דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף יח
ברכות פרק שלישי מי שמתו
(ברכות יז,ב)
משנה:
מי שמתו מוטל
לפניו - פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה (לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו, והויא דומיא דחתן דפטור משום טירדא דמצוה);
נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן (שכן דרך: שמתחלפין לשאת, לפי שהכל חפצין לזכות בו), את שלפני
המטה (שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם) ואת שלאחר המטה (שנשאוהו כבר): את שלפני המטה צורך בהם (אם
צריכים לשאתו) - פטורין, ואת שלאחר המטה (אף
אם) צורך
בהם – חייבין (הואיל שכבר יצאו ידי חובתן מן המת);
ואלו ואלו פטורים מן התפלה (דלאו דאורייתא היא; ורבותינו
פירשו: לפי שיש להם עוד שהות; ולי נראה שאין זה לשון 'פטור');
קברו את המת וחזרו: אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו
[האבלים] לשורה (שהיו
מנחמין את האבל [האבלים] בהקף שורה סביבותיו [סביבותיהם] בשובם מן הקבר) –
יתחילו, ואם לאו - לא יתחילו;
העומדים בשורה: הפנימיים פטורים והחיצונים חייבים.
<נשים ועבדים וקטנים פטורים מקרית שמע ומן התפילין,
וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון>.
גמרא:
מוטל לפניו – אִין, ושאינו מוטל לפניו (כגון הוא בבית אחד והמת בבית אחר) – לא;
ורמינהי [מסכת שמחות פ"י מ"א]:
'מי שמתו מוטל לפניו - אוכל בבית אחר; ואם אין
לו בית אחר - אוכל בבית חבירו (דנראה כלועג לרש וכו); ואם אין לו בית חבירו - עושה מחיצה
ואוכל; ואם אין לו דבר לעשות מחיצה - מחזיר פניו ואוכל, ואינו מיסב ואוכל (כדרך המסובים בחשיבות על צדו השמאלית ובמטה), ואינו אוכל בשר, ואינו שותה יין, ואינו מברך (ואינו צריך לברך ברכת המוציא),
ואינו מזמן (אינו צריך לברך [ברכה ראשונה של] ברכת המזון)
(ברכות יח,א)
ואין מברכין
עליו (אין צריך שיברכו לו אחרים בברכת הלחם),
ואין מזמנין עליו (אין מצטרף עם שלשה לזימון), ופטור
מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה; ובשבת - מיסב ואוכל
בשר, ושותה יין, ומברך, ומזמן, ומברכין עליו, ומזמנין עליו, וחייב בכל המצות
האמורות בתורה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: מתוך שנתחייב באלו - נתחייב בכולן';
ואמר רבי יוחנן: מאי בינייהו? - תשמיש המטה איכא בינייהו (לרבי
שמעון חייב אָבֵל בעונה בשבת);
קתני מיהת 'פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין
ומכל מצות האמורות בתורה' (ואפילו כשהוא אוכל בבית חברו)!?
אמר רב פפא: תרגמא (להא
דתני 'פטור') אמחזיר פניו ואוכל (אמי שאין לו בית אחר, דקאמר 'מחזיר
פניו ואוכל').
רב אשי אמר: (לעולם אכולא, ומתניתין נמי אפילו
בבית אחר נמי פטר ליה:) כיון שמוטל עליו לקוברו - כמוטל לפניו דמי (דכל שמוטל עליו לקוברו קרי 'מוטל לפניו'), שנאמר (בראשית
כג,ג) ויקם אברהם מעל פני מתו [וידבר אל בני חת לאמר],
ונאמר [שם פסוק ד] [גר ותושב אנכי עמכם תנו
לי אחזת קבר עמכם] ואקברה מתי מלפני (וההיא שעתא - לאו לפניו הוה): כל זמן שמוטל עליו לקוברו - כמוטל
לפניו דמי.
מתו – אִין, אבל (אדם אחר שאינו קרובו, אלא) משמרו
– לא? והתניא: 'המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו - פטור מקרית שמע ומן התפלה
ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה';
משמרו אף על פי שאינו מתו, מתו אף על פי שאינו משמרו.
מתו ומשמרו - אִין, אבל מהלך בבית הקברות לא? והתניא: 'לא
יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן - עובר
משום (משלי יז,ה) לועג לרש חרף עושהו [שמח לאיד לא
ינקה]'!?
התם - תוך ארבע אמות הוא דאסור, חוץ לארבע אמות – חייב,
דאמר מר: 'מת תופס ארבע אמות לקרית שמע (שאסור לקרות בתוך ארבע אמות שלו
משום לועג לרש)'; הכא - חוץ לארבע אמות נמי פטור (מקרית שמע, משום דעוסק במצוה).
גופא: 'המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו - פטור
מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה; היו שנים - זה משמר
וזה קורא, וזה משמר וזה קורא;
בן עזאי אומר: היו באים בספינה - מניחו בזוית זו ומתפללין
שניהם בזוית אחרת';
מאי בינייהו?
אמר רבינא: חוששין לעכברים איכא בינייהו: מר סבר חיישינן (תנא קמא חייש לעכברים אפילו בספינה) ומר סבר לא חיישינן.
תנו רבנן: 'המוליך
עצמות ממקום למקום - הרי זה לא יתנם בדסקיא (מרצוף
[שק] גדול של עור) ויתנם על
גבי חמור וירכב עליהם, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון; ואם היה מתירא מפני נכרים ומפני
לסטים (וצריך לרכוב על הסוס ולרוץ) – מותר; וכדרך שאמרו בעצמות - כך אמרו בספר תורה.'
אהייא?: אילימא ארישא – פשיטא: מי גרע ספר תורה מעצמות? אלא אסיפא (אם היה מתירא רוכב).
אמר רחבה אמר רב יהודה: כל הרואה המת ואינו מלוהו - עובר
משום 'לועג לרש חרף עשהו';
ואם הלוהו מה שכרו?
אמר רב אסי: עליו הכתוב אומר (משלי יט,יז)
מלוה ה' חונן דל [וגמלו ישלם לו] (מלוה
ה' חונן דל קרי ביה 'מלוה את המקום'
מי שחונן את הדל, ואין לך דל מן המת, והמלוה אותו כאלו מלוה את המקום) (משלי
יד,לא) [עשק דל חרף עשהו] ומכבדו חונן אביון.
רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות; הוה
קשדיא תכלתא דרבי יונתן; אמר ליה רבי חייא: דלייה (הגביהנו) כדי
שלא יאמרו "למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו"!
אמר ליה: ומי ידעי כולי האי, והא כתיב (קהלת
ט,ה) [כי החיים יודעים שימתו] והמתים
אינם יודעים מאומה [ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם]?
אמר ליה: אם קרית - לא שנית (לא
חזרת עליו פעם שנית כדי שתתבונן בו), אם שנית - לא שלשת, אם שלשת - לא
פירשו לך: 'כי החיים יודעים שימותו' - אלו
צדיקים (ומאי 'יודעים שימותו'?
- נותנים אל לבם יום המיתה ומושכים ידיהם מן ההעבירה; ורשעים אינם
יודעים מאומה: שעושים עצמם כאינם יודעים, וחוטאים),
שבמיתתן נקראו 'חיים', שנאמר (שמואל ב כג,כ)
ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד
והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג (הוא
הכה = השפיל את השנים של דורות משני מקדשים שלא היה בהם
כמותו; אריאל - זה בית המקדש, שנאמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד (ישעיהו כט,א); מואב - על שם שבנאו דוד, דאתי
מרות המואביה) -
(ברכות יח,ב)
'בן איש חי'? אטו כולי
עלמא בני מתי נינהו?
אלא: 'בן איש חי' - שאפילו
במיתתו קרוי 'חי';
'רב פעלים מקבצאל' -
שריבה וקבץ פועלים לתורה;
'והוא הכה את שני אריאל מואב' -
שלא הניח כמותו, לא במקדש ראשון ולא במקדש שני;
'והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור
ביום השלג': איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא (חתיכות
של ברד והקרח שקורין גלאנצ"א בלע"ז, והיינו ביום השלג) ונחת
וטבל (לקריו, כדי לעסוק בתורה), איכא דאמרי דתנא סיפרא דבי רב (תורת כהנים) ביומא דסיתוא [שאז קוראים בתורה את
ספר בראשית בבבל, ואף על פי כן הוא לומד פירוש ספר ויקרא].
'והמתים אינם יודעים מאומה' -
אלו רשעים, שבחייהן קרויין 'מתים', שנאמר (יחזקאל כא,ל)
ואתה חלל רשע נשיא ישראל [אשר בא יומו בעת עון קץ] (חלל רשע על צדקיהו הוא אומר, ועדיין בימי
יחזקאל חי היה, וקורהו חלל);
ואי בעית אימא – מהכא: (דברים יז,ו)
על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת [לא יומת על פי עד אחד]; חי הוא!?
אלא 'המת' מעיקרא.
בני רבי חייא נפוק לקרייתא (להתעסק
בעבודת אחוזתם), אייקר להו תלמודייהו (אשתכח תלמודם
מגרסתם; 'אייקר' = הוכבד
עליהם מחמת שכחה), הוו קא מצערי לאדכוריה; אמר ליה חד לחבריה: ידע אבון
בהאי צערא. אמר ליה אידך: מנא ידע? והא כתיב (איוב יד,כא)
יכבדו בניו ולא ידע [יצערו ולא יבין למו]?
אמר ליה אידך: ולא ידע? והא כתיב (איוב יד,כב)
אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, ואמר רבי יצחק: קשה רמה למת כמחט
בבשר החי?
אמרי: בצערא דידהו ידעי (צער
גופם ממש, כגון עקיצת הרימה), בצערא דאחרינא לא ידעי.
ולא? והתניא: 'מעשה
בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה; בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית
הקברות, ושמע שתי רוחות (של שתי ילדות מתות) שמספרות זו לזו; אמרה חדא לחברתה:
חברתי! בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד (מחיצה
המבדלת בין מקום השכינה) מה פורענות
בא לעולם (ונדע מה גזרו היום פורענות בעולם, שהעולם נדון בראש
השנה)!
אמרה לה
חברתה: איני יכולה, שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את, ומה שאת שומעת אמרי
לי!
הלכה היא
ושטה ובאה ואמרה לה חברתה: "חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד"? אמרה לה:
שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה (יורה; שלש רביעיות הן בכירה שניה ושלישית: ראשונה
בי"ז במרחשון, שניה בכ"ג, שלישית בר"ח כסליו) - ברד מלקה אותו (שעתיד ברד ליפול סמוך לרביעה
ראשונה, ומה שנזרע כבר – הוקשה, והברד שוברו, והנזרע בשניה - עדיין רך הוא, ואינו נשבר בשביל הברד, כענין
שנאמר והפשתה והשעורה נכתה והחטה והכוסמת לא נכו (שמות
ט,לא)).
הלך הוא וזרע
ברביעה שניה; של כל העולם כולו לקה, שלו לא לקה;
לשנה האחרת
הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו; אמרה חדא לחברתה: בואי
ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם!
אמרה לה:
"חברתי! לא כך אמרתי לך: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים!? אלא לכי את,
ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי"! הלכה ושטה ובאה, ואמרה לה חברתה: "חברתי,
מה שמעת מאחורי הפרגוד"? אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה - שדפון מלקה
אותו (שדפון מלקה הרך ואינו משדף הקשה);
הלך וזרע
ברביעה ראשונה; של כל העולם כולו נשדף, ושלו לא נשדף.
אמרה לו
אשתו: מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה, ועכשיו של כל העולם כולו
נשדף ושלך לא נשדף?
סח לה כל
הדברים הללו. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין
אמה של אותה ריבה, אמרה לה: "לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים"!
לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו, אמרה לה:
חברתי! בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם"! אמרה לה:
"חברתי, הניחני! דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים"! -
אלמא ידעי (דברים האמורים בין החיים)!
דילמא איניש אחרינא שכיב ואזיל ואמר להו.
תא שמע, דזעירי הוה מפקיד זוזי גבי אושפזיכתיה; עד דאתי
ואזיל לבי רב – שכיבה; אזל בתרה לחצר מות (לבית הקברות), אמר לה:
זוזַי היכא?
אמרה ליה: "זיל שקלינהו מתותי בצנורא דדשא (בחור מפתן הבית שהדלת סובב אותו) בדוך פלן, ואימא לה לאימא תשדר לי
מסרקאי (מסרק שלי) וגובתאי דכוחלא (גובתא = קנה, ובשביל שמתה ילדה
אמרה כן לעגמת נפש) בהדי פלניתא דאתיא למחר (לקבורה)"!
אלמא ידעי (מה שעושין שידעה זו שזו גוססת ונטויה למות)!
[דלמא] דומה (מלאך שהוא ממונה על המתים) קדים
ומכריז להו ("עכשיו יבא פלוני", אבל שאר דברי החיים אינם
יודעים).
תא שמע, דאבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי; כי
נח נפשיה לא הוה שמואל גביה; הוו קא קרו ליה "בר אכיל זוזי דיתמי"!
אזל אבתריה לחצר מות, אמר להו: בעינא אבא (מבקש אני את 'אבא' - כך היה שמו)!
אמרו ליה: 'אבא' טובא איכא הכא!
אמר להו: בעינא אבא בר אבא!
אמרו ליה: 'אבא בר אבא' נמי טובא איכא הכא!
אמר להו: בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל – היכא?
אמרו ליה: סליק למתיבתא דרקיעא! (המתים
נגלו לו כאילו הם חוץ מקבריהם ויושבים בעגולה.)
אדהכי חזייה (שמואל) ללוי (חברו) דיתיב אבראי (שהיה יושב חוץ לישיבה של שאר מתים),
אמר ליה: אמאי יתבת אבראי? מאי טעמא לא סלקת?
אמר ליה: דאמרי לי: כל כי הנך שני דלא סליקת למתיבתא דרבי
אפס (מספר השנים שלא נכנסת בישיבתו
של רבי אפס [במסכת כתובות בפרק 'הנושא את האשה' (דף קג:)]) ואחלישתיה
לדעתיה - לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא!
אדהכי והכי אתא אבוה, חזייה (שמואל
לאבוה) דהוה
קא בכי - ואחיך (וחייך)!
אמר ליה [שמואל לאביו]:
מאי טעמא קא בכית?
אמר ליה: דלעגל קא אתית (במהרה
תקבר);
מאי טעמא אחיכת?
דחשיבת בהאי עלמא טובא.
אמר ליה: אי חשיבנא - נעיילוה ללוי! ועיילוהו ללוי.
אמר ליה: זוזי דיתמי היכא?
אמר ליה זיל שקלינהו באמתא דרחיא (כל
בנין מושב הרחיים קרוי אמת הרחיים): עילאי ותתאי דידן, ומיצעי דיתמי.
אמר ליה: מאי טעמא עבדת הכי?
אמר ליה: אי גנובי גנבי מגנבו מדידן, אי אכלה ארעא אכלה
מדידן!
אלמא דידעי (מי חשוב בין החיים)!?
דילמא שאני שמואל, כיון דחשיב קדמי ומכרזי "פנו
מקום".
ואף רבי יונתן הדר ביה, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי
יונתן: 'מנין למתים שמספרים זה עם זה?
שנאמר (במיתת משה כתיב) (דברים
לד,ד) ויאמר
ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך
בעיניך ושמה לא תעבר]; מאי 'לאמר'? - אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך
אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב: שבועה שנשבעתי לכם - כבר קיימתיה לבניכם!' -
(ברכות יט,א)
ואי סלקא דעתא דלא ידעי (אין
מבינין כלום אלא צערא דגופא), כי אמר להו מאי הוי!?
אלא מאי, דידעי? למה ליה למימר להו לאחזוקי ליה טיבותא
למשה?
אמר רבי יצחק: כל המספר (בגנותו
של מת) אחרי
המת (אחר מיתתו) - כאלו מספר אחרי האבן: איכא דאמרי דלא ידעי, ואיכא
דאמרי דידעי ולא איכפת להו.
איני! והא אמר רב פפא: חד אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל,
ונפל קניא מטללא (קנה גדול וכבד נפל מן הגג) ובזעא
לארנקא דמוחיה (כיס שהמוח מונח בו).
שאני צורבא מרבנן: דקודשא בריך הוא תבע ביקריה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol