דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף לג
(נדה לב,ב)
הכותים מטמאין משכב תחתון כעליון:
(משכב הזב והנדה מטמא אדם, דכתיב (ויקרא
טו,ה) ואיש אשר יגע במשכבו [יכבס
בגדיו וטמא עד הערב] וכתיב (ויקרא
טו,כא) וכל הנוגע במשכבה [יכבס
בגדיו וטמא עד הערב])
מאי 'משכב תחתון כעליון'?: אילימא דאי איכא עשרה מצעות
ויתיב עלייהו מטמו להו – פשיטא, דהא דרס להו! אלא שיהא תחתונו של בועל נדה כעליונו
של זב (ולא כתחתונו, שמטמא אדם): מה עליונו של זב אינו מטמא אלא
אוכלין ומשקין - אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין;
עליונו של זב מנלן דכתיב (ויקרא
טו,י) וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא [עד הערב והנושא
אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב] מאי 'תחתיו'? -
(נדה לג,א)
אילימא תחתיו דזב (דהוא מדרס הזב), מ'ואיש
אשר יגע במשכבו [יכבס בגדיו
ורחץ במים וטמא עד הערב] (ויקרא טו,ה)' נפקא!? אלא הנוגע
בכל אשר יהיה הזב תחתיו, ומאי ניהו? - עליון של זב;
<והנושא
נמי יטמא, ומאי ניהו? – נישא (בגד הנישא על הזב); מאי טעמא? 'והנשא'
כתיב. (מאי טעמא והנושא
והנישא כתיב [בספרים שלנו כתיב: והנושא]; לא ידענא מאי היא, ונראה בעיני שהוא
פירוש משובש)>
נתקו הכתוב מטומאה חמורה והביאו לידי טומאה קלה (מדכתיב (ויקרא טו,ה) וכל
הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא והנושא אותם יכבס בגדיו,
ומדלא ערבינהו ונכתוב 'וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו והנושא אותם יכבס בגדיו'
ואפסקינהו ב'יטמא' - מכלל דהאי 'יטמא' לאו באדם ובגדים קמיירי, אלא באוכלין ומשקין)
לומר לך שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין (והנושא אותם נדרש בתורת כהנים לנושא משכבו ומושבו של זב [ספרא
מצורע פרק זבים פרשתא ג פרק ד משנה ב].)
אימר (להכי אפסקינהו קרא:)
נתקו הכתוב מטומאה חמורה דלא מטמא אדם לטמא בגדים (דלא
יטמא אדם לטמא בגדים שעליו - להכי כתב יטמא: דאדם לחודיה טמא), אבל אדם או בגדים ליטמא (או
אם נגעו בגדים יהו בגדים טמאים)'?
(ולא הוא:) אמר קרא 'יטמא' -
טומאה קלה משמע.
ותחתונו של בועל נדה מנלן?
דתניא (ויקרא טו,כד)
[ואם
שכב ישכב איש אתה] ותהי נדתה עליו [וטמא שבעת ימים וכל
המשכב אשר ישכב עליו יטמא].
יכול יעלה לרגלה (יעלה לסופה, כגון בא עליה בששי שלה
- יטבול בליל המחרת כמותה)?
תלמוד לומר 'יטמא שבעת ימים' (ואפילו בא עליה בשביעי);
ומה תלמוד לומר 'ותהי נדתה עליו'?
שיכול לא יטמא אדם וכלי חרס - תלמוד לומר 'ותהי
נדתה עליו': מה היא מטמאה אדם וכלי חרס (בהיסט,
ואף על גב דאין כלי חרס מקבל טומאה אלא מאוירו - בהיסט זב וזבה מיטמא, כדכתיב
(ויקרא טו) (כל כלי) חרס אשר יגע בו הזב ואמרי' במכילתין איזהו מגעו שהוא ככולו
הוי אומר זה היסטו) - אף הוא מטמא אדם וכלי חרס.
אי מה היא עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים (שעליו דאתי בקל וחומר ממשכבה) - אף הוא עושה משכב ומושב לטמא אדם
לטמא בגדים?
תלמוד לומר 'וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא',
שאין תלמוד לומר 'וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא' (שהרי כבר נאמר ותהי נדתה עליו, ובדידה כתיב וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו [ןיקרא טו,כא]), ומה תלמוד לומר 'וכל
המשכב אשר וגו'? - נתקו הכתוב מטומאה חמורה (שלא
יהיה משכבו חמור כמשכבה לטמא אדם ובגדים שעליו) והביאו לידי
טומאה קלה, לומר לך שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין.
פריך רב אחאי: אימא נתקו הכתוב מטומאה חמורה והביאו
לטומאה קלה דלא ליטמא אדם לטמויי בגדים, אבל אדם ובגדים ליטמא (או אדם אם תגע בו, או בגדים אם תגע בהם)?
אמר רב אסי: 'יטמא' -
טומאה קלה משמע.
אימא 'ותהי נדתה עליו' –
כלל; 'וכל המשכב' – פרט; כלל ופרט אין בכלל אלא מה
שבפרט: משכב ומושב - אִין, מידי אחרינא (כגון אדם וכלי חרס) -
לא?
אמר אביי: 'יטמא שבעת ימים'
מפסיק הענין; הוי כלל ופרט המרוחקין זה מזה, וכל כלל ופרט המרוחקין זה מזה אין
דנין אותו בכלל ופרט.
רבא אמר: לעולם דנין; 'וכל [המשכב]' - ריבויא הוא (ולאו פרטא).
מתקיף לה רבי יעקב: אימא כהיא (בועלה
כמותה דהא אקשינהו קרא): מה היא לא חלקת בה בין מגעה למשכבה לטמא אדם ולטמא
בגדים לחומרא (ששניהן מטמאין אדם לטמא בגדים) - אף הוא לא
תחלוק בו בין מגעו למשכבו לטמא אדם ולטמא בגדים לקולא (ששניהם
לא יטמאו; דהא במשכבו פשיטא לן שנתקו הכתוב, הלכך במגעו נמי: שאם נגע באדם - לא
יטמאנו לטמא בגדים, דהא כתיב ותהי נדתה עליו דהוקשו הוא והיא בהאי קרא)?
אמר רבא '[ותהי נדה] עליו' - להטעינו
משמע (להחמיר משמע, ולא להקל).
מפני שהן בועלי נדות וכו':
אטו כולהו בועלי נדות נינהו? (והא
איכא פנויים!?)
אמר רבי יצחק מגדלאה: בנשואות שנו.
והן יושבות על דם וכו':
תניא: אמר רבי מאיר: אם הן יושבות על כל דם ודם (שהן רואות - בין טמא בין טהור - יושבת עליו שבעה ימי נדתה: שהתחיל מנינה
משנשתנה מראה דם ותמנה שבעה ימים) - תקנה גדולה היא להן!? (אבל אינן עושות כן) אלא שרואות דם אדום ומשלימות אותו לדם ירוק (אינן מונות אלא מראיה ראשונה כשאר נשים, וזהו קלקולה: שרואה דם אדום
ומשלימתו לדם ירוק, כגון: ראתה ירוק תחלה, סבורה היא שהיא טמאה ומונה ממנו שבעה
ימים, וכשרואה בחמישי שלה דם אדום - אינה משמרת אלא שני ימים להשלים שבעה לראייתה
הראשונה - והיא צריכה למנות מראייה שניה)!
דבר אחר: יום שפוסקת בו (כשהיא
רואה שלשה רצופים לאחר שבעה ימי הנדה, והויא זבה, ופוסקת באמצע היום) -
סופרתו (סופרת אותו קצת היום שעד הערב) למנין שבעה (למנין
שבעה נקיים, ואנן - שבעה נקיים שלמים בעינן לזבה).
מתקיף לה רמי בר חמא: ותספרנו, ואנן נמי ניספריה, דקיימא
לן מקצת היום ככולו!?
אמר רבא: אם כן (דלענין נקיים מקצת היום ככולו) -
שכבת זרע דסתר בזיבה (זב שפסק והתחיל לספור וראה קרי,
וקיימא לן דסותר אותו היום ותו לא [ב'המפלת' בשמעתא קמייתא (לעיל דף
כב.)])
היכי משכחת לה, והא מקצת היום ככולו (ואי מקצת היום ככולו - מאי סותר?
הא איכא קצת היום לבא)?
אי דחזאי בפלגא דיומא - הכי נמי; הכא במאי עסקינן?: -
דחזאי סמוך לשקיעת החמה [ואז אין מקצת היום הטהור
שיהיה כרובו, ואין שארית יום למנות בין שבעה נקיים] (קושיא היא [המשך
קושית רמי בר חמא])?
(ומשני [רבא]:)
וליקום ולימא ליה לקרא כי כתיבא סמוך לשקיעת החמה כתיבא (בתמיה)?
(וקא מהדר לאוקמי אתקפתיה:) אִין,
על כרחך שבקיה לקרא (דכיון דקיימא לן בכל דוכתי מקצת
היום ככולו) דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה* (בסמוך לשקיעת החמה).
[*מילולית: 'שהרי הוא דחק
עצמו ועומד על עמצו'; פירוש: הפסוק הזה, הוא דחק את עצמו, שאין לפרשו אלא בדוחק:
שעוסק רק בסמוך לשקיעה, וזאת בגלל הכלל שמקצת היום ככולו.]
בעי רמי בר חמא: פולטת שכבת זרע (כגון:
ששמשה בזוב, ופסקה, והתחילה למנות ופלטה), מהו שתסתור (מניינה)?
בזיבה רואה היתה, וסותרת (הא דקיימא לן דפולטת טמאה - משום
רואה היא, וסתרה)
(נדה לג,ב)
או דילמא נוגעת היתה ולא סתרה (נוגע
לא סותר)?
אמר רבא: לפום חורפא שבשתא: נהי נמי דסתרה, כמה תסתור?:
תסתור שבעה? דיה כבועלה: תסתור יום אחד (זב המונה וראה קרי אינו סותר אלא
יום אחד)? (אם כן לא הוו רצופין, ורחמנא אמר) (ויקרא
טו,כח) [ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים] ואחר
תטהר אמר רחמנא, אחר אחר לכולן (כלומר:
זמן אחד לכולן, שיהו רצופין טהרתן) שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם.
וליטעמיך זב גופיה - היכי סתר?: 'לטהרתו'
אמר רחמנא [ויקרא טו,יג: וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו
וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר]: (שבעת
ימים לטהרתו משמע טהרה אחת:) שלא תהא
טומאה מפסקת ביניהן (והיכי סתר קרי יום אחד, ולא הוו
רצופין)?
אלא מאי אית לך למימר, שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן (שאם רואֶה זוב סותר את כל מה שמנה, אבל קרי לא הוה הפסקה)?
הכא נמי שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן!
ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש [ואין שורפין עליהם את התרומה
מפני שטומאתן ספק]:
רב פפא איקלע לתואך (מקום),
אמר: אי איכא צורבא מרבנן הכא איזיל אקבל אפיה.
אמרה ליה ההיא סבתא: איכא הכא צורבא מרבנן, ורב שמואל
שמיה ותני מתניתא; יהא רעוא דתהוי כוותיה.
אמר: מדקמברכי לי בגוויה - שמע מינה ירא שמים הוא.
אזל לגביה, רמא ליה תורא (רב
שמואל שחט שור לכבוד רב פפא).
רמא ליה מתניתין אהדדי, תנן: 'אין חייבין עליהן על
ביאת מקדש ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתה ספק', אלמא מספיקא לא
שרפינן תרומה; ורמינהי [טהרות פ"ד מ"ה]: 'על ששה
ספקות שורפין את התרומה: ... על ספק בגדי עם הארץ (כלומר:
על בגדי עם הארץ אם נגעו בה - נשרפת משום שמא טמא היה)...'?
אמר רב פפא: יהא רעוא דלתאכיל האי תורא לשלמא! הכא במאי
עסקינן? - בכותי חבר (והאי כותי נמי תיפוק ליה אם נגע
משכבו בתרומה - דתהא נשרפת, משום דעם הארץ הוא, והוה ליה בגדי עם הארץ).
כותי חבר, בועל נדה משוית ליה?!
שבקיה (רב פפא לאושפיזיה משום דכספיה)
ואתא לקמיה דרב שימי בר אשי, אמר ליה: מאי טעמא לא משנית ליה (מתניתין דתנן 'אין שורפין על תחתונו של כותי את התרומה')
בכותי שטבל ועלה ודרס על בגדי חבר (דהיינו 'במשכבו'),
ואזלו בגדי חבר ונגעו בתרומה (ונגע ההוא מדרס בתרומה)?
דאי משום טומאת עם הארץ - הא טביל ליה, ואי משום בועל נדה - ספק בעל בקרוב ספק לא
בעל בקרוב (כבר עברו ימי טומאתו וסלקא ליה טבילה),
ואם תמצי לומר בעל בקרוב - ספק השלימתו ירוק ספק לא השלימתו, והוי ספק ספיקא,
ואספק ספיקא לא שרפינן תרומה!
ותיפוק ליה משום בגדי עם הארץ, דאמר מר: בגדי עם הארץ
מדרס לפרושין (כלומר: כשם שמדרס מטמא אדם ובגדים - כך בגדי עם הארץ
מדרס לפרושים)?
אמר ליה: בכותי ערום.
משנה:
בנות צדוקין, בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן - הרי הן
ככותיות;
פרשו ללכת בדרכי ישראל - הרי הן כישראלית.
רבי יוסי אומר: לעולם הן כישראלית עד שיפרשו ללכת בדרכי
אבותיהן.
גמרא:
איבעיא להו: (לתנא קמא דאמר 'נהגו ללכת בדרכי
אבותיהן הרי אלו ככותיות; פרשו ללכת בדרכי ישראלית - הרי אלו כישראלית' -) סתמא
מאי?
תא שמע: 'בנות צדוקין בזמן שנוהגות ללכת בדרכי אבותיהן
הרי הן ככותיות' - הא סתמא כישראלית!
אימא סיפא: 'פרשו ללכת בדרכי ישראל הרי הן כישראלית'
- הא סתמא ככותיות!
אלא מהא ליכא למשמע מיניה.
תא שמע, דתנן: 'רבי יוסי אומר: לעולם הן כישראלית עד
שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן' (עד שיפרשו, אבל סתמא כישראלית),
מכלל דתנא קמא סבר סתמא ככותיות!
שמע מינה.
תנו רבנן: 'מעשה
בצדוקי אחד שספר עם כהן גדול בשוק, ונתזה צנורא מפיו, ונפלה לכהן גדול על בגדיו, והוריקו
פניו של כהן גדול (חרה לו שנטמאו בגדיו וקדם כהן גדול
אצל אשתו) וקדם (כהן
גדול) אצל אשתו (של
צדוקי לשואלה אם השלימה לדם ירוק או לא);
אמרה לו: אף על פי שנשי צדוקים הן - מתיראות מן הפרושים ומראות דם לחכמים.
אמר רבי יוסי
(ששכן היה להן): בקיאין אנו
בהן (אני מכיר בנשי צדוקים)
יותר מן הכל, והן מראות דם לחכמים, חוץ מאשה אחת שהיתה בשכונתינו שלא הראת דם
לחכמים ומתה.'
ותיפוק ליה משום צנורא דעם הארץ? (דאפילו
עם הארץ ישראל דאינו בועל נדה קיימא לן צינורא דעם הארץ מטמאה כל זמן שהיא לחה!)
אמר אביי: בצדוקי חבר.
אמר רבא: צדוקי חבר בועל נדה משוית ליה?
אלא אמר רבא:
(נדה לד,א)
(דלאו צדוקי דדרך אשתו להראות דם;) רגל
הוה וטומאת עם הארץ ברגל כטהרה שוינהו רבנן (ברגל;
אבל צדוקי דסתמא בועל נדה הוא, נהי נמי דטומאת עם הארץ ליכא - טומאת בועל נדה איכא)
דכתיב (בפלגש בגבעה כתיב): (שופטים כ,יא)
ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים - הכתוב עשאן כולן חברים. (ומיניה שמעינן בכל זמן שישראל נאספים למקום אחד - קרי להו 'חברים', ורגל
היינו אסיפה.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol