דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף לח
(נדה לז,ב)
כמה היא קשויה? רבי מאיר אומר [אפילו ארבעים וחמשים יום]:
השתא חמשים מקשיא, ארבעים מיבעיא?
אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן לחולה, כאן לבריאה (ארבעים).
אמר רבי לוי: אין הולד מטהר אלא ימים הראויין להיות בהן
זבה (דהיינו י"א יום שבין נדה לנדה, אבל ראתה אחריהן - טמאה נדה, כדאמר
לעיל: 'בימי נדה - נדה');
ורב אמר: אפילו בימים הראויין לספירת זבה (כגון: התחיל הקושי בימי הזיבה - טהורין כל ימי זיבה ושבעה אחריהם, דהא בתר
זבה שייכי, וכי כתב רחמנא 'בנדתה [ויקרא טו,יט: ואשה כי תהיה זבה דם יהיה
זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב] - ולא בזיבתה' [ספרא מצורע
פרק זבים פרשתא ד משנה ה] - דזיבתה טהורה - אהני נמי קאי,
אבל אחר שבעה אם יאריך - טמאה נדה).
אמר רב אדא בר אהבה: ולטעמיה דרב (כיון
דאמר רב בהנך ימים דשייכי בתר זיבה טהרינהו רחמנא לענין קושי),
(נדה לח,א)
אפילו ימים הראויין לספירת סתירת זבה (בימי זיבה: דלעולם היא טהורה עד שתשפה, שהרי כל ימיה ראויין לכך: שאם
תספור ששה ותראה - סותרת הכל, ונמצאו הימים הבאין ראויין לספירה; והא דתניא 'בימי
נדה - נדה' - היכא דאתחיל קושי מימי נדה, אבל אתחיל בימי זיבה - כל מה שיאריך
הקושי טהורה).
תנן: 'כמה הוא קשויה? רבי מאיר אומר: ארבעים וחמשים
יום' (קסלקא דעתא לגמרי מטהר לה רבי מאיר מזוב ומנדות);
בשלמא לרב, משכחת לה כרב אדא בר אהבה; אלא ללוי קשיא?
אמר לך לוי: מי קתני 'טהורה בכולן'? בימי נדה – נדה, בימי
זיבה – טהורה (והכי קאמר רבי מאיר: כמה הוא קשויה שלא תבא להתחייב
בקרבן ולספירת נקיים? - ארבעים וחמשים יום; ומיהו בכל הני ארבעים, כי שלמי ימי זוב
ומטו ימי נדות - טמאה נדה, וכי הדרי שלמי שבעת ימי נדות ומטו ימי זוב - טהורה).
לישנא אחרינא אמרי: אמר רבי לוי: אין הולד מטהר אלא ימים
הראויין להיות בהן זבה גדולה (ראתה שלשה רצופין בתוך י"א יום
- טהורה מספירת נקיים ומקרבן, אבל לא ראתהה אלא יום אחד - צריכה לשמור יום כנגד יום);
מאי טעמא? (דכי כתיב) [ויקרא
טו,כה] ואשה כי יזוב זוב] דמה ימים רבים [בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה
הוא] (דדרשינן 'ולא מחמת ולד' - בזבה גדולה) כתיב
(דכתיב בההוא קרא 'ימים רבים',
ואם משך קשויה יותר מאחד עשר יום = שנכנסה לימים שראויים לנדה - טמאה).
אבא שאול משמיה דרב אמר: אפילו ימים הראויין להיות בהן
זבה קטנה; מאי טעמא? 'ימי' ו'כל ימי'
התם כתיבי (ומינייהו נפקא לן זבה קטנה, בשילהי מכילתין בשמעתא
בתרייתא).
תנן 'כמה הוא קשויה? - רבי מאיר אומר: אפילו ארבעים
וחמשים יום' - קשיא לתרוייהו (דאמרי זבה גדולה וקטנה - הוא דמטהר
ולד, אבל אם יאריך אחריהן טמא)!?
מי קתני 'טהורה בכולן'? [לא,
אלא] קשתה בימי נדתה – נדה, בימי זיבתה (למר
כדאית ליה ולמר כדאית ליה) – טהורה.
תניא: 'היה רבי
מאיר אומר: יש מקשה (שהיא רואה) מאה וחמישים יום (רצופין) ואין זיבה עולה בהן (ולא שתהא מקשה כל מאה וחמשים יום)! כיצד: שנים 'בלא עת (נד[ת]ה)' (הרי י"א ימים שלאחר נדתה שהן
ימי זיבה, ואינה זבה עד שתראה בהן שלשה רצופין, ואם ראתה שנים בסופן כשתראה למחר -
הוי פתח של נדותה, ואינו מצטרף לה לזיבה אלא תחלת נדה הויא) ושבעה נדה (וכל שבעה תהיה נדה - הרי תשעה ימים
רצופין) ושנים של אחר הנדה (שהן מן י"א של ימי זוב, וכל כמה דלא חזיא שלשה בימי זיבה - לא הויא
זבה, הרי י"א רצופין) וחמשים
שהולד מטהר (וקשתה חמשים והיא חולה, ואמרינן
לעיל 'בחולה – חמשים [הנך חמשים של קושי] - הרי ס"א, וביום ס"א ילדה
נקבה) ושמונים של נקבה (ואפילו רואה כל שמונים - אינה זבה, ואחד ושמונים הוי תחילת נדה) ושבעה נדה (ואם
תראה שבעה - הרי מאה ומ"ח)
ושנים של אחר הנדה (ותפסוק - הרי ראתה ק"נ רצופין
ואינה זבה! אבל אם תראה יותר הויא זבה, דהוו להו שלשה לאחר הנדה)!
אמרו לו: אם
כן (דקחשבת שמונים של נקבה) -
יש מקשה כל ימיה ואין זיבה עולה בהן (כגון טובלת לי"ד של נקבה,
ומתעברת, ולסוף שמונים - שבעה לנדה ושנים לאחר הנדה, ומקשה חמשים וחוזרת ומפלת
נקבה - וכן לעולם)!
אמר להן (רבי מאיר): [מאי
דעתייכו], משום נפלים (כדפרשינן)? אין קושי
לנפלים (אין הנפל מטהר קישויו, ואנן בולד דאית ליה קושי
קמיירינן)!
תנו רבנן: 'יש רואה (בלא
קושי) מאה
יום ואין זיבה עולה בהן! כיצד: שנים בלא עת, ושבעה נדה, ושנים של אחר הנדה,
ושמונים של נקבה, ושבעה נדה ושנים של אחר הנדה.'
מאי קא משמע לן?
לאפוקי ממאן דאמר 'אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם' - קא משמע
לן דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם (דאי לא אפשר - הויא לה זבה כשילדה
אחר שנים שלאחר הנדה, דהוה ליה יום לידה 'שלישי', ואי הויא חזיא קודם לידה בפתיחת
הקבר - הרי היא זבה הואיל ובלא קושי ראתה).
רבי יהודה אומר: דיה [חדשה]:
תניא: 'רבי יהודה
אומר משום רבי טרפון: דיה חדשה;
ויש בדבר
להקל ולהחמיר (פעמים שאינו מטהר כלום, פעמים שהוא
מטהר חדש ויום אחד), כיצד: קשתה
שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי, ואפילו בתחלת תשיעי ילדה - הרי זו יולדת בזוב (הואיל ורוב זיבה בשמיני הואי, שאין הולד מטהר - שדינן חד יומא בתר תרין
והרי היא זבה); אבל קשתה
יום אחד בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי, ואפילו בסוף תשיעי ילדה (ואף על גב דתשיעי כולו בשופי חוץ משני ימים) - אין זו יולדת בזוב (בלבד
שלא תראה דם בימי השופי; ולא אמרינן כיון דשופי סמוך ללידה - נטמאנה בדם
הקושי).'
אמר רב אדא בר אהבה: שמע מינה קסבר רבי יהודה שיפורא (שופר שתוקעין בו בית דין בקדוש החדש) גרים (כלומר: החדש של תשיעי גורמת לידת הולד: דמכי עייל - הוה זמן לידה, הילכך
כל הדמים שרואה בו בקושי אינו אלא מחמת הולד אף על גב דאיכא שופי בתרייהו, ואפילו
בתחלת תשיעי הוי מחמת ולד; דקסבר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין)? – איני!
והא אמר שמואל: אין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים ושבעים ואחד יום (דהוו להו תשעה חדשים שלמים של שלשים, וביום ראשון של עשירי יולדת), או
למאתים ושבעים ושנים יום (כלומר: אם לא קלט הזרע יום ראשון -
קולט בשני, ומיום קליטתו הוי התחלת העיבור), או למאתים ושבעים ושלשה (שאם לא קלט בשני - קולט בשלישי; אבל אם לא קלט בשלישי - שוב אינו קולט,
דקיימא לן דעד שלישי הוי ראוי להזריע, מכאן ואילך מסריח [במסכת שבת
(דף פו.) בפולטת שכבת זרע ביום השלישי, בפרק 'רבי עקיבא']
- אלמא לא ילדה למקוטעין)!?
הוא (שמואל) דאמר
כחסידים הראשונים, דתניא: 'חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי
בשבת שלא יבואו נשותיהן
(נדה לח,ב)
לידי חלול שבת' (שלא
תלד בשבת, ויצטרך לחלל עליה את השבת).
ברביעי ותו לא?
אימא מרביעי ואילך. (אבל
ליל שלישי וליל שני ומוצאי שבת – לא, דאי מתעברה למוצאי שבת - שמא תלד לרע"ג,
דמטי בשבת, ונמצא שבת מתחלל, שניתן רשות לחללו מפני סכנת גופה; והיכי דמי? עשה
מרע"ג ימים שבועים: מאה ימים הוו שבועים שווין בר מתרי יומי; וכן למאה ימים
האחרים - שני ימים, הרי ארבע ימים עודפים על השבועים; וע' ימים - כולן שוים; וג'
ימים תן על ד' העודפים - הרי שבוע; וכיון שהתחילו במוצאי שבת - נמצאו כלים בשבת!
ואם נתעברה בשני - דלמא ילדה לרע"ב דמטי בשבת, ואם נתעברה בשלישי - דלמא ילדה
לרע"א דמטי בשבת; אבל [אם בעל] ברביעי, אי ילדה
לרע"א מטי בחד בשבא, ואי לרע"ב - מטי בתרי בשבא, ואי לרע"ג - מטי
בתלתא בשבא! אלמא כשמואל סבירי להו.
[ועל כן שאלה הגמרא: ברביעי ותו לא והסביר רש"י: כל שכן דאי מעברא בה' או בו' או בשבת, דלא מטי יום לידה
בשבת].)
אמר מר זוטרא: מאי טעמייהו דחסידים הראשונים? דכתיב (רות
ד,יג) [ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה ויבא אליה]
ויתן ה' לה הריון [ותלד בן] – 'הריון' בגימטריא מאתן ושבעים וחד
הוו.
אמר מר זוטרא: אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת
למקוטעים - יולדת לשבעה יולדת למקוטעים, שנאמר (שמואל א
א,כ) ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד בן [ותקרא את שמו
שמואל כי מה' שאלתיו]: מיעוט תקופות – שנים, מיעוט ימים – שנים (דכל מקום שנאמר ימים
ולא נאמר כמה - תפוס המועט בידך, ולא המרובה: שאם אתה אומר ימים שלשה או ארבעה -
אני אומר עשרה או מאה! כך שנו חכמים (סוכה דף ה:):
כל ששמועו מרובה ושמועו מועטת - תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת; הלכך כאן
שנאמר ימים מכיון שנכנסו שני ימים
בחדש שביעי - ילדה).
[הערה בשולי הש"ס:
ולכאורה הענין פליאה! ובכן דע דז"ל הרד"ק : לתקופת הימים – ימי העיבור,
כתרגומו 'לזמן משלם יומיא', ופירוש: ותהר חנה - שהרתה כבר כאשר באה משילה ידעה אלקנה בעלה והרתה, כמו שאמר 'ויזכרה
ה''; 'לתקופת הימים' זהו כשהשלים ימי ההריון ילדה בן; ויש ווין מורות לעבר וכו']
רבי יוסי ור"ש אומרים אין קושי יותר מב' שבתות:
אמר שמואל: מאי טעמייהו דרבנן? דכתיב (ויקרא
יב,ה) [ואם נקבה תלד] וטמאה שבועים כנדתה [וששים יום וששת
ימים תשב על דמי טהרה]; 'כנדתה' ולא
כזיבתה; מכלל דזיבתה טהורה (ומהכא גמרינן לעיל קושי בימי זיבה),
וכמה? – שבועים!
תנו רבנן: 'יש
מקשה עשרים וחמשה יום (שרואה כ"ה יום, בין קושי ובין
שופי) ואין זיבה עולה בהן, כיצד: שנים 'בלא עת', ושבעה נדה, ושנים שלאחר נדה (בלא קושי), וארבעה עשר
(בקושי לרבי יוסי ולר"ש)
שהולד מטהר (והכא לא חשיב אלא קודם לידה); ואי אפשר שתתקשה עשרים וששה יום בלא
ולד ולא תהא יולדת בזוב (שלא תהא זבה, שהולד אינו מטהר אלא
י"ד יום הסמוכים ללידה, ופשו להו שלשה בין נדות לקושי, ובהנהו שלשה הויא זיבה)'.
'בלא ולד' (משמע שאין שם ולד)? -
בתלתא נמי סגי (אם כן לאו 'קושי' הוא, ולמה לי כ"ו? בתלתא לאחר
הנדה סגי)!?
אמר רב ששת: אימא 'במקום שיש ולד'.
אמר ליה רבא: והא 'בלא ולד' קתני!?
אלא אמר רבא: הכי קאמר: אי אפשר שתתקשה עשרים וששה יום
במקום שיש ולד, ולא תהא יולדת בזוב; ובמקום שאין ולד אלא נפל בתלתא נמי הויא זבה;
מאי טעמא? - אין קושי לנפלים.
משנה:
המקשה בתוך שמונים של נקבה (שנתעברה
בימי טוהר, או שנשתהה ולד אחר חבירו שני חדשים וחצי אחד נגמרה צורתו באמצע שביעי,
ואחד נגמרה צורתו לסוף תשיעי, כמעשה דיהודה וחזקיה בני רבי חייא (לעיל
דף כז.)) -
כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד (דכל תוך
מלאת [ויקרא יב,ד]
הוי דם טוהר), ורבי אליעזר מטמא (נדה: דכיון דבקושי בא - לאו דם
טוהר הוא, אלא מחמת ולד שבמעיה; ומזיבה הוא דטהור אבל בימי נדה - נדה).
אמרו לו לרבי אליעזר: ומה במקום שהחמיר בדם השופי (כגון שאר יולדת שרואה שלשה בשופי וילדה - הרי זו יולדת בזוב)
היקל בדם הקושי (לטהרה מזובה), מקום שהיקל
בדם השופי (לטהרה מכל טומאה, כגון תוך מלאת)
אינו דין שנקל בדם הקושי (לטהרה מכל טומאה, ואפילו מנדות)?
אמר להן: דיו לבא מן הדין (כגון
קושי של תוך מלאת, שאתם למדין מקושי דעלמא) להיות כנדון (כקושי
דעלמא):
ממה היקל עליה? - מטומאת זיבה, אבל טמאה טומאת נדה.
גמרא:
תנו רבנן: '[ויקרא יב,ה: ואם נקבה תלד וטמאה
שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים]
תשב [על
דמי טהרה] - לרבות
המקשה בתוך שמונים של נקבה: שכל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד (יצא הולד - טמאה לידה);
ורבי אליעזר מטמא.
אמרו לו לרבי
אליעזר: ומה במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד היקל בשופי שלאחר הולד, מקום שהיקל
בקושי שלפני הולד - אינו דין שנקל בקושי שלאחר הולד?
אמר להם: דיו
לבא מן הדין להיות כנדון: ממה היקל עליה? - מטומאת זיבה, אבל מטמאה טומאת נדה.
אמרו לו: הרי
אנו משיבין לך לשון אחר (שלא נלמד קושי שלאחר מקושי שלפני,
כדאמרינן לעיל 'מקום שהיקל בקושי שלפני הולד אינו דין שנקל בקושי שלאחריו', דהכא
הוא דאיכא למימר 'דיו לקושי שלאחריו להיות כקושי שלפניו שהרי ממנו אנו למדים', אלא
הכי גמרינן:): ומה במקום
שהחמיר בשופי שלפני הולד היקל בקושי שעמו, מקום שהיקל בשופי שלאחר הולד אינו דין
שנקל בקושי שעמו (שעם השופי! דהשתא יליף קושי של
אחריו דטהור לגמרי, וליכא למימר 'ממה היקל מטומאת זיבה' כדקאמר)?
אמר להם:
אפילו אתם משיבין כל היום כולו, דיו לבא מן הדין להיות כנדון: ממה היקל עליה? -
מטומאת זיבה, אבל מטמאה טומאת נדה (שהרי קל וחומר אינו נידון אלא מכח
קושי שלפניו, כדקתני 'ומה במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד היקל בקושי שעמו')!'
אמר רבא: בהא זכינהו רבי אליעזר לרבנן (תשובה נצחת יכול להשיבן): לאו אמריתו 'דמהּ' -
דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד? הכי נמי (ויקרא יב,ז)
[והקריבו
לפני ה' וכפר עליה] וטהרה ממקור דמיה [זאת תורת הילדת לזכר או
לנקבה]: דמיה מחמת עצמה, ולא מחמת ולד!
אימא 'בימי נדה – נדה, בימי זיבה - טהורה' (לרבי אליעזר פריך: כיון דאית ליה דיו - לוֹדִי מיהא דבימי זיבה טהורה
כקושי שלפניו, כגון: ראתה בקושי שבעה ימים ראשונים - תהא טמאה, ואם ראתה יותר -
יהא הדם טהור, ותטבול לאחר שבעה ראשונים של קושי)?
אמר קרא: 'תשב' - ישיבה
אחת לכולן (או כולן טהורין או כולן טמאין).
משנה:
כל אחד עשר יום (אחר הנדות) - (אשה עומדת) בחזקת טהרה (ובגמרא מפרש למאי הלכתא);
(נדה לט,א)
המשך המשנה
(אכל נשים קאי ולאו לעיל מהדר:) ישבה
לה ולא בדקה: שגגה, נאנסה, הזידה ולא בדקה – טהורה;
הגיע שעת וסתה ולא בדקה - הרי זו טמאה (דאורח בזמנו בא).
רבי מאיר אומר: אם היתה במחבא (מחמת
ליסטין או כרכום) והגיע שעת וסתה ולא בדקה - הרי זו טהורה, מפני שחרדה
מסלקת את הדמים; אבל ימי הזב (ימי ספירו) והזבה
ושומרת יום כנגד יום (כיון שנפתח מעיינה וראתה היום, אף
על גב דבתוך י"א היא) - הרי אלו (הויא למחר) בחזקת
טומאה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה נא להודיע
לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03
או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol