דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

נדה דף סט

(נדה סח,ב)

איבעיא להו: הזב והזבה שבדקו עצמן יום ראשון ויום שמיני (כבר עברו ימי הספירה ולא היה סופן בטהרה דלא בדקה יום שביעי) ומצאו טהור ושאר הימים לא בדקו,

(נדה סט,א)

לרבי אליעזר (דמכשר בבדיקת שביעי עם הראשון) – מהו (לרבי אליעזר מהו, דלרבי יהושע ודאי אין להם אלא שמיני בלבד: דאף על גבי דתליא מילתיה בבדיקה ומונה ימים הבדוקין אפילו בסירוגין - הני מילי בראשון ושביעי דחזו לאיצטרופי לחד מנינא, אבל שמיני לאו מסדר ספירת הראשון הוא ולא מצטרף; ולרבי עקיבא נמי אין לו אלא שמיני בלבד שמא ראה בינתים ומכאן ואילך צריך לספור ששה; אלא לרבי אליעזר: מי מחזקינן כל שבעה בטהרה משום בדיקת ראשון, דהוו תחלתן בטהרה או לא)? תחלתן וסופן בעינן, והכא תחלתן איכא סופן ליכא? או דילמא תחלתן אף על גב שאין סופן?

אמר רב: היא היא (טהורין): תחלתן אף על פי שאין סופן;

ורבי חנינא אמר: תחלתן וסופן בעינן, הכא תחלתן איכא סופן ליכא.

מיתיבי 'ושוין בזב ובזבה שבדקו עצמן יום ראשון ויום שמיני ומצאו טהור שאין להם אלא שמיני בלבד'; מאן 'שוין', לאו רבי אליעזר ורבי יהושע (דאף על גב דפליגי עליה דרבי עקיבא בראשון ושביעי - הכא מודו)?

לא! רבי יהושע ורבי עקיבא (כדפרישית; אבל לרבי אליעזר - הואיל ותחלתן בטהרה - מחזקינן לכולהו בטהרה).

אמר רב ששת אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: 'נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה - סופרתו למנין שבעה נקיים'.

'נדה'? ספירה למה לה?

אלא אימא 'זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה - סופרתו למנין שבעה נקיים'.

אמר ליה רב ששת לרב ירמיה בר אבא: רב - ככותאי (בפרק 'בנות כותים' (לעיל דף לג.)) אמרה לשמעתיה, דאמרי: 'יום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה'?

כי קאמר רב - לבר משלישי.

'בר משלישי' - פשיטא!?

לא, צריכא כגון דלא בדקה (דלא הוי תחילת ימי ספירה בטהרה: דלא בדקה בראשון [ביום הראשון אחרי] משהפרישה בבין השמשות של שלישי לזיבה שראתה בו ביום) עד שביעי (לספירה), ואשמועינן (ותרי קולי אשמועינן רב בספירה) התם (דאמר רב לעיל דמטהר רבי אליעזר בבודק ראשון ושמיני) 'תחלתן אף על פי שאין סופן', והכא קא משמע לן 'סופן אף על פי שאין תחלתן' (דמשום בדיקת שביעי - מחזקינן כל ששה לפניו בטהרה, הואיל ופסקה בשלישי; ומיהו הפרשה בטהרה בעינן: דמשהוחזק מעין פתוח - ליכא לאחזוקי בטהרה עד שתבדוק ותמצא שפסק, כדאמרינן במתניתין: דהפרשה בטהרה בעינן); דמהו דתימא 'תחלתן אף על פי שאין סופן - הוא דאמרינן דאוקמינהו אחזקייהו, אבל סופן אף על פי שאין תחלתן לא - קא משמע לן.

(לרב פריך, דלא בעי ספורין ובודקין ודאי:) איני! והא כי אתא רבין, אמר: "מתיב רבי יוסי ברבי חנינא: טועה', ולא ידענא מאי תיובתיה", דקיימא לן (ב'המפלת' (לעיל דף כט:)): 'שבוע קמא דאתיא לקמן - בלילותא מטבלינן לה (כל ליליא דילמא השתא שלמו שבעה של טומאת זכר), ביממא לא מטבלינן לה', ואי סלקא דעתא לא בעינן ספורין לפנינו - ביממא נמי נטבלינה דילמא יולדת זכר בזוב היא (ולמימר בכל יומא "היום כלין שבעה נקיים שאחר טומאת לידה"), ועבדה לה ספורין, אלא לאו שמע מינה בעינן ספורין בפנינו (ומשום הכי לא מטבילין לה: דאי נמי מתרמי האידנא שביעי של נקיים, משום דטבילה בזמנה מצוה, ונדה ויולדת טבילתן בלילה, וזבה טבילתה ביום - לא הויא ספירה, הואיל ולא ספרה בפנינו עד שתשב בפנינו שבוע טהור)?

ולאו מי אוקימנא כרבי עקיבא דאמר 'בעינן ספורין לפנינו'?

ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן ספורין לפנינו?

דתניא: 'טועה שאמרה "יום אחד טמא ראיתי (ואיני יודעת אימתי)" (ואפילו היום יש לומר זהו, ואינה יודעת אם יום ראייתה בימי נדה אם בימי זבה) - מטבילין אותה (משום 'טבילה בזמנה מצוה') תשע טבילות: שבעה לנדה (וכגון דאתאי לקמן ביממא, ומטבילין אותה הלילה שמא נדה היא והלילה כלו שבעה ימי נדה; וכן לליל יום שביעי, וכן כל ליל שבוע זה, וטפי לא איכא לספוקי) ותרי לזיבה (ביממא ביומא דאתאי לקמן מטבילין לה דלמא אתמול חזאי, וימי זיבה הוו, והואי שומרת יום כנגד יום; ולמחר נמי טבלה דילמא ביומא דאתאי לקמן - הוא דחזאי; וטפי ליכא לספוקי) (אבל אתיא לקמן בליליא - איכא עשר טבילות: שמונה לנדה ושתים לזיבה, דההוא ליליא גופיה איכא לספוקי, השתא זמן טבילתה! וכן כל לילות שבוע זה; ולמוצאי שביעי נמי טבלה משום דילמא בליליא דאתאי קמן חזאי, והשתא הואי זמן טבילה! והאי דלא קא תני עשר טבילות - משום מילתא דלא פסיקא היא: דהא כי אתיא ביממא ליכא אלא תשע, אבל תשע פסיקא ליה: דבציר מהכי ליכא; והכי מוקי לקמן);

"בין השמשות טמא ראיתי" - מטבילין אותה י"א טבילות;

י"א מאי עבידתייהו (אם באתה ביום או בלילה ואומרת "בין השמשות טמא ראיתי" - אין כאן טבילה יתירתא, דהא כי אמרה נמי "יום טמא ראיתי ואיני יודעת מתי: אם בימי נדה ואם בימי זיבה" - מספקי ליה דילמא האידנא ביום שבאת לפנינו חזאי)?

אמר רב ירמיה מדפתי: כגון שבאת לפנינו בין השמשות, והויין תמני לנדה ותלת לזיבה (כגון באת לפנינו בין השמשות של ערב שבת - טובלת מיד בלילי שבת שמא השתא זמן טבילתה, וכן כל שבוע זה, ולילי שבת הבאה שמא בין השמשות שבאת לפנינו ראתה ולילה היא, ומשכה שבעת ימי נדה עד עכשיו, ולפי שיום שבת היה תחלת נדתה - הרי שמונה טבילות לנדה ותלת לזבה: דמטבילין לה בין השמשות דאתאי לקמן דילמא בין השמשות דאתמול חזאי, ומיום חמישי בשבת היה, ושמרה ערב שבת כנגד יום חמישי, וטובלת בין השמשות עד שלא תחשך דשמא עדיין יום הוא וראוי לטבילת זוב, ולמחר בשבת נמי טבלה שמא בין השמשות דאתמול כשבאת לפנינו ראתה ומיום ששי היה, והיום טובלת ליום כנגד יום; ובאחד בשבת נמי טבלה משום ספק ההוא בין השמשות גופיה: שמא לילה הוא כשראתה ובאת לפנינו, ובכל יום השבת הוי ראשון, ואחד בשבת הוי שימור וטבלה).

"לא ראיתי כל עיקר" - מטבילין אותה ט"ו טבילות.'

אמר רבא: האי - דינא דלא דינא דייני בגלחי (דין זה שאינו דין היו דנין באותו מקום):

'דאית ליה תורא - לירעי חד יומא (כל בהמות העיר), דלית ליה תורא - לירעי תרי יומי'; אתרמי להו יתמא בר ארמלתא (שלא היה לו שור) - יהבי ליה תורי (וכפאוהו לרעות בהמותיהן שני ימים); אזל נכסינהו (שחטן), אמר להו: 'דאית ליה תורא לשקול חד משכא, דלית ליה תורא לשקול תרי משכי';

אמרי ליה: מאי האי דקאמרת?

אמר להו: סוף דינא כתחלת דינא: תחלת דינא לאו מאן דלית ליה עדיף? סוף דינא נמי: מאן דלית ליה עדיף;

הכא נמי: ומה היכא דאמרה "ראיתי" סגי לה אי בתשע טבילות אי בי"א טבילות, היכא דקאמרה איהי "לא ראיתי" בעיא חמש עשרה טבילות?

אלא אימא הכי: "ראיתי ואיני יודע כמה ראיתי (אם אחת אם שלש), אי בימי נדה ראיתי או בימי זיבה ראיתי" - מטבילין אותה ט"ו טבילות; אתאי קמן ביממא - יהבינן לה שב לנדה (באתה בשבת טובלת למוצאי שבת שמא באחד בשבת ראתה תחלה, וכן עד לילי שבת הבאה, ולילי שבת בכלל: שמא בשבת שבאת לפנינו ראתה ואותו היום לבד ראתה)

(נדה סט,ב)

ותמני לזיבה (בשבת גופה אתאי - מטבילין לה שמא שלשה ימים ראתה בימות זוב, והיום כלין ספורין, וכן למחר, וכן ביום שבת הבאה יש לומר "ביום שבאתה לפנינו ראתה, והוא שלישי לזיבה, והיום כלו ספורין שלה");

אתאי קמן בלילותא (אם באת לפנינו בלילה) - יהבינן לה תמני לנדה (באת בלילי שבת - טובלת מיד שמא הלילה כלו ימי נדה, וכן כל לילות שבוע זה ולילי יום שבת הבא, משום דשמא בליל שבאת לפנינו ראתה - הרי שמונה) ושב לזיבה;

(לאו מילתא היא, דהא פרכינן:)

זיבה תמני בעיא (דהא למחר בשבת טבלה, ויום שבת הבא נמי טבלה שמא בלילי שבת כשבאת לפנינו ראתה והוא שלישי לזיבתה והיום כלין ימי הספירה)?

אלא אידי ואידי (בין באת לפנינו ביום בין באת לפנינו בלילה) שב לנדה ותמני לזיבה;

(וקא פריך:) בלילותא - תמני לנדה בעי (כלומר: כשבאת לפנינו בלילה איכא טבילה יתירתא שטובלת מיד משום נדה)?

(ומהדר:) זיבה, דפסיקא ליה: דלא שנא כי אתיא קמן ביממא לא שנא כי אתיא קמן בליליא - חשיב לה (ומשום זיבה דפסיקא ליה טבילה ספק זיבה דפסיקא ליה דתמני נינהו - לעולם חשיב להו כתמני); נדה, דלא פסיקא ליה: דכי אתיא קמן בלילותא בעי תמני, ביממא לא קבעי תמני - לא קחשיב לה; ואי סלקא דעתא ספורין לפנינו בעינן - כל הני טבילות למה לי (אטבילות דיממי דזיבה קא פריך)?: תספור שבעה (קמן) והדר תטבול (בשביעית ומקמי הכי לא דאפילו שלמי נקיים דילה לאו בת טבילה היא הואיל ולא בדקה)?, אלא לאו שמע מינה רבנן היא (דפליגי עליה דרבי עקיבא), דאמרי לא בעינן ספורין לפנינו (ורבי - דאמר לא בעינן ספורין לפנינו - כרבנן סביראא ליה)!

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: לאו תרוצי קמתרצינן לה?: תריץ ואימא הכי: "ספרתי (בדקתי קצת נקיים או כולן) ואיני יודעת כמה ספרתי, אם בימי נדה ספרתי ואם בימי זיבה ספרתי (או שמא נקיים שראיתי לאו אחר ימי הזוב היו אלא לאחר ימי נדות)" - מטבילין אותה ט"ו טבילות (שמא עכשיו כלין וכדפרישית); "ספרתי ואיני יודעת כמה ספרתי" - חד יומא מיהא אי אפשר דלא ספרה - חסרה לה טבילה (וליכא לספוקה ברואה יום שבאת לפנינו ובצרי להו טבילות דשביעי)! אלא אימא "איני יודעת אם ספרתי אם לא ספרתי" (הלכך אפילו יומא קמא טבלה דלמא כל שבעה ספרה ובדקה, דהא קאמרה "שמא ספרתי" ויום שביעי נמי טבלה שמא לא ספרה קודם לכן).

משנה:

הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו - מטמאין במשא עד שימוק הבשר (דמהשתא הוי מת ודאי).

(בגמרא פריך: כל מת נמי מטמא במשא!? ומשנינן 'באבן מסַמֵא': דשאר מתים לא מטמו - הכא מטמו, מדרבנן, הואיל ומחיים מטמו באבן מסמא מדאורייתא, שהרי מטמאין מושב כל שתחתיהם - גזור בהו רבנן לאחר מיתה, כדמפרש טעמא בגמרא: גזרה שמא יתעלפה.)

עובד כוכבים שמת (אף על גב דמחיים הרי הוא כזב לכל דבריו, ולטמא באבן מסמא) - טהור מלטמא (משמת טהור מלטמא באבן מסמא, כדמפרש בגמרא, הואיל וטומאת זיבה שעליו מחיים אינה אלא מדברי סופרים).

בית שמאי אומרים: כל הנשים מתות נדות (כל הנשים מחזקינן להו כנדות ומטבילין כלים שהיו עליהן סמוך ליציאת נשמה; וטעמא מפרש בגמרא);

ובית הלל אומרים: אין נדה אלא שמתה נדה.

גמרא:

מאי 'במשא'?: אילימא במשא ממש - אטו כל מת מי לא מטמא במשא? אלא מאי 'במשא'? = באבן מְסַמֵא, דכתיב (דניאל ו,יח) והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא [וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל] (ושומת על פום גובא - לשון 'מסַמֵא' קא מפרש, דהיינו אבן כבדה העשויה להינוח ואינה מטלטלת, הלכך כשהיא על גבי כלים ומת נתון עליה - אין זה 'משא' הואיל ואינה ראויה להטלטל עמו).

מאי טעמא (גזור רבנן בזב וזבה לטמא אף לאחר מיתה באבן מסמא)?

אמר רב: גזרה שמא יתעלפה (פאשמיי"ר ודומה למת; ואי אמרת זב מת לא מטמא - בזב חי אתי נמי לטהורי כי האי).

תנא 'משום רבי אליעזר אמרו: עד שיבקע כריסו.'

עובד כוכבים שמת [טהור מלטמא]:

תניא: 'אמר רבי: מפני מה אמרו 'עובד כוכבים שמת טהור מלטמא במשא'? - לפי שאין טומאתו מחיים מדברי תורה אלא מדברי סופרים.'

תנו רבנן: 'שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנינא; שלשה דברי חכמה (הלכה), שלשה דברי הגדה, שלשה דברי בורות (שטות), שלשה דברי דרך ארץ:

שלשה דברי חכמה:

1. הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו - עד מתי מטמאין במשא?

אמר להן: עד שימוק הבשר.

2. בת משולחת (ישראל שהחזיר גרושתו משניסת לאחֵר, והוליד בת [לאחר שהחזירה]) - מה היא לכהן?: מי אמרינן קל וחומר: ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל (אלמנה אינה אסורה אלא לכהן גדול) - בנה פגום (חלל, דכתיב (ויקרא כא,טו) [ו]לא יחלל זרעו), זו שאיסורה שוה בכל (בישראל ובכהנים אסור להחזיר גרושתו משניסת) - אינו דין שבנה פגום? או דילמא: מה לאלמנה לכהן גדול שהיא עצמה מתחללת (משניסת לכהן גדול – מתחללת: שאם מת - אסורה להנשא להדיוט, ואם היתה כהנת - נפסלתת מן התרומה בביאתו, דכתיב (ויקרא כא,טו) [ו]לא יחלל זרעו בעמיו, ו'עמיו' זו אשתו)?

אמר להן:

(נדה ע,א)

היא תועבה (במחזיר גרושתו כתיב (דברים כד,ד) כי תועבה היא) ואין בניה תועבין.

3. שני מצורעין שנתערבו קרבנותיהן זה בזה וקרב קרבנו של אחד מהן ומת אחד מהן, השני מה תהא עליו (היאך יטהר לקדשים)? (שאילו היה מצורע חבירו חי, אף על פי שנתערבו קרבנותיהם - זה יקרב לשם מי הוא וזה יקרב לשם מי שהוא; או אם מת האחד והיו שני הקרבנות בפנינו - היו הקרבנות מתים, וזה מקריב קרבן אחר; אבל עכשיו אינו יכול להקריב את זה, שמא של מת הוא והוי 'חטאת שמתו בעליה'; וקרבן אחר נמי אינו יכול להביא, שמא אותו שקרב היה שלו, ונפטר, ונמצא מביא חולין לעזרה! ואינו יכול להתנות בנדבה, שאין חטאת באה נדבה! ואפילו לרבי שמעון, דאמר לקמן 'אשם קרב מספק על תנאי: אם הוא חייב אשם - הרי זה לאשם, ואם לאו - הרי זה שלמי נדבה' - הני מילי אשם שמתן דמו דומה לשלמים, אבל חטאת - שאין מתן דמה דומה לשלמים - אינו יכול להתנות ולומר "אם קרבה חטאתי הרי חטאת זו שלמי נדבה": דמתן דמה היכי ליעביד?: ליעביד ארבעה מתנות ולמעלה מחוט הסיקרא - שמא שלמי נדבה נינהו, ואם שתי מתנות ולמטה מחוט הסיקרא - שמא חטאת הוא?)

אמר להן: כותב נכסיו לאחרים והוי עני (וראוי להביא בדלות), ומביא חטאת העוף הבא על הספק (ואין שם משום מביא חולין בעזרה).'

והאיכא אשם (ששוה בעשיר ובעני, והיאך הוא מביא אשם מספק? דלמא מייתי חולין בעזרה)?

אמר שמואל: (הך תקנתא דרבי יהושע -) כשקרב אשמו (כשהביא את אשמו קודם מיתת חבירו; אבל אם לא קרב - אין לו תקנה).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה נא להודיע לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03

או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך:

(תענית ב,ב)

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא: בתחתית הדף

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol