דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
נדה דף סג
(נדה סב,ב)
איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן [אהלות
פ"ג מ"ב]: 'כל הבלוע שאינו יכול לצאת - טהור' הא יכול לצאת
טמא, ואף על גבי דלא נפיק!?
אמר רב פפא: כל היכא דאין יכול לצאת ולא הקפיד עליו -
דברי הכל טהור; יכול לצאת והקפיד עליו - דברי הכל טמא; כי פליגי דיכול לצאת ולא
הקפיד עליו: מר [ריש לקיש] סבר כיון
דיכול לצאת אף על גב דלא הקפיד עליו (והנך חרסין, אף על גב דלא קפיד בהו
להוציא כל מה שבתוכן - טמאין כל זמן שלא יצא, הואיל ויכול לצאת על ידי היסק),
ומר [רבי יוחנן] סבר אף על
גב דיכול לצאת
(נדה סג,א)
אם הקפיד עליו – אִין (והא
דקתני 'אם יכול לצאת - טמא' - כשהקפיד), אי לא – לא.
איזהו רוק תפל [כל שלא טעם כלום]:
תנא: 'כל שלא טעם כלום מבערב';
סבר רב פפא קמיה דרבא למימר כמאן דאמר לא טעם מידי באורתא
(שאפילו אמש לא טעם כלום); אמר ליה רבא: מי קתני 'בערב'? 'מִבערב'
קתני (אבל אמש אכל כשאר בני אדם), לאפוקי היכא דקדים ואכיל (קודם היום לאחר שניעור משנתו ואכיל, דלא הוי 'רוק תפל', לפי שהשינה ממררת
את הרוק ומחזקתו והאוכל ממתקו ומעביר את כחו).
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: איזהו 'רוק תפל'?
- כל שעבר עליו חצות לילה, ובשינה.
למימרא דבשינה תליא מילתא? והתניא [תוספתא
נדה פ"ח מ"ד]: 'ישן כל היום אין זה רוק תפל; ניעור כל הלילה הרי זה
רוק תפל'?
התם (דקתני 'ניעור כל הלילה הרי זה
רוק תפל') (לא דניעור ממש, אלא)
במתנמנם (דודאי שינה של לילה בעינן; ושינת היום - אף על גב דישן - לאו תפל הוא,
הואיל וטעם כלום: שהטועם שחרית נהנה כל היום כולו).
היכי דמי מתנמנם?
אמר רב אשי: נים ולא נים תיר ולא תיר: דקרו ליה ועני, ולא
ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה – מדכר.
תוספות
ד"ה נים ולא נים תיר ולא תיר. פירוש: נים ולא נים בתחלת שינה, תיר ולא תיר
בסוף שינה, כשהוא ניעור משנתו; ובערבי פסחים [פסחים קכ:] נמי גבי 'נתנמנמו - יאכלו'
ונקיט כי האי לישנא 'נים ולא נים תיר ולא תיר' - איכא לפרושי בכי האי גוונא: נים
ולא נים - שעתה בחצות הלילה מתחיל להתנמנם; 'תיר ולא תיר' - שישן בחצי הראשון,
ועתה כשמגיע בחצות הלילה היה מתחיל ליעור, והוא 'תיר ולא תיר'.
תנא: 'השכים ושנה פרקו - אין זה רוק תפל.' (הדבור מעביר כח הרוק.)
ועד כמה?
אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אשי אמר רבי אלעזר: כל שיצא
רוב דבורו של שלש שעות (שהוא עשוי לדבר בשלש שעות).
מי גריסין - לעיסת גריסין של פול [חלוקת נפש]:
לימא (מתניתין, דבעי לעיסה כדי שיהא רוק
מעורב בגריסין) מסייע ליה לריש לקיש, דאמר ריש לקיש: רוק תפל צריך שיהא עם כל
אחד ואחד!
דלמא הבלא דפומא מעלי.
מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: 'רבי יהודה אומר: מי
גריסין רותח ועובר שיתן לתוכו מלח (קודם שהמלח מעביר כח הגריסין).
מאי משמע דהאי 'עובר' לישנא דאקדומי הוא?
אמר רב נחמן בר יצחק: דאמר קרא: (שמואל ב
יח,כג) [ויהי מה ארוץ ויאמר לו רוץ] וירץ
אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי (קדם
לפניו);
אביי אמר מהכא: (בראשית לג,ג)
והוא עבר לפניהם [וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו];
ואיבעית אימא מהכא: (מיכה ב,יג) [עלה הפרץ לפניהם פרצו ויעברו
שער ויצאו בו] ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם.
מי רגלים:
שהחמיצו (שהסריחו).
תנא: כמה חימוצן?
שלשה ימים.
אמר רבי יוחנן: כל שיעורי חכמים בכתמים - צריך שיעור
לשיעורן: דילד או דזקן (של זקן מעלו טפי),
דאיש או דאשה, מכוסים או מגולים (מכוסין מעלו טפי), בימות
החמה או בימות הגשמים (בימות החמה מעלו טפי)!
וצריך לכסכס שלש פעמים:
בעי רבי ירמיה: (האי 'שלש פעמים' דקתני -)
אמטויי ואתויי חד (הולכה והובאה חשיב חד)? או
דלמא אמטויי ואתויי תרתי (או דלמא אמטויי חשיב חד ואתויי חד,
דהוו להו תרי)? מאי?
תיקו.
העבירן שלא כסדרן:
תנו רבנן: 'הקדים שניים (נתר
ובורית וקמוניא ואשלג) לראשונים (לרוק תפל, ומי גריסין, ומי רגלים)':
תני חדא: 'שניים עלו לו (אותם שהעביר בשנייה עלו לו),
ראשונים לא עלו לו' (וכי
הדר מעביר נתר ובורית וקמוניא ואשלג זימנא אחריתי בתר רוק וגריסין ומי רגלים -
נמצא עוברין עליו כסדרן); ותניא
אידך: 'ראשונים עלו לו, שניים לא עלו לו' (וקשיין
אהדדי)!
אמר אביי: אידי ואידי שניים עלו לו ולא ראשונים (הא והא סבירא להו שהעביר שניים שהיה לו להעביר ראשון - עלו לו, וראשונים =
שהעביר ראשון - לא עלו לו, דהכי שפיר: דכי הדר מצרכינן לעבורינהו בתר שניים - הוי
ליה כסדרן); ומאי 'ראשונים' (דקתני באידך ברייתא 'עלו לו')? -
ראשונים לכסדרן ושניים להעברתן (שהיה לו להעביר תחלה שהוא העביר
לבסוף, דהוו להו הנך ראשונים לכסדרן - שניים להעברתן).
משנה:
כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה (בכל
ראיות שתראה על ידי וסתות אלו);
ואלו הן הוסתות:
מפהקת (אישטריליי"ר בלע"ז [מתמתחת, משתרעת])
ומעטשת
וחוששת בפי כריסה (נגד טבורה) ובשפולי
מעיה (בית הרחם);
ושופעת; (בגמרא פריך מאי קאמר)
וכמין צמרמורות (פריצונ"ש [רעדים])
אוחזין אותה;
(בכך למודה להיות בכל עת שהיא רואה)
וכן כיוצא בהן (מפרש בגמרא);
וכל שקבעה לה שלשה פעמים - הרי זה וסת.
גמרא:
תנינא חדא זימנא [נדה פ"א מ"א]: 'כל
אשה שיש לה וסת דיה שעתה'!?
התם בוסתות דיומי (כגון מט"ו לט"ו),
הכא בוסתות דגופא, כדקתני 'אלו הן וסתות: היתה מפהקת מעטשת וחוששת בפי כריסה
ובשפולי מעיה ושופעת'
'שופעת'? הא שפעה ואזלא (והיכן
הוא הוסת הואיל וכל ימיה רואה)!?
אמר עולא בריה דרב עלאי:
(נדה סג,ב)
בשופעת דם טמא מתוך דם טהור (רגילה
לראות דם טהור תחלה, ואחר כך דם טמא - הוי וסת, וכל שעה שתראה דם טמא אחר דם טהור -
אמרינן דדיה שעתה).
וכמין צמרמורות [אוחזין אותה, וכל כיוצא בהן]:
'וכן כיוצא בהן' לאתויי מאי?
אמר רבה בר עולא: לאתויי אשה שראשה כבד עליה ואבריה כבדים
עליה ורותתת וגוסה (בלאיי"ר [מפהקת]).
אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הרי אמרו (לקמן בשמעתין): 'לימים – שנים (וסתות דיומי משקבעתן שתי פעמים הוי
וסת),
לוסתות (דגופה, כגון הני דמתניתין) – אחת (משקבעתן
פעם אחת הוי וסת: אינה צריכה לא לשנות ולא לשלש, ומפרש לה: לשנות בוסתות כו'),
למה? - שלא מנו חכמים שלשה';
'למה שלא מנו חכמים' (למה
שלא מנו חכמים 'וסת שלש'; וקמיבעיא ליה לשמואל: 'למה שלא מנו חכמים' מאי היא? והכי
קאמר שמואל: אני שמעתי כן: למה שלא מנו חכמים שלש, אבל איני יודע מהו)
לאתויי מאי?
אמר רב יוסף: לאתויי ראשה כבד עליה ואבריה כבדין עליה
ורותתת וגוסה.
אמר ליה אביי: מאי קא משמע לן? מתניתין היא (דקתני 'וכן כיוצא בהן'), דהא פרשה רבה בר עולא (לאתויי הני)!
אלא אמר אביי: לאתויי אכלה שום וראתה, ואכלה בצלים וראתה,
כססה פלפלים וראתה.
אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתא (דשמואל,
דאמר 'לימים שנים, לוסתות אחד').
אמר ליה אביי: את אמריתה ניהלן, ואהא אמריתה ניהלן [נדה
פ"ט מ"י]: 'היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר, ושינתה ליום
עשרים - זה וזה אסורין (כשיגיע עוד חמשה עשר - אסורה לשמש
שמא תחזור לוסתה; וכשיגיע יום עשרים נמי תאסר, שמא מעכשיו תקבע וסת ליום עשרים);
שלש פעמים ליום עשרים - הותר יום חמשה עשר וקבעה לה יום עשרים, שאין אשה קובעת לה
וסת עד שתקבענה שלש פעמים', ואמרת לן עלה: אמר רב יהודה אמר
שמואל: 'זו דברי רבן גמליאל בר רבי, שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל (דלא הוי חזקה בציר מתלת זימני, כדשמעינן ליה לרבן שמעון בן גמליאל בכל
דוכתי [כגון
אשה קטלנית]: 'לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא' (יבמות דף
סד:)),
אבל חכמים אומרים: ראתה - אינה צריכה לא לשנות ולא לשלש'; ואמרינן לך: לשנות אמרת
לן, לשלש מיבעיא? ואמרת לן: לשנות בוסתות, לשלש בימים.
ונימא 'זו דברי רבן שמעון בן גמליאל' (דהא קיימא לן בכל דוכתי דבעי שלשה זימני לחזקה)?
הא קא משמע לן שמואל: דרבן גמליאל ברבי - כרבן שמעון בן
גמליאל סבירא ליה.
משנה:
היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות (בוסתות דגופה קאמר) - כל הטהרות שעשתה בתוך הוסתות טמאות; בסוף הוסתות - כל
הטהרות שעשתה בתוך הוסתות טהורות;
רבי יוסי אומר: אף ימים ושעות וסתות (בגמרא מפרש): היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה - אינה אסורה אלא עם
הנץ החמה (וכל הלילה משמשת, ואם עבר הנץ החמה ולא ראתה - משמשת
כל היום; ורבי יוסי קתני לה, דדייק שעת הוסתות ותו לא);
רבי יהודה אומר: כל היום שלה (מותרת
לשמש משעבר הנץ החמה ולא ראתה). (אבל
כל הלילה שלפני הנץ החמה של וסתה - אסורה לשמש; ומפרש בגמרא דהאי 'למודה עם הנץ
החמה' דקתני = דרגילה למחזי בסוף ליליא מקמי דלימטי תחלת יממא, ואנן אסרינן לה
כל עונת וסתה; נמצאת אסורה כל הלילה שהיא עונת וסתה; ורבי יהודה מחמיר.)
גמרא:
תנא: 'כיצד אמר רבי יוסי 'ימים ושעות וסתות'?
היתה למודה להיות
רואה מיום עשרים ליום עשרים ומשש שעות לשש שעות, הגיע יום עשרים ולא ראתה - אסורה
לשמש כל שש שעות ראשונות, דברי רבי יהודה;
ורבי יוסי מתיר עד שש שעות (דשעות
דייקינן: הואיל ווסתה בשעה ששית - אינה אסורה לא לפניה ולא לאחריה),
וחוששת בשש שעות (שעה ששית היא אסורה שהוא וסתה);
עברו שש שעות ולא ראתה - אסורה לשמש כל היום כולו, דברי
רבי יהודה (ורבי יהודה לטעמיה, דאמר 'כל עונת וסתה אסורה', ועונה
הוי או יום או לילה, ומי שוסתה בלילה - ואפילו בסופה - אסורה כל הלילה, ואם וסתה
ביום ואפילו בסופו - כל היום אסורה);
ורבי יוסי מתיר מן המנחה ולמעלה (היינו משש שעות ולמעלה: מכי ינטו צללי ערב, ובשבע כבר נטו הצללים: שהחמה
במערב).'
היתה למודה:
והתניא: 'רבי יהודה אומר: כל הלילה שלה'?
לא קשיא: הא דרגילה לראות בתחלת יממא, והא דרגילה לראות
בסוף ליליא (עם הנץ דמתניתין = בסוף לילה, לפיכך כל היום שלה,
והלילה אסורה עם הנץ, דברייתא - בתחלת יממא, ולפיכך לילה מותרת ויום אסורה).
תני חדא 'רבי יהודה אוסרה לפני וסתה ומתירה לאחר וסתה',
ותניא אידך 'אוסרה לאחר וסתה ומתירה לפני וסתה' - ולא קשיא: הא דרגילה
למחזי בסוף ליליא, הא דרגילה למחזי בתחלת יממא.
אמר רבא: הלכה כרבי יהודה.
ומי אמר רבא הכי?: והתניא '(ויקרא טו,לא)
והזרתם את בני ישראל מטומאתם [ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם] (וסמיך ליה [פסוק לג] והדוה
בנדתה) -
מכאן אמר רבי ירמיה: אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן';
וכמה? - אמר רבא: עונה; מאי לאו עונה אחריתי (דאם
וסתה ביום - אסורה כל היום וכל הלילה שלפניו, ורבי יהודה לא אסר אלא עונת וסתה)?
לא, אותה עונה.
ותרתי למה לי (לרבא לאשמועינן)?
צריכא: דאי אשמועינן הא, הוה אמינא 'הני מילי לטהרות, אבל
לבעלה לא' - קא משמע לן; ואי מההיא – הוה אמינא 'סמוך לוסתה עונה אחריתי' - קא
משמע לן אותה עונה.
משנה:
היתה למודה להיות רואה יום ט"ו [לאחר טבילתה – נדה לט,א] ושינתה להיות רואה ליום עשרים
- זה וזה אסורין; שינתה פעמים ליום עשרים - זהה וזה אסורין; שינתה שלש פעמים ליום עשרים
- הותר ט"ו וקבעה לה יום עשרים, שאין אשהה קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים,
ואינה מטהרת מן הוסת (דאסורה כל ימי וסתה שמא תראה) עד
שתעקר ממנה שלש פעמים.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה נא להודיע
לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03
או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר
– להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become
visible when the cursor rests on the number of the footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol