דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף ל
אמר אביי: לעולם
(ברכות ל,א)
לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא (אל
יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת);
היכי נימא?
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום וכו'
אימת מצלי?
אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: משעה שמהלך בדרך.
עד כמה (זמנה להתפלל)?
אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: עד פרסה (אבל
לא לאחר שהלך פרסה; ובעל הלכות גדולות מפרש: עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל? -
עד פרסה: אפילו אין לו לילך אלא עד פרסה, אבל דרך פחות מפרסה - אין צריך להתפלל
תפלה זו).
והיכי מצלי לה?
רב חסדא אמר מעומד, רב ששת אמר אפילו מהלך.
רב חסדא ורב ששת הוו קאזלי באורחא, קם רב חסדא וקא מצלי;
אמר ליה רב ששת לשמעיה (רב ששת מאור עינים הוה):
מאי קא עביד רב חסדא?
אמר ליה קאי ומצלי.
אמר ליה: אוקמן נמי לדידי ואצלי: מהיות טוב אל תקרא רע (הואיל ואני יכול להתפלל מעומד, שהרי חבורתי עומדת - לא אקָרא רע להתפלל
מהלך, ואף על פי שמותר).
מאי איכא בין 'הביננו' ל'תפלה קצרה'?
הביננו בעי לצלויי שלש קמייתא ושלש בתרייתא, וכי מטי
לביתיה לא בעי למהדר לצלויי; בתפלה קצרה לא בעי לצלויי לא שלש קמייתא ולא שלש
בתרייתא, וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי (שהרי לא התפלל כלום מתפלת י"ח),
והלכתא: הביננו מעומד, תפלה קצרה בין מעומד בין מהלך.
היה רוכב על החמור [- ירד ויתפלל, ואם אינו יכול
לירד - יחזיר את פניו, ואם אינו יכול להחזיר את פניו - יכוין את לבו כנגד בית קדשי
הקדשים. היה מהלך בספינה או באסדא - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים]:
תנו רבנן: 'היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה; אם יש
לו מי שיאחז את חמורו - ירד למטה ויתפלל, ואם לאו - ישב במקומו ויתפלל; רבי אומר:
בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו (שקשה עליו עכוב הדרך).'
אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי.
תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ג מ,טו]: 'סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות (לצד ארץ ישראל, כדבעינן למימר [להלן בסוף הברייתא]
'תל שהכל פונים בו') - יכוין לבו
כנגד אביו שבשמים, שנאמר (מלכים א ח,מד) [כי יצא עמך למלחמה על
איבו בדרך אשר תשלחם והתפללו
אל ה' [דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בנתי לשמך];
היה עומד
בחוצה לארץ - יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר (מלכים א
ח,מח) [ושבו אליך בכל
לבבם ובכל נפשם בארץ איביהם אשר שבו אתם] והתפללו אליך דרך ארצם [אשר נתתה לאבותם העיר
אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך];
היה עומד
בארץ ישראל -יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר (מלכים א
ח,מד) [כי יצא עמך
למלחמה על איבו בדרך אשר תשלחם והתפללו
אל ה' דרך העיר אשר בחרת [בה והבית אשר בנתי לשמך];
היה עומד
בירושלים - יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר (דברי
הימים ב ו,לב) [וגם אל הנכרי
אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה
ובאו]
והתפללו אל הבית הזה;
היה עומד
בבית המקדש - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר (מלכים א
ח,לה) [בהעצר שמים ולא
יהיה מטר כי יחטאו לך]
והתפללו אל המקום הזה [והודו את שמך ומחטאתם ישובון כי תענם]
היה עומד
בבית קדשי הקדשים - יכוין את לבו כנגד בית הכפורת; היה עומד אחורי בית הכפורת (במערב העזרה היו י"א אמה חצר, מכותל בית קדשי הקדשים לכותל מערבי של
עזרה) - יראה עצמו כאילו לפני הכפורת (והעומד שם מחזיר פניו לבית הכפורת למזרח); נמצא עומד במזרח - מחזיר פניו למערב, במערב - מחזיר פניו
למזרח, בדרום - מחזיר פניו לצפון, בצפון - מחזיר פניו לדרום; נמצאו כל ישראל
מכוונין את לבם למקום אחד.'
אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: מאי קראה? (שיר
השירים ד,ד) כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות [אלף המגן תלוי
עליו כל שלטי הגברים] - תל שכל פיות פונים בו.
אבוה דשמואל ולוי, כי הוו בעו למיפק לאורחא - הוו מקדמי (קודם היום) ומצלי, וכי הוה מטי זמן קרית שמע – קרו.
כמאן?
כי האי תנא, דתניא: 'השכים לצאת לדרך - מביאין לו שופר
ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא בה; וכשיגיע זמן קרית שמע – קורא; השכים לישב
בקרון או בספינה (איכא בעתותא דמיא) –
מתפלל, וכשיגיע זמן קרית שמע – קורא;
רבי שמעון בן אלעזר אומר: בין כך ובין כך קורא קרית שמע
ומתפלל (ימתין עד שיגיע זמן קרית שמע ויקראנה, ואחר כך יתפלל), כדי שיסמוך
גאולה לתפלה.
במאי קמיפלגי?
מר סבר תפלה מעומד עדיף (שיכול
לכוין את לבו; לפיכך היו מקדימין להתפלל מעומד בביתם: שלא יצטרכו להתפלל בדרך
במהלך),
ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף.
מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא (שלפני פסח ועצרת וסוכות) ומצלו, והדר נפקי לפרקא (ומרימר בעירו ומר זוטרא בעירו היו הדרשנים, ושחרית היו העם הולכים לבית
המדרש וכשמגיע זמן קרית שמע – קורין, והדרשן דורש, והעם נשמטים ומתפללים איש איש
לבדו; ולכך הם היו מאספין להם עשרה שחרית קודם שילכו לבית המדרש, וקורין קרית שמע,
ומתפללים בסמיכת גאולה לתפלה - והדר נפקי לפרקא ודרשי).
רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב (רב אשי היה ראש ישיבה במתא מחסיא ודורש והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש
אלא כשמגיע זמן קרית שמע - לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו, ובעוד שהמתורגמן
משמיע לרבים - הוא קורא את שמע וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מיושב, שלא היה רוצה לצאת
שלא להטריח את הצבור לקום מפניו; בהדי צבורא = בשעה שהצבור נשמטין
ומתפללין; אי נמי בהדי צבורא = כמו שהוא יושב בתוך הצבור, כלומר: שאינו
יוצא); כי
הוה אתי לביתיה - הדר ומצלי מעומד (חוזר ומתפלל מעומד לכוין את לבו).
אמרי ליה רבנן: ולעביד מר כמרימר ומר זוטרא?
אמר להו: טריחא לי מלתא (לאחֵר
בית המדרש עד שאתפלל).
ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי (שמתפללין
קודם היום בביתם מעומד, ולא תצטרך לשתי תפלות, ומשום מסמך גאולה לתפלה - כיון
דמצלו קודם קרית שמע לא קפדי)?
אמר להו: לא חזינא להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי (שיקדימו תפלה לקריאת שמע; הלכך - כיון דממתין מתפלה עד זמן קרית שמע, מצוה
לסמוך תפלה אחר גאולה; לפיכך מתפלל מיושב במקומו; ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כל
כך - צריך לחזור ולהתפלל בביתו).
משנה:
רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר (לא תקנוה אלא בצבור; חבר עיר = חבורת העיר, אבל לא ליחיד)
וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר.
רבי יהודה אומר משמו (של
רבי אלעזר בן עזריה): כל מקום שיש שם חבר עיר - יחיד פטור מתפלת המוספין. (ובגמרא פריך: היינו תנא קמא אליבא דרבי אלעזר בן עזריה!?)
גמרא:
רבי יהודה היינו תנא קמא?
איכא בינייהו יחיד שלא בחבר עיר (יחיד
הדר בעיר שאין שם עשרה): תנא קמא סבר פטור (לתנא
קמא אליבא דרבי אלעזר, דאמר לא תקנוה אלא בעשרה - יחיד זה פטור),
ורבי יהודה סבר חייב (ולרבי יהודה אין יחיד פטור אלא
במקום עשרה ששליח צבור פוטרו).
אמר רב הונא בר חיננא אמר רבי חייא בר רב: הלכה כרבייהודה
שאמר משום רבי
אלעזר בן עזריה.
אמר ליה רב חייא בר אבין: שפיר קאמרת, דאמר שמואל: מימי
לא מצלינא צלותא דמוספין ביחיד
(ברכות ל,ב)
בנהרדעא (לפי שיש שם צבור והשליח פוטרני) לבר
מההוא יומא דאתא פולמוסא (חיל) דמלכא למתא
ואטרידו רבנן ולא צלו וצלי לי ביחיד והואי יחיד שלא בחבר עיר.
יתיב רבי חנינא קרא קמיה דרבי ינאי, ויתיב וקאמר: הלכה
כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה.
אמר ליה פוק קרא קראיך לברא, דאין הלכה כרבי יהודה שאמר
משום רבי אלעזר בן
עזריה.
אמר רבי יוחנן: אני ראיתי את רבי ינאי דצלי והדר צלי (ולמה ליה שתי תפלות? אלא אחת של שחרית ואחת של מוספין, שמע מינה לית ליה
דרבי אלעזר בן עזריה).
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: ודילמא מעיקרא לא כוון
דעתיה ולבסוף כוון דעתיה (ותרווייהו דשחרית)?
אמר ליה: חזי מאן גברא רבה דקמסהיד עליה (רבי יוחנן, שהעיד על הדבר - יפה דקדק שבשביל תפלת המוספין היתה)!
רבי אמי ורבי אסי, אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא
בטבריא - לא הוו מצלו אלא ביני עמודי, היכא דהוו גרסי.
איתמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו (רב) – אמר: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה.
רבי חייא בר אבא צלי והדר צלי.
אמר ליה רבי זירא: מאי טעמא עביד מר הכי?: אילימא משום
דלא כוון מר דעתיה - והאמר רבי אליעזר 'לעולם ימוד אדם את עצמו: אם יכול לכוין
את לבו יתפלל, ואם לאו אל יתפלל'? אלא דלא אדכר מר דריש ירחא? והתניא 'טעה ולא
הזכיר של ראש חודש בערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשחרית, בשחרית אין
מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין, במוספין (שהתפלל
אתה חונן) אין
מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במנחה'?
אמר ליה: לאו איתמר עלה 'אמר רבי יוחנן בצבור שנו (דאין מחזירין משום דשמע ליה משליח צבור ואיכא מקצת הזכרה, אבל ביחיד צריך
לחזור; ובעל הלכות גדולות מפרש לה בשליח צבור, משום טירחא דצבורא, אבל יחיד הדר)'!
כמה ישהה בין תפלה לתפלה (מי
שיש עליו לחזור ולהתפלל: או משום דטעה או משום מוספין - כמה ישהה בין זו לזו)?
רב הונא ורב חסדא: חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו (שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחנה), וחד אמר
כדי שתתחולל דעתו עליו (לשון חילוי והיא היא אלא בלישנא
בעלמא פליגי).
מאן דאמר 'כדי שתתחונן דעתו עליו' - דכתיב (דברים
ג,כג) ואתחנן אל ה' [בעת ההוא לאמר],
ומאן דאמר 'כדי שתתחולל דעתו עליו' דכתיב (שמות לב,יא)
ויחל משה את פני ה' אלקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח
גדול וביד חזקה].
אמר רב ענן אמר רב: טעה ולא הזכיר של ראש חודש ערבית -
אין מחזירין אותו, לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום.
אמר אמימר: מסתברא מילתא דרב - בחדש מלא (כשהחדש שעבר מלא - עושין ראש חודש שני ימים, הלכך יכול לאומרה למחר:
דערבית של מחר ראש חודש גמור יותר מן הראשון), אבל בחדש
חסר מחזירין אותו.
אמר ליה רב אשי לאמימר: מכדי רב טעמא קאמר (שאין מקדשין את החדש בלילה)? מה לי חסר ומה לי מלא! אלא לא שנא.
הדרן עלך תפלת השחר
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
ברכות
פרק חמישי אין עומדין
(ברכות ל,ב)
משנה:
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש (הכנעה).
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת (במקום
שבאו להתפלל) ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים;
אפילו המלך שואל בשלומו - לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על
עקבו - לא יפסיק.
גמרא:
מנא הני מילי?
אמר רבי אלעזר דאמר קרא (שמואל א א,י)
והיא מרת נפש [ותתפלל על ה' ובכה תבכה].
ממאי? דילמא חנה שאני, דהות מרירא לבא טובא?
אלא אמר רבי יוסי ברבי חנינא - מהכא (תהלים
ה,ט) ואני ברב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך (ביראתך = מתוך יראה).
ממאי? דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא?
אלא אמר רבי יהושע בן לוי – מהכא: (תהלים כט,ב)
[הבו
לה' כבוד שמו] השתחוו לה' בהדרת קדש אל תקרי 'בהדרת'
אלא 'בחרדת'
ממאי?: דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש, כי הא: דרב יהודה
הוה מציין נפשיה (מקשט עצמו בבגדיו) והדר
מצלי!
אלא אמר רב נחמן בר יצחק – מהכא: (תהלים ב,יא)
עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה (עבדו
את ה' ביראה תפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה).
מאי 'וגילו ברעדה'?
אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה.
אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזייה דהוה קא בדח טובא (יותר מדאי ונראה כפורק עול); אמר: 'וגילו
ברעדה' כתיב?
אמר ליה: אנא - תפילין מנחנא (והם
עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי)!
ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייה דהוה קא בדח טובא
אמר ליה (משלי יד,כג)
בכל עצב יהיה מותר [ודבר שפתים אך למחסור] כתיב (בכל עצב יהיה מותר: כשאדם מראה את עצמו עצב - יהיה
לו שכר)!?
אמר ליה: אנא - תפילין מנחנא!
מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה; חזנהו לרבנן דהוו קבדחי
טובא -
(ברכות לא,א)
אייתי כסא דמוקרא (כוס של זכוכית לבנה) בת
ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו, ואעציבו.
רב אשי עבד הלולא לבריה; חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא -אייתי
כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו.
אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא:
לישרי לן מר [ישיר לנו כבודו]!
אמר להו [שר להם]: "ווי
לן דמיתנן! ווי לן דמיתנן!"
אמרי ליה: אנן מה נעני בתרך?
אמר ליה: "הי תורה והי מצוה דמגנו עלן" (היכן התורה שעסקנו, והיכן המצות שאנו מקיימין שיגינו עלינו מדינה של גיהנם)!
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אסור לאדם שימלא
שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר (תהלים קכו,ב)
אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה [אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה] , אימתי?
בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה.
אמרו עליו על ריש לקיש שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי
שמעה מרבי יוחנן רביה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol