דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
נדה דף עא
(נדה ע,ב)
שלשה דברי דרך ארץ:
1. מה יעשה אדם ויחכם?
אמר להן: ירבה בישיבה וימעט בסחורה;
אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקשו רחמים ממי
שהחכמה שלו, שנאמר (משלי ב,ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת
ותבונה.
תני רבי חייא: 'משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו
ומשגר לאוהביו ממה שלפניו (כך חכמה, שהיא לאוהביו של מקום -
נתנה להם מפיו, ולא מאוצר אחר).'
מאי קא משמע
לן (למה ליה למימר להו 'ירבה בישיבה', הואיל וברחמים הדבר תלוי)?
דהא בלא הא
לא סגיא.
2. מה יעשה
אדם ויתעשר?
אמר להן:
ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה.
אמרו לו:
הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר (חגי
ב,ח) לי
הכסף ולי הזהב [נאם ה' צבאות].
מאי קא משמע
לן?
דהא בלא הא
לא סגי.
3. מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים?
אמר להם: ישא אשה ההוגנת לו
(נדה עא,א)
ויקדש עצמו בשעת תשמיש (לשמש
בצניעות).
אמרו: הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהבנים
שלו, שנאמר (תהלים קכז,ג) הנה
נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן.
מאי קא משמע
לן?
דהא בלא הא
לא סגי.
מאי 'שכר פרי הבטן'?
אמר רבי חמא ברבי חנינא: בשכר שמשהין עצמן בבטן (להוציא את הזרע) כדי שתזריע אשתו תחילה - נותן לו הקב"ה שכר פרי
הבטן.
בית שמאי אומרים [כל הנשים מתות נדות; ובית הלל אומרים: אין נדה אלא שמתה
נדה]:
מאי טעמייהו דבית שמאי?: אי נימא משום דכתיב (אסתר
ד,ד) [ותבואינה נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה]
ותתחלחל המלכה [מאד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל],
ואמר רב: מלמד שפרסה נדה - הכא נמי אגב ביעתותא דמלאכא דמותא חזיא.
והאנן תנן [נדה פ"ד מ"ז]: 'שחרדה
מסלקת את הדמים'?
הא לא קשיא: פחדא צמית (דאגת
יראה כי הכא: מפני פחד כרכום והגיע שעת וסתה ולא בדקה – טהורה, שהחרדה מסלקת הדמים),
ביעתותא (הבהלות פתאום שאדם רואה או שומע - נבהל) מרפיא.
אלא הא דתניא: 'בית
שמאי אומרים: כל האנשים מתים זבין (האנשים המתים - מחזקינן להו כזבין
סמוך למיתתן) ובית הלל
אומרים: אין זב אלא מי שמת זב' (ואי
טעמייהו דבית שמאי משום ביעתותא דמלאך המות, זכרים היכי מטמאו? הא זכר אינו מטמא
באונס:)
אקרי כאן [ספרא מצורע פרק זבים
פרשתא א משנה ז] 'מבשרו [ויקרא
טו,ב:
דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא] -
ולא מחמת אונסו'?
אלא טעמא דבית שמאי - כדתניא [תוספתא
נדה פ"ט מ"יא]:
'בראשונה היו מטבילין כלים (אף הכלים של קודם למיתה) על
גבי נדות מתות, והיו נדות חיות מתביישות; התקינו שיהו מטבילין על גבי כל הנשים
מפני כבודן של נדות חיות;
בראשונה היו מטבילין על גבי זבין מתין והיו זבין חיין מתביישין (שאפילו במיתתן הם משונין מכל אדם);
התקינו שיהו מטבילין על גבי כל האנשים מפני כבודן של זבין חיים.'
(אלא
טעמייהו דבית שמאי מדרבנן: משום כבוד זבין התקינו שיהו מטבילין כלים של סמוך למיתה
אף על פי שלא נגעו בהם לאחר מיתה.)
משנה:
האשה שמתה ויצאה ממנה רביעית דם מטמאה משום כתם (דדם נדה במשהו; דאי משום טומאת מת - לא מטמא אלא ברביעית)
ומטמאה באהל (אם כל הרביעית יחד);
רבי יהודה אומר: אינה מטמאה משום כתם מפני שנעקר משמתה;
ומודה רבי יהודה ביושבת על משבר ומתה ויצאה ממנה רביעית
דם שהיא מטמאה משום כתם (שנעקר מחיים).
אמר רבי יוסי: לפיכך אינה מטמאה באהל.
גמרא:
מכלל דתנא קמא סבר 'אף על גב דנעקר דם משמתה - מטמאה משום
כתם'!?
אמר זעירי: מקור מקומו טמא איכא בינייהו (לתנא קמא מקור מקומו טמא, הילכך אף על גב שנעקר לאחר מיתה - מטמא בנדות
מפני שהיה במקור מחיים ואף על גב דלאחר מיתה לאו רואה היא).
ומודה רבי יהודה [ביושבת על משבר ומתה ויצאה ממנה רביעית דם שהיא מטמאה
משום כתם; אמר רבי יוסי: לפיכך אינה מטמאה באהל]:
מכלל דתנא קמא סבר באהל נמי מטמא (בתמיה:
הרי יוצא מחיים)?
אמר רב יהודה: דם תבוסה איכא בינייהו (לרבי יהודה, הואיל וספק הוא ספק אם נעקר כולו מחיים ספק אם נעקר מקצתו
לאחר מיתה - הוה דם תבוסה, ומדרבנן מטמא באהל: דמדאורייתא עד שתהא רביעית לאחר
מיתה; ורבי יוסי סבר: האי לאו דם תבוסה הוא: דכיון דכורעת לילד - הוא כולו נעקר
מחיים),
דתניא: 'איזהו 'דם תבוסה' (דאמרינן בפירקין דלעיל (דף
סב:) דטומאתו דרבנן)?
פירש רבי
אלעזר ברבי יהודה: הרוג שיצא ממנו דם בין בחייו בין במותו, ספק בחייו יצא ספק
במותו יצא, ספק בחייו ובמותו (שהתחילה הרביעית לצאת מחיים, ספק
כולו מחיים ספק כולו במותו) - זהו 'דם
תבוסה' (וטמא מדרבנן באהל, כדאמרינן בפירקין דלעיל 'דם תבוסה
דרבנן');
וחכמים
אומרים: (זה אינו! הואיל ואיכא לספוקי שמא כולו במותו, הוה ליה
ספק טומאה דאורייתא) ברשות היחיד
ספקו טמא, ברשות הרבים ספקו טהור; אלא איזהו 'דם תבוסה' (דטומאתו
מדברי סופרים)? - הרוג
שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו (דפשיטא לן דלא נפיק מיניה רביעית
שלמה לאחר מיתה), ועדיין לא
פסק, ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו ספק מיעוטו בחייו ורובו במותו - זהו 'דם תבוסה'
(רבותא אשמעינן: דאף על גב דמספקא לן אי רובו מחיים - גזר עליה טומאה;
ומיהו אי הוה נמי רובא לאחר מיתה - אין טומאתו מן התורה, דרביעית שלמה דמת בעינן;
ומיהו אי הוה פשיטא לן דרובא מחיים - לא גזרו עליה);
רבי יהודה
אומר: הרוג שיצא ממנו רביעית דם והיה מוטל במטה ודמו מטפטף לגומא – טמא, מפני
שהטפה של מיתה מעורבת בו;
וחכמים
מטהרין מפני
(נדה עא,ב)
שראשון ראשון
נפסק (שאין זב בקילוח אלא נוטף)' (והלכך אפילו היה רוב לאחר מיתה – טהור, שהרי מתחילה דם נפל מחיים בתוך
הגומא, ואחר כך נפל דם מיתה עליו טיפין טיפין; כל טיפה וטיפה שנפלה בטלה בדם
הראשון שהיה בגומא מחיים; והיכא אמרינן דם תבוסה? - בשוכב על הארץ ודמו זב ואינו
נפסק: ההוא, כי הוי לאחר מיתה רובא - אזלינן בתריה מדרבנן; ואי נמי מספקא לן -
גזור בה טומאה.)
שפיר קאמרי
ליה רבנן לרבי יהודה?
רבי יהודה
לטעמיה, דאמר (בפרק 'כסוי הדם') 'אין דם
מבטל דם'.
רבי שמעון
אומר: צלוב על העץ שדמו שותת לארץ (שאינו נוטף אלא שותת ואינו נפסק,
הילכך לא מבטל ההוא דלאחר מיתה שהוא הרבה)
ונמצא תחתיו רביעית דם – טמא; (אבל נוטף - ראשון בטל, ואפילו טפה
שלאחר מיתה מרובה – בטלה, שלא נפל ביחד);
רבי יהודה
מטהר, שאני אומר 'טפה של מיתה עומדת לו על גב העץ'.'
ורבי יהודה נימא איהו לנפשיה 'שאני אומר טפה של מיתה
עומדת על גב המטה'?
שאני במטה, דמחלחלה.
משנה:
בראשונה היו אומרים: היושבת על דם טהור היתה מערה מים
לפסח (מכלי אל כלי לרחוץ בו את בשר הפסח, אבל במים אינה נוגעת: שהיא טבולת יום
שטבלה לסוף שבועיים, ואין לה הערב שמש עד יום שמונים שהוא תכף להבאת כפרתה, והכתוב
עשאה טבולת יום, דכתיב (ויקרא יב,ד) בכל קדש לא תגע, וקיימא לן 'בכל קדש - לרבות את התרומה', וטבול יום -
שֵׁנִי הוא, וכשהיא מערה - אינה נוגעת במים אלא בכלים, ושֵׁנִי אינו מטמא כלי);
חזרו לומר: הרי היא כמגע טמא מת לקדשים (שהוא ראשון לקדשים) כדברי בית הלל (אבל לחולין – לא; הילכך אפילו
נוגעת במים אם תרצה, שהמים חולין הם, וטבול יום - שֵׁנִי הוא, ואין שֵׁנִי עושה
שלישי בחולין, ואף על פי שהמים הללו נעשים על טהרת הקדש - שהרי לרחיצת פסח עשויות
- לא מהני בהו שֵׁנִי, דחולין הנעשה על טטהרת הקדש לאו כקדש דמו);
בית שמאי אומרים: אף כטמא מת.
גמרא:
'מערה' – אִין, נוגעת (במים) –
לא; אלמא חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו (ומהני
בהו שֵׁנִי); אימא סיפא: 'חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים':
לקדשים – אִין, לחולין – לא, אלמא חולין שנעשו על טהרת הקדש - לאו כקדש
דמו!?
מתניתין מני? - אבא שאול היא, דתניא 'אבא שאול אומר:
טבול יום תחילה לקדש לטמא שנים ולפסול אחד'.
משנה:
ומודים שהיא אוכלת במעשר (כדין
טבול יום)
וקוצה לה חלה (עד שלא תקרא עליה שם ומנחתה בכלי) ומקפת (ומקרבת הכלי אצל העיסה כמו 'אקפינהו ולא אדמו' בשחיטת חולין (דף
נ.), וכמו 'אין מקיפין שתי חביות' במסכת ביצה (דף
לב:); ובגמרא מפרש דמצוה לתרום 'מן המוקף' = מן הקרוב לדבר
שהוא תורם עליו) וקורא לה שם;
ואם נפל מרוקה ומדם טהרה (דהוו
להו משקים היוצאין מן הטבול יום, וטהורים, כדתניא בגמרא) על ככר של
תרומה שהוא טהור.
בית שמאי אומרים צריכה טבילה באחרונה (ליל שמונים, לתרומה, מפני שטבולת יום ארוך היא, והסיחה דעתה מן התרומה,
ואם ישראלית היא - טובלת לביאת מקדש), ובית הלל אומרים אינה צריכה טבילה
באחרונה (אבל לקדשים מודו בית הלל, דקיימא לן (חגיגה דף
כא.) האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש, הילכך לאחר
שהביאה כפרתה - טובלת לקדשים).
גמרא:
דאמר מר 'טבל ועלה אוכל במעשר'.
וקוצה לה חלה:
חולין הטבולין לחלה - לאו כחלה דמו (ולא
מהני בהו שֵׁנִי).
ומקפת:
דאמר מר מצוה לתרום מן המוקף.
וקורא לה שם:
סלקא דעתך אמינא נגזור דלמא אתי למנגע בה מאבראי - קא
משמע לן.
ואם נפל מרוקה:
דתנן [טבול יום פ"ב מ"א]: 'משקה
טבול יום - כמשקין הנוגע בהם, ואלו ואלו אינן מטמאין' - חוץ ממשקה הזב שהוא אב
הטומאה.
בית שמאי [אומרים צריכה טבילה באחרונה, ובית הלל אומרים אינה צריכה
טבילה באחרונה]:
מאי בינייהו?
אמר רב קטינא: טבול יום ארוך איכא בינייהו.
משנה:
1. הרואה יום אחד עשר (שהיא
סוף ימי זוב, ואין יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה) וטבלה לערב
ומשמשה:
בית שמאי אומר: מטמאין משכב ומושב (אפילו
בעלה מטמא משכב ומושב לטמא אוכלין ומשקין, שהוא כבועל שומרת יום כנגד יום; דקסבר
יום י"א בעי שימור) וחייבין בקרבן,
(נדה עב,א)
המשך המשנה
ובית הלל אומרים: פטורים מן הקרבן (דלא
בעי שימור; אבל לענין טומאה מודו מדרבנן להחמיר, גזרה יום י"א אטו תוך
י"א יום, דמטמאה בועלה מדאורייתא עד שתספור קצת יום המחרת, כדיליף לקמן, מ'יהיה לה');
2. טבלה ביום שלאחריו (דעבדה
שימור קצת, ושימור מעליא הוא), ושמשה את ביתה (אלא שתוך י"א יום אסור לעשות
כן: שלא תבא לידי ספק, שמא תראה לאחר תשמיש ומצטרפין הימים לזיבה ואין טבילתה
טבילה),
ואחר כך ראתה:
בית שמאי אומרים: מטמאין משכב ומושב (ואפילו בועלה – מדרבנן - גזרו אטו תוך י"א יום) ופטורין מן
הקרבן (דהא עבדי שימור; ואף על פי שחזרה וראתה - אין מצטרפין לזיבה, שהרי תחילת
נדה היא),
ובית הלל אומרים: הרי זה גרגרן (ממהר לחטוא: שמא ירגיל בכך תוך י"א,
אבל לענין טומאה - טהור);
3. ומודים ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה -
שמטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן (ואפילו לא תראה למחר, דהא בעי
שימור, והרי בעל זבה קטנה);
4. טבלה ביום שלאחריו (דעבדה
קצת שימור) ושמשה - הרי זו תרבות רעה (שמא
תראה אחר כן ותצטרף לשלפניו ואין טבילתה טבילה), ומגען
ובעילתן תלויין (ומגען
- לענין טומאה וטהרה, ובעילתן לעננין קרבן – תלויין: שאם תראה - מגען
מגע זבה, וחייבין בקרבן, ואם לא תראה - מגען טהור ובעילתן פטורה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה נא להודיע
לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03
או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר
– להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become
visible when the cursor rests on the number of the footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol