דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף טז
(ברכות טו,ב)
ואמר רבי חמא ברבי חנינא: למה נסמכו
(ברכות טז,א)
אהלים לנחלים, דכתיב (במדבר כד,ו) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים
נטע [ה' כארזים עלי מים]? (כנחלים נטיו - כאהלים
נטע) - לומר לך: מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה - אף אהלים (בתי מדרשות) מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות. (אהלים - לשון נטיעה נופלת בהם, שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא,מה).)
הקורא למפרע לא יצא [קרא וטעה - יחזור למקום שטעה]:
רבי אמי ורבי אסי הוו קא קטרין ליה גננא (קושרין לו חופה להשיאו אשה) לרבי אלעזר אמר להו: אדהכי והכי איזיל
ואשמע מלתא דבי מדרשא ואיתי ואימא לכו; אזל, אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרבי יוחנן:
'קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה: באמצע הפרק יחזור לראש (כגון שהיה יודע שבפרק זה טעה, ודלג, אבל אינו יודע באיזה מקום בו טעה), בין פרק
לפרק (שיודע שגמר הפרשה וצריך להתחיל
פרשה אחרת, ואינו יודע באיזה מהן) יחזור לפרק ראשון (להפסק ראשון 'והיה אם שמוע'), בין כתיבה לכתיבה (שיודע
שצריך לומר 'וכתבתם' ואינו יודע אם ראשון אם
שני) יחזור לכתיבה ראשונה'; אמר ליה רבי יוחנן (לתנא): לא שנו אלא שלא פתח ב'למען ירבו ימיכם' אבל פתח ב'למען ירבו ימיכם' - סרכיה נקט ואתי (אין לטעות מכאן עד 'אמת ויציב', ואין צריך לחזור אלא
ל'אמת', שהפרשה שגורה בפיו); אתא ואמר להו.
אמרו ליה: אלו לא באנו אלא לשמוע דבר זה – דיינו.
משנה:
האומנין (שהם עסוקים במלאכתן בראש האילן או
בראש הנדבך והגיע זמן קרית שמע) קורין בראש האילן ובראש הנדבך ('נדבך' = בנין של אבנים, כמו נדבכין
די אבן גלל (עזרא ו,ד)), מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה (דצלותא רחמי היא, ובעי כוונה, הלכך אין מתפללין בראש
האילן ובראש הנדבך, דמסתפי דילמא נפלי: דאין יכולין לעמוד שם אלא על ידי הדחק,
ומחמת בעתותא לא מצי מכווני);
חתן פטור מקרית שמע לילה הראשונה ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה; ומעשה ברבן
גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשונה; אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שחתן פטור
מקרית שמע? אמר להם: איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת.
גמרא:
תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ב מ"ח]: 'האומנין קורין בראש האילן
ובראש הנדבך, ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה (בזמן שעוסקין בהן, מפני שענפיהם מרובים ויכולין לעמוד שם שלא בדוחק, ואין
שם פחד - ליפול לפיכך מתפללין בראשם), ושאר כל האילנות (אין מתפללין) יורדים למטה ומתפללין; ובעל הבית בין
כך ובין כך (כלומר:
בין מתאנה בין משאר אילנות) יורד למטה ומתפלל (דהא אינו משועבד למלאכה שהוא ברשות עצמו), לפי
שאין דעתו מיושבת עליו (מבעתותו;
ואם הקלו אצל פועלים מפני בטול מלאכה - לא הקלו אצל בעל הבית)'
רמי ליה רב מרי ברה דבת שמואל (בכמה
מקומות קרי ליה 'בר רחל', ובת שמואל היתה ונשבית לבין העמים, כדאמר בכתובות (דף
כג.), ובא עליה אחד ונתעברה הימנו, ואחר כך נתגייר - ושמיה
'איסור', כדאמרינן בבבא בתרא (דף קמט.)
'רב מרי בריה - הורתו שלא בקדושה הוה', לכך לא היה נקרא על שם אביו') לרבא: תנן:
'האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך (אפילו בזמן שהן עסוקין)' - אלמא לא בעי כונה, ורמינהי: 'הקורא
את שמע צריך שיכוין את לבו, שנאמר 'שמע ישראל'', ולהלן הוא אומר (דברים
כז,ט) [וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר] הסכת ושמע ישראל [היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך]: מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת!
אשתיק.
אמר ליה: מידי שמיע לך בהא?
אמר ליה: הכי אמר רב ששת: והוא שבטלין ממלאכתן וקורין (כדי שיהו קורין בכוונה - רשאין להיבטל ממלאכתן), והתניא: 'בית הלל אומרים:
עוסקין במלאכתן וקורין'!?
לא קשיא: הא בפרק ראשון (פרשת
'שמע' בעי כוונה), הא בפרק שני.
תנו רבנן: 'הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית - קורין קרית שמע,
ומברכין לפניה ולאחריה (כתקונה
וכן בזמן תפלה), ואוכלין פתן, ומברכין לפניה ולאחריה, ומתפללין תפלה של שמונה
עשרה; אבל אין יורדין לפני התיבה (אינן
רשאין ליבטל ממלאכתן ולירד לפני התיבה לעשות שליח צבור שיש שם בטול מלאכה יותר
מדאי) ואין נושאין כפיהם.'
והתניא: 'מעין י"ח ('הביננו
לדעת דרכיך כו', שכולל י"א ברכות בברכה אחת, ושלש ראשונות ושלש אחרונות
כהלכתן)'?
אמר רב ששת: לא קשיא: הא רבן גמליאל, הא רבי יהושע (דתנן בפרק 'תפלת השחר' (דף כח:)
'רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם י"ח ברכות; רבי יהושע אומר: מעין
י"ח').
אי רבי יהושע, מאי איריא פועלים? אפילו כל אדם נמי!?
אלא אידי ואידי רבן גמליאל ולא קשיא: כאן בעושין בשכרן (שנוטלין
שכר פעולתן לבד סעודתן: צריכין למהר המלאכה ומתפללין מעין י"ח), כאן
בעושין בסעודתן (בשביל
האכילה לבדה - מתפללין י"ח), והתניא (בניחותא דיש חלוק בין עושין בשכרן לעושין בסעודתן): 'הפועלים שהיו עושים מלאכה
אצל בעל הבית - קורין קריאת שמע ומתפללין ואוכלין פתן, ואין מברכים לפניה (שאינה מן התורה) אבל מברכין לאחריה (שהיא מן התורה, דכתיב [דברים
ח,י] ואכלת ושבעת וברכת (לקמן דף מח:)) שתים; כיצד? - ברכה ראשונה כתקונה,
שניה פותח בברכת הארץ וכוללין בונה ירושלים בברכת הארץ (שני ברכות באחת, שברכת הארץ ובנין ירושלים דומות); במה דברים אמורים? - בעושין
בשכרן, אבל עושין בסעודתן או שהיה בעל הבית מיסב עמהן - מברכין כתיקונה.
חתן פטור מק"ש:
תנו רבנן [על דברים ו,ז]: 'בשבתך בביתך' - פרט לעוסק במצוה; 'ובלכתך בדרך' - פרט לחתן; מכאן אמרו: הכונס
את הבתולה – פטור, ואת האלמנה – חייב' (כבר
פירשתיה בפרק ראשון (דף יא.)).
מאי משמע?
אמר רב פפא: כי דרך: מה דרך רשות - אף הכא נמי רשות.
מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה ואפילו הכי אמר רחמנא ליקרי?
אם כן לימא קרא 'בלכת'; מאי 'בלכתך' - שמע מינה בלכת דידך - הוא דמחייבת,
הא דמצוה – פטירת.
(ברכות טז,ב)
אי הכי, מאי איריא 'הכונס את הבתולה' אפילו כונס את האלמנה נמי?
הכא טריד והכא לא טריד.
אי משום טרדא - אפילו טבעה ספינתו בים נמי, אלמה אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב
'אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שהרי נאמר בהן פאר, שנאמר (יחזקאל
כד,יז) [האנק דם מתים אבל לא תעשה] פארך חבוש עליך [ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל]'?
אמרי: התם טרדא דרשות, הכא טרדא דמצוה.
משנה:
רחץ לילה הראשון שמתה אשתו (ונקברה
בו ביום; ואף על פי שאבל אסור ברחיצה - הוא רחץ, כדאמר טעמא: "אסטניס
אני" - והוא אדם מעונג ומפונק);
אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?
אמר להם: איני כשאר בני אדם; אסטניס אני.
וכשמת טבי עבדו - קבל עליו תנחומין; אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאין
מקבלין תנחומין על העבדים?
אמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה.
חתן, אם רוצה לקרות קרית שמע לילה הראשון – קורא;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול את השם – יטול.
גמרא:
מאי טעמא דרבן גמליאל?
קסבר אנינות לילה דרבנן, דכתיב (עמוס ח,י) [והפכתי
חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כאבל
יחיד]
ואחריתה כיום מר (ואף על פי שהיה ליל יום המיתה, וכתיבא אנינות
באורייתא, דכתיב לא אכלתי באוני ממנו (דברים
כו,יד) ופחות מיום אחד אינו אנינות,
דילפי רבנן מ'ואחריתה כיום מר'
- קסבר רבן גמליאל אין לילה של אחריו עם ההיום, אלא מדרבנן הוא, כשאר ימי האבל), ובמקום
אסטניס לא גזרו ביה רבנן. (פלוגתייהו
דתנאי היא בזבחים (דף צט:) באנינות לילה אי מדאורייתא
אי מדרבנן.)
וכשמת טבי עבדו [קבל עליו תנחומין; אמרו לו תלמידיו:
למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל
העבדים, כשר היה]:
תנו רבנן: 'עבדים ושפחות - אין עומדין
עליהם בשורה (כשחוזרים
מבית הקברות היו עושים שורות סביב האבל, ומנחמין אותו; ואין שורה פחותה מעשרה) ואין אומרים עליהם ברכת אבלים (ברכת רחבה שמברין אותו סעודה ראשונה משל אחרים ומברכין
שם ברכת אבלים, והיא מפורשת בכתובות פרק ראשון (דף ח.)) ותנחומי אבלים; מעשה ומתה שפחתו של רבי
אליעזר נכנסו תלמידיו לנחמו; כיון שראה אותם - עלה לעלייה, ועלו אחריו; נכנס
לאנפילון (בית קטן שלפני טרקלין הגדול) - נכנסו אחריו; נכנס לטרקלין - נכנסו
אחריו; אמר להם: כמדומה אני שאתם נכוים בפושרים (כלומר: סבור הייתי שתבינו דבר ברמז מועט, שראיתם אותי סר מעליכם ליכנס
לאנפילון), עכשיו אי אתם נכוים אפילו
בחמי חמין: לא כך לכם 'עבדים ושפחות - אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם
ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים, אלא מה אומרים עליהם? כשם שאומרים לו לאדם על שורו
ועל חמורו שמתו "המקום ימלא לך חסרונך" - כך אומרים לו על עבדו ועל
שפחתו "המקום ימלא לך חסרונך".'
תניא אידך: 'עבדים ושפחות - אין מספידין אותן; רבי יוסי אומר: אם עבד כשר
הוא - אומרים עליו "הוי (לשון
גניחה וצעקה)! איש טוב ונאמן ונהנה מיגיעו"! אמרו לו: אם כן מה הנחת
לכשרים?'
תנו רבנן: 'אין קורין אבות (לישראל) אלא לשלשה (אברהם יצחק ויעקב, לאפוקי שבטים), ואין קורין אמהות אלא לארבע (שרה רבקה רחל ולאה).'
אבות מאי טעמא?: אילימא משום דלא ידעינן אי מראובן קא אתינן אי משמעון קא
אתינן, אי הכי אמהות נמי לא ידעינן אי מרחל קא אתינן אי מלאה קא אתינן? אלא: עד
הכא חשיבי, טפי לא חשיבי.
תניא אידך: 'עבדים ושפחות - אין קורין אותם "אבא פלוני"
ו"אמא פלונית" (לא
בבניהם קאמר, אלא בשאר בני אדם, כעין שאנו קורין עכשיו "מר פלוני"
"מרת פלונית" - כך היו רגילין לומר "אבא פלוני" ו"אמא
פלונית"); ושל רבן גמליאל היו קורים אותם "אבא פלוני"
ו"אמא פלונית".'
מעשה לסתור!?
משום דחשיבי.
אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (תהלים סג,ה) כן אברכך בחיי בשמך אשא
כפי?
'כן
אברכך בחיי' - זו
קרית שמע; 'בשמך
אשא כפי' - זו
תפלה, ואם עושה כן - עליו הכתוב אומר (תהלים סג,ו) כמו חלב ודשן תשבע נפשי [ושפתי רננות יהלל פי] (כן
אברכך וכמו חלב ודשן - תרי קראי דסמיכי להדדי), ולא עוד
אלא שנוחל שני עולמים (רננות
- שתים): העוה"ז והעולם הבא, שנאמר ושפתי רננות יהלל פי.
רבי אלעזר, בתר דמסיים צלותיה - אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשכן
בפורינו (בגורלנו) [##
בדרך כלל בגמרא, פוריא = מטה] אהבה ואחוה ושלום וריעות, ותרבה גבולנו בתלמידים, ותצליח סופנו
אחרית ותקוה (שתהא אחריתנו טובה ונראה מה שקוינו), ותשים
חלקנו בגן עדן, ותקננו (לשון
תקון) בחבר טוב ויצר טוב בעולמך, ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את
שמך (שלא יתגבר עלינו יצר הרע בהרהור
הלילה לסור מאחריך ביום, אלא כשנשכים בכל בקר נמצא לבבנו מייחל לך), ותבא
לפניך קורת נפשנו לטובה (כלומר:
ספוק צרכנו וקורת רוחנו).
רבי יוחנן, בתר דמסיים צלותיה - אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתציץ
בבשתנו, ותביט ברעתנו (תדע
ותתן לבך ברעה הבאה עלינו), ותתלבש ברחמיך, ותתכסה בעזך, ותתעטף
בחסידותך, ותתאזר בחנינותך, ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך.
רבי זירא, בתר דמסיים צלותיה - אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שלא נחטא
ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו.
רבי חייא, בתר דמצלי - אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא תורתך
אומנותנו ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו.
רב, בתר צלותיה - אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לנו חיים ארוכים,
חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חלוץ עצמות,
חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד, חיים שתהא
בנו אהבת תורה ויראת שמים, חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה.
רבי, בתר צלותיה - אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתצילנו
מעזי פנים (שלא יתגרו בי), ומעזות פנים (שלא יוציאו עלי לעז ממזרות), מאדם רע, ומפגע רע, מיצר רע,
מחבר רע, משכן רע, ומשטן המשחית, ומדין קשה, ומבעל דין קשה, בין שהוא בן ברית בין
שאינו בן ברית (שאינו מהול)' - ואף על גב דקיימי קצוצי
עליה דרבי (שהיו שוטרים עומדין במצות
אנטונינוס להכות ולהנקם בכל העומדים עליו).
רב ספרא, בתר צלותיה - אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשים שלום
(ברכות יז,א)
בפמליא של מעלה (בחבורת
שרי האומות: שכשהשרים של מעלה יש תגר ביניהם - תיכף יש קטטה בין האומות, כדכתיב ועתה אשוב להלחם עם שר פרס (דניאל י,כ)) ובפמליא של
מטה (בחבורת החכמים), ובין
התלמידים העוסקים בתורתך, בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה; וכל העוסקין שלא
לשמה - יהי רצון שיהו עוסקין לשמה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol