דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף יא
(ברכות י,ב)
משנה:
בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטה (על
צדו) ויקרא, ובבקר יעמוד שנאמר (דברים ו,ז) [ושננתם
לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך] ובשכבך ובקומך [וכן
דברים יא,יט: ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך
בדרך ובשכבך ובקומך] (בשכבך
דרך שכיבה; יעמוד - דכתיב ובקומך);
ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו (או
בקימה או בשכיבה או בישיבה או מהלך) שנאמר 'ובלכתך בדרך'; אם כן למה נאמר 'ובשכבך ובקומך' בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה
שבני אדם עומדים.
אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי
מפני הלסטים.
אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל!
(ברכות יא,א)
גמרא:
בשלמא בית הלל, קא מפרשי טעמייהו וטעמא דבית שמאי, אלא בית שמאי מאי טעמא לא
אמרי כבית הלל?
אמרי לך בית שמאי: אם כן נימא קרא 'בבקר ובערב' מאי 'בשכבך ובקומך'? - בשעת שכיבה - שכיבה ממש, ובשעת
קימה - קימה ממש. ובית שמאי, האי 'ובלכתך בדרך' מאי עביד להו?
ההוא מבעי להו לכדתניא: ''בשבתך בביתך' - פרט לעוסק במצוה (לקמיה מפרש מאי משמע), ובלכתך בדרך - פרט לחתן; מכאן אמרו: הכונס
את הבתולה – פטור (שטרוד
במחשבת בעילת מצוה), ואת האלמנה – חייב' (ואף על גב דחתן נמי עוסק במצוה הוא, אי לאו קרא יתירה לא נפקא לן מקרא
קמא: דכיון דעוסק במצוה לא כתיב בקרא בהדיא, אלא מיעוטא בעלמא הוא דקא דרשינן מ'ביתך', וממעטינן מינה עוסק במלאכת מצוה, דאיכא טרדא; אבל
חתן - דטרדא דמחשבה בעלמא הוא שמחשב על עסק בתולים, אי לאו קרא יתירה - לא אתמעוט);
מאי משמע (פרט לעוסק במצוה)?
אמר רב פפא: כי דרך (בשבתך ובלכתך הוקשו לדרך [בשבתך בביתך ובלכתך בדרך]); מה דרך
רשות - אף כל רשות;
מי לא עסקינן דקא אזיל לדבר מצוה (כלומר:
מנלן דבדרך רשות לחודא איירי קרא? הא קרא דרך
סתמא כתיב, וממילא משתמע נמי מיניה דרך מצוה) ואפילו הכי אמר רחמנא לקרי?
אם כן לכתוב רחמנא 'בשבת ובלכת', מאי 'בשבתך ובלכתך'? - בשבת דידך ובלכת דידך
- הוא דמחייבת, הא דמצוה – פטירת.
אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי?
האי טריד והאי לא טריד.
אי משום טרדא (דמחשבה
פטרת ליה) - אפילו טבעה ספינתו בים נמי? וכי תימא הכי נמי - אלמה אמר (כמו 'למה אמר') רבי אבא בר זבדא אמר רב: אָבֵל (אף על פי שטרוד בצערו) חייב בכל המצות האמורות בתורה
חוץ מן התפילין, שהרי נאמר בהם פאר, שנאמר (יחזקאל כד,יז) [האנק
דם מתים אבל לא תעשה] פארך חבוש עליך [ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על
שפם ולחם אנשים לא תאכל] (וכיון דבעו פאר, ואבל מתגולל בצערו
בעפר אין זה פאר)?
התם טריד טרדא דמצוה (וכיון
דאנן מיעוט בעלמא דרשינן 'פרט לחתן' מסתייך אם ממעטת מיניה טרדא דמצוה), הכא טריד
טרדא דרשות.
ובית שמאי?
ההוא מבעי להו 'פרט לשלוחי מצוה'.
ובית הלל אמרי: (נהי
נמי דקרא למדרש מיניה 'פרט לחתן' אתא -) ממילא שמע מינה (בלכת דידך הוא דמחייבת, אלמא) דאפילו בדרך נמי קרי.
תנו רבנן: 'בית הלל אומרים: עומדין וקורין יושבין, וקורין ומטין וקורין,
הולכין בדרך וקורין, עושין במלאכתן וקורין (לקמן מוקמינן לה בפרק שני (דף טז.)); ומעשה [המעשה בספרי ואתחנן
פסקא לד] ברבי
ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד, והיה רבי ישמעאל מוטה ורבי
אלעזר בן עזריה זקוף; כיון שהגיע זמן קריאת שמע - הטה רבי אלעזר (כבית שמאי) וזקף רבי ישמעאל; אמר לו רבי אלעזר בן
עזריה לרבי ישמעאל: ישמעאל אחי! אמשול לך משל למה הדבר דומה: משל לאחד שאומרים לו
"זקנך (נאה
ו)מגודל", (והוא) אמר
להם "( הואיל וקלסתם אותו - אף הוא:
הגדול הזה) יהיה כנגד המשחיתים (יהיה
נתון לתער ולמספרים שאביא עליו ואשחיתנו)" - אף כך אתה: כל זמן שאני זקוף
אתה מוטה, עכשיו כשאני הטתי אתה זקפת (הרי
אני כמקלס את מעשיך שהיית מוטה, ואתה נזקפת)?
אמר לו: אני עשיתי כדברי בית הלל ואתה עשית כדברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמא
יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות'
מאי 'ולא עוד'?
וכי תימא בית הלל נמי אית להו מטין (דבמטין
נמי שרו, כדאמרינן לעיל 'מטין וקורין') - הני מילי דמטה ואתא מעיקרא,
אבל הכא - כיון דעד השתא הוית זקוף והשתא מוטה (כיון דעד השתא היית זקוף ועכשיו הטית), (אם לא נזקפתי אני,) אמרי 'שמע מינה כבית שמאי סבירא להו'
שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות.
תני רב יחזקאל: עשה כדברי בית שמאי - עשה, כדברי בית הלל – עשה;
רב יוסף אמר: עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום, דתנן [סוכה
פ"ב מ"ז]: 'מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית: בית שמאי פוסלין ובית הלל
מכשירין; אמרו להם בית הלל לבית שמאי: מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל
לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, מצאוהו שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ולא
אמרו לו כלום!
אמרו להם: משם ראיה? אף הם אמרו לו: אם כן היית נוהג - לא קיימת מצות סוכה
מימיך!' (וכי היכי דעשה כדברי בית הלל לא עשה ולא כלום לדברי
בית שמאי, אף העושה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום לדברי בית הלל)!
רב נחמן בר יצחק אמר: עשה כדברי בית שמאי - חייב מיתה, דתנן [ברכות
פ"א מ"ג]: 'אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי
בעצמי מפני הלסטים!
אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל!'
משנה:
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה: אחת
ארוכה ואחת קצרה (אשתים
לאחריה דערבית קאי (נ"א: ארוכה = אמת ואמונה, קצרה = השכיבנו)) (כדאמר בברכות ירושלמי: שבע ברכות הללו על שם (תהלים
קיט,קסד) שבע ביום הללתיך); מקום שאמרו להאריך אינו רשאי
לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, לחתום (ב'ברוך') אינו רשאי
שלא לחתום, שלא לחתום (כגון
ברכת הפירות ומצות) אינו רשאי לחתום.
גמרא:
מאי מברך (שתים לפניה דשחר מאי ניהו)?
אמר רבי יעקב אמר רבי אושעיא:
(ברכות יא,ב)
(ישעיהו מה,ז) יוצר אור ובורא חשך [עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה]. (לקמיה מפרש אידך מאי היא, דאילו ברכה דישתבח אינה מן המנין שהיא לאחרי
פסוקי דזמרה כמו ברכת הלל, ואומרים אותה קודם זמן קריאת שמע אם ירצו.)
לימא 'יוצר
אור ובורא נוגה'?
כדכתיב קאמרינן (כתיב
בקרא יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע).
אלא מעתה 'עושה
שלום ובורא רע' מי
קא אמרינן כדכתיב?: אלא כתיב 'רע' וקרינן 'הכל', לישנא מעליא, הכא נמי לימא 'נוגה' לישנא מעליא?!
אלא אמר רבא: כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. בשלמא מדת לילה ביום,
כדאמרינן 'יוצר
אור ובורא חשך',
אלא מדת יום בלילה היכי משכחת לה?
אמר אביי: 'גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור'.
ואידך [הברכה השניה לפני קרית שמע] מאי היא?
אמר רב יהודה אמר שמואל: 'אהבה רבה'; וכן אורי ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה: 'אהבה
רבה'.
תניא נמי הכי: 'אין אומרים 'אהבת עולם' אלא 'אהבה רבה''; ורבנן אמרי
אהבת עולם, וכן הוא אומר (ירמיהו לא,ב) [מרחוק
ה' נראה לי] ואהבת
עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד.
אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות עד שלא קרא קרית שמע, צריך לברך; משקרא קרית
שמע אינו צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה (שיש
בה מעין ברכת התורה 'ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד
תורתך ותלמדם חקי רצונך').
אמר רב הונא: למקרא צריך לברך, ולמדרש אינו צריך לברך (מדרש הוא קרוב למקרא, כגון מכילתא וספרא וספרי שהם מדרשי מקראות);
ורבי אלעזר אמר: למקרא ולמדרש צריך לברך, למשנה אינו צריך לברך;
ורבי יוחנן אמר: אף למשנה נמי צריך לברך אבל לתלמוד (גירסת רש"י: 'לגמרא') אינו צריך לברך (אפילו קודם אהבה רבה קאמר, והכי מוכח מילתא בפרק שני);
ברכות יא,ב: ורבא אמר: אף לתלמוד (גירסת
רש"י: 'לגמרא') צריך לברך (שהוא עיקר התורה שממנו הוראה יוצאה; 'גמרא' היינו סברת טעמי משנה, ותירוצי
משניות הסותרות זו את זו, וחסורי מחסרא), דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין
הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב - הוה מקדים וקא משי ידיה ובריך (ברכת התורה) ומתני לן פרקין.
מאי מברך?
אמר רב יהודה אמר שמואל: '[בא"י אמ"ה] אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק
בדברי תורה'.
ורבי יוחנן מסיים (דבעי
פתיחה ב'ברוך' וחתימה ב'ברוך') בה הכי: 'הערב נא ה' אלהינו את דברי
תורתך בפינו(יערבו עלינו לעסוק בהם מאהבה) ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו
וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה ה' המלמד
תורה לעמו ישראל'; (ולא
גרסינן '[בא"י] למדני חקיך', שאין זו ברכה והודאה על שעבר אלא לשון בקשה,
ודוד - כי אמרה (בתהלים קיט,יב) - לא לשם ברכה אמרה אלא בלשון בקשה, והכי קאמר: ה' שאתה ברוך - למדני
חקיך.)
ורב המנונא אמר: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן
התורה';
אמר רב המנונא: זו היא מעולה שבברכות (שבברכות
התורה, לפי שיש בה הודאה למקום וקילוס לתורה ולישראל) - הלכך לימרינהו לכולהו.
תנן התם (במסכת תמיד
[פ"ה מ"א] דהתם מסדר לכוליה סדר עבודת השחר, וקאמר דלאחר שסדרו האברים על
גבי הכבש ומלחום - ירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע, והדר תני) : 'אמר להם הממונה (והוא סגן הכהנים, כדאיתא ביומא 'היינו סגן היינו ממונה'
(בפירש"י שם טו:)): "ברכו
ברכה אחת" (לקמן
מפרש מאי היא, ומן הברכות שלפני קרית שמע היא), והם ברכו, וקראו עשרת הדברות, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר; וברכו
את העם (ע ם
העם) שלש ברכות, אמת, ויציב, ועבודה
(בשביל העבודה שעשו היו מברכין
אחריה 'רצה ה' אלהינו עבודת עמך ישראל ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון ברוך המקבל
עבודת עמו ישראל ברצון'; אי נמי 'שאותך לבדך ביראה נעבוד'), וברכת כהנים (לברך
את העם, ובשאר תפלה לא היה להם פנאי; ואף זמן קריאת שמע לא הגיע, כדאמר במסכת יומא
(דף לז ע"ב) 'הקורא את שמע עם אנשי
משמר ועם אנשי מעמד לא יצא לפי שאנשי משמר מקדימין וכו'); ובשבת מוסיפין ברכה אחת (לקמיה מפרש לה) למשמר היוצא (שהמשמרות מתחלפות ביום השבת, כדאמרינן במסכת סוכה (דף
נו:) 'משמר היוצא עושה תמיד של שחר ומוספין, ומשמר הנכנס
עושה תמיד של בין הערבים ובזיכין')'.
מאי 'ברכה אחת (דקתני
רישא)' (איזו
מן הברכות הוא אומר)?
כי הא דרבי אבא ורבי יוסי בר אבא אקלעו לההוא אתרא, בעו מנייהו: "מאי 'ברכה
אחת'?" לא הוה בידייהו, ואתו שיילוהו לרב מתנה; לא הוה בידיה, אתו
שיילוהו לרב יהודה; אמר להו: הכי אמר שמואל: אהבה רבה.
ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: יוצר אור!
כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר: הא דרבי זריקא - לאו בפירוש אתמר אלא מכללא
אתמר (לא שמע מפי ריש לקיש שאמר בפירוש 'מאי
ברכה אחת? - יוצר אור'), דאמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי
שמעון בן לקיש: זאת (דקתני
'ברכו ברכה אחת') אומרת: ברכות אין מעכבות זו את זו (בירך את האחת ולא בירך את השניה - נפקא מיהא ידי חובתו
בההיא שבירך, ואין חברתה מעכבת לומר שאין זו מועלת בלא זו; ומהכא שמע רבי זריקא דסבירא
ליה לריש לקיש דהך ברכה אחת - יוצר אור היא): אי אמרת בשלמא יוצר אור הוו אמרי (ולא אהבה רבה, ואף על גב דמטא ליה זמנא - שאף בלילה
ראוי לומר, כל שכן דכיון דאמרי יוצר אור ודאי מטיא זמנה, ואפילו הכי לא אמרי אלא
יוצר אור ותו לא אמרי לה), היינו (דקאמר שמע מינה) דברכות אין מעכבות זו את זו: דלא קא
אמרי אהבה רבה!
(ברכות יב,א)
אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי [ולא אמרו יוצר אור], מאי 'ברכות אין מעכבות זו את
זו' (היכי שמע מינה)? דלמא האי
דלא אמרי יוצר אור - משום דלא מטא זמן יוצר אור, וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי (ואף על גב דקרו אינהו קרית שמע - לא מטא זמניה,
כדאמרינן בעלמא (יומא לז:) 'הקורא את שמע עם אנשי
משמר לא יצא', שאנשי משמר מקדימין)?
ואי מכללא (וכי
אמר ליה מכללא) - מאי (מאי
גריעותא איכא, דאמר 'לאו בפירוש אתמר'? הא שפיר מצי למשמע מכללא דיוצר אור קא אמרי)?
(ומשנינן:
ליכא למשמע מהכא) דאי מכללא, (דילמא) לעולם (אימא
לך) אהבה רבה הוו אמרי, וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה, ומאי 'ברכות
אין מעכבות זו את זו' - סדר ברכות (אם
הקדים המאוחרות)?.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol