דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף נט
(נדה נח,ב)
איכא דאמרי לה להא שמעתא באפי נפשה (ולאו
אמתניתין): רב
הונא אמר: כגריס כיתר מכגריס, ורב חסדא אמר: כגריס כפחות מכגריס, וקמיפלגי בעד ועד
דהכא, כדאמרינן (כדאמר רב הונא לחומרא, כדאמרינן
בכל דוכתי, הלכך 'עד ולא עד בכלל', ולרב חסדא - כרבי אבהו).
מיתיבי:
(נדה נט,א)
'היו עליה טיפי דמים למטה ([מגריס] כלומר:
קטנים)
וטיפי דמים למעלה ([מגריס:]
גדולים) - תולה בעליון עד כגריס'; מאי, לאו
כגריס מלמטה (בפחות מכגריס ותלינן)?
לא, כגריס מלמעלה.
תוספות ד"ה היו בה טיפי דמים
למטה וטיפי דמים למעלה תלינן בעליון עד כגריס. פירש הקונטרס: 'למטה' = קטנים, 'למעלה' =
גדולים; תלינן בעליון -
הגדול - בדם מאכולת עד כגריס; מאי לאו עד כגריס כלמטה = בפחות
מכגריס? לא כלמעלה = ביותר מכגריס;
וזהו תימה: אמאי נקט 'למעלה'
ו'למטה'? הוה ליה למנקט 'גדולים' 'וקטנים'!?
ועוד: היכי משמע ליה כ'למטה'? מאי
אולמיה ממתניתין? ועוד: דלא הוה ליה למנקט 'כלמעלה' ו'כלמטה', דהוה ליה למימר
'כפחות מכגריס' ו'יותר מכגריס': לישנא דנקט עד הכא!?
ונראה לי דהכי פירושו: למטה
= למטה מן החגור; למעלה = למעלה מן החגור; תולה בעליון = אותו שלמטה
נתלה בעליון: דשמא כמו שעליון מעלמא אתי - תחתון נמי מעלמא אתי, ועד כגריס
נתלה בו; וקאמר מאי לאו כגריס למטה: ד'עד כגריס' דקתני - מיירי
שהתחתון עד כגריס תולה בעליון: שממקום שבא העליון בא התחתון, מכלל דאי לאו עליון -
מטמינן ליה ולא תלינן בדם מאכולת, אלמא 'כגריס' = כיותר מכגריס!
ומשני:
לא כגריס ולמעלה, כלומר: תולה תחתון בעליון כשהעליון עד כגריס, ומלמעלה
למטה קחשיב - כשהעליון שלשה גריסין או שני גריסין עד כגריס, שאז אין אנו תולין
עליון בדם מאכולת אלא מעלמא אתי - אז נתלה בו התחתון, ומיירי כשתחתון יותר מכגריס;
אבל אם היה העליון כגריס - אז לא יהיה התחתון טהור, שאין רגלים לדבר דאתא דם בה
מעלמא, שהרי העליון יש לתלותו בדם מאכולת.
איתמר: נמצא עליה כגריס ועוד (דהלכתא
כרב חסדא דמיקל), ואותו 'עוד' רצופה בו מאכולת: רבי חנינא אומר טמאה, רבי ינאי
אומר טהורה:
רבי חנינא אומר טמאה: כי תליא – בכגריס, בכגריס ועוד לא
תליא;
רבי ינאי אומר טהורה: הני מילי היכא דלא רצופה בו מאכולת,
אבל היכא דרצופה בו מאכולת - מוכחא מילתא דהאי 'ועוד' דם מאכולת הוא, פש ליה
כגריס: כיון דבעלמא (היכא דליכא ועוד)
תליא (כגריס במאכולת) - הכא נמי תליא (האי גריס במאכולת אחרינא).
בעי רבי ירמיה: נתעסקה בכגריס (דם
צפור או קילור) ונמצא עליה בכגריס ועוד, מהו?
תבעי לרבי חנינא, תבעי לרבי ינאי:
תבעי לרבי חנינא: עד כאן לא קאמר רבי חנינא התם טמאה אלא
דלא נתעסקה, אבל הכא - דנתעסקה – תליא (כגריס - בדם צפור, ועוד - דם
מאכולת הוה)? או דלמא אפילו לרבי ינאי, דאמר טהורה - הני מילי היכא דרצופה
בו מאכולת, אבל היכא דאין רצופה בו מאכולת לא תליא?
תא שמע [תופסתא נדה פ"ו מ"יא]: 'נתעסקה
באדום - אין תולה בה שחור, במועט אין תולה בו מרובה*' - היכי
דמי? לאו כי האי גוונא?
לא, כגון דנתעסקה בכגריס ונמצא עליה שני גריסין ועוד.
אי הכי, מאי למימרא (הא
אפילו תליא כגריס בצפור, אכתי פש ליה גריס ועוד)?
מהו דתימא 'שקול כגריס צפור שדי בי מצעי, זיל הכא ליכא
שיעורא, זיל הכא ליכא שיעורא' - קא משמע לן.
*[תוספתא נדה
פ"ו מ"יא: נתעסקה באדום אינה תולה בשחור במועט אינה תולה במרובה תולה]
אמר רבא: נמצא עליה מין אחד (מדבר
הדומה לכתם, כגון קילור או שרף, ואחר כך מצאה על חלוקה כתם) - תולה בו
כמה מינין (אפילו אין מראיתו דומה לאותו המין תולה בו).
מיתיבי [תופסתא נדה פ"ו מ"יא]: 'נתעסקה
באדום - אין תולה בו שחור'?
נתעסקה שאני (דכיון דנתעסקה במין אדום - היכי
תלינן ביה כתם שחור? אבל נמצא עליה מין אדום - תולה בה כתם שחור, דאמרינן כי היכי
דניתן עליה האי מין בדלא ידעה - הכי נמי הוה עלה מינא אחרינא ולא ידעה).
איכא דאמרי אמר רבא: נתעסקה במין אחד - תולה בו כמה
מינין. מיתיבי [תופסתא נדה פ"ו מ"יא]: 'נתעסקה
באדום - אין תולה בו שחור'?
כי קאמר רבא - דאתעסקה בתרנגולת דאית בה כמה מיני דמא.
מעשה באשה [מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא, אמרה לו:
"ראיתי כתם"!
אמר לה: שמא מכה היתה ביך? אמרה לו: "הן, וחיתה"! אמר
לה: שמא יכולה להגלע ולהוציא דם? אמרה לו: "הן"! - וטהרה רבי עקיבא.
ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה בעיניכם? שלא
אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל, שנאמר (ויקרא
טו,יט)
ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה [שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע
בה יטמא עד הערב] – דם, ולא כתם]:
והתנן [משנתנו]: 'לא
אמרו חכמים את הדבר להקל אלא להחמיר'?
אמר רבינא: (האי דגזור רבנן בכתמים) לא
להקל על דברי תורה אלא להחמיר על דברי תורה (שלא
להקל בנדה גמורה), וכתמים עצמן דרבנן (ומיהו
כתמים עצמן דרבנן, ואזלינן בהן לקולא ותלינן בכל מידי).
עד שהוא נתון [תחת הכר ונמצא עליו דם: עגול – טהור, משוך – טמא, דברי
רבי אליעזר ברבי צדוק]:
איבעיא להו: מי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר ברבי צדוק או
לא?
תא שמע: 'כתם ארוך מצטרף (לכגריס
ועוד),
טפין טפין אין מצטרפין' – מני? אי רבי אליעזר ברבי צדוק,
למה לי צירוף?: האמר 'משוך כל שהוא טמא' (דכיון
דאמר 'משוך מגופה אתי', ובמשיכה תליא טעמא - אפילו בכחרדל טמא)? אלא
- לאו רבנן, שמע מינה פליגי!
לא, לעולם רבי אליעזר ברבי צדוק (אפילו
לרבי אליעזר בעי צירוף), וכי אמר רבי אליעזר ברבי צדוק ('משוך
ודאי מגופה אתא') – בעד (שבודקת בו), אבל בכתם (שעל חלוקה כגריס ועוד בעינן) - לא.
תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל: 'הלכה כרבי אליעזר ברבי
צדוק'; 'הלכה' - מכלל דפליגי!
שמע מינה.
הדרן עלך הרואה כתם
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
נדה
פרק תשיעי האשה שהיא עושה
(נדה נט,ב)
משנה:
האשה שהיא עושה צרכיה (מי
רגלים) וראתה
דם: רבי מאיר אומר: אם עומדת (מפרש בגמרא) – טמאה, ואם
יושבת – טהורה;
רבי יוסי אומר: בין כך ובין כך טהורה.
איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל ונמצא דם על המים:
רבי יוסי מטהר (דהא אפילו באשה גרידתא מטהר, דליכא
אלא חד ספק: ספק בא מן המקור ספק בא ממקום מי רגלים, וכל שכן הכא, דדלמא מאיש אתו;
ובגמרא פרכינן: השתא בחד ספק מטהר, בתרי ספקי מיבעיא?),
ורבי שמעון מטמא, שאין דרך האיש להוציא דם אלא שחזקת דמים
מן האשה.
גמרא:
מאי שנא עומדת, דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם -
יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם?
אמר שמואל: במזנקת (מקַלחת:
דכיון דנפק בקילוח כי אורחא - לא דחיקא ולא הדור מי רגלים למקור, ואין דרך דם מקור
לצאת עם מי רגלים; אבל שותתת - איידי דאוקמה אנפשה הוא, ואיכא למימר הדור, כאילו
עומדת; אבל עומדת אי אפשר לה לזנק).
מזנקת נמי (נהי נמי דלא הדור למקור, מיהו מאן
לימא לן דבהדי מי רגלים אתא, דנימא 'ודאי לאו ממקור הוא, מדאתא בהדי מי רגלים אלא
ממקום מי רגלים ומכה יש בה'), דלמא בתר דתמו מיא אתא דם (ממקור,
ולא מחמת מי רגלים)?
אמר רבי אבא: ביושבת על שפת הספל ומזנקת בתוך הספל, ונמצא
דם בתוך הספל: דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא - על שפת הספל איבעי ליה לאשתכוחי!
אמר שמואל ואמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי
יוסי; וכן אורי ליה רבי אבא לקלא (שם אדם שהוצרך לדבר):
הלכה כרבי יוסי.
איש ואשה [שעשו צרכיהן לתוך הספל ונמצא דם על המים: רבי יוסי מטהר,
ורבי שמעון מטמא: שאין דרך האיש להוציא דם אלא שחזקת דמים מן האשה]:
איבעיא להו: איש ואשה עומדין מה לי אמר רבי מאיר (דמטמא באשה עומדת)?: כי אמר רבי מאיר בחד ספקא [אשה
לבדה], אבל בספק ספקא [אשה ואיש] לא
מטמא (הכא איכא ספק ספקא להקל: דלמא מאיש אתי, ואפילו אם תמצי לומר דמינה אתא -
דלמא לא הדור מי רגלים למקור וממקום מכה בא)? או דלמא לא שנא?
אמר ריש לקיש: היא היא (כי
היכי דמטמא רבי מאיר באשה לחודה - הכי נמי מטמא באיש ואשה עומדין).
ממאי?
מדלא קתני 'רבי מאיר ורבי יוסי מטהרין'.
תוספות
ד"ה מדלא קאמר ר' מאיר ור' יוסי מטהרין. וא"ת אדרבה: מדלא קאמר רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין שמע מינה שרבי מאיר
מטהר!?
וי"ל
דלא הוה מצי למיתני הכי,
דהא מסיק דחזקת דמים מן האשה,
ומהא מסיק לקמן דר' שמעון מטמא אפילו באיש ואשה יושבים,
ורבי מאיר מטהר אפילו באשה יושבת.
אי הכי, השתא רבי מאיר בספק ספקא מטמא, בחד ספקא מיבעיא (ולמה ליה לפלוגי רבי מאיר ברישא? לאשמועינן בסיפא רבי מאיר מטמא, דלישתמעו
תרוייהו)?
להודיעך כחו דרבי יוסי: דאפילו בחד ספקא מטהר.
ואדמיפלגי בחד ספק להודיעך כחו דרבי יוסי, ליפלגו בספק
ספקא להודיעך כחו דרבי מאיר?
כח דהיתרא עדיף ליה.
ורבי יוחנן אמר: כי קאמר רבי מאיר בחד ספקא, אבל בספק
ספקא לא אמר.
אם כן ליתני 'רבי מאיר ורבי יוסי מטהרין'?
אין הכי נמי, ואיידי דסליק מרבי יוסי - פתח בדרבי יוסי.
ורבי יוסי - בחד ספקא מטהר, בספק ספקא מיבעיא?
מהו דתימא הני מילי דיעבד (כגון
שנתעסקה בטהרות), אבל לכתחלה לא (אבל לכתחלה אומרין לה אל תתעסק)? -
קא משמע לן (ממשנה יתירתא דלא אצטריך: דאפילו לכתחלה קאמר).
תניא כוותיה דרבי יוחנן: 'איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך
הספל ונמצא דם על המים: רבי מאיר ורבי יוסי מטהרין, ורבי שמעון מטמא.'
איבעיא להו: אשה (לחודה) יושבת (ועושה צרכיה ונמצא דם בספל) מה לי אמר רבי שמעון?: כי אמר רבי
שמעון בעומדת (מי אמרינן כי אמר רבי שמעון בעומדת, דכיון דעומדת
אפילו איכא איש בהדה – מטמא: דכיון דאמר רבי שמעון חזקת דמים מן האשה - אין כאן
ספק ספקא) -
דדחיק לה עלמא, אבל יושבת (ודאי ממקום מי רגלים אתא) –
לא (ותולה במכה)? או דלמא לא שנא?
תא שמע, דתניא: 'יושבת תולה, עומדת אינה תולה - דברי
רבי מאיר; רבי יוסי אומר: בין כך ובין כך תולה; רבי שמעון אומר: בין כך ובין כך
אינה תולה.'
איבעיא להו: איש ואשה יושבין מה לי אמר רבי שמעון? כי אמר
רבי שמעון עומדת דדחיק לה עלמא, ויושבת דחד ספק (מי
אמרינן כי אמר מתניתין בעומדין, ואלימא ליה עומדת: דאפילו בתרי ספקי מטמא, וברייתא
נמי דמטמא רבי שמעון ביושבת משום דליכא איש בהדה), אבל (הכא דתרתי לקולא: יושבת ואיש בהדה) בספק ספקא לא אמר? או דלמא לא שנא?
תא שמע: כיון דאמר רבי שמעון 'חזקת דמים מן האשה' - לא
שנא עומדין ולא שנא יושבין (מדקתני 'חזקה' - אלמא לא מספקא דם
באיש כלל).
משנה:
השאילה חלוקה לנכרית או לנדה (ואחר
כך לבשתה היא, ומצאה עליה כתם) - הרי זו תולה בה (וטהורה: דכיון דנדה היא - לא מקלקלה לה מידי, ונכרית נמי טמאה, ותליא בה).
(אבל ישראלית טהורה ששאלה חלוק
מחבירתה טהורה, ואחר כך לבשתה חבירתה - שתיהן טמאות, כדקתני 'שלש נשים כו'
דכיון דאי תליא בה מקלקלה לה, מאי חזית דמקלקלה לה להך טפי מהך?)
שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד ונמצא עליו
דם - כולן טמאות;
ישבו על ספסל של אבן (שאינו
מקבל טומאה; וספסל דרישא - בשל עץ דראוי ליטמא במושב הזב והנדה [אבל במגע הנדה אינו
מטמא כי ספסל הוא פשוטי כלי עץ]), או על האיצטבא של מרחץ: רבי נחמיה
מטהר, שהיה רבי נחמיה אומר: כל דבר שאינו מקבל טומאה - אינו מקבל כתמים (כלומר: לא גזרו על כתמים; טעמא דברי נחמיה מפרש בגמרא).
גמרא:
אמר רב: בנכרית
(נדה ס,א)
הרואה (שגדולה היא, וידעינן בה דכבר ראתה).
ממאי?
דומיא דנדה: מה נדה דקחזיא - אף נכרית דקא חזיא.
אמר רב ששת: כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתא, דתניא [תוספתא
נדה פ"ו מ"יא]: 'תולה בנכרית; רבי מאיר אומר: בנכרית הראויה לראות (שהגיעו ימי הנעורים)'; ואפילו רבי מאיר לא קאמר אלא בראויה לראות, אבל רואה
לא איצטריך.
אמר רבא: ותסברא רבי מאיר לחומרא? רבי מאיר לקולא, דתניא:
'אינה תולה בנכרית; רבי מאיר אומר: תולה' (מכלל
דלתנא קמא לא סגי בראויה לראות עד שתהא רואה ממש);
(ופרכינן:) ואלא קשיא
הך (קמייתא, דמשמע דרבי מאיר לחומרא)?
תריץ הכי (ברייתא דקתני 'אינה תולה בנכרית'
לתנא קמא - הכי קאמר): 'והיא שרואה (אינה תולה בנכרית הראויה לראות אלא
אם כן רואה); רבי מאיר אומר: בראויה לראות ואף על פי שאינה רואה' (ותרוייהו מתניתא חדא מילתא אמרי, ורב דאמר כתנא קמא דתרוייהו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol