דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף כה
(ברכות כד,ב)
אמר רב הונא: היתה טליתו חגורה לו על מתניו (לכסותו ממתניו ולמטה, אף על פי שממתניו ולמעלה הוא ערום) -
מותר לקרות קרית שמע.
תניא נמי הכי: היתה טליתו של בגד ושל עור ושל שק חגורה על
מתניו - מותר לקרות קרית שמע,
(ברכות כה,א)
אבל לתפלה - עד שיכסה את לבו. (אבל
לתפלה צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה, אבל קרית שמע אינו
מדבר לפני המלך.)
ואמר רב הונא: שכח ונכנס בתפילין לבית הכסא - מניח ידו
עליהן עד שיגמור.
עד שיגמור סלקא דעתא?
אלא כדאמר ר"נ בר יצחק: עד שיגמור עמוד ראשון.
ולפסוק לאלתר וליקום?
משום דרבן שמעון בן גמליאל, דתניא: רבן שמעון בן גמליאל
אומר: עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן (חולי
המצבה את הכרס); סילון (של מי רגלים) החוזר -
מביא את האדם לידי ירקון (חולי ששמו גלניצ"ה [אולי: צהבת]).
אתמר: צואה על בשרו, או ידו מונחת בבית הכסא (מחיצה יש בינו לבין בית הכסא ופשט ידיו לפנים מן המחיצה): רב
הונא אמר: מותר לקרות קרית שמע; רב חסדא אמר: אסור לקרות קרית שמע.
אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא? - דכתיב (תהלים
קנ,ו) כל הנשמה תהלל יה [הללויה] (כל
הנשמה: הפה והחוטם בכלל ההילול ולא שאר אברים);
ורב חסדא אמר: אסור לקרות קרית שמע, מאי טעמא דרב חסדא? -
דכתיב (תהלים לה,י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך [מציל עני מחזק
ממנו ועני ואביון מגזלו].
אתמר: ריח רע שיש לו עיקר (שהצואה
מונחת שם ומסרחת; 'ושאין לו עיקר' = הפחת רוח): רב הונא
אמר: מרחיק ארבע אמות (מן העיקר) וקורא קרית
שמע (ואף על פי שהריח בא אליו, וכגון שהיא לאחוריו שאינו רואה אותה),
ורב חסדא אמר: מרחיק ארבע אמות ממקום שפסק הריח (שהריח
כלה שם) וקורא
קרית שמע.
תניא כותיה דרב חסדא: 'לא יקרא אדם קרית שמע לא כנגד צואת
אדם, ולא כנגד צואת כלבים, ולא כנגד צואת חזירים, ולא כנגד צואת תרנגולים (ואף על פי שאין ריח), ולא כנגד צואת אשפה שריחה רע; ואם היה מקום גבוה עשרה
טפחים או נמוך עשרה טפחים - יושב בצדו וקורא קרית שמע, ואם לאו מרחיק מלא עיניו;
וכן לתפלה: ריח רע שיש לו עיקר - מרחיק ארבע אמות ממקום
הריח וקורא קרית שמע.
אמר רבא: לית הלכתא כי הא מתניתא (דלעיל,
דאסר צואת כלבים וחזירים בשאין בהם עורות), אלא כי הא: דתניא 'לא יקרא אדם קרית
שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת כלבים בזמן שנתן עורות
לתוכן (אצואת כלבים וחזירים קאי, שדרכן לתתן בעבוד העורות; אבל צואת אדם - אפילו
בלא עורות, שהרי אין דרכן לתתן שם; הלכך על כרחך בלא עורות קאמר).
בעו מיניה מרב ששת: ריח רע שאין לו עיקר (הפחת רוח) - מהו?
אמר להו: אתו חזו הני ציפי דבי רב (מחצלות
של בית המדרש), דהני גנו והני גרסי (ואף על פי שדרך הישנים להפיח)!
והני מילי בדברי תורה (משום דלא אפשר),
אבל בקרית שמע – לא (יצא לחוץ ויקרא);
ודברי תורה נמי לא אמרן אלא דחבריה, אבל דידיה (הפיח
הוא עצמו) –
לא (ממתין עד שיכלה הריח).
אתמר: צואה עוברת (אדם שנושאים לפניו גרף של רעי
להעבירו):
אביי אמר: מותר לקרות קרית שמע (ואין צריך להפסיק),
רבא אמר: אסור לקרות קרית שמע.
אמר אביי: מנא אמינא לה? – דתנן [נגעים
פ"יג מ"ז]: ' (ולא בנושא את המת קאי: דמת לא שנא
עומד ולא שנא יושב ולא שנא הולך - אהל הוא; וגבי מצורע קתני לה בתורת כהנים [ספרא
תזריע פרשה ה פרק פרק יב משנה יד], דגלי ביה רחמנא ישיבה,
דכתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו
[ויקרא יג,מו] - [מושבו] טמא; מכאן אמרו:
עומד נמי כיושב דמי, דקביע, אבל מהלך לא קביע) הטמא עומד
תחת האילן והטהור עובר – טמא; טהור עומד תחת האילן וטמא עובר – טהור; ואם עמד –
טמא; וכן באבן המנוגעת (הרי היא כמצורע שהקישה הכתוב: זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית (ויקרא יד,נד-נה))';
ורבא אמר לך: התם - בקביעותא תליא מילתא, דכתיב (ויקרא
יג,מו) [כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא] בדד
ישב מחוץ למחנה מושבו; הכא - (דברים כג,טו)
[כי
ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך] והיה
מחניך קדוש [ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך] אמר רחמנא -
והא ליכא!
אמר רב פפא: פי חזיר - כצואה עוברת דמי.
פשיטא! (דפי חזיר אינו בלא צואה!)?
לא, צריכא אף על גב דסליק מנהרא.
אמר רב יהודה: ספק צואה אסורה; ספק מי רגלים מותרים.
איכא דאמרי אמר רב יהודה: ספק צואה בבית מותרת (דאין דרך להניח צואה בבית), באשפה אסורה; ספק מי רגלים אפילו
באשפה נמי מותרין.
סבר לה כי הא דרב המנונא, דאמר רב המנונא: לא אסרה תורה
אלא כנגד עמוד בלבד (לא אסרה תורה במי רגלים לקרות אלא
כנגד עמוד הקלוח בלבד); וכדרבי יונתן, דרבי יונתן רמי: כתיב (דברים
כג,יג) ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ ( ולא הצריכו כסוי) וכתיב (דברים כג,יד)
ויתד תהיה לך [על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת] וכסית
את צאתך; הא כיצד? - כאן בגדולים כאן בקטנים; אלמא קטנים לא אסרה תורה
אלא כנגד עמוד בלבד, הא נפול לארעא שרי, ורבנן הוא דגזרו בהו, וכי גזרו בהו רבנן –
בודאן, אבל בספקן לא גזור.
ובודאן עד כמה (ישהו על גבי קרקע ויהא אסור)?
אמר רב יהודה אמר שמואל: כל זמן שמטפיחין;
וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל זמן שמטפיחין;
וכן אמר עולא: כל זמן שמטפיחין.
גניבא משמיה דרב אמר: כל זמן שרשומן ניכר.
אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לגניבא (ימחול
לו רבונו דודאי שקר העיד משמיה דרב): השתא צואה אמר רב יהודה אמר רב
'כיון שקרמו פניה מותר' - מי רגלים מיבעיא?
אמר ליה אביי: מאי חזית דסמכת אהא? סמוך אהא: דאמר רבה בר
רב הונא אמר רב 'צואה אפילו כחרס אסורה';
והיכי דמי 'צואה כחרס'?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל זמן שזורקה ואינה
נפרכת (היבשה נפרכת היא יותר מן הלחה);
ואיכא דאמרי: כל זמן שגוללה ואינה נפרכת. (חומרא היא: אף על פי שאם זורקה – נפרכת, הואיל ואינה נפרכת מגלגול – 'לחה'
היא.)
אמר רבינא: הוה קאימנא קמיה דרב יהודה מדפתי, חזא צואה,
אמר לי: עיין אי קרמו פניה (לשון קרום; טיל"א; כלומר: גלד
מעט) אי
לא.
איכא דאמרי הכי אמר ליה: עיין אי מפלאי אפלויי (אם יש בה סדקים סדקים – 'יבשה' היא, ושרי).
מאי הוי עלה (דמי רגלים)?
אתמר: צואה כחרס, אמימר אמר אסורה, ומר זוטרא אמר מותרת;
אמר רבא: הלכתא: צואה כחרס אסורה, ומי רגלים - כל זמן
שמטפיחין.
מיתיבי 'מי רגלים כל זמן שמטפיחין אסורין; נבלעו (בארץ) או יבשו (על גבי אבנים בחמה) -
מותרים'; מאי לאו נבלעו דומיא דיבשו: מה יבשו דאין רשומן ניכר - אף
נבלעו דאין רשומן ניכר; הא רשומן ניכר אסור, אף על גב דאין מטפיחין!?
ולטעמיך אימא רישא: כל זמן שמטפיחין - הוא דאסור, הא
רשומן ניכר – שרי! אלא מהא ליכא למשמע מינה.
לימא כתנאי: 'כלי שנשפכו ממנו מי רגלים - אסור לקרות
קרית שמע כנגדו, ומי רגלים עצמן שנשפכו, נבלעו – מותר, לא נבלעו – אסור; רבי יוסי
אומר: כל זמן שמטפיחין' מאי 'נבלעו' ומאי 'לא נבלעו' דקאמר תנא
קמא?: אילימא 'נבלעו' = דאין מטפיחין, 'לא נבלעו' = דמטפיחין, ואתא
רבי יוסי למימר: כל זמן שמטפיחין - הוא דאסור, הא רשומן ניכר – שרי, היינו תנא
קמא!? אלא 'נבלעו' = דאין רשומן ניכר, 'לא נבלעו' = דרשומן ניכר,
ואתא רבי יוסי למימר: כל זמן שמטפיחין - הוא דאסור, הא רשומן ניכר – שרי!
לא! דכולי עלמא כל זמן שמטפיחין - הוא דאסור, הא רשומן
ניכר שרי,
(ברכות כה,ב)
והכא בטופח על מנת להטפיח איכא בינייהו (תנא קמא בעי על מנת להטפיח, ורבי יוסי מחמיר).
ירד לטבול; אם יכול לעלות [ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא
הנץ החמה - יעלה ויתכסה ויקרא]:
לימא תנא סתמא כרבי אליעזר, דאמר 'עד הנץ החמה' (והלכה כמותו)!?
אפילו תימא רבי יהושע, ודלמא כותיקין (קאמרה מתניתין 'עם הנץ החמה' אבל לכולי עלמא עד שלש שעות), דאמר
רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה.
ואם לאו יתכסה במים ויקרא:
והרי לבו רואה את הערוה? (קסלקא
דעתא כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה [ורואה] אותו בשעה שקורא בתורה - קרינן ביה ולא יראה בך ערות דבר [דברים
כג,טו].)
אמר רבי אלעזר, ואי תימא רבי אחא בר אבא בר אחא משום
רבינו: במים עכורין שנו, דדמו כארעא סמיכתא, שלא יראה לבו ערותו.
תנו רבנן: 'מים צלולין ישב בהן עד צוארו וקורא; ויש
אומרים עוכרן ברגלו'.
ותנא קמא, והרי לבו רואה את הערוה?
קסבר לבו רואה את הערוה מותר.
והרי עקבו רואה את הערוה?
קסבר עקבו רואה את הערוה מותר.
אתמר: עקבו רואה את הערוה מותר.
נוגע, אביי אמר אסור, ורבא אמר מותר.
רב זביד מתני לה להא שמעתא הכי; רב חיננא בריה דרב איקא
מתני לה הכי: נוגע דברי הכל אסור; רואה? - אביי אמר אסור, רבא אמר מותר: לא נתנה
תורה למלאכי השרת (שאין להם ערוה; על כרחנו יש לנו
ערוה, ואין אנו יכולים להשמר מכל זה).
והלכתא: נוגע אסור, רואה מותר.
אמר רבא: צואה בעששית (לנטירנ"א
בלע"ז, כלומר: מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בנתיים, והיא נראית) - מותר
לקרות קרית שמע כנגדה; ערוה בעששית - אסור לקרות קרית שמע כנגדה:
צואה בעששית מותר לקרות קרית שמע כנגדה, דצואה בכסוי תליא
מילתא (וכסית את צאתך [דברים כג,יד]),
והא מיכסיא! ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה: (דברים כג,טו)
[כי
ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש]
ולא יראה בך ערות דבר [ושב מאחריך] אמר רחמנא, והא קמיתחזיא.
אמר אביי: צואה כל שהוא (מעט) - מבטלה
ברוק (רוקק עליה ומכסה אותה ברוק).
אמר רבא: וברוק עבה.
אמר רבא: צואה בגומא - מניח סנדלו עליה וקורא קרית שמע.
בעא מר בריה דרבינא: צואה דבוקה בסנדלו מאי?
תיקו.
אמר רב יהודה: עכו"ם ערום - אסור לקרות קרית שמע כנגדו.
מאי איריא עכו"ם? אפילו ישראל נמי?
ישראל פשיטא ליה דאסור, אלא עכו"ם אצטריכא ליה: מהו
דתימא 'הואיל וכתיב בהו (יחזקאל כג,כ) [ותעגבה על פלגשיהם]
אשר בשר חמורים בשרם [וזרמת סוסים זרמתם], אימא כחמור בעלמא הוא'? - קא
משמע לן דאינהו נמי איקרו ערוה, דכתיב (בראשית ט,כג)
[ויקח
שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם
אחרנית] וערות אביהם לא ראו.
ולא יתכסה לא במים הרעים (סרוחיה=ם) ולא
במי המשרה (ששורים שם הפשתן והקנבוס, והם מסריחים) עד
שיטיל לתוכן מים:
וכמה מיא רמי ואזיל (כמה
ישליך לתוכם ויבטלם? הלא מרובין הם!)?
אלא הכי קאמר: לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה כלל,
ומי רגלים (ומי רגלים מועטין והם בכלי והוא בא לקרות קרית שמע אצלם) - עד
שיטיל לתוכן מים ויקרא.
תנו רבנן: 'כמה יטיל לתוכן? - מים כל שהוא; רבי זכאי
אומר: רביעית.'
אמר רב נחמן: מחלוקת לבסוף (שמי
רגלים בכלי וזה נותן לתוכן מים בההיא קאמר ר' זכאי רביעית) , אבל בתחלה
(שקדמו המים למי רגלים) - (דברי
הכל) כל
שהן (שכשמטיל מי רגלים בכלי לבסוף - ראשון ראשון שנופל לתוך המים מתבטל, ואף על
פי שהם רבים והולכין - כבר בטלו);
ורב יוסף אמר: מחלוקת לכתחלה אבל לבסוף דברי הכל רביעית
אמר ליה רב יוסף לשמעיה: אייתי לי רביעיתא דמיא כרבי זכאי
(אפילו בתחלה).
תנו רבנן: 'גרף של
רעי ועביט של מי רגלים (גרף ועביט - שניהם כלי חרס הם, אלא
של רעי קרוי 'גרף' ושל מי רגלים קרוי 'עביט') - אסור לקרות קרית שמע כנגדן (הואיל
ומיוחדין לכך) ואף על פי שאין
בהן כלום; ומי רגלים עצמן (בכלי שאינו מיוחד להם) - עד שיטיל לתוכן מים; וכמה יטיל
לתוכן מים? - כל שהוא.
רבי זכאי
אומר: רביעית, בין לפני המטה (שאין המטה מפסקת בינו לבינם) בין לאחר המטה (שהמטה מפסקת ביניהם - אסור).
רבן שמעון בן
גמליאל אומר: לאחר המטה קורא, לפני המטה אינו קורא, אבל מרחיק הוא ארבע אמות וקורא;
רבי שמעון בן
אלעזר אומר: אפילו בית מאה אמה - לא יקרא עד שיוציאם, או שיניחם תחת המטה (כאילו היו טמונים בארץ).' (ולא גרסינן 'כלי בתוך כלי')
איבעיא להו: היכי קאמר (רבן
שמעון בן גמליאל): 'אחר המטה קורא – מיד, לפני המטה מרחיק ארבע
אמות וקורא'? או דלמא הכי קאמר: 'לאחר המטה מרחיק ארבע אמות וקורא, לפני המטה
אינו קורא כלל?
תא שמע, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אחר המטה קורא
מיד, לפני המטה מרחיק ארבע אמות; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו בית מאה אמה - לא
יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה.'
בעיין איפשיטא לן (שאלתנו נתפרשה לה בחלוק שבין לפני
המטה ולאחר המטה); מתנייתא (מיהו) קשיין אהדדי
(שהוחלפה שיטתן)!?
איפוך בתרייתא.
מה חזית דאפכת בתרייתא איפוך קמייתא?
מאן שמעת ליה דאמר 'כוליה בית כארבע אמות דמי'? רבי
שמעון בן אלעזר היא. (לא ידעתי היכן היא).
אמר רב יוסף: בעאי מיניה מרב הונא: מטה פחות משלשה - פשיטא
לי (במניחן תחת המטה ורגליה קצרים שאין הימנה ולקרקע שלשה טפחים) דכלבוד
דמי (והרי הן כטמונים); שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, שבעה, שמנה, תשעה - מהו?
אמר לי: לא ידענא; עשרה ודאי לא מיבעי לי (לא שאלתי ממנו, דנראה כאילו אינה תחתיה: מאחר שיש הפסק כל כך - אין זה
כסוי).
אמר אביי: שפיר עבדת דלא איבעיא לך: כל עשרה - רשותא
אחריתי היא.
אמר רבא: הלכתא פחות משלשה כלבוד דמי; עשרה - רשותא
אחריתי היא; משלשה עד עשרה - היינו דבעא מיניה רב יוסף מרב הונא, ולא פשט ליה.
אמר רב: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר; וכן אמר באלי.
אמר רב יעקב ברה דבת שמואל: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר;
ורבא אמר: אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.
רב אחאי איעסק ליה לבריה בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא,
עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא (דנישואין: שלא היה יכול לבעול);
אזל בתריה לעיוני, חזא ספר תורה דמנחא; אמר להו: איכו השתא לא אתאי סכנתון לברי (כמעט סכנתם את בני למות בעונש העון), דתניא: 'בית שיש בו ספר תורה או
תפילין - אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם, או שיניחם כלי בתוך כלי.'
אמר אביי: לא שנו אלא בכלי שאינו כליין, אבל בכלי שהוא
כליין - אפילו עשרה מאני (וכולן כליין) כחד מאנא
דמי.
אמר רבא: גלימא
(ברכות כו,א)
אקמטרא (ארגז של ספרים; ובמגילה (דף
כו:) 'קמטרי דספרי'; וכן תרגם יונתן ובגנזי
ברומים (יחזקאל כז,כד) 'אלמין דזהירין מחתין
בקמטרין'; וכן לאשר על המלתחה (מלכים ב י,כב) 'לדעל קמטרא') - ככלי בתוך כלי דמי (דהא
גלימא - לאו כליין הוא).
אמר רבי יהושע בן לוי: ספר תורה צריך לעשות לו מחיצה עשרה
(ואם לאו - לא ישמש).
מר זוטרא איקלע לבי רב אשי, חזייה לדוכתיה (במקום מטתו) דמר בר רב אשי דמנח ביה ספר תורה ועביד ליה מחיצה עשרה;
אמר ליה: כמאן?, כרבי יהושע בן לוי? אימר דאמר רבי יהושע בן לוי דלית ליה ביתא
אחרינא, מר - הא אית ליה ביתא אחרינא!
אמר ליה: לאו אדעתאי (לא
נתתי לבי).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol