דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף סו
(נדה סה,ב)
תנו רבנן: 'הרואה
דם (לאו בבתולה קא מיירי, אלא בדם נדות)
מחמת תשמיש - משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית; מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש
(נדה סו,א)
ותנשא לאחֵר (כדמפרש לקמיה: שאין כל האצבעות שוות); ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש - משמשת פעם ראשונה ושניה
ושלישית (דתלתא זימני בעינן לחזקה, כרבן שמעון בן גמליאל; בכולה
גרסינן 'ושלישית'); מכאן ואילך
לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחֵר; ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש - משמשת פעם ראשונה
ושניה ושלישית;
מכאן ואילך
לא תשמש עד שתבדוק עצמה; כיצד בודקת את עצמה? - מביאה שפופרת ובתוכה מכחול (קיסם ארוך) ומוך מונח
על ראשו (של מכחול): אם
נמצא דם על ראש המוך - בידוע שמן המקור הוא בא; לא נמצא דם על ראשו - בידוע שמן
הצדדין הוא בא (וטהור); ואם יש לה מכה באותו מקום - תולה במכתה; ואם יש לה וסת (לקלקול הזה: שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש, אלא לפרקים) - תולה בוסתה (ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת);
ואם היה דם
מכתה משונה מדם ראייתה - אינה תולה;
ונאמנת אשה
לומר "מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא" - דברי רבי; (הך מילתא לחודה דנאמנת אשה קאמר רבי, אבל רישא - כולה רבן שמעון [בן גמליאל] היא);
רבן שמעון בן
גמליאל אומר: דם מכה הבא מן המקור – טמא;
ורבותינו
העידו על דם המכה הבא מן המקור שהוא טהור.'
מאי בינייהו?
אמר עולא: מקור מקומו טמא איכא בינייהו.
שפופרת אפגורי מפגרא לה (שהעץ
אינו חלק ומסרטט ומוציא דם)?
אמר שמואל: בשפופרת של אבר ופיה רצוף (כפול) לתוכה.
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: ותבדוק עצמה בביאה שלישית
של בעל הראשון (כלומר: מביאה שלישית של ראשון, ואילך תשמש על ידי
בדיקה, ולמה תתגרש)?
אמר ליה: לפי שאין כל האצבעות שוות (ושמא
בבעל אחר לא תצטרך בדיקה, ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תבא לידי כרת; הלכך מתגרשת עד
שתתחזק בשלש אצבעות).
אמר ליה: ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי (משבא עליה פעם אחת - לא תשמש שניה בלא בדיקה, שהרי הוחזקה בשלש אצבעות)?
(ומשנינן:) לפי שאין כל
הכחות שוות (אין חזקת ביאה אחת חזקה: דאין כל הכחות שוין, ושמא
בעילה זו היתה בכח מרובה; הלכך עד שתתחזק בשלש ביאות לכל אחד ואחד, והדר תבעי
בדיקה לביאה רביעית של בעל שלישי).
ההיא (שהיתה רואה דם מחמת תשמיש)
דאתאי לקמיה דרבי, אמר ליה לאבדן: זיל בעתה (הבהילה
פתאום)!
אזל בעתה, ונפל ממנה חררת דם.
אמר רבי: נתרפאה זאת!
ההיא אתתא דאתאי לקמיה דמר שמואל, אמר ליה לרב דימי בר
יוסף: זיל בעתה!
אזל בעתה ולא נפל ממנה ולא מידי.
אמר שמואל: זו ממלאה ונופצת היא (מתמלאה
דם ומנפצתו בשעת תשמיש), וכל הממלאה ונופצת אין לה תקנה.
ההיא דאתאי לקמיה דרבי יוחנן, דכל אימת דהות סלקא מטבילת
מצוה - הות קחזיא דמא.
אמר לה: שמא דימת עיריך (בנות
עיריך שהיו מתקנאות ביך בחיבה שביניך לבעליך)* עלתה ביך?
לכי והבעלי לו על גבי הנהר.
*(דימת לשון ליעוז פרליר"ץ [רכילות], כמו (יבמות דף נב.) 'מידם דיימא', וכמו (סוטה
דף כז.) 'לא ישא אדם דומה'.)
איכא דאמר אמר לה: תגלי לחברותיך: כי היכי דתהוו עליך (עד השתא) להך גיסא (על חיבה יתירה שביניכם) -
נתהוו עלך להך גיסא (ויאמרו "כמה שנואה זו"
ותשוב קנאה ממך);
ואיכא דאמר אמר לה: גלי לחברותיך כי היכי דלבעו עליך
רחמים, דתניא: '(ויקרא יג,מה) [והצרוע אשר בו הנגע
בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה] וטמא
טמא יקרא - צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים'.
אמר רב יוסף: הוה עובדא בפומבדיתא (וגילתה
צערה לרבים ובקשו עליה רחמים) ואתסי (ונתרפאה).
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר רב: התקין רבי בשדות (מקום שאין בני תורה, ואינן יודעות למנות פתח נדות: מתי הן ימי נדה מתי הן
ימי זוב):
ראתה יום אחד - תשב ששה והוא (כדין תורה ושמא בימי נדה הוא),
שנים - תשב ששה והן (לחומרא: שמא ראשון סוף זוב ושני
תחלת נדה וצריכה עוד ששה), שלשה - תשב שבעה נקיים (אבל
שלשה - דאילו הוה ימי זיבה צריכה שבעה נקיים - השתא נמי תשב שבעה נקיים: שמא בימי
זיבה עומדת).
אמר רבי זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות
טפת דם כחרדל - יושבות עליה שבעה נקיים.
אדבריה רבא לרב שמואל ודרש: קשתה שני ימים (וראתה, בימי זוב) ולשלישי הפילה - תשב שבעה נקיים.
קסבר: אין קשוי לנפלים, ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
אמר ליה רב פפא לרבא: מאי אריא קשתה שני ימים? אפילו משהו
בעלמא, דהא אמר רבי זירא 'בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל
יושבות עליה שבעה נקיים'?
אמר ליה: אמינא לך איסורא (דאפילו
היכא דלא אחמור - תשב על כרחה מן התורה) ואת אמרת מנהגא? היכא דאחמור אחמור,
היכא דלא אחמור לא אחמור.
<תבעוה נתר בחמין לטבול קמטים ע"ג נמל סי'>
אמר רבא: תבעוה לינשא ונתפייסה - צריכה שתשב שבעה נקיים (שמא
מחמת תאות חימוד ראתה דם).
רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חנינא, אמר ליה: סבר ליה מר
למכתב כתובה לארבעה יום [ליום רביעי]?
אמר ליה: אִין.
כי מטא לארבעה - נטר עד ארבעה אחרינא, איעכב שבעה יומי.
בתר ההוא יומא (בתר יומא שנתפייסה לינשא) אמר
ליה: מאי האי?
אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבא, דאמר רבא: 'תבעוה לינשא
ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים'?
אמר ליה: אימר דאמר רבא בגדולה, דקחזיא דמא, אבל בקטנה - דלא
חזיא דמא - מי אמר?
אמר ליה: בפירוש אמר רבא 'לא שנא גדולה לא שנא קטנה';
גדולה טעמא מאי - משום דמחמדא? קטנה נמי מחמדא.
אמר רבא: אשה
(נדה סו,ב)
לא תחוף (שערה) לא בנתר ולא בחול באהל:
בנתר - משום דמקטף (נותק שער ומתבלבל וחוצץ), בחול
באהל - משום דמסריך (מדביק השער וחוצץ);
ואמר אמימר משמיה דרבא: אשה לא תחוף אלא בחמין אבל לא בצונן, ואפילו
בחמי חמה (די לה בחמין שהוחמו בשמש);
צונן מאי טעמא לא?
משום דקרירי ומשרו מזייא (מקשין
את השערות ואין לכלוכן עובר).
ואמר רבא: לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה בית קמטיה (בית
השחי ובית הסתרים שלה) במים.
מיתיבי: 'בית הקמטים ובית הסתרים אינן צריכין לביאת
מים'?
נהי דביאת מים לא בעינן, מקום הראוי לביאת מים בעינן,
כדרבי זירא, דאמר רבי זירא (במסכת מנחות): 'כל הראוי
לבילה - אין בילה מעכבת בו (ששים עשרונים הבאים בכלי אחד - ראוין
לבלול, ואין בילה מעכבת בו: שאם לא בלל - כשר), ושאין ראוי
לבילה (כגון ששים ואחד עשרונים בכלי אחד) בילה מעכבת בו (ופסולה,
הואיל ואי בעי לבלול לא מצי למבלל)'.
אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מעשה בשפחתו של רבי
שטבלה ועלתה ונמצא לה עצם חוצץ בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת.
ואמר רבא: טבלה ועלתה ונמצא עליה [לשיטת רש"י: בשערותיה] דבר
חוצץ, אם סמוך לחפיפה טבלה - אינה צריכה לחוף ולטבול (דודאי
לאחר שטבלה בא עליה), ואם לאו - צריכה לחוף ולטבול.
איכא דאמרי: אם באותו יום שחפפה טבלה - אינה צריכה לחוף
ולטבול, ואם לאו - צריכה לחוף ולטבול.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו למסמך לחפיפה טבילה, למיחף ביממא ולמטבל
בליליא (ללישנא קמא בעינן סמוך לחפיפה טבילה).
אמר רבא: אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס ותטבול.
סבר רב כהנא למימר: טעמא מאי? - משום גזירת מרחצאות (שדרך מרחצאות לישב על גבי אצטבאות של אדמה, דדמי לכלי חרס, ואתי למימר
טבילה עולה בהן); הא על גבי סילתא (בקעת עבה [כגון גזע של עץ] כמו 'בחברתה ולא בסילתא' [ביבמות] (דף סג:))
שפיר דמי -
אמר ליה רב חנן מנהרדעא: התם טעמא מאי? – [לא משום גזירת מרחצאות, אלא] משום דבעית [מפחיד] (שלא תפול ולא טבלה שפיר) -
סילתא נמי בעיתא.
אמר רב שמואל בר רב יצחק: אשה לא תטבול
(נדה סז,א)
בנמל (פורט"ו: מקום שהספינות נקבעות שמעלות טיט וחוצץ) אף על גב
דהשתא ליכא, אימר ברדיוני נפל (הטיט מעליה). ('ברדיוני' איני יודע לשונו, ונראה שהוא לשון שיכשוך: שכששכשכה רגליה במים
בצאתה – נפל.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה נא להודיע
לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03
או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר
– להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become
visible when the cursor rests on the number of the footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol