דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף יג
(ברכות יב,ב)
משנה:
מזכירין יציאת מצרים (פרשת
ציצית בקרית שמע) בלילות (ואף על פי שאין לילה זמן ציצית, דכתיב וראיתם
אותו וזכרתם (במדבר טו,לט) - אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה);
אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה (כבר הייתי נראה זקן, ולא זקן ממש: שבאת עליו שיבה יום שהעבירו רבן גמליאל
מנשיאותו ומינו רבי אלעזר בן עזריה נשיא, כדאיתא לקמן בפרק 'תפלת השחר' (כח.)) ולא זכיתי
שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא (ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה): שנאמר (דברים טז,ג) [לא
תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים] למען תזכור את יום צאתך
מארץ מצרים כל ימי חייך: 'ימי
חייך' - הימים; 'כל ימי חייך' – הלילות!
וחכמים אומרים: 'ימי חייך' - העוה"ז; 'כל' - להביא לימות המשיח.
גמרא:
תניא [תוספתא ברכות פ"א מ"יא]: 'אמר
להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר (ירמיהו
כג,ז) [לכן] הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני
ישראל מארץ מצרים (שם,
פסוקח) כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא
את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם [וישבו
על אדמתם]!
אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה,
אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו; כיוצא בו אתה אומר (בראשית
לה,י) [ויאמר
לו אלקים שמך יעקב] לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל
יהיה שמך [ויקרא את שמו ישראל]:
(ברכות יג,א)
לא שיעקר יעקב ממקומו (שהרי מצינו שקראו הקב"ה יעקב אחר זאת ברדתו
למצרים, שנאמר ויאמר אלהים לישראל ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני (בראשית
מו,ב)), אלא ישראל עיקר
ויעקב טפל לו; [תוספתא ברכות פ"א מ"יב] וכן הוא אומר "(ישעיהו מג,יח) אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו: 'אל תזכרו ראשונות' זה שעבוד מלכיות, 'וקדמוניות
אל תתבוננו' - זו יציאת מצרים;
(בתר
'אל תזכרו ראשונות' כתיב (ישעיהו
מג,יט)) הנני עושה חדשה עתה תצמח [הלוא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישמון נהרות] - תני רב יוסף: זו מלחמת גוג ומגוג;
משל למה הדבר דומה? - לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב, וניצל ממנו, והיה מספר
והולך מעשה זאב; פגע בו ארי וניצל ממנו - והיה מספר והולך מעשה ארי; פגע בו נחש
וניצל ממנו - שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש; אף כך ישראל: צרות אחרונות
משכחות את הראשונות.
אברם הוא אברהם; בתחלה נעשה אב לארם (לאנשי
מדינתו, שמארץ ארם היה, שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע
כד,ב), ואומר: אל ארם נהרים אל עיר נחור
(בראשית כד,י)), ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו [בראשית יז,ד: אני הנה בריתי אתך והיית
לאב המון גוים];
שרי היא שרה; בתחלה נעשית שרי לאומתה ('שרי'
- לשון יחיד, משמע שרתִי), ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו.
תני בר קפרא: 'כל הקורא לאברהם אברם
עובר בעשה, שנאמר (בראשית יז,ה) [ולא יקרא עוד את שמך אברם] והיה שמך אברהם [כי אב המון גוים נתתיך];
רבי אליעזר אומר*: עובר בלאו, שנאמר 'ולא יקרא עוד את שמך אברם'.'
אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי?
התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם (בראשית יז,טו) [ויאמר
אלקים אל אברהם]
שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה
אלא מעתה הקורא ליעקב 'יעקב' הכי נמי?
שאני התם: דהדר אהדריה קרא, דכתיב (בראשית מו,ב) ויאמר אלהים לישראל
במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב [ויאמר הנני].
מתיב רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבידא: (עזרא ט,ז) אתה הוא ה' האלהים אשר
בחרת באברם [והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם]!?
אמר ליה: התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא (אשר בחרת בו בהיות שמו אברם ושמת שמו אברהם).
[*תני בר קפרא: כל הקורא
...רבי אליעזר אומר: אם דברי התנא קמא הם דברי בר קפרא עצמו, כיצד שם עצמו לפני
רבי אליעזר? וכי לא ידע את דברי רבי אליעזר? אלא ודאי – אם הגירסא היא אמנם שהתנא
השני הוא רבי אליעזר, מוכרח שהתנא קמא אינו בר קפרא. לחילופין, התנא קמא הוא בר קפרא,
והחולק הוא רבי אלעזר ולא רבי אליעזר.]
הדרן עלך מאימתי
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
ברכות פרק שני היה קורא בתורה
(ברכות יג,א)
משנה:
היה קורא (פרשת קרית שמע) בתורה,
והגיע זמן המקרא (זמן
קרית שמע): אם כוון לבו – יצא.
בפרקים (בין ההפסקות; ולקמן מפרש להו
במתניתין: בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע כו') - שואל מפני הכבוד (שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום) ומשיב ("שלום" אם הקדימו לו; ובגמרא פריך: כיון
דשואל - פשיטא דמשיב!?); ובאמצע (באמצע הברכה או הפרשה) - שואל מפני היראה (אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו, אבל מפני הכבוד - לא) ומשיב -
דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר: באמצע - שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים - שואל
מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. (בגמרא
מפרש פלוגתייהו.)
אלו הן 'בין הפרקים': בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה ל'שמע', בין 'שמע' ל'והיה אם שמוע' בין 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר', בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב'; רבי יהודה אומר: בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' לא יפסיק (בגמרא (דף יד) מפרש טעמייהו).
אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת שמע ל'והיה אם שמוע'? - כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים
תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות; 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר'?
– ש'והיה אם
שמוע' נוהג בין
ביום ובין בלילה (דמשתעי
בתלמוד תורה, דכתיב (דברים יא,יט) ולמדתם אותם את בניכם), 'ויאמר' אינו נוהג אלא ביום בלבד (דמשתעי בציצית, שאינה נוהגת אלא ביום, דכתיב וראיתם אותו - פרט לכסות לילה (שבת
דף כז:)).
גמרא:
שמע מינה מצות צריכות כוונה (שיהא
מתכוין לשם מצות, ותקשה לרבה, דאמר במסכת ראש השנה (דף כח.) 'התוקע לשיר – יצא')!?
מאי 'אם כוון לבו'? – לקרות (אבל
לצאת ידי מצוה - לא בעינן שיהא מתכוין, אלא לקרות בתורה בעלמא).
לקרות? והא קא קרי (הא
בקורא קא עסיק תנא ואתי, דקתני 'היה קורא בתורה')?
בקורא להגיה (את
הספר אם יש בו טעות: דאפילו לקריאה נמי לא מתכוין).
תנו רבנן: 'קרית שמע ככתבה (בלשון הקדש) - דברי רבי;
וחכמים אומרים: בכל לשון'.
מאי טעמא דרבי?
אמר קרא [דברים ו,ו]: 'והיו [הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום
על לבבך] - בהוייתן יהו.
ורבנן מאי טעמייהו?
אמר קרא [דברים ו,ד]: 'שמע [ישראל ה' אלקינו ה' אחד]' - בכל לשון שאתה שומע.
ולרבי נמי הא כתיב 'שמע'?
ההוא מבעי ליה 'השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך'.
ורבנן סברי להו כמאן דאמר 'לא השמיע לאזנו – יצא'.
ולרבנן נמי, הא כתיב 'והיו'?
ההוא מבעי להו 'שלא יקרא למפרע'.
ורבי, שלא יקרא למפרע מנא ליה?
נפקא ליה מ'דברים הדברים'
(דהוה ליה למכתב 'והיו דברים אלה'
למדרש שיקרא הדברים כסדרן, ולא למפרע, כגון 'ובשעריך ביתך מזוזות')
ורבנן?
'דברים הדברים' לא דרשי.
למימרא דסבר רבי דכל התורה כולה בכל לשון נאמרה, דאי סלקא דעתך בלשון הקודש
נאמרה, 'והיו' דכתב רחמנא למה לי (מדאיצטריך ליה קרא לקרית שמע שתהא ככתבה - סבירא ליה
בשאר כל התורה בכל לשון נאמרה לקרות)?
איצטריך, משום דכתיב 'שמע' (דלא
תדרוש 'שמע - בכל לשון שאתה שומע'
כרבנן).
למימרא דסברי רבנן דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה, דאי סלקא דעתך בכל לשון
נאמרה – 'שמע' דכתב רחמנא למה לי?
איצטריך משום דכתיב 'והיו'.
תנו רבנן: '[דברים ו,ו]: והיו
הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך] 'והיו' - שלא יקרא למפרע; 'הדברים על לבבך' - יכול תהא כל
הפרשה צריכה כוונה? - תלמוד לומר 'האלה' עד כאן (עד
על לבבך) צריכה כוונה,
מכאן ואילך אין צריכה כוונה - דברי רבי אליעזר; אמר לו רבי עקיבא: הרי הוא אומר
(ברכות יג,ב)
'אשר אנכי
מצוך היום על לבבך' מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה
צריכה כוונה!'
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא.
איכא דמתני לה (להא
דרבה בב"ח) אהא, דתניא [תוספתא ברכות פ"ב מ"ב]: 'הקורא את שמע צריך שיכוין
את לבו; רבי אחא משום רבי יהודה אומר: כיון שכוון לבו בפרק ראשון (כל פרשת שמע) - שוב אינו צריך'; אמר רבה בר בר חנה אמר רבי
יוחנן: הלכה כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה.
תניא אידך: 'והיו' - שלא יקרא למפרע; 'על לבבך' - רבי זוטרא אומר: עד כאן (פרק ראשון) מצות כוונה (קסלקא דעתא דכוונה בלא קריאה), מכאן ואילך (פרשת
והיה אם שמוע) מצות קריאה.
רבי יאשיה אומר: עד כאן מצות קריאה, מכאן
ואילך מצות כוונה!' (כולה מפרש לה ואזיל.) [עיין הגהות הב"ח אות א: הסברי רש"י כולם על דברי רבי זוטרא –
תודה לרזיאל זקבך.]
מאי שנא מכאן ואילך מצות קריאה? - דכתיב 'לדבר בם' [דברים
יא,יט: ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך
ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך]? הכא נמי הא כתיב 'ודברת בם' [דברים ו,ז: ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך]?
הכי קאמר: עד כאן מצות כוונה וקריאה, מכאן ואילך קריאה בלא כוונה;
ומאי שנא עד כאן מצות כוונה וקריאה? דכתיב 'על לבבך... ודברת בם'? התם נמי הא כתיב 'על לבבכם... לדבר בם'?!
ההוא מבעי ליה לכדרבי יצחק, דאמר (דברים יא,יח) ושמתם את דברי אלה [על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם] - צריכה שתהא שימה כנגד הלב (דהא ושמתם דכתיב - לאו בקריאה וכוונה איירי, אלא בשימת תפילין של יד: שיהא שם אותה
על גובה של יד כנגד הלב: על קבורת הזרוע; ברדו"ן).
אמר מר: 'רבי יאשיה אומר: עד כאן מצות קריאה, מכאן ואילך מצות כוונה';
מאי שנא מכאן ואילך מצות כוונה, משום דכתיב 'על לבבכם'? הכא נמי הא כתיב 'על לבבך'?
הכי קאמר: 'עד כאן מצות קריאה וכוונה, מכאן ואילך כוונה
בלא קריאה';
ומאי שנא עד כאן מצות קריאה וכוונה, דכתיב 'על לבבך... ודברת בם' התם נמי הא כתיב 'על לבבכם... לדבר בם'?
ההוא בדברי תורה כתיב (כדמוכח
קרא ולמדתם אותם את בניכם [לדבר
בם] [דברים יא,יט]), והכי קאמר
רחמנא: אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו.
תנו רבנן: '(דברים ו,ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - עד כאן (פסוק ראשון לבדו) צריכה כוונת הלב, דברי רבי
מאיר.'
אמר רבא: הלכה כרבי מאיר.
תניא: 'סומכוס אומר: כל המאריך באחד - מאריכין לו ימיו ושנותיו.'
אמר רב אחא בר יעקב: ובדלי"ת (ולא
בחי"ת: דכל כמה דאמר 'אח' בלא דל"ת - לא משתמע מידי, ומה בצע בהארכתו!
אבל בדל"ת יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים בארץ ולארבע רוחותיה,
כדמפרש לקמן).
אמר רב אשי: ובלבד שלא יחטוף בחי"ת (בשביל אריכות הדל"ת לא ימהר בקריאתה: שלא יקראנה בחטף בלא פתח, ואין
זה כלום).
[## וכיצד מאריך בדל"ת?
כמו שעושים עולי תימן ואחרים מעדות דוברות ערבית: כמו th רפה באנגלית, כמו במלה then; לעומת זאת את האות 'ת'
רפה הוגים כמו th במלה think.]
רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי חייא בר אבא, חזייה דהוה מאריך טובא, אמר ליה:
כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים (שהארכת שיעור שתחשוב בלבך "ה' אחד בשמים ובארץ וארבע רוחותיה") - תו לא
צריכת.
אמר רב נתן בר מר עוקבא אמר רב יהודה: 'על לבבך' - בעמידה (אפילו לבית הלל, דאמרי [לעיל יא.]
עוסקין במלאכתן וקורין ומהלכין וקורין - מודים הם שצריך לעמוד במקום אחד עד המקרא
הזה, לפי שעד כאן מצות כוונה).
'על
לבבך' סלקא דעתך?
אלא אימא 'עד 'על לבבך'
בעמידה, מכאן ואילך – לא;
ורבי יוחנן אמר: כל הפרשה כולה בעמידה.
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אחא
שאמר משום רבי יהודה [כיון שכוון לבו בפרק ראשון - שוב אינו
צריך].
תנו רבנן: 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד [דברים ו,ד] - זו קרית שמע
של רבי יהודה הנשיא.'
אמר ליה רב לרבי חייא: לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים (שהיה שונה לתלמידיו מקודם זמן קרית שמע, וכשהגיע הזמן
- לא ראיתיו מפסיק)!?
אמר ליה: בר פחתי! בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים.
חוזר וגומרה (לאחר
שעמדו התלמידים) או אינו חוזר וגומרה?
בר קפרא אומר: אינו חוזר וגומרה; רבי שמעון ברבי אומר: חוזר וגומרה.
אמר ליה בר קפרא לרבי שמעון ברבי: בשלמא לדידי, דאמינא אינו חוזר וגומרה -
היינו דמהדר רבי אשמעתא דאית בה יציאת מצרים (לשנות לתלמידים בכל יום שמעתא דאית בה יציאת מצרים במקום פרשת ציצית ואמת
ויציב), אלא לדידך, דאמרת חוזר וגומרה - למה ליה לאהדורי?
כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה (בזמן
קרית שמע).
אמר רב אילא בריה דרב שמואל בר מרתא משמיה דרב: אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה – יצא.
אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: בפסוקא קמא (אם ראיתני מנמנם) - צערן(צערני עד שאנער יפה בפסוק ראשון), טפי לא תצערן.
אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך היכי הוה עביד?
אמר ליה: בפסוקא קמא הוה קא מצער נפשיה, טפי לא הוה מצער נפשיה.
אמר רב יוסף: פרקדן (שוכב
על גבו ופניו למעלה) לא יקרא קריאת שמע.
מקרא הוא דלא ליקרי, הא מיגנא שפיר דמי? והא רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני
אפרקיד (שמא יתקשה אברו בתוך שנתו ונראה
לרבים והוא דרך גנאי)!?
אמרי: מיגנא (לישן) כי מצלי [בהטייה, קצת על צדו] - שפיר דמי (כשהוא
מוטה על צדו מעט שפיר דמי אבל מקרי ק"ש אפילו מצלי נמי אסור שמקבל עליו מלכות
שמים דרך שררה וגאוה); מקרא, אף על גב דמצלי - נמי אסור.
והא רבי יוחנן מצלי וקרי?
שאני רבי יוחנן דבעל בשר הוה.
ובפרקים שואל [מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם]:
משיב מחמת מאי? אילימא מפני הכבוד - השתא משאל שאיל, אהדורי מבעיא? אלא שואל
מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם (אפילו
אינו נכבד)? אימא סיפא: 'ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב' משיב מחמת
מאי?: אילימא מפני היראה, השתא משאל שאיל, אהדורי מבעיא? אלא מפני הכבוד? היינו
דרבי יהודה, דתנן 'רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד,
ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם'?
חסורי מחסרא (דהוה
ליה למתני בתרווייהו 'אין צריך לומר', ותו ליכא למקשי מידי) והכי קתני: בפרקים שואל
מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב, ובאמצע שואל מפני היראה ואין
צריך לומר שהוא משיב - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה
ומשיב מפני הכבוד,
(ברכות יד,א)
ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.
תניא נמי הכי: 'הקורא את שמע
ופגע בו רבו או גדול הימנו בפרקים - שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב;
ובאמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומר שהוא משיב - דברי רבי מאיר; רבי יהודה
אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב
שלום לכל אדם.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol