דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף לו
גופא: אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי
יוחנן: שמן זית - מברכין עליו בורא פרי העץ; היכי דמי?: אילימא דקא שתי ליה -
אוזוקי מזיק ליה (ואין זו אכילה שטעונה ברכה, דגבי
ברכה ואכלת כתיב), דתניא (דלאו בר אכילה היא): 'השותה שמן של
תרומה (בשוגג) -
משלם את הקרן (כשאחד מזיק את חבירו בממונו) ואינו משלם את החומש (דגבי חומש אכילה כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה (ויקרא
כב,יד) - פרט למזיק);
הסך שמן של תרומה - משלם את הקרן ומשלם את החומש'!?
אלא דקא אכיל ליה על ידי פת (משום
לפתן).
אי הכי - הויא ליה פת עיקר והוא טפל, ותנן [ברכות
פ"ו מ"ז]: 'זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר
ופוטר את הטפלה'!?
אלא דקא שתי
ליה על ידי אניגרון (מין מאכל הוא, ונותנים לתוכו שמן; ושנוי במשנה בכמה מקומות), דאמר רבה בר שמואל: 'אניגרון' = מיא דסלקא (מים ששלקו בהן
תרדין); 'אנסיגרון' = מיא
(ברכות לו,א)
דכולהו שלקי (כל מיני ירק שלוק)' (לא אתא הכא אלא לפרושי לן מאי ניהו);
אם כן - הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל, ותנן [ברכות
פ"ו מ"ז]: 'זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר
ופוטר את הטפלה'?
הכא במאי עסקינן? - בחושש בגרונו (וצריך
לתת בו שמן הרבה דהוה ליה שמן עיקר ואניגרון טפל), דתניא: 'החושש
בגרונו - לא יערענו בשמן תחלה בשבת (בשבת, דמשהי ליה בתוך גרונו ואינו
בולעו, וכיון דלא בלע ליה - מוכחא מילתא דלרפואה הוא, וחכמים גזרו על כל רפואות
הנכרות משום שחיקת סמנים, שהיא מלאכה; 'תחלה' – כלומר: לכתחלה לא יתן השמן בפיו
לשם ערעור כי אם לשם בליעה, ואם בא להשהותו - ישהנו), אבל נותן
שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע'.
פשיטא!?
מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל - קא
משמע לן: כיון דאית ליה הנאה מיניה (לבד הרפואה יש לו הנאת אכילה) -
בעי ברוכי.
('והלכתא
וכו' עד 'פטר להו' לא גרסינן ומהלכות גדולות הוא)
צצצ
קמחא דחיטי (אוכל קמח חטים כמות שהיא): רב
יהודה אמר "בורא פרי האדמה" (כשאר כוסס חטין, דתניא לקמן בפרקין
(דף לז.) שמברך "בורא פרי האדמה"), ורב נחמן אמר "שהכל נהיה
בדברו".
אמר ליה רבא לרב נחמן: לא תפלוג עליה דרב יהודה, דרבי
יוחנן ושמואל קיימי כוותיה, דאמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי
יוחנן: שמן זית - מברכין עליו "בורא פרי העץ" - אלמא אף על גב דאשתני -
במלתיה קאי, הכי נמי אף על גב דאשתני (וגרע, הואיל ולא אשתני לעלויא
מעלייתא) -
במלתיה קאי (והוה ליה ככוסס חטין).
מי דמי?: התם לית ליה עלויא אחרינא, הכא אית ליה עלויא
אחרינא: בפת (הלכך יצא מכלל פרי, ולכלל דרך אכילתו לא בא; אבל השמן
מיד בא בשנויו לכלל דרך אכילתו, ועיקר הפרי לכך נטעוהו - הלכך פרי הוא)!
וכי אית ליה עלויא אחרינא - לא מברכינן עליה "בורא
פרי האדמה" אלא "שהכל" והאמר רבי זירא אמר רב מתנא אמר שמואל אקרא
חייא [על דלעת חיה], וקמחא
דשערי - מברכינן עלייהו "שהכל נהיה בדברו" מאי לאו (מדאמר שערי - מכלל דסבירא ליה) דחיטי בורא פרי האדמה (דחשיב)!?
לא! דחיטי נמי "שהכל נהיה בדברו".
ולשמעינן דחיטי וכל שכן דשערי?
אי אשמעינן דחיטי, הוה אמינא 'הני מילי דחיטי, אבל דשערי
- לא לבריך עליה כלל' - קא משמע לן.
ומי גרע ממלח וזמית, דתניא [בברייתא
ברכות מ,ב]: 'על המלח ועל הזמית (שלמיר"א [מי מלח של שימורים])
אומר "שהכל נהיה בדברו"' (והיכי
תיסק אדעתין דלא תבעי ברכה)?
אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'מלח וזמית עביד אינש דשדי
לפומיה, אבל קמחא דשערי, הואיל וקשה לקוקיאני (תולעים
שבמעיים) -
לא לבריך עליה כלל' קא משמע לן: כיון דאית ליה הנאה מיניה (באכילה) -
בעי ברוכי.
קורא (רך של דקל, כשענפיו גדלים בכל שנה
ושנה כדרך כל האילנות, הנוסף בשנה זו – רך, ובשנה שניה מתקשה ונעשה עץ): רב
יהודה אמר "בורא פרי האדמה" ושמואל אמר "שהכל נהיה בדברו": רב
יהודה אמר "בורא פרי האדמה" - פירא הוא, ושמואל אמר "שהכל נהיה
בדברו" - הואיל וסופו להקשות.
אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! כוותך מסתברא, דהא צנון
סופו להקשות (שאם אינו תולשו בעתו הוא מתקשה כעץ),
ומברכינן עליה "בורא פרי האדמה" - ולא היא: צנון נטעי אינשי אדעתא
דפוגלא (לאכלו כשהוא רך, וּשְׁמוֹ 'פוגלא'), דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא.
וכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי - לא מברכינן עליה?
והרי צלף (מין עץ), דנטעי אינשי אדעתא דפרחא (שם פריו), דתניא: 'על מיני
נצפה (הוא צלף; לפי שגדלים בו כמה מיני אכילה קרי ליה 'מיני'): על העלין ועל התמרות (בתוך העלים גדלים כמין תמרות, ובולטין בעלה כמו בעלין של ערבה) אומר "בורא פרי האדמה",
ועל האביונות (הוא הפרי) ועל הקפריסין (הוא קליפה גדולה שסביבות הפרי,
כעין קליפה הגדילה סביב אגוזים דקים) אומר
"בורא פרי העץ"'!?
אמר רב נחמן בר יצחק: צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא (לאכול את העלים ואת התמרות, שאינן ממעטין את האילן בכך),
דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא (לאכול את הקורא, שהאוכלו ממעט ענפי
האילן).
ואף על גב דקלסיה שמואל לרב יהודה - הלכתא כותיה דשמואל.
אמר רב יהודה אמר רב: צלף של ערלה בחוצה לארץ - זורק את
האביונות ואוכל את הקפריסין (ערלה בחוצה לארץ - מדברי סופרים
היא);
למימרא דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי? ורמינהו: 'על מיני נצפה: על העלים ועל
התמרות אומר "בורא פרי האדמה" ועל האביונות ועל הקפריסין אומר
"בורא פרי העץ"'?
הוא
דאמר כרבי עקיבא, דתנן [מעשרות פ"ד מ"ו]: 'רבי אליעזר אומר: צלף מתעשר תמרות
ואביונות וקפריסין; רבי עקיבא אומר: אין מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי'.
ונימא 'הלכה כרבי עקיבא'?
אי אמר 'הלכה כרבי עקיבא', הוה אמינא אפילו בארץ - קא
משמע לן: כל המיקל בארץ (בערלה) - הלכה
כמותו בחוצה לארץ (דכיון דאינה מן התורה הלך אחר
המיקל),
אבל בארץ – לא!
ונימא 'הלכה כרבי עקיבא בחוצה לארץ', דכל המיקל בארץ -
הלכה כמותו בחוצה לארץ?
אי אמר הכי - הוה אמינא 'הני מילי גבי מעשר אילן (דהא דרבי עקיבא - לגבי מעשר איתמר), דבארץ גופא מדרבנן (דמעשר פירות האילן דבארץ גופה דרבנן: שהתורה לא חייבה לעשר אלא דגן תירוש
ויצהר),
אבל גבי ערלה - דבארץ מדאורייתא - אימא בחוצה לארץ נמי נגזור'? - קא משמע לן.
רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דקא זריק אביונות וקאכיל
קפריסין, אמר ליה: מאי דעתך, כרבי עקיבא, דמיקל? ולעביד מר כבית שמאי דמקילי טפי,
דתניא [תוספתא כלאים פ"ג מ"יד]: 'צלף -
בית שמאי אומרים: כלאים בכרם (קסבר מין ירק הוא),
ובית הלל אומרים: אין כלאים בכרם; אלו ואלו מודים שחייב בערלה'?
[וממשיך
רבינא להסביר את התוספתא כדי להגיע לקושיא על מר בר רב אשי:] הא - גופא
קשיא: אמרת 'צלף - בית שמאי אומרים: כלאים בכרם', אלמא מין ירק הוא; והדר
תני 'אלו ואלו מודים שחייב בערלה' - אלמא מין אילן הוא! הא - לא קשיא: בית
שמאי ספוקי מספקא להו, ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא;
מכל מקום לבית שמאי הוה ליה ספק ערלה (האי 'מכל מקום' - מסקנא דפירכא דרבינא הוא, ולמימר שאף הפרי עצמו מותר
בחוצה לארץ, דהא בארץ ספק הוא), ותנן 'ספק ערלה בארץ ישראל אסור
ובסוריא (ארם צובה שכבש דוד והוסיפה על גבול ארץ ישראל) מותר,
ובחוצה לארץ (הלוקח מן החשוד על הערלה, ויודע
הוא שיש בפרדסו זקנות ונטיעות) - יורד
(ברכות לו,ב)
ולוקח (הימנו אף על פי שספק הוא אם יביא
מן הנטיעות), ובלבד שלא יראנו לוקט (שלא
יראנו החבר כשהוא לוקט מן הנטיעות)'?
רבי עקיבא במקום רבי אליעזר - עבדינן כותיה, ובית שמאי
במקום בית הלל אינה משנה (ואין זה ספק, אלא ודאי).
ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי (דאי
נמי רבי עקיבא, דאמר לענין מעשר דלאו פירא נינהו - לענין ערלה אסירי קפריסין דהוה
ליה 'שומר'), ורחמנא אמר (ויקרא יט,כג)
[וכי
תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל] וערלתם ערלתו את פריו [שלש שנים יהיה
לכם ערלים לא יאכל] - את הטפל לפריו, ומאי ניהו? - שומר לפרי.
אמר רבא: היכא אמרינן דנעשה שומר לפרי? - היכא דאיתיה בין
בתלוש בין במחובר; הכא - במחובר איתיה, בתלוש ליתיה (סופו
שנופל הימנו כשמגיע להתבשל).
איתיביה אביי [עוקצין פ"ב מ"ג]: 'פיטמא
של רמון (הפרח שבראשו כעין שיש לתפוחים
ולספרגלין) מצטרפת (לכביצה לטומאת אוכלין), והנץ שלו ('נץ' ברמון כ'קפרס' באביונות) אין
מצטרף'; מדקאמר 'הנץ שלו אין מצטרף' (אף על גב דקיימא לן ב'העור והרוטב' (חולין
קיז:) שומרים מצטרפין לטומאה קלה, דהיינו טומאת אוכלין -
הני מילי קליפת האגוז והרמון, אבל הנץ – 'שומר על גבי שומר' הוא, ואין מצטרף; והכי
אמרינן ב'העור והרוטב' (קיט:)), אלמא דלאו
אוכל הוא, ותניא גבי ערלה 'קליפי רמון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגרעינין חייבין
בערלה (דרחמנא רבינהו מאת 'פריו - הטפל לפריו' והא נץ ליתיה שומר בתלוש: שכשמתיבש נופל מעל הקליפה)'!?
אלא אמר רבא: היכא אמרינן דנעשה להו שומר לפירי? - היכא
דאיתיה בשעת גמר פירא, האי קפרס ליתיה בשעת גמר פירא (כשמגיע
סמוך לבשולו הוא נופל ממנו).
איני! והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הני מתחלי (מתחלי בתמרי - כקפרס בצלף) דערלה אסירי, הואיל ונעשו שומר
לפירי; ושומר לפירי אימת הוי? - בכופרא (כשהתמרים קטנים קודם בשולם),
וקא קרי ליה 'שומר לפירי'!
רב נחמן סבר לה כרבי יוסי (דכופרא
הוי פרי ואף על פי שלא נגמר, לפיכך שומר שלו חשוב שומר), דתנן [ערלה
פ"א מ"ז]: 'רבי יוסי אומר: סמדר אסור מפני שהוא פרי' (ענבים, כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו - קרוי 'סמדר'; וקאמר רבי
יוסי: כיון שבא לכלל סמדר - קרוי 'פרי', ואסור משום ערלה), ופליגי
רבנן עליה (והלכה כרבים; הלכך אביונות בעוד שהקפריסין בהן - לאו
פירי נינהו, ולא מיקרו קפריסין 'שומר לפרי').
מתקיף לה רב שימי מנהרדעא: ובשאר אילני (חוץ מן הענבים) מי פליגי רבנן עליה?: והתנן [שביעית
פ"ד מ"י]: 'מאימתי אין
קוצצין את האילנות בשביעית (דרחמנא אמר '[ויקרא
כה,ו: והיתה שבת הארץ לכם]
לאכלה - ולא להפסד')? - בית שמאי אומרים: כל האילנות
משיוציאו (את הפרי);
ובית הלל אומרים: החרובין משישרשרו (משיראו בהן כמין שרשרות של חרובין), והגפנים משיגרעו (שהענבים גסים כגרוע; ולקמן מפרש לה),
והזיתים משיניצו (משיגדל הנץ סביב), ושאר כל האילנות משיוציאו',
ואמר רב אסי: הוא 'בוסר' הוא 'גרוע' (כל מקום שהזכירו בוסר הוא גרוע) הוא
'פול הלבן' –
'פול הלבן'
סלקא דעתא (הא בענבים קיימינן)? - אלא
אימא: שיעורו 'כפול הלבן';
מאן שמעת ליה דאמר (גבי
ענבים) 'בוסר
אִין, סמדר לא' (בוסר הוא דהוי פרי אבל סמדר לא)? –
רבנן (רבנן הוא דפליגי עליה דרבי יוסי במסכת ערלה), וקתני 'שאר
כל האילנות משיוציאו (הוי פרי הראוי)'!?
אלא אמר רבא: היכא אמרינן דהוי שומר לפרי - היכא דכי שקלת
ליה לשומר מיית פירא; הכא - כי שקלת ליה - לא מיית פירא.
הוה עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ויבש רמונא, ושקלוה לפרחא
דביטיתא (אביונות) - ואיקיים ביטיתא.
<והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את
הקפריסין; ומדלגבי ערלה לאו פירא נינהו - לגבי ברכות נמי לאו פירא נינהו, ולא
מברכינן עליה "בורא פרי העץ" אלא "בורא פרי האדמה".>
פלפלי: רב ששת אמר "שהכל", רבא אמר לא כלום;
ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: כס פלפלי ביומי דכפורי (כל
דבר שאדם אוכל שלא כדרכו מקרי כסיסה) – פטור (מכרת); כס
זנגבילא ביומא דכפורי – פטור.
מיתיבי: 'היה רבי
מאיר אומר: ממשמע שנאמר (ויקרא יט,כג) [וכי תבאו אל הארץ ונטעתם
כל עץ מאכל] וערלתם
ערלתו את פריו [שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל] איני יודע שעץ מאכל הוא? אלא מה
תלמוד לומר: 'עץ מאכל'? - להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה,
ואיזהו זה הפלפלין, ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה, וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה
כלום, שנאמר (דברים ח,ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה [ארץ אשר אבניה
ברזל ומהרריה תחצב נחשת]'?
לא קשיא: הא
ברטיבתא הא ביבשתא.
אמרי ליה רבנן למרימר: כס זנגבילא ביומא דכפורי – פטור.
והא אמר רבא 'האי המלתא (ליטואר"יו
בלע"ז [דייסא
מעשבים ממותקים, לתרופה – אוצר הלעזים; שטיינזלץ: תבלין מזנגביל]) דאתיא
מבי הנדואי (כושיים) – שריא (אין
בה לא משום בשול נכרים ולא משום געול נכרים), ומברכין עליה "בורא פרי
האדמה"'?
לא קשיא: הא ברטיבתא הא ביבשתא.
חביץ קדרה (מין מאכל קפוי, כמו חלב שחבצוהו
בקיבה - כך עושין מאכל קפוי בקדרה; ולקמן מפרש לה קמחא ודובשא ומשחא, וקרו ליה
אברושד"י), וכן דייסא (של חטים כתושות במכתשת): רב
יהודה אמר "שהכל נהיה בדברו", רב כהנא אמר "בורא מיני
מזונות"; בדייסא גרידא כולי עלמא לא פליגי ד"בורא מיני מזונות"; כי
פליגי בדייסא כעין חביץ קדרה (לקמן מפרש לה: חטי דמתברי באשיתא,
ויהבו בהו דובשא, ועביד להו בקדירה): רב יהודה אמר "שהכל" -
סבר דובשא עיקר; רב כהנא אמר "בורא מיני מזונות" - סבר סמידא (סלת) עיקר.
אמר רב יוסף: כותיה דרב כהנא מסתברא, דרב ושמואל דאמרי
תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינין - מברכין עליו "בורא מיני מזונות".
גופא: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינין
מברכין עליו "בורא מיני מזונות", ואיתמר נמי: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל
שהוא מחמשת המינין - מברכין עליו "בורא מיני מזונות" – וצריכא: דאי
אשמעינן 'כל שהוא', הוה אמינא 'משום דאיתיה בעיניה, אבל על ידי תערובות –
לא',
(ברכות לז,א)
קא משמע לן 'כל שיש בו'; ואי אשמעינן 'כל שיש
בו', הוה אמינא 'כל שיש בו חמשת המינים – אִין, אבל אורז ודוחן לא, משום דעל
ידי תערובת, אבל איתיה בעיניה נימא אפילו אורז ודוחן נמי מברכין עליו "בורא
מיני מזונות" - קא משמע לן 'כל שהוא מחמשת המינים' - הוא דמברכין עליו
"בורא מיני מזונות", לאפוקי אורז ודוחן, דאפילו איתיה בעיניה - לא
מברכינן "בורא מיני מזונות". [הערה: אין זה סוף
הדיון]
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol