דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף כז
רבי יהודה אומר עד ארבע שעות:
איבעיא להו: עד ועד בכלל (לרבי
יהודה הוא דקא בעי, דאילו לרבנן - עד ולא עד בכלל) או דלמא עד
ולא עד בכלל?
תא שמע: 'רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה'; אי אמרת
בשלמא 'עד ולא עד בכלל', היינו דאיכא בין רבי יהודה לרבנן, אלא אי אמרת 'עד
ועד בכלל', רבי יהודה
(ברכות כז,א)
היינו רבנן (דקסלקא דעתא רבי יהודה - פלג אחרון
של מנחה אחרונה קאמר)!
אלא מאי, 'עד ולא עד בכלל'?: אימא סיפא: 'ושל
מוספין כל היום; רבי יהודה אומר: עד שבע שעות', ותניא 'היו לפניו שתי תפלות
אחת של מוסף ואחת של מנחה - מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף, שזו תדירה וזו אינה
תדירה; רבי יהודה אומר: מתפלל של מוסף ואחר כך של מנחה, שזו עוברת וזו אינה עוברת (רבנן לטעמייהו, דאמרי 'תפלת המוספים כל היום' כמו של מנחה, הלכך תדיר
קודם; ורבי יהודה לטעמיה, דאמר מוספין עד שבע שעות ותו לא, והויא לה מצוה עוברת,
ושל מנחה יש לה עוד שהות עד פלג המנחה)'; אי אמרת בשלמא 'עד ועד בכלל' -
היינו דמשכחת להו שתי תפלות בהדי הדדי (חצי האחרון של שעה שביעית הוא זמן
לשתיהן, דהא אמר 'מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה'), אלא אי
אמרת 'עד ולא עד בכלל' - היכי משכחת להו שתי תפלות בהדי הדדי?: כיון דאתיא
לה של מנחה אזלא לה של מוספין (הרי עבר זמן המוספים משעברה שעה
ששית)!?
אלא מאי, 'עד ועד בכלל'? קשיא רישא: מאי איכא בין רבי
יהודה לרבנן?
מי סברת דהאי פלג מנחה - פלג אחרונה קאמר? פלג ראשונה
קאמר (פלג ראשונה של מנחה אחרונה ועד בכלל), (ואף על גב דתנא יהב סימנא לפלג אחרונה, דקתני 'איזו פלג מנחה מי"א
שעות חסר רביע') והכי קאמר: אימת נפיק פלג ראשונה ועייל פלג אחרונה? -
מכי נפקי י"א שעות חסר רביע.
אמר רב נחמן: אף אנן נמי תנינא (לרבי
יהודה עד ועד בכלל): 'רבי יהודה בן
בבא העיד חמשה דברים:
שממאנין את
הקטנה (קטנה שהשיאתה אמה לאחר מיתת אביה - דמדאורייתא אין
קדושיה כלום, שהרי קטנה אינה בת דעת, ואת אמה לא זכתה תורה להיות לה כח לקדשה אלא
לאב, שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה (דברים
כב,טז), ומיהו רבנן תקינו לה קדושין להצריכה מיאון, כדי
שישאוה ולא תצא לזנות; לפיכך אם מיאנה לאחר זמן, ואמרה "אי אפשי בו" -
יוצאת ומותרת לכל אדם ואינה צריכה הימנו גט; והעיד רבי יהודה בן בבא שפעמים שמצוה
על בית דין ללמדה שתמאן בו, כגון שני אחים נשואין שתי אחיות יתומות, אחת גדולה
וקדושיה קדושי תורה, ואחת קטנה שאין קדושיה אלא מדרבנן, ומת בעלה של גדולה בלא
בנים ונפלה לפני אחיו ליבום, ונמצאת זקוקה לו מן התורה, וזיקה זו אוסרת את אשתו
עליו משום 'אחות זקוקה' שהיא כאחות אשתו! ואמר רבי אליעזר במסכת יבמות (פ"יג
מ"ז דף קט.) מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה
ותעקור קדושיה למפרע ותעשה כל בעילותיה כאלו הן של זנות כדי להתיר את בעלה ליבם את
אחותה, דתנן: 'נושאין על האנוסה ועל המפותה' (יבמות
פ"יא מ"א; דף צז.), והעיד רבי יהודה בן בבא ביום
שנשנית עדיות שהלכה כרבי אליעזר)
ושמשיאין את
האשה על פי עד אחד (שאמר לה "מת בעלך במדינת
הים" (יבמות פ"יא מ"א; דף קכב.,)),
ועל תרנגול
שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש (שניקר קדקדו של תינוק במקום שהמוח
רופף וניקב את מוחו, וסקלוהו כמשפט שור שנגח את האדם, דכתיב (שמות כא,
פסוקים כח,כט) השור יסקל, וגמרינן בגזירה שוה 'שור
שור' משבת לעשות כל בהמה חיה ועוף כשור (בבא קמא נד:))
ועל יין בן
ארבעים יום (שיצא מכלל 'יין מגתו' ובא לכלל יין
גמור, וקרינן ביה נסך שכר (במדבר
כח,ז)) שנתנסך על גבי המזבח
ועל תמיד של
שחר שקרב בארבע שעות (ותו לא).'
(אלמא כרבי יהודה סבירא ליה, וקאמר
'בארבע שעות', אלמא) שמע מינה (לרבי יהודה) 'עד ועד
בכלל'!
שמע מינה.
אמר רב כהנא: הלכה כרבי יהודה (דמתניתין,
דאין תמיד של שחר קרב לאחר ארבע שעות, והוא הדין לתפלה) הואיל ותנן
בבחירתא כוותיה (עדיות קרי 'בחירתא': שהלכה כאותן
עדיות).
ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות:
מאן תנא להא דתנן: '(שמות
טז,כא) [וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו]
וחם השמש ונמס - בארבע שעות;
אתה אומר בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות? [עד
כאן כמו מכילתא בשלח מסכתא דויסע פרשתא ד]
כשהוא אומר (בראשית יח,א) [וירא אליו ה' באלני ממרא
והוא ישב פתח האהל] כחום
היום - הרי שש
שעות אמור (כלומר: מצינו במקום אחר ששינה הכתוב בלשונו ואמר והוא יושב פתח האוהל כחום היום ולא אמר 'כחום השמש' אלא
'היום', משמע: כל המקומות חמין, בין חמה בין צל - הוא מדבר בשעה ששית); הא מה אני מקיים 'וחם השמש ונמס' (דמשמע
השמש חם והצל צונן)? - בארבע
שעות (דאילו קודם ארבע שעות אף השמש צונן)';
מני (הא דמשמע דארבע לאו בקר הוא, דהא כתיב וילקטו
אותו בבקר בבקר וחם השמש, ונמס - הנותר; ומדמוקי ונמס
בארבע שעות - מכלל דלאו זמן לקיטה הוא, ולאו 'בקר' מיקרי)? לא רבי
יהודה ולא רבנן!: אי רבי יהודה - עד ארבע שעות נמי צפרא הוא! אי רבנן - עד חצות
נמי צפרא הוא (דהא אמרת 'עד ועד בכלל', וגבי תמיד כתיב תעשה בבקר [שמות כט,לט])!?
אי בעית אימא רבי יהודה, אי בעית אימא רבנן:
אי בעית אימא רבנן: אמר קרא 'בבקר
בבקר' - חלקהו לשני בקרים (שלא היו לוקטים אלא בשלש שעות
ראשונות, שהוא 'בקר ראשון');
ואי בעית אימא רבי יהודה: האי 'בקר'
יתירא - להקדים לו שעה אחת.
דכולא עלמא מיהא 'וחם השמש ונמס' -
בארבע שעות; מאי משמע?
אמר רבי אחא בר יעקב: אמר קרא: 'וחם
השמש ונמס', איזו היא שעה שהשמש חם והצל צונן? - הוי אומר בארבע
שעות.
תפלת המנחה עד הערב וכו':
אמר ליה רב חסדא לרב יצחק: התם אמר רב כהנא (גבי תפלת השחר) 'הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה', הכא מאי?
אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי.
אמר רב חסדא: נחזי אנן: מדרב מצלי של שבת בערב שבת (שקבל עליו שבת) מבעוד יום - שמע מינה הלכה כרבי יהודה (שמע מינה כרבי יהודה סבירא ליה, דאמר: מפלג המנחה אזיל ליה זמן תפלת המנחה
ועייל ליה זמן תפלת ערבית)!
אדרבה: מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא - שמע מינה
אין הלכה כרבי יהודה!
השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד ודעבד
כמר עבד.
רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי
ירמיה בר אבא לאחוריה דרב [מנחה של יום ששי – גליון הש"ס], וסיים רב
ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה (כלומר: לא הפסיק בין רבי ירמיה
ולכותל לעבור לפניו ולישב במקומו, אלא עמד על עמדו) - שמע מינה
תלת:
שמע מינה: מתפלל אדם של שבת בערב שבת,
ושמע מינה: מתפלל תלמיד אחורי רבו,
ושמע מינה: אסור לעבור כנגד המתפללין.
מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי:
אסור לעבור כנגד המתפללין.
איני! והא רבי אמי ורבי אסי חלפי!
רבי אמי ורבי אסי - חוץ לארבע אמות הוא דחלפי.
ורבי ירמיה היכי עביד הכי? והא אמר רב יהודה אמר רב
'לעולם אל יתפלל אדם
(ברכות כז,ב)
לא כנגד רבו (אצל רבו ומראה כאילו הם שוים) ולא
אחורי רבו (נמי יוהרא הוא)', ותניא [כלה רבתי
פ"ב מ"לח]: 'רבי אליעזר אומר: המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום
לרבו והמחזיר שלום לרבו (כשאר כל אדם "שלום
עליך", ולא אמר לו "שלום עליך רבי"), והחולק על
ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל'!?
שאני רבי ירמיה בר אבא, דתלמיד חבר הוה, והיינו דקאמר ליה
רבי ירמיה בר אבא לרב (אותו היום שהתפלל רב של שבת בערב
שבת, אמר ליה רבי ירמיה): "מי בדלת (מן המלאכה הואיל וקבלת עליך שבת
בתפלתך)"?
אמר ליה: "אִין, בדילנא"! - ולא אמר 'מי בדיל מר' (שמע
מינה תלמיד חבר הוי ליה)!
ומי בדיל - והאמר רבי אבין: 'פעם אחת התפלל רבי של שבת
בערב שבת ונכנס למרחץ (סלקא דעתך לאחר שגזרו על הזיעה ועל
הרחיצה בשבת, כדאמרינן במסכת שבת בפרק 'כירה שהסיקוה' (מ.), אלמא אף על גב דצלי - לא בדיל מאיסורי שבת) ויצא ושנה
לן פרקין ועדיין לא חשכה'?
אמר רבא: ההוא - דנכנס להזיע (מחמת
חום בית המרחץ ולא נתן עליו מים), וקודם גזירה הוה (עד שלא גזרו על הזיעה). (ובכל
דוכתא דאמרינן 'כדאמר רבא להזיע כו' - מהכא אמרינן.)
איני! והא אביי שרא ליה לרב דימי בר ליואי לכברויי סלי (לעשן אותן בגפרית לאחר שהתפלל של שבת בערב שבת)!?
ההוא טעותא הואי (לא קבל עליו תוספת שבת משעת תפלה
מדעת, אלא יום המעונן היה, וכסבור חשכה - ואחר כך זרחה חמה).
וטעותא מי הדרא?: והא אמר אבידן: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים
כסבורים העם לומר חשכה הוא ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת בשבת ונתפזרו
העבים וזרחה החמה ובאו ושאלו את רבי, ואמר: 'הואיל והתפללו – התפללו (ולא הצריכם להתפלל משתחשך)' (אלמא
תפלה היא, ואף על פי שלא הותרו במלאכה, התם הוא דלא לעבור על דברי תורה, אבל לענין
תוספת אף על גב דבטעות הוה - תוספת הוא על ידי תפלה, הואיל ואמר תפלה קבלה היא)!?
שאני צבור, דלא מטרחינן להו.
אמר רבי חייא בר אבין: רב צלי של שבת בערב שבת; רבי יאשיה
מצלי של מוצאי שבת בשבת.
רב צלי של שבת בערב שבת, אומר קדושה על הכוס או אינו אומר
קדושה על הכוס?
תא שמע:, דאמר רב נחמן אמר שמואל: מתפלל אדם של שבת בערב
שבת ואומר קדושה על הכוס, והלכתא כוותיה.
רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת; אומר הבדלה על הכוס או
אינו אומר הבדלה על הכוס?
תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מתפלל אדם של מוצאי שבת
בשבת ואומר הבדלה על הכוס.
אמר רבי זירא אמר רבי אסי אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא
אמר רב: בצד עמוד זה התפלל רבי ישמעאל ברבי יוסי של שבת בערב שבת.
כי אתא עולא - אמר 'בצד תמרה הוה ולא בצד עמוד הוה, ולא
רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה אלא רבי אלעזר ברבי יוסי הוה, ולא של שבת בערב שבת הוה
אלא של מוצאי שבת בשבת הוה.
תפלת הערב אין לה קבע:
מאי 'אין לה קבע'?: אילימא דאי בעי מצלי כוליה
ליליא - ליתני 'תפלת הערב כל הלילה'? אלא מאי 'אין לה קבע'? כמאן דאמר תפלת
ערבית רשות, דאמר רב יהודה אמר שמואל: תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר חובה, רבי יהושע
אומר רשות.
אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה;
ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות.
תנו רבנן: 'מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר ליה:
תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות!
בא לפני רבן גמליאל, אמר ליה: תפלת ערבית רשות או חובה?
אמר ליה: חובה!
אמר ליה: והלא רבי יהושע אמר לי רשות?
אמר ליה: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין (חכמים המנצחים זה את זה בהלכה) לבית המדרש!
כשנכנסו בעלי תריסין - עמד השואל ושאל: תפלת ערבית רשות
או חובה?
אמר ליה רבן גמליאל: חובה! אמר להם רבן גמליאל לחכמים:
כלום יש אדם שחולק בדבר זה?
אמר ליה רבי יהושע: לאו!
אמר ליה: והלא משמך אמרו לי רשות?! אמר ליה: יהושע! עמוד
על רגליך ויעידו בך!
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת -
יכול החי להכחיש את המת; ועכשיו שאני חי והוא חי - היאך יכול החי להכחיש את החי (על כרחי אני צריך להודות שאמרתי לו רשות)?
היה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו עד
שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן (שהיה עומד לפני רבן גמליאל ומשמיע
לרבים את הדרשה מפי רבן גמליאל): עמוד (שתוק)! -
ועמד.
אמרי: עד כמה נצעריה וניזיל? בראש השנה אשתקד (שנה שעברה) צעריה (במסכת ראש השנה (פ"ב
מ"ט; דף כה.) שאמר לו "גוזר אני עליך
שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך"),
בבכורות (במסכת בכורות (דף לו.)) במעשה דרבי צדוק צעריה (רבי צדוק הוה ליה בוכרא, ואמר ליה רבן גמליאל לרבי יהושע: "עמוד על
רגליך כו'", כי הכא), הכא נמי צעריה! תא ונעבריה (בואו
ונעביר אותו מן הנשיאות)!
מאן נוקים ליה?
נוקמיה לרבי יהושע - בעל מעשה הוא (והוה
ליה לרבן גמליאל צערא טפי);
נוקמיה לרבי עקיבא - דילמא עניש ליה דלית ליה זכות אבות (ודילמא עניש ליה רבן גמליאל);
אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, דהוא חכם והוא עשיר והוא
עשירי לעזרא:
הוא חכם - דאי מקשי ליה מפרק ליה;
והוא עשיר - דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר - אף הוא אזל
ופלח;
והוא עשירי לעזרא - דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה.
אתו ואמרו ליה: ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא?
אמר להו: איזיל ואימליך באינשי ביתי; אזל ואמליך בדביתהו,
אמרה ליה:
(ברכות כח,א)
דלמא מעברין לך (יורידוך מן הנשיאות בשביל אחר)!?
אמר לה: לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר (כוס זכוכית יקרה שקורין לה בלשון ישמעאל 'ערקי"א', ואומרים בני אדם
במשל הדיוט: יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד בו, ואם ישבר - ישבר). (ולא גרסינן 'מעלין בקדש')
אמרה ליה: לית לך חיורתא (אין
לך שערות לבנות של זקנה, ונאה לדרשן להיות זקן)!
ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה; אתרחיש ליה ניסא ואהדרו
ליה תמני סרי דרי חיורתא (י"ח שורות של זקנה);
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol