דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף כח
אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, דהוא חכם והוא עשיר והוא
עשירי לעזרא:
הוא חכם - דאי מקשי ליה מפרק ליה;
והוא עשיר - דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר - אף הוא אזל
ופלח;
והוא עשירי לעזרא - דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה.
אתו ואמרו ליה: ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא?
אמר להו: איזיל ואימליך באינשי ביתי; אזל ואמליך בדביתהו,
אמרה ליה:
(ברכות כח,א)
דלמא מעברין לך (יורידוך מן הנשיאות בשביל אחר)!?
אמר לה: לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר (כוס זכוכית יקרה שקורין לה בלשון ישמעאל 'ערקי"א', ואומרים בני אדם במשל
הדיוט: יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד בו, ואם ישבר - ישבר). (ולא גרסינן 'מעלין בקדש')
אמרה ליה: לית לך חיורתא (אין
לך שערות לבנות של זקנה, ונאה לדרשן להיות זקן)!
ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה; אתרחיש ליה ניסא ואהדרו
ליה תמני סרי דרי חיורתא (י"ח שורות של זקנה);
היינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה [ברכות
פ"א מ"ה]: "הרי אני כבן שבעים שנה" - ולא
'בן שבעים שנה'.
תנא: 'אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות
לתלמידים ליכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר "כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא
יכנס לבית המדרש";
ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי;
אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן: חד
אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי, וחד אמר שבע מאה ספסלי;
הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל (כשראה
שנתוספו היום תלמידים רבים), אמר: דלמא חס וחלילה מנעתי תורה מישראל (והיה דואג שלא יענש במה שמנעם בימיו מלבא)!
אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא [כלים לבנים מלאים אֵפֶר] (כלומר:
אף אלו אינם ראויים).
ולא היא: ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה.
תנא: 'עדיות - בו ביום נשנית;
וכל היכא
דאמרינן 'בו ביום' - ההוא יומא הוה;
ולא היתה הלכה שהיתה תלויה (בספק)
בבית המדרש שלא פירשוה (מתוך שרבו התלמידים - רב החדוד
והפלפול);
ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, דתנן [ידים
פ"ד מ"ד]:
'בו ביום בא יהודה
גר עמוני לפניהם בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבא בקהל?
אמר לו רבן
גמליאל: אסור אתה לבא בקהל.
אמר לו רבי
יהושע: מותר אתה לבא בקהל.
אמר לו רבן
גמליאל: והלא כבר נאמר (דברים כג,ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' [גם דור עשירי לא
יבא להם בקהל ה' עד עולם]!
אמר לו רבי
יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין?: כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל
האומות, שנאמר (ישעיהו י,יג) [כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי] ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם
שוסתי [כתיב: שושיתי]
ואוריד כאביר יושבים -
וכל דפריש מרובא פריש.
אמר לו רבן
גמליאל: והלא כבר נאמר (ירמיהו מט,ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון
נאם ה' וכבר שבו!
אמר לו רבי
יהושע: והלא כבר נאמר (עמוס ט,יד) ושבתי את שבות עמי ישראל [ובנו ערים נשמות
וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם] - ועדיין לא שבו!
מיד התירוהו
לבא בקהל.'
אמר רבן גמליאל: הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לרבי
יהושע; כי מטא לביתיה - חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן (כותלי
ביתו של רבי יהושע שהיו שחורות), אמר לו: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי
אתה (עושה פחמים; ויש אומרים נפח)!
אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של
תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.
אמר לו: נעניתי לך (דברתי
למולך יותר מן הראוי)! מחול לי!
לא אשגח ביה.
עשה בשביל כבוד אבא!
פייס.
אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן?
אמר להו ההוא כובס: אנא אזילנא.
שלח להו רבי יהושע לבי מדרשא: מאן דלביש מדא - ילבש מדא (הרגיל ללבוש המעיל ילבש כלומר הרגיל בנשיאות יהיה נשיא),
ומאן דלא לביש מדא - יימר ליה למאן דלביש מדא: שלח מדך ואנא אלבשיה.
אמר להו רבי עקיבא לרבנן: טרוקו גלי דלא ליתו עבדי דרבן
גמליאל ולצערו לרבנן.
אמר רבי יהושע: מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו;
אתא, טרף אבבא, אמר ליה: מזה בן מזה יזה (כהן בן כהן יזה את מי חטאת), ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה
בן מזה: מימיך מי מערה, ואפרך אפר מקלה (אפר הקלוי בתנורים ובכירות כלומר
אפר סתם).
אמר ליה רבי עקיבא: רבי יהושע, נתפייסת? כלום עשינו אלא
בשביל כבודך? למחר אני ואתה נשכים לפתחו.
אמרי: היכי נעביד? נעבריה? גמירי מעלין בקדש ואין
מורידין! נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא - אתי לקנאויי! אלא לדרוש רבן גמליאל
תלתא שבתי ורבי אלעזר בן עזריה חדא שבתא.
והיינו דאמר מר (במסכת חגיגה): "שבת
של מי היתה? של רבי אלעזר בן עזריה היתה".
ואותו תלמיד (ששאל תפלת ערבית רשות או חובה) -
רבי שמעון בן יוחאי הוה.
ושל מוספין כל היום:
אמר רבי יוחנן: ונקרא פושע (המאחר
כל כך).
תנו רבנן: 'היו
לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף - מתפלל של מנחה (מאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה בתחלת זמנה, שלא יקרא פושע גם עליה) ואחר כך מתפלל של מוסף (הואיל ואיחר זמנה - אינו עובר, דהא אמרי רבנן 'ושל מוספים כל היום'), שזו תדירה וזו אינה תדירה; רבי
יהודה אומר: מתפלל של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה, שזו מצוה עוברת (רבי יהודה לטעמיה, דאמר עד שבע שעות ותו לא) וזו מצוה שאינה עוברת.'
אמר רבי יוחנן: הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של
מוסף.
רבי זירא, כי הוה חליש מגירסיה - הוה אזיל ויתיב אפתחא
דבי רבי נתן בר טובי, אמר: כי חלפי רבנן (תלמידים היוצאים מבית רבי נתן) אז
איקום מקמייהו ואקבל אגרא; נפק, אתא רבי נתן בר טובי, אמר ליה: מאן אמר הלכה בי
מדרשא (מי מבני הישיבה אמר בבית המדרש שהלכה כרבי יהודה)? אמר ליה:
הכי אמר רבי יוחנן: אין הלכה כרבי יהודה
דאמר מתפלל אדם של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה.
אמר ליה: רבי יוחנן אמרה?
אמר ליה: אִין! תנא מיניה ארבעין זמנין!
אמר ליה: חדא היא לך או חדת היא לך (אחת
היא לך שלא למדת דבר משמו של רבי יוחנן אלא זו בלבד, לכך חביבה היא לך? או חדשה
היא לך: שהיית סבור שאחד מן האחרים אמרה)?
אמר ליה: חדת היא לי, משום דמספקא לי ברבי יהושע בן לוי (סבור הייתי שרבי יהושע בן לוי אמרה).
אמר (ולא גרסינן 'דאמר') רבי
יהושע בן לוי: כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לרבי יהודה - עליו הכתוב
אומר (צפניה ג,יח) נוגי ממועד אספתי ממך היו [משאת עליה חרפה] (ממועד - מחמת שהעבירו מועדי התפלות
והחגים יהיו נוגים ואסופים וכלים);
מאי משמע דהאי 'נוגי'
לישנא דתברא הוא?
כדמתרגם רב יוסף: תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל על דאחרו
זמני מועדיא דבירושלים.
אמר רבי אלעזר: כל המתפלל תפלה של שחרית לאחר ארבע שעות
לר' יהודה - עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו;
מאי משמע דהאי 'נוגי'
לישנא דצערא הוא?
דכתיב (תהלים קיט,כח)
דלפה נפשי מתוגה [קימני כדברך].
רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (איכה א,ד)
[דרכי
ציון אבלות מבלי באי מועד כל שעריה שוממין כהניה נאנחים]
בתולותיה נוגות והיא מר לה.
(ברכות כח,ב)
רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף (שהיה ראש הישיבה בפומבדיתא, והיה דורש בשבת קודם תפלת המוספין, ולאחר
הדרשה היו הולכים לבית הכנסת ומתפללים תפלת המוספין); למחר, כי
אתא - בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף, אמר ליה: מאי טעמא לא אתא מר לפרקא?
אמר ליה: דהוה חליש לבאי ולא מצינא.
אמר ליה: אמאי לא טעמת מידי ואתית?
אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב הונא, דאמר רב הונא 'אסור
לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין'?
אמר ליה: איבעי ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד,
ולטעום מידי ולמיתי.
אמר ליה: ולא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן: 'אסור לו
לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור'?
אמר ליה: לאו אתמר עלה: 'אמר רבי אבא: בצבור שנו (אם הוא בבית הכנסת עם הצבור - לא יקדים להתפלל)'!
ולית הלכתא לא כרב הונא ולא כרבי יהושע בן לוי:
כרב הונא - הא דאמרן; כרבי יהושע בן לוי – דאמר רבי יהושע
בן לוי: כיון שהגיע זמן תפלת המנחה - אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת
המנחה.
משנה:
רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש
וביציאתו תפלה קצרה.
אמרו לו: מה מקום לתפלה זו (כלומר:
מה טיבה)?
אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי,
וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי.
גמרא:
תנו רבנן: 'בכניסתו
מהו אומר? - יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר
הלכה וישמחו בי חברי (על כשלוני; הרי רעות שתים שיבאו על
ידי: שאגרום להם שיענשו [ועיין מהרש"א]),
ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה, ואשמח בהם [ועיין
מהרש"א];
ביציאתו מהו
אומר?
מודה אני
לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות (חנוונים או עמי הארץ שעוסקים בדבר שיחה), שאני משכים והם משכימים: אני משכים לדברי תורה, והם משכימים
לדברים בטלים; אני עמל והם עמלים: אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר;
אני רץ והם רצים: אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת.'
תנו רבנן: 'כשחלה
רבי אלעזר [בן עזריה – גליון הש"ס על פי דרך ארץ רבה פ"ג] - נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו:
רבינו! למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא!
אמר להם:
הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון (לא
תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא, לשון אחר: משיחת ילדים), והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים; וכשאתם מתפללים - דעו לפני מי
אתם עומדים (כדי שתתפללו ביראה ובכוונה) - ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא.
וכשחלה רבי
יוחנן בן זכאי - נכנסו תלמידיו לבקרו; כיון שראה אותם - התחיל לבכות; אמרו לו
תלמידיו: נר ישראל! עמוד הימיני (שני עמודים העמיד שלמה באולם; שֵׁם
הימני 'יכין' ושם השמאלי 'בועז' (מלכים א ז,כא); הימיני לעולם חשוב)! פטיש החזק (המפוצץ פי"ק בלע"ז)!
מפני מה אתה בוכה?
אמר להם:
אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין
כעסו כעס עולם ואם אוסרני (חובש אותי) אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם (לעולם הבא), ואני יכול
לפייסו בדברים ולשחדו בממון - אף על פי כן הייתי בוכה (מאימת
משפטו, אם לדין מוליכין אותי לפניו);
ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם
ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי - כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - איסורו איסור עולם,
ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד
אלא שיש לפני שני דרכים: אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים
אותי - ולא אבכה?
אמרו לו:
רבינו, ברכנו!
אמר להם: יהי
רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.
אמרו לו
תלמידיו: עד כאן (בתמיה, כלומר: ולא יותר ממורא בשר
ודם)?
אמר להם:
ולואי (שיהא כמורא בשר ודם, שאם כן תחדלו מעבירות הרבה)! תדעו: כשאדם עובר עבירה אומר
"שלא יראני אדם" (עבירה.בסתר ממורא הבריות, ויודע
שהכל הוא גלוי להקב"ה ואינו מניח בכך).
בשעת פטירתו
אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה (טומאת אהל המת בכל הבית) והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא (אלי ללוותי).'
משנה:
רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה.
רבי יהושע אומר: מעין שמנה עשרה (בגמרא
מפרש);
רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו - מתפלל שמנה עשרה,
ואם לאו - מעין שמנה עשרה;
רבי אליעזר אומר: העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים!
רבי יהושע אומר: ההולך במקום סכנה - מתפלל תפלה קצרה
ואומר: "הושע ה' את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור (מפרש
בגמרא) יהיו
צרכיהם לפניך; ברוך אתה ה' שומע תפלה" (-
זו 'תפלה קצרה').
היה רוכב על החמור - ירד ויתפלל, ואם אינו יכול לירד (שאין לו מי שיאחז את חמורו) - יחזיר את פניו (לצד ירושלים), ואם אינו יכול להחזיר את פניו - יכוין את לבו כנגד בית
קדשי הקדשים.
היה מהלך בספינה או באסדא* -
יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.
(*באסדא
כמו ותשם בסד רגלי (איוב יג,כז); בית הסהר שקורין ציפ"ש בלע"ז; לשון אחר: עצים הקשורים זה עם
זה הרבה יחד, ובלשון מקרא קורא אותם רפסודות (ד"ה
ב, ב,טו) ובלע"ז רדיי"ל, ובלשון אשכנז ולו"ס,
ומשיטן בנהר להוליכן ממקום למקום, ויכולין להלך עליהן כמו בספינה)
גמרא:
הני שמנה עשרה, כנגד מי?
אמר רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כנגד שמנה עשרה
אזכרות שאמר דוד ב'הבו לה' בני אלים' (תהלים
כט) (שהוא רמז לאבות וגבורות וקדושת
השם, כדאמרינן בראש השנה (דף לב.): מנין שאומרים אבות -
תלמוד לומר: הבו לה' בני אלים
כו');
רב יוסף אמר: כנגד שמנה עשרה אזכרות שבקריאת שמע.
אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה
חוליות שבשדרה.
ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיכרע
עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה.
(שיתפקקו
= שיֵרָאוּ; הפקקים הם הקשרים, כמו ששנינו (בבא בתרא פ:) 'בקנים ובגפנים מן הפקק שלמעלה', והיא הקשר, שחלל הקנה פקוק וסתום שם.)
עולא אמר: עד כדי שיראה איסר (שני
קמטים, אחד מלמטה ואחד מלמעלה, וכאיסר רוחב בשר באמצע) כנגד לבו.
רבי חנינא אמר: כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך.
אמר רבא: והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע (שהוא ניכר שחפץ לכרוע אלא שהוא מצטער).
הני תמני סרי - תשסרי הוויין!?
אמר רבי לוי: ברכת המינים ביבנה תקנוה (לאחר זמן מרובה).
כנגד מי תקנוה?
אמר רבי לוי לרבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כנגד (תהלים
כט,ג) [קול ה' על המים] אל הכבוד הרעים [ה' על מים רבים];
לרב יוסף כנגד אחד שבקריאת שמע, לרבי תנחום אמר רבי יהושע
בן לוי - כנגד חוליא קטנה שבשדרה.
תנו רבנן: 'שמעון
הפקולי (מוכר פקולי צמר גפן, שקורין קיטו"ן) הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן
גמליאל על הסדר ביבנה;
אמר להם רבן
גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים?
עמד שמואל
הקטן ותקנה;
לשנה אחרת
שכחה
(ברכות כט,א)
והשקיף (חשב לזכור אותה, לשון סוכה,
כדמתרגמינן וישקף - ואסתכי (בראשית
יט,כח)) בה
שתים ושלש שעות ולא העלוהו.'
אמאי לא העלוהו?: והאמר רב יהודה אמר רב: טעה בכל הברכות
כלן אין מעלין אותו, בברכת המינים מעלין אותו, חיישינן שמא מין הוא?
שאני שמואל הקטן, דאיהו תקנה.
וניחוש דלמא הדר ביה?
אמר אביי: גמירי: טבא לא הוי בישא.
ולא? והכתיב (יחזקאל יח,כד)
ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול [ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי - כל צדקתו אשר עשה לא
תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות]?
ההוא רשע מעיקרו (ושב מרשעתו, פעמים שחוזר ונעשה רשע) אבל
צדיק מעיקרו – לא!
ולא? והא תנן [אבות פ"ב מ"ד]: 'אל
תאמין בעצמך עד יום מותך', שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה
ולבסוף נעשה צדוקי?
אמר אביי: הוא ינאי (ששנינו
בקידושין (פ"ג דף סו.) שהרג חכמי ישראל) הוא
יוחנן.
רבא אמר: ינאי לחוד ויוחנן לחוד: ינאי רשע מעיקרו (ונעשה צדיק וחזר לרשעתו) ויוחנן צדיק מעיקרו.
הניחא לאביי, אלא לרבא קשיא?
אמר לך רבא: צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה.
אי הכי אמאי לא אסקוהו?
שאני שמואל הקטן דאתחיל בה (התחיל
לאומרה וטעה באמצעיתה), דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: לא
שנו (הא דאמר רב יהודה מעלין אותו) אלא שלא התחיל בה, אבל התחיל בה -
גומרה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol