נקבה צריכה להתהפך, דהא כשהיא במעי אמה פניה למטה,
כדאמרינן לעיל [ראשו לו בין ברכיו], אבל זכר אין צריך להתהפך.)
תנו רבנן: 'שלשה
חדשים הראשונים תשמיש קשה לאשה וגם קשה לולד (מפני
שדר במדור התחתון קשה לאשה לא ידענא למאי); אמצעיים קשה לאשה ויפה לולד;
אחרונים יפה לאשה ויפה לולד, שמתוך כך נמצא הולד מלובן (זרע
מלבן את הולד מגיעוליו) ומזורז (חזק
ובריא).'
תנא: 'המשמש מטתו ליום תשעים (לשליש
ימים הוי חיותו) - כאילו
שופך דמים.'
מנא ידע (הא לא ידע אימת מעברה)?
אלא אמר אביי: משמש והולך, ושומר פתאים ה' [תהלים
קטז,ו: שמר פתאים ה' דלותי ולי
יהושיע].
תנו רבנן: 'שלשה
שותפין יש באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו; אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים
וצפרנים, ומוח שבראשו, ולובן שבעין; אמו מזרעת אודם, שממנו עור, ובשר, ושערות,
ושחור שבעין; והקב"ה נותן בו רוח ונשמה, וקלסתר (זיו)
פנים, וראיית העין (שאף על פי שנבראת העין מן האב והאם - אינו
רואה; תדע שהרי המת יש לו עינים ויש לו שפתים ויש לו אזנים ואינו רואה ולא שומע
ולא מדבר), ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ובינה והשכל; וכיון שהגיע זמנו
להפטר מן העולם - הקב"ה נוטל חלקו, וחלק אביו ואמו מניח לפניהם.'
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי 'פוץ מלחא ושדי
בשרא לכלבא' (השלך המלח מן הבשר, ושוב אינו ראוי אלא לכלבים; כך
הנשמה היא מלח לגוף לקיימו; כיון שהלכה - אז מסריח הגוף).
דרש רב חיננא בר פפא: מאי דכתיב (איוב ט,י) עושה גדולות עד אין חקר
ונפלאות עד אין מספר? - בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם;
מדת בשר ודם: נותן חפץ בחמת צרורה ופיה למעלה, ספק משתמר ספק אין משתמר, ואילו
הקב"ה צר העובר במעי אשה, פתוחה ופיה למטה, ומשתמר!
דבר אחר: אדם נותן חפציו לכף מאזנים: כל זמן
שמכביד - יורד למטה, ואילו הקב"ה: כל זמן שמכביד הולד - עולה למעלה (כדתני
לעיל: אחרונים דר במדור העליון)!
דרש רבי
יוסי הגלילי: מאי דכתיב (תהלים
קלט,יד) אודך
על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד? - בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם; מדת בשר ודם: אדם נותן
זרעונים בערוגה, כל אחת ואחת עולה במינו, ואילו הקב"ה צר העובר במעי אשה
וכולם עולין למין אחד (זרע האב והאם נעשין בריה אחת)!
דבר אחר:
צבע נותן סמנין ליורה - כולן עולין לצבע אחד (כמה
סממנין צריך לצבע שחור: קליפת עץ, וטחינת ריחיים של נפחים, וכמה דברים - וכולן
נעשין שחור, ואינו יכול לצובעו ביורה אחת משנים ושלשה גוונים בשנים ושלשה מקומות),
ואילו הקב"ה צר העובר במעי אשה, כל אחת ואחת עולה למינו (לובן
מן האיש ושחור מן האשה).
דרש רב יוסף: מאי דכתיב (ישעיהו יב,א) אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני (מפני
שכעסת עלי אני מודה לך, שלטובתי היה);
במה הכתוב מדבר? - בשני בני אדם שיצאו לסחורה; ישב לו קוץ לאחד מהן (לאחד
מהם ולא יכול לצאת) -
התחיל מחרף ומגדף; לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים - התחיל מודה ומשבח, לכך
נאמר 'ישוב אפך ותנחמני', והיינו
דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (תהלים
עב,יח) [ברוך ה' אלקים אלקי
ישראל] עושה נפלאות לבדו [פסוק יט] וברוך שם כבודו לעולם [וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן] -
אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו ('לבדו': הוא לבדו יודע שהוא נס,
אבל בעל הנס אינו מכירו).
דריש רבי חנינא בר פפא: מאי דכתיב (תהלים קלט,ג) אָרְחִי וְרִבְעִי
זֵרִית וכל דרכי הסכנת (ארחי
= תשמיש, כמו דרך גבר בעלמה (משלי ל,יט);
ורבעי = תשמיש, לשון לרבעה
[ויקרא יח,כג; כ,טז]; זרית = ביררת בנפה, שקורין
וו"ן, כמו (ישעיהו ל,כד) ברחת וּבַמִזְרֶה)? - מלמד שלא נוצר אדם מן כל הטפה
אלא מן הברור (קלי"ר בלע"ז) שבה.
תנא דבי רבי ישמעאל: 'משל לאדם שזורה בבית
הגרנות, נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.'
כדרבי אבהו, דרבי אבהו רמי: כתיב (שמואל ב כב,מ)
ותזרני חיל [למלחמה תכריע קמי
תחתני] (ותזרני
חסר א', לשון מזָרה),
וכתיב (תהלים יח,לג)
האל המאזרני חיל [ויתן
תמים דרכי] (ותאזרני לשון חגירת כח במתנים); אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו
של עולם! זיריתני וזרזתני (זיריתני מן הברור ואח"כ זירזתני).
דרש רבי אבהו מאי דכתיב (במדבר כג,י) מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל [תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו] -
מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם (עונת
תשמישן) של ישראל,
מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה, ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע, אמר: מי
שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים - יציץ בדבר זה; מיד נסמית עינו, דכתיב (במדבר כד,ג; כד,טו) [וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ו]נאם
הגבר שתום העין,
והיינו דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (בראשית ל,טז) [ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי
תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני] וישכב עמה בלילה הוא? -
מלמד שהקב"ה ('הוא' - קודשא בריך הוא) סייע באותו מעשה, שנאמר (בראשית מט,טו) יששכר
חמור גרם [רבץ בין המשפתים]:
חמור גרם לו ליששכר (שנטה חמורו של יעקב לאהל לאה, ואותו הלילה של
האחרות היה).
אמר רבי יצחק אמר רבי אמי: אשה מזרעת תחילה -
יולדת זכר, איש מזריע תחילה - יולדת נקבה, שנאמר (ויקרא יב,ב) [דבר אל בני ישראל לאמר] אשה כי תזריע וילדה זכר [וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא].
תנו רבנן: בראשונה היו אומרים אשה מזרעת תחילה
יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה, ולא פירשו חכמים את הדבר (מנלן), עד שבא רבי צדוק ופירשו: (בראשית מו,טו) אלה
בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו [כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש] -
תלה הזכרים (בני לאה)
בנקבות, ונקבות בזכרים (ואת דינה בתו משום הך דרשה: איש מזריע תחלה יולדת נקבה);
(דברי הימים א ח,מ)
ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים [מאה וחמשים כל אלה מבני בנימן]
וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים? אלא מתוך
(נדה לא,ב)
שמשהין עצמן בבטן (מלהזריע) כדי שיזריעו נשותיהן תחלה שיהו
בניהם זכרים, מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים, והיינו דאמר רב
קטינא: יכולני לעשות כל בני זכרים (שישהא עצמו מלהזריע).
אמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו זכרים - יבעול
וישנה (שמתוך תאות בעילה ראשונה תהא מזרעת, ונהי נמי דתזריע
אחריו - תקדום הזרעתה בבעילה שניה).
ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי: אין אשה מתעברת אלא
סמוך לוסתה, שנאמר (תהלים נא,ז)
הן בעון חוללתי [ובחטא
יחמתני אמי] (בעון
- על ידי דם נדה, שהוא סימן להריון, כדקייימא לן (כתובות דף י:): כל
אשה שדמיה מרובין בניה מרובין, והוא מביאו לידי עון, וקדייק רבי יצחק: בעון שסמוך
לעון נדות: שהוא מוזהר לפרוש הימנה);
ורבי יוחנן אמר: סמוך לטבילה, שנאמר 'ובחטא
יחמתני אמי' (ובחטא לשון טבילה וטהרה, כדמפרש; והכי קאמר: על ידי דם
נדות שהוא מביא לידי עון – חוללתי: שהוא גרם לי שנבראתי, וכשנתחטאת אמי ממנו יחמתני).
מאי משמע דהאי 'חטא'
לישנא דדכויי הוא?
דכתיב (ויקרא
יד,נב) וחטא את הבית [בדם הצפור ובמים החיים ובצפר החיה ובעץ הארז ובאזב
ובשני התולעת:] ומתרגמינן 'וידכי ית ביתא';
ואי בעית אימא מהכא: (תהלים נא,ט) תחטאני באזוב ואטהר [תכבסני ומשלג אלבין].
ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי: כיון שבא זכר בעולם -
בא שלום בעולם, שנאמר (ישעיהו טז,א)
שלחו כר מושל ארץ [מסלע
מדברה אל הר בת ציון]; 'זכר' = זה כר (מנחה,
דהיינו סימן שלום).
ואמר רבי יצחק דבי רבי אמי: בא זכר בעולם - בא
ככרו בידו; 'זכר' = זה כר, דכתיב (מלכים
ב ו,כג) ויכרה להם כירה גדולה [ויאכלו וישתו וישלחם וילכו אל אדניהם ולא יספו עוד
גדודי ארם לבוא בארץ ישראל]; נקבה אין עמה כלום: נקבה = נקייה
באה (חסרה, כמו (בבא
קמא דף מא.) 'יצא פלוני נקי מנכסיו'), עד דאמרה (שיודעת
להתפלל) - מזוני לא
יהבי לה, דכתיב (בראשית ל,כח)
נקבה שכרך עלי ואתנה (כשתנקוב ותפרש שכרך
– ואתנה; ונקבה נמי הכי דרשינן).
שאלו
תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן?
אמר להן:
בשעה שכורעת לילד - קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן (קרבן
שבועת ביטוי = חטאת).
מתקיף לה רב
יוסף: והא מזידה היא (ואין כאן קרבן, דהא ונעלם
כתיב בשבועת ביטוי [ויקרא ה,ד]), ובחרטה תליא מילתא (לפתוח
לה בחרטה ויתיר לה חכם שבועתה, אבל קרבן אינו עוקר ומתיר שבועתה)!? ועוד: קרבן שבועה בעי איתויי (כשבה
או שעירה, והאי עוף הוא)!?
ומפני מה
אמרה תורה זכר לשבעה ונקבה לארבעה עשר? זכר, שהכל שמחים בו - מתחרטת לשבעה (ומתאוה
לתשמיש בעלה כדי שתחזור ותתעבר זכר); נקבה - שהכל עצבים בה - מתחרטת לארבעה
עשר;
ומפני מה
אמרה תורה מילה לשמונה (ולא לשבעה)?
שלא יהו
כולם שמחים (שאוכלין ושותין בסעודה)
ואביו ואמו עצבים (שאסורין בתשמיש).
תניא: 'היה
רבי מאיר אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה (לאו
ביולדת קאי)? מפני שרגיל בה (באשתו כל שעה שירצה)
וקץ בה (מאוסה עליו) - אמרה תורה: (כל
שעה שתראה) תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה (כדי
שלא יהא רגיל בה ותתחבב עליו)'.
שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי: מפני מה
איש מחזר על אשה (אדם פנוי מבקש ומחזר עד שנושא) ואין אשה מחזרת על איש?
משל לאדם שאבד לו אבידה, מי מחזר על מי? - בעל
אבידה מחזיר על אבידתו!
ומפני מה איש פניו למטה (בשעת
תשמיש) ואשה פניה
למעלה כלפי האיש?
זה ממקום שנברא (מסתכל
באדמה שנוצר ממנה),
וזו ממקום שנבראת (והיא מסתכלת בו שנוצרה הימנו).
ומפני מה האיש מקבל פיוס (נוח
לרצות) ואין אשה
מקבלת פיוס?
זה ממקום שנברא (אדמה
עפר תיחוח נוח ליבטל)
וזו ממקום שנבראת (בשר ועצמות קשין).
מפני מה אשה קולה ערב ואין איש קולו ערב?
זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת (עצם,
כשמכין בו - קולו נשמע, אבל קרקע כשמכין בו - אין קולו נשמע) שנאמר (שיר השירים ב,יד) [יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך
השמיעיני את קולך] כי קולך ערב ומראך נאוה.
הדרן
עלך המפלת
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=
נדה פרק רביעי בנות כותים
נדה פרק רביעי בנות כותים
(נדה לא,ב)
משנה:
בנות כותים נדות מעריסתן (מקטנותן;
ובגמרא מפרש טעמא), והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון (מפרש בגמרא) מפני שהן בועלי נדות והן יושבות על כל דם ודם (כלומר: להכי הוו בועלי נדות: משום דכל דם שרואות - בין אדום בין ירוק - יושבות
עליו ימי נדות, וזו תקלה היא להם: שאם רואה דם ירוק היום, מַתחלת למנות ששה והוא,
אם תראה באותם ימי נדות דם אדום - אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה, ואותו דם ירוק
- טהור היה, ומראייה שניה היא צריכה למנותת!), ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש
ואין שורפין עליהם את התרומה מפני שטומאתן ספק (הלובש
או מתכסה באותן בגדים ונכנס למקדש - פטור מקרבן; או אם נגעו אותן בגדים של משכב
בתרומה – תולין, דלא ידעינן אי נדה היא אי לא; והא דאמר דמסתמא טמאות - גזירה
דרבנן היא).
גמרא:
היכי דמי? אי דקא חזיין - אפילו דידן נמי (אי חזיא בעריסתן – טמאה, דתניא לקמן (דף לב.) 'בת יום אחד לנדה מנין? תלמוד לומר ואשה' )! ואי דלא קחזיין - דידהו נמי לא!
אמר רבא בריה דרב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: הכא במאי
עסקינן? – בסתמא: דכיון דאיכא מיעוטא דחזיין (בקטנותן) –
חיישינן.
ומאן תנא דחייש למיעוטא (ומטמאינן
לכולהו מעריסתן משום דדילמא חזיא)?
(נדה לב,א)
רבי מאיר היא, דתניא: 'קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין - דברי רבי מאיר; אמרו לו לרבי מאיר: יפה
אמרת שאין חולצין: 'איש' כתוב בפרשה ((דברים
כה,ז) ואם לא יחפוץ האיש [לקחת את
יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה
יבמי]: איש פוטרה בחליצה, ולא קטן) ומקשינן אשה לאיש; ומה טעם אין מיבמין (ויגדלו יחד)? אמר להן:
קטן - שמא ימצא סריס; קטנה - שמא תמצא אילונית, ונמצאו פוגעין בערוה שלא במקום
מצוה' (סריס לאו בר הקמת שֵׁם הוא, ואינו מצווה ליבם, וכן
אילונית; וכיון דמייבם בלא מצוה - נושא אשת אחיו בחנם, וערוה היא, ובכרת).
ורבנן?
זיל בתר רובא דקטנים, ורוב קטנים לאו סריסים נינהו; זיל
בתר רובא דקטנות, ורוב קטנות לאו אילונית נינהו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol