דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף יב
(ברכות יא,ב)
כי הא דרבי אבא ורבי יוסי בר אבא אקלעו לההוא אתרא, בעו מנייהו: "מאי 'ברכה
אחת'?" לא הוה בידייהו, ואתו שיילוהו לרב מתנה; לא הוה בידיה, אתו
שיילוהו לרב יהודה; אמר להו: הכי אמר שמואל: אהבה רבה.
ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: יוצר אור!
כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר: הא דרבי זריקא - לאו בפירוש אתמר אלא מכללא
אתמר (לא שמע מפי ריש לקיש שאמר בפירוש
'מאי ברכה אחת? - יוצר אור'), דאמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי
שמעון בן לקיש: זאת (דקתני
'ברכו ברכה אחת') אומרת: ברכות אין מעכבות זו את זו (בירך את האחת ולא בירך את השניה - נפקא מיהא ידי חובתו
בההיא שבירך, ואין חברתה מעכבת לומר שאין זו מועלת בלא זו; ומהכא שמע רבי זריקא
דסבירא ליה לריש לקיש דהך ברכה אחת - יוצר אור היא): אי אמרת בשלמא יוצר אור הוו
אמרי (ולא אהבה רבה, ואף על גב דמטא ליה
זמנא - שאף בלילה ראוי לומר, כל שכן דכיון דאמרי יוצר אור ודאי מטיא זמנה, ואפילו
הכי לא אמרי אלא יוצר אור ותו לא אמרי לה), היינו (דקאמר שמע מינה) דברכות אין מעכבות זו את זו: דלא קא
אמרי אהבה רבה!
(ברכות יב,א)
אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי [ולא אמרו יוצר אור], מאי 'ברכות אין מעכבות זו את
זו' (היכי שמע מינה)? דלמא האי
דלא אמרי יוצר אור - משום דלא מטא זמן יוצר אור, וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי (ואף על גב דקרו אינהו קרית שמע - לא מטא זמניה,
כדאמרינן בעלמא (יומא לז:) 'הקורא את שמע עם אנשי
משמר לא יצא', שאנשי משמר מקדימין)?
ואי מכללא (וכי
אמר ליה מכללא) - מאי (מאי
גריעותא איכא, דאמר 'לאו בפירוש אתמר'? הא שפיר מצי למשמע מכללא דיוצר אור קא אמרי)?
(ומשנינן:
ליכא למשמע מהכא) דאי מכללא, (דילמא) לעולם (אימא
לך) אהבה רבה הוו אמרי, וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה, ומאי
'ברכות אין מעכבות זו את זו' - סדר ברכות (אם
הקדים המאוחרות)?.
'וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים';
אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן (לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע), אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין (המינין = עכו"ם: שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר
תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני).
תניא נמי הכי: 'רבי נתן אומר: בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני
תרעומת המינין.'
רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא; אמר ליה רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת
המינין!
אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא; אמר ליה רב אשי: כבר בטלום מפני תרעומת המינין.
'ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא';
מאי 'ברכה אחת'?
אמר רב חלבו: משמר היוצא אומר למשמר הנכנס: "מי ששכן את שמו בבית הזה -
הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות".
מקום שאמרו להאריך:
פשיטא! היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא, ופתח ומברך אדעתא
דשכרא וסיים בדחמרא (תחלת
הברכה אמר על מנת 'שהכל', וכיון שהגיע ל'מלך העולם' נזכר שהוא יין, ואמר 'פרי
הגפן') - (פשיטא
לן ד)יצא, דאי נמי (דהא
אפילו סיים כל הברכה כדעת פתיחתה ו)אם אמר 'שהכל נהיה בדברו' – יצא, דהא
תנן [ברכות פ"ו מ"ב]: 'על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו
יצא'; אלא (קא מבעיא לן) היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה
וקסבר דחמרא הוא, פתח ובריך אדעתא דחמרא (כדי
לסיים 'בורא פרי הגפן', וכשהגיע ל'מלך העולם' נזכר שהוא שכר) וסיים בדשכרא ('שהכל') - מאי? בתר עיקר ברכה אזלינן (ועיקר ברכה אדעתא דיין נאמרה, והוי כמו שסיים ביין,
ואין ברכת היין מוציאה ידי ברכת שכר: שאין השכר מן הגפן)? או בתר חתימה אזלינן?
תא שמע:
'שחרית
פתח ב'יוצר אור' (כלומר:
אדעתא דלימא יוצר אור, כשאמר 'מלך העולם' נזכר) וסיים ב'מעריב ערבים' ('אשר בדברו מעריב ערבים') - לא יצא; פתח
ב'מעריב ערבים' וסיים ב'יוצר אור' – יצא;
ערבית פתח
ב'מעריב ערבים' וסיים ב'יוצר אור' - לא יצא; פתח ב'יוצר אור' וסיים ב'מעריב ערבים'
– יצא;
כללו של דבר: הכל
הולך אחר החתום'!?
שאני התם דקאמר 'ברוך יוצר המאורות' (כלומר:
דלמא פתיחה אינה כלום, והא דקתני 'יצא' - לפי שחוזר וחותם בה ב'ברוך יוצר
המאורות', ועל ידי חתימתה קאמר דיצא, אלא 'שהכל', שאין חותם בה בברוך, ופתיחתה
אדעתא דבורא פרי הגפן הוא - אימא דלא יצא!).
הניחא לרב, דאמר: כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה – שפיר, אלא לרבי
יוחנן, דאמר: כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה - מאי איכא למימר (היכי נפיק משום חתימתה? הא אין מלכות בחתימתה)?
אלא כיון דאמר רבה בר עולא 'כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום', כי
קאמר ברכה ומלכות מעיקרא - אתרוייהו קאמר (אלא לא תימא משום חתימתה יצא, אלא פתיחתה נמי מעלייתא היא, ולא תפשוט מיניה
לחמרא ושכרא: דלגבי ברכות ערבית ושחרית - הוא דמצי למימר דכי פתח בזו וסיים בזו
יצא, דהא כי פתח בשחרית אדעתא דמעריב ערבים - הוה דעתיה לאדכורי בה מדת היום
בלילה, כגון 'גולל אור', וכי פתח ערבית אדעתא דיוצר אור - הוה דעתיה לאדכורי בה
מדת לילה, כגון 'ובורא חשך' - הלכך אדעתא דתרוייהו הויא).
תא שמע מסיפא: 'כללו של דבר הכל הולך אחר החתום'; 'כללו של דבר' לאתויי מאי?
לאו לאתויי הא דאמרן (כגון
שכרא וחמרא)?
לא, לאתויי נהמא ותמרי.
היכי דמי? אילימא דאכל נהמא וקסבר דתמרי אכל, ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא
- היינו בעיין (דהא ברכת התמרים 'על העץ ועל פרי
העץ' אינה עולה לברכת הלחם, ואי בהא פשטת דהכל הולך אחר חתום ברכות - הוא הדין
לחמרא ושכרא)?
לא! צריכא כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל, ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי – יצא,
דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא; מאי טעמא? - דתמרי נמי מיזן זייני.
אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שלא אמר 'אמת ויציב' שחרית (כמו שתקנוה), ו'אמת ואמונה' ערבית - לא יצא ידי
חובתו, שנאמר (תהלים צב,ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות (וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו היא: שהוציאם ממצרים, ובקע
להם הים, והעבירם; וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו
הבטחתו ואמונתו: לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים, ולשום נפשנו בחיים, ולהדריכנו על
במות אויבינו, כל אלה הנסים התדירים תמיד).
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: המתפלל, כשהוא כורע (באבות ובהודאה) - כורע ב'ברוך', וכשהוא זוקף - זוקף
בשם (וזוקף את עצמו כשהוא מזכיר את השם).
אמר שמואל: מאי טעמא דרב? - דכתיב (תהלים קמו,ח) [ה'
פקח עורים]
ה' זקף כפופים [ה' אהב צדיקים].
מיתיבי (מלאכי ב,ה) [בריתי היתה אתו החיים
והשלום ואתנם לו מורא וייראני ו]מפני שמי נחת הוא ('נחת'
= לשון הכנעה) [כלומר: כשאומרים את השם
צריך לכרוע]?
מי כתיב 'בשמי'? 'מפני שמי' כתיב [ולכן קוראים לפני אמירת השם].
אמר ליה שמואל לחייא בר רב: בר אוריאן! תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך!
הכי אמר אבוך: 'כשהוא כורע - כורע בברוך, כשהוא זוקף - זוקף בשם'.
(ברכות יב,ב)
רב ששת, כי כרע - כרע כחיזרא (שבט
ביד אדם, וחובטו כלפי מטה בבת אחת); כי קא זקיף - זקיף כחיויא (בנחת: ראשו תחלה ואחר כך גופו, שלא תראה כריעתו עליו
כמשוי, 'כחויא' - כנחש הזה: כשהוא זוקף עצמו - מגביה הראש תחלה, ונזקף מעט מעט).
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה אדם מתפלל 'האל הקדוש' 'מלך
אוהב צדקה ומשפט' חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים, שמתפלל 'המלך הקדוש'
(לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו
לשפוט את העולם) 'והמלך המשפט' (כמו
'מלך המשפט', כמו נושאי הארון הברית (יהושע
ג,יד) כמו ארון הברית, וכן המסגרות
המכונות (מלכים ב טז,יז) שהוא כמו מסגרות המכונות,
וכן העמק הפגרים (ירמיה לא,לט) כמו עמק הפגרים); ורבי אלעזר אמר: אפילו אמר 'האל
הקדוש' – יצא, שנאמר (ישעיהו ה,טז) ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה; אימתי 'ויגבה ה' צבאות במשפט'? - אלו עשרה ימים שמראש השנה
ועד יום הכפורים, וקאמר 'האל הקדוש'!
מאי הוה עלה?
אמר רב יוסף: 'האל הקדוש' ו'מלך אוהב צדקה ומשפט'.
רבה אמר: 'המלך הקדוש' ו'המלך המשפט'.
והלכתא כרבה.
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו
מבקש - נקרא חוטא, שנאמר (שמואל א יב,כדג) גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול
להתפלל בעדכם [והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה].
אמר רבא: אם תלמיד חכם הוא - צריך שיחלה עצמו עליו (הכי גרסינן: ואם תלמיד חכם הוא וצריך לרחמים צריך שיחלה עצמו עליו: אם
תלמיד חכם הוא זה שצריך לרחמים - צריך שיחלה חבירו עצמו עליו);
מאי טעמא?: אילימא משום דכתיב (שמואל א כב,ח) [כי
קשרתם כלכם עלי ואין גלה את אזני בכרת בני עם בן ישי] ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני [כי הקים בני את עבדי עלי לארב כיום הזה]!
דילמא מלך שאני?
אלא מהכא (תהלים לה,יג) ואני בחלותם לבושי [שק
עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב] (על
דואג ואחיתופל הוא אומר, שהיו תלמידי חכמים), ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל
העושה דבר עבירה ומתבייש בו - מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר (יחזקאל
טז,סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל
אשר עשית נאם ה' אלהים!
דילמא צבור שאני.
אלא מהכא: (שמואל א כח),טו
ויאמר שמואל
אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי
ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה - ('גם בחלומות גם בנביאים') ואילו
'אורים ותמים' לא קאמר, משום דקטליה לנוב עיר הכהנים (לפי שנתבייש ממנו שלא יאמר לו "אתה גרמת לעצמך שלא נענית באורים
ותומים לפי שהרגת את הכהנים").
ומנין דאחילו ליה מן שמיא?
שנאמר (שמואל א כח,יט) [ויתן
ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים] ומחר אתה ובניך עמי [גם
את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים] ואמר רבי יוחנן:
'עמי' = במחיצתי;
ורבנן אמרי מהכא (שמעינן
דאחילו לו): (שמואל ב כא,ו) [ינתן
לנו שבעה אנשים מבניו] והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' [ויאמר
המלך אני אתן] (גבעונים אמרו לדוד בסוף ימיו שהיה רעָב שלש שנים,
וישאל דוד בה' [שמואל ב כא,א] ויאמר ה' אל שאול ואל
בית הדמים על אשר המית את הגבעונים: שהרג את הכהנים שהיו
מספיקים לגבעונים לחם ומים; שהגבעונים - נתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים למזבח; [שמואל
ב כא,ג] ויאמר דוד אל הגבעונים ובמה אכפר לכם וברכו את נחלת
ה' והם אמרו לו יותן לנו שבעה אנשים
מבניו והוקענום בגבעת שאול) - יצתה בת קול ואמרה: 'בחיר ה'' (דודאי הם לא אמרו 'בחיר ה'',
שהרי לגנותו היו באין ולא לכבודו).
אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת
שמע, ומפני מה לא קבעוה? משום טורח צבור;
מאי טעמא? אילימא משום דכתיב בה (במדבר כג,כנ) אל מוציאם ממצרים [כתועפת ראם לו] - לימא פרשת רבית ופרשת משקלות, דכתיב בהן יציאת מצרים (פרשת רבית: אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' (ויקרא כה,לו) וסמיך ליה יציאת מצרים [ויקרא כה,לח:
אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים], ופרשת משקלות: אבני צדק וגו'
(ויקרא יט,לו); סיפיה דקרא אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים)!?
אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא (במדבר כד,ט) כרע שכב כארי וכלביא מי
יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור] ('כרע שכב' דדמי ל'בשכבך ובקומך' שהקדוש ברוך הוא שומרנו בשכבנו
ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא)? ולימא האי פסוקא ותו לא (וליכא טורח צבור)?
גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו – פסקינן, דלא פסקה משה רבינו - לא פסקינן.
פרשת ציצית, מפני מה קבעוה?
אמר רב יהודה בר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים: 1.מצות ציצית, 2.יציאת
מצרים, 3.עול מצות (ועשיתם
את כל מצותי), 4.ודעת מינים (אותם
ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל), 5.הרהור עבירה והרהור עבודה זרה.
בשלמא הני תלת – מפרשן: עול מצות, דכתיב (במדבר טו,לט) [והיה
לכם לציצת]
וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' [ועשיתם אתם ולא תתורו
אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם]; ציצית - דכתיב ועשו להם ציצית (במדבר
טו,לח) [דבר
אל בני ישראל ואמרת אלהם] ועשו להם ציצית [על כנפי בגדיהם לדרתם
ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת]; יציאת מצרים - דכתיב (במדבר טו,מא) [אני
ה' אלקיכם]
אשר הוצאתי [אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה'
אלקיכם], אלא דעת
מינים הרהור עבירה והרהור עבודה זרה מנלן? דתניא [ספרי שלח
פסקא קטו, בשנויים מעטים]: (במדבר טו,לט) [והיה
לכם לציצת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם
ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם] 'אחרי לבבכם' זו מינות [בספרי: 'מינות
כנען'], וכן הוא
אומר (תהלים יד,א; תהלים נג,ב) אמר נבל בלבו אין אלהים (ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים); 'אחרי עיניכם' זה הרהור עבירה, שנאמר (שופטים
יד,ג) [ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה
כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים] ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני; 'אתם זונים' זה הרהור עבודה זרה, וכן הוא אומר (שופטים
ח,לג) [ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל] ויזנו אחרי הבעלים [וישימו להם בעל ברית לאלקים].
משנה:
מזכירין יציאת מצרים (פרשת
ציצית בקרית שמע) בלילות (ואף על פי שאין לילה זמן ציצית, דכתיב וראיתם
אותו וזכרתם (במדבר טו,לט) - אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה);
אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה (כבר הייתי נראה זקן, ולא זקן ממש: שבאת עליו שיבה יום שהעבירו רבן גמליאל
מנשיאותו ומינו רבי אלעזר בן עזריה נשיא, כדאיתא לקמן בפרק 'תפלת השחר' (כח.)) ולא זכיתי
שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא (ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה): שנאמר (דברים טז,ג) [לא
תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים] למען תזכור את יום צאתך
מארץ מצרים כל ימי חייך: 'ימי
חייך' - הימים; 'כל ימי חייך' – הלילות!
וחכמים אומרים: 'ימי חייך' - העוה"ז; 'כל' - להביא לימות המשיח.
גמרא:
תניא [תוספתא ברכות פ"א מ"יא]: 'אמר
להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר (ירמיהו
כג,ז) [לכן] הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני
ישראל מארץ מצרים (שם,
פסוקח) כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא
את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם [וישבו
על אדמתם]!
אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה,
אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו; כיוצא בו אתה אומר (בראשית
לה,י) [ויאמר
לו אלקים שמך יעקב] לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל
יהיה שמך [ויקרא את שמו ישראל]:
(ברכות יג,א)
לא שיעקר יעקב ממקומו (שהרי מצינו שקראו הקב"ה יעקב אחר זאת ברדתו
למצרים, שנאמר ויאמר אלהים לישראל ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני (בראשית
מו,ב)), אלא ישראל עיקר
ויעקב טפל לו; [תוספתא ברכות פ"א מ"יב] וכן הוא אומר "(ישעיהו מג,יח) אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו: 'אל תזכרו ראשונות' זה שעבוד מלכיות, 'וקדמוניות
אל תתבוננו' - זו יציאת מצרים;
(בתר
'אל תזכרו ראשונות' כתיב (ישעיהו
מג,יט)) הנני עושה חדשה עתה תצמח [הלוא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישמון נהרות] - תני רב יוסף: זו מלחמת גוג ומגוג;
משל למה הדבר דומה? - לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב, וניצל ממנו, והיה מספר
והולך מעשה זאב; פגע בו ארי וניצל ממנו - והיה מספר והולך מעשה ארי; פגע בו נחש וניצל
ממנו - שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש; אף כך ישראל: צרות אחרונות
משכחות את הראשונות.
אברם הוא אברהם; בתחלה נעשה אב לארם (לאנשי
מדינתו, שמארץ ארם היה, שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע
כד,ב), ואומר: אל ארם נהרים אל עיר נחור
(בראשית כד,י)), ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו [בראשית יז,ד: אני הנה בריתי אתך והיית
לאב המון גוים];
שרי היא שרה; בתחלה נעשית שרי לאומתה ('שרי'
- לשון יחיד, משמע שרתִי), ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו.
תני בר קפרא: 'כל הקורא לאברהם אברם
עובר בעשה, שנאמר (בראשית יז,ה) [ולא יקרא עוד את שמך אברם] והיה שמך אברהם [כי אב המון גוים נתתיך];
רבי אליעזר אומר*: עובר בלאו, שנאמר 'ולא יקרא עוד את שמך אברם'.'
אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי?
התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם (בראשית יז,טו) [ויאמר
אלקים אל אברהם]
שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה
אלא מעתה הקורא ליעקב 'יעקב' הכי נמי?
שאני התם: דהדר אהדריה קרא, דכתיב (בראשית מו,ב) ויאמר אלהים לישראל
במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב [ויאמר הנני].
מתיב רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבידא: (עזרא ט,ז) אתה הוא ה' האלהים אשר
בחרת באברם [והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם]!?
אמר ליה: התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא (אשר בחרת בו בהיות שמו אברם ושמת שמו אברהם).
[*תני בר קפרא: כל הקורא ...רבי
אליעזר אומר: אם דברי התנא קמא הם דברי בר קפרא עצמו, כיתד שם עצמו לפני רבי
אליעזר? וכי לא ידע את דברי רבי אליעזר? אלא ודאי – אם הגירסא היא אמנם שהתנא השני
הוא רבי אליעזר, מוכרח שהתנא קמא אינו בר קפרא. לחילופין, התנא קמא הוא בר קפרא,
והחולק הוא רבי אלעזר ולא רבי אליעזר.]
הדרן עלך מאימתי
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol