דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף לח
(ברכות לז,א)
תני רבי חייא: 'לחם העשוי לכותח - פטור מן החלה'.
והא תניא 'חייב בחלה'?
התם כדקתני טעמא: 'רבי
יהודה אומר: מעשיה מוכיחין עליה: עשאן
(ברכות לח,א)
כעבין (ערוכה ומקוטפת כגלוסקאות נאות - גלי דעתיה דללחם עשאה) חייבין; כלמודין (כנסרים בעלמא: שלא הקפיד על עריסתם, ודוגמתו שנינו במועד קטן (פ"ב
דף יב.) 'עושה לו למודין': לוחין לבור של יין, לכסותו) – פטורים.'
אמר ליה אביי לרב יוסף: האי כובא דארעא - מאי מברכין
עלויה?
אמר ליה: מי סברת נהמא הוא? גובלא בעלמא הוא, ומברכין
עלויה "בורא מיני מזונות".
מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה וברך עלויה "המוציא לחם
מן הארץ" ושלש ברכות.
אמר מר בר רב אשי: ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח; מאי
טעמא? 'לחם עוני' קרינן ביה. [[דברים טז,ג] לא תאכל עליו
חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום
צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך]
ואמר מר בר רב אשי: האי דובשא דתמרי - מברכין עלויה
"שהכל נהיה בדברו", מאי טעמא? - זיעה בעלמא הוא (ואינו
פרי לברך עליו "בורא פרי העץ").
כמאן?
כי האי תנא, דתנן [תרומות פ"יא מ"ב]: 'דבש
תמרים ויין תפוחים וחומץ ספוניות (סופי ענבים שאין מתבשלים עולמית,
ועושים מהן חומץ) ושאר מי פירות של תרומה: רבי אליעזר מחייב קרן וחומש (לשותה ממנו בשוגג), ורבי יהושע פוטר (דזיעה
בעלמא הוא ואין שם תרומה חל עליו, ואין לך פרי הניתן למשקה אלא זיתים וענבים בלבד)' (והיינו כמר בר רב אשי).
אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: טרימא (ושם
'טרימא' כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק) מהו (מה
מברכין עליו)?
לא הוה אדעתיה דרבא מאי קאמר ליה (לא
היה מבין מהו שואל); יתיב רבינא קמיה דרבא, אמר ליה (רבינא
לההוא מרבנן איזו טרימא אתה שואל): דשומשמי קא אמרת (להוציא שמנן)? או דקורטמי (כרכום שכותשים אותו ונותנין בו יין
ושותין) קא
אמרת? או דפורצני (כתישת ענבים לתת לתוך החרצנים מים
לעשות תמד) קא אמרת?
אדהכי והכי אסקיה רבא לדעתיה (מתוך
דברי רבינא הבין רבא את השאלה), אמר ליה: חשילתא ודאי קא אמרת (דבר מעוך שאלתני; כמו 'ביעי חשילתא' דשחיטת חולין (דף צג.)) ואדכרתן
מלתא: הא דאמר רב אסי 'האי תמרי של תרומה - מותר לעשות מהן טרימא (שאינו מפסידה) ואסור לעשות מהן שכר' (אלמא
דבמילתיה קאי, וכיון דהכי הוא - מברכין עליה "בורא פרי העץ")!
והלכתא: תמרי ועבדינהו טרימא - מברכין עלוייהו "בורא
פרי העץ"; מאי טעמא? - במלתייהו קיימי כדמעיקרא.
שתיתא (מאכל העשוי מקמח קליות שנתיבשו
בתנור בעוד שהשבלים לחים): רב אמר "שהכל נהיה בדברו", ושמואל אמר
"בורא מיני מזונות".
אמר רב חסדא: ולא פליגי: הא בעבה, הא ברכה: עבה - לאכילה
עבדי לה (ובמילתיה קיימא), רכה - לרפואה קא עבדי לה.
מתיב רב יוסף: 'ושוין שבוחשין (מגיסין
בכף לערבו יפה במימיו) את השתות [ה'שתיתא']
בשבת, ושותין זיתום המצרי (מפורש
במסכת פסחים (דף מב:))'; ואי סלקא דעתא לרפואה קא מכוין,
רפואה בשבת מי שרי?
אמר ליה אביי: ואת לא תסברא? והא תנן 'כל האוכלין אוכל
אדם לרפואה בשבת, וכל המשקין שותה'? אלא מה אית לך למימר, גברא לאכילה קא מכוין (אלמא לאכילה מכוין, ורפואה ממילא הויא)? הכא נמי
גברא לאכילה קא מכוין!?
לישנא אחרינא: אלא מה אית לך למימר, גברא לאכילה קא
מכוין, ורפואה ממילא קא הויא? הכא נמי לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא?
וצריכא דרב ושמואל (ואף
על גב דתניא לענין שבת דאוכל הוא ומותר לאכלו בשבת - איצטריך למימר דטעון ברכה),
דאי מהאי - הוה אמינא 'לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא, אבל הכא - כיון
דלכתחלה לרפואה קא מכוין לא לבריך עלויה כלל' - קא משמע לן: כיון דאית ליה הנאה
מיניה (שהרי מאכל הוא) - בעי ברוכי.
('והלכתא'
לא גרסינן, ומהלכות גדולות הוא.)
שעל הפת הוא אומר "המוציא [לחם מן הארץ"]:
תנו רבנן: 'מה הוא אומר? – "המוציא לחם מן
הארץ"; רבי נחמיה אומר: "מוציא לחם מן הארץ". אמר רבא: במוציא -
כולי עלמא לא פליגי, דאפיק משמע, דכתיב (במדבר כג,כב)
אל מוציאם ממצרים [כתועפת ראם לו] (וכשנאמרה
פרשת בלעם כבר יצאו); כי פליגי ב"המוציא": רבנן סברי
"המוציא" - "דאפיק" משמע (שהוציא
כבר; והא ודאי ברכה הגונה, דלשעבר בעינן, שהרי כבר הוציא הלחם הזה מן הארץ שהוא בא
ליהנות הימנו), דכתיב (דברים ח,טו) [המוליכך במדבר
הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים] המוציא
לך מים מצור החלמיש (וכבר הוציא), ורבי נחמיה
סבר "המוציא" = "דמפיק" משמע (שעתיד
להוציא),
שנאמר (שמות ו,ז) [ולקחתי אתכם לי לעם
והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם] המוציא
אתכם מתחת סבלות מצרים (וכשנאמר פסוק זה למשה - עדיין לא
יצאו; ו'המוציא לך מים'
- עדיין היה מוציא כל ימי היותם במדבר>).
ורבנן?
ההוא - הכי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל: כד מפיקנא
לכו - עבידנא לכו מלתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים (שאני הוא שהוצאתי אתכם), דכתיב 'וידעתם
כי אני ה' אלהיכם המוציא'.
משתבחין ליה רבנן לרבי זירא את בר רב זביד אחוה דרבי
שמעון בר רב זביד, דאדם גדול הוא
ובקי בברכות הוא; אמר להם: לכשיבא לידכם - הביאוהו לידי. זמנא חדא איקלע לגביה,
אפיקו ליה ריפתא, פתח ואמר "מוציא"; אמר: זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול
הוא ובקי בברכות הוא? בשלמא אי אמר "המוציא",
(ברכות לח,ב)
אשמעינן טעמא (פירושא דקרא כמו שפירשנוהו ולמדנו
פירושו) ואשמעינן
דהלכתא כרבנן (ד'המוציא' = דאפיק הוא), אלא דאמר
"מוציא" מאי קא משמע לן (הכל מודים בזו)?
ואיהו דעבד - לאפוקי נפשיה מפלוגתא.
והלכתא "המוציא לחם מן הארץ", דקיימא לן כרבנן,
דאמרי 'דאפיק משמע'.
ועל הירקות אומר ["בורא פרי האדמה"; רבי יהודה אומר "בורא
מיני דשאים"]:
קתני ירקות דומיא דפת: מה פת שנשתנה על ידי האור - אף
ירקות נמי שנשתנו על ידי האור (ואפילו הכי במילתייהו קיימי,
ומברכין עלייהו "בורא פרי האדמה").
אמר רבנאי משמיה דאביי: זאת אומרת: שלקות (כל ירק שלוק) - מברכין עליהן "בורא פרי האדמה". <ממאי
מדקתני ירקות דומיא דפת>
דרש רב חסדא (כך) משום רבינו,
ומנו? – רב: שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה; ורבותינו היורדין מארץ ישראל,
ומנו? - עולא משמיה דרבי יוחנן אמר: שלקות - מברכין עליהן "שהכל נהיה
בדברו" (הרי הדבר במחלוקת); ואני אומר (ליישב דבריהם שאינן חלוקין): (יש
מהן "פרי האדמה" ויש מהן "שהכל":) כל (ירק הנאכל חי) שתחלתו "בורא פרי האדמה" - שלקו (אפקיה ממלתיה לגריעותא, ומברך) "שהכל נהיה בדברו" (ולקמן מוקי לה בתומי וכרתי), וכל (ירק
שאין דרכו ליאכל חי) שתחלתו (אם אכלו חי, מברך) "שהכל
נהיה בדברו" - שלקו (והביאו לדרך אכילתו - הוא עיקר
פריו, ומברך) "בורא פרי האדמה".
בשלמא 'כל שתחלתו "שהכל נהיה בדברו" שלקו בורא
פרי האדמה' - משכחת לה בכרבא וסלקא
וקרא, אלא 'כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל' היכי משכחת לה?
אמר רב נחמן בר יצחק (כך):
משכחת לה בתומי וכרתי.
דרש רב נחמן משום רבינו, ומנו? – שמואל: שלקות - מברכין
עליהם בורא פרי האדמה; וחברינו היורדים מארץ ישראל, ומנו? - עולא (רב נחמן חשוב ולא קרי לעולא 'רבותינו') משמיה דרבי
יוחנן אמר: שלקות מברכין עליהן "שהכל נהיה בדברו", ואני אומר במחלוקת
שנויה (שהם חלוקין בפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי, ודברי שמואל ודברי רבי יוחנן בכל
מיני ירקות הן, וחלוקין זה על זה: שמואל כרבי מאיר דאמר מבושל קאי במלתיה, ורבי
יוחנן קאי כרבי יוסי), דתניא [תופסתא פסחים פ"ב מ"יא]: 'יוצאין (ידי
אכילת מצה של מצוה) ברקיק השרוי
(במים) ובמבושל שלא
נמוח (וקרינן ביה לחם עוני) - דברי רבי מאיר; ורבי יוסי אומר:
יוצאים ברקיק השרוי אבל לא במבושל אף על פי שלא נמוח (דתו
לאו לחם איקרי)'; ולא היא: דכולי עלמא שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה; ועד
כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא, אבל הכא אפילו רבי יוסי
מודה (דלענין ברכה - במילתיה קאי).
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין עליהם
"בורא פרי האדמה"; ורבי בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין
עליהם "שהכל נהיה בדברו"!
אמר רב נחמן בר יצחק: קבע עולא לשבשתיה כרבי בנימין בר
יפת (עולא שאמר משום רבי יוחנן לעיל "שהכל" למד וקבע שבושו כרבי
בנימין עד שנתקעה בלבו, ועכשיו אומר בבית המדרש בשם רבי יוחנן).
תהי בה רבי זירא (במחלוקת זו שהוזכרה בבית המדרש):
וכי מה ענין (להזכיר) רבי בנימין בר יפת אצל רבי חייא בר
אבא (במחלוקת בית המדרש? הרי אינו כדאי לחלוק עליו)? רבי חייא
בר אבא דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא דייק! ועוד: רבי
חייא בר אבא - כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר
יפת לא מהדר! ועוד בר מן דין ובר מן דין (לבר משתי ראיות הללו שאמרתי שאין
רבי בנימין כלום אצל רבי חייא - יש לנו עוד ראיה שלא אמר רבי יוחנן מימיו שלקות
"שהכל"): דההוא תורמסא דשלקי ליה שבע זמנין בקדרה ואכלי ליה
בקנוח סעודה, אתו ושאלו לרבי יוחנן, ואמר להו: מברכין עלויה "בורא פרי האדמה"
(אלמא אף על גב דשלקיה - קאי במלתיה)! ועוד אמר רבי חייא בר אבא: 'אני
ראיתי את רבי יוחנן שאכל זית מליח (שהיה מלוח זה כמה ימים, וקיימא לן (פסחים
עו.) מליח כרותח) ובריך עליו תחלה וסוף': אי אמרת
בשלמא שלקות במילתייהו קיימי - בתחלה מברך עליו "בורא פרי העץ" ולבסוף
מברך עליו ברכה אחת מעין שלש; אלא אי אמרת שלקות לאו במילתייהו קיימי, בשלמא בתחלה
מברך עליו "שהכל נהיה בדברו" אלא לבסוף מאי מברך? דילמא "בורא
נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא".
מתיב רב יצחק בר שמואל: 'ירקות שאדם יוצא בהן ידי
חובתו בפסח - יוצא בהן ובקלח שלהן, אבל לא כבושין (בירקות
של מרור היא שנויה, בפרק 'כל שעה' (דף לט.)
לומר שאין יוצאין בהן שלוקין משום מרור; אלמא לאו במלתייהו קיימי; שלוק הוי נימוח
טפי ממבושל) ולא שלוקין ולא מבושלין' ואי סלקא
דעתא במילתייהו קאי - שלוקין אמאי לא?
שאני התם דבעינן טעם מרור וליכא (אבל
לענין ברכה שם פרי עליו).
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: רבי יוחנן היכי מברך על זית
מליח? כיון דשקילא לגרעיניה -
(ברכות לט,א)
בצר ליה שיעורא (וגבי ברכת פירות הארץ – 'אכילה'
כתיבה, ואכילה בכזית)!
אמר ליה: מי סברת כזית גדול בעינן? כזית בינוני בעינן,
וההוא דאייתו לקמיה דרבי יוחנן - זית גדול הוה: דאף על גב דשקלוה לגרעינותיה - פש
ליה שיעורא, דתנן [כלים פ"יז מ"ח]: 'זית
שאמרו (לענין שיעור כל אכילות) - לא קטן
ולא גדול אלא בינוני, וזהו אגורי' ואמר רבי אבהו: לא 'אגורי' שמו אלא
'אברוטי' שמו, ואמרי לה 'סמרוסי' שמו, ולמה נקרא שמו 'אגורי'? - ששמנו אגור בתוכו (מזומן לצאת ממנו: שאינו נבלע בפרי כמשקה תפוחים ותותים, אלא אגור כמשקה
ענבים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol