דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף לט
מתיב רב יצחק בר שמואל: 'ירקות שאדם יוצא בהן ידי
חובתו בפסח - יוצא בהן ובקלח שלהן, אבל לא כבושין (בירקות
של מרור היא שנויה, בפרק 'כל שעה' (דף לט.)
לומר שאין יוצאין בהן שלוקין משום מרור; אלמא לאו במלתייהו קיימי; שלוק הוי נימוח
טפי ממבושל) ולא שלוקין ולא מבושלין' ואי סלקא
דעתא במילתייהו קאי - שלוקין אמאי לא?
שאני התם דבעינן טעם מרור וליכא (אבל
לענין ברכה שם פרי עליו).
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: רבי יוחנן היכי מברך על זית
מליח? כיון דשקילא לגרעיניה -
(ברכות לט,א)
בצר ליה שיעורא (וגבי ברכת פירות הארץ – 'אכילה'
כתיבה, ואכילה בכזית)!
אמר ליה: מי סברת כזית גדול בעינן? כזית בינוני בעינן,
וההוא דאייתו לקמיה דרבי יוחנן - זית גדול הוה: דאף על גב דשקלוה לגרעינותיה - פש
ליה שיעורא, דתנן [כלים פ"יז מ"ח]: 'זית
שאמרו (לענין שיעור כל אכילות) - לא קטן
ולא גדול אלא בינוני, וזהו אגורי' ואמר רבי אבהו: לא 'אגורי' שמו אלא
'אברוטי' שמו, ואמרי לה 'סמרוסי' שמו, ולמה נקרא שמו 'אגורי'? - ששמנו אגור בתוכו (מזומן לצאת ממנו: שאינו נבלע בפרי כמשקה תפוחים ותותים, אלא אגור כמשקה
ענבים).
נימא כתנאי: דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא;
הביאו לפניו כרוב ודורמסקין (אף הן שלקות מעשב שקורין
אקדלשי"ט בלע"ז [שיח בר בשם 'מלוח' – אוצר לועזי רש"י]; כך ראיתי בפירוש בבא קמא של רבינו יצחק ברבי יהודה; אבל כאן פירש
פרונ"ש [שזיף
קטן עגול מזן דמשקאי, כלפיתו שעירה]; וכן שמעתי אני כאן ובבבא
קמא (פ"י דף קטז:) - פרונ"ש; ואי אפשר
להעמידה, דאם כן הרי ברכתו "בורא פרי העץ" והאיך קדם וברך על הפרגיות
שברכתן "שהכל" ואינם כדברים חשובים, כדמפרש ואזיל) ופרגיות (בשר עוף שקורין פרדרי"א [חגלות]); נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך,
קפץ וברך על הפרגיות; לגלג עליו חבירו - כעס בר קפרא, אמר: לא על המברך אני כועס
אלא על המלגלג אני כועס: אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם (ונעשה הבשר חביב עליו), אתה על מה לגלגת עליו? חזר ואמר: לא
על המלגלג אני כועס, אלא על המברך אני כועס; ואמר: אם חכמה אין כאן - זקנה אין כאן
(הלא זקן אני והיה לו לשאלני על איזה מהן יברך לפטור את שאר המינין; ודברים
הללו אינן באין ללפת את הפת אלא שלא מחמת הסעודה הן באין, ואמרינן לקמן (דף
מא:) דטעונין ברכה לפניהם ואין הפת פוטרתן)?
תנא: ושניהם לא הוציאו שנתן.
מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמברך סבר שלקות ופרגיות
"שהכל נהיה בדברו" הלכך חביב עדיף (דכרוב
ודורמסקין – "שהכל" ברכתן, כפרגיות, דעל דבר שאין גדולו מן הארץ, כגון:
בשר ביצים ודגים - תנא במתניתין "שהכל", וכיון דברכותיהם שוות - חביב
עדיף),
ומלגלג סבר שלקות - "בורא פרי האדמה" (שהיא
ברכה חשובה לעצמה לדברים חשובים והיה לו להקדימו), פרגיות –
"שהכל נהיה בדברו", הלכך פירא עדיף?
לא! דכולי עלמא שלקות ופרגיות – "שהכל נהיה
בדברו" והכא בהאי סברא קא מיפלגי: מר סבר חביב עדיף ומר סבר כרוב עדיף, דזיין
(דתניא לקמן (דף מד:): כרוב למזון, ותרדין
לרפואה).
אמר רבי זירא: כי הוינן בי רב הונא - אמר לן: הני גרגלידי
דלפתא (ראשי לפתות), פרמינהו (מנושיי"ר בלע"ז, לשון
קניבת ירק) פרימא רבא - בורא פרי האדמה; פרימא זוטא - ,שהכל נהיה
בדברו" (פרימא זוטא - גריעותא היא; ובשאכלו חי קאי);
וכי אתאן לבי רב יהודה - אמר לן: אידי ואידי "בורא פרי האדמה", והאי
דפרמינהו טפי - כי היכי דנמתיק טעמיה.
אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא - אמר לן: תבשילא דסלקא
דלא מפשו בה קמחא - "בורא פרי האדמה", דלפתא דמפשו בה קמחא טפי –
"בורא מיני מזונות", והדר אמר: אידי ואידי "בורא פרי האדמה",
והאי דשדי בה קמחא טפי - לדבוקי בעלמא עבדי לה.
אמר רב חסדא: תבשיל של תרדין - יפה ללב וטוב לעינים, וכל
שכן לבני מעים.
אמר אביי: והוא דיתיב אבי תפי (על
מקום שפיתת הקדירה) ועביד תוך תוך (כלומר: ששלוק ונמחה מאד, וקול
רתיחתו נשמעת כקול 'תוך' 'תוך').
אמר רב פפא: פשיטא לי מיא דסלקא (תבשיל
של תרדין) –
כסלקא (לענין ברכה), ומיא דלפתא – כלפתא, ומיא דכולהו שלקי - ככולהו שלקי;
בעי רב פפא: מיא דשיבתא (ירק שנותנין מעט בקדרה למתק בעלמא
ולא לאכלו אני"ט בלע"ז) – מאי?: למתוקי טעמא עבדי (ומברכין על מימי תבשילו ב"פ האדמה) ? או לעבורי
זוהמא עבדי לה?
תא שמע: 'השֶׁבֶת, משנתנה טעם בקדירה - אין בה (בבד שלה משנתנוה בקדרה והוציאוה) משום תרומה ואינה מטמאה טומאת אוכלים
(דהוה ליה כעץ בעלמא מדקתני 'משנתנה טעם')', שמע מינה
למתוקי טעמא עבדי לה!
שמע מינה.
אמר רב חייא בר אשי: פת צנומה (יבשה;
וכן צנומות = דקות) בקערה (שנתנה בקערה לשרות) -
מברכין עליה "המוציא", ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: 'צריך שתכלה
ברכה (ברכת המוציא) עם הפת (עם פריסת הפרוסה מן הפת)' (והאי פרוס ועומד הוא).
מתקיף לה רבא: מאי שנא צנומה דלא? - משום דכי כליא ברכה
אפרוסה קא כליא (כיון דאמרת 'עם פריסת הפרוסה
תכלה', מאי חשיבותא ומאי אהניתא)? על הפת נמי כי קא גמרה - אפרוסה
גמרה
(ברכות לט,ב)
אלא אמר רבא: מברך ואחר כך בוצע (וגומר
כל הברכה ואחר כך מפריש הפרוסה, דכליא ברכה אפת שלם).
נהרדעי עבדי כרבי חייא, ורבנן עבדי כרבא.
אמר רבינא: אמרה לי אם: אבוך עביד כרבי חייא, דאמר רבי
חייא: צריך שתכלה ברכה עם הפת, ורבנן עבדי כרבא.
והלכתא כרבא, דאמר: מברך ואחר כך בוצע.
איתמר: הביאו לפניהם פתיתין ושלמין, אמר רב הונא: (אם רצה) מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין (ואם
הפתיתין גדולים מן השלמין צריך לברך עליהן);
ורבי יוחנן אמר: שלמה מצוה מן המובחר;
אבל פרוסה של חטין ושלמה מן השעורין - דברי הכל מברך על הפרוסה
של חטין ופוטר את השלמה של שעורין.
אמר רבי ירמיה בר אבא: (הא
דאמרת פרוסה של חטין ושלמה של שעורין -) כתנאי: [תרומות
פ"ב מ"ה] 'תורמין בצל קטן
שלם אבל לא חצי בצל גדול (ואף על פי שיש בו יותר מקטן שלם); רבי יהודה אומר: לא כי, אלא חצי בצל
גדול' – מאי? לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר חשוב עדיף ומר סבר שלם עדיף?
היכא דאיכא כהן - כולי עלמא לא פליגי דחשוב עדיף; כי
פליגי דליכא כהן, דתנן [תרומות פ"ב מ"ד]: 'כל מקום שיש כהן - תורם מן היפה (ונותנו לו מיד), וכל מקום
שאין כהן - תורם מן המתקיים (במקום שאין כהן צריך לישראל שיצניענו
עד שימצא כהן ליתנו לו, וחצי בצל אין מתקיים); רבי יהודה אומר: אין תורם אלא מן היפה'.
אמר רב נחמן בר יצחק: וירא שמים יוצא ידי שניהן (ידי מחלוקת של רב הונא ורבי יוחנן), ומנו? - מר בריה דרבינא, דמר בריה
דרבינא מניח פרוסה בתוך השלמה (ונמצאו שתיהן בידו) ובוצע
(או משתיהן או מן השלמה).
תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: 'מניח הפרוסה בתוך השלמה
ובוצע ומברך'!
אמר ליה: מה שמך?
אמר ליה: שלמן.
אמר ליה: שלום אתה ושלמה משנתך, ששמת שלום בין התלמידים.
אמר רב פפא: הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע;
מאי טעמא? - [[דברים טז,ג] לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות]
לחם עוני [כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי
חייך] כתיב (ודרכו של עני בפרוסה, לפיכך צריך
שיראה כבוצע מן הפרוסה).
אמר רבי אבא: ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות, מאי טעמא?
- (שמות טז,כב)
[ויהי
ביום הששי לקטו] לחם משנה [שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה]
כתיב.
אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא.
רבי זירא הוה בצע אכולא שירותא (פרוסה
גדולה שהיה די לו לכל הסעודה בשבת); אמר ליה רבינא לרב אשי: והא קא
מתחזי כרעבתנותא!?
אמר ליה: כיון דכל יומא לא קעביד הכי והאידנא קא עביד -
לא מתחזי כרעבתנותא.
רב אמי ורב אסי, כי הוה מתרמי להו ריפתא דערובא (שערבו בו אתמול ערובי חצירות) - מברכין עליה "המוציא לחם מן
הארץ", אמרי: הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא - נעביד ביה מצוה אחריתי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol