דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף ז
(ברכות ו,ב)
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל שיודע בחברו שהוא רגיל
ליתן לו שלום - יקדים לו שלום, שנאמר (תהלים לד,טו)
[סור
מרע ועשה טוב] בקש שלום ורדפהו; ואם נתן לו
ולא החזיר - נקרא גזלן, שנאמר (ישעיהו ג,יד)
[ה'
במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו] ואתם בערתם הכרם גזלת העני
בבתיכם. (והלא אף גזלת העשיר גזלה היא? אלא
גזלת העני - שאין לו כלום לגזול ממנו, אלא שלא להשיב על שלומו!)
(ברכות ז,א)
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מנין שהקב"ה מתפלל?
שנאמר (ישעיהו נו,ז)
והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי [עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה
יקרא לכל העמים]; 'תפלתם' לא נאמר, אלא 'תפלתי' -
מכאן שהקב"ה מתפלל.
מאי מצלי?
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: יהי רצון מלפני שיכבשו
רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים
משורת הדין.
תניא: 'אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי
להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא,
ואמר לי "ישמעאל בני! ברכני!? אמרתי לו "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך
את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת
הדין" ונענע לי בראשו (כמודה בברכתי ועונה אמן)'
וקא משמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך.
ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: 'מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו? דכתיב (שמות
לג,יד) [ויאמר] פני ילכו והנחותי לך: אמר לו הקב"ה למשה: המתן לי עד
שיעברו פנים של זעם ואניח לך.'
ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא?
אִין, דתניא '(תהלים ז,יב) [אלקים שופט צדיק] ואל זועם בכל יום.
וכמה זעמו?
רגע.
וכמה 'רגע'?
אחד מחמשת
רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא 'רגע', ואין כל בריה
יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה (במדבר
כד,טז) [נאם שמע אמרי
אל] ויודע דעת עליון [מחזה שדי יחזה
נפל וגלוי עינים].'
השתא דעת בהמתו לא הוה ידע (במסכת
עבודה זרה מפרש לה, בפרק קמא), דעת עליון הוה ידע?
אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה,
והיינו דאמר להו נביא לישראל (מיכה ו,ה) עמי
זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב [ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת
צדקות ה'].
מאי 'למען דעת צדקות ה''?
אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: דעו כמה צדקות
עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי - לא נשתייר משונאיהם של ישראל
שריד ופליט! והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: (במדבר כג,ח)
מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' - מלמד שכל אותן הימים לא זעם.
וכמה זעמו?
רגע.
וכמה 'רגע'?
אמר רבי אבין, ואיתימא רבי אבינא: רגע כמימריה.
ומנא לן דרגע רתח (מאי קרא דאף הוי כרגע)?
שנאמר (תהלים ל,ו) כי רגע
באפו חיים ברצונו [בערב ילין בכי ולבקר רנה];
ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו
כו,כ) [לך עמי בא בחדריך וסגר דלתך (דלתיך) בעדך]
חבי כמעט רגע עד יעבור זעם.
ואימת רתח?
אמר אביי: בהנך תלת שעי קמייתא (באחד
מרגעי תלת שעות ראשונות), כי חיורא כרבלתא דתרנגולא, וקאי אחד כרעא [כאשר הכרבולת של התרנגול חיור, והוא עומד על רגל אחד].
כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי?
כל שעתא אית ביה שורייקי (טיי"ש
בלע"ז [כתמים])
סומקי [אדומים], בההיא שעתא
לית ביה שורייקי סומקי.
ההוא צדוקי מינא דהוה בשבבותיה [בשכנותו] דרבי יהושע בן לוי, הוה קא מצער ליה
טובא בקראי; יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא [רגלי
המטה] ועיין ביה, סבר: כי מטא ההיא שעתא - אלטייה [אקלל את המין הזה]; כי מטא ההיא שעתא – ניים [נרדם]! אמר: שמע מינה לאו אורח ארעא למעבד הכי: (תהלים
קמה,ט) [טוב ה' לכל] ורחמיו על כל מעשיו
כתיב, וכתיב (משלי יז,כו) גם ענוש לצדיק לא טוב [להכות נדיבים
עלי ישר] (לצדיק לא טוב לענוש את הבריות).
תנא משמיה דרבי מאיר: 'בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח
ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה - מיד כועס הקב"ה.'
ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: 'טובה מרדות אחת בלבו של אדם (לשון רדוי והכנעה: שאדם שם על לבו
מאליו) יותר מכמה מלקיות, שנאמר (הושע
ב,ט) ורדפה
את מאהביה [ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא] (וכשתראה שאין עוזר תשים על לבה) ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה.'
וריש לקיש אמר: יותר ממאה מלקיות, שנאמר (משלי
יז,י) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה (תחת גערה באדם מבין טובה מהכות כסיל מאה: תחת - הטעם למעלה תחת התי"ו, ולא כמו אל
תירא ואל תחת (דברים א,כא) שטעמו בחי"ת, אלא
למעלה תחת התי"ו ראשון, לומר שהוא שם דבר: שאי אפשר לפותרו לשון תפעל, לומר
'תכניע את האדם', אלא 'תכנע' היא בעצמה, ולכך שינה את נקודתה לומר שהוא שם דבר.)
ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: 'שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו (שהרי
לסוף שאלתו כתיב גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה [שמות
לג,יז]):
בקש שתשרה
שכינה על ישראל, ונתן לו, שנאמר (שמות לג,טז) [ובמה יודע אפוא כי מצאתי
חן בעיניך אני ועמך] הלוא
בלכתך עמנו [ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה];
בקש שלא תשרה
שכינה על אומות העולם, ונתן לו, שנאמר 'ונפלינו אני ועמך';
בקש להודיעו
דרכיו של הקב"ה (מנהג מדת משפטיו, כגון מפני מה
צדיק וטוב לו, רשע ורע לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו), ונתן לו, שנאמר (שמות לג,יג) [ועתה אם נא מצאתי חן
בעיניך]
הודיעני נא את דרכיך [ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה]: אמר לפניו: ריבונו של עולם! מפני מה
יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?
אמר לו: משה!
צדיק וטוב לו = צדיק בן צדיק; צדיק ורע לו = צדיק בן רשע; רשע וטוב לו = רשע בן
צדיק; רשע ורע לו = רשע בן רשע.'
אמר מר: 'צדיק וטוב לו = צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו =
צדיק בן רשע' – איני! והא כתיב (שמות לד,ז) [נצר חסד לאלפים
נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה] פקד עון אבות על בנים [ועל בני בנים על
שלשים ועל רבעים] וכתיב (דברים כד,טז)
[לא
יומתו אבות על בנים] ובנים לא יומתו על אבות [איש בחטאו יומתו], ורמינן
קראי אהדדי, ומשנינן: לא קשיא: הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא כשאין אוחזין
מעשה אבותיהם בידיהם!?
אלא הכי קאמר ליה: צדיק וטוב לו = צדיק גמור; צדיק ורע לו
= צדיק שאינו גמור; רשע וטוב לו = רשע שאינו גמור; רשע ורע לו = רשע גמור;
ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר: 'שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר (שמות
לג,יט) [ויאמר
אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנתי
את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם] 'וחנתי את אשר אחון' - אף על פי שאינו הגון (את אשר יכמרו רחמי עליו לשעה, ואף על פי שאינו כדאי), 'ורחמתי
את אשר ארחם' אף על פי
שאינו הגון'.
(שמות לג,כ) ויאמר לא תוכל לראות את
פני [כי
לא יראני האדם וחי]; תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: 'כך אמר לו הקב"ה למשה: כשרציתי (בסנה) - לא רצית (שנאמר
ויסתר משה פניו),
עכשיו שאתה רוצה - איני רוצה', ופליגא (דרבי
יהושע בן קרחה שמענישו על כך) דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן (שאמר קבל שכר על זה), דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בשכר שלש זכה
לשלש:
בשכר (שמות ג,ו) [ויאמר אנכי אלקי
אביך אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט
אל האלקים] 'ויסתר משה פניו' זכה לקלסתר
פנים (כי קרן עור פניו [שמות לד,כט]),
בשכר 'כי ירא' זכה ל'וייראו
מגשת אליו' [שמות לד,ל: וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו
וייראו מגש],
בשכר 'מהביט' זכה ל'ותמונת
ה' יביט' ('זה מראה אחורים' כך שנויה בספרי (פרשת
בהעלותך פסקא קג)) [במדבר יב,ח: פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת ה' יביט
ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה].
(שמות לג,כג) והסירתי את כפי וראית את
אחרי [ופני
לא יראו]; אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מלמד שהראה
הקב"ה למשה קשר של תפילין (קשר של תפילין מאחוריו הוא,
ואמרינן לעיל דהקב"ה מניח תפילין).
ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: 'כל דבור ודבור שיצא
מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי - לא חזר בו'; מנא לן? - ממשה רבינו,
שנאמר (דברים ט,יד) הרף ממני ואשמידם [ואמחה את שמם
מתחת השמים] ואעשה אותך לגוי עצום [ורב ממנו] -
אף על גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה - אפילו הכי אוקמה בזרעיה, שנאמר (דברי
הימים א כג,טו- ) בני משה גרשום ואליעזר [פסוק
יז] ויהיו בני אליעזר רחביה הראש [ולא היה לאליעזר בנים
אחרים] ובני רחביה רבו למעלה, ותני רב
יוסף: למעלה מששים רבוא: אתיא 'רביה' 'רביה': כתיב הכא 'רבו
למעלה' וכתיב התם (שמות א,ז) ובני
ישראל פרו וישרצו וירבו [ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם].
(ברכות ז,ב)
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'מיום שברא הקב"ה את העולם - לא היה אדם
שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר (בראשית
טו,ח) ויאמר
ה' (כתוב באל"ף דל"ת)
אלהים במה אדע כי אירשנה.'
אמר רב: אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, שנאמר (דניאל
ט,יז) ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך
על מקדשך השמם למען אדני – 'למענך' מבעי ליה!? אלא למען אברהם שקראך 'אדון'.
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'מנין שאין מרצין
לו לאדם בשעת כעסו? - שנאמר (שמות לג,יד) פני
ילכו והנחותי לך.
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'מיום שברא
הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר (בראשית
כט,לה) [ותהר עוד ותלד בן ותאמר] הפעם
אודה את ה' [על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת] (לפי שראתה ברוח הקדש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים ולו ארבע נשים, כיון
שילדה בן רביעי - הודית על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה)'.
'ראובן' - אמר רבי אלעזר: אמרה לאה "ראו מה בין בני
לבן חמי (על שם העתיד קראה שמו, כדאמרינן לקמן: שמא גרים): דאילו בן
חמי, אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה, דכתיב (בראשית
כה,לג) [ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו] וימכר
את בכרתו ליעקב - חזו מה כתיב ביה: (בראשית
כז,מא) וישטם עשו את יעקב [על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי
אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי], וכתיב (בראשית
כז,לו) ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים [את בכרתי לקח
והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה], ואילו בני,
אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה, דכתיב (דברי
הימים א ה,א) [ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור] ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף [בן ישראל ולא
להתיחש לבכרה] - אפילו הכי לא אקנא ביה, דכתיב (בראשית
לז,כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם [ויאמר לא נכנו נפש].
'רות' - מאי 'רות'? (רות
המואביה; משום דאיירי בפירושי השמות נקט לה)
אמר רבי יוחנן: שזכתה
ויצא ממנה דוד, שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות.
מנא לן דשמא גרים?
אמר רבי אלעזר: דאמר קרא (תהלים
מו,ט) לכו חזו מפעלות ה' אשר שָׂם שַׁמּוֹת בארץ אל
תקרי 'שַׁמּוֹת' אלא שֵׁמוֹת.
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת
גוג ומגוג, שנאמר (תהלים ג,א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, וכתיב בתריה (תהלים
ג,ב) ה' מה
רבו צרי רבים קמים עלי ,
ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב (תהלים ב,א) למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק (למה
רגשו גוים - מה תועלת להם, אלמא דבר קל הוא בעיניו), ואילו 'מה רבו צרי' לא כתיב.
(תהלים ג,א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום
בנו; 'מזמור
לדוד'? 'קינה
לדוד' מיבעי ליה!?
אמר רבי
שמעון בן אבישלום: משל למה הדבר דומה? - לאדם שיצא עליו שטר חוב; קודם שפרעו היה
עצב, לאחר שפרעו שמח; אף כן דוד: כיון שאמר לו הקב"ה (שמואל
ב יב,יא) [כה אמר ה'] הנני מקים עליך רעה מביתך [ולקחתי את נשיך
לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת] - היה עצב, אמר: שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי; כיון דחזא
דאבשלום הוא – שמח, משום הכי אמר מזמור.'
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי
כח,ד) עוזבי
תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם.'
תניא נמי הכי [דרך ארץ רבה פ"ב
מ"ב]: 'רבי דוסתאי ברבי מתון
אומר: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כח,ד) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם'; ואם לחשך אדם לומר והא כתיב (תהלים
לז,א) אל
תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה -
אמור לו: מי שלבו נוקפו (הירא מעבירות שבידו) אומר כן (מפרש
אל תתחר במרעים = אל תתקוטט, והוא אינו
כן, אלא אל תתחר במרעים
להתגרות במעשיהם לומר אעשה כן גם אני),
אלא אל תתחר
במרעים להיות
כמרעים, אל תקנא
בעושי עולה להיות כעושי
עולה! ואומר (משלי כג,יז) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום (אפשר
לומר: אל תתקוטט עם רשעים כי אם ביראת ה' - יראי ה'? אלא על כרחך: אל יקנא לבך
לעשות כמותן).
איני! והאמר רבי יצחק: 'אם ראית רשע שהשעה משחקת לו - אל תתגרה בו, שנאמר (תהלים
י,ה) יחילו
דרכיו בכל עת [מרום משפטיך מנגדו כל צורריו יפיח בהם] (יחילו = יצליחו; וחבירו: על כן לא יחיל טובו (איוב
כ,כא)), ולא עוד
אלא שזוכה בדין, שנאמר 'מרום
משפטיך מנגדו' (מרום משפטיך מנגדו - מסולקין דיניך ברחוק הימנו), ולא עוד אלא שרואה בצריו, שנאמר 'כל צורריו יפיח בהם
(בנפיחתו הוא דוחה אותם כקש)'!?
לא קשיא: הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא;
ואיבעית אימא: הא והא במילי דשמיא, ולא קשיא: הא ברשע
שהשעה משחקת לו, הא ברשע שאין השעה משחקת לו;
ואיבעית אימא: הא והא ברשע שהשעה משחקת לו, ולא קשיא: הא
בצדיק גמור, הא בצדיק שאינו גמור, דאמר רב הונא: מאי דכתיב (חבקוק
א,יג) [טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל]
למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו - וכי רשע בולע צדיק? והא
כתיב (תהלים לז,לג) ה' לא
יעזבנו בידו [ולא ירשיענו בהשפטו], וכתיב (משלי
יב,כא) לא יאונה לצדיק כל און [ורשעים מלאו רע]?
אלא צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע;
ואיבעית אימא: שעה משחקת לו שאני.
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'כל הקובע מקום
לתפלתו - אויביו נופלים תחתיו, שנאמר (שמואל ב ז,י)
ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה
לענותו כאשר בראשונה.
רב הונא רמי: כתיב (בספר
שמואל) 'לענותו',
וכתיב 'לכלותו ' [בספרינו
דברי הימים א יז,ט: ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו
ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לבלתו כאשר בראשונה]?
בתחלה (כשנבנה הבית נבנה על מנת שלא לענות
עוד אויבים לישראל) לענותו, ולבסוף (כשחטאו נגזר עליהם ענוי, ותפלתם
מגינה עליהם מן הכליון) לכלותו.
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, שנאמר (מלכים
ב ג,יא) [ויאמר יהושפט
האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו ויען אחד מעבדי מלך ישראל ויאמר] פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על
ידי אליהו; 'למד' לא
נאמר, אלא 'יצק', מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה.'
אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן [בנו?]:
מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי?
אמר ליה: לא יכילנא (תש
כחי).
אמר ליה: לכנפי למר עשרה וליצלי.
אמר ליה: טריחא לי מלתא.
ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא בעידנא דמצלי צבורא ליתי
ולודעיה למר?
אמר ליה: מאי כולי האי?
אמר ליה: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
(ברכות ח,א)
'מאי דכתיב (תהלים
סט,יד) ואני
תפלתי לך ה' עת רצון [אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך] (עת רצון - אלמא יש שעה שהיא של רצון) -
אימתי עת רצון? - בשעה שהצבור מתפללין.'
רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: (ישעיהו מט,ח)
כה אמר ה' בעת רצון עניתיך [וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל
נחלות שממות].
רבי אחא ברבי חנינא אמר מהכא: (איוב לו,ה)
הן אל כביר ולא ימאס [כביר כח לב] (תפלת
הרבים לא ימאס), וכתיב (תהלים נה,יט)
פדה בשלום נפשי מקרב לי (ממלחמות הבאות עלי) כי ברבים היו עמדי (שהתפללו עמי).
תניא נמי הכי [ספרי פנחס פסקה קלה]: 'רבי
נתן אומר: מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים? - שנאמר (איוב
לו,ה) הן אל כביר ולא ימאס [כביר כח לב]'
וכתיב (תהלים נה,יט)
פדה בשלום נפשי מקרב לי [כי ברבים היו עמדי]: אמר
הקב"ה: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור - מעלה אני עליו כאילו
פדאני לי ולבני מבין אומות העולם (פדה בשלום
- זה שעסק בדברי שלום, דהיינו תורה, דכתיבב וכל נתיבותיה שלום (משלי
ג,יז) וכן גמילות חסדים נמי שלום הוא:
שמתוך שגומל חסד בגופו לחבירו - הוא מכיר שהוא אוהבו, ובא לידי אחוה ושלום).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol