דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף מה
(נדה מד,ב)
גמרא:
תנו רבנן: 'בת שלש שנים מתקדשת בביאה - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: בת שלש שנים ויום אחד';
מאי בינייהו?
אמרי דבי רבי ינאי: ערב ראש השנה (של
שנה רביעית) איכא בינייהו (לרבי מאיר גופיה לא הוי בת ביאה עד
יום אחרון של שלישית, דהוא ערב ראש השנה; ולרבנן עד למחר: דמיקלע יום ראשון
ברביעית)!
ורבי יוחנן אמר: 'שלשים יום בשנה חשובין שנה' איכא
בינייהו (לרבי מאיר מכי איקלע שלשים יום בשנה שלישית הויא בת ביאה, ולרבנן עד
דמיקלע שנה רביעית, ואיכא בינייהו טובא).
מיתיבי: 'בת שלש שנים - ואפילו בת שתי שנים ויום אחד -
מתקדשת בביאה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: בת שלשה שנים ויום אחד';
(נדה מה,א)
בשלמא לרבי יוחנן (דאמר מכי איקלע חשיבות שנה בשנה
שלישית, לרבי מאיר הויא בת ביאה – ניחא); (ואף
על גב דאמר רבי יוחנן שלשים יום, והכא קתני 'יום אחד' - תנאי היא בפרק 'ארבעה ראשי
שנים' (ראש השנה דף י.)) כי היכי דאיכא תנא דקאמר יום אחד בשנה
חשוב שנה הכי נמי איכא תנא דאמר שלשים יום בשנה חשובין שנה; אלא לרבי
ינאי (דאמר: לרבי מאיר עד סוף שנה שלישית לאו בת ביאה היא) קשיא!
קשיא.
פחות מכאן כנותן אצבע בעין:
איבעיא להו: הני בתולין (בתוך
שלש שנים),
מיזל אזלי ואתו? או דלמא אתצודי הוא דלא מתצדי ('איתצוד'
לשון צידה, כלומר: אינן ניטלין על ידי ביאה ואינו דם בתולין) עד לאחר שלש
(עד שלש שנים ויום אחד)?
למאי נפקא מינה?
כגון שבעל בתוך שלש, ומצא דם, ובעל לאחר שלש ולא מצא דם:
אי אמרת מיזל אזלי (בביאה בתוך שלש לגמרי)
ואתו (והדר אתו - לא מחזקינן לה כזונה, דהא דלא הדור), שהות הוא
דלא הויא להו (מתוך בעילה שבעל תדיר); אלא אי
אמרת אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר שלש (אלא אי אמרת לא אזלי בביאה תוך שלש), (הוה ליה למיתי דם לאחר שלש, וכיון דלא חזיא) הא אחֵר בא
עליה (לאחר שלש, וזונה היא, ופסולה לכהונה); מאי?
מתקיף לה רב חייא בריה דרב איקא: ומאן לימא לן דמכה שבתוך
שלש אינה חוזרת לאלתר (כלומר: אפילו אם תמצי לומר מיזל
אזלי בביאה תוך שלש, מי איכא למימר שהות לא הוה להו? מאן לימא לן דלא הדרי לאלתר)?
שמא חוזרת לאלתר, והא אחֵר בא עליה?
אלא נפקא מינה כגון שבעל בתוך שלש ומצא דם, ובעל לאחר שלש
ומצא דם: אי אמרת מיזל אזלי ואתו, האי - דם בתולין הוא; אלא אי אמרת אתצודי הוא:
דלא מתצדי אלא עד לאחר שלש, האי (דתוך שלש) דם נדה הוא;
מאי?
אמר רב חסדא: תא שמע: 'פחות מכאן כנותן אצבע בעין';
למה לי למתני 'כנותן אצבע בעין'? לתני 'פחות מכאן ולא כלום'!? מאי לאו הא
קא משמע לן: מה עין מדמעת וחוזרת ומדמעת - אף בתולין מיזל אזלי ואתו!
תנו רבנן: 'מעשה
ביוסטני בתו של אסוירוס בן אנטנינוס, שבאת לפני רבי; אמרה לו: רבי! אשה בכמה ניסת?
אמר לה: בת
שלש שנים ויום אחד.
ובכמה
מתעברת?
אמר לה: בת
י"ב שנה ויום אחד.
אמרה לו: אני
נשאתי בשש וילדתי בשבע; אוי לשלש שנים (משנראיתי לביאה) שאבדתי בבית אבא.'
ומי מעברה? והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן: 'שלש נשים משמשות במוך (תקנתן הוה לשמש במוך שלא יתעברו):
קטנה, מעוברת, ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ותמות; מעוברת - שמא תעשה עוברה סנדל (כשמתעברת תאומים, פעמים שאחד דוחק את חבירו ופוחת את צורתו, כדאמרינן
במכילתין: 'אין סנדל שאין עמו ולד');
מניקה - שמא תגמול את בנה (תפריש את בנה מלהניק מחמת עיבורה) וימות; ואיזוהי 'קטנה'? - מבת
י"א שנה ויום אחד ועד י"ב שנה ויום אחד, פחות מכאן או יתר על כן משמשת
והולכת (פחות מכן אינה צריכה לשמש במוך דודאי לא תתעבר; יתר על
כן אם תתעבר לא תמות) - דברי רבי
מאיר; וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, שנאמר (תהלים
קטז,ו) שומר
פתאים ה' [דלותי ולי יהושיע];
איבעית אימא (יחזקאל כג,כ) [ותעגבה על פלגשיהם]
אשר בשר חמורים בשרם [וזרמת סוסים זרמתם];
ואיבעית אימא (תהלים קמד,ח)
אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר.
תנו רבנן: 'מעשה
באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא; אמרה לו: רבי! נבעלתי בתוך שלש שנים, מה אני
לכהונה?
אמר לה: כשרה
את לכהונה.
אמרה לו:
רבי! אמשול לך משל למה הדבר דומה: לתינוק שטמנו לו אצבעו בדבש; פעם ראשונה ושניה
גוער בה, שלישית מצצה (כלומר אף אני טעמתי טעם זנות)!
אמר לה: אם
כן פסולה את לכהונה.
ראה התלמידים
מסתכלים זה בזה, אמר להם: למה הדבר קשה בעיניכם?
[אמרו ליה]
כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני כך פחותה מבת שלש שנים כשרה לכהונה הלכה למשה
מסיני;
ואף רבי
עקיבא לא אמרה (הא דקאמר פסולה לכהונה) אלא לחדד בה את התלמידים.'
משנה:
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו - קנאה (וזכה בנכסי אחיו, ואף על גב שאין קנין לקטן - הרי קנויה לו ועומדת),
ואין נותן גט עד שיגדיל (אם בא לגרשה, דקידושי אחיו -
קידושין גמורין, וגירושין של זה אינם גירושין גמורין: דאינו בן דעת);
ומטמא בנדה (אם בא עליה דביאתו ביאה לכל דבר)
לטמא משכב תחתון כעליון;
ופוסל ואינו מאכיל בתרומה (ופוסל [מן
התרומה]- כגון בן תשע שנים כותי או ממזר שבא על הכהנת - פסלה
מתרומת אביה; אבל בבן תשע ישראל שבא על בת כהן ליכא למימר דפוסל מן התרומה, דאי
משום ביאת זנות - לא פסלה זנות דכשר מן התרומה; ואי משום קדושין: למהוי בת כהן
לישראל - לאו קדושין נינהו, דקטן דקדיש אין קדושיו קדושין; ואינו מאכיל -
כגון יבם בן תשע כהן הבא על יבמתו, אף על גב דקני לה בהך ביאה - לא אכלה בתרומה);
ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח (אם
רבעה על פי עד אחד או על פי הבעלים, אבל סקילה לא: דמודה בקנס פטור),
ונסקלת על ידו (אם יש עדים);
ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה - מומתין על ידו,
והוא פטור.
גמרא:
ולכשיגדיל בגט סגי לה (בתמיה,
אם בא לגרשה)? והתניא: 'עשו ביאת בן
תשע כמאמר (קידושי יבמה)
בגדול: מה מאמר בגדול צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו (דאין
קדושין גומרין ביבמה להיות כאשתו לצאת בגט בלא חליצה, אבל ביאה גומרת בה, כדכתיב (דברים
כה,ה) [יבמה]
יבא עליה) - אף ביאת בן תשע (ביבמתו) צריך גט
למאמרו וחליצה לזיקתו'!?
אמר רב: הכי קאמר:
(נדה מה,ב)
לכשיגדיל יבעול ויתן גט (והך
ביאה הוי קנין גמור, ואם בא לגרשה - אינה צריכה חליצה, דכתיב (דברים
כה,ה) ולקחה לו לאשה:
כיון שלקחה - נעשית כאשתו לכל דבר).
משנה:
בת אחת עשרה שנה ויום אחד - נדריה נבדקין (אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה); בת שתים
עשרה שנה ויום אחד - נדריה קיימין, ובודקין כל שתים עשרה.
בן שתים עשרה שנה ויום אחד - נדריו נבדקין; בן שלש-עשרה
שנה ויום אחד - נדריו קיימין, ובודקין כל שלש עשרה.
קודם לזמן הזה (כגון בתינוקת קודם שיבא ראש השנה
של שתים עשרה, ובתינוק קודם ראש השנה של שלש עשרה), אף על פי
שאמרו "יודעין אנו לשם מי נדרנו, לשם מי הקדשנו" - אין נדריהם נדר ואין
הקדשן הקדש (דקטנים הן); לאחר הזמן הזה (בתינוקת מבת שתים עשרה ויום אחד ולמעלה, בתינוק משלש-עשרה שנה ויום אחד
ולמעלה), אף
על פי שאמרו "אין אנו יודעין לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו" - (גדולים הם:) נדרן נדר והקדשן הקדש (אבל
תוך הזמן הזה, אם יודע לשם מי נדר - הוי נדר, ואם לאו - לא הוי נדר, דקטן הוא). (ובכלל שוטה נמי לא מחזקינן להו, דסופו לבא לכלל דעת; ואין שוטה אלא המקרע
כסותו והלן בבית הקברות והיוצא יחידי בלילה; ובגמרא מפרש כולה מילתא).
גמרא:
וכיון דתנא 'בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין',
'בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין' למה לי (ממילא
ידענא דמכאן ואילך לא בעי בדיקה)?
סלקא דעתך אמינא בודקין לעולם (והאי
דקתני 'בת אחת עשרה נבדקין' למעוטי קודם זמן הזה, דלא בדקינן ליה, דאפילו
ידע - קטן הוא) - קא משמע לן (דלמעוטי אחר זמן נמי אתא);
וכיון דתני 'בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין',
'בודקין כל שתים עשרה' למה לי (הא תנא דמיום אחד בשתים עשרה
מתחילין לבדוק, ואינן קיימין בלא בדיקה עד יום אחד בשלש-עשרה, אלמא כל י"ב
הוי זמן בדיקה)?
סלקא
דעתך אמינא הואיל ואמר מר 'שלשים יום בשנה חשובים שנה', היכא דבדקנא שלשים (קמאי דשתים
עשרה) ולא ידעה להפלות (לפרש לשם
מי נדרה; ולישנא דקרא נקט: כי יפליא לנדור [במדבר
ו,ב]), אימא 'תו לא ליבדוק
(וליחזקה בקטנה)'? -
קא משמע לן.
ולתני הני תרתי בבי 'בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין, ובודקין כל י"ב', 'בת אחת עשרה ויום אחד נדריה נבדקין' למה לי (מדתנן ליה 'בודקין כל י"ב' - שמעינן דמקמי הכי לא)?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'סתמא בשתים עשרה בעיא בדיקה,
באחת עשרה לא בעיא בדיקה, והיכא דחזינן לה דחריפא טפי מיבדקה באחת עשרה - קא משמע
לן.
'קודם הזמן הזה... ואחר הזמן הזה...' למה לי?
סלקא דעתך אמינא 'הני מילי (דמקמי
הכי מוחזקין קטנים, ולאחר זמן מוחזקין גדולים) היכא דלא
קאמרי אינהו (קודם הזמן 'יודעין אנו' ולאחר זמן 'אין אנו יודעין'),
אבל היכא דקאמרי אינהו נסמוך עלייהו'? - קא משמע לן.
תנו רבנן: 'אלו דברי רבי; רבי שמעון בן אלעזר אומר:
דברים האמורים בתינוקת - בתינוק אמורים, דברים האמורים בתנוק - בתנוקת אמורים'
(דתינוק ממהר להתחכם יותר מתינוקת).
אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי?
דכתיב (בראשית ב,כב)
ויבן ה' אלהים את הצלע [אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם]: מלמד שנתן
הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש.
ואידך?
ההוא מבעי ליה לכדריש לקיש, דאמר ריש לקיש משום רבי שמעון
בן מנסיא: 'ויבן ה'
אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם (בראשית
ב,כב)' - מלמד
שקלעה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא
'בנייתא'';
ורבי שמעון בן אלעזר, מאי טעמיה?
אמר רב שמואל בר רב יצחק: מתוך שהתינוק מצוי בבית רבו -
נכנסת בו ערמומית תחלה.
איבעיא להו: תוך זמן כלפני זמן? או כלאחר זמן?
למאי הלכתא?: אי לנדרים - לאו כלפני זמן דמיא ולאו כלאחר
זמן דמיא! אלא לעונשין (וכגון דאייתי שתי שערות תוך הזמן,
דאי לא אייתי אפילו לאחר זמן - לאו בר עונשין הוא, ולאחר זמן אי אייתי שתי שערות
הוי גדול ובר עונשין); מאי?
רב ורבי חנינא, דאמרי תרווייהו: תוך זמן כלפני זמן (ולא ענשינן ליה, ושתי שערות הויא להו 'שומא');
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי דאמרי תרווייהו: תוך זמן
כלאחר זמן.
אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך (רות ד,ז)
וזאת לפנים בישראל [על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו
וזאת התעודה בישראל] (וזאת
- לשון נקבה, כלומר: רב חנינא - דשמיה לשוון נקבה - אמר לפנים, כלומר: לפני זמן, ולא תטעה להחליף דבריהם;
לשון אחר: שמו של רב, דאמר 'כלפני
הזמן' - מובלע בתיבת בישראל).
מתיב רב המנונא: 'אחר זמן הזה, אף על פי שאמרו
"אין אנו יודעים לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו" - נדריהם נדר והקדשן הקדש'
- הא תוך זמן כלפני זמן!?
אמר ליה רבא: אימא רישא 'קודם הזמן הזה, אף על פי
שאמרו "יודעים אנו לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו" אין נדריהם נדר ואין
הקדשן הקדש' - הא תוך זמן כלאחר זמן!?
ולא היא: רבא קטעי (קסלקא
דעתא כדאמר לקמן: דרב המנונא - משנה יתירה דייק, דלא איצטריך למתנייה = כדפרכינן
לעיל, והא דתני ליה תנא דמתניתין - למידק מינה לענין עונשין, הא תוך הזמן כלפני
הזמן, דאי לענין נדרים - לא כלפני זמן ולא כלאחר זמן): הוא סבר רב
המנונא ממשנה יתירה קדייק, ואדדייק מסיפא לידוק מרישא - ולא היא: רב המנונא מגופא
דמתניתין קא דייק: הא 'לאחר זמן' היכי דמי? (דלא
מתוקמא אלא כשהביא שתי שערות, ואפילו הכי לא חשיב ליה 'גדול' עד לאחר זמן; והשתא
ליכא למיפרך 'לידוק מרישא', דהא לא דייק מידי!: דבין רישא ובין סיפא לגופא איצטריך
לענין נדרים: דלא תימא הני מילי היכא דלא קאמרי אינהו, אבל היכא דאמרי אינהו כו',
כדאמר לעיל; ומיהו מגופא דסיפא שמעינן דעד דמטו לאחר זמן בעינן 'יודע להפלות', ואם
אינו יודע להפלות - ואפילו הביא שתי שערות - לאו 'איש' הוא דניהוי נדרו נדר מחמת אישות
בלא הפלאה) אי דלא אייתי שתי שערות – 'קטן' הוא (ואמאי
נדרו נדר? הא לאו בחזקת גדול הוא כל זמן שלא הביא שתי שערות, ו'מופלא סמוך לאיש'
נמי לא הוי, דהא אינו יודע לשם מי נדר, ומהיכא תיתי דנדרו נדר)!?
אלא לאו דאייתי שתי שערות (ומשום הכי נדרו נדר אף על גב דאין
יודע להפלות, דהא גדול הוא),
(נדה מו,א)
וטעמא דלאחר זמן (דחשיבי להו שערות דלאחר זמן) -
הוא דגמרי לה למילתיה (בין בשערות בין בשנים), הא
תוך זמן כלפני זמן (הא תוך הזמן חשבינן להו 'שומא',
דקטן הוא, ולא מצית לרבויי מ'איש')!
ועוד מתיב רבי זירא: '(במדבר
ו,ב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] איש [או אשה]
כי יפליא לנדור נדר [נזיר להזיר לה'] מה תלמוד לומר 'איש'? - לרבות בן שלש-עשרה שנה ויום אחד:
שאף על פי שאינו יודע להפליא - נדריו קיימין'; היכי דמי?
אי דלא אייתי שתי שערות – 'קטן' הוא! אלא, לאו דאייתי שתי שערות, וטעמא - דבן
שלש-עשרה ויום אחד - הוא דהוה ליה 'איש', הא תוך זמן כלפני זמן!?
תיובתא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol