דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף מו
(נדה מה,ב)
איבעיא להו: תוך זמן כלפני זמן? או כלאחר זמן?
למאי הלכתא?: אי לנדרים - לאו כלפני זמן דמיא ולאו כלאחר
זמן דמיא! אלא לעונשין (וכגון דאייתי שתי שערות תוך הזמן,
דאי לא אייתי אפילו לאחר זמן - לאו בר עונשין הוא, ולאחר זמן אי אייתי שתי שערות
הוי גדול ובר עונשין); מאי?
רב ורבי חנינא, דאמרי תרווייהו: תוך זמן כלפני זמן (ולא ענשינן ליה, ושתי שערות הויא להו 'שומא');
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי דאמרי תרווייהו: תוך זמן
כלאחר זמן.
אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך (רות ד,ז)
וזאת לפנים בישראל [על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו
וזאת התעודה בישראל] (וזאת
- לשון נקבה, כלומר: רב חנינא - דשמיה לשון ננקבה - אמר לפנים, כלומר: לפני זמן, ולא תטעה להחליף דבריהם;
לשון אחר: שמו של רב, דאמר 'כלפני
הזמן' - מובלע בתיבת בישראל).
מתיב רב המנונא: 'אחר זמן הזה, אף על פי שאמרו
"אין אנו יודעים לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו" - נדריהם נדר והקדשן הקדש'
- הא תוך זמן כלפני זמן!?
אמר ליה רבא: אימא רישא 'קודם הזמן הזה, אף על פי
שאמרו "יודעים אנו לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו" אין נדריהם נדר ואין
הקדשן הקדש' - הא תוך זמן כלאחר זמן!?
ולא היא: רבא קטעי (קסלקא
דעתא כדאמר לקמן: דרב המנונא - משנה יתירה דייק, דלא איצטריך למתנייה = כדפרכינן
לעיל, והא דתני ליה תנא דמתניתין - למידק מינה לענין עונשין, הא תוך הזמן כלפני
הזמן, דאי לענין נדרים - לא כלפני זמן ולא כלאחר זמן): הוא סבר רב
המנונא ממשנה יתירה קדייק, ואדדייק מסיפא לידוק מרישא - ולא היא: רב המנונא מגופא
דמתניתין קא דייק: הא 'לאחר זמן' היכי דמי? (דלא
מתוקמא אלא כשהביא שתי שערות, ואפילו הכי לא חשיב ליה 'גדול' עד לאחר זמן; והשתא
ליכא למיפרך 'לידוק מרישא', דהא לא דייק מידי!: דבין רישא ובין סיפא לגופא איצטריך
לענין נדרים: דלא תימא הני מילי היכא דלא קאמרי אינהו, אבל היכא דאמרי אינהו כו',
כדאמר לעיל; ומיהו מגופא דסיפא שמעינן דעד דמטו לאחר זמן בעינן 'יודע להפלות', ואם
אינו יודע להפלות - ואפילו הביא שתי שערות - לאו 'איש' הוא דניהוי נדרו נדר מחמת
אישות בלא הפלאה) אי דלא אייתי שתי שערות – 'קטן' הוא (ואמאי נדרו נדר? הא לאו בחזקת גדול הוא כל זמן שלא הביא שתי שערות,
ו'מופלא סמוך לאיש' נמי לא הוי, דהא אינו יודע לשם מי נדר, ומהיכא תיתי דנדרו נדר)!?
אלא לאו דאייתי שתי שערות (ומשום הכי נדרו נדר אף על גב דאין
יודע להפלות, דהא גדול הוא),
(נדה מו,א)
וטעמא דלאחר זמן (דחשיבי להו שערות דלאחר זמן) -
הוא דגמרי לה למילתיה (בין בשערות בין בשנים), הא
תוך זמן כלפני זמן (הא תוך הזמן חשבינן להו 'שומא',
דקטן הוא, ולא מצית לרבויי מ'איש')!
ועוד מתיב רבי זירא: '(במדבר
ו,ב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] איש [או אשה]
כי יפליא לנדור נדר [נזיר להזיר לה'] מה תלמוד לומר 'איש'? - לרבות בן שלש-עשרה שנה ויום אחד:
שאף על פי שאינו יודע להפליא - נדריו קיימין'; היכי דמי?
אי דלא אייתי שתי שערות – 'קטן' הוא! אלא, לאו דאייתי שתי שערות, וטעמא - דבן
שלש-עשרה ויום אחד - הוא דהוה ליה 'איש', הא תוך זמן כלפני זמן!?
תיובתא.
אמר רב נחמן: כתנאי [תוספתא
נדה פ"ו מ"ב]: 'בן תשע שנים שהביא שתי שערות – שומא (ורוא"ה [יבלת] בלע"ז, ודרכה ליגדל שער בה);
מבן תשע ועד י"ב שנה ויום אחד – שומא; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: סימן; בן
י"ג שנה ויום אחד - דברי הכל סימן' ('בן תשע שנים שהביא שערות שומא' - ואפילו לרבי יוסי ברבי
יהודה, ומבן תשע ועד בן י"ב ויום אחד פלוגתא) הא - גופא
קשיא: אמרת 'מבן תשע ועד י"ב שנה ויום אחד שומא', הא י"ג שנה
גופא סימן (ואפילו לרבנן); והדר תני 'בן י"ג שנה ויום
אחד סימן', הא י"ג שנה גופא שומא! מאי? לאו תנאי היא: דמר [תנא קמא] סבר תוך זמן כלאחר זמן, ומר [רבי יוסי ברבי יהודה] סבר תוך זמן כלפני זמן (ואליבא דרבנן י"ג הוי תוך זמן לתינוק, כדקתני במתניתין)?
לא! דכולי עלמא תוך זמן כלפני זמן, ואידי ואידי בתינוקת,
ורישא (דמשוית י"ג סימן) רבי (דאמר
בתנוקת הויא י"ג לאחר זמן), וסיפא (דמשמע
שומא) רבי
שמעון בן אלעזר (דאמר י"ג בתינוקת הוי תוך זמן);
(בכל הנך תירוצי מוקמינן תוך זמן
כלפני זמן)
ואיבעית אימא: הא והא בתינוק, ורישא רבי שמעון בן אלעזר,
וסיפא רבי;
ואיבעית אימא: הא והא רבי, הא בתינוק, הא בתינוקת;
ואיבעית אימא: הא והא רבי שמעון בן אלעזר, הא בתינוק, הא
בתינוקת.
'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: סימן'; אמר רבי
כרוספדאי בריה דרבי שבתאי: והוא שעודן בו (כשהגדיל, אבל נשרו בינתיים -
איגלאי מילתא דשומא הוי).
תניא נמי הכי: 'בן תשע שנים ויום אחד שהביא שתי שערות
– שומא; מבן תשע ועד י"ב שנה ויום אחד ועודן בו – שומא; רבי יוסי ברבי יהודה
אומר: סימן.'
אמר רבא הילכתא תוך זמן כלפני זמן.
רב שמואל בר זוטרא מתני לה לשמעתא דרבא בהאי לישנא (דשמעת מיניה נמי תוך זמן כלפני זמן):
אמר רבא: 'קטנה, כל י"ב שנה ממאנת והולכת (ואין חוששין שמא הביאה שתי שערות, דאפילו הביאה - שומא נינהו, והיינו 'תוך
זמן כלפני זמן'); מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת' (אינה
ממאנת שמא הביאה, ועכשיו הוי סימן: דהא לאחר זמן הוא, ואם יבמה היא - לא חשבינן לה
גדולה לענין חליצה, ואינה חולצת); הא - גופא קשיא: אמרת 'אינה ממאנת',
אלמא גדולה היא (אם הביאה); אי גדולה
היא – תחלוץ!? וכי תימא מספקא ליה (אם הביאה אם לא הביאה, הלכך מיאון
– לא, דלמא הביאה! וחליצה נמי לא - שמא לא הביאה!), ומי מספקא
ליה? והאמר רבא (והא מיפשט פשיטא ליה לרבא):
'קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה: חזקה הביאה סימנין' (דכיון דהגיעה לכלל שנותיה דודאי הביאה)?
הני מילי בסתמא, אבל הכא: דבדקו ולא אשכחו – לא;
אי הכי - תמאן?
חוששין שמא נשרו.
הניחא למאן דאמר חוששין, אלא למאן דאמר אין חוששין מאי
איכא למימר?
דאיתמר: רב פפא אמר: אין חוששין שמא נשרו; רב פפי אמר:
חוששין.
הני מילי לענין חליצה (לענין
דאי אתיא למיחלץ לאחר זמן ובדקנו ולא אשכחן - חיישינן למימר גדולה היא, ותחלוץ:
שהסימנין נשרו), אבל לענין מיאון חוששין (שמא
נשרו לחומרא, וקנאה בביאה, ובעיא גט).
מכלל דמאן דאמר 'חוששין' – חולצת? והא 'חוששין' בעלמא קאמר
(ולא ודאי נשרו, ו'חיישינן' - לחומרא משמע)!?
אלא לעולם דלא בדקה (אלא
לעולם אינה ממאנת, דרבא - בדלא בדקנוה, הלכך מסתמא אמרינן 'כיון שהגיעה לכלל
שנותיה - ודאי אית לה, ואינה צריכה בדיקה, ובעיא גט'), ולענין
חליצה חיישינן (כלומר: ולענין חליצה - משום הכי אינה חולצת: דחיישינן
שמא לא הביאה סימנין), וכי קאמר רבא 'חזקה' (ודקשיא
לך האמר רבא חזקה הביאה סימנין) – (לא
קשיא: כי אמר רבא 'חזקה' -)
למיאון (דלא ממאנת מסתמא), אבל לחליצה בעיא בדיקה.
אמר רב דימי מנהרדעא: הלכתא חוששין שמא נשרו (ואם הגיעה לכלל שנותיה ובדקו ולא אשכחו - לא ממאנת), והני מילי
היכא דקדשה (יתומה מדעת אמה ואחיה לדעתה) בתוך זמן ובעל
לאחר זמן, דאיכא ספיקא (דאשת איש) דאורייתא (דבשעת בעילה דלאחר זמן שמא הביאה, והויא לה ביאה זו קדושין גמורין, דהא
גדלה, ושוב אינה יוצאה במיאון); אבל מעיקרא (דמכי
עברה שתא דתרתי סרי ולא בעל) – לא (לא חיישינן שמא נשרו, דהא לא הוו
בה קדושין גמורין, דאין מעשה קטנה כלום אלא אם כן קבל אביה קדושין; הלכך מספיקא לא
מחמרינן עלה היכא דלא אשכחן; אבל הביאה ודאי סימנין - אף על גב דקדושי קמאי לא הוו
קדושין אלא מדרבנן - לא תקנו רבנן מיאון בגדולה, דלמא אתיא למאן הנבעלת לאחר
שגדלה, דההיא הויא אשת איש: דביאה שבא עליה משגדלה מקדשה לה).
אמר רב הונא: הקדיש (תוך
הזמן תינוק היודע להפליא) ואכל (את הקדשו) – לוקה (ואף על גב דבמילתא אחריתי לאו בר עונשין הוא), שנאמר (במדבר
ו,ב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] איש [או אשה]
כי יפלא לנדר [נדר נזיר להזיר לה'] (כי
יפליא - מיניה מרבינן מופלא סמוך לאיש; 'מופלא' = יודע לפרש
לשם מי נדר; 'סמוך לאיש' = שהוא סמוך לבא לכלל גדול, דהיינו שנה אחת קודם זמן שהוא
ראוי להביא שערות; והיינו בתינוקת כל י"ב, ובתינוק כל י"ג), ו'לא
יחל דברו' (במדבר ל,ג) [איש כי ידר נדר לה' או
השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה]: כל
שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל, וכל שאינו בהפלאה אינו בבל יחל (לא יחל דברו - אף על גב דבהאי קרא לא כתיב 'כי יפליא', מכל מקום, כיון דנפקא לן מיניה
דיודע להפלות הוי נדרו נדר - קאי בבל יחל, דהא כתיב איש
כי ידור נדר וגו', ומופלא סמוך לאיש בכלל 'איש', וסמיך ליה ולא יחל דברו).
מתיב רב הונא בר יהודה לסיועי לרב הונא:
(נדה מו,ב)
'לפי שמצינו שהשוה
הכתוב הקטן כגדול לזדון שבועה ולאיסר ולבל יחל (מ'כי יפליא', דמשמע: יודע להפלות סמוך לאיש,
דאכתי קטן הוא כל שנה זו); יכול יהא
חייב על הקדשו קרבן? תלמוד לומר: (במדבר ל,ב) [וידבר משה אל ראשי המטות
לבני ישראל לאמר] זה
הדבר [אשר צוה ה'] (זה הדבר כלומר: לאיסר ולא יחל אמרתי: שיהא
איסרו איסר ונדרו בבל יחל, ולא לקרבן מעילה)'; קתני מיהת לאיסר ולבל יחל חייב (ו'בל יחל' היינו מלקות, ומסייע ליה לרב הונא)!
אימא: 'לאיסור בל יחל' (כלומר:
איסורא בעלמא, ולא מלקות).
'איסור בל יחל'? מה נפשך: אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא (מ'כי יפליא לנדור נדר') -
מילקא נמי לילקי (דהא כל זמן דנדרו נדר - קאי עליה
בבל יחל),
ואי מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא - איסור נמי ליכא (איסורא
נמי ליכא עליו אם אכלו, דהא אי אתו רבנן לתקוני - הכי תקון: שלא יאכלו אחרים את
הקדשו, או הוא לכשיגדיל, אבל בקטנותו - לא באו לאסור עליו, דקטן לאו בר קבולי עליה
תקנתא דרבנן הוא)!
(ומשני: לעולם דרבנן, ואיסורא אמאן
קאי? -)
לאותן המוזהרים עליו (להפריש מאיסורא).
שמע מינה קטן אוכל נבלות, בית דין מצווין עליו להפרישו (פלוגתא היא בפרק 'חרש שנשא פקחת' ביבמות (דף קיד.))?
הכא במאי עסקינן? - כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים (ולעולם כדקתני 'ולאיסר ולבל יחל' - דהוי מלקות גמור, ואפילו הכי לא
תסייעיה לרב הונא מהא, דהא דקתני מלקות אהקדש קטן - לאו לדידיה קאמר, אלא לאחרים
שאכלו את הקדשו).
הניחא למאן דאמר 'הקדיש הוא ואכלו אחרים – לוקין' אלא
למאן דאמר אין לוקין - מאי איכא למימר?
דאיתמר: הקדיש הוא ואכלו אחרים: רב כהנא אמר: אין לוקין;
רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוויהו לוקין!
מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא (כלומר:
מאן דאמר אין לוקין - מוקים להא דקתני 'לאיסר ולבל יחל' כדאוקמינן: לאיסור בל יחל
איסורא בעלמא, ומדרבנן, ומקרא ד'כי יפליא' דקתני שהשוה הכתוב - אסמכתא בעלמא).
גופא: הקדיש ואכלו אחרים: רב כהנא אמר: אין לוקין, רבי
יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו לוקין.
במאי קמיפלגי?
מר סבר מופלא סמוך לאיש דאורייתא, ומר סבר מופלא סמוך
לאיש מדרבנן.
מתיב רב ירמיה: 'יתומה שנדרה (יתומה שהשיאתה אמה, דבת מיאון היא, דנשואין דידה מדרבנן) -
בעלה מפר לה' (ולא קרי לה 'יתומה' אלא בקטנותה,
כל זמן שראויה למיאון); אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש (לא
הוי נדרו נדר אלא) דרבנן, (משום הכי בעלה מפר לה, ד)אתו
נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דרבנן; אלא אי אמרת דאורייתא - אתו נשואין דרבנן ומבטלי
נדרא דאורייתא?
אמר רב יהודה אמר שמואל: בעלה מפר לה ממה נפשך: אי דרבנן
- דרבנן הוא; אי דאורייתא - קטן אוכל נבלות ההוא, ואין בית דין מצווין עליו
להפרישו.
והא כי גדלה אכלה בהפרה קמייתא (בההיא
הפרה, דלאו הפרה היא, ונמצא גדול אוכל נבלות)?
אמר רבה בר ליואי: בעלה מפר לה כל שעה ושעה (ואף משגדלה), והוא שבָעַל (לאחר שגדלה, דהויא הך בעילה קדושין
גמורין דאורייתא, דמעשה גדולה – מעשה; הלכך אתו נישואין דאורייתא ומבטלין נדרא
דאורייתא).
והא 'אין בעל מפר בקודמין (אין
הבעל מפר נדרים הקודמין לנישואין [במסכת נדרים] והאי נדר קדם להך בעילה דאורייתא)'?
כדרב פינחס משמיה דרבא (כלומר:
לא תוקי לה לברייתא כשהבעל מפר לה כל שעה ושעה; לעולם נדרה דאורייתא, ודקשיא לך
'אתו נשואין דרבנן ומבטלין נדרא דאורייתא?' - אהכי מבטלת:), דאמר רב
פנחס משמיה דרבא: 'כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת' (והך
קטנה - על דעתו של זה נדרה, וכי אמרינן 'אין הבעל מפר בקודמין' - היכא דלית
לה בעל בשעת נדר כלל).
אמר אביי: תא שמע [תרומות פ"א מ"ג]: 'קטן
שלא הביא שתי שערות: רבי יהודה אומר: [אין] תרומתו תרומה [במשניות שלנו אין 'אין', אלא: רבי יהודה אומר: תרומתו תרומה];
רבי יוסי אומר: עד שלא בא לעונת נדרים (היינו מופלא הסמוך לאיש, שנדריו
נבדקין) -
אין תרומתו תרומה; משבא לעונת נדרים - תרומתו תרומה'. סברוה (רבנן בני הישיבה דבעו לאותובי לרב כהנא מהכא) קסבר רבי
יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא (וקאמר 'משבא לעונת נדרים תרומתו
תרומה', ותרומה והקדש ונדר - חדא היא: דמקדשה בדבורו, שקורא עליה שֵׁם); אי
אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש דאורייתא, אתי גברא דאורייתא ומתקן טבלא דאורייתא; אלא
אי אמרת דרבנן, אתי גברא דרבנן ומתקן טבלא דאורייתא?
לא! קסבר רבי יוסי תרומה בזמן הזה דרבנן.
וסבר רבי יוסי תרומה בזמן הזה דרבנן? והתניא בסדר עולם: (דברים
ל,ה) [והביאך ה' אלקיך אל הארץ] אשר
ירשו אבתיך וירשתה [והיטבך והרבך מאבתיך]: ירושה
ראשונה (של יהושע)
ושניה (בימי עזרא) יש
להן (כלומר: בגלות נבוכדנצר בטלה קדושת
הארץ, ונצטרכו ליורשה ולקדשה בשניה), שלישית (לעתיד לבא) אין להן (כלומר: אינה ירושה, דלא יצטרכו לרשתה ולקדשה, דלא בטלה
קדושתה מגזרת הכתוב)'; ואמר רבי
יוחנן (בעלמא): מאן תנא סדר עולם? - רבי יוסי (דהוא
סתמה, כי היכי דסתם מתניתין רבי מאיר)!
רבי יוסי תני לה ולא סבר לה (להא
דרשא, דקתני 'שלישית אין להן', אלא ודאי בטלה קדושת הארץ, ותרומתה דהשתא
דרבנן);
הכי נמי מסתברא, דתניא [תופסתא טבול יום פ"ב מ"ד]: 'עיסה
שנדמעה (כגון: שנפל סאה של תרומה לתוך פחות ממאה של חולין) או
שנתחמצה בשאור של תרומה
(נדה מז,א)
חייבת בחלה (ולא אמרינן דתרומה פוטרת לה, ואף
על גב דתרומה אינה חייבת בחלה - מדומע חייב בחלה; מאי טעמא? - דדימוע דרבנן הוא,
דמדאורייתא חד בתרי בטיל, דכתיב (שמות כג,ב) אחרי רבים להטות, ורבנן - הוא דאצרוך אחד ומאה; הלכך לא אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה אפילו
בזמן הזה, דקסברי רבי מאיר ורבי יהודה 'חלה בזמן הזה דאורייתא'),
ואינה נפסלת בטבול יום - דברי רבי מאיר ורבי יהודה; רבי יוסי ורבי שמעון פוטרין מן
החלה (כדמפרש לקמן: דקסברי חלה בזמן הזה דרבנן, ואתי דימוע
דרבנן ומפקע חלה דרבנן)' (והיינו דאמרן לעיל 'תני ולא סבר
לה' - דהא חזינן דלרבי יוסי חלה בזמן הזה דרבנן); סברוה (הנך רבנן דמייתי ראייה מהכא) מאן דאמר תרומה דאורייתא - חלה
דאורייתא, מאן דאמר תרומה דרבנן - חלה דרבנן (דכי
היכי דקאמר רבי יוסי חלה בזמן הזה דרבנן - הוא הדין לתרומה); אי אמרת
בשלמא קסבר רבי יוסי חלה בזמן הזה דרבנן, אתי דמוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן; אלא אי
אמרת חלה דאורייתא, אתי דמוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא?
ודלמא קסבר רבי יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא, וחלה דרבנן
(ודלמא אף על גב דקא חזית מהכא לרבי יוסי חלה דרבנן, אפילו הכי סבירא ליה
תרומה דאורייתא, וליכא 'הכי נמי מסתברא' דקא בעית לאתויי), וכדאהדר רב
הונא בריה דרב יהושע, דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי
וקאמרי: אפילו למאן דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן, חלה דאורייתא, שהרי שבע שכבשו ושבע
שחלקו נתחייבו בחלה (דכתיב בחלה (במדבר טו,יח) בבואכם אל הארץ - והרי באו) ולא נתחייבו
במעשר (דבמעשר כתיב (דברים יד,כב) תבואת זרעך - עד שיביא כל אחד ואחד את שלו);
ואמינא להו אנא: אפילו למאן דאמר תרומה בזמן הזה דאורייתא - חלה דרבנן, דתניא:
אי 'בבואכם' [במדבר
טו,יח: דבר אל בני ישראל ואמרת
אלהם בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה] יכול
משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים? - תלמוד לומר: 'בבואכם':
בביאת כולכם אמרתי, ולא בביאת מקצתכם', וכי אסקינהו עזרא לא כולהו
סלוק.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה נא להודיע
לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03
או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol