דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף כד
(ברכות כג,ב)
בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה: מהו שיניח
אדם תפיליו תחת מראשותיו (בלילה כשהוא ישן)?:
תחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי, שנוהג בהן מנהג בזיון, כי קא מיבעיא לי תחת
מראשותיו – מאי?
אמר ליה: הכי אמר שמואל: מותר אפילו אשתו עמו.
מיתיבי 'לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהם
דרך בזיון, אבל מניחן תחת מראשותיו; ואם היתה אשתו עמו – אסור;
היה מקום שגבוה שלשה טפחים (למעלה
מראשותיו ועליו נותן התפילין) או נמוך שלשה טפחים (או
למטה מראשותיו יוצא מקום מן המטה) – מותר' - תיובתא
דשמואל?
תיובתא.
אמר רבא: אף על גב דתניא תיובתא דשמואל - הלכתא כוותיה;
מאי טעמא? -
(ברכות כד,א)
כל לנטורינהו טפי עדיף (כמה
שהוא מוזהר על שמירתן מן העכברים ומן הגנבים טפי - עדיף להו מבזיוני). כל לנטורינהו טפי עדיף. להו מבזיוני כמה שהוא מוזהר על שמירתן מן העכברים
ומן הגנבים טפי עדיף להו מבזיוני
והיכא מנח להו?
אמר רבי ירמיה: בין כר לכסת, שלא כנגד ראשו.
והא תני רבי חייא 'מניחן בכובע (הוא הכיס שלהם) תחת מראשותיו'?
דמפיק ליה למורשא דכובע לבר (שהתפילין
נכרין בבליטתן בקצה הכיס והוא כמורשא).
בר קפרא צייר להו (קושרן) בכילתא (ביריעה הפרוסה סביבות מטתו) ומפיק למורשהון (בליטת הקשר שהתפילין בולטין מן היריעה) לבר (היה הופך לצד החוץ ולא לצד המטה).
רב שישא בריה דרב אידי מנח להו אשרשיפא (ספסל) ופריס סודרא עלוייהו.
אמר רב המנונא בריה דרב יוסף: זימנא חדא הוה קאימנא קמיה
דרבא, ואמר לי: "זיל אייתי לי תפילין" - ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא
כנגד ראשו, והוה ידענא דיום טבילה הוה (יום שטבלה אשתו דהוה ליה ליל
תשמיש, והיינו כשמואל דאמר אפילו אשתו עמו), ולאגמורן הלכה למעשה הוא דעבד (מה שצוני להביאם לו - לא עשה אלא ללמדני הלכה לעשות מעשה כשמואל).
בעי מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה: שנים
שישנים במטה אחת, מהו שזה יחזיר פניו ויקרא קרית שמע וזה יחזיר פניו ויקרא קרית
שמע?
אמר ליה: הכי אמר שמואל: ואפילו אשתו עמו (שיחזיר פניו: דכל זמן שהן פונים פנים כנגד פנים פשיטא ליה דאסור, דאיכא
הרהור נגיעת ערוה על ידי אברי תשמיש).
מתקיף לה רב יוסף: 'אשתו' [לעיל,
כג,ב: ואם היתה אשתו עמו – אסור] ולא
מיבעיא אחר!
אדרבה: אשתו כגופו (ורגיל
בה וליכא הרהור כולי האי), אחר לאו כגופו!
מיתיבי: 'שנים שישֵנים במטה אחת, זה מחזיר פניו וקורא
וזה מחזיר פניו וקורא' ותניא אחריתי 'הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו - הרי
זה לא יקרא קרית שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהן; ואם היו בניו ובני ביתו
קטנים – מותר'; בשלמא לרב יוסף (דאמר: אשתו היא דשריא, אבל אחֵר לא) לא
קשיא (מתרץ להו למתניתא): הא באשתו הא באחֵר (והא
דקתני 'בני ביתו' - אינו אשתו), אלא לשמואל קשיא?
אמר לך שמואל: לרב יוסף מי ניחא? והתניא 'היה ישן במטה
ובניו ובני ביתו (ואשתו בכלל 'ביתו') במטה
לא יקרא קרית שמע אלא אם כן היתה טליתו מפסקת ביניהן'!?
אלא מאי אית לך למימר? אשתו לרב יוסף - תנאי היא? לדידי
נמי תנאי היא (בין אשתו בין אחר פלוגתא דהני תנאי היא).
אמר מר: 'זה מחזיר פניו וקורא קרית שמע' והא איכא
עגבות (אחוריים, דנגעי אהדדי)?
מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: עגבות אין בהם משום
ערוה.
לימא מסייע ליה לרב הונא: 'האשה יושבת וקוצה לה חלתה
ערומה (ואף על פי שערום אסור לברך - אשה יושבת מותרת,
שבישיבתה פניה שלמטה מכוסים בקרקע) מפני שיכולה לכסות פניה בקרקע, אבל
לא האיש (מפני שהביצים והגיד בולטין ונראין, ואף על פי שמגולות
עגבותיו; והיינו סייעתא)'
תרגמה רב נחמן בר יצחק: כגון שהיו פניה טוחות (דבוקות ומכוסות) בקרקע. ('טוחות' משמע לשון שעיעות טיח חלק:
שאינה בולטת; אפלטיירש"א [מכוסה טיח, חלק]
בלע"ז.)
אמר מר 'אם היו בניו ובני ביתו קטנים – מותר'; ועד
כמה?
אמר רב חסדא: תינוקת בת שלש שנים ויום אחד, ותינוק בן תשע
שנים ויום אחד (שהוא זמן שהן באין לכלל ביאה);
איכא דאמרי תינוקת בת י"א שנה ויום אחד, ותינוק בן
שתים עשרה שנה ויום אחד (זמן שהן באות לכלל שערות, ושדיהן
נכונים: שמשם ואילך באות לכלל [ביאה] שאדם מתאוה להן).
אידי ואידי - עד כדי (יחזקאל טז,ז)
[רבבה
כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים] שדים
נכונו ושערך צמח [ואת ערם ועריה].
אמר ליה רב כהנא לרב אשי: התם (גבי
תפילין תחת מראשותיו) אמר רבא אף על גב דתיובתא דשמואל (דקאמר
שמואל 'אפילו אשתו עמו') הלכתא כוותיה דשמואל, הכא (גבי
שנָים שהם ישֵנים, דקא שרי שמואל באשתו עמו) מאי?
אמר ליה: אטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו (באריגה אחת ארגתם)? אלא היכא דאיתמר – איתמר, והיכא דלא איתמר - לא איתמר.
אמר ליה רב מרי לרב פפא: שער יוצא בבגדו (שנקב בגדו כנגד זקן התחתון ויצא מן השער בנקב) – מהו (מי הוי ערוה לקרות קרית שמע כנגדו? או לא)?
קרא עליה: שער שער (כלומר:
מה בכך).
אמר רבי יצחק: 'טפח באשה ערוה'; למאי? אילימא
לאסתכולי בה (אם אשת איש היא) - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב
תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים [שמות לה,כג: הביאו חח ונזם וטבעת
וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'] (תכשיטין שבחוץ = אצעדה וצמיד; הן הביאו אותן על כפרת הרהור עבירה שנסתכלו
בבנות מדין; תכשיטין שבפנים = כומז: דפוס של בית הרחם שהיו עושין לבנותיהן, ונוקבין כתלי בית הרחם כדרך
שנוקבין את האזנים, ותוחבין אותו, כדי שלא יזדקקו להן זכרים)? - לומר לך:
כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא באשתו, ולקרית שמע (אם טפח מגולה בה - לא יקרא קרית שמע כנגדה).
אמר רב חסדא: שוק באשה (באשת
איש) –
ערוה (להסתכל; וכן באשתו לקרית שמע), שנאמר (ישעיהו מז,ב)
[קחי
רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שבל] גלי שוק עברי נהרות,
וכתיב (בתריה) (ישעיהו מז,ג) תגל ערותך וגם תראה
חרפתך [נקם
אקח ולא אפגע אדם].
אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר (שיר
השירים ב,יד) [יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את
קולך] כי קולך ערב ומראך נאוה (מדמשבח לה קרא בגוה [קולך ערב]
- שמע מינה תאוה היא).
אמר רב ששת: שער באשה – ערוה, שנאמר (שיר
השירים ד,א; ו,ה) שערך כעדר העזים.
אמר רבי חנינא: אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו.
מיתיבי: 'התולה תפיליו (ביתד) -
יתלו לו חייו; דורשי חמורות (גירסת רש"י: דורשי רשומות:
קשרים וסתומים הכלולים בתורה; דורשי חמורות גרסינן והיא היא) אמרו (דברים
כח,סו) והיו חייך תלואים לך מנגד [מנגד ופחדת לילה ויומם
ולא תאמין בחייך] - זה התולה תפיליו' (שהתורה חייו של אדם, ורמז לך הכתוב שיתלו חייו)!?
לא קשיא: הא ברצועה הא בקציצה (ברצועה, והקציצה למטה - גנאי הוא להם; אבל תולה
הוא אותם בקציצה, ותהא הקציצה מונחת על היתד, והרצועה למטה).
ואיבעית אימא: לא שנא רצועה ולא שנא קציצה – אסור, וכי
תלה רבי - בכיסתא תלה (בתוך תיקן היו, ותלה התיק).
אי הכי מאי למימרא?
מהו דתימא 'תיבעי הנחה כספר תורה' - קא משמע לן.
ואמר רבי חנינא: אני ראיתי את רבי שגיהק (ריט"ייר בלע"ז; פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו,
וריחה כריח המאכל שאכל) ופיהק (באליי"ר בלע"ז; חיך
מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה מלא, כאדם שרוצה לישון או שעמד משינה) ונתעטש
(שטרנוד"ר בלע"ז) ורק (על
גבי קרקע)
(ויש שדורשים 'גיהק' נוטריקון: גו
הקים = שטריליי"ר; פיהק - פיו הקים)
(ברכות כד,ב)
וממשמש בבגדו (להעביר הכינה העוקצתו),
אבל לא היה מתעטף (אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל - לא
היה נוטלה ומתעטף, שלא להפסיק); וכשהוא מפהק - היה מניח ידו על
סנטרו (מנטו"ן בלע"ז, שלא תראה פתיחת פיו).
מיתיבי: 'המשמיע
קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה; המגביה קולו בתפלתו (כאילו
אין הקב"ה שומע תפילת לחש, ומגביה הרבה) הרי זה מנביאי השקר (דכתיב ויקראו
בקול גדול (מלכים א' יח,כח));
מגהק ומפהק הרי זה מגסי הרוח ('וי"א ניכר שהוא מכוער'
גרסינן); המתעטש בתפלתו סימן רע לו, ויש
אומרים ניכר שהוא מכוער; הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך'!? בשלמא
מגהק ומפהק - לא קשיא: כאן לאונסו כאן לרצונו, אלא מתעטש אמתעטש קשיא (דאין עטוש אלא לאונסו)?!
מתעטש אמתעטש נמי לא קשיא: כאן מלמעלה כאן מלמטה (מפיח בקול), דאמר רב זירא: הא מילתא אבלעא לי בי רב המנונא, ותקילא
לי כי כולי תלמודאי (שקולה עלי וחביבה; לפי שהיה רגיל
להתעטש):
'המתעטש בתפלתו סימן יפה לו: כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה (שהעטוש
נחת רוח לאדם) - כך עושין לו נחת רוח מלמעלה (מן
השמים, למלאות שאלתו)'!
אלא רק ארק קשיא?
רק ארק נמי לא קשיא: אפשר כדרב יהודה, דאמר רב יהודה: היה
עומד בתפלה ונזדמן לו רוק - מבליעו בטליתו, ואם טלית נאה הוא - מבליעו באפרקסותו (אפרקסותו = סודר שבראשו, ושני ראשין תלויין בפניו).
רבינא הוה קאי אחורי דרב אשי, נזדמן לו רוק; פתקיה (זרקו) לאחוריה. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב יהודה 'מבליעו
באפרקסותו'?
אמר ליה: אנא - אנינא דעתאי.
המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה:
אמר רב הונא: לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש, אבל
אין יכול לכוין את לבו בלחש – מותר; והני מילי ביחיד, אבל בצבור - אתי למיטרד
צבורא.
רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה (לא היה נראה אליו), דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל (לפי
שהיה רבי אבא חפץ לעלות לא"י ורב יהודה אוסר לו), דאמר רב
יהודה: כל העולה מבבל לא"י - עובר בעשה, שנאמר (ירמיהו כז,כב)
בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה' [והעליתים והשיבתים אל
המקום הזה] (לפיכך לא היה נכנס לבית המדרש);
אמר: "איזיל ואשמע מיניה מילתא מבית וועדא (מבית
המדרש, מבחוץ), והדר אפיק"; אזל אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרב יהודה 'היה
עומד בתפלה ונתעטש (מלמטה) - ממתין עד
שיכלה הרוח (מגופו שנודף מאותו רוח) וחוזר
(למקום שפסק) ומתפלל'; איכא דאמרי 'היה עומד בתפלה
ובקש להתעטש מרחיק לאחריו ארבע אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל,
ואומר (בתוך התפלה, דהא מופסקת ועומדת כבר
על ידי הרוח; לפיכך יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה באמצע):
"ריבונו של עולם! יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים; גלוי וידוע לפניך חרפתנו
וכלימתנו בחיינו, ובאחריתנו רמה ותולעה" - ומתחיל ממקום שפסק';
אמר ליה: אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה – דיי.
תנו רבנן: 'היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו
מפני הצנה - חוצץ בטליתו על צוארו (מה שיש מן הטלית ולמעלה מן כתפיו -
מדביק בצוארו; ובישן ערום קאמר) וקורא קרית שמע; ויש אומרים על לבו';
ותנא קמא, הרי לבו רואה את הערוה?
קסבר לבו רואה את הערוה מותר.
אמר רב הונא אמר רבי יוחנן: היה מהלך במבואות המטונפות -
מניח ידו על פיו וקורא קרית שמע;
אמר ליה רב חסדא: האלהים! אם אמרה לי רבי יוחנן בפומיה לא
צייתנא ליה
איכא דאמרי: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי: היה
מהלך במבואות המטונפות - מניח ידו על פיו וקורא קרית שמע.
אמר ליה רב חסדא: האלהים! אם אמרה לי רבי יהושע בן לוי
בפומיה לא צייתנא ליה.
ומי אמר רב הונא הכי? והאמר רב הונא: 'תלמיד חכם אסור לו
לעמוד במקום הטנופת, לפי שאי אפשר לו לעמוד בלי הרהור תורה'?
לא קשיא: כאן בעומד כאן במהלך.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי
יוחנן: 'בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא', וכי תימא הכא
נמי 'כאן בעומד כאן במהלך' – איני!: והא רבי אבהו הוה קא אזיל בתריה דרבי יוחנן,
והוה קא קרי קרית שמע; כי מטא במבואות המטונפות – אשתיק; אמר ליה לרבי יוחנן:
להיכן אהדר? אמר ליה: אם שהית כדי לגמור את כולה - חזור לראש!
הכי קאמר ליה: לדידי - לא סבירא לי (לא
הייתי מזקיקו להפסיק); לדידך, דסבירא לך - אם שהית כדי לגמור את כולה חזור
לראש.
תניא כותיה דרב הונא, תניא כותיה דרב חסדא:
תניא כותיה דרב הונא: 'המהלך במבואות המטונפות - מניח
ידו על פיו ויקרא קרית שמע.'
תניא כותיה דרב חסדא: 'היה מהלך במבואות המטונפות - לא
יקרא קרית שמע, ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא – פוסק';
לא פסק מאי?
אמר רבי מיאשה בר בריה דרבי יהושע בן לוי: עליו הכתוב
אומר (יחזקאל כ,כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא
טובים ומשפטים לא יחיו בהם;
רבי אסי אמר: (ישעיהו ה,יח)
הוי מושכי העון בחבלי השוא [וכעבות העגלה חטאה] ('בחבלי השוא' - בחבלים שאינם חזקים אלא נוחין
להנתק הן - מושכין העון על עצמם; אף זה, על ידי דבור בעלמא הוא נענש);
רב אדא בר אהבה אמר מהכא: (במדבר טו,לא)
כי דבר ה' בזה [ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה].
ואם פסק מה שכרו?
אמר רבי אבהו: עליו הכתוב אומר (דברים לב,מז)
[כי
לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם] ובדבר הזה תאריכו ימים [על האדמה אשר
אתם עברים את הירדן שמה לרשתה] (ובדבר
הזה: בשביל דבור זה שנזהרתם עליו תאריכון ימים).
אמר רב הונא: היתה טליתו חגורה לו על מתניו (לכסותו ממתניו ולמטה, אף על פי שממתניו ולמעלה הוא ערום) - מותר
לקרות קרית שמע.
תניא נמי הכי: היתה טליתו של בגד ושל עור ושל שק חגורה על
מתניו - מותר לקרות קרית שמע,
(ברכות כה,א)
אבל לתפלה - עד שיכסה את לבו. (אבל
לתפלה צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה, אבל קרית שמע אינו
מדבר לפני המלך.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol