דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

ברכות דף כא

(ברכות כ,ב)

משנה:

בעל קרי (מתקנת עזרא ואילך, שתקן טבילה לבעלי קריין לעסוק בתורה, כדאמרינן בבבא קמא בפרק 'מרובה' (דף פב:)) מהרהר (קרית שמע) בלבו (כשמגיע זמן המקרא) ואינו מברך (אפילו בהרהור) לא לפניה ולא לאחריה (כיון דברכות לאו מדאורייתא מחייב לא אצרכוהו רבנן), ועל המזון מברך לאחריו [בהרהור] (דחיובא דאורייתא הוא) ואינו מברך לפניו (דלאו דאורייתא הוא);

רבי יהודה אומר: מברך לפניהם ולאחריהם (בגמרא מפרש לה).

 

גמרא:

אמר רבינא: זאת אומרת הרהור כדבור דמי (וכל אדם נמי יוצא ידי חובתו בהרהור), דאי סלקא דעתך לאו כדבור דמי - למה מהרהר (מה מועיל)?

אלא מאי, הרהור כדבור דמי? יוציא בשפתיו!?

כדאשכחן בסיני (שהפרישן מֵאִשָׁה, דכתיב אל תגשו אל אשה (שמות יט,טו), ועל פרישה זו סמך עזרא לתקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה, דכתיב (דברים ד,ט) והודעתם לבניך, וסמיך ליה [פסוק י] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, כדאמרינן לקמן בפרקין (דף כא:))

ורב חסדא אמר: הרהור לאו כדבור דמי, דאי סלקא דעתך הרהור כדבור דמי - יוציא בשפתיו!?

אלא מאי, הרהור לאו כדבור דמי? למה מהרהר?

אמר רבי אלעזר: כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו [בקרית שמע] והוא יושב ובטל.

ונגרוס בפרקא אחרינא?

אמר רב אדא בר אהבה: בדבר שהצבור עוסקין בו.

 

(ברכות כא,א)

והרי תפלה, דדבר שהצבור עסוקין בו, ותנן [ברכות פ"ג מ"ה]: 'היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי - לא יפסיק אלא יקצר (כל ברכה וברכה)'; טעמא דאתחיל, הא לא אתחיל לא יתחיל?

שאני תפלה, דלית בה מלכות שמים (אין 'מלך העולם' בברכות של י"ח).

והרי ברכת המזון לאחריו, דלית בה מלכות שמים, ותנן 'על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו'!?

אלא קרית שמע וברכת המזון דאורייתא, ותפלה דרבנן.

(הכי גרסינן: והרי ברכת המזון לפניה דאית בה מלכות שמים כו'. לישנא אחרינא 'שאני תפלה דלית בה מלכות שמים'; קבלת מלכות שמים כדאיתא בקרית שמע: שמקבל עליו את השם לאדון ולמלך מיוחד, ולהאי לישנא גרסינן 'והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים', ולשון זה נראה שהוא עיקר, מדמשני ליה 'אלא קרית שמע וברכת המזון דאורייתא' - והאי בלאחריו עסקינן! ואי ללישנא קמא, הא לא איירי בברכת המזון לאחריו בדאתקפתיה דלהדרי תלמודא עילויה 'אלא קרית שמע וברכת המזון דאורייתא כו'. ואית דגרסי הכא בלשון קושיא: קרית שמע דרבנן היא? אלא קרית שמע, דאית בה מלכות שמים וברכת המזון דאורייתא, לאפוקי תפלה דרבנן ואין בה מלכות שמים; למאן דגרס הכי מפרשינן לקמן 'בשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב'.)

 

אמר רב יהודה: מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה? - שנאמר (דברים ח,י) ואכלת ושבעת וברכת [את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך];

מנין לברכת התורה לפניה מן התורה? - שנאמר (דברים לב,ג) כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. (כשבא משה לפתוח בדברי שירה, אמר להם לישראל: אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן: כי שם ה' אקרא – בברכה, אתם הבו גודל לאלהינו – באמן; הכי מפרשי לה במסכת יומא (דף לז.).)

אמר רבי יוחנן: למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר: ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר: ומה מזון שאין טעון לפניו (כלומר: שלא מצינו לו מקרא מפורש לברך לפניו) טעון לאחריו (כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת), תורה שטעונה לפניה (כדאמרן) - אינו דין שטעונה לאחריה? וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר: ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה, מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהא טעון לפניו?

איכא למפרך(בתרוייהו): (כשאתה בא ללמוד תורה מן המזון - איכא למפרך:) מה למזון שכן נהנה? (וכשאתה בא ללמוד מזון מן התורה איכא למפרך:) ומה לתורה שכן חיי עולם (חיי העולם הבא)? ועוד, תנן: 'על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו'?

תיובתא.

 

אמר רב יהודה: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא - אינו חוזר וקורא; ספק אמר 'אמת ויציב' ספק לא אמר - חוזר ואומר 'אמת ויציב', מאי טעמא? קריאת שמע דרבנן (לקמן פריך לה), 'אמת ויציב' דאורייתא (שמזכיר בה יציאת מצרים, דחיובא דאורייתא היא, דכתיב למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים (דברים טז,ג))!

מתיב רב יוסף: (דברים ו,ז) [ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך] ובשכבך ובקומך!?

אמר ליה אביי: ההוא - בדברי תורה כתיב.

 

תנן [ברכות פ"ג מ"ד]: 'בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו', ואי סלקא דעתא אמת ויציב דאורייתא - לברוך לאחריה?

מאי טעמא מברך: אי משום יציאת מצרים - הא אדכר ליה בקריאת שמע, ונימא הא ולא לבעי הא?

קריאת שמע עדיפא דאית בה תרתי (יציאת מצרים ומלכות שמים).

 

ורבי אלעזר אמר: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא - חוזר וקורא קרית שמע (קסבר קרית שמע דאורייתא היא); ספק התפלל ספק לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל.

ורבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו! [עיין ברא"ש]

ואמר רב יהודה אמר שמואל: היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל - פוסק ואפילו באמצע ברכה.

איני! והאמר רב נחמן: כי הוינן בי רבה בר אבוה, בען מיניה: הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת: מהו שיגמרו (את הברכה אם נזכר באמצע הברכה באחת מן הברכות שטעה)? ואמר לן: גומרין כל אותה ברכה!

הכי? השתא: התם - גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת, אבל הכא - הא צלי ליה!

(ב'הלכות גדולות' פסק הלכה כרבי יוחנן בספק, והלכה כשמואל בודאי התפלל.)

 

ואמר רב יהודה אמר שמואל: התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין, אם יכול לחדש בה דבר - יחזור ויתפלל, ואם לאו - אל יחזור ויתפלל.

וצריכא: דאי אשמעינן קמייתא, [הוה אמינא] הני מילי יחיד ויחיד (כשהתפלל תחלה היה יחיד, וכששכח שהתפלל והתחיל להתפלל היה ביחיד)

 

(ברכות כא,ב)

או צבור וצבור (בין בראשונה בין בשניה היה עם הצבור, כגון עשרה אחר עשרה וזה עמהם בשתיהן, ששכח שהתפלל עם הראשונים), אבל יחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי דמי - קא משמע לן;

ואי אשמעינן הכא, [הוה אמינא] משום דלא אתחיל בה, אבל התם דאתחיל בה - אימא לא? – צריכא.

 

אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ למודים – יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל.

רבי יהושע בן לוי אמר: אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ לקדושה – יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל.

במאי קא מפלגי?

מר סבר יחיד אומר קדושה, ומר סבר אין יחיד אומר קדושה; (רב הונא סבר יחיד המתפלל עם הצבור אומר "קדוש", הלכך אם לא גמר עד שלא יגיע ש"ץ ל"קדוש" - לית לן בה, אבל "מודים", אף על פי שיחיד אומר "מודים", אם אינו אומרו עם הצבור - הרואה את כולם כורעים והוא אינו כורע נראה ככופר במי שחבריו משתחוין לו.)

וכן אמר רב אדא בר אהבה: מנין שאין היחיד אומר קדושה? - שנאמר (ויקרא כב,לב) [ולא תחללו את שם קדשי] ונקדשתי בתוך בני ישראל [אני ה' מקדשכם]: כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.

מאי משמע?

דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא: אתיא תוך תוך: כתיב הכא 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' וכתיב התם (במדבר טז,כא) הבדלו מתוך העדה הזאת [ואכלה אתם כרגע]: מה להלן עשרה אף כאן עשרה,

ודכולי עלמא מיהת מפסק לא פסיק (תפלתו לקדושה: לענות עם הצבור, וכן למודים).

איבעיא להו: מהו להפסיק ל'יהא שמו הגדול מבורך'?

כי אתא רב דימי אמר רבי יהודה ורבי שמעון תלמידי דרבי יוחנן אמרי: לכל אין מפסיקין חוץ מן 'יהא שמו הגדול מבורך', שאפילו עוסק במעשה מרכבה – פוסק!

ולית הלכתא כותיה.

 

ר' יהודה אומר: מברך לפניהם ולאחריהם:

למימרא דקסבר רבי יהודה בעל קרי מותר בדברי תורה? והאמר רבי יהושע בן לוי: מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה? - שנאמר (דברים ד,ט) [רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך] והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה [פסוק י] יום אשר עמדת [לפני ה' אלקיך בחרב באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון]; מה להלן בעלי קריין אסורין אף כאן בעלי קריין אסורין! וכי תימא רבי יהודה לא דריש סמוכים, והאמר רב יוסף: אפילו מאן דלא דריש סמוכים בכל התורה - במשנה תורה דריש, דהא רבי יהודה לא דריש סמוכין בכל התורה כולה ובמשנה תורה דריש (והאי קרא במשנה תורה הוא נאמר)!

ובכל התורה כולה מנא לן דלא דריש?

דתניא [דומה למכילתא משפטים מסכת דנזיקין פרשתא יז, ושם במקום בן עזאי – רבי יוסי הגלילי]: 'בן עזאי אומר: נאמר (שמות כב,יז) מכשפה לא תחיה (ולא פירש באיזו מיתה תמות), ונאמר (אצלו) (שמות כב,יח) כל שוכב עם בהמה מות יומת; סמכו - ענין לו (סמכתו פרשת מכשפה לא תחיה לשוכב עם בהמה), לומר: מה שוכב עם בהמה בסקילה (כדאמרינן לה בסנהדרין פרק 'ארבע מיתות' (דף נד:) בגזרה שוה ד'תהרוגו' דהכא [ויקרא כ,טו: ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו] מ'כי הרוג תהרגנו' דמסית [דברים יג,י]) - אף מכשפה נמי בסקילה. אמר ליה רבי יהודה [במכילתא: יהודה בן בתירה]: וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא לזה לסקילה (אמר ליה רבי יהודה וכי מפני שסמכו הענין לשוכב עם בהמה נוציא זה המכשף לסקילה שהיא חמורה מכל מיתות שבתורה)? אלא (מקרא מפורש יש לו במקום אחר שהוא בסקילה): אוב וידעוני בכלל (לא תחיה ד)כל המכשפים היו, ולמה יצאו (בפני עצמן, כשהפרישן לסקילה, כדכתיב [ויקרא כ,כז] באבן ירגמו אותם דמיהם בם)? להקיש להן (את כל הכלל שזו מדה בתורה שכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא) ולומר לך: מה אוב וידעוני בסקילה - אף מכשפה בסקילה.'

ובמשנה תורה מנא לן דדריש?

 דתניא: 'רבי אליעזר אומר: נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו; רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו', ואמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (דברים כג,א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו: כנף שראה אביו לא יגלה; וממאי דבאנוסת אביו כתיב? - דסמיך ליה [לפניו, דברים כב,כט] ונתן האיש השוכב עמה [לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה; פסוק ל:  תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו].

אמרי: אִין, במשנה תורה דריש, והני סמוכין מבעי ליה לאידך דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: כל המלמד לבנו תורה - מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב, שנאמר (דברים ד,ט) [רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך]  והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב בתריה [פסוק י] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב [באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון].

 

תנן [ברכות פ,ג מ"ו]: 'זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע (הרי היא כבעל קרי), המשמשת וראתה דם - צריכין טבילה (לענין טבילה שתקן עזרא לבעלי קריין לעסוק בתורה קאי, ולשאר טמאים לא הצריך [עזרא], וקאמר הכא דאם יש לו טומאה אחרת עם הקרי שאינו יכול לצאת ממנה בטבילה זו, כגון זב ונדה - שהם טמאים טומאת שבעה - אפילו הכי צריך לטבול לקריו קודם שיעסוק בתורה); ורבי יהודה פוטר (קסלקא דעתא דאין טבילה זו מטהרתו מכל וכל)' עד כאן לא פטר רבי יהודה אלא בזב שראה קרי, דמעיקרא לאו בר טבילה הוא, אבל בעל קרי גרידא – מחייב; וכי תימא הוא הדין דאפילו בעל קרי גרידא נמי פטר רבי יהודה, והאי דקא מפלגי בזב שראה קרי להודיעך כחן דרבנן, אימא סיפא: 'המשמשת וראתה דם - צריכה טבילה' - למאן קתני לה (להשמיענו כח מי הוצרכו לחלוק בה)? אילימא לרבנן (להודיעך כחן דמחייבי בה) – פשיטא: השתא: ומה זב שראה קרי (שקדמתו טומאת הזיבה מעיקרא) דמעיקרא (בשעה שראה קרי) לאו בר טבילה הוא מחייבי רבנן (ומחייבי ליה רבנן טבילה לקרי לדברי תורה), המשמשת וראתה דם - דמעיקרא בת טבילה היא (דטומאת קרי קדמה, וכשראתה הקרי ראויה היתה לטבול מיד) - לא כל שכן (דלא אתיא טומאת נדה שהיא אחרונה ומפקעה לטבילה שנתחייבה בה כבר)! אלא - לאו רבי יהודה היא (אלא לאו רבי יהודה קתני, להודיעך דאפילו היכא דקדם הקרי אתיא טומאת נדה ומפקעה טבילה: דאין טבילה אלא המטהרת, ואי לרבי יהודה לית ליה תקנת עזרא - למה ליה לאשמעינן בהא? כל בעלי קריין נמי לא בעי טבילה לדברי תורה?), (הלכך על כרחך) ודוקא קתני לה

 

(ברכות כב,א)

'משמשת וראתה נדה אינה צריכה טבילה', אבל בעל קרי גרידא מחייב!

לא תימא (במתניתין) מברך, אלא מהרהר.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol