דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף נד
(נדה נג,ב)
משנה:
הרואה יום י"א בין השמשות (וספק
יום הוא והוי דם זיבה, או ספק לילה ותחלתו נדה) - תחלת נדה
וסוף נדה, תחלת זיבה וסוף זיבה. (ובגמרא פריך: תחלת נדה וסוף זיבה
היא, והויא טועה, ובעל כרחה תשב שבעה, ואם ראתה לסוף שבעה יום אחד - נחמיר עליה
לומר 'ראיה ראשונה סוף זיבה הואי, והשתא הויא תחלת נדה' ותשב שבעה; ואם שלשה תראה [אחרכך] - נחמיר עליה לומר 'ראייה ראשונה תחלת נדה הואי, והשתא זבה' וצריכה שבעה
נקיים, ולא תשב ארבעה והן; וכן לעולם היא מקולקלת, ותקנתה כדמפרש בערכין (דף
ח.))
יום ארבעים לזכר ויום שמונים לנקבה בין השמשות לכולן -
הרי אלו טועות (כלומר: באיזה מאלו שתראה בין השמשות - הוי האי בין
השמשות ספק טמא ספק טהור, ואם תראה ליום שמיני - ספק נדה ספק שומרת יום כנגד יום,
וכן לעולם עד שתפסוק כדי שיעור המפורש לה בערכין);
אמר רבי יהושע: עד שאתם מתקנים את השוטות (את הטועות כגון אלו שראו בשעת הספק) - באו ותקנו את הפקחות (הרואות בשעה ודאית, וצריכין אנו לתקן פתחיהן ולפרש ימי שימורן ותשמישן,
כדמפרש בברייתא בגמרא)!
גמרא:
'תחלת נדה וסוף נדה'? תחלת נדה וסוף זיבה היא!?
אמר רב חסדא: הכי קאמר: הרואה יום י"א בין השמשות -
תחילת נדה וסוף זיבה; ובשביעי לנדתה - סוף נדה ותחלת זיבה.
א"ר יהושע עד שאתם מתקנין את השוטות [באו ותקנו את הפקחות]:
הני
(נדה נד,א)
'שוטות' נינהו (בתמיה)? 'טועות'
נינהו!?
אלא תני 'טועות', דתניא:
(לפרושי 'פקחות' דמתניתין קאתי): 'יום אחד טמא ויום אחד טהור (כל ימיה וקמיירי כשרואה ביום) - משמשת שמיני (ליום שראתה בו ראייה ראשונה, שהרי
טהורה הות, שהרי בשביעית לערב טבלה ולא תראה עד תשיעי - הלכך משמשת שמיני שלם לילה
ויום) ולילו עמו (ליל
אחריו נגהי תשיעי), וארבעה לילות
מתוך שמונה עשר יום (לראייה הראשונה, שהרי אשה זו לא
תהא זבה לעולם: שאינה רואה שלשה רצופין, וכשהיא רואה תשיעי - תהא שומרת עשירי,
ותשמש בלילה, ותראה בי"א ותשמור י"ב - ותשמש בלילה, הרי שתים; ותראה
בי"ג ותשמור י"ד ותשמש בלילה - הרי שלשה; ותראה ט"ו ותשמור ט"ז
ותשמש לערב - הרי ארבעה; ובי"ז תראה ותשמור י"ח - הרי כלו י"ח ולא
שמשה אלא ארבע לילות לבד שמיני ולילו, ותשמיש אחרון אינו בתוך י"ח, ולמחר
בי"ט כשתראה - תהא תחלת נדה, שהרי שלמו י"א שבין נדה לנדה, וחוזרת
למנינה שאמרנו); ואם היתה
רואה (בכל הימים הטמאים) מבערב - אינה משמשת אלא שמיני בלבד (שמיני
שלם: לילה ויום; אבל לא ליל של אחריו - שהרי תראה בו ותהא טמאה, וצריכה לשמור
עשירי, ובלילה לא תטבול - שהרי רואה! וכן עד סוף י"ח, שהן י"ח עם ימי
הנדות; ובי"ט תהא תחלת נדה, ותחזור למנינה, ותשמש בשמיני - וכן לעולם);
(כללא דמילתא: כל 'ימים' דלקמן עד
סוף פירקין - כשרואה מבערב;)
שני ימים
טמאין ושני ימים טהורין - משמשת שמיני ושנים עשר וששה עשר ועשרים (משמשת שמיני, שהוא משני ימים הטהורים: ששביעי
ושמיני טהורין הן, אלא שהשביעי מהנדות וטובלת לערב ומשמשת שמיני שלם, ולערב תראה -
שהוא תשיעי, וכן עשירי, ותשמור י"א יום לאלו שני ימים, וטובלת לערב, ומשמשת
י"ב שלם, ותראה י"ג וי"ד ותהא שומרת ט"ו, ותשמש
ט"ז, ותראה י"ז וי"ח ותשמור י"ט, דקסבר: הרואה יום
י"א - אסור לשמש למחר; ולקמן פריך: ותשמש בתשסרי, דהא כלו להו ימים שצריכה
שימור? ומכל מקום ביום עשרים משמשת, וכשתראה יום כ"א - הרי היא תחלת
נדה וחוזרת למנין זה שאמרנו);
ותשמש נמי
בתשסר (דקיימא לן בפרק אחרון (לקמן עב:)
'יום אחד עשר לימי זיבה לא בעי שימור יום כנגדו', וזו למה משמרת י"ט? - בשביל
י"ח, שהוא סוף זיבה)?
אמר רב ששת:
זאת אומרת: 'גרגרן' דתנן (בפרק 'תינוקת' (שם.) 'הרואה יום י"א וטבלה ליום שלאחריו ושמשה וראתה בו ביום - בית הלל
אומרים 'הרי זה גרגרן', שלא המתין יום זה) – אסור (ומהך
ברייתא דקתני 'ומשמשת יום עשרים' ולא יום י"ט - שמעינן דאסור להיות גרגרן
ולשמש ביום י"ב עם הרואה בי"א).
רב אשי אמר:
נהי דחד עשר לא בעי שימור - עשירי מיהא בעי שימור (לעולם
אינו אסור, והכא דתני 'אסור'- משום
שראתה יום עשירי, דאיהו בעי שימור; לפיכך תשב י"ט הטהור, ויהא שימור ליום
י"ז, שהוא עשירי לימי זיבה; 'שימור' לא הוי אלא יום טהור, דהכי נפקא לן [נדה
עב,ב] ''[דם] יהיה
[זבה בבשרה]' [ויקרא
טו,יט] - מלמד שסופרת יום אחד לאחד', ו'ספירה' לא הוי אלא
יום טהור).
שלשה ימים
טמאין ושלשה ימים טהורין - משמשת שני ימים (אחד
עשר וי"ב, שהשמיני ותשיעי מי"א שבין נדה לנדה הן, ועשירי - שימור הוא
להן) ושוב אינה משמשת לעולם (שהרי תהא זבה בי"ג וי"ד וט"ו, וצריכה לספור שבעה נקיים,
והיא לא תראה שבעה נקיים לעולם);
ארבעה ימים
טמאים וארבעה ימים טהורין - משמשת יום אחד (שמיני,
דכולה ברייתא בשרואה בערב) ושוב אינה
משמשת לעולם;
חמשה ימים
טמאים וחמשה ימים טהורין - משמשת שלשה ימים ושוב אינה משמשת לעולם;
ששה ימים
טמאין וששה ימים טהורין - משמשת חמשה ימים ושוב אינה משמשת לעולם;
שבעה ימים
טמאין ושבעה ימים טהורין - משמשת רביע ימיה מתוך כ"ח ימים (שבעה ימים שאחר שבעה הטמאים של נדות היא משמשת, ובשבעה השלישיים תהא זבה,
ובשבעה האחרונים הן ימי הספירה - הרי כ"ח; וביום כ"ט תהא תחלת נדה,
ונמצאת משמשת רביע ימיה; ולהכי נקט כ"ח: מפני שתחלת נדותה של זו - מכ"ח
לכ"ח).
שמונה ימים
טמאין ושמונה ימים טהורין - משמשת חמשה עשר יום מתוך ארבעים ושמונה (כגון שמונה הראשונים, השמיני ימי זיבה ומשמונה השניים תשמור יום לשמיני
שלפניו, ותשמש שבעה - הרי ט"ז שעברו עליה, ונשארו שנים לבא מימי זיבה, ושמונה
השלישיים - שנים מהן ימי זוב, והששה - תחילת נדתה, ושמונה הרביעיים שהן טהורים -
הראשונים ישלים שבעה ימי נדה, והשבעה תשמש; ועכשיו נותרו ארבעה ימים מימי זיבה;
שמונה החמשיים - הרי היא זבה משלשה ראשונים, ושמונה שלאחריהן - שבעה לספירה ושמיני
לתשמיש - הרי ט"ו יום מתוך מ"ח; וביום מ"ט - כשתראה - תהא תחלת
נדה, ותחזור למנין שאמרנו).
הרי ארביסר
הוו (קסבר האי דמותיב שהאשה הזאת לא תשמש יום מ"ח, לפי שהשמונה החמשיים
שנעשית בהן זבה - אין מהן אלא ארבעה מימי זיבה וארבעה האחרונים מימי נדה הן, ומיהו
תחלת נדה לא הוי כל זמן שלא ספרה ולא טהרה מזובה, אבל להכי מהניא הך ראייה ארבעה
האחרונים הראויין לנדות: שכשיבאו שמונה טהורין שאחריהם - לא יעלו שלשה הראשונים
לימי הספירה, לפי שהן השלמת ימי נדה, וימי נדתה שאינה רואה בהן - אין עולין
לספירת זיבתה; הלכך אין כאן אלא חמשה לספירה; וכשתראה יום מ"ט – סותרת; וכן
כל שמונה השביעיים ועד שיגיע יום ס"ג - לא ישלימו ימי ספירתה)!?
אמר רב אדא
בר יצחק: זאת אומרת: ימי נדתה שאין רואה בהן - עולין לספירת זיבתה;
דאיבעיא להו:
(נדה נד,ב)
ימי לידה
שאינה רואה בהן (כגון ילדה בזוב ופסקה מיד) -
מהו שיעלו לספירת זיבתה?
אמר רב כהנא:
תא שמע: 'ראתה שנים (ראתה שני ימים בשופי בתוך י"א שבין נדה לנדה), ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה - הרי זו ספק זיבה ספק
לידה (שמא לידה שמא זיבה שמא לא זו ולא זו: אם ולד הוא ולא
ראתה בפתיחת הקבר - הרי היא לידה ולא זיבה; ואם אינו ולד וראתה דם בפתיחת הקבר -
הרי היא זיבה ואין כאן לידה; ואם ולד הוא וראתה דם בלידה - הרי זו יולדת בזוב; ואם
נפתח קבר בלא דם ואינו ולד - אין כאן לא זו ולא זו; הלכך ספק הוא, ונטיל עליה חומר
לידה לטמא שבועיים אפילו לא תראה, וחומר זיבה: שכל זמן שלא תפסוק שבעה נקיים - לא
תטהר, ו)מביאה קרבן ואינו נאכל (שמא אין כאן לא לידה ולא זיבה);
וימי לידתה שאין רואה בהן - עולין לה לספירת זיבתה (ואף
על גב דאיכא לספוקי ביולדת בזוב ויש כאן לידה וזיבה)';
אמר רב פפא:
שאני התם: כיון דאיכא למימר יולדת זכר היא וכל הני שבעה יתירי דקיהבינן לה - סלקי
לה לספירת זיבתה (אבל אי הוה פשיטא לן דיולדת נקבה
היא - לא סלקי לה).
אמר ליה רב
הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: ביולדת זכר איכא לספוקי, ביולדת נקבה ליכא לספוקי?
אלא לאו שמע מינה עולין?
שמע מינה.
תשעה ימים
טמאין ותשעה ימים טהורין - משמשת שמונה ימים מתוך שמונה עשר (תשעה ימים טמאין - תרי מינייהו זיבה, וכי חזיא
טהורין - חד מינייהו הוי שימור, ושמונה לתשמיש, וביום י"ט הויא תחלת נדה, וכן
לעולם לא תהא זבה);
עשרה ימים
טמאין ועשרה ימים טהורים - ימי שמושה כימי זיבתה (דמעשרה
טמאין הוו שבעה נדה ושלשה זיבה, ומעשרה טהורין - שבעה לספירה ושלשה לתשמיש - הרי
ימי שימוש בימי זיבה);
וכן למאה (שבעה ימי נדה, וכולהו ימי זיבה, ומאה טהורין שבעה לספירה וכולהו לתשמיש) וכן לאלף.
הדרן
עלך בא סימן
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-
נדה
פרק שביעי דם הנדה
(המשך נדה נד,ב)
משנה:
דם הנדה ובשר המת - מטמאין לחין ומטמאין יבשין, אבל הזוב,
והניע (קר"ק בלע"ז [צואת האף] וממעיינות הזב הן, והוי אב
הטומאה),
והרוק, והשרץ, והנבלה, והשכבת זרע - מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין;
ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן - מטמאין לחין
ומטמאין יבשין;
וכמה היא שרייתן (דנימא אי הדרא בכי האי שיעורא –
'לחין' נינהו)?
בפושרין מעת לעת (אבל אי בעי טפי מים חמים, או יותר
ממעת לעת – 'יבשין' הן);
רבי יוסי אומר: בשר המת יבש ואינו יכול להשרות ולחזור לכמות
שהיה - טהור.
גמרא:
מנא הני מילי (דדם נדה מטמא מגעו ומשאו)?
אמר חזקיה: דאמר קרא (ויקרא טו,לג)
והדוה בנדתה [והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה];
מדוה כמותה: מה היא מטמאה - אף מדוה מטמאה.
אשכחן לח ('דדוה' - לח משמע, כעין שהוא זב),
יבש מנלן?
אמר רבי יצחק: אמר קרא (ויקרא טו,יט)
[ואשה
כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד
הערב]; 'יהיה' - בהויתו יהא.
ואימא הני מילי בלח ונעשה יבש, יבש מעיקרו (כגון הני דתנינן) מנלן? ותו - הא דתנן [נדה
פ"ג מ"ב]: 'המפלת כמין
קליפה, כמין עפר, כמין שערה (אדומה), כמין יבחושין אדומים - תטיל למים אם נמוחו - טמא' –
מנלן?
'יהיה' - רבויא
הוא.
אי מה היא עושה משכב ומושב לטמא אדם (שיהא משכבו מטמא אדם, ולא יהא ראשון במגעו אלא אב הטומאה, כמשכב נדה עצמה)
ולטמא בגדים - אף דמה נמי עושה משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים?
אטו דמה בר משכב ומושב הוא?
היא. עושה משכבה אב הטומאה ולא דמה
עושה משכבה אב הטומאה אבל מטמא הוא את שתחתיו משום משא להיות ראשון ואף על פי שאין
נוגע בו דהא איתקש לנדה והכי נמי תנן באבות הטומאה (כלים פ"א מ"ג) דדם
נדה מטמא במשא:
ולטעמיך, אבן מנוגעת בת משכב ומושב היא דאיצטריך קרא
למעוטי?: דתניא [ספרא מצורע פרק זבים פרשתא א פרק ב משנה ט]: 'יכול תהא אבן מנוגעת עושה משכב ומושב לטמא אדם
לטמא בגדים?: ודין הוא: ומה זב, שאינו מטמא בביאה (אדם
הנכנס עם הזב בבית אינו טמא), עושה משכב
ומושב לטמא אדם לטמא בגדים - אבן מנוגעת, שמטמאה בביאה (אבן
המנוגעת מטמאה בביאה אדם הנכנס עמה לבית, דכתיב [ויקרא
יד,מו] והבא אל הבית [כל ימי הסגיר אתו יטמא עד הערב]), אינו דין שמטמאה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים? תלמוד לומר: (ויקרא
טו,ד) [ויקרא
טו,ד: כל המשכב אשר ישכב עליו] הזב [יטמא וכל הכלי אשר ישב
עליו יטמא] – הזב, ולא
אבן מנוגעת'; טעמא דמעטיה קרא, הא לאו הכי – מטמאה, ומינה: לאו מי
אמרת 'הזב ולא אבן מנוגעת' - הכי נמי אמר קרא [ויקרא טו,כג: ואם על המשכב
הוא או על הכלי] אשר היא יושבת עליו [בנגעו בו יטמא עד הערב]' -
היא (עושה משכבה אב הטומאה) ולא דמה (ולא
דמה עושה משכבה אב הטומאה, אבל מטמא הוא את שתחתיו משום משא להיות ראשון, ואף על
פי שאין נוגע בו: דהא איתקש לנדה; והכי נמי תנן ב'אבות הטומאה' (כלים
פ"א מ"ג) דדם נדה מטמא במשא)!
(נדה נה,א)
אי מה היא מטמאה באבן מסמא - אף מדוה נמי מטמאה באבן מסמא
(אי מה משא נדה חמור לטמא אבן מסמא = אבן גדולה המושמה על הכלים, ונדה
נִשאת עליה - מטמאה בגדים שתחת האבן, כדאמר בתורת כהנים - אף משא דמה חמור לטמא
באבן מסמא; דיש מטמא במשא ואינו מטמא באבן מסמא, במסכת שבת בפרק 'רבי עקיבא' (דף
פב:) דאמרינן: במשא - כולי עלמא לא פליגי דמטמא, כי פליגי
באבן מסמא, דאין משאו אלא בדבר הראוי לינשא, אבל גדולה - אינה מטלטלת להיות הטומאה
נישאת עליה, וגבי זב - הוא דרבייה קרא)?
אמר רב אשי: אמר קרא: [ויקרא
טו,י: וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב]
והנושא אותם [יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב] (במשכב הזב כתיב; ומשכב הזב הנישא על אבן מסמא - מטמא כלים שתחתיה, כדמפרש
בתורת כהנים) – 'אותם' מיעוטא הוא (כתיב
אותם למעוטי דמה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol