דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף כב
(ברכות כא,ב)
תנן [ברכות פ,ג מ"ו]: 'זב
שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע (הרי היא כבעל קרי),
המשמשת וראתה דם - צריכין טבילה (לענין טבילה שתקן עזרא לבעלי קריין
לעסוק בתורה קאי, ולשאר טמאים לא הצריך [עזרא], וקאמר הכא דאם יש לו
טומאה אחרת עם הקרי שאינו יכול לצאת ממנה בטבילה זו, כגון זב ונדה - שהם טמאים
טומאת שבעה - אפילו הכי צריך לטבול לקריו קודם שיעסוק בתורה); ורבי יהודה
פוטר (קסלקא דעתא דאין טבילה זו מטהרתו מכל וכל)' עד
כאן לא פטר רבי יהודה אלא בזב שראה קרי, דמעיקרא לאו בר טבילה הוא, אבל בעל קרי
גרידא – מחייב; וכי תימא הוא הדין דאפילו בעל קרי גרידא נמי פטר רבי יהודה, והאי
דקא מפלגי בזב שראה קרי להודיעך כחן דרבנן, אימא סיפא: 'המשמשת וראתה דם -
צריכה טבילה' - למאן קתני לה (להשמיענו כח מי הוצרכו לחלוק בה)?
אילימא לרבנן (להודיעך כחן דמחייבי בה) – פשיטא:
השתא: ומה זב שראה קרי (שקדמתו טומאת הזיבה מעיקרא)
דמעיקרא (בשעה שראה קרי) לאו בר טבילה הוא מחייבי רבנן (ומחייבי
ליה רבנן טבילה לקרי לדברי תורה), המשמשת וראתה דם - דמעיקרא בת טבילה
היא (דטומאת קרי קדמה, וכשראתה הקרי ראויה היתה לטבול מיד) - לא כל שכן
(דלא אתיא טומאת נדה שהיא אחרונה ומפקעה לטבילה שנתחייבה בה כבר)!
אלא - לאו רבי יהודה היא (אלא לאו רבי יהודה קתני, להודיעך
דאפילו היכא דקדם הקרי אתיא טומאת נדה ומפקעה טבילה: דאין טבילה אלא המטהרת, ואי
לרבי יהודה לית ליה תקנת עזרא - למה ליה לאשמעינן בהא? כל בעלי קריין נמי לא בעי
טבילה לדברי תורה?), (הלכך על כרחך) ודוקא קתני
לה
(ברכות כב,א)
'משמשת וראתה נדה אינה צריכה טבילה', אבל
בעל קרי גרידא מחייב!
לא תימא (במתניתין) מברך, אלא
מהרהר.
ומי אית ליה לרבי יהודה הרהור? והתניא: 'בעל קרי שאין
לו מים לטבול קורא קריאת שמע ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ואוכל פתו ומברך
לאחריה ואינו מברך לפניה, אבל מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו - דברי רבי מאיר; רבי
יהודה אומר: בין כך ובין כך מוציא בשפתיו'!?
אמר רב נחמן בר יצחק: עשאן רבי יהודה (לברכת המזון) כהלכות דרך ארץ (שמותר לשנותה בעל קרי כדבריו),
דתניא: (דברים ד,ט) [רק השמר לך ושמר נפשך מאד
פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך] והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה [פסוק י] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב [באמר ה' אלי
הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על
האדמה ואת בניהם ילמדון]; מה
להלן באימה וביראה וברתת ובזיע [ספרא שמיני מכילתא דמילואים משנה
לז] (דכתיב
וירא העם וינועו וגו' (שמות
כ,טז)) - אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע;
מכאן אמרו: (כל הטמאים:) הזבים והמצורעים ובאין על נדות (אם
טבלו לקריין לדברי תורה*) - מותרים
לקרות בתורה (שאף הם יכולים להיות באימה וברתת) ובנביאים ובכתובים, לשנות במשנה
וגמרא, ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים (אבל
בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת); (*הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים, אבל לתקנת
עזרא עולה להם, כדתנן במתניתין 'זב שראה קרי ונדה כו' צריכין טבילה)
רבי יוסי
אומר: שונה הוא ברגיליות (במשניות השגורות בפיו, שהוא מוציאן
מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן),
ובלבד שלא יציע את המשנה (בטעמי פירושיהן);
רבי יונתן בן
יוסף אומר: מציע הוא את המשנה ואינו מציע את הגמרא (ואינו
מציע את המדרש גרסינן, מפני שצריך הוא תמיד
להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש);
רבי נתן בן
אבישלום אומר: אף מציע את הגמרא, ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו (שבמקראות הנדרשים);
רבי יוחנן
הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר: לא יכנס למדרש כל עיקר (לא להציע ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק)
ואמרי לה: 'לא יכנס לבית המדרש כל עיקר'
רבי יהודה
אומר: שונה הוא בהלכות דרך ארץ (כגון דרכן של תלמידי חכמים, שהיא
ברייתא [מסכת כלה רבתי פ"ג מ"א],
ופרק 'בן עזאי': 'הנותן ארבעה דברים אל לבו...' [מסכת כלה
רבתי פ"ו]);
מעשה ברבי
יהודה שראה קרי והיה מהלך על גב הנהר; אמרו לו תלמידיו: רבינו שנה לנו פרק אחד
בהלכות דרך ארץ! ירד וטבל ושנה להם; אמרו לו: לא כך למדתנו רבינו: שונה הוא בהלכות
דרך ארץ?
אמר להם: אף
על פי שמיקל אני על אחרים - מחמיר אני על עצמי.'
תניא: 'רבי יהודה בן בתירא היה אומר: אין דברי תורה
מקבלין טומאה;
מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא (בעל קרי היה); אמר ליה:
בני! פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר (ירמיהו
כג,כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' [וכפטיש יפצץ
סלע]: מה אש אינו מקבל טומאה - אף דברי תורה אינן מקבלין
טומאה.'
אמר מר: 'מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא' -
מסייע ליה לרבי אלעאי (נראה בעיני דהכי גרסינן: א"ר
אלעאי הלכה כו'. ולא גרסינן 'מסייע ליה'), דאמר רבי אלעאי אמר רבי אחא בר יעקב
משום רבינו (רב): הלכה מציע את המשנה ואינו מציע את
הגמרא.
כתנאי: 'מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא - דברי רבי
מאיר;
רבי יהודה בן גמליאל אומר משום רבי חנינא בן גמליאל: זה
וזה אסור'
ואמרי לה 'זה וזה מותר'
מאן דאמר 'זה וזה אסור' - כרבי יוחנן הסנדלר; מאן
דאמר 'זה וזה מותר' - כרבי יהודה בן בתירא.
אמר רב נחמן בר יצחק: נהוג עלמא כהני תלת סבי (וכולהו לקולא): כרבי אלעאי בראשית הגז, כרבי יאשיה בכלאים, כרבי יהודה
בן בתירא בדברי תורה:
כרבי אלעאי בראשית הגז – דתניא: 'רבי אלעאי אומר:
ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ' (בשחיטת חולין יליף טעמא, בפרק
'הזרוע');
כרבי יאשיה בכלאים, כדכתיב (דברים
כב,ט) לא תזרע כרמך כלאים [פן תקדש המלאה הזרע אשר
תזרע ותבואת הכרם]: 'רבי יאשיה אומר: לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה
ושעורה וחרצן (שלשתן) במפולת יד (דהוו להו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת)';
כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה, דתניא: 'רבי יהודה בן
בתירא אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה'
כי אתא זעירי, אמר: בטלוה לטבילותא (דבעלי
קריין),
ואמרי לה 'בטלוה לנטילותא';
מאן דאמר 'בטלוה לטבילותא' - כרבי יהודה בן בתירא; מאן
דאמר 'בטלוה לנטילותא' - כי הא: דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא.
תנו רבנן: 'בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים – טהור;
נחום איש גם זו לחשה לרבי עקיבא, ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי, ובן עזאי יצא ושנאה
לתלמידיו בשוק'; פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר
זבידא, חד תני 'שְׁנָאָהּ' וחד תני 'לחשה' (בבן עזאי 'לחשה לתלמידים');
מאן דתני 'שנאה' - משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה (שהיו
נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה), ומאן דתני 'לחשה' - שלא יהו תלמידי
חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים.
אמר רבי ינאי: שמעתי שמקילין בה (במרחצאות
או בנתינת תשעה קבין) ושמעתי שמחמירין בה (בארבעים
סאה),
וכל המחמיר בה על עצמו - מאריכין לו ימיו ושנותיו.
אמר רבי יהושע בן לוי: מה טיבן של טובלי שחרין (בעלי קריין הטובלין שחרית)?
'מה טיבן'?
הא איהו דאמר (לעיל בריש שמעתין) 'בעל קרי
אסור בדברי תורה'?
הכי קאמר: מה
טיבן בארבעים סאה?: אפשר בתשעה קבין!? מה טיבן בטבילה?: אפשר בנתינה (תשעה קבין; ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה, סתם תלמידי חכמים חולים הם,
כדאמר במסכת נדרים (דף מט:): כמאן מצלינן אקצירי
ואמריעי? - כרבי יוסי 'קצירי' = חולין; 'מריעי' = רבנן)!?
אמר רבי חנינא: גדר גדול גדרו בה (במה
שהצריכו בארבעים סאה), דתניא: 'מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה (אותה אשה פנויה היתה, וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה),
אמרה לו: ריקא! יש לך ארבעים סאה שאתה טובל בהן? מיד פירש.'
אמר להו רב הונא לרבנן: רבותי מפני מה אתם מזלזלין בטבילה
זו (לנהוג כרבי יהודה בן בתירא)? אי משום צינה - אפשר במרחצאות (חמין)!?
אמר ליה רב חסדא: וכי יש טבילה בחמין?
אמר ליה: רב אדא בר אהבה קאי כוותך (דבעי
טבילה זו במקוה כשאר טבילות).
רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא (גיגית) בי
מסותא [בבית המרחץ]; אמר ליה
לשמעיה: זיל ואייתי לי תשעה קבין ושדי עלואי.
אמר ליה רבי חייא בר אבא: למה ליה למר כולי האי? והא יתיב
בגווייהו?
אמר ליה: כארבעים סאה: מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה -
אף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה.
רב נחמן תקן חצבא בת תשעה קבין (ליתן
מים לתלמידים עליהם שחרית קודם קריאת התורה); כי אתא רב דימי – אמר: רבי עקיבא
ורבי יהודה גלוסטרא אמרו: לא שנו (דסגי בנתינה) אלא לחולה (שראה קרי) לאונסו, אבל לחולה המרגיל (וממשיך
את הקרי עליו: שמשמש מטתו) - ארבעים סאה.
אמר רב יוסף: אתבר חצביה דרב נחמן (אינו
צריך לנו, דחולה לאונסו לא שכיח)!
כי אתא רבין, אמר: באושא הוה עובדא
(ברכות כב,ב)
בקילעא (כניסת הבית: חדר שלפני הטרקלין,
שקורין פורטיג"ו בלע"ז) דרב אושעיא, אתו ושאלו לרב אסי, אמר
להו: לא שנו אלא לחולה המרגיל, אבל לחולה לאונסו - פטור מכלום.
אמר רב יוסף: אצטמיד (נתחזקו
שבריו ונצמדו, כלומר: צורך לנו עוד בו) חצביה דרב נחמן!
מכדי כולהו אמוראי ותנאי - בדעזרא קמיפלגי; ונחזי עזרא
היכי תקן?
אמר אביי: עזרא תקן לבריא המרגיל ארבעים סאה, ובריא
לאונסו תשעה קבין, ואתו אמוראי (רב דימי ורבין)
ופליגי בחולה: מר סבר: חולה המרגיל כבריא המרגיל, וחולה לאונסו כבריא לאונסו; ומר
סבר: חולה המרגיל - כבריא לאונסו, וחולה לאונסו - פטור מכלום.
אמר רבא: נהי דתקן עזרא טבילה, נתינה מי תקן, והאמר מר (גבי עשר תקנות, בבבא קמא בפרק 'מרובה') 'עזרא
תקן טבילה לבעלי קריין'?
אלא אמר רבא: עזרא תקן טבילה לבריא המרגיל ארבעים סאה,
ואתו רבנן והתקינו לבריא לאונסו תשעה קבין, ואתו אמוראי וקא מיפלגי בחולה: מר סבר:
חולה המרגיל כבריא המרגיל וחולה לאונסו כבריא לאונסו, ומר סבר: לבריא המרגיל
ארבעים סאה, וחולה המרגיל כבריא לאונסו תשעה קבין, אבל לחולה לאונסו פטור מכלום.
אמר רבא: הלכתא: בריא המרגיל וחולה המרגיל - ארבעים סאה;
ובריא לאונסו - תשעה קבין; אבל לחולה לאונסו - פטור מכלום. (אפלוגתא
דאמוראי - הוא דפסק רבא, דפליגי אליבא דרבנן; מיהו השתא - אנן כרבי יהודה בן בתירא
נהגינן, כדאמר רב נחמן לעיל, ורב נחמן בר יצחק - בתרא הוה.) [## וקשה: כיצד מתיחס רב יוסף לחציבא של רב נחמן הבתרא, הרי הוא
היה לפני ה'בתרא'? אלא מסתבר שמדובר בר נחמן בדור של רב יהודה, רבו לש רב יוסף; אך
אין זה פותר את בעית ההלכה למעשה שאנו נוהגים.]
תנו רבנן: 'בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים – טהור;
במה דברים אמורים? – לעצמו (לעסוק בתורה לעצמו),
אבל (ללמד) לאחרים - ארבעים סאה; רבי יהודה אומר: ארבעים סאה מכל מקום ('ארבעים
סאה' שאמרו - בכל ענין שהן; ולקמן מפרש לה).'
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, ורבי אלעזר ורבי יוסי ברבי
חנינא, חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא – ארישא (פליגי
ארישא בפירושא דמילתא דתנא קמא): חד אמר: הא דאמרת 'במה דברים
אמורים? - לעצמו אבל לאחרים ארבעים סאה' - לא שנו אלא לחולה המרגיל, אבל לחולה
לאונסו - תשעה קבין; וחד אמר: כל לאחרים, אפילו חולה לאונסו - עד דאיכא ארבעים
סאה; וחד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא – אסיפא (דרבי יהודה): חד אמר: הא
דאמר רבי יהודה 'ארבעים סאה מכל מקום', לא שנו אלא בקרקע, אבל בכלים – לא (לא תימא 'מכל מקום' דרבי יהודה - לאכשורי בכלי אתא, דאין כשר אלא ארבעים
סאה בקרקע; ולקמן בעי: אם כן מאי 'מכל מקום'); וחד אמר:
אפילו בכלים נמי.
בשלמא למאן דאמר 'אפילו בכלים', היינו דקתני 'רבי
יהודה אומר: ארבעים סאה מכל מקום'; אלא למאן דאמר 'בקרקע – אִין, בכלים – לא,
'מכל מקום' לאתויי מאי?
לאתויי מים שאובין.
רב פפא, ורב הונא בריה דרב יהושע, ורבא בר שמואל, כריכו
ריפתא בהדי הדדי; אמר להו רב פפא: הבו לי לדידי לברוך, דנפול עילואי תשעה קבין;
אמר להו רבא בר שמואל: תנינא: 'במה דברים אמורים? –
לעצמו, אבל לאחרים - ארבעים סאה' (והכא נמי דלאפוקי אחרים ידי חובתן
- כלאחרים דמי)! אלא הבו לי לדידי לברוך, דנפול עילואי ארבעים סאה ('דנפול עילואי' לאו דוקא, אלא טבלתי בארבעים סאה)!
אמר להו רב הונא: הבו לי לדידי לברוך, דליכא עילואי לא
האי ולא האי (לא הוצרכתי לא לזו ולא לזו שלא ראיתי קרי)!
רב חמא טביל (ובירך) במעלי יומא
דפסחא להוציא רבים ידי חובתן (רגיל היה לעשות כן דהוה ליה ללמד
אחרים; ובשאר ימות השנה לא היה טובל אלא נותן עליו תשעה קבין), ולית הלכתא
כוותיה (דכי היכי דלעצמו - בנתינה לאחרים נמי בנתינה; אי נמי דקיימא לן כרבי יהודה
בן בתירא).
משנה:
היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי - לא יפסיק (תפלתו לגמרי) אלא יקצר (יקצר כל ברכה וברכה ואומר כל
הברכות בקוצר);
ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ
החמה - יעלה ויתכסה ויקרא, ואם לאו - יתכסה במים ויקרא;
ולא יתכסה לא במים הרעים (מים
סרוחים) ולא
במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים (ובגמרא (דף כה:) מפרש כמה מיא רמי, ואזיל ומפרש לה ב'חסורי מחסרא והכי קתני': לא יקרא אצל
מי רגלים עד שיתן לתוכן מים);
וכמה ירחיק מהן (ממי רגלים) ומן הצואה?
- ארבע אמות.
גמרא:
תנו רבנן: 'היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי - לא
יפסיק אלא יקצר; היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי - אינו מפסיק ועולה, אלא מגמגם
וקורא (במרוצה); רבי מאיר אומר: אין בעל קרי רשאי
לקרות בתורה יותר משלשה פסוקים (כגון בבית הכנסת, דאי אפשר לפחות,
כדתנן (מגילה פ"ד מ"ד; דף כג:)
'הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים').
תניא אידך: 'היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו - מהלך
לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ארבע אמות';
והתניא 'לצדדין' (אינו
צריך להלך עד שתהא לאחוריו)?
לא קשיא: הא דאפשר (דאפשר
לילך לפניו - ילך לפניו עד שתהא לאחוריו) הא דלא אפשר (כגון
יש נהר לפניו - מסתלק לצדדים).
היה מתפלל ומצא צואה במקומו - אמר רבה: אף על פי שחטא -
תפלתו תפלה.
מתקיף ליה רבא: והא (משלי
כא,כז) זבח רשעים תועבה [אף כי בזמה יבאנו]!?
אלא אמר רבא: הואיל וחטא, אף על פי שהתפלל - תפלתו תועבה.
תנו רבנן: 'היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו -
פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל'
להיכן חוזר?
רב חסדא ורב המנונא: חד אמר חוזר לראש, וחד אמר למקום
שפסק.
לימא בהא קמיפלגי:
(ברכות כג,א)
מר סבר: (כל המפסיק בתפלתו,) אם שהה
כדי לגמור את כולה - חוזר לראש (כדאמרינן גבי קרית שמע לקמן
בפירקין (דף כד:), ובשהה קא מיפלגי הכא),
ומר סבר: למקום שפסק.
אמר רב אשי: האי 'אם שהה' 'אם לא שהה' מיבעי ליה (במילתא דרב חסדא ורב המנונא מיבעי ליה לאפלוגי בין שהה ללא שהה; ומדלא
אפליג - שמע מינה אפילו בדלא שהה קאמר)! אלא דכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את
כולה - חוזר לראש, והתם בדלא שהה קמיפלגי: דמר סבר גברא דחויא הוא (כשהתחיל להתפלל והיה צריך לנקביו - דחוי הוא מלהתפלל,),
ואין ראוי, ואין תפלתו תפלה (הלכך מה שהתפלל - אינה תפלה וחוזר
לראש),
ומר סבר: גברא חזיא הוא, (אף על פי שאינו יכול להמתין עד שיסיים) ותפלתו תפלה
(תפלתו מה שהתפלל קודם שתיתה - תפלה ראויה היא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol