ברכות כ

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

ברכות דף כ

(ברכות יט,ב)

תא שמע: (בנזיר כתיב [במדבר ו,ו] כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא וסמיך ליה [פסוק ז] לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם [במתם כי נזר אלקיו על ראשו] - דהא כולהו בכלל על נפש מת לא יבא היו, ולמה יצאו? לאביו - פרט למת מצוה; לאמו מה תלמוד לומר? משום מת מצוה לא איצטריך, דמ'לאביו' נפקא, ודרשי ליה בספרי [נשא פסקא כו]: ללמוד שאם היה נזיר זה כהן - דהוו עליה שתי קדושות, אף הוא: לאמו - הוא דלא יטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה; לאחיו מה תלמוד לומר? הרי שהיה כהן גדול והוא נזיר - אף הוא לאחיו לא יטמא, אבל מטמא למת מצוה; ולאחותו מה תלמוד לומר? - אם אינו ענין לזה - תנהו ענין למי שהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שמטמא למת מצוה:) 'ולאחותו' מה תלמוד לומר? - הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת (מקרוביו), יכול יחזור ויטמא (להם)? אמרת: לא יטמא (הואיל ועונת שחיטת הפסח היא, וחלה עליו חובת הפסח שהוא בכרת, אם יטמא בטל מלעשות פסח! ולמול את בנו נמי מצות כרת היא, ואית דאמרי ב'ערבי פסחים' נמי קאמר: דמילת זכריו מעכב הפסח); יכול כשם שאינו מטמא להם כך אינו מטמא למת מצוה? - תלמוד לומר: 'ולאחותו' - לאחותו הוא דאינו מטמא,

(ברכות כ,א)

אבל מטמא הוא למת מצוה' (והוא כבוד הבריות ודוחה דבר תורה); - אמאי? לימא 'אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה''?

שאני התם, דכתיב 'ולאחותו';

וליגמר מינה?

שב ואל תעשה שאני. (דברים רבים התירו לעקור דבר תורה מפני סייג ומפני כבוד הבריות היכא דאינו עוקר דבר במעשה ידים אלא יושב במקומו ודבר תורה נעקר מאליו, כגון:

תקיעת שופר ולולב בשבת, וסדין בציצית, ודכוותייהו טובא ביבמות (דף צ:); אבל מעקר בידים – לא; והלובש כלאים עוקרו במעשה ממש: שהוא לובשו!

וטומאת גופי' שהותרה לכהן ולנזיר ליטמא למת מצוה - דקא מעקר בידים - מפני כבוד הבריות, דלאו שב ואל תעשה הוא - היינו טעמא דלא גמרינן מיניה: דהתם לאו כבוד הבריות הוא דדחי לא תעשה דידה, דמעיקרא כשנכתב לא תעשה דטומאה - לא על מת מצוה נכתב, כשם שלא נכתב על הקרובים; אבל השבת אבדה ופסח - לכל ישראל נאמר, ואצל כבוד הבריות נתנו לדחות, על כן היינו דדחייתן אינה בידים אלא בישיבתו - תדחה המצוה; אבל כלאים - דבמעשה ידיו ידחה - הזהיר באזהרתו.)

אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא? אי משום תנויי, בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה (לא היו גדולים בכל גמרא של ארבעה סדרים, אלא בתלתא בבי שלנו; והאי מילתא נקט הכא משום דמיירי שמוסרין נפשם על קדושת השם, ועד השתא איירי נמי במי שמבזה עצמו על קדושת השם לפשוט כלאים בשוק), ואנן קא מתנינן שיתא סדרי! וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין [מסכת טהרות פ"ב מ"א] 'האשה שכובשת ירק בקדרה' ואמרי לה (משנה היא במסכת עוקצין [פ"ב מ"א]): 'זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים (שמוסקין זיתים עם העלין כדי לאחזן בהן, דהוו להו עלין 'יד' לזיתים להביא להם טומאה, כדאמרינן ב'העור והרוטב' (דף קיח.) שהיד מביאה טומאה על האוכל, ואם כבשן בטרפיהן בחומץ - בטלה תורת יד מן העלין, לפי שהכבישה מרקבתן ומרככתן ואינן ראוין שוב לאחוז בהן)', אמר: "הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא (כלומר: טעם המשניות הללו קשה עלי ככל הקושיות שהיו שני רבותי מתקשין בהן בכל הגמרא)", ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא (בשלשה עשר פנים: יש בינינו משנה וברייתא של ששה סדרים, ומסכת עוקצין גם היא ב שלשה עשר פנים, כגון משנת רבי ורבי חייא ומשנת בר קפרא ולוי ותנא דבי שמואל; והכי אמרינן במסכת נדרים (דף מא.) : רבי מתני הלכתא בשלשה עשר פנים), ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן!?

אמר ליה: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם, כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא (שם לבוש חשוב, כמו פטשיהון וכרבלתהון (דניאל ג,כא)) בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה; אגלאי מילתא דכותית היא - שיימוה בארבע מאה זוזי.

אמר לה: מה שמך?

אמרה ליה: מתון.

אמר לה: מתון מתון ('מתון' - לשון מאתן) - ארבע מאה זוזי שויא (שתי פעמים שתי מאות, כלומר: השם גרם לי; לשון אחר 'מתון מתון' לשון המתנה: אם המתנתי - הייתי משתכר ארבע מאות זוז).

רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה; אמר להו: הכי טבילו והכי טבילו.

אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מיצר הרע?

אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי (אווזים לבנים).

רבי יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה - מסתכלן בי ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי (רבי יוחנן - אדם יפה תואר היה, דאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (דף פד.) 'שופריה דרבי אבהו מעין שופריה וכו'); אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מעינא בישא?

אמר להו: "אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב (בראשית מט,כג) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין [בנות צעדה עלי שור]" ואמר רבי אבהו: אל תקרי 'עלי עין' אלא 'עולי עין (מסולקין מן העין, שאינה שולטת בהן)'.

רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: (בראשית מח,טז) [המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק] וידגו לרוב בקרב הארץ: מה דגים שבים, מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם - אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם;

ואיבעית אימא: עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו (ליהנות מאשת אדוניו) - אין עין הרע שולטת בו.

משנה:

נשים ועבדים וקטנים פטורין מקרית שמע

(ברכות כ,ב)

המשך המשנה

ומן התפלין

(נשים ועבדים וקטנים פטורים מקרית שמע שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וקיימא לן בקדושין (דף כט.) דנשים פטורות מדאורייתא, ותפילין נמי מצות עשה שהזמן גרמא, דסבר לילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו; קטנים - אפילו קטן שהגיע לחנוך לא הטילו על אביו לחנכו בקרית שמע, לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קרית שמע, ומן התפילין - משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן),

וחייבין בתפלה (דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים) ובמזוזה (מזוזה מצות עשה שלא הזמן גרמא; ובגמרא פריך: פשיטא!?) ובברכת המזון (בגמרא בעי לה דאורייתא או דרבנן).

גמרא:

קרית שמע פשיטא! מצות עשה שהזמן גרמא, הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות!?

מהו דתימא 'הואיל ואית בה מלכות שמים' - קא משמע לן.

ומן התפלין: פשיטא!? מהו דתימא 'הואיל ואתקש למזוזה (דכתיב וקשרתם... וכתבתם: מה מזוזה נשים חייבות - אף תפילין נשים חייבות)' - קא משמע לן.

וחייבין בתפלה:

דרחמי נינהו (הכי גרסינן 'תפלה דרחמי נינהו', ולא גרס 'פשיטא', דהא לאו דאורייתא היא); מהו דתימא 'הואיל וכתיב בה (תהלים נה,יח) ערב ובקר וצהרים [אשיחה ואהמה וישמע קולי] כמצות עשה שהזמן גרמא דמי?' - קא משמע לן.

ובמזוזה:

פשיטא!? מהו דתימא 'הואיל ואתקש לתלמוד תורה (דכתיב (דברים יא,יט) ולמדתם אותם את בניכם וסמיך ליה [פסוק כ] וכתבתם: מה תלמוד תורה נשים פטורות - ואף על גב דאין הזמן גרמא רחמנא פטרינהו, דכתיב 'את בניכם - ולא בנותיכם', אף מזוזה נשים פטורות)' - קמשמע לן (דנשים חייבות, דכתיב למען ירבו ימיכם: גברי בעו חיי, נשי לא בעו חיי? - בתמיה).

ובברכת המזון:

פשיטא!?

מהו דתימא 'הואיל וכתיב (שמות טז,ח) [ויאמר משה] בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע [בשמע ה' את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על ה'] - כמצות עשה שהזמן גרמא דמי' – קא משמע לן.

אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה.

אמאי? - מצות עשה שהזמן גרמא הוא (זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ,ח) - זכרהו על היין), וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות?

אמר אביי: מדרבנן.

אמר ליה רבא: והא 'דבר תורה' קאמר!? ועוד: כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן?

אלא אמר רבא: אמר קרא (שמות כ,ח) זכור [את יום השבת לקדשו] (דברים ה,יב) ושמור [את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך]: כל שישנו בשמירה (ד'לא תעשה [כל] מלאכה' (שמות כ,י)) ישנו בזכירה, והני נשי, הואיל ואיתנהו בשמירה (דתנן (קדושין פ"א מ"ז; דף כט.) 'כל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא נשים חייבות', דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה) - איתנהו בזכירה.

אמר ליה רבינא לרבא: נשים בברכת המזון דאורייתא (דכתיב ואכלת ושבעת [וברכת] (דברים ח,י), והוה ליה מצות עשה שאין הזמן גרמא) או דרבנן (דכתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך (שם), והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק? ואי משום בנות צלפחד - חלק אביהם הם דנטלו, שהיה מיוצאי מצרים)?

למאי נפקא מינה?

לאפוקי רבים ידי חובתן: אי אמרת דאורייתא, אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא; ואי אמרת דרבנן, הוי 'שאינו מחוייב בדבר', וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן – מאי?

תא שמע: 'באמת אמרו: בן (קטן) מברך (ברכת המזון) לאביו (אם אין אביו יודע לברך) ועבד מברך לרבו, ואשה מברכת לבעלה, אבל אמרו חכמים: תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו'; אי אמרת בשלמא דאורייתא, אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא, אלא אי אמרת דרבנן, אתי דרבנן ומפיק דאורייתא?

ולטעמיך קטן בר חיובא הוא? אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שאכל שיעורא דרבנן (כגון כזית לרבי מאיר, וכביצה לרבי יהודה, דמדאורייתא ואכלת ושבעת וברכת כתיב, אבל בשיעור כי האי - לא מחייב אלא מדרבנן), דאתי (קטן ד)רבנן ומפיק (גדול) דרבנן.

דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! כתוב בתורתך (דברים י,יז) [כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדני האדנים האל הגדל הגבר ונורא] אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד - והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב (במדבר ו,כו) ישא ה' פניו אליך [וישם לך שלום]!

אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח,י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך [על הארץ הטובה אשר נתן לך] והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה (עד כזית לרבי מאיר, עד כביצה לרבי יהודה, דתנן (לקמן פ,ז מ"ב; דף מה.) 'עד כמה מזמנין? [רבי מאיר אומר:] עד כזית; רבי יהודה אומר: עד כביצה)!?

משנה:

בעל קרי (מתקנת עזרא ואילך, שתקן טבילה לבעלי קריין לעסוק בתורה, כדאמרינן בבבא קמא בפרק 'מרובה' (דף פב:)) מהרהר (קרית שמע) בלבו (כשמגיע זמן המקרא) ואינו מברך (אפילו בהרהור) לא לפניה ולא לאחריה (כיון דברכות לאו מדאורייתא מחייב לא אצרכוהו רבנן), ועל המזון מברך לאחריו [בהרהור] (דחיובא דאורייתא הוא) ואינו מברך לפניו (דלאו דאורייתא הוא);

רבי יהודה אומר: מברך לפניהם ולאחריהם (בגמרא מפרש לה).

גמרא:

אמר רבינא: זאת אומרת הרהור כדבור דמי (וכל אדם נמי יוצא ידי חובתו בהרהור), דאי סלקא דעתך לאו כדבור דמי - למה מהרהר (מה מועיל)?

אלא מאי, הרהור כדבור דמי? יוציא בשפתיו!?

כדאשכחן בסיני (שהפרישן מֵאִשָׁה, דכתיב אל תגשו אל אשה (שמות יט,טו), ועל פרישה זו סמך עזרא לתקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה, דכתיב (דברים ד,ט) והודעתם לבניך, וסמיך ליה [פסוק י] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, כדאמרינן לקמן בפרקין (דף כא:))

ורב חסדא אמר: הרהור לאו כדבור דמי, דאי סלקא דעתך הרהור כדבור דמי - יוציא בשפתיו!?

אלא מאי, הרהור לאו כדבור דמי? למה מהרהר?

אמר רבי אלעזר: כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו [בקרית שמע] והוא יושב ובטל.

ונגרוס בפרקא אחרינא?

אמר רב אדא בר אהבה: בדבר שהצבור עוסקין בו.

(ברכות כא,א)

והרי תפלה, דדבר שהצבור עסוקין בו, ותנן [ברכות פ"ג מ"ה]: 'היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי - לא יפסיק אלא יקצר (כל ברכה וברכה)'; טעמא דאתחיל, הא לא אתחיל לא יתחיל?

שאני תפלה, דלית בה מלכות שמים (אין 'מלך העולם' בברכות של י"ח).

והרי ברכת המזון לאחריו, דלית בה מלכות שמים, ותנן 'על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו'!?

אלא קרית שמע וברכת המזון דאורייתא, ותפלה דרבנן.

(הכי גרסינן: והרי ברכת המזון לפניה דאית בה מלכות שמים כו'. לישנא אחרינא 'שאני תפלה דלית בה מלכות שמים'; קבלת מלכות שמים כדאיתא בקרית שמע: שמקבל עליו את השם לאדון ולמלך מיוחד, ולהאי לישנא גרסינן 'והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים', ולשון זה נראה שהוא עיקר, מדמשני ליה 'אלא קרית שמע וברכת המזון דאורייתא' - והאי בלאחריו עסקינן! ואי ללישנא קמא, הא לא איירי בברכת המזון לאחריו בדאתקפתיה דלהדרי תלמודא עילויה 'אלא קרית שמע וברכת המזון דאורייתא כו'. ואית דגרסי הכא בלשון קושיא: קרית שמע דרבנן היא? אלא קרית שמע, דאית בה מלכות שמים וברכת המזון דאורייתא, לאפוקי תפלה דרבנן ואין בה מלכות שמים; למאן דגרס הכי מפרשינן לקמן 'בשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב'.)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol