דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
נדה דף לט
(נדה לח,ב)
משנה:
כל אחד עשר יום (אחר הנדות) - (אשה עומדת) בחזקת טהרה (ובגמרא מפרש למאי הלכתא);
(נדה לט,א)
המשך המשנה
(אכל נשים קאי ולאו לעיל מהדר:)
ישבה לה ולא בדקה: שגגה, נאנסה, הזידה ולא בדקה – טהורה;
הגיע שעת וסתה ולא בדקה - הרי זו טמאה (דאורח בזמנו בא).
רבי מאיר אומר: אם היתה במחבא (מחמת
ליסטין או כרכום) והגיע שעת וסתה ולא בדקה - הרי זו טהורה, מפני שחרדה
מסלקת את הדמים; אבל ימי הזב (ימי ספירו) והזבה
ושומרת יום כנגד יום (כיון שנפתח מעיינה וראתה היום, אף
על גב דבתוך י"א היא) - הרי אלו (הויא למחר) בחזקת
טומאה.
גמרא:
למאי הלכתא?
אמר רב יהודה: לומר שאינה צריכה בדיקה (שחרית וערבית ומשעברו צריכה לבדוק, כדאיתא בפרק קמא (לעיל דף
יא.)).
והא מדקתני סיפא 'ישבה ולא בדקה' (דמשמע דיעבד) - מכלל דלכתחלה בעיא בדיקה!? (והאי
דפריך כן – דסלקא דעתא דהאי 'ישבה' - אתוך י"א קאי;)
סיפא אתאן לימי נדה (לימים
שראויין לנדה, כגון אחר י"א שבין נדה לנדה), והכי קאמר:
כל י"א בחזקת טהרה (שנסתלקו דמיה בנדותה ויצאו) ולא
בעיא בדיקה, אבל בימי נדתה (לאחר שעברו י"א וראויים לבא
ימי נדה)
בעיא בדיקה (לכתחלה אבל ישבה ולא בדקה דיעבד טהורה ואם הגיע וסת
הקבוע לה ולא בדקה ההיא ודאי טמאה); ישבה ולא בדקה: שגגה, נאנסה,
הזידה, ולא בדקה – טהורה.
רב חסדא אמר: לא צריכא (הא
דקתני 'כל י"א בחזקת טהרה') אלא לרבי מאיר דאמר (בסוף פרק ראשון בגמרא) 'אשה שאין לה וסת אסורה לשמש': הני
מילי בימי נדתה, אבל בימי זיבתה בחזקת טהרה קיימא.
אי הכי, אמאי אמר רבי מאיר 'יוציא ולא יחזיר עולמית'
(תשמש כל י"א [יום שבין נדה לנדה])?: דלמא אתיא
לקלקולא בימי נדה (בימים הראויים לנדה אסורה
לשמש, שמא תקלקלנו)? - הא מדקתני סיפא 'הגיע שעת וסתה ולא בדקה', מכלל דבאשה
שיש לה וסת עסקינן!?
חסורי מחסרא והכי קתני: 'כל י"א בחזקת טהרה,
ושריא לבעלה; ובימי נדה אסורה; במה דברים אמורים? באשה שאין לה וסת, אבל יש לה וסת
- מותרת וצריכה בדיקה; ישבה ולא בדקה: שגגה, נאנסה, הזידה, ולא בדקה – טהורה;
הגיע שעת וסתה ולא בדקה – טמאה'.
הא מדסיפא רבי מאיר, רישא לאו רבי מאיר!?
כולה רבי מאיר היא, והכי קאמר: אם לא היתה במחבא והגיע
שעת וסתה ולא בדקה – טמאה, שרבי מאיר אומר: אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה
– טהורה, שחרדה מסלקת את הדמים.
רבא אמר: (מתניתין, דקתני 'כל י"א
בחזקת טהרה' -) לומר (שאם תראה בהם) שאינה מטמאה
מעת לעת (לפי שמסולקין דמיה).
מיתיבי: 'הנדה והזבה והשומרת יום כנגד יום והיולדת -
כולן מטמאות מעת לעת' (הנדה -
כלומר אשה שרואה דם - מטמאה מעת לעת בראיית תחלת נדותה; והזבה ושומרת יום
כלומר: והרואה בתוך י"א, בין שרואה שלשה ימים דהויא זבה, בין שרואה
יום אחד דהויא שומרת יום - מטמא מעת לעת בראייה ראשונה; היולדת שיצא
דם בפתיחת הקבר מטמאה מעת לעת בראייה ראשונה)!?
תיובתא.
רב הונא בר חייא (גירסת רש"י: חייא בר רב הונא) אמר
שמואל (פירוש אמתניתין מהדר ['כל י"א יום בחזקת טהרה']): לומר
שאינה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה (כגון ראתה שלש פעמים מט"ו
לט"ו - אין זה וסת לענין דיה שעתה או לענין שאם לא בדקה תהיה טמאה,
דמט"ו לט"ו הוו ימי זיבה; וכן כל הימים מששלמו שבעה ימי נדות עד
י"ח דשלמי ימי זיבה בהדי נדות).
אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתתא (דרב
יוסף - תלמידו דרב יהודה, שהוא תלמיד של רב ושמואל; וחלה רב יוסף ונעקר תלמודו,
וכשהיה שומע מימרא דרב ושמואל ואינו נזכר לאותה שמועה – מתמיה: ולאו תלמידו של רב
יהודה אני ולא אמר לי שמועה זו?).
אמר ליה אביי (ואביי תלמידו מזכירו (נדרים
דף מא.)): את
אמרת ניהלן (קודם חולייך), ואהא אמרת לן (על
משנה זו אמרת לנו משמיה דאין אשה קובעת לה וסת בימי זיבה) [נדה
פ"ט מ"י]: 'היתה למודה (רגילה) להיות רואה יום ט"ו (לקמן מפרש ליום ט"ו לטבילתה)
ושינתה ליום (וסת
ליום) עשרים (פעם אחת) - זה וזה
אסורין לשמש; שינתה פעמים ליום עשרים - זה וזה אסורין' (אין צריך לומר ט"ו שעבר שאסור, שהרי כל היום המתינה שמא תראה, דקיימא
לן דחייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה; ואין צריך לומר יום כ' שראתה בו, שהרי נדה
היא! אלא הכי קאמר: כשיחזור ויגיע ט"ו - אסורה לשמש, שהרי יום וסתה הוא, ועדיין
לא דילגתו אלא פעם אחת, ואין וסת נעקר בפחות משלש פעמים; וכשיגיע יום כ' לראייה של
כ' - אסורה לשמש שמא תקבע וסת מכ' לכ', שהרי שינתה פעם אחת ליום כ' וכן פעמים ליום
כ'; זה וזה אסורין: יום ט"ו ויום כ' הבא, אבל שלש פעמים ליום כ' -
הותר יום ט"ו ונאסר יום כ'); ואמרת לן
עלה: אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנא (דליום ט"ו הוי וסת קבוע
דליבעי תלתא זימני למיעקריה) אלא (שהיתה רגילה לראות יום) ט"ו
לטבילתה (לסוף שבעה ימי נדה, ורואה ליום ט"ו), שהן
כ"ב לראיתה (דכבר שלמו ימי זוב לסוף י"ח),
דהתם בימי נדתה קאי לה (והרי ארבעה ימים שהגיעו ימים
שראויה להיות בהם נדה), אבל ט"ו לראיתה: דבימי זיבתה קאי - לא קבעה.
אמר רב פפא: אמריתא לשמעתא קמיה רב יהודה מדסקרתא, מקבע
לא קבעה (בתוך ימי זיבה דתבעי שלשה זימני למיעקריה: דבחדא זימנא הוא דעקר לה, ואם
ישבה ולא בדקה טהורה), מיחש מהו דניחוש לה (אם
היתה רגילה מט"ו לט"ו, דהיינו תוך ימי זוב? מי בעיא למיחש ולא תשמש ליום
ט"ו קודם ראייה שמא תראה)?; אישתיק, ולא אמר לי ולא מידי!
אמר רב פפא: נחזי אנן: 'היתה למודה להיות רואה ליום
ט"ו ושינתה ליום כ' - זה וזה אסורין',
(נדה לט,ב)
ואמר רב יהודה אמר שמואל 'לא שנא אלא ט"ו לטבילתה
שהן כ"ב לראייתה ושינתה ליום עשרים ושבעה'!, דכי הדרי ואתו עשרין ותרתי -
קיימא לה בתוך ימי זיבתה (ואמר רב יהודה דהאי ט"ו -
היינו לטבילה, שהוא כ"ב לראייתה, ושינתה לכ"ז; וקתני דכי מטי יום
כ"ב - אסורה לשמש; וקסלקא דעתא דהאי כ"ב - לאו לראיית הדילוג קאמר, אלא
כ"ב לאותו יום שהיתה ראויה לראות בו, ודילגתו, דהוי יום י"ז לראייתה,
ובתוך ימי זיבה היא לראיית כ"ז), וקתני 'זה וזה אסורין' (דכי הדר אתו כ"ב לחשבון יום שהיתה ראויה לראות בו כשדילגה בה - קיימא
לה בימי זיבה לחשבון ראייתה, כדפרישית); אלמא דחיישינן לה!
וקסבר רב פפא עשרין ותרתין - מעשרין ותרתין מנינן (וקסבר רב פפא יום עשרין ותרתין דאסרינן עלה - מיום כ"ב מנינן, כלומר:
לאו כ"ב לראיית דילוגה שהיה בכ"ז, אלא כ"ב מיום שהיתה ראויה
לראות לימודה!), נדה ופתחה ('פתחה' קרי חשבון הנדה לימי הנדה
וזוב) - מעשרין
ושבעה מנינן.
(ומדקרי להו רב פפא 'ימי זיבה' -
קסבר נדה ופתחה: ימי נדותה וזובה - מעשרין ושבעה מנינן, דהיינו מיום ראיית דילוגה,
ומיום ראיית כ"ז עד השתא לא הוו י"ז: דאי ליום שראויה לראות כשדילגה
מנינן ימי נדות וזוב - לא הוה קרי להו ימי זובה, דהא חלפו להו כ"ב מההוא
יומא!)
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: ממאי (דהאי יום כ"ב דאסרינן ליה - מנינן מיום כ"ב שהיתה ראויה לראות
כשדילגה, דמטי ליה בימי זיבה לחשבון ראייה שראתה בכ"ז)? דלמא עשרין
ותרתין נמי מעשרין ושבעה מנינן, דכי הדרי ואתו עשרין ותרתין - קיימא לה בתוך ימי
נדותה (דלמא האי 'יום כ"ב' דאסרינן עלה - מנינן מיום ראייתה, שכבר שלמו ימי
זוב; כי הדרי אתו הנך כ"ב וקיימא לה ארבעה ימים בימים הראוים לנדות)?
והכי נמי מסתברא (דהא משום דחיישינן שמא תחזור
לקדמותה לראות מכ"ב לכ"ב אסרינן לה: דהשתא הוי כ"ב לראייה; אבל
ליום כ"ב לחשבון יום שהיתה ראויה לראות לא מצי אסרינן משום הא חששא, דאפילו
חוזרת לקדמותה לא תראה היום, שהוא י"ז לראייתה, דההיא לא היתה למודה לראות
אלא לכ"ב לראייה! ואי משום שהוא כ"ב ליום הראוי לה - אין זה דרך
החוזרת לוסתה לקצר ימי טהרתה ולמהר ימי ראייתה כדי שיבא לפי חשבון של תחלה, אלא
חוזרת וקובעת כ"כ ליום שראתה): דאי לא תימא הכי, האי תרנגולתא
דרמיא יומא וכבשה יומא ורמיא יומא וכבשה יומא, וכבשה תרי יומי ורמיא חד יומא (כלומר: תרנגולת הרגילה להטיל ביצה היום ולעמוד למחר ולהטיל יום שלישי
ולעמוד יום רביעי, ושינתה וסתה ועמדה מלדת יום חמישי עם יום רביעי, דהוו להו תרי
יומי, ורמיא יום ששי), כי הדרה נקטה (אם היא חוזרת למנהגה להטיל יום
ולעמוד יום) - כדלקמיה נקטה (מעכשיו היא חוזרת למנות, כגון
שעומדת יום שביעי שאחר יום ששי שהטילה, ומטלת יום שמיני) או כדמעיקרא
נקטה (לפי חשבון שהיתה ראויה להטיל מתחלה: שהיתה ראויה לילד בחמישי, ולעמוד
בששי, ולהטיל בשביעי ולעמוד בשמיני - השתא מטילה יום שביעי עם ששי כנגד שני ימים
שעמדה כדי שתעמוד ביום שמיני כפי שהיתה ראויה לחשבון הראשון)? על כרחך
כדלקמיה נקטה (והא אשה נמי כשחוזרת לוסתה לראות ליום כ"ב - לאו
לפי חשבון הראשון, אלא ליום כ"ב לראייתה)? (הלכך האי יומא הוא דאסרינן)!
אמר ליה רב פפא: אלא הא דאמר ריש לקיש 'אשה קובעת לה וסת
בתוך ימי זיבתה ואין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדותה' (בימים
שהיא נדה, כדבעינן לפרושי מילתא דרבי יוחנן), ורבי יוחנן אמר 'אשה קובעת לה וסת
בתוך ימי נדותה' - היכי דמי? לאו כגון דחזאי ריש ירחא וחמשא בירחא, וריש ירחא
וחמשא בירחא, והשתא חזאי בחמשא בירחא (דהוו להו שלשה זימני בחמשה בירחא,
ומעכשיו יהיה לה וסת בחמשה בחדש*) ובריש ירחא לא חזאי, וקאמר 'אשה
קובעת לה וסת בתוך ימי נדותה', אלמא מריש ירחא מנינא?
(*לריש לקיש לא הוה וסת, דהא תרי
זימני קמאי דחמשה בירחא הוי תוך ימי נדותה ממש, דהא נדה הויא מריש ירחא; ופעם
שלשישת הוה ימי נדה לפי חשבון הראוי: שהיתה ראויה לראות ריש ירחא; ומדקרי לפעם
שלשית 'תוך ימי נדה' - אלמא לפי חשבון הראוי מנינן.)
אמר ליה: לא! הכי אמר רבי יוחנן: כגון דחזאי ריש ירחא
וריש ירחא ועשרין וחמשה בירחא וריש ירחא (כגון דחזיא תרי זימני בריש ירחא,
ופעם שלישית בכ"ה, ורביעית בראש חודש: דהוה ליה הך ראייתה בתרייתא - שהיא
שלישית לראייה של ראש חודש - בתוך ימי נדותה ממש, שהיא נדה מיום כ"ה, ומשום
הכי קרי להו 'תוך ימי נדותה': דהא נדה היא!), דאמרינן: דמי יתירי הוא דאתוספו בה (וטעמא מאי הוי קביעות הא אורחה בהכי שנפתח מעיינה? משום דאמר: הך ראייה
דראש חדש - ראיית וסתה היא, והיום זמנה, והאי דאקדים וחזאי בכ"ה - דמים יתירי
איתוספו בה);
וכן כי אתא רבין וכל נחותי [ימא – הרש"ש] אמרוה (להא
דרבי יוחנן) כרב הונא בריה דרב יהושע (וכדמתרצינן).
הדרן עלך בנות כותים
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol