דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף סז
(נדה סו,ב)
אמר רב שמואל בר רב יצחק: אשה לא תטבול
(נדה סז,א)
בנמל (פורט"ו: מקום שהספינות נקבעות שמעלות טיט וחוצץ) אף על גב
דהשתא ליכא, אימר ברדיוני נפל (הטיט מעליה). ('ברדיוני' איני יודע לשונו, ונראה שהוא לשון שיכשוך: שכששכשכה רגליה במים
בצאתה – נפל.)
אבוה דשמואל עבד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן, ומפצי ביומי
תשרי (מקוואות בימי ניסן. מקוה = מים מכונסין, ואינן טובלות בנהר לפי שרבו המים
בימות הגשמים מגשמים שנפלו, וחייש שמא ירבו נוטפין על הזוחלין, ותניא בתורת כהנים [ספרא
שמיני פרשתא ט משנה ג] 'מה מעין מטהר בזוחלין - אף
מקוה מטהר בזוחלין?' כלומר: שמטבילין במכונסין דרך זחילתן קודם שנקוו ונחו
במקוה - תלמוד לומר: אך מעין מעין מטהר בזוחלין והמקוה מטהר באשבורן'; ומהו
אשבורן? = דקוו וקיימי; דאין מטבילין במכונסים אלא משנקוו למקוויהם ונחו מזחילתן,
ותנן במסכת מקוואות (פ"ה מ"ה)
'הזוחלין כמעין' כלומר: זוחלין שבנהרות – כמעין, 'והנוטפין כמקוה':
ומים הנוטפין מההרים הרי הן כמקוה ואין מטהרים בזחילה, הילכך: בימי ניסן שנתרבה
הנהר על ידי גשמים - חייש שמא רבו נוטפין שבו על חיים שבו, ובטלו זוחלין, ואין
מטהרין את הטמא הטובל בהן דרך זחילה, וכל הנהרות לעולם הן הולכים וזוחלין, לפיכך
עביד להו מקוה באשבורן לטבול בתוכו;
יש מפרשים דבעינן מים חיים לזבה,
ולאו מילתא היא, דתניא בתוספתא [תוספתא זבים פ"ג מ"א] 'חומר בזב מבזבה: שהזב טעון מים חיים כו' -
ומפצי ביומי תשרי: שטובלין בנהר, שהזוחלין מרובין, אבל מפני חציצת הטיט נותן מחצלות בנהר
שעוברות עליהן.)
משנה, מסכת עדיות פרק ז משנה ג: העיד
רבי צדוק על זוחלין שרבו על הנוטפים שהם כשרים. מעשה היה בבירת הפליא, ובא מעשה
לפני חכמים והכשירוהו:
רע"ב מסכת עדיות פרק ז משנה ג:
על זוחלין שרבו על הנוטפים זוחלין הן כגון נהרות שהם נגרים על גבי קרקע.
לשון זוחלי עפר (דברים ל"ב). ודינן כמעיין שהן מטהרים בזוחלין ובכל שהן, והן
כשרים לקדש בהן מי חטאת ולטבילת זבים.
נוטפים, הן כגון מי גשמים, ודינן
כמקוה לטהר בארבעים סאה ובאשבורן, ופסולים למי חטאת, שאינן מים חיים, וכן לטבילת
זבין. וכשנתערבו זוחלין בנוטפין ורבו הזוחלין, דינן כזוחלין, וכשרים לקדש בהן מי
חטאת ולטבילת זבים, ומטהרים בזוחלים ובכל שהן: בבירת הפליא. שם מקום:
אמר רב גידל אמר רב: נתנה תבשיל לבנה, וטבלה ועלתה - לא
עלתה לה טבילה: אף על גב דהשתא ליכא, אימר ברדיוני נפל.
אמר רמי בר אבא: הני רבדי (פוינטור"ט
[דקירות])
דכוסילתא (פלומ"א [איזמל, להקזת דם]
ודרכן של מכות של הקזת דם להעלות גלד) - עד תלתא יומי לא חייצי (תלתא יומי גלדן רך ומחובר והוי כגוף הבשר ולא חייצי) מכאן ואילך
חייצי.
אמר מר עוקבא: לפלוף (קציד"א
[ליחה])
שבעין: לח אינו חוצץ, יבש חוצץ; אימתי נקרא 'יבש'? משעה שמתחיל לירק.
אמר שמואל: כחול שבתוך העין אינו חוצץ, ושעל גבי העין –
חוצץ; אם היו עיניה פורחות (פותחת ועוצמת תדיר)
אפילו על גבי העין אינו חוצץ (בין כך ובין כך אינו חוצץ, לפי
שפריחתה מעבירתו ואינו עב על גב העין ואין בו ממש; לשון אחר: דומעות, שהדמעה
מלחלחת את הכחול ואינו חוצץ).
אמר רבי יוחנן: פתחה עיניה ביותר (הויא
חציצה למעלה) או עצמה עיניה ביותר (הויא חציצה למטה) -
לא עלתה לה טבילה.
אמר ריש לקיש: האשה לא תטבול אלא דרך גדילתה (כלומר: לא תדחק זרועותיה על בשרה, ולא רגליה ושוקיה זה בזה, אלא כדרך
הליכתה ושמושה תמיד, ומה שנכסה וקמוט ואין מים באין בו - לא איכפת לן, ואינה צריכה
לפשט בית קמטיה וסתריה, אלא כדרכן תמיד), כדתנן (גבי
ראיית נגעים, שטיהר בהן הכתוב בית הסתרים, דכתיב (ויקרא
יג,יב) לכל מראה עיני הכהן) [נגעים
פ"ב מ"ד]: 'האיש (האיש מראה נגעו לכהן) נראה כעודר
ומוסק זיתים (כעודר
בבית השחי וכמוסק זיתים בבית הערוה: דאם יש לו נגע בבית השחי - אין צריך
להגביה זרועותיו יותר מדאי להראותו, אלא כעודר שמגביה ואינו מאנס עצמו, ומה שיוכל
כהן לראות – יראה, ואם לא יוכל לראות – טהור; ובבית הערוה אינו צריך לכוף ולשוח
יותר מדאי, אלא כמוסק זיתים אחר שנשרו מן האילן ומלקטן על הארץ), אשה נראת (לכהן
בנגעה) כאורגת וכמניקה את בנה (כאורגת בבית השחי ואם בבית הערוה היא
כופפת עצמה כמניקה את בנה)'.
תוספות
ד"ה וכמניקה את בנה. פרש"י לענין בית הערוה, ואין נראה: דבתורת כהנים [ספרא
מצורע פרק זבים פרשתא ג פרק ד משנה ג] תני לה גבי הדד, כדפרישית
לעיל, והכי תניא 'לכל מראה עיני הכהן - פרט לבית הסתרים; מכאן אמרו האיש נראה כעודר וכמוסק [זיתים], כעודר בבית הסתרים וכמוסק בין השיחין והאשה כאורגת וכמניקה את בנה; מניקה
את בנה תחת הדד; כאורגת ביד הימנית; רבי [בספרא
שלנו: רבי יהודה] אומר: [אף] כטווה פשתן ביד
השמאלית' ובפ"ב דנגעים (מ"ד) תנן נמי 'כעורכת פת'
לענין בית הסתרים.
אמר רבה בר רב הונא: נימא אחת קשורה – חוצצת (נימא אחת מיהדקא שפיר וחוצצת),
(נדה סז,ב)
שלש אינן חוצצות (שלש לא מיהדקי),
שתים איני יודע;
ורבי יוחנן אמר: אנו אין לנו אלא אחת.
אמר רבי יצחק: דבר תורה (הלכה
למשה מסיני, דאמר מר (סוכה דף ה:) 'שיעורין חציצין
ומחיצין הלכה למשה מסיני') רובו (רוב
שערו קשור אחת אחת) המקפיד עליו – חוצץ, רובו ואינו מקפיד עליו - אינו חוצץ,
וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, וגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו
המקפיד.
ולגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד?
היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?
אמר רב: נדה בזמנה (בשביעי,
ובנדה דאורייתא קמיירי, שלא ספרה שבעה נקיים) אינה טובלת
אלא בלילה (דכתיב בה (ויקרא טו,יט) [שבעת ימים] תהיה בנדתה: תהא בנדתה כל שבעה) ושלא בזמנה טובלת בין ביום בין בלילה.
רבי יוחנן אמר: בין בזמנה בין שלא בזמנה (בשמיני) אינה טובלת אלא בלילה משום סרך בתה (שנוהגת
אחריה לטבול ביום ואפילו בזמנה, ואתיא לידי כרת, ולא ידעה דאמה בשמיני הוא
דטבלה ביום).
ואף רב הדר ביה, דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב: נדה - בין
בזמנה בין שלא בזמנה - אינה טובלת אלא בלילה משום סרך בתה.
אתקין רב אידי בנרש למטבל ביומא דתמניא משום אריותא.
רב אחא בר יעקב בפפוניא - משום גנבי;
רב יהודה בפומבדיתא - משום צנה;
רבא במחוזא - משום אבולאי (שוערי
העיר, ועובדי כוכבים הן; לשון אחר: בנינים של מערות היו בדרך בית הטבילה, ואם תפול
שם תסתכן).
אמר ליה רב פפא לרבא ולאביי: מכדי האידנא כולהו ספק זבות
שוינהו רבנן (שאפילו נדה סופרת שבעה נקיים, דהחמירו על עצמן, כדרבי
זירא),
ליטבלינהו ביממא דשביעאה [ביום השביעי הנקי] (ממה נפשך: אם נדה היא - הרי יום טבילתה יותר משבעה לראייתה, ואם זבה היא -
טובלת זבה ביום)?
משום דרבי שמעון, דתניא [ספרא
מצורע פרק זבים פרשתא ה פ"ט מ"א]: (ויקרא
טו,כח) [ואם טהרה מזובה
וספרה לה שבעת ימים ו]אחר תטהר -
אחר אחר לכולן' שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן; [שם משנה
ב] 'רבי שמעון אומר: 'אחר
תטהר' = אחר מעשה תטהר (כיון
שספרה מקצת היום של שביעי - תטהר על ידי טבילה [לשון הספרא: כיון שטבלה - טהורה להתעסק
בטהרות]),
אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק (שמא תשמש בו ביום ותראה מיד לאחר תשמיש, ונמצא סותרת כל שלפניה, וטבילתה
פסולה)'.
אמר רב הונא: אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בשלישי בשבת, שכן
אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת (דהא אינה יכולה לחוף בשבת; ודנין
אפשר משאי אפשר);
אשה חופפת באחד בשבת וטובלת ברביעי בשבת, שכן אשה חופפת
בערב שבת וטובלת במוצאי יום טוב שחל להיות אחר השבת;
אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת, שכן אשה חופפת
בערב שבת וטובלת במוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר השבת.
ורב חסדא אמר: כולהו אמרינן (היכא
דהגיע טבילתה במוצ"ש חופפת בערב שבת, ואם הגיע טבילתה במוצאי יום טוב אחר
השבת או למוצאי שני ימים טובים של ראש השנה אחר השבת - חופפת נמי מבערב שבת, דהא
לא אפשר לחוף ביום טוב), 'שכן' לא אמרינן: היכא דאפשר - אפשר, היכא דלא אפשר לא
אפשר (היכא דטובלת בליל יום חול, שיכולה לחוף היום - אסורה לחוף מאתמול,
כדקאמרן: משום טעמא דשכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי שבת, דהתם לא אפשר, אבל
מוצאי יום חול אפשר לחוף היום);
ורב יימר אמר: אפילו 'שכן' נמי אמרינן (דאפילו טבלה מוצאי יום חול יכולה לחוף מאתמול), לבר מאשה
חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת (דרחוק יותר מדאי, ואפילו טעמא
ד'שכן' ליכא למימר): דלמוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שלאחר השבת (דאפילו במוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שאחר השבת) ליתא (אסורה לחוף בערב שבת):
דאפשר דחופפת בלילה וטובלת בלילה (ומוטב שתחוף בליל טבילתה).
דרש מרימר: הלכתא כרב חסדא (לחומרא,
דאמר 'שכן' לא אמרינן: דהיכא דטבלה מוצאי יום חול - לא תחוף מאתמול)
וכדמתרץ רב יימר (ובמאי דאמר רב חסדא כולהו אמרינן
דהיכא דטבלה במוצאי שני ימים טובים [של ראש השנה] אחר השבת חופפת בערב שבת - לית
הלכתא כוותיה, אלא כדמתרץ רב יימר: חייפא בליליא וטבלה בליליא; מרימר - חומרי
חומרי נקט מדרב חסדא ומדרב יימר).
איבעיא להו: אשה, מהו שתחוף בלילה ותטבול בלילה (בליל טבילתה: מי אמרינן מתוך שממהרת לטבילתה לא חייפא שפיר)?
מר זוטרא אוסר ורב חיננא מסורא שרי.
אמר ליה רב אדא לרב חיננא מסורא: לאו הכי הוה עובדא
בדביתהו דאבא מרי ריש גלותא, דאיקוט (לשון קטטה ולא רצתה לטבול);
אזל רב נחמן בר יצחק לפיוסה, ואמרה ליה: "מאי איתיה השתא (מה לך למהר הלילה)?
(נדה סח,א)
תסגי אייתי למחר (די לך אם אטבול למחר)!"
- וידע (רב נחמן) מאי קאמרה ליה (שלא חפפה), אמר:
"דודי חסרת (קדרות להחם בהם חמין)?
טשטקי (פלדושטו"ל לישב עליהן) חסרת? עבדי (להביא
מים ולחמם) חסרת"?
דרש רבא: אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת.
אמר ליה רב פפא לרבא: והא שלח רבין באגרתיה: אשה לא תחוף
בערב שבת ותטבול במוצאי שבת, ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה (שהרי בקושי התירו להרחיק חפיפתה מטבילתה כל כך, אלא משום דאי חפפה בליל
טבילתה - אימור לא חייפא שפיר משום דממהרת לטבילתה מתוך שמהומה לביתה), הא
בעינן תכף לחפיפה טבילה וליכא?
הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם -
טעות הן בידי, ברם כך אמרו משמיה דרבי יוחנן 'אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי
שבת' ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה? הא בעינן סמוך לחפיפה טבילה
וליכא?'
והלכתא: אשה חופפת ביום וטובלת בלילה,
והלכתא: אשה לא תחוף אלא בלילה.
קשיא הלכתא אהלכתא!?
לא קשיא: הא דאפשר (לחוף
ביום חופפת ביום) הא דלא אפשר (דלא אפשר לחוף, כגון מוצאי יום טוב
- לא תחוף אלא בלילה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה נא להודיע
לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03
או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר
– להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become
visible when the cursor rests on the number of the footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol