דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף לו
(נדה לה,ב)
שילא בר אבינא עבד עובדא כוותיה דרב (נדה ליומא); כי קא נח נפשיה דרב, אמר ליה לרב אסי: זיל צנעיה (הסתר אותו דבר, אמור לו שיחזור בו, דטהור לגמרי), ואי לא
ציית - גרייה הוא. ('גרייה'
ברי"ש, כלומר: גרור ומשוך אותו בדברי טעם וראיות! = שיחזור בו!)
סבר 'גדייה' אמר ליה (גדייה:
הכריתו בשמתא, כמו גודו אילנא (דניאל
ד, פסוקים יא,כ)); בתר דנח נפשיה דרב - אמר ליה: הדר בך, דהדר ביה רב.
אמר ליה: אם איתא דהדר ביה - לדידי הוה אמר לי (דתלמידיה אנא); לא ציית.
גדייה (שמתיה).
אמר ליה: ולא מסתפי מר מדליקתא (שמא
תכוה בגחלתי)!?
אמר ליה: אנא, איסי בן יהודה, דהוא איסי בן גור אריה, דהוא
איסי בן גמליאל, דהוא איסי בן מהללאל: אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רקבא. (משום דשמיה הכי דריש לשמיה הכי)
אמר ליה: ואנא שילא בר אבינא, בוכנא דפרזלא דמתבר אסיתא
דנחשא!
חלש רב אסי, עיילוה בחמימי (חולי
חם)
אפקוה מקרירי (חולי צונן), עיילוה בקרירי אפקוה מחמימי - נח
נפשיה דרב אסי.
(נדה לז,א)
אזל שילא, אמר לדביתהו: צבית לי זוודתא (תכריכין), דלא ליזיל ולימא ליה לרב מילי עילואי (שלא ילשין עלי בפני רב).
צביתה ליה זוודתא - נח נפשיה דשילא.
חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא (רגילין היו להניח הדס על המטה, וההדס של אלו פורח היה והולך ממטה למטה),
אמרי: שמע מינה עבדו רבנן פייסא (שלום).
בעי רבא: קושי - מהו שתסתור (כל
מה שספרה)
בזיבה? דבר המטמא סותר, והאי נמי מטמא, כימי נדה הוא? או דילמא דבר הגורם סותר, (דבר הגורם לידי זיבה אם ראתה שלש) והאי - לאו גורם הוא (דלא אתיא בה לידי זיבה)?
(ואי קשיא: והרי קרי שאינו גורם
כדקיימא לן, וסותר - ההיא לאו סתירה היא, דחד יומא הוא דסותר [כשיעור טומאת ראיית
קרי], וכי קא בעי רבא - לסתור הכל.)
אמר ליה אביי: אונס בזיבה יוכיח, שאינו גורם (כדקיימא
לן 'ולא מחמת אונסו') – וסותר (כדאמר בפירקין: 'ברביעית אין בודקין
אותו').
אמר ליה: לאיי (באמת)? האי (אונס) נמי
גורם הוא (לידי זוב: שאם ראה שתים שלא באונס, ושלישית באונס - מצטרפין
לקרבן),
דתנן [זבים פ"ב מ"ב]: 'ראה
ראייה ראשונה בודקין אותו, שניה בודקין אותו, שלישית אין בודקין אותו';
ולרבי אליעזר, דאמר אף בשלישית בודקין אותו - הכי נמי כיון דלא גרים - לא סתר.
אמר ליה: לרבי אליעזר הכי נמי? תא שמע: 'רבי אליעזר
אומר: אף בשלישית בודקין אותו, ברביעית אין בודקין אותו' – מאי? לאו לסתירה!?
לא! לטמויה לההיא טיפה במשא.
תא שמע: 'בשלישית - רבי אליעזר אומר: בודקין אותו;
ברביעית אין בודקין אותו; לקרבן אמרתי (דבעי
בדיקה), ולא לסתירה.'
אלא (לא תוקי כדתרצה לטמויי במשא אלא
ודאי לסתירה) לרבי אליעזר תפשוט דדבר שאינו גורם סותר, לרבנן מאי (ובעיין לא תפשוט: דאנן לרבנן בעינן ואת פשטת מדר"א)?
תא שמע דתני אבוה דרבי אבין: 'מה גרם לו זובו? – שבעה,
לפיכך סותר שבעה; מה גרם לו קריו? - יום אחד, לפיכך סותר יום אחד.' מאי 'שבעה'?
אילימא דמטמא שבעה - האי 'מה זובו טמא שבעה' מבעי ליה!? אלא לאו דבר הגורם
סותר, דבר שאינו גורם אינו סותר!
שמע מינה (מדנקט לשון גרמא - מכלל דקיימא ליה
דבר הגורם סותר).
אמר אביי: נקטינן אין קושי סותר בזיבה; ואי משכחת תנא
דאמר סותר - ההיא רבי אליעזר היא (דאמר אונס סותר ואינו גורם).
תניא: 'רבי מרינוס אומר: אין לידה סותרת בזיבה.'
איבעיא להו: מהו שתעלה (אם
ילדה בזוב, ובימי לידתה לא ראתה - מהו שיעלה לה לנקיים, ולא תצטרך לספור אחריהן)?
אביי אמר: אינה סותרת ואינה עולה (אם
היתה זבה ופסקה והתחילה לספור וילדה - אינה סותרת, וימי לידתה אפילו אינה רואה בהן
- אין משלימין לספירתה, אלא משלמת אחריהן אם טהרה).
רבא אמר: אינה סותרת – ועולה.
אמר רבא: מנא אמינא לה? דתניא: [ויקרא
טו,כח] [ואם טהרה מזובה וספרה לה
שבעת ימים] ואחר תטהר - אחר אחר
לכולן: שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם'; אי אמרת בשלמא עולה, היינו
דלא מפסקת טומאה; אלא אי אמרת אינה עולה - אפסיק ליה לידה!
ואביי אמר לך: שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם.
אמר רבא: מנא אמינא לה? – דתניא: [ויקרא
טו,כח:
ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר] 'מזובה' -
מזובה ולא מנגעה (כיון שטהרה מזובה - סופרת מיד,
ותביא קרבן לזיבתה - ואז תטהר מלטמא בועלה; ואפילו מנוגעת ולא צריכה להמתין עד
שתטהר אף מנגעה); מזובה ולא מלידתה (כיון שטהרה מזובה - סופרת מיד, ואינה
צריכה להמתין עד שיעברו ימי לידתה; אלמא ילדה בימי ספירה - אינה סותרת ועולה)';
ואביי אמר לך: תני חדא 'מזובה ולא מנגעה' ולא תתני 'ולא מלידתה'.
ורבא: האי מאי? אי אמרת בשלמא מזובה ולא מלידתה - איידי
דאצטריך ליה לידה תנא נגעה אטו לידה, אלא אי אמרת 'מזובה ולא מנגעה', האי (ויקרא
טו,יג) מ'וכי יטהר הזב מזובו [וספר לו שבעת ימים
לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר] נפקא: 'מזובו' -
ולא מנגעו.
ואביי חד בזב וחד בזבה, וצריכי: דאי כתב רחמנא
(נדה לז,ב)
בזב - משום דלא מטמא באונס, אבל זבה - דמטמיא באונס -
אימא לא, צריכא! ואי כתב רחמנא בזבה - משום דלא מטמיא בראיות כבימים, אבל זב דמטמא
בראיות כבימים (זב מטמא בין בשלש ראיות ביום אחד בין בשלש ראיות בשלשה
ימים רצופין, אבל זבה אינה מטמאה אלא בשלשה ימים, כדכתיב בה ימים; בבבא קמא (דף
כד.) מרבינן זב לימים) - אימא לא,
צריכא.
אמר אביי: מנא אמינא לה? - דתניא: [ספרא
תזריע פרשתא א משנה יד]: (ויקרא יב,ב) [דבר אל בני
ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת]
דותה תטמא: 'דותה תטמא'
-לרבות את בועלה, 'דותה תטמא' -
לרבות את הלילות, 'דותה תטמא' -
לרבות את היולדת בזוב שצריכה שתשב שבעה נקיים'; מאי לאו
נקיים מלידה (שלא תהא לידה ביניהם: דאף על גב דלא חזיא - כמאן דחזיא
דמי, דהא ימי לידה טמאין בלא דם)?
לא, מדם.
ואמר אביי: מנא אמינא לה? - דתניא: 'כימי נדתה כך ימי לידתה: מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה (דאין זבה אלא אחר נדה) ואין
ספירת שבעה (לזיבה) עולה מהן (דהא מכי הויא זבה לא חיילא ימי נדה
לעולם עד שתשב שבעה נקיים, וכל דם שרואה - אינה אלא סותרת, אבל נדה לא הויא! הילכך
לא משכחת ימי ספירה בימי נדה, ולא ימי נדה בימי ספירה) - אף ימי לידתה (הואיל ודמו לנדה:) שאין ראוין לזיבה (כדאמר 'ולא דמה מחמת ולד') - (הכי נמי לענין ספירה מדמינן להו לנדה) אין ספירת שבעה עולה מהן' (ולא תעלה בהן ספירת שבעה, כגון: אם ילדה בימי ספירה).
ורבא?
הא מני רבי אליעזר היא, דאמר מסתר נמי סתרה (וכל שכן דלא סלקא: כי היכי דסבירא ליה באונס בזב שאינו גורם, וסותר ימי
לידה נמי אף על גב דלא גרמי – סתר, וכי קאמינא אנא – לרבנן, דאמרי: דבר שאינו גורם
אינו סותר - אינה סותרת ועולה).
וכי דנין אפשר (כגון לידה דאפשר לה ללדת בימי
ספירה)
משאי אפשר (מימי נדה דלא אפשר להיות נדה בימי ספירה)!?
אמר רב אחדבוי בר אמי: רבי אליעזר היא, דאמר דנין אפשר
משאי אפשר! (במסכת מנחות בפרק 'התודה', דיליף פסח דורות מפסח
מצרים: שלא יביא אלא מן החולין; אמר לו רבי עקיבא: וכי דנין אפשר משאי אפשר:
במצרים אכתי לא הוה מעשר, אבל לדורות דאיכא מעות מעשר שני - נייתי מנייהו? אמר לו:
אף על פי שאי אפשר - ראיה גדולה היא ונלמד הימנה.)
ורב ששת אמר: על כרחך הקישן הכתוב (ואפילו
לרבי עקיבא, הני מילי - דאין דנין - כגון גזרה שוה; אבל הקישא - אין משיבין על
ההיקש).
איכא דאמרי: אמר רב אחדבוי בר אמי אמר רב ששת: רבי אליעזר
היא, דאמר דנין אפשר משאי אפשר, ורב פפא אמר: על כרחך הקישן הכתוב.
קשתה שלשה ימים [בתוך י"א יום ושפתה מעת לעת וילדה - הרי זו יולדת
בזוב, דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: לילה ויום, כלילי שבת ויומו. ששפתה מן
הצער ולא מן הדם]:
איבעיא להו: שפתה מזה ומזה מהו?
רב חסדא אמר: טמאה (דהא
איכא שופי); רבי חנינא אמר: טהורה (כיון דשפתה אף מן הדם - איגלאי
מילתא דדם הקושי מחמת ולד אתא, אבל כי שפתה מן הצער ורואה דם - איגלאי מילתא דמקמי
הכי הוי חזיא נמי בלא קושי);
אמר רבי חנינא: משל למלך שיצא וחיילותיו לפניו (יום אחד או שנים קודם ביאתו) - בידוע שחיילותיו של מלך הן.
ורב חסדא אמר: כל שכן דבעי נפיש חיילות טפי (סמוך לביאתו).
תנן: 'רבי יהושע אומר: לילה ויום כלילי שבת ויומו,
ששפתה מן הצער ולא מן הדם' טעמא דמן הצער ולא מן הדם, הא מזה ומזה טהורה,
תיובתא דרב חסדא!
אמר לך רב חסדא: לא מבעיא מזה ומזה דטמאה, דפסקי להו
חיילות לגמרי (דהשתא ודאי קמאי לא מחמתיה אתו, דאי מחמתיה אתו - כל
שכן דמפיש חיילות); אבל מן הצער ולא מן הדם – אימר: כי היכי דמדם לא פסקה -
מקושי נמי לא פסקה, והא - תונבא (אשטורדישו"ן [עילפון, הלם]: שאינה מרגשת בצערה מחמת שעמומית החולי) בעלמא הוא
דנקט לה - קא משמע לן.
תנן: 'קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום ושפתה מעת לעת
וילדה הרי זו יולדת בזוב' - היכי דמי? אילימא כדקתני (שלשה
בקושי ואחד בשופי, ובכולן ראתה) - למה לי שלש? בתרי בקושי וחד בשופי
סגי!? אלא, לאו הכי קאמר: 'קשתה שלשה ושפתה מזה ומזה, או שקשתה שנים ושפתה מעת לעת
(בשלישי, מן הצער ולא מן הדם, כדקתני: שלשה בקושי ומקצת שלישי ומקצת רביעי
בשופי) -
הרי זו יולדת בזוב', ותיובתא דרבי חנינא?
אמר לך רבי חנינא: לא! לעולם כדקתני, והא קא משמע לן: דאף
על גב דמתחיל קישוי בשלישי ושפתה מעת לעת (דאף על גב דקשתה בקצת שלישי ולא
שפתה לילה ויום כלילי שבת ויומו, אלא לילה ושני חצאי יום) – טמאה,
לאפוקי מרבי חנינא (בן אחי רבי יהושע, דאמר לעיל (דף
לו:) 'כל שחל קישויה להיות בשלישי שלה [אפילו כל היום כולו
בשופי- אין זו יולדת בזוב]').
כמה היא קשויה? רבי מאיר אומר [אפילו ארבעים וחמשים יום! רבי
יהודה אומר: דיה חדשה; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אין קישוי יותר משתי שבתות]:
השתא חמשים מקשיא, ארבעים מיבעיא?
אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן לחולה, כאן לבריאה (ארבעים).
אמר רבי לוי: אין הולד מטהר אלא ימים הראויין להיות בהן
זבה (דהיינו י"א יום שבין נדה לנדה, אבל ראתה אחריהן - טמאה נדה, כדאמר
לעיל: 'בימי נדה - נדה');
ורב אמר: אפילו בימים הראויין לספירת זבה (כגון: התחיל הקושי בימי הזיבה - טהורין כל ימי זיבה ושבעה אחריהם, דהא בתר
זבה שייכי, וכי כתב רחמנא 'בנדתה [ויקרא טו,יט: ואשה כי תהיה זבה דם יהיה
זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב] - ולא בזיבתה' [ספרא
מצורע פרק זבים פרשתא ד משנה ה] - דזיבתה טהורה - אהני נמי
קאי, אבל אחר שבעה אם יאריך - טמאה נדה).
אמר רב אדא בר אהבה: ולטעמיה דרב (כיון
דאמר רב בהנך ימים דשייכי בתר זיבה טהרינהו רחמנא לענין קושי),
(נדה לח,א)
אפילו ימים הראויין לספירת סתירת זבה (בימי זיבה דלעולם היא טהורה עד שתשפה שהרי כל ימיה ראויין לכך: שאם תספור
ששה ותראה - סותרת הכל, ונמצאו הימים הבאין ראויין לספירה; והא דתניא 'בימי נדה
- נדה' - היכא דאתחיל קושי מימי נדה, אבל אתחיל בימי זיבה - כל מה שיאריך
הקושי טהורה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה נא להודיע
לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03
או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol