דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף לב
(נדה לא,ב)
נדה פרק רביעי בנות כותים
משנה:
בנות כותים נדות מעריסתן (מקטנותן;
ובגמרא מפרש טעמא), והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון (מפרש בגמרא) מפני שהן בועלי נדות והן יושבות על כל דם ודם (כלומר: להכי הוו בועלי נדות: משום דכל דם שרואות - בין אדום בין ירוק - יושבות
עליו ימי נדות, וזו תקלה היא להם: שאם רואה דם ירוק היום, מַתחלת למנות ששה והוא,
אם תראה באותם ימי נדות דם אדום - אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה, ואותו דם ירוק
- טהור היה, ומראייה שניה היא צריכה למנותת!), ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש
ואין שורפין עליהם את התרומה מפני שטומאתן ספק (הלובש
או מתכסה באותן בגדים ונכנס למקדש - פטור מקרבן; או אם נגעו אותן בגדים של משכב
בתרומה – תולין, דלא ידעינן אי נדה היא אי לא; והא דאמר דמסתמא טמאות - גזירה
דרבנן היא).
גמרא:
היכי דמי? אי דקא חזיין - אפילו דידן נמי (אי חזיא בעריסתן – טמאה, דתניא לקמן (דף לב.) 'בת יום אחד לנדה מנין? תלמוד לומר ואשה' )! ואי דלא קחזיין - דידהו נמי לא!
אמר רבא בריה דרב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: הכא במאי
עסקינן? – בסתמא: דכיון דאיכא מיעוטא דחזיין (בקטנותן) –
חיישינן.
ומאן תנא דחייש למיעוטא (ומטמאינן
לכולהו מעריסתן משום דדילמא חזיא)?
(נדה לב,א)
רבי מאיר היא, דתניא: 'קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין - דברי רבי מאיר; אמרו לו לרבי מאיר: יפה
אמרת שאין חולצין: 'איש' כתוב בפרשה ((דברים
כה,ז) ואם לא יחפוץ האיש [לקחת את
יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה
יבמי]: איש פוטרה בחליצה, ולא קטן) ומקשינן אשה לאיש; ומה טעם אין מיבמין (ויגדלו יחד)? אמר להן:
קטן - שמא ימצא סריס; קטנה - שמא תמצא אילונית, ונמצאו פוגעין בערוה שלא במקום
מצוה' (סריס לאו בר הקמת שֵׁם הוא, ואינו מצווה ליבם, וכן
אילונית; וכיון דמייבם בלא מצוה - נושא אשת אחיו בחנם, וערוה היא, ובכרת).
ורבנן?
זיל בתר רובא דקטנים, ורוב קטנים לאו סריסים נינהו; זיל
בתר רובא דקטנות, ורוב קטנות לאו אילונית נינהו.
אימר דשמעת ליה לרבי מאיר מיעוטא דשכיח, אבל מיעוטא דלא
שכיח מי שמעת ליה?
הא נמי מיעוטא דשכיח הוא, דתניא [תוספתא
נדה פ"ה מ"ו]: 'אמר רבי יוסי [בתוספתא:
רבי מאיר]: מעשה בעין
בול (מקום) והטבילוה
קודם לאמה (יולדת נקבה טובלת לי"ד, ובתה ראתה ליום או ליומים
שנולדה והטבילוה קודם לאמה משום מגע תרומה) [עד כאן בתוספתא]; ואמר רבי: מעשה בבית שערים והטבילוה
קודם לאמה', ואמר רב יוסף: מעשה בפומבדיתא והטבילוה קודם לאמה.
בשלמא דרבי יוסי ודרבי - משום תרומת ארץ ישראל (דמיפסלא בנגיעה), אלא דרב יוסף למה לי (עין
בול ובית שערים – מארץ ישראל; פומבדיתא - חוץ לארץ), והא אמר
שמואל: 'אין תרומת חו"ל אסורה אלא במי שטומאה יוצאה מגופו (כגון זב וזבה ונדה), והני מילי באכילה, אבל בנגיעה לא' (כולה שמואל אמרה בבכורות בפרק 'הלוקח בהמה' (דף כז.), ואפילו זב ונדה לא פסלי לה בנגיעה)!?
אמר מר זוטרא: לא נצרכה אלא לסוֹכֶה שמן של תרומה (דסיכה כאכילה, ובאכילה קאמרינן דתרומת חו"ל אסורה לנדה),
דתניא (דסיכה כאכילה) [ספרא אמור פרשתא ו פרק ו משנה ח]: '(בפרשת אזהרת טמאים בתרומה כתיב:) (ויקרא כב,טו)
ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' - לרבות את
הסך ואת השותה'; 'שותה'?: למה לי קרא, שתיה בכלל אכילה (בכלל 'בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר'
[ויקרא כב,ד]; שתיה בכלל אכילה, דכתיב (דברים
יד,כג) ואכלת ... מעשר דגנך [תירשך
ויצהרך...]; תירוש - חמרא הוא וקרי ליה 'אכילה')!?
אלא לרבות את הסך כשותה.
ואיבעית אימא מהכא (בקללה
גבי רשע קאי): (תהלים קט,יח) [וילבש קללה כמדו]
ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו.
אי הכי (דחייש למיעוטא) -
דידן נמי (ליטמו כולהו מעריסתן)?
אנן דדרשינן 'אשה ואשה' (לרבות קטנה, כדמפרש), וכי חזיין מפרשי להו (ממגע
קדשים) -
לא גזרו בהו רבנן; אינהו דלא דרשי 'אשה ואשה'
וכי חזיין לא מפרשי להו - גזרו בהו רבנן.
מאי 'אשה ואשה'?
דתניא [ספרא מצורע פרק זבים פרשתא ד
מ"א]: 'אשה (בנדה
משתעי קרא דכתיב (ויקרא טו,יט,) [ואשה
כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה] שבעת ימים תהיה בנדתה [וכל
הנגע בה יטמא עד הערב]); אין לי אלא אשה, תינוקת בת יום אחד לנדה מנין? - תלמוד
לומר: 'ואשה'.
אלמא כי מרבי קרא - בת יום אחד מרבי? ורמינהו: ''אשה' (ויקרא
טו,יח: ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע [ורחצו
במים וטמאו עד הערב]) אין לי אלא אשה (לביאה:
שמטמאה בביאת אדם - מגזרת הכתוב, דכתיב וטמאו, ולא משום נוגעת בשכבת זרע הוא: שהרי מגע בית הסתרים הוא, ואינו מטמא!),
תינוקת בת שלש שנים ויום אחד לביאה מנין? - תלמוד לומר: 'ואשה''!?
אמר רבא: הלכתא נינהו (לענין
נדה בת יום אחד ולענין ביאה בת שלש - דברים הללו הלכה למשה מסיני הם, כדמפרש
ואזיל: דחדא מינייהו הלכתא), ואסמכינהו רבנן אקראי.
הי קרא והי הלכתא (כלומר: מכדי קרא - חדא מינייהו
משתמע; הי מינייהו משתמע מקרא בלא הלכתא, והי מינייהו אצטריך הלכתא)?:
אילימא בת יום אחד הלכתא, בת שלש שנים ויום אחד קרא, קרא סתמא כתיב (כיון דוי"ו לרבויי אתא 'כל שהוא אשה', משמע בת יום אחד, אבל בת שלש
לא משמע מיניה טפי מבת שתים או בת ארבע)! אלא בת שלש שנים ויום אחד (לענין ביאה) הלכתא (דמקרא לא משתמע, ורבנן - אסמכתא
בעלמא אסמכוה, ו)בת יום אחד קרא.
ומאחר דהלכתא (ומאחר דביאה בת שלש הלכה למשה
מסיני היא, ומקרא לא משתמע), קרא (עיקר קרא דוי"ו יתירא) למה
לי (למאי אתא)?
(נדה לב,ב)
למעוטי איש מאודם (ואף על גב דקרא לאו באודם מיירי,
על כרחיך, כיון דקרא יתירתא הוא - לדרשא אתא; ומה שיש לך לדרוש - דבר הקרוב לענין
דרוש בו, והכי קאמר: אשה טמאה בדבר האמור בה, דהיינו אודם, ואין איש טמא בדבר
האמור באשה;
ואי קשיא: הוה ליה למיכתב להך דרשה
גבי נדה!?
אין הכי נמי, דלגבי נדה נמי קרא
אחרינא כתיב דדרשינן לה לקמן הכי, ומיהו תרוייהו צריכי, כדקאמר לקמן: ההוא דגבי
נדה - למעוטי איש מדם ממש: שאין דם היוצא מפי האמה מטמא בזיבה, והאי - למעוטי שכבת
זרע אדום: האי במאי דאישתעי ביה והאי במאי דאישתעי ביה);
והא דתניא [דומה לספרא מצורע פרק זבים פשתא ד
משנה א]: '(לענין זבה כתיב [ויקרא
טו,כה] ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים [בלא
עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא] ימים – שנים, רבים - שלשה) 'אשה';
אין לי אלא אשה, בת עשרה ימים לזיבה (דבציר מהכי ליכא זיבה: שבעה ימי
נדה ושלשה ימי זיבה, שאין זיבה אלא לאחר נדות, כדמפרש בשמעתא בתרייתא דמכילתין) מנין? - תלמוד לומר: ואשה'; למה לי
ליגמר מנדה (כיון דבת יום אחד מטמא בנדה, בת עשרה נמי מטמאה בזיבה,
דאין זיבה בלא נדה: שאינה אלא לאחר נדות)?
צריכא: דאי כתב רחמנא בנדה, הוה אמינא נדה, משום דכי חזאי
חד יומא בעיא למיתב שבעה, אבל זבה - דאי חזאי חד יומא בשומרת יום כנגד יום סגי לה,
אימא לא? – צריכא.
וליכתוב רחמנא בזבה ולא בעי בנדה, ואנא ידענא דאין זבה
בלא נדה?
אִין, הכי נמי, ואלא קרא (ואשה דכתיב גבי נדה) למה לי? - למעוטי איש מאודם (דהכי
משמע: אשה מטמאה בנדה, ולא איש).
הא מיעטתיה חדא זימנא (לעיל)?
חד למעוטי (אדום) משכבת זרע (אם יראה שכבת זרע אדום), וחד למעוטי מדם.
וכן לענין זכרים (מרבי בן יום אחד), דתניא
[ספרא מצורע פרק זבים פרשתא א משנה א]: (ויקרא
טו,ב) [דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם] איש איש [כי יהיה זב
מבשרו זובו טמא הוא] - מה תלמוד
לומר 'איש איש'? - לרבות תינוק בן יום אחד שהוא
מטמא בזיבה, דברי רבי יהודה; רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אין
צריך: הרי הוא אומר (ויקרא טו,לג) [והדוה בנדתה והזב את זובו] לזכר ולנקבה [ולאיש אשר ישכב עם טמאה]: 'לזכר' -
כל שהוא זכר, בין שהוא גדול בין שהוא קטן, 'ולנקבה' -
כל שהיא נקבה, בין גדולה בין קטנה; אם כן מה תלמוד לומר 'איש איש'? - דברה תורה כלשון בני אדם' אלמא
כי מרבי קרא - בן יום אחד מרבי; ורמינהו [ספרא
מצורע פרק זבים פרשתא ג פ"ו
מ"א]: [ויקרא
טו,טז:
ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב] 'איש'; אין לי אלא איש, בן תשע שנים
ויום אחד מנין? תלמוד לומר: 'ואיש''.
אמר רבא: הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי.
הי הלכתא והי קרא?: אילימא בן יום אחד הלכתא ובן תשע שנים
ויום אחד קרא, קרא סתמא כתיב!? אלא בן תשע שנים ויום אחד הלכתא, ובן יום אחד קרא,
וכי מאחר דהלכתא היא - קרא למה לי (ואבן תשעה לשכבת זרע קמהדר)?
למעוטי אשה מלובן.
למה לי למכתב בזכרים ('איש איש לרבות קטן בן יומו') ולמה
לי למכתב בנקבות ('ואשה לרבות בת יום אחד לנדה ובת עשרה לזיבה')?
צריכי: דאי כתב רחמנא בזכרים [הוה
אמינא:] משום דמטמאי בראיות כבימים (בין
שרואה שלש [ראיות] ביום אחד, בין שרואה שלש בשלשה ימים רצופין - הוי זב, כדילפינן בבבא קמא
בפרק 'כיצד' (דף כד.) 'לזכר
ולנקבה: מה נקבה בימים אף זכר בימים; וראיות - בגופיה כתיב:
מנה הכתוב שלש וקראו טמא, אבל זבה שראתה שלש ביום אחד - לא הויא זבה),
אבל נקבות דלא מטמאו בראיות כבימים אימא לא! ואי כתב רחמנא בנקבות, [הוה אמינא:] משום דקמטמו באונס, אבל זכרים דלא
מטמאו באונס (זב לא מיטמא באונס, דכתיב 'מבשרו - ולא מחמת אונסו; זבה מיטמאה באונס [בהאי
פירקא (לקמן דף לו:)]: 'כשהוא אומר כי יזוב זוב דמה - הרי אונס אמור) אימא
לא!? – צריכא.
הכותים מטמאין משכב תחתון כעליון:
(משכב הזב והנדה מטמא אדם, דכתיב (ויקרא
טו,ה) ואיש אשר יגע במשכבו [יכבס
בגדיו וטמא עד הערב] וכתיב (ויקרא טו,כא) וכל הנוגע במשכבה [יכבס בגדיו וטמא עד הערב])
מאי 'משכב תחתון כעליון'?: אילימא דאי איכא עשרה
מצעות ויתיב עלייהו מטמו להו – פשיטא, דהא דרס להו! אלא שיהא תחתונו של בועל נדה
כעליונו של זב (ולא כתחתונו, שמטמא אדם): מה עליונו
של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין - אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין
ומשקין;
עליונו של זב מנלן?
דכתיב (ויקרא טו,י) וכל
הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא [עד הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים
וטמא עד הערב] מאי 'תחתיו'? -
(נדה לג,א)
אילימא תחתיו דזב (דהוא מדרס הזב), מ'ואיש
אשר יגע במשכבו [יכבס בגדיו
ורחץ במים וטמא עד הערב] (ויקרא טו,ה)' נפקא!? אלא הנוגע
בכל אשר יהיה הזב תחתיו, ומאי ניהו? - עליון של זב;
<והנושא
נמי יטמא, ומאי ניהו? – נישא (בגד הנישא על הזב); מאי טעמא? 'והנשא'
כתיב. (מאי טעמא והנושא
והנישא כתיב [בספרים שלנו כתיב: והנושא]; לא ידענא מאי היא, ונראה בעיני שהוא
פירוש משובש)>
נתקו הכתוב מטומאה חמורה והביאו לידי טומאה קלה (מדכתיב (ויקרא טו,ה) וכל
הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא והנושא אותם יכבס בגדיו, ומדלא ערבינהו ונכתוב 'וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו והנושא אותם יכבס
בגדיו' ואפסקינהו ב'יטמא' - מכלל דהאי 'יטמא' לאו באדם ובגדים קמיירי, אלא באוכלין
ומשקין) לומר
לך שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין [מ'נתקו'
עד כאן לשון ספרא מצורע פרק זבים פרשתא ד פרק ז סוף מזנה ג]; (והנושא אותם נדרש בתורת כהנים לנושא משכבו
ומושבו של זב [ספרא מצורע פרק זבים פרשתא ב פרק ד משנה ב].)
אימר (להכי אפסקינהו קרא:) נתקו
הכתוב מטומאה חמורה דלא מטמא אדם לטמא בגדים (דלא
יטמא אדם לטמא בגדים שעליו - להכי כתב יטמא: דאדם לחודיה טמא), אבל אדם או בגדים ליטמא (או
אם נגעו בגדים יהו בגדים טמאים)'?
(ולא הוא:) אמר קרא 'יטמא' -
טומאה קלה משמע.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol