דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

נדה דף סא

(נדה ס,ב)

ותולות זו בזו:

תנו רבנן: 'כיצד תולות זו בזו?

עוברה ושאינה עוברה - תולה עוברה בשאינה עוברה; מניקה ושאינה מניקה - תולה מניקה בשאינה מניקה; זקנה ושאינה זקנה - תולה זקנה בשאינה זקנה (עוברה דמיה מסולקין וכן מניקה וזקנה); בתולה (האי בתולה = בתולת דמים שלא ראתה מימיה; ואפילו היא נשואה קרי לה בתולה להכי, כדאמרינן בפרק קמא (לעיל דף ח:)) ושאינה בתולה - תולה בתולה בשאינה בתולה;

היו שתיהן עוברות, שתיהן מניקות, שתיהן זקנות, שתיהן בתולות - זו היא ששנינו 'לא היו ראויות לראות רואין

(נדה סא,א)

כאילו הן ראויות (לראות, ושתיהן טמאות: דמכל מקום דם מבינייהו נפיק)'.

משנה:

שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת האמצעית - כולן טמאות;

תחת הפנימית - שתים הפנימיות טמאות והחיצונה טהורה; ('חיצונה' קרי להך דלצד דרך עליית המטה פנימית: אותה שלצד הקיר; ובגמרא מפרש מאי שנא הכא דמפליג בין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת אמצעית, וברישא [במשנה לעיל] קתני 'תחת אחת מהן כולן טמאות' אפילו נמצא תחת פנימית או חיצונה;)

תחת החיצונה - שתים החיצונות טמאות והפנימית טהורה;

אימתי (אימתי אמרו 'נמצא תחת חיצונה - פנימית טהורה')? - בזמן שעברו דרך מרגלות המטה (דלא עברה פנימית על מקום מציאת הדם), אבל אם עברו (שלשתן) דרך עֲלִיָּה [בדרך שעולים למטה הגבוהה] (שהן דורסות ועוברות על החיצונה) - כולן טמאות (ואפילו פנימית: דשמא כשעברה פנימית דרך שם נפל ממנה).

בדקה אחת מהן ונמצאת טהורה - היא טהורה ושתים טמאות;

בדקו שתים ומצאו טהורות - הן טהורות ושלישית טמאה;

שלשתן ומצאו טהורות - כולן טמאות;

למה הדבר דומה? - לגל טמא (שהיה שם כזית מן המת) שנתערב בין שני גלים טהורים, ובדקו אחת מהן ומצאו טהור - הוא טהור ושנים טמאים; שנים ומצאו טהורין - הם טהורין ושלישי טמא; שלשתן ומצאו טהורין - כולן טמאים, דברי רבי מאיר, שרבי מאיר אומר:: כל דבר שהוא בחזקת טומאה - לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך טומאה היכן היא; וחכמים אומרים: בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה (קרקע בתולה; ואם לא מצא - הגל טהור).

גמרא:

מאי שנא רישא דלא מפליג (דקתני [במשנה] לעיל 'נמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות', ולא מפליג בין נמצא תחת אמצעית לנמצא תחת פנימית או חיצונה) ומאי שנא סיפא דקמפליג?

אמר רבי אמי: במשולבות (תכופות ודבוקות יחד, הלכך אפילו נמצא תחת הפנימית - איכא לספוקי נמי בחיצונה).

בדקה אחת וכו':

למה ליה למתני 'למה זה דומה'?

הכי קאמר להו רבי מאיר לרבנן: מאי שנא בדם דלא פליגיתו (דמודים אתם לי דהיכא דנמצא שלשתן טהורות - כולן טמאות) ומאי שנא בגל דפליגיתו (ובגל אתם חלוקים עלי: דאם בדק ולא מצא - טהור ואף על גב דמוחזק לן דהואי טומאה בחד מינייהו)?

ורבנן?

בשלמא התם אימא עורב נטלה, אלא הכא: האי דם מהיכא אתא?

תניא: 'אמר רבי מאיר: מעשה בשקמה של כפר סבא שהיו מחזיקין בה טומאה, ובדקו ולא מצאו; לימים נשבה בו הרוח ועקרתו ונמצא גולגולת של מת תחובה לו בעיקרו.

אמרו לו: משם ראיה? אימר לא בדקו כל צרכו!'

תניא: 'אמר רבי יוסי: מעשה במערה של שיחין שהיו מחזיקין בה טומאה, ובדקו עד שהגיעו לקרקע שהיתה חלקה כצפורן (שלא נזרעה מעולם) ולא מצאו; לימים נכנסו בה פועלים מפני הגשמים ונתזו בקרדומותיהן ומצאו מכתשת מלאה עצמות.

אמרו לו: משם ראיה? אימר לא בדקו כל צרכו!'

תניא: 'אבא שאול אומר: מעשה בסלע בית חורון שהיו מחזיקין בה טומאה, ולא יכלו חכמים לבדוק מפני שהיתה מרובה, והיה שם זקן אחד - ורבי יהושע בן חנניא שמו; אמר להן: הביאו לי סדינים! הביאו לו סדינים, ושראן במים, ופרסן עליהם; מקום טהרה – יבש, מקום טומאה לח (שנבלעו שם מים של סדין מתוך שהיה העפר רך), ובדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות.'

תנא: 'הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים, דכתיב (ירמיהו מא,ט) והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה[ו] [הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא מלך ישראל אתו מלא ישמעאל בן נתניהו חללים]; (ביד גדליה משמע שעל ידי גדליה נהרגו) וכי גדליה הרגן? והלא ישמעאל הרגן! אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.' (יוחנן בן קרח אמר לו לגדליה שמעתי שבא ישמעאל בן נתניה להרגך (ירמיהו מ,יד-טו))

אמר רבא: האי לישנא בישא, אף על פי דלקבולי לא מבעי - מיחש ליה מבעי.

הנהו בני גלילא, דנפק עלייהו קלא דקטול נפשא; אתו לקמיה דרבי טרפון, אמרו ליה: לטמרינן [יחביא אותנו] מר!

אמר להו: היכי נעביד? אי לא אטמרינכו - חזו יתייכו; אטמרינכו - הא אמור רבנן 'האי לישנא בישא, אף על גב דלקבולי לא מבעי, מיחש ליה מבעי (ושמא הרגתם ואסור להציל אתכם)! זילו אתון טמרו נפשייכו.

(במדבר כא,לד) ויאמר ה' אל משה אל תירא [אתו כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון]; מכדי סיחון ועוג - אחי הוו, דאמר מר: סיחון ועוג - בני אחיה בר שמחזאי (אחיה - שבא משמחזאי ועזאל, שני מלאכים שירדו בדור אנוש) הוו; מאי שנא מעוג דקמסתפי ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי?

אמר רבי יוחנן אמר רבי שמעון בן יוחי: 'מתשובתו של אותו צדיק (הוצרך הקב"ה להשיב שלא יירא ממנו) - אתה יודע מה היה בלבו; אמר: שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר (בראשית יד,יג) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי [והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם], ואמר רבי יוחנן: זה עוג שפלט מדור המבול (שברח לארץ ישראל, כדאמרינן ב'חלק' [בזבחים קיג,ב]).'

תנו רבנן: 'בגד שאבד בו כתם (כגון שנכנס במים, או נגלל בדם בהמה ואין נודע מקום הנדות, וקיימא לן במתניתין: אין דם הנדות טהור בלא שבעה סממנין) - מעביר עליו (על הבגד) שבעה סממנין ומבטלו (לדם; והאי דנקט הך ברייתא הכא - משום דאיירי לעיל בגלים שאבדה בהם טומאה ואין ידוע מקומה); רבי שמעון בן אלעזר אומר:

(נדה סא,ב)

בודקו שכונות שכונות (כל שלש ושלש אצבעות לבד);

אבדה בו שכבת זרע: חדש - בודקו במחט (מקום הזרע קשה, והמחט מתעכב ליכנס בו); שחוק - בודקו בחמה (חדש אין נבדק בחמה, לפי שהוא עב ומהודק; אבל שחוק נבדק בחמה: שוטחו כנגד עיניו: מקום הזרע הוי סתום, ואין החמה נראית בבגדו כל כך).'

תנא: 'אין שכונה פחותה משלש אצבעות'.

תנו רבנן [תופסתא כלאים פ"ה מ"יא]: 'בגד שאבד בו כלאים (שאם היה מכיר חוט הצמר בבגד הפשתן - נותקו, וכשר) - הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים (דאתא העובד כוכבים ומזבן ליה לישראל) ולא יעשנו מרדעת לחמור, אבל עושה ממנו תכריכין למת.'

אמר רב יוסף: זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא.

אמר ליה אביי - ואי תימא רב דימי: והא אמר רבי מני אמר רבי ינאי: 'לא שנו אלא לספדו, אבל לקוברו אסור'?

אמר ליה: לאו איתמר עלה 'אמר רבי יוחנן: אפילו לקוברו'! - ורבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (תהלים פח,ו) במתים חפשי [כמו חללים שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו]: כיון שמת אדם - נעשה חפשי מן המצות.

אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: בגד שאבד בו כלאים - צובעו ומותר (שעל ידי הצבע הוא ניכר, כדמפרש).

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: מנא ליה לסבא הא (דסמכינן אהכי)?

אמר ליה: מתניתין היא, דתנן : 'בודק עד שמגיע לסלע' ואי ליכא - אימר עורב נטלה; הכי נמי: עמרא וכיתנא בהדדי לא סליק להו צבעא (שהפשתן קשה לקבל הצבע יותר מן הצמר), וכיון דלא ידיע (ואי לא מינכר בצבעא) - אימר מנתר נתר (ודאי נפל).

אמר רב אחא בריה דרב ייבא משמיה דמר זוטרא: האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימיה דעמרא ונתקיה ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק - שפיר דמי;

מאי טעמא?

מדאורייתא 'שעטנז' [דברים כב,יא: לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו] כתיב - עד שיהיה שוע טווי ונוז (שוע. לשון חלק; תרגום של חלק = שעיע, כלומר: שיהו חלוקין יחד במסרק; וטווי יחד: ונוז = ארוג), ורבנן הוא דגזרו ביה (בארוג בלא שוע וטווי), וכיון דלא ידע אי נתקיה – שרי.

מתקיף לה רב אשי: אימר 'או שוע' 'או טווי' 'או נוז'?

והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחדא לישנא.

תנו רבנן: 'בגד צבוע מטמא משום כתם; רבי נתן בר יוסף אומר: אינו מטמא משום כתם, שלא תקנו בגדי צבעונין לאשה אלא להקל על כתמיהן (שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור).

'תקנו'? מאי תקנינהו?

אלא 'שלא הותרו בגדי צבעונין לאשה אלא להקל על כתמיהן'.

'הותרו' - מכלל דאסירי?

אִין, דתנן [סוטה פ"ט מ"ד; תוספתא סוטה פ,טו מ"ד]: 'בפולמוס (חיל) של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס (מפרש בגמרא בסוטה (דף מט:): 'טבלא דחד פומא', והיינו זוג המקשקש)'; בקשו לגזור על בגדי צבעונין, אמרי: הא עדיפא, כדי להקל על כתמיהן.

משנה:

שבעה סמנין מעבירין על הכתם (שאין הדם בטל עד שיעבירו כולן עליו): 1)רוק תפל (לקמן מפרש שלא טעם כלום כל אותו היום קודם לכן, והיינו 'תפל': בלא טעם) 2)ומי גריסין (מפרש לקמן) 3)ומי רגלים 4)ונתר 5)ובורית

(נדה סב,א)

המשך המשנה

6)קמוניא 7)ואשלג (קמוניא ואשלג מפרש בגמרא);

הטבילו (קודם שהעבירן עליו) ועשה על גביו טהרות, העביר עליו שבעה סמנין ולא עבר - הרי זה צבע (דאי הוה דם - הוה עבר): הטהרות טהורות, ואינו צריך להטביל; עבר או שדיהה (נשתנה מאדמימותו) - הרי זה כתם, והטהרות טמאות וצריך להטביל;

איזהו 'רוק תפל'? - כל שלא טעם כלום;

'מי גריסין' = לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש (שנחלק האוכל מן הקליפה – לועסה לגריסת הפול, ומעבירו על הכתם);

'מי רגלים' – שהחמיצו;

וצריך לכסכס (לשפשף) שלש פעמים (בין שתי ידיו כדרך כיבוס בגדים: שכופל צדו עם צדו ומשפשף ומוליך ומביא) לכל אחד ואחד;

העבירן שלא כסדרן (כדרך ששנויין כאן), או שהעביר שבעה סמנין כאחת - לא עשה ולא כלום (לא לבדוק ולא לבטל).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה נא להודיע לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03

או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך:

(תענית ב,ב)

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא: בתחתית הדף

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol