דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף נב
(נדה נא,ב)
משנה:
כל הטעון ברכה לאחריו - טעון ברכה לפניו, ויש שטעון ברכה לפניו
ואין טעון ברכה לאחריו.
גמרא:
לאתויי מאי?
לאתויי ירק.
ולרבי יצחק, דמברך אירק (לאחריו
'בורא נפשות רבות', כי היכי דמברכינן אכל מיני מאכל ועל כל פרי העץ - חוץ משבעת
המינים דבעינן ברכה אחת מעין שלש) - לאתויי מאי?
לאתויי מיא.
ולרב פפא, דמברך אמיא - לאתויי מאי?
לאתויי מצות (ציצית, ולולב, ושאר מצות שמברכין
עליהן עובר לעשייתן);
ולבני מערבא, דמברכי בתר דסליקו תפילייהו 'אשר קדשנו
במצותיו וצונו לשמור חוקיו' - לאתויי מאי?
לאתויי
(נדה נב,א)
ריחני (מברכין עליהן 'בורא עצי בשמים',
ואין טעון ברכה לאחריו, דהנאה מועטת היא).
משנה:
תינוקת שהביאה שתי שערות - או חולצת או מתיבמת, וחייבת
בכל מצות האמורות בתורה;
וכן תינוק שהביא שתי שערות - חייב בכל מצות האמורות
בתורה; וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן - (באיזו הקפת זקן אמרו? -) התחתון (שלמטה),
ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה;
(אבל קודם שתי שערות - לאו בר
עונשין הוא, ומשהקיף זקן - ראוי להוליד, ורחמנא אמר 'בן' - ולא הראוי להיות אב!)
תינוקת שהביאה שתי שערות - אינה יכולה למאן; רבי יהודה
אומר: עד שירבה השחור (כלומר: שישחיר אותו מקום משערות
הרבה). (ולא גרסינן 'על הלבן'.)
גמרא:
וכיון דתנן 'חייבת בכל מצות האמורות בתורה', 'או
חולצת או מתיבמת' למה לי?
לאפוקי מדרבי יוסי, דאמר: ''איש' כתוב בפרשה [דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש
לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל
לא אבה יבמי] (הלכך קטן לא חליץ),
אבל אשה בין גדולה ובין קטנה' - קא משמע לן דאי אייתי שתי שערות –
אִין, אי לא – לא; מאי טעמא? - אשה כאיש.
וכיון דתנא 'וכן התינוק שהביא שתי שערות חייב', 'בכל
המצות האמורות בתורה' למה לי? וכי תימא משום דקבעי למתני 'וראוי להיות בן סורר
ומורה' - תנינא חדא זימנא [סנהדרין פ"ח מ"א]: 'אימתי
הוא בן סורר ומורה? - משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו
חכמים בלשון נקיה'!?
אין הכי נמי, אלא איידי דפריש מילי דתינוקת - קמפרש נמי
מילי דתינוק.
תינוקת שהביאה [שתי שערות - אינה יכולה למאן; רבי יהודה אומר: עד שירבה
השחור]:
אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי יהודה (שאם לא בא עליה משהביאה שתי שערות - שיכולה לעקור נישואי קטנותיה עד שירבה
השחור),
ומודה רבי יהודה שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות - שוב אינה יכולה למאן (דהך ביאה הוו להו קדושין גמורין, דגדולה היא, ובידה לקדש עצמה; וכי פליג -
כשלא בעל לאחר שגדלה פליג, ואפילו הכי לרבי מאיר לא ממאנת: דכיון שהגדילה שעה אחת
ולא מיחתה - שוב אינה יכולה למחות, וחלו להו קדושין קמאי).
חברוהי דרב כהנא סבור למעבד עובדא כרבי יהודה ואף על גב
דנבעלה; אמר להו רב כהנא: לא כך היה מעשה בבתו של רבי ישמעאל (שהשיאתה אמה כשהיא קטנה יתומה) שבאת לבית המדרש (לאחר שילדה) למָאֵן ובנה מורכב לה על כתפה, ואותו היום הוזכרו דבריו
של רבי ישמעאל בבית המדרש, ובכתה בכייה גדולה בבית המדרש; אמרו: דבר שאמר אותו
צדיק יכשל בו זרעו?
דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: (במדבר
ה,יג) [ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה
ועד אין בה] והיא לא נתפשה ('והיא' - מיעוטא הוא) –
אסורה (והכי דריש: היא
- אשה סתמא שקדושיה גמורין, היא
דכי לא נאנסה אסורה לבעלה), הא נתפשה – מותרת; ויש לך אחרת, שאף על פי שלא נתפשה (שאפילו זנתה שלא באונס) – מותרת (מותרת
לבעל ולבועל), ואיזו? - זו שקדושיה קדושי טעות (כגון:
"על מנת שאני כהן" והרי הוא ישראל, וכגון קטנה, דאין מעשיה כלום, ואמה
נמי אין בידה לקדשה, דלאו נישואין הוו): שאף על פי שבנה מורכב על כתפה -
ממאנת והולכת לה (לענין זנות נמי לא מיתסרה עליה,
דפנויה בעלמא היא, ולא אמרינן 'בעילות שבעל משגדלה הוו קדושין', דקסבר: כל הבועל
על דעת קדושין הראשונים הוא בועל, ולא נתכוין לחזור ולקדשה); ונמנו
וגמרו: עד מתי הבת ממאנת? עד שתביא שתי שערות';
פרוש ולא עבוד עובדא.
רבי יצחק ותלמידי דרבי חנינא עבוד עובדא כרבי יהודה ואף
על גב דנבעלה; אזל רב שִׁמְן בר אבא, אמרה קמיה דרבי יוחנן, אזל רבי יוחנן אמרה
קמיה דרבי יהודה נשיאה, שדר בלשא (חיל) ואפקוה (מבעלה האחרון שנשאה במיאון זה).
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: לא שירבה השחור ממש, אלא כדי
שיהיו שתי שערות שוכבות (שיהו ארוכות) ונראות כמי
שירבה השחור על הלבן.
רבא אמר: שתי שערות המקיפות משפה לשפה.
אמר רב חלבו אמר רב הונא: שתי שערות שאמרו - צריך שיהא
בעיקרן גומות.
רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה: גומות, אף על פי שאין שערות.
אמר רב חנינא בריה דרב איקא: שפוד, שפחות, וגומות - רב
מלכיו; בלורית, אפר מקלה, וגבינה - רב מלכיא.
רב פפא אמר: מתניתין ומתניתא - רב מלכיא; שמעתתא - רב
מלכיו; וסימנא מתניתא מלכתא.
('שפחות' - מתניתין היא בכתובות [פ"ה
מ"ה], ואמר רב מלכיא עלה [כתובות
סא,ב]: הלכה כרבי אליעזר ;
'בלורית' - מתניתיא היא [עבודה
זרה כט,א]:'עובד כוכבים המסתפר מישראל, כיון שהגיע לבלורית -
שומט את ידו'; ואמרינן: 'וכמה? ואמר רב מלכיא עלה: שלש אצבעות לכל רוח'
'גבינה' - נמי משנה היא, ב'אין
מעמידין' [עבודה זרה פ"ה מ"ה]:
'מפני מה אסרו גבינות העובדי כוכבים כו' ואמר רב מלכיא עלה: מפני שמחליקין
פניהן בשומן חזיר;
כל הנך תלתא - לא אתא רב מלכיא אלא
לפרושי טעמא דמתניתין, או שיעורא, או לאוקמי הלכתא; אבל גומות שפוד ואפר מקלה -
שמעתא דנפשיה היא;)
מאי בינייהו?
איכא בינייהו שפחות (ורב
פפא מחליף שפחות לרב מלכיא ואפר מקלה לרב מלכיו).
אמר רב אשי: אמר לי מר זוטרא: קשה בה רבי חנינא מסורא (אי סלקא דעתך גומות אף על פי שאין שערות) לא לישתמיט (בכוליה הש"ס) תנא (חד) ואשמועינן ('תינוקת שהביאה שתים' =) גומות?
אי אשמועינן גומות - הוה אמינא: 'עד שיהו שתי שערות בשתי
גומות', קא משמע לן דאפילו שתי שערות בגומא אחת.
ומי איכא כהאי גוונא? והכתיב (איוב
ט,יז) אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם, ואמר רבא:
איוב בסערה חירף בסערה השיבוהו: בסערה חירף, אמר לפניו: ריבונו של עולם! שמא רוח
סערה עברה לפניך ונתחלפה לך בין איוֹב לאוֹיב? בסערה השיבוהו (איוב
לח,א) ויען ה' את
(נדה נב,ב)
איוב מן הסערה (כלומר
משער הראש אני משיבך תשובה) ויאמר אליו שוטה שבעולם! הרבה נימין בראתי
בראשו של אדם, ולכל נימא ונימא בראתי לו גומא בפני עצמה שלא יהיו שתים יונקות
מגומא אחת, שאלמלא שתים יונקות מגומא אחת - מכחיש מאור עיניו של אדם; גומא בגומא
לא נתחלף לי, איוֹב באוֹיֵב נתחלף לי?
לא קשיא הא [במשנתנו]
בגופא, הא [באיוב] ברישא.
אמר רב יהודה אמר שמואל: שתי שערות שאמרו אפילו אחת על
הכף (גובה שעל האבר למטה מן הכרס) ואחת על הביצים (אף על גב דאינו במקום אחד).
תניא נמי הכי: 'שתי
שערות שאמרו - אפילו אחת בגבה (תחת אותו מקום) ואחת בכריסה, אחת על גבי קשרי
אצבעותיה של יד (ואינה מביאה שער עד שתגדיל) ואחת על גבי קשרי אצבעותיה של רגל -
דברי רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו, שאמר משום רבי שמעון.'
ורבנן?
אמר רב חסדא: עד שיהו שתי שערות במקום אחד.
תנו רבנן: 'עד מתי
הבת ממאנת? - עד שתביא שתי שערות, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: עד שירבה השחור;
רבי יוסי אומר: עד שתקיף העטרה; בן שלקות אומר: עד שתכלכל (לא שמעתי מהו, ונראה בעיני שחברו במסכת שבת (עח:) 'כדי לסוך כלכול', ואמרינן (שם פ:):
מאי 'כלכול'? צדעה ובת צדעה; הכי נמי עד שיהו שם שערות הרבה, שיהא רצוף ומלובש
בשער; ואני מצאתי 'עד שתבלבל' בבי"ת: שער גדול כפוף ומבולבל, ולא ישר בעיני), ואמר רבי שמעון: מצאני חנינא בן
חכינאי בצידן, ואמר: כשאתה מגיע אצל רבי עקיבא, אמור לו: עד מתי הבת ממאנת? אם
יאמר לך 'עד שתביא שתי שערות', אמור לו 'והלא בן שלקות העיד במעמד כולכם ביבנה עד
שתכלכל, ולא אמרתם לו דבר'? כשבאתי אצל רבי עקיבא, אמר לי: כלכול זה איני יודע מהו
(כלומר לא סבירא לי); בן שלקות
איני מכיר; עד מתי הבת ממאנת? - עד שתביא שתי שערות'.
משנה:
שתי שערות האמורות בפרה (דקיימא
לן שתי שערות שחורות פוסלות בה, בגמרא ד'אין מעמידין' (עבודה זרה
דף כד.) ובמסכת פרה (פ"ב מ"ה))
ובנגעים (שער לבן, דקיימא לן בתורת כהנים: מיעוט שערות - שתים) והאמורות
בכל מקום (בתינוק ובתינוקת) - כדי לכוף
ראשן לעיקרן, דברי רבי ישמעאל.
ר"א אומר: כדי לקרוץ (לאחוז
מעט)
בציפורן.
רבי עקיבא אומר: כדי שיהו ניטלות בזוג.
גמרא:
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכה כדברי כולן להחמיר (משנקרצות בצפורן - לא ממאנת, שמא גדולה היא; ולענין חליצה עד דאיכא שיעורא
רבה דכולהו: כדי שיהו ניטלות בזוג).
משנה:
הרואה כתם - הרי זו מקולקלת (הרי
זו מקולקלת. אינה יודעת פתח נדותה לידע מתי יתחילו י"א יום שבין נדה לנדה,
דהא לא ידעה אימת חזאי) וחוששת משום זוב (אם עברו עליה שלשה ימי זיבה משלבשה
חלוק זה ומצאה עליו כתם גדול שיעור שלשה גריסין ועוד - מספקינן להו דילמא כל חדא
וחדא בחד יומא חזיא, אף על גב דבמקום אחד נמצאו), דברי רבי
מאיר; וחכמים אומרים: אין בכתמים משום זוב.
גמרא:
מאן 'חכמים'?
רבי חנינא בן אנטיגנוס היא, דתניא: 'רבי חנינא בן
אנטיגנוס אומר: כתמים - אין בהן משום זוב, ופעמים שהכתמים מביאין לידי זיבה! כיצד?
- לבשה שלשה חלוקות הבדוקות לה
מהו דתימא 'כל כי האי גוונא מביאה קרבן ונאכל' - קא משמע
לן. (להכי נקט 'שני ימים וחלוק אחד': לאשמועינן דהשתא נמי חששא בעלמא היא,
ומביאה קרבן ואינו נאכל, דשמא לאו מגופה הואי הך כתם שלישי, ומליקת חולין – נבלה;
דאי לא אשמועינן - הוה אמינא 'הרי רגלים לדבר דודאי זבה היא'.)
אמר רבא: בהא זכנהו רבי חנינא בן אנטיגנוס לרבנן (תשובה ניצחת השיבן): מאי שנא פחות משלשה גריסין במקום אחד, דלא חיישינן,
דאמרינן 'בתרי יומי חזיתיה', שלשה גריסין במקום אחד נמי נימא תרתי ופלגא מגופה
חזיתיה, ואידך - אגב זוהמא דם מאכולת הוא (אגב זוהמא דנדות - אתאי מאכולת
ונתמעכה שם)! ורבנן, כיון דאיכא לפלוגי בגריס ועוד לכל יומא - לא תלינן.
ורבי חנינא בן אנטיגנוס, שלשה גריסין במקום אחד - הוא דלא
חיישינן, הא בשלשה מקומות חיישינן? הא אמרת בשלש חלוקות – אִין, בשלשה מקומות –
לא! (לרבא פרכינן, דאמר: לרבי חנינא שלשה גריסין במקום אחד)?
לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי, בשלשה חלוקות – אִין,
בשלשה מקומות – לא, אלא לדידכו - אודו לי מיהת דהיכא דחזאי שלשה גריסין במקום אחד,
דאמרינן 'תרי ופלגא מגופה חזיתיה ואידך אגב זוהמא דם מאכולת הוא' (אלמא לא פליג רבי חנינא אלא במקום אחד, אבל בשלשה מקומות – מודה; והא קתני
רבי חנינא לעיל 'לבשה שלשה חלוקות כו' - אבל בחלוק אחד בשלשה מקומות לא)?
ורבנן?
כיון דאיכא לפלוגי בגריס ועוד לכל יומא - לא תלינן.
תנו רבנן [תופסתא נדה פ"ג מ"א]: 'הרואה
כתם, אם יש בו כדי לחלק שלשה גריסין שהן כגריס ועוד (כלומר:
שלשה גריסין גסין דאיכא בכל חד וחד כגריס ועוד, דהכי הוי שיעור כתם לקמן בפרק
ה'רואה כתם' (דף נט.)) – חוששת, ואם לאו - אינה חוששת;
רבי יהודה בן אגרא אומר משום רבי יוסי: אחת זו ואחת זו
חוששת (אפילו בשתי גריסין חוששין שמא ראתה אותן בשני בין
השמשות, או אחת היום ואחת בין השמשות של מחר, וראיית בין השמשות עולה לשני ימים:
שמקצתה מן היום ומקצתה מן הלילה, ויש כאן שלשה רצופין);
(נדה נג,א)
אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בן אגרא בשלא בדקה, ודברי
חכמים בשבדקה' (כולה מפרש לה).
מאי 'בדקה' ומאי 'לא בדקה'?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol