דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף מ
נדה
פרק חמישי יוצא דופן
(נדה מ,א)
משנה:
יוצא דופן (על ידי סם נפתחו מעיה, והוציאו את
העובר לחוץ ונתרפאת) - אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה, ואין חייבין
עליו קרבן.
רבי שמעון אומר: הרי זה כילוד.
כל הנשים (לענין נדה) מטמאות בבית
החיצון (מכי אתא דם לבית החיצון, אף על גב דהעמידוהו כותלי רחמה)
שנאמר (ויקרא טו,יט) [ואשה כי תהיה זבה]
דם יהיה זובה בבשרה [שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב] (בבשרה משמע בתוך בשרה),
אבל הזב ובעל קרי אינן מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ (בגמרא
יליף לה).
היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו (נעקר שכבת זרע מגופו) - אוחז באמה ובולע את התרומה;
ומטמאין בכל שהוא, אפילו כעין החרדל ובפחות מכן.
גמרא:
אמר רבי מני בר פטיש: מאי טעמייהו דרבנן? - אמר קרא (ויקרא
יב,ב) [דבר אל בני ישראל לאמר] אשה כי
תזריע וילדה זכר [וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא] -
עד שתלד במקום שהיא מזרעת.
ורבי שמעון?
ההיא, דאפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה (כגון נימוק הולד, כדאמר ב'המפלת' (לעיל כו.) 'שליא בבית - הבית טמא כו'; רבי שמעון אומר הולד נימוק' ואמר
בגמרא: מודה רבי שמעון שאמו טמאה לידה, ויליף טעמא מהכא) - אמו טמאה
לידה. (אבל רבנן לא צריך להו קרא להכי, דהא לדידהו, כיון דאמרי 'הבית טמא' - לית
להו נימוק, ופשיטא דאמו טמאה לידה.)
ורבי שמעון - מאי טעמיה?
אמר ריש לקיש: אמר קרא: [ויקרא
יב,ה:
ואם נקבה] תלד [וטמאה שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה] (ואם נקבה תלד דמצי למכתב 'ואם נקבה וטמאה
שבועים') -
לרבות יוצא דופן.
ורבנן?
האי מבעי ליה לרבות טומטום ואנדרוגינוס; דסלקא דעתך אמינא
'זכר' ו'נקבה'
כתיב [(ויקרא
יב,ב)
דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת
דותה תטמא ויקרא יב,ה: ואם נקבה תלד וטמאה שבעים כנדתה וששים יום
וששת ימים תשב על דמי טהרה]: זכר ודאי, נקבה ודאית, ולא טומטום
ואנדרוגינוס - קא משמע לן.
ורבי שמעון נפקא ליה מדתני בר ליואי, דתני בר ליואי: [ויקרא
יב,ו:
ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל
פתח אהל מועד אל הכהן] 'לבן' - לבן מכל
מקום; 'לבת' - לבת מכל מקום.
ורבנן?
האי מבעי ליה לחייב על כל בן ובן ולחייב על כל בת ובת (שאם טבלה לאחר י"ד לנקבה ושמשה ונתעברה וילדה לאחר שמונים - מביאה
שני קרבנות).
ורבי שמעון נפקא ליה מדתני תנא קמיה דרב ששת: '(ויקרא
יב,ז) [והקריבו לפני ה' וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה] זאת תורת היולדת [לזכר או לנקבה] מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה (תורת היולדת משמע תורה אחת ליולדת ולדות הרבה);
יכול תביא על
לידה ועל זיבה כאחת? [שאלה זו בספרא תזריע פרשתא א פרק ד משנה א]
אלא יולדת
דאכלה דם, ויולדת דאכלה חלב, בחד קרבן תסגי לה?
אלא: יכול
תביא על לידה שלפני מלאת ועל לידה שלאחר מלאת כאחת (ילדה
עכשיו וילדה לאחר שמונים, קמא הוי לפני מלאת ובתרא הוי לאחר מלאת)?
תלמוד לומר:
'זאת' (משמע
כמו שמפורש בענין: קרבן אחד לולד אחד).'
ורבנן?
אף על גב דכתיב 'זאת' - איצטריך
'לבן או לבת': סלקא דעתך אמינא הני מילי (דאין מביאה על שלפני מלאת ולאחר מלאת קרבן אחד) בתרי עיבורי
(שילדה, וחזרה ונתעברה בתוך ימי טוהר, וילדה לאחר שמונים),
אבל בחד עבורא כגון יהודה וחזקיה בני רבי חייא (דאמרינן
ב'המפלת' (לעיל כז.) שנשתהא אחרון אחר הראשון
שלשה חדשים) אימר בחד קרבן סגי לה - קא משמע לן.
אמר רבי יוחנן: ומודה רבי שמעון (ביוצא
דופן)
בקדשים שאינו קדוש (קדושת הגוף, אלא כשאר קדשים שקדם
מומן להקדשן, דלא קדשי אלא כעצים וכאבנים: לדמיהם, ויוצאין לחולין ליגזוז וליעבד).
מאי טעמא?
גמר לידה לידה מבכור (כתיב
בקדשים (ויקרא כב,כז) שור או כשב או עז כי
יולד [והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום
השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'] וכתיב בבכור (דברים
טו,יט) [כל הבכור]
אשר יולד [בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך לא תעבד בבכר שורך ולא
תגז בכור צאנך]): מה התם פטר רחם - אף כאן פטר רחם.
ולגמר לידה לידה מאדם (לענין
טומאה וטהרה דכתיב [ויקרא יב,ב] וילדה
זכר): מה
התם יוצא דופן אף כאן יוצא דופן?
מסתברא מבכור הוה ליה למילף, שכן 'אמו' מ'אמו'! (בבכור כתיב (שמות כב,כט) שבעת ימים יהיה עם אמו, ובקדשים כתיב (ויקרא כב,כז) והיה שבעת ימים תחת אמו)
אדרבה מאדם הוה ליה למילף, שכן פשוט מפשוט!
אלא מבכור הוה ליה למילף, שכן אֵם, בהמת קדשים, פגול נותר
וטמא ('אֵם' - בתרוייהו כתיב 'אמו', ותרוייהו בהמת קדשים, ופגול ונותר וטמא נוהג בהם -
לאפוקי אדם דליתיה בכל הני!)
אדרבה מאדם הוה ליה למילף, שכן פשוט, זכר, קדוש, במתנה (אדם משתעי בין בפשוט בין בבכור, וכן קדשים הוו פשוטים, ובין
באדם ובין בקדשים לא משתעו בזכרים לחודייהו טפי מבנקבות - לאפוקי בכור
דליתיה אלא בזכרים, ותרוייהו - בין אדם בין קדשים - לא הוו קדושין מאליהם,
אבל בכור - קדושתו מאליו! ובין קדשים ובין אדם לא הוו מתנות כהונה, כגון
שלמים - לבעלים הן, לאפוקי בכור דהוי ממתנות כהונה)!
הנך נפישן.
אמר רב חייא בריה דרב הונא משמיה דרבא: תניא דמסייע ליה
לרבי יוחנן (דאמר דמודה רבי שמעון ביוצא דופן דקדשים): 'רבי יהודה אומר: (ויקרא
ו,ב) [צו את אהרן ואת
בניו לאמר] זאת
תורת העולה היא העולה [על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד
בו] הרי אלו שלשה מיעוטין (ומהאי קרא נפקא לן בזבחים (דף כז:)
פסולין שאם עלו לא ירדו, דכתיב על מוקדה: משתעלה – תוקד; וכתב רחמנא 'זאת'
דמשמע מיעוטא, כלומר: זאת אם עלתה לא תרד, אבל אחרת אף על פי שעלתה – תרד; וכתיב 'היא' דמשמע מיעוטא, וכתיב 'העולה' דמשמע 'העולה' = עולה כשרה, ולא פסולה; והני תלתא מיעוטי ממעטי הני תלתא
פסולי):
(נדה מ,ב)
פרט לנשחטה
בלילה, ושנשפך דמה (לארץ ולא נזרק), ושיצא דמה חוץ לקלעים - שאם עלתה
תרד (אבל כל הנך פסולי אחריני דמכשר בהו רבי שמעון, כגון לן, ויוצא = שיצא הבשר
קודם זריקת דם, וטמא, ושנשחט לאוכלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו - כולן מודה נמי רבי
יהודה דלא ירדו; וטעמא מפרש רבי יהודה במסכת זבחים בפרק 'המזבח מקדש' (דף
פד:) 'מפני מה אמרו לן בדם כשר? - שהרי לן כשר בבשר', וכן
כולן); רבי שמעון אומר: 'עולה', אין לי אלא
עולה כשרה; מנין לרבות שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, והלן (דם הלן), והיוצא (בשר עולה שיצא והכניסה והעלה),
והטמא, והנותר (בשר שנתותר חוץ לזמנו והקטירו), ושנשחט (על
מנת לאוכלו) חוץ לזמנו (דהוי פגול) וחוץ
למקומו, ושקבלו פסולין וזרקו את דמן (כגון בעל מום או שאר פסולין; ולהכי
נקט 'קבלו פסולין' ולא נקט 'ששחטוהו פסולין': שהשחיטה כשרה בפסולין, כדתנן (זבחים
פ"ג מ"א דף לא:) 'כל הפסולין ששחטו - שחיטתן
כשרה'), והנתנין
למעלה (מחוט הסיקרא, דקיימא לן חטאת בהמה למעלה, דכתיב בה 'קרנות', ועולה למטה) שנתנן למטה והנתנין למטה שנתנן
למעלה, והנתנין בחוץ שנתנן בפנים והנתנין בפנים (על
מזבח הפנימי כגון פר העלם דבר ופר כהן משיח)
שנתנן בחוץ, והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן (להכי
נקט 'פסח והחטאת': דקיימא לן (זבחים פ"א מ"א, דף ב.) 'כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת') – מנין? - תלמוד לומר: 'זאת תורת העולה': ריבה תורה אחת לכל העולין שאם עלו
לא ירדו;
יכול שאני
מרבה את הרובע והנרבע והמוקצה (שיחדו לצורך תקרובת עבודת כוכבים) והנעבד (שהשתחוה
לו) (פסולין
ליקרב, כדיליף לקמן בשמעתין) ואתנן
והמחיר והכלאים (פסולין לקרבן, שנאמר '(ויקרא
כב,כז) שור או כשב
- פרט לכלאים') והטרפה ויוצא דופן?
תלמוד לומר:
'זאת'.
ומה ראית
לרבות את אלו ולהוציא את אלו?
(נדה מא,א)
אחר שריבה
הכתוב ומיעט (הואיל וכתוב אחד ריבה וכתוב אחד
מיעט - מעתה יש לך לילך אחר אומד הדעת),
אמרת: מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש (שלאחר
שבאו לעזרה אירע פסולן), ומוציא אני
את אלו שלא היה פסולן בקדש.'
קתני מיהת יוצא דופן, דלא! מאי לאו יוצא דופן דקדשים?
אמר רב הונא בריה דרב נתן: לא! יוצא דופן דבכור.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol